מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מלחמות הפרופסורים לא יורידו את מחירי הנדל"ן
שני מחקרים סותרים נתפרסמו על השפעת הפחתת העובדים זרים בבנייה. בשטח מנצלים הקבלנים את הסתלקות הממשלה מוויסות שוק הדיור, לעשות רווחים בלי קשר לעובדים הזרים, ואין הכשרת ישראלים לעבודה בבניין. אבל ללא התערבות הממשלה מחירי הדירות יעלו, ולא משנה מה כתוב במחקרים
מאת: ק. טוכולסקי
בשבועות האחרונים בעקבות ההפחתה המתוכננת של מכסת העובדים הזרים בענף הבניין, מתלהטת דווקא הגזרה האקדמאית של המערכה. מצד אחד פרופ. צבי אקשטיין המשנה לנגיד בנק ישראל, שקובע בהמלצותיו כי לקיצוץ מכסת העובדים הזרים לא תהיה השפעה משמעותית על ענף הבניין, מהצד השני פרופ. אריה ספיבק שקובע כי הפחתת המכסה תפגע משמעותית ביכולת הקבלנים לבנות, ולכן תגרום לעלייה במחירי הנדל"ן.
לא בכדי ניצבים שני הפרופסורים המלומדים וצוותיהם משני עברי המתרס: פרופ. ספיבק כתב את מחקרו בהזמנת התאחדות הקבלנים – מעטים הם המחקרים המוזמנים שמתפרסמים בידי מזמיניהם גם אם אינם עולים בקנה אחד עם המסקנות שהם קבעו לעצמם עוד בטרם נכתב המחקר לצורכיהם. אין באמור לעיל בכדי לפקפק באמינות המחקר, ואולם אין לי ספק שאם פרופ. ספיבק לא היה מספק את הסחורה המבוקשת, מחקרו היה נגנז. גם בנק ישראל הולך בדרך משלו. מטרתו היא הפחתת מספר העובדים הזרים בישראל, מטרה חשובה וראויה, בעיקר להתארגנות רצינית. שני הדוחות דבקים במטרתם – האחד, להוכיח את אי נחיצות העובדים הזרים והשני את נחיצותם. שניהם מפספסים בגדול בשתי נקודות. הראשונה, בין עליית מחירי הדירות לעליית תשומות הבנייה אין יותר מדי קשר, השנייה, בין צרכי כוח האדם בענף הבנייה, מדיניות הקבלנים ומדיניות הממשלה גם אין יותר מדי קשר.
בשנת 2009 עלו תשומות הבנייה, כולל שכר, ב-6%, מחירי הדיור בממוצע – ב-20%. כלומר גם אם היו מציפים את הארץ בעבדים זולים, מספקים לקבלנים חומרים חינם, ומבטלים את כל ההוצאות הנלוות שלהם, עדיין מחירי הדירות היו עולים ב-14% לפחות. הקבלנים מנצלים את השוק החופשי ואת נחישותה של הממשלה שלא להתערב בנעשה בו, כדי למכסם את רווחיהם על חשבון הצרכנים. הם גם נהנים משיתוף פעולה של הבנקים שנהנים מצידם לנפח משכנתאות ולגרוף ריביות. עד שהממשלה לא תתערב בשוק ותוציא מכרזים בעצמה לבנייה בכל מקום שבו המחירים עולים ובכך תרגיע את השוק שום דבר לא ישתנה. גם אם מחר ירדו מחירי הקרקעות, ושאר תשומות הבנייה, מחירי הדירות יישארו גבוהים, כך עובד השוק, החופשי מפיקוח והגנה על הצרכנים.
בשנת 2006, חתמו הקבלנים על הסכמה להורדה מדורגת של מכסות העובדים הזרים בענף, עד לביטולן. מאז שינתה הממשלה את החלטת ההורדה מספר פעמים, ותמיד לטובת הקבלנים. הקבלנים תמיד אומרים שהורדת המכסה תביא לאסון. אם הם לא היו אומרים זאת בשנת 2002 כשהיו כאן 80,000 עובדים זרים אולי זה היה אמין היום, אבל אחרי קיצוץ 90% מהמכסה, הם ממשיכים באותה המנטרה. זה לא היה אמין ב-2002 וזה לא אמין היום. אולי הפעם הילד רואה זאב, אבל אף אחד כבר לא מאמין לו.
