חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

יצחק הרצוג: האם להצביע לו בפריימריס?

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 13.05.10 6:05

מעקב אחר המהלכיו של שר הרווחה יצחק הרצוג בשלוש השנים האחרונות, מעלה כי הוא מנהיג מדיניות של מדינת רווחה שאריתית (ליברלית). תפיסה זו מתטאת בתחומים רבים, אך שני העיקריים הם הפרטה של שירותים חברתיים ואבחנה בין עניים ראויים לבלתי ראויים
מאת: נדב פרץ

אחת האבחנות המרכזיות שמרצים למדיניות חברתית עמלים על הבהרתן, היא כי בתחום הרווחה אין רק 'מעט רווחה' או 'הרבה רווחה' – יש סוגים שונים של מדיניות רווחה, שאינם שונים זה מזה רק בשאלת ה'כמה' אלא גם בשאלת ה'איך'. מבחינה זו, שר הרווחה יצחק (בוז'י) הרצוג הוא מתנה עבורנו המרצים – כדוגמה חיה לעובדה זו.

אודה ואתוודה – כשבוז'י נגרר, בועט ומצווח, ממשרד התיירות למשרד הרווחה, חשבתי שהוא יעביר את זמנו במשרד בחוסר מעש, עד שימצא את אפשרות הבריחה הראשונה. בפועל, הוא הפך לשר הרווחה הפעלתן ביותר בישראל לפחות מאז ימי אורה נמיר, בממשלת רבין השנייה. בוז'י  מתגלה כשר פעלתן, שיוזם תוכניות רבות בתחום הרווחה. לא רק זאת, הוא אף המשיך לכהונה שנייה במשרד הרווחה – ויש להניח שזה נעשה מרצונו, או לפחות בהסכמתו.

אלא שהעובדה שהוא פעלתן, אין משמעותה שפעולתו טובה. כמו שפעילות אינטנסיבית של שר האוצר לא בהכרח תביא לשיפור במצבם הכלכלי של אזרחי ישראל (ע"ע ביבי), או שפעילות אינטנסיבית של שר ביטחון לא בהכרח תביא לשיפור בבטחונם של האזרחים, כך פעלתנותו של שר הרווחה לא תביא בהכרח לשיפור ברווחתם של האזרחים.

מדיניות רווחה לא באה בצורה אחת ויחידה; יש דרכים רבות שבהן מדינות מספקות שירותי רווחה לאזרחיהן. לצורך דיוננו כאן, לא ניכנס לאבחנות הדקות בין סוגים שונים של מדיניות, ונתייחס רק לשניים: מדיניות רווחה סוציאל דמוקרטית היא, בהפשטה, מדיניות שבה רווחה נתפסת כזכות שהמדינה מחוייבת לספק לכל אזרחיה; במדיניות רווחה שאריתית (או ליברלית), לעומת זאת, רווחה נתפסת כחסד, שהמדינה מעניקה לאזרחיה שנכשלו בשוק החופשי – שהוא המנגנון הראוי לחלוקת משאבים.

מעקב אחר המהלכים שנעשים במשרד הרווחה בשלוש השנים האחרונות, מעלה כי שר הרווחה יצחק הרצוג מנהיג מדיניות של מדינת רווחה שאריתית. תפיסה זו מתטאת בתחומים רבים, אך שני העיקריים הם הפרטה של שירותים חברתיים ואבחנה בין עניים ראויים לבלתי ראויים.

שאלת ההפרטה נדונה לא מעט במקומות אחרים, ולכן לא נתמקד בה כרגע. נציין רק שהרצוג – על פי עדותו – הוא מאמין גדול בהפרטה של שירותים חברתיים. בהזדמנויות שונות חזר שר הרווחה בוז'י הרצוג על טענתו, כי אין סיבה שהמדינה תפעיל שירותים חברתיים, כל עוד היא מממנת אותם ומפקחת עליהם. כלומר, הרצוג אינו רואה בהפרטה חלקית של השירותים החברתיים רעה שיש לחיות איתה, עד יעבור זעם – אלא מודל ראוי לתפעול של מערכת רווחה. והרצוג גם פועל ליישום השקפת עולם זו, כמו שאפשר לראות בפרשת הפרטת המעונות לחוסים, אז שיתף פעולה עם ההפרטה למרות הבטחותיו הסותרות. שיאה של מדיניות זו היא, כמובן, התוכנית שהרצוג מתפאר בה להסדרת שוק עמותות המזון – תוכנית שמהווה הכרזה רשמית של משרד הרווחה שטיפול בחוסר בטחון תזונתי אינו מעניינה של המדינה.

ניאו ליברליזם והעניים הראויים

הנקודה השנייה שציינתי – ההפרדה בין עניים ראויים ללא-ראויים – היא זו שדורשת הרחבה.

האבחנה בין עניים ראויים לבלתי ראויים מבוססת על התפיסה הליברלית שתוארה לעיל, לפיה כל אדם צריך להשיג את מחייתו בשוק העבודה. לכן, לפי תפיסה זו, העניים נחלקים לשניים: כאלה שאינם יכולים להשתכר כדי מחייתם, וכאלה שאינם רוצים לעשות זאת.

בקבוצה הראשונה אפשר למצוא את כל מי שהגורל התאכזר אליו ושלל ממנו את יכולת העבודה: קשישים, ילדים, נכים וכו'. לפי התפיסה שכאן, חברי קבוצה זו אינם אשמים בעוניים – ולכן על המדינה לסייע להם להיחלץ מעוניים.

