חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המחיר האמיתי של גלעד שליט

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 1.07.10 6:01

המחיר האמיתי של גלעד שליט הוא מחיר כישלון השימוש בכוח. השיח הציבורי מתעלם מעובדה זו, ובוחר בשיח רגשני של משפחת שליט מול משפחות נפגעי הטרור

מאת: ה. קוריאל

בימים אלה מתקיימת צעדה המונית שיזמה משפחתו של גלעד שליט בתביעה חד משמעית לשחררו משבי החמאס. השוני במאבק הנוכחי שיזמה המשפחה, בשונה מניסיונות המאבק הקודמים, הוא הדרישה החד משמעית להיענות לדרישות החמאס ולשחרר ממאסר את כל האסירים שהוא דורש – בתמורה לחיל החטוף. המאבק מתנהל תחת סיסמה שהמחיר ידוע ורק נדרש לשלמו. דרישה זו מהווה "עליית מדרגה" מבחינת המשפחה, שכן המאבקים הקודמים נסבו רק סביב התביעה לשחרור בנם, וללא התייחסות לשאלת המחיר.

הדרישה החד-משמעית לשחרור האסירים תמורת גלעד שליט פתחה את הדיון הציבורי בשאלת מחיר השבוי. מצד אחד המשפחה והתומכים בה (רוב הציבור, כפי שמתברר), שטוענים שהחזרת חיל משביו היא ערך עליון וחובה מוחלטת המוטלת על המדינה, ולכן עליה לשחרר את האסירים. דעה זו נתמכת במומחי ביטחון דוגמת אפרים הלוי, שטוענים שכמה עשרות רוצחים "כבדים" שיסתובבו באופן חופשי בגדה המערבית אינם מסכנים את ביטחון ישראל.

מצד שני, המתנגדים לעסקה טוענים ששחרור חיל לא צריך להיות בכל מחיר. אסור לשחרר כל-כך הרבה אסירים, בוודאי שלא אנשים שרצחו ביחד מאות ישראלים משום ששחרור כזה יביא בוודאות לרציחת ישראלים נוספים. גם למתנגדים יש את מומחי הביטחון שלהם, וסטטיסטיקות בדוקות על מספר הישראלים שנרצחו על-ידי משוחררי עסקאות קודמות.

אלה ואלה מתעלמים מדרך החתחתים שעשתה ישראל מחטיפתו של רב"ט שליט ביוני 2006 ועד היום. מיד לאחר חטיפתו של שליט לרצועה נעמדה הממשלה על רגליה האחוריות והכריזה שלא יהיה שום מו"מ עם החוטפים, ויצאה בתביעה אולטימטיבית לחמאס להשיב את החיל החטוף. ראש הממשלה אולמרט אף הכריז בריש גלי ש"שחרור מחבלים כלל אינו עומד על הפרק". כאשר החמאס סירב להתרגש יצאה ישראל למבצע צבאי. אלוף פיקוד דרום דאז, יואב גלנט הכריז שמטרת המבצע היא לשחרר את גלעד, או ליצור אופציה צבאית לשחרורו. המבצע, שזכה לשם הפואטי "גשמי קיץ", היה למעשה שורה של מבצעים צבאיים שהתנהלו בין יוני לנובמבר 2006 בצפון רצועת עזה, ובעיקר סביב העיירה בית חנון.

במהלך המבצע נהרגו 5 ישראלים (3 חיילים ו-2 אזרחים) ו-394 פלסטינים, ונפצעו עוד כ-1000 פלסטינים, ובנוסף נהרסו למעלה מ- 250 בתים. כמוכן נעצרו בגדה המערבית 20 חברי פרלמנט ו-8 שרים מטעם החמאס כ"קלפי מיקוח". רק לאחר תום המבצע, כאשר התברר שאין שום יכולת לשחרר את גלעד שליט בכוח צבאי, החלו מגעים עקיפים בתיווך מצרים בניסיון לשחרר את החיל. באותה עת גיבש החמאס את דרישותיו: 1,000 מחבלים, מהם 450 אסירים "כבדים". מדרישות אלה לא נסוג החמאס עד היום, גם לא אחרי הכוח הרב שהפעיל ישראל ברצועה במבצע "עופרת יצוקה" וההרס והמוות שזרעה בה.