עד לאחרונה עשתה המדינה מעט מאוד כדי לעודד ישראלים לעבוד בענף הבניה. מצד שני, עובדים רבים זרמו לענף בשבע השנים האחרונות, אולם רק השנה נחתם הסכם קיבוצי חדש בענף, והשכר בו עדיין נמוך. הקבלנים לא עשו זמן רב דבר למנוע את בעיית המחסור בכוח עבודה מיומן במקצועות בניין מסוימים בהם עבדו זרים. הם ציפו שגרירת הרגליים תעבוד, והממשלה תאשר להם שוב להמשיך להעסיק עובדים זרים, בינתיים זה לא קרה. עד 2009, הן הממשלה והן הקבלנים לא גילו יותר מדי רצינות בנוגע להכשרת ישראלים. התוצאה פשוטה, נעשות מעט מאוד הכשרות כרגע.
לכל זה לא מתייחסים הפרופסורים, כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו, וכל אחד רואה מה שהוא רוצה לראות- זה משאיר אותנו עם תמונה חסרה. עיסוק בשאלה כן זרים לא זרים, תוך ההתעלמות מהעדר מעורבות המדינה, יביא לכך שלא משנה מי צודק לגבי כוח העבודה, מחירי הדיור ימשיכו לעלות. אוזלת ידה של המדינה בקביעת מדיניות עבודה והימנעותה מהתערבות בשוק, פוגעים ביכולת ההשתלבות של ישראלים ובקוני הדירות כאחד. בין שני הדוחות המלומדים, יש מרחב רב מדי שמתעלם ממה שלא נוח לחסידי כלכלת השוק החופשי וזה גם מה שמעקר אותם ממתן פתרון לבעיה.
עורך הטור: נגה תדמר
תגיות: דיור, נדל"ן, עובדים-זרים, ק.-טוכולסקי
קישור קבוע
9 תגובות
Email This Post
23 ביוני, 2010 בשעה 9:56
קודם השתלחת ביחימוביץ' (בהאשמה מופרכת) ועכשיו על ספיבק. חבל.
לאמריקאים יש שטיגליץ וקרוגמן וסן, בישראל פרופסורים לכלכלה בעלי עמדות שמאליות יחסית הם זן נדיר ביותר, והנה גם אחד מהשניים הכי בולטים (השני הוא רובינשטיין) זוכה אצלך למטר חבטות, ואפילו לעיוות של שמו.
למי שלא מכיר את *אביה* ספיבק – הנה מקום להתחיל ממנו:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=660670&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3389598,00.html
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3137883,00.html
עם כל הכבוד לסוציאליסטים בעלי דוקטורט בהיסטוריה, ויש כבוד, כדי שהעורף האידיאולוגי של הסוציאל-דמוקרטים יוכל להשפיע על בניית כוח פוליטי משפיע, נדרש שיתוף פעולה הדוק בין היסטוריונים לכלכלנים, והמאמר הזה הוא פשוט יריה ברגל, עוד אחד מסדרת "צודק אבל ממש לא חכם".
איתי
23 ביוני, 2010 בשעה 11:29
כמי שפעם למד כלכלה, אני מסתכן להיכנס בין שני טוחני ההרים שטוכולסקי מתייחס לדבריהם.
הערעור שלי על מה שקראתי בדברי טוכולסקי (לא נחשפתי למאמרים) הוא על הצמדת מחיר המוצר (כאן דירות) לעלויות ייצורו.
מחיר המוצר נקבע לפי מה שהשוק מוכן לשלם ובשוק לא משוכלל, כשוק הדיור הישראלי* המחיר הזה אינו נקבע לפי עלויות הייצור.
עלויות הייצור הן הרף התחתון שמתחתן המחיר אינו יורד.
מה שקובע יותר משכר פועלי הבנין, במכלול הזה הוא מחיר הכסף. בניית בית אורכת זמן רב שבו נדרש מימון לבנייה, אבל זו אינה הסוגיה הנדונה כאן.
צודק טוכולסקי בקביעה שהמחקרים המצוטטים באים להשיב על שאלות של התנהלות פוליטית/כלכלית ולא על השאלה של הזלת מחירי הדיור.