בקבוצה השנייה אפשר למצוא את כל מי שכשיר לעבודה ואינו מצליח להיחלץ מעוניו. במקרה הישראלי, נראה בקבוצה הזו את החרדים, את הערבים, את האמהות החד הוריות ועוד. לפי התפיסה הליברלית, הסיבה שקבוצות אלו נותרות עניות היא אחת – עצלנותן וחוסר המוטיבציה שלהן לעבוד.

חסידי הגישה מתעלמים מהתנאים המבניים, הדוחפים את בני קבוצה זו אל מתחת לקו העוני בלי קשר למוטיבציה שלהם: כיצד ניתן למצוא עבודה שתחלץ מעוני בשוק שיש בו רמות אבטלה גבוהות? כיצד ניתן להיחלץ מעוני באמצעות עבודה, בשוק שבו שכר המינימום – הנמוך ממילא – אינו נאכף? כיצד יכולות נשים חד הוריות להיחלץ מעוני באמצעות עבודה, אם המדינה אינה מספקת להם תנאים המאפשרים להן לגדל ילדים ולהשתתף בשוק העבודה במקביל?

בוז'י הרצוג – מסייע רק לעניים הראויים

ומה הקשר לנושא כתבתנו, שר הרווחה יצחק הרצוג?
בואו נסתכל רגע על סיכום הקדנציה הראשונה של הרצוג, כפי שהוא עצמו הצהיר עליו כאן:

[שר הרווחה] הוביל שורת יוזמות, שינויים והישגים. הופך את המשרד למפתח מרכזי בעשייה החברתית של המדינה. כמי שמאמין בהעצמת שירותי הרווחה, מוביל תוכנית לאומית למאות אלפי ילדים ונוער בסיכון, פריצת דרך בשילוב נכים בשוק התעסוקה, הובלת פתרון ותיקון עוול היסטורי לניצולי השואה החיים בישראל, הרחבת רשת הביטחון הסוציאלי ושיפור השרות הניתן על-ידי הביטוח הלאומי, מאבק להצמדת קצבאות הזקנה לשכר הממוצע במשק ולשמירת זכויות הפנסיה של ציבור הגמלאים, חיזוק מחלקות הרווחה בשלטון המקומי, הובלת המשרד לעצמאות ניהולית, שדרוג מעמד העובדים הסוציאליים וקליטת כוח אדם חדש, פיתוח שירותים לאוכלוסיה הלא יהודית, ופיתוח תוכניות העצמה למגזרים אלו, הוביל את הרפורמה לשידרוג בתי אבות בקיבוצים, שיקום נשים מוכות וילדיהם, ומאבק להסדרת משק עמותות המזון.

אילו אוכלוסיות מוזכרות ברשימה המפוארת הזו?

  • ילדים ונוער בסיכון
  • נכים
  • ניצולי שואה
  • קשישים (קצבאות זקנה, פנסיה, בתי אבות)
  • מיעוטים
  • נשים מוכות וילדיהן

למעט אוכלוסיית ה'מיעוטים', המשותף לכל מי שברשימה הזו הוא – שהם שייכים לקבוצת העניים הראויים. צריך לציין שאין פסול בתוכניות שמיועדות לקבוצה הזו, ומשרד הרווחה אכן יזם כמה תוכניות שהן בהחלט חיוביות, ביניהן ניתן לראות את 'חוק לרום', שמאפשר למקבלי קצבת נכות כללית להשתלב בשוק העבודה בלי לוותר על הקצבה, ואת הסיוע למשפחות נפגעי עבירת המתה.

מאידך, לצד התוכניות החיוביות המופנות ל'עניים הראויים', יש לבחון מי אינו זכאי לסיועו של משרד הרווחה, לשיטתו של בוז'י הרצוג. מהרשימה הזו נעדר כל מי שמסוגל – פיזית – להשתתף בשוק העבודה. כלומר, הרצוג מנסה לומר לנו כי אין זה מתפקידה של מערכת הרווחה לסייע למי שכשיר לעבודה.

הדוגמא הבולטת למדיניות זו היא, כמובן, תוכנית ויסקונסין. המדיניות של משרד הרווחה כלפי תוכנית ויסקונסין היא, מצד אחד, תמיכה בתוכנית ובהרחבתה לכל רחבי הארץ, ומצד שני – תפיסה לפיה משרד הרווחה אינו צריך להיות מעורב בה. המשמעות של עמדה זו היא כי משרד הרווחה אינו רואה במקבלי קצבת הבטחת הכנסה אוכלוסיה הזכאית לשירותי רווחה, אלא קבוצה של נצלנים שיש להעבירם אל שוק העבודה בהקדם האפשרי.

חשוב להדגיש כי לעמדה זו של משרד הרווחה כלפי תוכנית ויסקונסין יש גם השלכות מעשיות. תוכנית ה'רווחה לתעסוקה' של מדינת ישראל – הלא היא תוכנית ויסקונסין – קודמה ועוצבה על ידי משרד האוצר, והופעלה על ידי משרד התעסוקה. בהתאם לכך, הדגש בתוכנית זו היה על צמצום הוצאות בדרך של שלילת קצבאות, ועל השמה בעבודה בכל מחיר. מעורבות של משרד הרווחה בתוכנית זו, הייתה עשויה להשפיע על מטרותיו – למשל, לכיוון של דאגה לרווחתם של המשתתפים, כפי שנעשות תוכניות כאלו ברבות ממדינות העולם.