למרות היקפו הנרחב, מבצע "גשמי קיץ" זוכה להתעלמות כמעט מוחלטת בתקשורת הישראלית, שנובעת גם מפני שהתרחש במקביל למלחמת לבנון השניה, וגם מסיבות אחרות. בין השאר משום שהזכרת המבצע מבטלת את הטענה ש"8 שנים הם יורים קסאמים ואנחנו לא עושים כלום", אמירה שהצדיקה את מבצע עופרת יצוקה; אך בעיקר בגלל שהוא מפריע לשיח הציבורי השגור בדבר "המחיר" של גלעד שליט. האם דרישת החמאס ל- 1,000 אסירים, מהם 450 "בכירים" באה כנגד 1,000 פצועי מבצע גשמי קיץ, 400 הרוגיו ושלושים החטופים? איננו יודעים וגם לא נדע משום שהדיון לא מתקיים והשאלות לא נשאלות. אמצעי התקשורת הישראלים מעדיפים להעלים את הניסיון לשחרר את גלעד שליט באמצעות הצבא.

לכן, המחיר האמיתי של גלעד שליט הוא מחיר הכישלון השימוש בכוח. החמאס, השולט ברצועה עמד בשתי מתקפות ישראליות קשות ובמצור ממושך שנועדו למוטט את שלטונו, ולהשיב את גלעד שליט. גם הכוח האדיר שהפעילה ישראל לא מוטט את החמאס ולא החזיר את החייל החטוף, ולכן אין לנו כעת ברירה, אלא להיענות לדרישות הכבדות של החוטפים.

כחודש לאחר חטיפתו של שליט נחטפו אהוד רגב ואהוד גולדווסר על-ידי חזבאללה, וגם אז הגיבה ישראל בכוח צבאי רב ויצאה למלחמת לבנון השניה. אולם, בניגוד למצב עם שליט, אין בידי ישראל לבנונים רבים, ולכן החזבאללה יכול היה לדרוש מחיר "סביר" עבור גופות החיילים, שלא עורר את מחאת דעת הקהל ומערכת הביטחון – והעסקה בוצעה. אלה הטוענים שיש לבצע את עסקת שליט תוך הבטחה שאם פעם הבאה ייחטף חיל – תגיב ישראל בכוח בלתי פורפורציונלי – לא למדו דבר ולא שכחו דבר.

המסקנה הברורה של פרשת שליט, כמו של פרשת רגב וגולדווסר, היא שהתשובה לבני ערובה אינה בהנעת גייסות, באש ובתמרות עשן. כולנו תפילה שחטיפתו של שליט תהיה האחרונה, אך אם בעתיד ייחטפו חלילה חיילים או אזרחים צריכה ישראל לעשות את הדבר הבא: הערכת מצב מהירה האם ניתן לשחרר בפעולת קומנדו, ובמידה שלא – להציע עסקת חילופי שבויים. פתרונות למשברים של בני ערובה הם בידי דיפלומטים ואנשי מודיעין. הטנקים והמטוסים צריכים להישאר בבסיסים.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , ,

19 תגובות

  1. מניצן :

    המטרה נעלה וברורה:לשחרר את השבוי גילעד שליט.איתכם עד שובו. בעד העיסקה כבר ארבע שנים ושבוע..

  2. שיר :

    השיטה הנוכחית של שימור המלחמה היא שהביאה לחטיפתו! לא צריך לחשוב על איזה פעולה צבאית צריך לעשות, צריך לחשוב איך עושים שלום ומונעים את המלחמה הבאה, כי הם כן רוצים שלום, הוא פשוט לא רוצים כיבוש.

  3. הראל לייבוביץ :

    ישראל נכשלה כבר ברגע החטיפה של גלעד שליט.
    אין מנוס מלשחרר מחבלים גם כאלה עם דם על הידיים ולשים סוף לפרשה הזו.
    פעולה צבאית אינה אופציה במידה ולא יודעים היכן הוא מוחזק.

  4. לקסי :

    הסאב טקסט של הדברים נוגע לאקסיומה ישראלית שכונתה פעם (ע"י אורי אבנרי?): "מצודת ישראל".
    מצודת ישראל היא מצודה מבודדת מוקפת אויבים המבקשים להשמיד אותה ולכן המצודה חייבת תמיד להיות חזקה מכל אויביה ביחד.
    כחלק משימור הכוח על המצודה לערוך מדי פעם "ניסוי כלים".
    חלק מהתפיסה הוא שכל נסיון הידברות עם הצרים שמסביב הוא גילוי חולשה שמייד יתפרש כפתח להגשמת החזון של השמדת המצודה.
    כיוצא בזה כל פתרון שאינו פתרון כוחני הוא מעין כפירה בעיקר שלפיו מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח.
    ואולי יש כאן החזרת קללת בלעם מברכה לקללה, האם "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" היא סיסמה תקפה?