________
* המציעים בשוק הזה מכירים את עקומת הביקוש למוצר שלהם שזה תנאי לקיום שוק שבו המחירים אינם מגיעים לשווי משקל אפטימלי.
23 ביוני, 2010 בשעה 13:58
איתי
אני לא נכנס בספיבק, אני פשוט טוען שהויכוח על האם עובדים זרים או לא יורידו את מחירי הדירות פשוט מגוחך, החלק של תעצומות הבנייה כולל שכר במחיר הדיור זניח.
טענתי במאמר זה היא שללא מעורבות ממשלתית סשוק הדיור מחירי הדירות לא ירדו. אם זאת טהרנות אז אני גאה להיות טהרן. לא הצעתי הלאמה חס וחלילה של כל משק דיור אלא רק מעורבות ממשלתית כשחקן במשק, ס"ד מאוד מאוד ורדרד.
לעניין קראת את מחקרו של ספיבק בנושא? קראת את המחקר של אקשטיין? אני כן, טהרן לא טהרן שניהם לא התייחסו לנושא.
מצטער על טעות ההגה בשם, קורה.
23 ביוני, 2010 בשעה 16:40
שחייבים מעורבות מלמעלה ואי אפשר לתת לשוק להתנהל כשוק חופשי. עכשיו צריך לדון באיזו מעורבות צריך לנקוט.
עצם קיום מכסות עובדים זרים – זה מעורבות מלמעלה. המגבלה על אחוז מימון במשכנתא (פישר) – זו מעורבות מלמעלה. בנייה ציבורית זו מעורבות מלמעלה. גם חיוב קבלנים פרטיים בדיור בר השגה זו מעורבות מלמעלה. יש גם טענה של המתווכים שמחירי הדיור להשכרה/מכירה מתנפחים בגלל הלוחות החינמיים באינטרנט – אז אולי אפשר להגביל את הפרסום בערוצים האלה.
בעיית הנדלן היא בעיה סבוכה ומורכבת, ואתה מציע פתרון ספציפי (שאני תומך בו לחלוטין): בנייה ציבורית.
אבל במקום לשאול את ספיבק ואקשטיין האם הם בעד בנייה ציבורית, ניסחת את המאמר כהתקפה על שני אנשים שעוסקים בטפל ולא בעיקר, וזה קשקוש.
הרי אף אחד לא ביקש מהם לחקור את הסיבות לעליית מחירי הנדלן ולהציע פתרונות. הדעות שלהם עוסקות בשאלה אחרת – העסקת עובדים זרים בבניין.
בסוגיה זו אתה תומך נקודתית בטענת אקשטיין (שעמדותיו ממה שראיתי בד"כ הרבה יותר ימניות משל ספיבק), בגלל היעדר הקשר בין מחירי התשומות למחירי הדירות. בזה השתכנעתי (אם כי מירב ארלוזורוב, שגם היא בעד אקשטיין, משכנעת יותר).
מצד שני, יש גם היגיון בטענת הקבלנים, שאם הממשלה מזניחה באופן כרוני את תחום הסבת ישראלים לבניין (כמו את כל הנושא של הכשרה תעסוקתית עי התמת), אזי גירוש הסינים הוא סתם צעד פופוליסטי, לא משהו שיקטין את האבטלה. בהחלט עלול להיות מצב של מחסור בבעלי מקצוע.
לעניין הטהרנות – אי אפשר לקרוא יומם ולילה למיזוג כוחות כדי ליצור אלטרנטיבה ולהשקיע חלק ניכר מהאנרגיה שלך בביקורת לגופו של אדם על השותפים הפוטנציאליים.
אם אתה רואה בספיבק (או יחימוביץ') בר שיח (ואפילו בן ברית פוטנציאלי) ולא נציג של כוחות האופל – המאמר שלך לא מקדם שיח אלא מפריע לשיח.
אם אתה באמת רוצה שותפות – תרסן את עצמך (כפי שאני לא מפרסם מאמר כל פעם שפרץ/יחימוביץ'/חנין/מלכיאור וכו עושים משהו מעצבן, או מעצבנים באי עשייה).