אז אל תשכחו…

בעוד זמן לא רב, יציגו לכולנו את בוז'י הרצוג בתור התקווה הלבנה החדשה של מפלגת העבודה, האיש שישקם אותה מהריסות הגנרל ויחזיר אותה לכור מחצבתה. סביר להניח שבאותה הזדמנות, ינסו להציג לנו אותו בתור החברתי החדש – הרי הוא היה שתי קדנציות במשרד הרווחה!

אז לאלו מכם שעדיין חברים במפלגת העבודה, נא לא לשכוח. לכיסא בלשכת השר במשרד הרווחה אין כוחות מאגיים, ההופכים את היושב בו לסוציאל דמוקרט. הדרך שבה פעל יצחק הרצוג כשישב בכיסא הזה, מוכיחה שהוא אינו קרוב יותר לסוציאל דמוקרטיה מאשר אהוד 'אקירוב' ברק או פואד 'המפריט' בן אליעזר. גם אם הצהרותיו הן לפעמים 'חברתיות', מעשיו של בוז'י מקדמים את מדינת הרווחה הליברלית.


גילוי נאות: הכותב הוא אחיין של ח"כ עמיר פרץ

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

44 תגובות

  1. דליה :

    תודה נדב על המאמר המעניין והחשוב. רצויים מאמרים נוספים המשקפים מעקב שגרתי אחר המתרחש בתחום הרווחה.

    ממאמרך וממה ששמעתי, השר הרצוג מצטייר כשר חרוץ ופעלתני, ועל כך הוא ראוי להוקרה. לדעתי, לא יזיק מכתב לשר השואל אותו לגבי תפיסתו את מדיניות הרווחה ואת האוכלוסיות שהמשרד צריך לטפל בהן לדעתו.

    דוגמא מהשטח לנאמר במאמר על הפרטת שירותים של משרד הרווחה אפשר היה לשמוע היום בחדשות. ראש עיריית כרמיאל מנע אספקת מים לדירה (הוסטל?) שנועדה למתמכרים לצורך גמילה. לפי הראיון עם מנכ"ל משרד הרווחה, מר איצקוביץ, היה מכרז והזכיין רכש דירה לשיקום המתמכרים. הבנתי שהשכנים מתנגדים לקיומה של דירה כזו בסמיכות למגוריהם ולגני הילדים של ילדיהם. השאלה היא אם היה מדובר במבנה של משרד הרווחה המיועד לגמילה של מתמכרים, עם עובדים של המשרד, האם השכנים היו מתנגדים? כשמדובר בזכיין פרטי שמטרותיו הן רווח, סביר להניח שהטיפול והפיקוח לא יהיו איכותיים כמו אם היו ממש בידי משרד הרווחה.

    דוגמא נוספת היא הפרטת שירותי הטלפון של הביטוח הלאומי. קיים חסיון לגבי מידע פרטי. כל הפונה בטלפון ומקבל מענה מהזכיין שזכה במכרז לשירותי הטלפון של הביטוח הלאומי מתבקש לוותר על החיסיון הפרטי כדי לקבל מידע. מכריחים את האזרח לוותר על פרטיותו. אם לא יסכים, לא יקבל שירות טלפוני, ועליו יהיה לכתת את רגליו למשרדי הביטוח הלאומי, המקבלים קהל רק שלוש פעמים בשבוע. אני לא מבינה מדוע האזרח צריך לוותר על פרטיותו, ועוד לגורם פרטי שמעורב בענייני משיקולי רווח וכסף. אני חושבת שהסידור הקודם, שבו עובדים ומתנדבים היו עונים לטלפון והיו מפנים לפקידים הנוגעים לעניין בביטוח הלאומי, היה סידור ראוי יותר, והוא לא אילץ את התופעה של התניית קבלת שירות בויתור על חיסיון לפרטיות.

  2. אורי :

    "הפרטת הרווחה" – זה לא נשמע כפרדוקס בקטע ממערכון על עולם עתידני קר?
    התמיכה בכך שעמותות וגופים חיצוניים הם שיקחו אחריות על הרווחה זו הודאה שההנהגה לא מסוגלת לתת שירותים מלבד בטחון ויחסי חוץ (וגם על כך ניתן לחלוק).
    הרווחה הבריאות התכנון והחינוך מופרטים. מה נשאר באחריות הממשלה?

  3. נדב פרץ :

    קודם כל, תודה. אשתדל לעמוד בדרישה…

    לגבי הדירה: כאן אני לא בטוח שההפרטה רלוונטית. דירות למכורים הן NIMBY קלאסי – כולם בעד דירות לשיקום מכורים בקהילה, רק לא בבניין שלי בבקשה (זה נכון גם לדירות לסובלים מפיגור, ולחוסים מכל הסוגים באופן כללי). היו מספיק התנגדויות גם למוסדות כאלו שהופעלו על ידי המדינה (ראי למשל דיווח של רלי קצב אצלנו).

    לגבי הפרטת מוקדי השירות של ביטוח לאומי – אין לי אלא להסכים. מה גם שהשירות שניתן במוקדים הטלפוניים האלה הוא פחות מוצלח מזה שניתן במוקדים שמופעלים על ידי עובדי הביטוח הלאומי.

