חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

"עוני חרדי" מניין? כלכלה, חברה וגם מגדר

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 23.05.10 5:20

אִשָּׁה עִבְרִיָּה מִי יֵדַע חַיָּיִךְ? כתב המשורר יהודה ליב גורדון (1831–1892).  מאה ושמונה עשרה שנים אחרי מותו השאלה הזו תקפה כאז.  עול פרנסת המשפחות החרדיות מוטל על כתפי הנשים, בנוסף לעול הבית והמשפחה. קראו את ההקשרים המגדריים-חברתיים-כלכליים של ה"עוני במגזר החרדי"
מאת: נדב פרץ

ברשומה קודמת, טענתי שלימודי הליבה אינם הדרך להתמודד עם העוני החרדי. נשאלת השאלה – מהי כן הדרך? מה אפשר ומה צריך לעשות?

ראשית, עצם ההתמקדות בבעיית העוני במגזר החרדי – לצד ההתמקדות בעוני בקרב הערבים, ובעוני של החד-הוריות, ואצל נתמכי ויסקונסין, וכו' וכו' – היא בעייתית. התייחסות לעוני כאל תכונה של מגזר בעל מאפיינים דמוגרפיים או תרבותיים כאלה ואחרים טומנת בחובה את ההנחה שבעיית העוני נובעת ממאפיינים אישיותיים של האדם – מהתרבות שלו או מתכונות האופי שלו.

התפיסה המאשימה את העניים בעוניים היא תפיסה שמרנית קלאסית, והיא בעייתית מאוד מבחינה עובדתית. בפועל, ברור שעוני הוא עניין מבני. אנשים חיים בעוני בגלל שמבנה ההזדמנויות שהחברה מציבה בפניהם לא מאפשר להם להיחלץ מהעוני. כשהבחירה היא בין אבטלה לבין עבודה דכאנית בשכר נמוך; בין הזנחת הילדים במסגרות טיפול לא-הולמות לבין אי עבודה; בין כניעה לאלימות מצד בן הזוג לבין חיי עוני כמשפחה חד הורית – לאנשים לא נותרת ברירה אלא לחיות בעוני.

לכן, השאלות החשובות אינן 'מדוע החרדים חיים בעוני', או 'מדוע הערבים חיים בעוני'. השאלות החשובות הן 'מדוע בשוק העבודה בישראל אין מספיק משרות המסוגלות לחלץ את המועסקים בהן מעוני', 'מדוע מדינת הרווחה הישראלית אינה מספקת לאנשים את הכלים להיחלץ מעוני', ולא פחות חשוב – 'את מי משרת מספר העניים הגדול בישראל'.

כל עוד אין עבודה במשק הישראלי – מה הרבותא לדון בהוצאת הגברים החרדים לשוק העבודה? כל עוד משפחה בת שבע נפשות נותרת מתחת לקו העוני, גם אם שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה בשכר מינימום –   איך אפשר להאשים את היעדר התעסוקה בעוני?

אבל, אם כבר התכנסנו כאן לדון בעוני בחברה החרדית, כדאי לציין כמה עובדות בקשר לעוני הזה.

כשדנים בשיעור התעסוקה של גברים חרדים – צריך לדבר על 'תורתו אומנותו'. הסיבה העיקרית שגברים חרדים נותרים מחוץ לשוק העבודה היא שהם בוחרים במסלול של ישיבה על פני מסלול של שירות צבאי. עקב כך, אסור להם להשתלב בשוק העבודה עד גיל מאוחר, שאז ההשתלבות קשה ומבטיחה שכר נמוך, ולכן כבר עדיף לו להישאר בישיבה.

התייחסות לבעיות התעסוקה של גברים חרדים מחייבת התייחסות לשאלות רחבות, שדורשות הכרעה ערכית לא פשוטה. האם יש לחייב את החרדים בגיוס? האם, בהינתן שאין אפשרות פוליטית לעשות כן, יש להעניש אותם בגלות משוק העבודה, ולכן בעוני? האם יש לאפשר להם להשתלב בשוק העבודה, גם ללא שירות צבאי?

כל אלה הן שאלות חשובות, הדורשות הכרעה. אך ההנחה שניתן לטפל בעוני החרדי רק דרך תשובה לשאלה זו היא הנחה שנגועה בשובניזם – שכן היא מניחה שפרנסת המשפחה היא מטלה של הגבר.

כל השאלות שלעיל לא נוגעות לכל החרדים – אלא לגברים חרדים בלבד. נשים חרדיות מתמודדות עם שאלות אחרות לחלוטין כשהן מתמודדות עם שוק העבודה.

וזאת צריך לדעת – נשים חרדיות מעוניינות להשתלב בשוק העבודה. הן גם מוכנות לשוק זה – שכן הן לומדות גם 'מקצועות חול', כמו אנגלית ומתמטיקה. אך שוק העבודה שפתוח בפני נשים חרדיות הוא מוגבל ביותר.

הוא מוגבל, בגלל שכמו כל אישה בישראל – הן סובלות מאפלייה בשוק העבודה.

הוא מוגבל, בגלל שכמו כל אם ואב בישראל – חסרים להן הסדרים המאפשרים שילוב אפקטיבי של עבודה במשרה מלאה ושל חיי משפחה.

הוא מוגבל, משום שמעטים מקומות העבודה הפועלים בהתאם לצרכים המיוחדים של נשים אלו.

