חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מרכז אדוה מפרסם: מחיר הסכסוך עם הפלסטינים

נושאים כלכלה ותקציב, מדיני-בטחוני ב 9.06.10 6:02

דו"ח חדש של ד"ר שלמה סבירסקי, ראש מרכז אדוה, מנתח את הנטל הכלכלי, החברתי, הצבאי הפוליטי והמדיני של הסכסוך הישראלי-פלסטיני על מדינת ישראל

מאת: מערכת עבודה שחורה

מרכז אדוה למידע על שיוויון וצדק חברתי בישראל מפרסם היום דו"ח הבוחן את השפעות הסכסוך הישראלי-פלסטיני על הצמיחה הכלכלית ועל היבטים חברתיים בישראל. עפ"י הדו"ח, בגלל הסכסוך, המשק הישראלי מתמודד עם שני איומים: משברים עולמיים ומשברים עם הפלסטינים. בשל צירוף זה, בעשור האחרון (2008-2000) גדל התמ"ג לנפש בישראל פחות מאשר בארצות מזרח אסיה ומזרח אירופה, ובקצב דומה לזה של ארצות במערב. אלא שעל מנת להשתוות ברמת החיים לארצות המערב, על ישראל לצמוח בשיעור דומה לזה של מזרח אסיה ומזרח אירופה. הסכסוך עם הפלסטינים מקשה על כך מאוד.

עוד נכתב בדו"ח כי הסכסוך מביא להקטנת דירוג האשראי של ישראל, וכן שהוא מחייב תוספות תקציב משמעותיות לצרכי ביטחון. בין 1989 ל-2010 קיבל משרד הביטחון תוספות ייעודיות להתמודדות עם הפלסטינים בסכום כולל של 45 מיליארד ₪ לערך (במחירי 2009) – סכום גבוה יותר מן ההוצאה התקציבית השנתית הכוללת של מערכת החינוך ושל מערכת ההשכלה הגבוהה גם יחד בשנת 2009.

התרשים שלהלן מראה את היחס בין השינוי בהוצאה הביטחונית ובהוצאה החברתית, בחישוב לנפש, בעשור האחרון. ניתן לראות כי במשך רוב שנות העשור שחלף, היתה ההוצאה על ביטחון לנפש גבוהה מההוצאה החברתית לנפש. בעקבות קיצוצי האינתיפאדה, ההוצאה החברתית לנפש ירדה במהלך כמחצית העשור אל מתחת לרמתה ב-2000.  רק בסוף העשור גדלה ההוצאה החברתית לנפש יותר מן ההוצאה הביטחונית לנפש.

שינויים בהוצאה החברתית והביטחונית, בחישוב לנפש, 2009-2000 (מקור: מרכז אדוה)

לקריאת הדו"ח המלא


נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

3 תגובות

  1. ל רפי :