  4. בוז’י הרצוג והעניים הראויים » הרהורים של אבא :

    […] נאות: הכותב הוא אחיין של ח"כ עמיר פרץ פורסם במקור בעבודה שחורה תגיות:בוז'י הרצוג, מדיניות רווחה, עוני, עניים […]

  5. ישי בן יוחאי :

    אדם הזכאי לסיוע מהמדינה עקב מצבו הכלכלי צריך להיות מוגדר היטב וברור בחוק, או בתקנות – זוהי דמוקרטיה.

    כל תיוג סובייקטיבי של ראוי או לא הוא קרקע פוריה לשחיתות והפקרות.

    וזה בוז'י יודע היטב מחוק הנוער, פנימיות, אומנה … ועוד.

  6. נדב פרץ :

    בשני המקרים מדובר על הגדרה ברורה בחוק.
    השאלה היא מה ההגיון שעומד מאחורי ההגדרה הזו.

  7. אמנון :

    עדיפה תקווה לבנה של השר הרצוג שמתמודד שתי קדנציות (בהחלט מבחירה)במשרד הרווחה ומוביל לשינויים לפי תפיסת עולמו בשיתוף הצוות המקצועי על שר "חברתי" שרץ ל"ביטחון" .

  8. ישי בן יוחאי :

    ההגדרות בחוק בהן מעורבים שירותי הרווחה הנן תמיד סובייקטיביות מאחר ואין לשירותים אלו כלים לבדיקה אובייקטיבית.

    לדוגמא חוק הנוער סעיפים 3, 11: "היה פקיד הסעד סבור" .. על סמך מה שפקידי סעד סבורים נחרצים גורלות.
    בנוסף חוק הנוער מתנהל בחיסיון.
    זוהי קרקע פוריה לשחיתות והפקרות.

    כך הוא התיוג "עני ראוי" מי קובע מיהו "עני לא ראוי"? מהי לשון החוק? האם ניקח מ"עני לא ראוי" את ילדיו לפנימיות?

    בעניין ההפרטה –
    רשויות הרווחה נכשלו כישלון מוחלט, אין מדובר בהפרטות של שירותים (מיקור חוץ, אאוטסורסינג) כגון: ניקיון, הזנה, אלא במסגרות שלמות על כל עובדיהן, פנימיות, אומנה, עמותות מזון ועוד..
    האם זה ראוי שעובד קבלן יהיה מורה או מדריך בפנימיה לילדים בסיכון…
    האם זה ראוי ששירותים אלו יהיו תלויים בתרומות ….

    זוהי אינה הפרטה אלא הפקרה של החלשים באוכלוסיה לידיים פרטיות (גם אם זה מלכ"ר עדיין יש משכורות עתק למנהלים, וקרובים..) …

  9. אחד שיודע :

    חוסר ידע זה דבר לגיטימי. מציע לך לבדוק נתוני ההשקעה של משרד הרווחה באוכלוסיה החרדית והערבית מאז כניסתו לתפקיד ומאבקו העקבי של הרצוג עבור אמהות חד הוריות. אגב הטענה שבוז'י נגרר מהתיירות לרווחה אינה נכונה. ב-2006 הצהיר בראיונות טלוויזיה (החומר מוקלט) כי חלומו הוא לכהן כשר הרווחה. אלא שבסכם הקואליציוני של עמיר פרץ העבודה לבסוף לא קיבלה המשרד. כאשר פרץ הפתיע וקטע כהונתו של הרצוג אכן הוא מחה שהדבר נעשה בדרך לא הגונה והוסיף כי מעבר שרים לאחר שנה בתפקיד הוא לא נכון ופוגע בעבודה תקינה של משרד ממשלתי. ואכן הרצוג ראה במשרד התיירות מנוף כלכלי חושב לחברה בישראל אלא שרשימת השרים שהוחלפו בעשור האחרון גבוהה מאוד מאוד ופוגעת בתפקוד המשרד ובסוף בנו, האזרחים.

  10. יונתן :

    לגבי דירות למכורים-NIMBY או לא,אף אחד לא רוצה לגור ליד מקום שבו גרים מכורים לסמים או מכורים בתהליכי גמילה,מעבר לשיקול הכספי של פגיעה בערך הדירה מדובר באנשים שאני לא הייתי רוצה לגדל ילדים לידם מפחד.המקרה שונה כשמדובר בהוסטל למוגבלים שלא מהווים סכנה לאף אחד אחר.לגבי ההבחנה בין עניים ראויים ללא ראויים,מה רע בהבחנה הזאת?למה צריך לתמוך במי שיכול לתמוך בעצמו?

  11. Tweets that mention רווחת השר יצחק (בוז’י) הרצוג -- Topsy.com :

    […] This post was mentioned on Twitter by Nimrod Barnea. Nimrod Barnea said: מאדרפאקרס, את "רווחת השר בוז'י הרצוג" של נדב פרץ בעבודה שחורה כבר קראתם? יאללה, תנו בראש (http://bit.ly/9f7WVw) (cc: @Felagund @blacklabor) […]

  12. מיכאל לינדנבאום :

    יונתן,
    מעל לגיל 45-50 אתה מחוק משוק העבודה בגלל שאתה "זקן".
    מה יעשו כל אלה שצעירים מידי לפנסייה וזקנים מידי לתעסוקה?.
    אבטחת הכנסה או פנסיית גישור עד לפנסייה ,זה הפתרון.
    הוא מיושם שנים רבות במערב אירופה.

  13. יונתן :

    במקרה כזה שבו מדובר על אדם שהוא מובטל בעל כורחו הוא עני ראוי.