לאור כל אלו, נשים חרדיות מצויות במצב קשה בשוק העבודה. לנשים המחפשות עבודה, יש קושי למצוא כזו – עקב שיעורי האבטלה הגבוהים בקרב הנשים החרדיות. רבות מהן, שלמדו לימודים על-תיכוניים (בעיקר הוראה), מתקשות למצוא עבודה במקצוע; וגם אלו שמוצאות עבודה – זוכות לשכר נמוך משמעותית מזה שמקבלים העוסקים במקצועות דומים שאינם חרדים.

גם מצבן של אלו שהצליחו להשתלב במקצוע מבוקש, אינו טוב בהרבה. המצב אותו תיאר גדי אלגזי בשנת 2005, במאמרו המופתי 'מטריקס בבילעין', עודנו מתקיים. חברות ההייטק גילו תרגיל: ניתן להעסיק נשים חרדיות כמתכנתות, ולקבל עובדות מעולות וממושמעות – בשכר המגיע לעתים לשליש או לחצי מהשכר המשולם למתכנת מקביל בתל אביב. הנשים כבולות למעסיקים הפועלים בישוב שלהן, ואינן יכולות למצוא משרה בשכר גבוה יותר.

כדאי להבין את זה: גם אישה חרדית שהצליחה להשתלב באופן מלא בשוק העבודה, ומצאה לעצמה מקצוע נדרש ומכניס – ומרוויחה 7,000 שקל בחודש, במקרה הטוב – לא תצליח להיחלץ מעל לקו העוני.

כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה, על המדינה למצוא את הדרכים לסייע לנשים אלו להשתלב בשוק העבודה: לבנות את מעונות היום להן הן זקוקות כדי לצאת לעבודה; להקים מערך הכשרה מקצועית אפקטיבי, יעיל ומכוון-שוק, שיסייע לבוגרותיו להרוויח שכר הולם; ולכוון את תמיכותיה כך שיסייעו למי שרוצה להעסיק את הנשים החרדיות בצורה הוגנת, ולא למי שרוצה לחסוך בשכרו של מתכנת תל-אביבי.

לכן, אם אנחנו רוצים לדבר על העוני החרדי במטרה לחלץ את החרדים מעוני, ולא להתנגח בקבוצת האוכלוסיה הזו כדי להשיג הון פוליטי, כדאי לזכור שני דברים: ראשית, צריך לטפל בכל שוק העבודה, ולדאוג שהמשק הישראלי לא ידחוק אזרחים לעוני. שנית, הדרך האפקטיבית לטפל בעוני במגזר החרדי עוברת דרך הנשים, ולא דרך הגברים.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , ,

7 תגובות

  1. ש. ועקנין :

    הנשים החרדיות יולדות בין 6 ל-7 ילדים בממוצע. זו הסטטיסטיקה. יש משפחות ברוכות יותר בילדים, יש פחות. העמסת עול הפרנסה על אישה יולדת היא הנחת מוצא בעייתית.

  2. לקסי :

    לש. ועקנין (1)
    "… הנחת מוצא בעייתית."

    זו איננה "הנחת מוצא" באיזה דיון תיאורתי, זו המציאות.
    המציאות הזו היא – אכן – רעה, לא "בעייתית".

  3. ש. ועקנין :

    זה היה אנדרסטייטמנט. לכן מסקנת המאמר שיש לבסס את פרנסת המשפחות החרדיות על הגדלת עבודת הנשים היא תמוהה.

  4. נדב פרץ :

    מסקנת המאמר היא לא שיש לבסס את פרנסת המשפחות החרדיות על עבודת נשים, אלא שהדרך לצמצם את העוני החרדי היא עבודת נשים חרדיות.

    לא מדובר במדע בדיוני: גם היום, רוב הנשים החרדיות בגיל העבודה עובדות. הרעיון הוא לתת להם אפשרות להגדיל את מספר השעות, ולסייע להן להשתלב במקצועות שיגדילו את ההכנסה שלהן.

  5. ש. ועקנין :

    ובכן, כמו שאמרת רובן עובדות. מתוכניות התמ"ת לשנת התקציב אף עולה כי אחת המטרות הן שימור האחוז הגבוה הזה, לעומת הגדלה בעשרות אחוזים את תעסוקת הגברים.
    המשך טענתך – שיגדילו את מספר השעות. אומר זאת שוב – הנשים החרדיות הן נשות משפחה. כל עול טיפול משק הבית הוא על גבן. הדרך לפתרון העוני שאתה מציע היא העמסה על החוליה החלשה ביותר.

  6. נדב פרץ :

    ראשית, רובן עובדות – אבל הרבה פחות מאשר הנשים החילוניות בגיל המקביל (60% לעומת 80% בערך). כלומר, יש עוד הרבה לאן לשאוף.

    שנית, אני לא מציע הגדלת העומס דווקא – אם, למשל, מדינת ישראל תיתן פתרונות הולמים יותר לטיפול בילדים – למשל, יום לימודים ארוך בבית הספר או סיבסוד הולם של מעונות יום (לכולם, לא רק לחרדים) – תהיה להן אפשרות להגדיל את מספר שעות העבודה שלהן.

    לבסוף, התעלמת ממה שאמרתי על יצירת מקומות עבודה. במגזר הזה יש הרבה אבטלה, והרבה עבודה בשכר נמוך. זה גורם מאוד מרכזי לעוני.

  7. ש. ועקנין :

    המדינה מסבסדת פעוטונים, משפחתונים ומעונות יום בהיקף של 562 מיליון שקל, מתוכם 142 מיליון שקל – כ-25%, הרבה מעבר למשקלם הקהילה באוכלוסייה – למגזר החרדי. הנתונים מתוך דו"ח שילוב המגזר החרדי בתעסוקה של המועצה הלאומית לכלכלה.

    אני מסכים לגבי יצירת מקומות עבודה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.