מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
פרשת השבוע – שְׁלַח-לְךָ
פרשת השבוע עוסקת באמת ובשקר. בימים אלו בהם יש ויכוח נוקב על אירועי המשט לעזה, מענין להעיף מבט במקורות
מאת: א. בן אבי
נתחיל מהסוף, למעשה אחרי הסוף: מיד בסיום הפרשיה האחרונה של פרשת "שְׁלַח-לְךָ", הנכללת בקריאת-שמע, מוסיף נוסח התפילה את המילה "אמת" ("…אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אמת"), על אף שהמילה "אמת" אינה מופיעה שם, כלומר אינה קיימת בטקסט התורני עצמו. למעשה, המילה "אמת" לא נזכרת בפרשה כלל, והיעדרה בולט ומפתיע על רקע עיסוקה של הפרשה בסיפור המרגלים; סיפור אשר אמת, שקר וכל מה שביניהם משחקים בו בתפקידים מהותיים ומעט יוצאי-דופן.
ראשית, הפרשה מתארת מקרה חריג בו נראה שעשרה אנשים נענשים דווקא על אמירת אמת: עשרה מבין שנים-עשר המרגלים ששלח משה "לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ" (במדבר יג טז) חזרו מהמשימה ודיווחו עובדתית ואובייקטיבית, שהארץ אכן טובה ("וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא" כז), אולם היא איננה ריקה מתושבים, ולמעשה תושביה מסוגלים להתנגד באופן משמעותי לכניסה הישראלית ("עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" (כח). אין עוררין על כך שזו היתה האמת, ואף שני המרגלים האחרים, יהושע בן-נון וכלב בן-יפונה, לא ערערו על כך. גם התוספת הסובייקטיבית שלהם, כלומר דעתם שעם ישראל לא יצליח להתגבר על הכנענים ויובס ("לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ" לא), היא פרשנות לגיטימית, וכשליחי העם ומנהיגיו (המרגלים היו נשיאי השבטים) היתה זו חובתם לחוות הערכה ולהזהיר במידת הצורך. עשרת המרגלים לא ניסו לייפות או לטייח, אלא רק מילאו נאמנה את חובתם ואת אחריותם להזהיר את עם ישראל, וקיימו את הציווי "מִדְּבַר-שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג ז); אם-כן מדוע נענשו?
שקר איננו רק אמירה מובהקת של ההיפך מהאמת, או הצגה מכוונת של פרשנות שגויה (המרגלים לא עשו אף אחד מאלה); אולם יש שקר בהתיימרות להציג פרשנות אחת כאילו היא כל האמת וכאילו היא אמת בלעדית. המרגלים הציגו את הסקירה העובדתית ואת פרשנותם ביחד, כאילו שתיהן אובייקטיביות באותה מידה, וללא מקום למחשבה או לדיון ("לֹא נוּכַל"). יתרה-מכך, על-מנת שלא להחשף בבלבול המודע שבין עובדות לדעות, הם נקטו בטריק רטורי ידוע הפופולרי עד היום: הפחדה דמגוגית וציורית, שמטרתה לבלבל רגשית את המאזין ולשבשו ממחשבה רציונלית ("אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא" לב, "וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים" לג). כידוע הפחד הוא יועץ רע, ולרוב מי שמנסה להפחיד עושה זאת על-מנת להסתיר אמת, לא על-מנת לחושפה. כלומר, עשרת המרגלים אמרו אמת; אולם הם לא אמרו את כל האמת, ולא אמרו רק אמת; הם שיעבדו את האמת הנוחה להם למטרתם.
סוג אחר של שיעבוד אמת והתעלמות מאמיתות לא נוחות הופיע מיד אח"כ בשאר עם ישראל: לאחר שהמרגלים והעם כולו נענשו על פחדנותם והפרזתם בכוחם של תושבי הארץ, היו שניסו "לתקן" באמצעות עליה מיידית ("הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם" יד מ). אלו התעלמו הן מקיומם של התושבים (על-אף שזה עתה דווח להם עליה!), הן מאזהרות שאין זה הזמן למלחמה ("אַל-תַּעֲלוּ…וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" מב). כצפוי, גם כאן מי שהתעלם מהמציאות ומקיום האויב, הפסיד: "וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד-הַחָרְמָה" (מה).
אם כן, יש כאן שתי התייחסויות חלקיות לאמת; ההתייחסויות הן מסיבות שונות ומכיוונים הפוכים, אך שני הצדדים למעשה שיקרו כאשר ניסו לרדד את האמת, ולכפות פרשנות חד-צדדית כאמת בלעדית. שני הצדיקים של הפרשה, יהושע וכלב, זכו (להיות היחידים שישרדו את המדבר ויכנסו לארץ) כיוון שבמעשיהם קידשו בדיוק את ההיפך: הם לא רק הציגו פרשנות הפוכה לעשרת המרגלים ("עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל" יג ל), אלא גם ובעיקר הבהירו שאין להם את כל האמת, שהעניין לא סגור, ושיש מקום ל"אם" התלוי בעם עצמו, כמו גם בגורמים נוספים: "אִם-חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ" יד ח. יהושע וכלב לא נכנעו לבעיות שבדרך, אך גם לא ניסו לרדד או להסתיר אותן; הם הציגו תפיסה ראויה: את המורכבות של האמת.