    זה בכללי,לגבי בעיית הגיל,אני לא יודע מה המקצוע שלך ספציפי ואם אתה לא יכול למנף אותו לקריירה חדשה,אני מכיר אנשים שבגילאי 50+ התחילו קריירות חדשות לגמרי,ככה שיש בעיה אבל לא בטוח שלכל מי שהגיע לגיל הזה ופוטר צריך לדאוג לפנסיה,כל מקרה לגופו.

  14. מיכאל לינדנבאום :

    ליונתן,
    זה שוק האנטי תעסוקה למבוגרים.
    1)על כל אחד המצליח ל"מנף" עצמו יש 50 אחרים שאותם אתה כנראה לא מכיר.
    2)מה פירוש "כל מקרה לגופו"?.
    לא כל אחד פנסיונר תקציבי של המדינה או מערכות הבטחון או יוצא גוש קטיף.
    ישנם רבים -רבים שעברו הפרטה אכזרית באמצע החיים או סתם פיטורים שרירותיים,והם "פסולי תעסוקה" מחמת גילם.

    פעם נוספת ,מה פירוש "כל מקרה לגופו"?.
    מה הפתרון שלך לגבי "לא פנסיונר ולא מועסק מאונס"?

    האם הפתרון הגרמני או הצרפתי לא נראה לך מתבקש מאליו?.

  15. הראל לייבוביץ :

    לאורך השנים האחרונות, בעת המשבר הרעיוני של מפלגת העבודה, היה תמיד יצחק הרצוג בצד של אלו שתמכו בשותפויות הזויות בקואליציה על מנת לשמור על הכסא והתפקיד בממשלה, ובכך למעשה היה לו חלק לא מבוטל במפלה של מפלגת העבודה ולמצב אליו התדרדרה היום.
    ולכן, אני לא חושב שהוא איש הבשורה של השמאל החברתי.

  16. דנדו דוד :

    יונתן – למה הוא עני ראוי? שילך לעבוד בתור שומר בקניון או מנקה בתים – העצלן הזה לא ראוי וצריך לשלול לו את הקצבה (הכוונה ברורה, לא?).

    בוז'י אינו אנטי-מנהיג הוא פשוט לא מתאים להנהגה.

    רק שלי יחימוביץ מייצגת סולם ערכי ברור ופועלת לפיו ולכן כולנו צריכים להתייצב מאחוריה.

    כן- גם עמיר פרץ שהיא התנהגה כלפיו בסוג של ילדותיות צריך לתמוך בה ללא סייגים וזו הדרך היחידה להציל את השמאל החברתי בישראל.

  17. החתומה על הטקסט מיה בנגל :

    ונדמה שהדוברת האמיתית היא ידידתה הוותיקה, חברת הכנסת

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=40ecb18afb385d5f501a9ef268691483&id=1239

  18. יונתן :

    דנדו,אפשר להקצין כל דבר החוכמה היא למצוא את שביל האמצע,לאף אחד לא קל ,לא למבוגרים לא צעירים לא לנשים לא לאימהות ולא לאבות ואי אפשר לתמוך ולממן את כולם.

  19. מיכאל לינדנבאום :

    ליונתן,
    כנראה עוד לא היית בן 50+ .
    כאשר המדינה פוגעת באנשים דרך הפרטה,היא אמורה לפצותם דרך פנסיית גישור כפי שהיא הכירה באחריותה לגבי בני ה 50+ יוצאי גוש קטיף.
    באופן כללי,מדינת רווחה אמיתית אמורה לדאוג לחלשים ובודאי למוחלשים שבה עקב מדיניותה.

  20. נדב פרץ :

    אחד שיודע:
    שמעתי לא מעט נתונים בשלוש השנים האחרונות. כולל של אנשים מבפנים, וכולל של כבוד השר עצמו.
    אבל כמובן, שאני לא יודע הכל. ויכול להיות שאני טועה טעות חמורה בדברים שלי. אני אשמח לגלות שבעצם יש לנו כאן אחד מל"ו הצדיקים הסוציאל דמוקרטיים.

    בוא, תן לי נתונים. שכנע אותי. מה בוז'י עשה לטובת החרדים? לטובת הערבים? לטובת החד-הוריות?

  21. יונתן :

    אף אחד לא אומר שלא צריך לדאוג לחלשים אם כבר הויכוח הוא מי הם אותם חלשים.

    לדעתך,אם המדינה הייתה מוצאת לאותו מפוטר עבודה דומה היא ממלאת את חובתה?

  22. מיכאל לינדנבאום :

    יונתן,
    אתה מתפלסף על חשבון המובטלים המבוגרים.
    אם אתה לא יכול להבין את מה ש"השוק" עושה למובטל בן ה 50+,אז באמת חבל מאד.
    פעם תתבגר.

  23. הדיון המעניין מתקיים בכלל בבלוג של נדב :

    http://nadav.blogdebate.org/archives/%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%92-%d7%a9%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%a9%d7%a4%d7%95%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97%d7%94#comments

    משהו שנאמר שם ע"י נדב רלוונטי גם לסיפור גיל 50 פלוס:
    "אני חושב שככל שפחות אנשים יזדקקו להבטחת הכנסה, כך ייטב.
    אבל יש שתי דרכים לצמצם את המספר הזה: הראשונה היא לסייע לאנשים שחיים בעוני למצוא עבודה שתפרנס אותם בכבוד. השנייה היא להחמיר את הקריטריונים לקבלת קצבה."