  5. דקל עוזר :

    כל פעם שאני קורא מאמרים על גלעד שליט אני נזכר בשיר:
    עוד חוזר הניגון
    שזנחת לשווא…

    כמה אפשר לחזור על מנטרות נדושות?
    חברים אנא לפתוח את הראש ולהצג את האבסורדיות בדיון על עסקאות כאילו מדובר ברכישת ארטיקים.
    אני מקווה שיסכימו שמאמרי לפתיחת הראש בעניין זה יועלה למרות שהוא חריג בנוף האתר

  6. ל רפי :

    לא מחיר, לא אמיתי ולא ענייני…
    ראשית, למאמר:
    דווקא חטיפת שליט היא דוגמא קלאסית לשימוש בכוח שמביא לתוצאות רצויות. הויכוח בין אלה שתומכים בהחזרת שליט "בכל מחיר", גם אם הם מצטעצעים במילים, לבין אלה שחושבים שכך אין מנהלים מדינה הוא ויכוח נכון. זו השאלה האמיתית שעל הפרק, ולא השאלה הממוצעת ע"י כותב המאמר. אין מגבלה על שימוש בכוח ומעולם בהסטוריה העולמית לא היתה כזו. הבחירה החופשית להשתמש בכוח היא תמיד של החזק (או של מי שמדמה עצמו חזק) מול החלש. אלא שהערכת העוצמות והדימוי של "חזק" חלש" הם עניין להערכה אנושית, שגם בה יש מקום לטעויות ושגיאות.
    כל מה שעושים הפלשתינאים בשאלת שליט, הוא שימוש בכוח. שימוש בכוח אינו רק ירי שטוח מסלול או תלול מסלול או הפצצה מהאויר. יש לו פנים רבות מדיניות, כלכליות, צבאיות, משפטיות ואחרות. באחת מהן עושה כיום שימוש הרשפ"ת בסרובה להדברות ישירה עם ישראל. מנגנוני הכוח שלה אינם נמצאים בצבא גדול וחמוש היטב אלא במקומות אחרים, ובהם במציאות מדינית נוחה. כך עושה חיזבאללה וכך עושה גם החמאס. כך "קיפל" ארגון אל-קעידה את ארה"ב הגדולה החל מ-1991, וכך הוא מאלץ אותה כיום לנהל מלחמות עקובות מדם באפגניסטן, בעירק ובמקומות נוספים. ארה"ב מפעילה צבא סדיר בנוהל של מלחמה קונוונציונאלית, משום שזה המנגנון העומד לרשותה ומשום שמנהיגותה לוקה בעיוורון בקריאת המציאות הבינלאומית החדשה.
    את סוגיית הבלקן ייישב נאט"ו לפני שנים מספר אך ורק בהפעלת כוח ואת הטאמילים בסרי-לנקה הכריע הצבא הסדיר ע"י שימוש בכוח ועוד ועוד ועוד.
    הנסיון להפעיל סנקציות כלכליות נגד תכנית הגרעין האיראנית, גם הוא שימוש בכוח, כוח כלכלי. על-כן, שטות גמורה היא לטעון לכשלון השימוש בכוח ומי שטוען לכך פשוט מתעלם מההיסטוריה האנושית ומהמציאות הלאומית והבינלאומית הנוכחית כמעט בכל מקום בעולם. אין מדינה בעולם, שגבולותיה לא נקבעו ע"י שימוש בכוח, וזכויותיה לא נשמרו ע"י שימשו בכוח, בין אם כוח זה הופעל למעשה ובין אם האיום להשתמש בו הספיק להשגת יעדיה.
    יש בוודאי גם דוגמאות שבהן השימוש בכוח אינו משיג את יעדיו; בין אם הדבר נובע משיקולים שגויים לגבי מאזן הכוחות ובין אם מניהול גרוע של הכוח.
    כל הדוגמאות שמביא הכותב, הן הוכחות להיפוכו של מה שהוא טוען בתיזה היסודית שלו.
    דרישת חמאס לגבי שליט, אינה נובעת משימוש בכוח שעשתה ישראל ב"גשמי קיץ" או "בעופרת יצוקה", אלא מאי התאמת גודל הכוח, סוג הכוח שהופעל וניהול פעולותיו משימה שאותה אמור היה להשיג. מרגע שקבעה ישראל – בטיפשות מוחלטת, לדעתי – שאין אופציה צבאית או כוחנית אחרת לשחרור שליט, קבעה גם את המחיר וגם את התנהלותו של החמאס. מרגע ש"ההמון הסוער והנאיבי", המתרוצץ כיום ברחבי ישראל מתוך הנחה (שמאפיינת את כלל המאמר שלפנינו) שמדובר בתרגיל אקדמי במורל לאומי, במוסר יהודי טהור או במחוייבות חברתית ערטילאית, ומפעיל את לחציו כלפי ממשלת ישראל ולא כלפי חוטפי שליט – חוזר החמאס ומוכיח שמדיניות השימוש בכוח עובדת!!!
    מיטוט החמאס לא היה, בטעות, אחד ממטרותיו המוצהרות של מבצע "עופרת יצוקה". השאלה איזה כוח הפעילה ישראל, אינה רלוונטית בנקודה זו. אם היתה מטרה כזו (שנשמרה בסוד מפני הציבור) כי אז נכשלו ממשלת אולמרט ושר הבטחון ברק בניהול המלחמה כשלון חרוץ, ואין לצפות שכשלון חרוץ יוליד תוצאה סופר-חיובית.