אם אתה רוצה להיות צודק תמיד – תכיר בכך שתישאר לבד ותפסיק לקרוא לכולם להתאחד תחת מטריית החזון שלך.
23 ביוני, 2010 בשעה 22:40
אני מסכים עם ספיבק, אפילו הטענה שלך שיש הפחתה בכמות העובדים הזרים החל משנת 2002, אם ננתק אלמנטים אחרים, תומכת בזה.
מחירי הדירות משנת 2002 עד 2010 עלו ב-100%, לא ב-10%.
המרכיב העיקרי ברף התחתון של המחיר (הרף העליון הוא כאמור תוצאה של המוכנות לשלם WTP) הוא כאבי הראש בניהול העבודה.
אם צריך לחכות לעובדים לא מקצועיים שמאחרים וצריכים פסיכולוג צמוד, או שלא מגיעים לעבודה כי הם היו חייבים לזרוק אבנים או להשתתף בהפגנה אז המחיר עולה פי 10 ולא בהתאם לעליית המחיר האמיתית.
צריך לומר אחת ולתמיד: בעיית העובדים הזרים לא תיפתר רק על ידי ביטול המכסות, זה פשוט פיתרון לא סביר והוא גם לא פותר את הבעיה הכלכלית שיוצרים עובדים זרים (שינוי בהיצע העובדים המפחית את שכר העובדים המקומיים הפוטנציאליים).
הפתרון הוא פשוט שדרוג תנאי העובדים ובעניין הזה יש לבנות תכנית שלמה כיצד עובדים בתחום הבניה, חקלאות, חינוך, שיטור וסיעוד יקבלו הטבות מיוחדות.
לדוגמא: שכר מינימום אחר לתחומים אלו.
דוגמא נוספת: מעמד מיוחד במשרדי ממשלה, קיצור בירוקרטיות ותורים, הקלות בענישה ועוד.
יחס ציבורי צריך להיראות, לא רק להתבטא בבירבורים ורצון לשחוט את העסקים בישראל על ידי הקטנת כמות העובדים הזרים.
——–
גילוי נאות: משפחתי פעילה בתחום החקלאות.
24 ביוני, 2010 בשעה 0:20
יש הכשרת ישראלים בבניין וכל פעם שדוחים את ביטול המכסה היא הפלא ןופלא דועכת וכל פעם שמקטינים את המכסה יותר ויותר ישראלים עובדים בבניין.
אני יודע שזה קשה פה לכמה אנשים להאמין אבל יש ישראלים ששמחים להרוויח 5000 ש"ח בחודש בבניין והרבה, כדאי להכיר בזה, להכיר בהם להתחבר אליהם.
24 ביוני, 2010 בשעה 1:09
ענף הבנין הישראלי מאופיין בנחשלות הנובעת מהסתמכות על עבודה זולה (ומוצר נחות), לעומת בנייה מתועשת המאופיינת בתמורה גבוהה לעבודה הדורשת מיומנות רבה יותר.
מכאן עיקר הדרישה להמשך אספקת עבדים.
מעורבות ממשלתית בבנייה נחוצה מתוקף אחריות הממשלה לאספקת צרכים מינימליים לאוכלוסיה.
נשמע אנכרוניסטי בחברה שמאפשרת לממשלה הסתלקות מבריאות ומחינוך.
24 ביוני, 2010 בשעה 10:55
קריאה מומלצת
http://www.knesset.gov.il/mmm/doc.asp?doc=m02552&type=pdf
http://www.knesset.gov.il/mmm/doc.asp?doc=m02520&type=pdf
24 ביוני, 2010 בשעה 11:56
מועתק מ: http://www.knesset.gov.il/mmm/doc.asp?doc=m02520&type=pdf
(ותודה לק. טוכולסקי)
תיעוש הענף
כבר בשנת 2002 התקבלה החלטת ממשלה בדבר מימוש התיעוש בענף הבנייה והגברת השימוש בשיטה זו (החלטת ממשלה מיום 18 באוגוסט 2002).
אשר להתקדמות התיעוש של הענף יש מחלוקת.