—
זילות האמת, רידודהּ, התעלמות מאמיתות לא-נוחות וכל שאר החטאים כלפי האמת הם מחלות של החברה הישראלית כיום ושל השיח הציבורי בה. רבים הדיונים הנשמעים כאוסף מונולוגים פשטניים, כאשר כל צד מנסה לטייח עובדות הבעייתיות עבורו, ולהציג את פרשנותו כאילו היא האמת וכל האמת (מארגני המשט לעזה: "זו ספינה הומניטרית, כולנו פעילי שלום", דובר צה"ל: "זו ספינת טרור, כולם טרוריסטים"; אם תרצו: "מי שמפגין בשייח ג'ראח לא ציוני", השמאל הלאומ": "ציונים לא מתנחלים"). זהו רידוד המבקש להפוך כל מי שחושב אחרת לבוגד או לפשיסט, ל"הזוי" או ל"קיצוני", תוך התעלמות מאפשרויות ביניים או ממורכבויות. בעוד שפעם התחבטנו בשאלת ההכרה או ההתעלמות מאומות אחרות, היום החברה שלנו עוסקת בהתעלמות זה מזה ובפסילה הדדית פנימית. למרבה הצער המגמות הפשטניות הללו חודרות כ"כ עמוק, עד שלא זו בלבד שהחזקה בעמדות שונות ולא-פופולריות נחשבת ל"בגידה", אלא שאפילו הכרה במורכבות השיח, תמיכה בזכותם של אחרים להתבטא אחרת, ועמידה על זכות הבחירה בין דעות כבר מתוייגת כ"הזדהות עם האויב". זאת במקום לטפח שיח, דיון, והכרה במורכבויות; זאת במקום לקדם, כמו יהושע וכלב בשעתם, את כל מגוון האפשרויות הגלומות ב"אם".
—
כאמור, הפרשיה החותמת את פרשת "שלח לך" נכללת בקריאת שמע, ומכילה ציווי הנקרא בכל תפילה: "וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (טו לט). ברור שנהיה אחר מראה-עיניים היא בעייתית, שהרי היא כוללת התעלמות מרגשות, מתפיסת המוסר, מדעתו וממהותו של האדם; אולם גם נהיה מלאה אחר הלב בעייתית באותה מידה, שהרי היא מובילה להתעלמות ממראה-עיניים, להתעלמות מהמציאות ומעובדות כאשר אלו לא מתאימות לקונצפציה הפנימית. במיוחד בימים קשים כגון אלה, אנו נוטים לברוח כל אחד ל"אמת" המצומצמת והחלקית שלו: יש מי שנופל למצג-עיניים, ויש מי שנשבה ברגשות עזים. אמת היא שיש קצת אמת גם במראה-עיניים וגם בתחושת הלב; אך עיקר האמת הוא בשילוב ביניהם, לרוב אף בעימות ביניהם. זו לא התמודדות קלה או סטטית; אולי כדי להדגיש חשיבותה, הוסיפו חז"ל לשם המפורש את החתימה: "ה' אֱלֹהֵיכֶם אמת".
לחיי ימים טובים מאלה. שבת שלום.
תגיות: א. בן-אבי, המשט-לעזה
קישור קבוע
8 תגובות
Email This Post
4 ביוני, 2010 בשעה 7:18
פוסט מקסים וכל כך נכון
שבת שלום
4 ביוני, 2010 בשעה 7:55
אמת ! עשית לי את הבוקר
תודה
4 ביוני, 2010 בשעה 10:20
האמת היא שקבוצה של אנשים ניסו לצפצף על חוקיה של מדינת ישראל במתכוון, וביודעין כי ישראל לא תאפשר להם לשבור את המצור.
השקר הוא שכוונותיהן היו תמימות וידידותיות.
האמת היא שכוחות צה"ל פעלו תוך שמירה על ערכי רוח צה"ל: ערך חיי אדם, טוהר הנשק, משמעת ודוגמה אישית.
השקר הוא שמישהו היה באמת פועל אחרת מבין כל המבקרים.
4 ביוני, 2010 בשעה 16:20
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1168
4 ביוני, 2010 בשעה 17:53
חשוב, תודה רבה
שבת שלום
4 ביוני, 2010 בשעה 20:56
האמת היא שלא הבנת דבר.
4 ביוני, 2010 בשעה 20:57
להראל: האמת היא שלא הבנת דבר.
6 ביוני, 2010 בשעה 0:44
אכן המורכבות חסרה לנו, ועלינו להתמודד איתה, כמי שחפצים בחברה צודקת וטובה. תודה על הרעיונות.