    אילו כיוונה ממשלת ישראל להפלת החמאס, סביר שיכלה להשיג זאת, אולם מטרה בסדר גודל כזה אינה מיועדת לשרת את החזרתו של חייל שבוי; היא יכולה להיות פועל יוצא שולי חיובי שלה. אני מניח שאילו כיוונה ישראל למטרה של הבסת החמאס, היתה נפתרת גם בעית שליט, כך או אחרת. (צר לי שאני צריך להתיחס לנושא באופן קר ואולי במידת-מה גם ציני, אבל כל מי שיוצא לקרב מסתכן ביקר ביותר ושליט אינו שונה בעניין זה מכל חייל אחר, בין אם היה עימו כשנפל בשבי, בין אם השתתף בפעולות שניסו להחזירו במוצהר ובין אם בלחימה רחבת-היקף יותר שחילוץ שליט הוא רק אחת המטרות המשניות שלה. אבל אם רוצים דיון, יש לנהל אותו על כל היבטיו, מתוך שיקולים ממלכתיים כוללים שבהם טובת הציבור קודמת לטובת היחיד).
    המחיר האמיתי של גלעד שליט עדיין לא שולם, וטוב שכך. צריך להבטיח שגם לא ישולם, משום שמי שייתבע לשלמו בפועל יהיו לא אלה שדורשים את שחרורו בצדק – משפחתו – ולא אלה שיחליטו על השחרור אם לא יעמדו בלחץ, אלא חלק מאלה שמטיילים עתה ברחבי ישראל וחלק מאלה שמתנגדים במוצהר ובצדק רב לשיטת "בכל מחיר" ו"עכשיו".
    הפרשנות של הכותב לגבי חטופי חיזבאללה, גם היא מצוצה מן האצבע. חיזבאללה תבע תחילה שחרור מסיבי של "שבויים פלשתינאים" בישראל, אולם שינה את טעמו משהבין שאחרי תוצאות מלחמת לבנון השניה, הוא אינו באותה עמדת מיקוח שהיה בה לפניה. על הכשל העצום של מלחמה זו כבר נשפכו נהרות של דיו ולא אוסיף. מלחמה זו היתה אב-טיפוס שבא ללמדנו כיצד אין יוצאים למלחמה, כיצד לא מנהלים מלחמה ואיך לא מסיימים אותה. גם לשימוש בכוח יש חוקים משלו. כשם שאין מנהלים כלכלה עפ"י חוקי הפיסיקה הטהורה, אין מנהלים מלחמה עפ"י חוקי ההשאה האידיאולוגית. שימוש לא נכון בכוח, לא רק שאינו מביא להשגת המטרות שבשמן הופעל, הוא עשוי להביא לתוצאות הפוכות להן. כך קרה בלבנון 2006, כך נגררנו להערכה מחדש של יחסי-ישראל ארה"ב עוד בשלהי ממשל בוש, כך הגענו לפונדמנטליזם האוטופי של ממשל אובמה כיום, כך לא מנענו את עופרת יצוקה, כך בחרנו להפריד בין שבויינו בלבנון לבין השבוי בעזה וכך אנו מוצאים את עצמנו כיום בפני הסוגיה הלא פתורה של שליט. שימוש נכון בכוח נזום תמיד ע"י הגורם הרואה עצמו חזק יותר. הוא מיועד לכפות את רצונו של יוזם הפעלת הכוח על הצד השני, החלש. אם אנו הם אלה שמתקפלים, אנו הצד החלש. דבר זה שב ומוכיח את ההיפך בדיוק ממה שטוען כותב המאמר – השימוש בכוח עובד ועוד איך עובד!!!
    משבר הוא מציאות מורכבת. הוא מתחולל תמיד בצילה של האפשרות שיתדרדר לשימוש בכוח. אפשרות זו, מידת סבירותה והערכת תוצאותיה, כולם חלק מאוירת המו"מ בכל משבר בינלאומי, משום שהזירה הבינלאומית הינה זירה כאוטית. מי שיוצא למו"מ כשרק "תחינות קורעות לב" באמתחתו, הוא בטלן מושלם.
    לתגובות שלושת המגיבים הראשונים:
    למניצן: – שחרור שליט היא מטרה חשובה. "נעלה" היא מלה נעלה מדי עבורה.
    לשיר: – אני מציע שתחשבי איך עושים שלום, וכשתגלי – ספרי לנו. בינתיים חמאס אינו מכיר בישראל, מדבר על חיסולה ואינו מנהל אתה מו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים (מו"מ נורמאלי) אפילו על הודנה שאינה מוגבלת בזמן.
    להראל: – ישראל לא נכשלה ברגע החטיפה של גלעד. היחידה המקומית שאליה השתייך גלעד לרבות גלעד עצמו, ואולי גם המודיעין התומך בה נכשלו בשלב זה של האירועים. כשל זה אינו מחייב משום בחינה הגיונית את ישראל לנהוג בניגוד לשכל הישר שעל פיו צריכה להתנהל מדינה.
    גםצ כאשר יודעים היכן הוא נמצא, לא תמיד ניתן לפעול צבאית. אבל כפי שכבר טענתי קודם, הפעלת כוח אין פרושה אך ורק שימוש בצבא סדיר. בעניין זה אני מוכן להסכים שישראל לא היתה במיטבה עד כה. אולם שגיאה אחת אינה מחייבת לשגות שוב, והפעם במחיר בלתי-סביר בעליל.
    לסכום: לדידי, המאמר והתגובות לו מזכירים את היורים למטרה המשגרים תחילה חץ וא"כ מסמנים סביב מקום פגיעתו את עיגולי המטרה. דומה שלא מעניינים אותם השיקולים האמיתיים והמלאים העומדים בבסיס סוגית שליט דהיום, משום שאין הם דנים בהם ואין הם מציעים להם תשובה. עמדתם האמוציונאלית-הומניסטית עכשווית, לבדה קובעת את התיחסותם לנושא ואין הם מוכנים שיפריעו להם להתבשם ביפי האוטופיה שרקמו לעצמם.

