חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עוזי דיין: איש טוב, במובן הרע של המילה

נושאים דעות, פוליטי ב 16.01.08 6:06

עוזי דיין, הגנרל עטור התהילה, איננו פאשיסט, אך שאיפתו לאחדות מעורפלת, המבוססת על חזרה אל היהדות השורשית, משחקת היטב לידיהם של פאשיסטים ומיליטריסטים שמטרתם להכניע את דעות המיעוט לדעות הרוב

מאת: יוסי גורביץ

אפשר להבין את הפיתוי לראות בעוזי דיין, שמקדם עכשיו במרץ את מחאת המילואימניקים הכתומה מאד, אופורטוניסט. הוא לא הצליח להיבחר לכנסת, אז הוא מנסה להפיל עכשיו את הממשלה מבחוץ, ולהינשא על גל פופוליסטי אל השלטון

אני לא חושב שיש כאן אופורטוניזם – על כל פנים, לא במידה חריגה מזו שיש בכל מי שהציע את עצמו אי פעם לתפקיד נבחר – ורצוי לזכור שדיין העמיד את השחיתות במרכז הקמפיין שלו עוד לפני שנחשף חלק גדול מהפרשיות שהפכו את אהוד אולמרט לילד הפוסטר של יחסי הון-שלטון. אבל הבעיה היא שעוזי דיין מייצג משהו גרוע עוד יותר.

ערב הבחירות האחרונות, ריאיינתי אותו ארוכות. התרשמתי שלפני אדם שאחוז סלידה עזה מהפוליטיקה, שיש לו דעות מורכבות מאד – עד כדי סתירה עצמית – ושבדרכו שלו, מאד שוחר טוב.

אני חושב שאהוד אולמרט הוא כשלון כה מוחלט, מעשית ומוסרית, שבתקופות נוקשות יותר – רק לפני מאה שנה – הוא היה מתבקש בנימוס לתקוע לעצמו כדור בראש. בישראל, כמובן, הוא אפילו לא חושב להתפטר. זה לא אומר שאני מאמץ לחיקי את מחאת ה"מילואימניקים" וההורים השכולים שדיין הוא אחד ממוביליה; להיפך. אני חושב שהיא סממן מדאיג של פאשיזם, של אגדת הסכין בגב שצרב צה"ל בתודעה שלנו, על פיה הקצינים תמיד צחים טהורים והפוליטיקאים תמיד מושחתים, ועל כן כשלון הוא תמיד תוצאה של מחדל פוליטי. אנחנו יודעים איפה פרחו אגדות כאלה. הזיהוי בין מחאה ובין מדים – מילואימניקים, הורים שכולים – מעלה צחנה מיליטריסטית עזה: משתמע ממנה שרק ללוחם יש זכות מחאה, או זכות דיבור בכלל.

מדינות מנצחות לא מייצרות פאשיזם. הוא התפתח דווקא במקומות בו נחל הצבא תבוסה, אם לא בשדה הקרב אז בשדה הערכים. גרמניה הרצוצה שלאחר מלחמת העולם הראשונה; צרפת, שצבאה הושמד בשדה הקרב של אותה מלחמה, שדור שלם של בניה מת על גדרות התיל, "האנשים אשר היו למאכל לתותחים"; בלגיה, שנכבשה ונאנסה ונשרפה; איטליה, שהובסה פעם אחר פעם בידי האוסטרים והגרמנים, שניצלה בעיקר בגלל סיוע חוץ; אוסטריה, שריד קטן וממורמר של אימפריה גדולה שהיתה ואיננה עוד; ספרד, שצבאה הפך לבדיחה והיה שנוא על העם; אלו היו מולדות הפאשיזם. לא בריטניה, לא ארה"ב – אם כי יש לציין שאנשי צבא כיכבו בתנועות הפאשיסטיות הכושלות באותן מדינות. הפאשיזם הוא תוצאה של פגיעה בכבוד הלאומי, לא של חוסן לאומי בטוח בעצמו.