    המציאות שבה בני 50+ מתקשים מאוד למצוא עבודה מכובדת ומתגמלת, ללא קשר להשכלתם ולנסיונם המקצועי, היא מציאות אמיתית וחמורה.

    עם המציאות הזו אסור להשלים. צריך לשנות אותה.

    הפתרון הוא בראש ובראשונה מעורבות ישירה של המדינה בתוכניות שיסייעו לאנשים למצוא עבודה – מקצועית, מכובדת, עם בטחון סוציאלי. לא דרך שליח שעושה הון, לא בכיסוי תחת של עבודות זמניות ולא מקצועיות, ולא דרך המקל של שלילת קצבאות. כמו כן נדרשת אכיפה אגרסיבית (כולל כלא) של חוקים למניעת אפליה בקבלה לעבודה. כמו כן נדרשת מעטפת ממשלתית שתדאג להסעות לעבודה (ר' בבלוג של נדב על מובטלים ממצפה ודרישה לעובדים בחקלאות באזור ניצנה) ותחזיק משפחתונים/מעונות יום ציבוריים מסובסדים ואיכותיים.

    הפתרון של "ניתן לכל המובטלים בני 50 פלוס קצבאות מוגדלות ופנסיית גישור נדיבה" הוא פתרון פופוליסטי וגרוע, משום שגם הוא בעצם השלמה עם מדיניות האפליה.

    למה הדבר דומה? למצב שבו התגובה של המדינה לאפליית שכר נגד נשים, ערבים, מזרחים ועובדים זרים (תופעה נפוצה ומוכרת בארצנו) תהיה השלמת השכר לשכרם של גברים-יהודים-אשכנזים על חשבון הקופה הציבורית.

    זו מדיניות שמסבסדת ומעודדת אפליה ע"י המעסיקים. אין שום סיבה שהמעסיקים ינהגו באפליה וכל הציבור ישלם.

    איתי

  24. מיכאל לינדנבאום :

    "פנסיית גישור נדיבה לבני ה 50+ ,היא פתרון פופוליסטי וגרוע כי היא מהווה השלמה עם אפלייה".כך הכותב שמעליי.
    הפתרון "הפופוליסטי והגרוע" מיושם עשרות שנים בצרפת ובגרמניה שלא לדבר על סקנדינביה.
    במקום לאמץ את המודל האירופי ולפתור מיידית את בעיית ה 50+, הכותב שמעליי מעדיף לחכות לביאת המשיח הרגולטורי.
    הוא לא יבוא ,הוא גם לא יצלצל,והזמן שעובר הוא על חשבון המבוגרים בלבד.
    לשם ריענון הזיכרון אני מזכיר את ה"יחס" לניצולי השואה.
    מחכים שנתפגר.

  25. רני :

    לינדבאום –
    צר לי עליך אישית כ"נפגע הפרטה" אבל לא מקובל עלי שהמדינה "חייבת" לממן פנסיות גישור למינהן לאזרחים בריאים.
    לאדם שהוא נכה או מוגבל בריאותית כך שבאמת אינו מסוגל לעבוד צריך להכפיל את הקצבה שנותנים היום אבל אין שום סיבה לספק פנסיה לאדם בריא בן 50 אינו עובד משום שלא מצא עבודה ל"רמתו". יש מספיק עבודות במשק גם למבוגרים – אמנם רובן בשכר מינימום ולא כולן נעימות במיוחד אבל אלו עדין עבודות ולא נדבות.
    כל שקל שילך לפנסיות גישור כאלו ייגרע ממקורות אחרים – צודקים הרבה יותר.

  26. מיכאל לינדנבאום :

    יש מישהו מהמגיבים בע"ש שמוכן לענות לחוצפה ללא גבול של 23 ??

  27. דנדו דוד :

    מיכאל, מה אתה רוצה מ23? הוא מוכיח את שאמרתי ליונתן בתגובה 14. זה בטלנים מחורבנים הבני 50 האלה, אז הם היו עורכי דין/מהנדסים/רופאים/בנאים/קבלנים וכו' – אז מה? עכשיו לעת זיקנה הם כבר לא שווים שום דבר (לא ראויים) וצריך לזרוק אותם לכלבים, או לפחות לשמירה בקניון (פתח בגז' תראי את התיק תורידי את החגורה).

    זקנים כאלה בטלנים "לא ראויים", מי צריך אותם? בטח לא בוז'י.

    ברור שהפתרון היחיד לשמאל הוא תמיכה ביחימוביץ שאין אצלה התלבטות בפני חוכמות נעורים של פלצנים תיאורטיקניים, כאלו שהן לכל היותר מנותקות מהמציאות.

  28. מיכאל לינדנבאום :

    תודה דנדו!!
    בקשר לשלי,אני תמיד תמכתי בה.תשאל את יעל בירן.
    כל טוב.

  29. מיכאל לינדנבאום :

    דנדו תיקון,
    מיכל כמובן ,לא יעל.

  30. יונתן :

    איתי,לפעמים צריכים מקל של איומים יחד עם הגזר של מציאת עבודה,בן אדם שלא מצא בעצמו עבודה כנראה שיאלץ להסכין לעבודה שהיא קצת שונה(לרעה) מהציפיות או הנכונות שלו.

    אני לא רואה הבדל בין למצוא לאנשים עבודה על ידי גוף שמופעל על ידי המדינה במישרין או בעקיפין,השאלה היא שאלה של יעילות ועמידה במדדים שהמדינה מגדירה.