  7. יונתן :

    המחיר האמיתי של היענות לכופר שהחמאס דורש הוא חיזוק משמעותי של החמאס,חיזוק זה רק יוביל לעוד ועוד טרור ועוד הרוגים,גם מהצד הפלסטיני(בואו נדייק,בעיקר מהצד הפלסטיני).

    אם החמאס יראה ששיטת החטיפות תביא לו הצלחה הוא יתמקד בחטיפות.

  8. מניצן :

    תומכת ללא סייג מעל ארבעה שנים ב'העיסקה',וסמוכה ובטוחה ב'מיתוס המחיר' – אוילות.אלה אותן הדרישות שהיו מהיממה הראשונה לשביו של גילעד שליט.

  9. דקל :

    המחיר גבוה, אז צריך לשנות את תנאי העסקה.
    אני מציע שבמקום האסירים הבטחוניים שלא מסכימים לשחרר, נציע מספר חיילים שילכו לשבת בשבי במקום שליט.
    נניח 2-3 חיילים יספיקו, לא?

  10. רועי ומישל :

    המדינה הזו קיימת בזכות ערכים, לא לשחרר את גלעד פוגע בכמה ערכים חשובים שעליו קמה המדינה הזו ובשבילם נלחמים.

    די לפרנס ולהאכיל את הרוצחים!!!!

    צריך לחסל אותם!!!!