ד"ר יחיאל רוזנפלד סבור כי התיעוש בענף הבנייה בישראל מועט מדי והמטרה שיש להציב היא שעבודת הבנייה בישראל תהפוך לעבודה מתועשת. ד"ר רוזנפלד מציין שהמשך הליך התיעוש מחייב השקעה בציוד יקר והשקעות הון בטכנולוגיה, שקבלנים אינם ששים אליהן, ולכן כדאי לעודד את המעבר לבנייה מתועשת באמצעות השקעות הון ממשלתיות. ד"ר רוזנפלד סבור שמענקים למפעלי בנייה מתועשת, מענקים ותמריצים לקניית ציוד שמתאים לבנייה מתועשת והכרה בפחת מואץ של הציוד עשויים לסייע בתיעוש ענף הבנייה ובצמצום ניכר של משך הבנייה של מטר רבוע.
יצחק גורביץ סבור כי ענף הבנייה מתועש כבר כיום וכי יש בעיה בבנייה מתועשת של מבנים נמוכים (עד ארבע קומות), כי בשל העלות הגבוהה של בנייה מתועשת אין טעם כלכלי להשתמש בה למבנים נמוכים.
לדבריו יש מקום לבחון עידוד ותמרוץ של המדינה כדי להרחיב את התיעוש גם בתחום זה. גורביץ סבור כי כבר כיום בניית השלדים של מבנים מתועשת ומהירה, ואין הרבה אפשרויות להתפתח בתחום. לגבי מפעלים לבנייה מתועשת גורביץ טוען שאי-אפשר לבנות שלד במפעל ולהרכיבו בשטח, שכן הליך זה יקר מאוד ואף לא תקני.
ד"ר רוזנפלד מסכים עם הטענה שכבר היום יש תיעוש בענף, אולם לטענתו התיעוש והמיכון של הענף רחוק ממיצוי. למשל, לדבריו ניתן לשלב רכיבים טרומיים נוספים בבנייה קונבנציונלית או להוסיף עזרים וכלים חשמליים, שיאיצו את הליך העבודה.
הגברת השימוש בבנייה מתועשת, במיכון ובטכנולוגיה לא תביא לפתרון מידי. לדברי נתן חילו
מהתאחדות התעשיינים, הליך התיעוש בענף אטי; כיום הענף מתועש הרבה יותר משהיה לפני עשור, אולם התיעוש נעשה רק בתחומים שבהם הקבלנים חוסכים בעלויות בזכות המעבר לעבודה מתועשת.
לדברי וייצמן נגר, רמת התיעוש בענף נמוכה יחסית. עם זאת, הכנסת שינויים טכנולוגיים היא פתרון לטווח ארוך ואין בה מענה מידי.
יתרונות: תיעוש הענף מאפשר קיצוץ בכוח-האדם. כוח-האדם הנדרש לענף יהיה איכותי יותר ויוכל גם להשתכר שכר גבוה יותר. בנייה מתועשת תהיה מהירה יותר.
חסרונות: תיעוש הענף דורש מעבר לטכנולוגיות יקרות, לרבות מכשור יקר, ולפיכך תידרש הגדלה של ההשקעות בענף. יש גם טענות לעניין חוסר כדאיות במעבר לבנייה מתועשת, בעיקר כשמדובר בחברות קטנות שעוסקות בפרויקטים קטנים ובינוניים.
הערכה: הליך התיעוש הוא פתרון לטווח הארוך, ומצריך שינויים באופן העבודה בענף. המעבר לבנייה מתועשת מצריך הסברה לקבלנים ותמיכה במעבר לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות.
מסקנת המעתיק
לקבלנים יש אינטרס להשקיע בבנייה כמה שפחות הון ולהרויח מהעבדת עבדים מחו"ל.
את הונם הם – קרוב לודאי – מעדיפים להשקיע ב"השקעות פיננסיות" שמניבות – לרוב – תשואה גבוהה יותר מהשקעות ריאליות. לחילופין הם גם נהגו להשקיע בארצות אחרות עד שהפסידום שם את מכנסיהם.
אחת הדוגמאות היא של קבלן שהשתלט על תעשיות עתירות ידע, שאב משם את ההון, צמצם מאוד את התעשייה המתקדמת והשקיע את הונה במזרח אירופה ובארצות העולם השלישי.
שם החברה הקבלנית נשאר השם של התעשייה הטכנולוגית.