עוזי דיין, ייאמר מיד, איננו פאשיסט. גם מיליטריסט איננו. אבל הוא משחק היטב לידיהם של פאשיסטים ומיליטריסטים. הוא גנרל עטור תהילה, שסירב לשחק את המשחק הפוליטי המלוכלך – והפאשיסטים תמיד רואים במשחק הפוליטי לכלוך, ואת הצבא כטהור. הוא שואף למושג המטאפיזי של "אחדות" – ואחדות, מה לעשות, פירושה הכנעתן של דעות המיעוט לדעות הרוב, השתקתו של השיח הדמוקרטי לשם עלייתו של רעיון אחד נשגב, גדול מן השוק הצווחני שהיא הדמוקרטיה. ראוי לשים לב לקרבה המושגית בין אחדות ובין פאשיזם – מונח איטלקי שמקורו ב-fasces הרומאי, אגודת הזרדים שנישאה בפני המאגיסטרטים הרומאים, ומשמעותו "אגודה" או "אחדות".

דיין דוחה את הישראליות; הצבר, בעיניו, הוא "יצור עילג וחסר שורשים". הוא רוצה לחזור אל היהדות השורשית – אחרי רפורמה, כמובן, ותוך התנגדות לכל כפיה דתית – אבל הוא חש שהישראלים אינם דתיים מספיק. והרי זו נקודת קריסתה הישנה של החילונות הישראלית בפני הדתיים: תחושת חוסר האותנטיות, ההתבטלות. בכך הוא קולע הישר לדעתו של הקהל הכתום שלו.

התנגדתי למלחמת לבנון. התנגדתי לה מראשיתה, מיומה הראשון. ותביעתי להדחת אולמרט וכל שאר אסופת חדלי האישים שעמדו בראשנו אז נשענת על ההתנגדות למלחמה, שהיה קל כל כך לחזות את תוצאותיה: איך נכנעת לחלוץ? איך לא שאלת שאלות קשות? איך נתת שיגררו אותך להרפתקה כזו, מבוססת על ההגזמות והשקרים הרגילים של צה"ל? למה, לעזאזל, כשאתה אומר ש"לא היה דבר שהצבא ביקש ולא קיבל", אתה חושב שזו מחמאה לעצמך? אם הממשלה היא חותמת גומי של המטכ"ל, מי צריך אותה?

השאלות של המילואימניקים הן אחרות, הן לקוחות מתחום הפנטזיה הצה"לית: למה לא שיטחנו כפרים? למה לא ביצענו עוד פשעי מלחמה, ולעזאזל חוקי המוסר וחוקי המלחמה? למה לא הפצצנו אותם חזרה לעידן האבן? למה התייחסו אלינו כאל לוחמים, שתפקידם לבצע ולעיתים למות, ולא כאל ילדים שחובת המדינה היא להגן עליהם? וכמובן, למה עצרו את צה"ל לפני הניצחון הגדול? הרי ידוע – ודאי שידוע – שאם רק היו נותנים לצה"ל זמן, ולא היו קושרים לו את הידיים, הוא היה מנצח. אז איך העזה הממשלה הרשעה הזו למנוע את הניצחון? איך היא העזה לקשור נגדנו?

וזה כבר פאשיזם טהור. עוזי דיין לא שם, לא ממש; אבל כשהוא מעניק את תמיכתו לאנשים האלה, מתוך שאיפה לאחדות ולאיזו "יהדות" מעורפלת, רומסת-לאומיות, הוא משמש כאידיוט מועיל שלהם, מעניק את שמו והיוקרה שלו למטרותיהם. וזה, לדעתי, גרוע משמעותית מאופורטוניזם.

————————————

הבלוג של יוסי גורביץ

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , ,

תגובה אחת

  1. מעין :

    השאלות שלדבריך המילואימניקים מציגים, אלה הלקוחות לדעתך מתוך פנטזיה צה"לית, הן חוצפה במקרה הטוב, ושקר במקרה הרע. האם לא קראת את הכתבות בעיתונים שדיברו על מחדלים חמורים: חוסר בציוד לחימה בסיסי, חוסר במזון, פקודות סותרות ומבולבלות מהדרג הבכיר ועוד אינסוף דוגמאות? לדעתך זה נכלל בקטגוריה של שיטוח כפרים, התייחסות ללוחמים כאל ילדים והתעלמות מחוקי המוסר?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.