  11. בלי כיפה :

    בגמרה אומרים, שבית הדין צריך לדון לפי בריא ושמע.
    כלומר כשדנים במצב מורכב והאפשרויות אינן שחור ולבן.
    יש לשקול על פי מה וודאי ומה עלול לקרה.
    במקרה שלנו גורלו הנורא של גלעד שליט ברור = בריא.
    האם שיעור הפעולות שנוקטים מליוני פלסתינאים תחת שליטתנו ישתנה בגלל שיחרורם של 450 "כבדים"? אני לא יודע.
    לא מעט בעלי מקצוע בתחום כולל רמטכ"לים לשעבר ראש-שב"כ ועוד מפקפקים בזה לכן זה עלול להתגשם = שמע.
    יוצא מכך שצריך לשחרר את גלעד שליט בתמורה לאסירים הפלשתינאים שבידנו.

  12. איציק יאפ :

    דקל ההצעה שלך היא לא פחות מגאונית.

    ככה צריך לענות לכל מי שרוצה לשחרר אותו בכל מחיר.

    זה מבאס לחשוב שכל עוד לא משחררים אותו משם הוא לא משתחרר משם, מצד שני כל עוד אנחנו לא מתרפסים בפני החמאס עם הלשון בחוץ עוד יש לנו קצת עמוד שדרה.
    טוב שהחמאס לא ביקש 3000 איש או 4000 או את עכו ונהריה או את חייו של ראש הממשלה (הוא קיבל פעם אחת את זה – במתנה), יכול להיות שגם אז היו קמפיינים כאלו?

    מצד שני, אין לי פתרון קסם בנושא גלעד שליט, אני רק יודע ששני החיילים שנהרגו בזמן החטיפה שלו, אינם מהווים נטל על מדינה שלמה.
    אני אפילו חושב שרוב מחזיקי הסרטים הצהובים לא יודעים את שמם…

  13. דקל עוזר :

    צריך להתחיל קמפיין של אי-לוגיקה בנושא "שאלת המחיר" – לא מדובר במתמטיקה ואם כן, אז בוא נלך על זה עד הסוף.
    אני מציע שאבא של גלעד שליט יסגיר את עצמו לחמאס ואז העסקה תהיה יותר קלה כי זה 2 תמורה הרבה.
    אולי להקים יחידה צבאית שתפקידה להיחטף כדי שעסקאות שחרור "מחבלים" יהיו יותר "כדאיות". אפשר להשתמש ביחידה הזאת כדי להיות חיילים בשבי – נניח: כל שנה-שנתיים נחליף את החייל השבוי.
    יקראו ליחידה "רון שליט"

    עוד הצעה נהדרה היא להוציא להורג את האסירים הפלסטינים שאנחנו לא מוכנים לשחרר לעולם – ככה נסכים לשחרר אותם כי הם גופות וזה בסדר לשחרר גופות.

    בוא נתחיל דיון על ההצעות האלה, נראה לאן נגיע…

  14. עודד גלעד :

    אפשר גם לומר, שביבי לא מוכן לשחרר יותר מ- 10% מהאסירים שבידי ישראל, אבל רוצה לקבל 100% מהאסירים שבידי החמאס.

  15. דקל עוזר :

    אפשר לומר הכל.
    השורה הסופית היא שהדיון על המחיר הוא רדוד ומטומטם.
    "לא בכל מחיר" – מה באמת? לא ידענו.

    מדינה צריכה לקבוע עמדות וחוקים ולא להתברבר למוות – זה לא הפקר.

  16. אלחנן :

    כמה שקשה לשמוע את זה, החיים של גלעד אינם שווים את המחיר! הידעת שלאחר עסקת טננבאום 52% חזרו למעגל הטרור ונרצחו 237 ישראלים ע"י אותם רוצחים שהשתחררו, ותחשבו שהפעם המחיר כפול בהרבה, האם אתה תהיה מוכן להסתכל למשחות של הקורבנות בעיניים ולהגיד שאתה היית חלק ממסע הקמפיין לשחרור מחבלי החמאס? אשמח לתגובה

  17. אלחנן :

    תיקון: נרצחו 27 ישראלים ולא 237

  18. איציק יאפ :

    שלי יחימוביץ כתבה על זה משהו כל כך חכם.
    http://www.shelly.org.il/node/3929

    וואי, היא מהממת אותי תמיד!

  19. דראל שושנה :

    אזרח סורי היצליח להסתנן עד תל אביב.לדעתי יש להשאירו בישראל במאסר,עד לשיחרורו של גילעד,פעולה זו גם תרתיע מיסתננים נוספים לחדור לישראל,וגם תעורר הדים על שיביו של גילעד.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.