  31. רני :

    החוצפה היא של אחד שמחזיק דירות להשכרה בתל אביב, בוכה על "שוכרים חוצפנים", ובמקביל עוד דורש פנסית גישור מהמדינה "עד גיל 67" משום שיש עבודות שלא נאה לו לעשות בגיל 50 במצב בריאות תקין (ואני מאחל כמובן לאיש אריכות חיים).

  32. מיכאל לינדנבאום :

    לרני ,
    אתה לא רק חצוף ,אלא גם לא יודע מכלום.לא דירות בתל-אביב ולא גיל 50ולא נעליים.
    פנסיית גישור היא צו השעה לגבי בני ה50+ ,אשר שוק העבודה חסום בפניהם בגלל גילם.
    את זה הבינו מזמן בצרפת ובגרמניה שם נהוגה פנסיית-גישור.אנחנו רוצים הרי להצטרף לאירופה.(OCDE)

    בהתאם לגישתך בה למדינה אין אחריות כלפי אזרחיה,אז מה לך ולאתר ע"ש שפועל למען מדינת רווחה.

    היית מפעיל בהצלחה כישוריך בשירותם של ביבי ונערי האוצר.

  33. רני :

    לינדנבאום –
    בנושא השכרת דירות (מאמר מלפני מספר שבועות) כבר הראת שכאשר זה נוגע לאינטרסים הכלכליים האישיים שלך, פוזת הסוציאליסט עפה מהחלון ואתה נוהג כאחרוני בעלי ההון.
    לעניינו –
    אני ס"ד. ס"ד אינה משמעה פיזור כספים לרוח לכל אחד שחושב שהבעיה האישית שלו מצדיקה קבלת כספים מהמדינה. יש גם הרבה צעירים וחיילים משוחררים מובטלים במדינה. בפריפרייה קשה למצוא עבודות ראויות וגם לא ראויות בכל גיל. אז מדוע שלא ניתן "פנסיית גישור עד גיל 65" לחייל משוחרר מובטל מירוחם ? או לבוגר תואר ראשון שפשוט לא מצליח למצוא עבודה במקצועו במשך שנים ?
    כל עוד אתה בריא (כבר רשמתי שלמוגבלים בריאותית יש להכפיל את הקצבה וזו בהחלט הוצאה תקציבית צודקת בעיני) – טול קורה מבין עיניך, תפסיק לייבב ולך תעבוד. כן, גם בשמירה.
    לא שאתה צריך את זה …

  34. מיכאל לינדנבאום :

    לרני,
    אתה מדבר כבריון שכונתי, אין לך מושג על מה שאתה מדבר וכדי לקנח אתה מכריז על עצמך כס"ד.
    מקומך במרכז הליכוד יחד עם ביבי חברך,גם הוא מכריז על עצמו כס"ד.

    במקום להילחם בבעלי-ההון שמקבלים בלי סוף כספי ונכסי ציבור ,אתה מעדיף להילחם במובטלים מבוגרים.
    אתה ס"ד? הצחקת אותי.

  35. לקסי :

    לרני,

    המשמעות האמיתית של סוציאל-דמוקרטיה היא אחריות החברה ליחידים שבה.

    חברה אחראית במקום אחר מוציאה את הזקנים אל שדה הקרח לחסדי דובי הקוטב.
    אצלנו, בגלל הרוחב הגיאוגרפי החיות הנהדרות האלה אינן מסתובבות בחוץ. אבל היחס לזקנים ש"נפלטו" מ"שוק העבודה" דומה.

    אחריות החברה ליחידים היא בסופו של דבר לקיומם המכובד.
    קיום מכובד הוא מה שהחברה רואה ככזה, זה לא מה שניתן להשיג בעבודות שאינן מכבדות את עושיהן, רק בהקשר של התגמול שהן גומלות להם.
    הפתרון הדחוק של גמלאות למיניהן הוא תוצאת הסתלקות החברה מהדאגה לפרנסה על-ידי עבודה המכבדת את בעליה, גם ניקוי ביבים אם התמורה הוגנת.
    אלא שאצלנו "הצלחנו" להפוך את היוצרות.
    גזלנים בחסות החוק הם הנהנים העיקריים משכר ומתנות (התרגום של "בונוס") על-חשבון הנגזלים.

    אז רני, הפנם, סוציאל-דמוקרטיה היא אחריות החברה ליחידים, ביחוד לחלשים ולמוחלשים.

  36. לקסי :

    ועוד מלה לרני,
    הצגתו של מיכאל כבעל הדירות מספרי דיקנס, היא במקרה הפחות רע, שקרית. ביחוד שמיכאל בגילוי נאות סיפר כאן מה היא הדירה הזו.
    רד מזה, זה לא מכובד.

    ומלה מאזנת למיכאל,
    השאר נא את ה"בריון השכונתי" בשכונתו, לא כאן.
    מוחלשות חברתית אינה בהכרח השתלחות.

  37. מיכאל לינדנבאום :

    לקסי,
    אני מצטער ,להפיץ עלי שקרים מחוצפים זוהי בריונות מילולית לכל הפחות.ואותו רני לא היה מעיז להעיז פנים אילמלא קדם לו דקל עוזר(בפוסט על דיור להשכרה) שגם הוא התנסח בשפת רחוב.
    כשיש מאבק רעיוני,אתה מדבר על פגיעה אד-הומינום ,ועל שקרים אישיים בוטים נגדי,של האחד והשני,אין לך אלא לומר לרני שזה לא מכובד.