    דו"ח זה הוא דוגמה להצגה מעוותת של המציאות הישראלית ערבית בלבוש כלכלי, כמסווה לתפיסה אידיאולוגית פוליטית.
    אין ספק שכותבי הדו"ח השתמשו בנתונים הנחשבים מהימנים ולקוחים ממקורות "אוביקטיביים". אלא שכל מי שכתב אי-פעם דו"ח כזה או אחר, יודע, הנקודת המוצא, הנחות העבודה, והגדרות המושגים בהם משתמשים קובעים את תוצאות הדו"ח יותר משקובעים אותו הנתונים ה"אוביקטיביים".
    בעניין זה מספר הערות:
    א. ספק אם יש בישראל מי שבאמת יודע מהי החלוקה הפנימית המדויקת של תקציב הבטחון. לכן, מי שמתימר לפלח את התקציב בין הוצאה על פי סקטור פלשתינאי לבין הוצאה על סעיפים אחרים בתקציב ("לא פלשתינאים") בהכרח טועה.
    ב. בתקציב הבטחון יש הוצאה ישירה על בטחון והוצאה עקיפה על ביטחון. ההוצאה העקיפה כמעט אף פעם אינה מזוהה חד-ערכית, לא בתקציב הביטחון ולא בחלק האחר של תקציב המדינה. הנושא "הפלשתינאי" אינו יוצא מכלל זה.
    ג. התוספות שניתנו לתקציב הבטחון בשנים 1989 – 2010, לא נועדו אך ורק להתמודד "בניזקי הפלשתינאים". הם נועדו לשרת מטרות לאומיות, כלכליות ו/או מדיניות שעליהן החליטו ממשלות ישראל, בין אם להקמת ישובים או תשתיות או מיגונים או גדרות או מלחמה בהברחות או מודיעין בשטח או דברים רבים אחרים, שגם במצב של אי-סיכסוך (אם בכלל ניתן להבטיח זאת…) היו מוצאים, אם לא הכל אזי לפחות חלק.
    ד. בחינה אמיתית של הנטל חייבת לקחת בחשבון הוצאות אלטרנטיביות, דהיינו: אילו הוצאות מסוג זה היו לישראל ובאיזו מסגרת היו מוצאות (למשל קיטון בתקציב הצבא, אבל גידול בתקציב המשטרה ומשמר הגבול).
    ה. לא כל מה שמוצג בתקציב היטחון מחוייב עפ"י מצב הביטחון. לעיתים זהו אתנן פוליטי ולעיתים דרך להסוות מדיניות שנויה במחלוקת. שימשו "טכני" בנתונים, אינו ניתוח רציני של המציאות, אבל כאשר באים להראות "מספרים גדולים", נוח להתעלם מכך…
    ו. איש אינו יכול לשער, וכל שכן להבטיח, מה היה נטל הביטחון האמיתי אילמלא ישבה ישראל במקומות בהם היא יושבת. אם נדמיין רק אפשרות אחת, לא לגמרי היפותטית – השתלטות חמאס על איו"ש – יכולה היתה המציאות להיות קשה וחמורה הרבה יותר.
    ז. הדו"ח עוסק בתקופה של העשור הראשון של המאה ה- 21. בתקופה זו התרחשו כשלון הנסיון של ברק להגיע להסדר עם הפלשתינאים, הבריחה מלבנון וההערכות מחדש, האינתיפאדה השניה, מלחמת לבנון השניה, מבצע עופרת יצוקה, היציאה מעזה (שבניגוד להערכות המוקדמות של שרון שדברו על עלות של 3.5 מיליארד ש"ח עלו עד היום כבר פי ארבעה, וטרם הסתיימו, משום שמפוני עזה עדיין לא שוקמו, והחמאס בעזה אינו מקטין את ההוצאות אלא מגדיל אותן…).
    ח. בתוך התוספות לתקציב הבטחון נכללו אירועים בלתי-צפויים אלה, שרק את חלקם ניתן לשייך לסכסוך עם הפלשתינאים. כך, למשל, עלות גדר ההפרדה. כל הסדר היה מחייב הקמת גדר הפרדה, שקרוב לוודאי היתה דומה במבנה ואולי אפילו בתוואי לגדר הנוכחית עלות הגדר הזו מגיעה כבר היום לכ- 2 מילארד ש"ח, ועדיין חסרים בה חלקים נכרים.
    י. אילמלא ישב צה"ל בכל שטח איו"ש היה לכך מחיר. מחיר חד-פעמי בשתיות חדשות, ומחיר שוטף בהתנהלות שונה ולא בהכרח מסובכת פחות.
    שיקולים אלה, ורבים אחרים דומים להם, שאותם לא הזכרתי כאן, מצביעים על רמת האי-וודאויות של הדיווחים המסתמכים על מספרים "סינתטיים" ממקורות "מהימנים.
    לסכום, הנסיון להציג תמונה כלכלית מדומיינת בכדי להדגיש עמדה פוליטית (לטעמי, מדומיינת לא פחות) הוא נסיון נואל ולא רציני, זו מניפולציה חסרת ערך ממשי במספרים, שאינה מלמדת למעשה דבר. אנו משופעים מדי בתרגילים אינטלקטואליים מסוג זה, וכדאי שנתרגל להתיחס אליהם ב"כבדהו" קטן, ו"חשדהו" גדול.

  2. Tweets that mention מרכז אדוה מפרסם: מחיר הסכסוך עם הפלסטינים -- Topsy.com :

    […] This post was mentioned on Twitter by עבודה שחורה , Not the IDF. Not the IDF said: מרכז אדוה מפרסם: מחיר הסכסוך עם הפלסטינים http://bit.ly/9rhGoR (via @blacklabor) […]

  3. ג'ים :

    גם כל המסמך עצמו מנוסח כמניפסט פוליטי ולא כמסמך מדעי מעולם הכלכלה.

    נראה שהכותב לא באמת מבסס את דבריו על סמך הנתונים הסטטיסטיים שהוא מביא (שאגב, אינם שליליים כפי שניתן אולי לשער), אלא על סמך דעותיו הפוליטיות האישיות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.