  38. סולידריות או חמלה? :

    מתוך
    http://www.blacklabor.org/?p=19449

    הישראלים רוצים ס"ד (?)

    "כיצד זה ייתכן? כיצד אפשרי הדבר שבמדינה דמוקרטית השלטון מפעיל באופן עקבי ושיטתי מדיניות המנוגדת לרצונם של רוב האזרחים? הסברת האנומליה הזאת חורגת ממטרת מחקרם של כהן מזרחי ויובל, ובכל זאת הם מעלים כמה השערות.

    ההשערה הראשונה קשורה במדד הרביעי שטרם הוזכר כאן, והיא, בעיני, נקודת החולשה החמורה ביותר של המאמר. במדד הרביעי, מדד המוכנות לשאת בהוצאות מדיניות הרווחה קיבצו החוקרים את הערכות הנשאלים באשר למידת מוכנותם "לשלם יותר מסים או לרדת ברמת החיים למען נושאים שונים המייצגים תחומים של מדינת הרווחה". בעוד שלושת מדדי התמיכה במדינת הרווחה עמדו בערך על 4, מדד המוכנות לשלם מחיר כלכלי עמד על 3.15 בלבד. מכאן הסיקו החוקרים שהישראלים מעוניינים, אמנם, במדינת רווחה, אבל אינם ששים לשלם מכיסם את מחירה."

    יתכן שהחוקרים לא הקפידו על הבחנה ברורה בין רווחה ליברלית, שמבוססת על עיקרון החמלה, לבין רווחה אוניברסלית ס"ד שמבוססת על עיקרון הסולידריות. (הבחנה עליה בנוי המאמר המצוין של נדב).

    הדים לבלבול כזה אפשר למצוא בדיונים, ולפיכך יתכן שהמחקר לא גילה שום דבר חדש.

    לעניין דפוסי ההצבעה, מצביעים נוטים להאמין לפוליטיקאים שמבטיחים קשיים בדרך ל"מנוחה ולנחלה". הבטחות כאלה מתפרשות כביטוי ליושר וליושרה. (יש מי שלמדו לעשות מניפולציות שמנצלות ברשעות את הנטיה הזאת. הם שוכחים לספר למשל, שנשיאת הנטל לא תחול באופן שוויוני).
    בכל מקרה אומץ, יושר ויושרה בונים מנהיגות ולא גישת פרווה, שאינה מניעה אנשים לפעולה.

    וראו כאן
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-47571-00.html?tag=04-45-53
    דר' אולק נצר – שיקולים אסטרטגיים במאבק על נפש-העם.

    חן

  39. אילנה :

    קדימה לעבודה

    היי

    קראת חלק מהכתוב רק שלא ברור לי עדיין אם הוא עושה כל כך למען הרווחה מדוע אקדמאיים מן המניין מובטלים .

    אקדמאיים נכים ובמקצועות הכי רצים .

    כשכל הסיבה להשתלבותם היא נכותם

    מה שלא ניתן להוכיח או לחייב מעסיק לקבלם

    עצתי להוציא חוק המחייב כל חברי כנסת להעסיק אחוז מסויים של עובדים .

    עד כמה שידוע לי יש חוק כזה ואכן תוכנית כזאת יצאה לדרך אלא כשאתה פונה לשם מה עונים לך ?!

    מה פתאום זה לחתך כזה של נכים ועוד ועוד .

    לסיכום רוצים תוצאות יותר עבודה לנכים אם אתם ששואלים אותי מי צריך קצבה , הקצבה משרתת את אותם חברי כנסת כשהם מתעלמים מתוך ידיעה שיש קצבה וזה להם לא משנה כי מדובר בגרושים במצב שכל מי שמקבל קצבה לבד הינו עני .

    נשמח לעשייה

  40. מערכת עבודה שחורה :

    אילנה שלום,

    את הטוקבקים פה קוראים רק בודדים. את המאמרים והמכתבים קוראים מאות, שחלקם פוליטיקאים או עיתונאים. נשמח לקבל ממך מאמר המפרט את מה שאת מציעה או (עדיף) מכתב ששלחת לחברי כנסת רלוונטיים לבחירתך. כתובתנו
    [email protected]

  41. יהודה :

    ללא ספק -אדם כמו בוז'י אינו ראוי לשמש ראש מפלגת העבודה-אלא אם הופכים את מפלגת העבודה למפלגת העבדות! אני כחבר המפלגה עוזב אותה בצער-אם הרצוג יעמוד בראש! אני בוש בו-בתקופתו כשר רווחה מס' העניים מקרב שכבות הביניים עלה לעיןשיעור עקב תכנית ההפרטה. אני עצמי , מצאתי את עצמי מחוסר עבודה עקב כך.

  42. משאל עבודה שחורה – שלי יחימוביץ’ מובילה במירוץ :

    […] כי הם קראו את זה או את זה ולא את נחום […]

  43. ברני :

    אני דווקא בעד בוז'י

    מתלבטת בין פרץ לבוז'י. אבל להרצוג יש יותר ניסיון פרלמנטרי.

  44. שפתי כהן-יגאל כהן :

    אותי שכנעת אני אצביע לביבי.

    אתה יורה בגבנו והיה לי רגש שלא תוכל להתאפק ולהכריז שכולם ח'רות ולכן אין תקווה, אתה מחבל.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.