חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחשבות בעקבות האחד במאי

נושאים דעות, פוליטי ב 3.05.10 6:03

 בירושלים הפגינו מאות עם נוכחות מכוח לעובדים ונוער החולצות הכחולות, בתל אביב, בשבת, צעדה טובה אך קטנה, בה משתתפים פועלים בעיקר. כדי שתגדל התמיכה במפגינים, ולמען ישראל צודקת יותר, צריך להפסיק הפלגנות בשמאל ולהגיע למפלגת שמאל מאוחדת

 מאת: ק. טוכולסקי

 יום שישי בדרך להפגנת האחד במאי בירושלים, עוכבתי בידי שני מגבניקים. אחד מהם די בברוטליות, תבע ממני להניח את הדגל, לתת לו תעודת זהות ולמסור את תיק הגב שלי לבדיקת תכולה. בקשר הוא שאל מה זה חג הפועלים, והאם ידוע על הפגנות, אחרי שהרגיעו אותו שלא מדובר באיזו מזימה חתרנית נגד המדינה שוחחנו. מהשיחה עלה שהוא אמנם מאוד שמח שיש מי שמפגין למען זכויות עובדים אבל לדעתו כל השמאלנים שונאים את המדינה והליכוד דואג למזרחיים. הוא שאל אותי למה אני שונא את המדינה כי על חולצת ה"קמפוס לכולנו" שלי היה כיתוב גם בערבית, בסוף השיחה הוא נראה מבולבל, לא מבין למה איש עם דגל אדום מתעניין בזכויות עובדים. הוא היה נבוך כששלפתי תעודת לוחם, והסברתי לו ששאיפה לשלום אינה קשורה דווקא לרצון להביא את המדינה לחורבן, וגם טענָתי שהליכוד פוגע בכל מי שאינו עשיר ללא הבדלי עדה, לאום ומין, נראתה לו מוזרה. כך, לפני שהחגיגות החלו, זכיתי לתזכורת מרירה של המציאות.

ההפגנה בירושלים הייתה טובה, אבל חסרו בה בעיקר פועלים. כרגיל ים של חולצות כחולות, לצערי זה לא מרגש אותי יותר. כבר שנים אני תוהה מה קורה לבחורינו הטובים בחולצות הכחולות, לאן הם נעלמים אחרי הצבא. עד שהמגבניק לא יריע לנו, וכחולי החולצות יגיעו בהמוניהם להפגנות גם אחרי הצבא, לא נתקדם יותר מדי. נקודות האור של ההפגנה: לפני שנתיים היינו אולי חמישים בירושלים, הפעם הינו כמה מאות, עם נוכחות מכובדת של כוח לעובדים, עובדים מאורגנים שבשבילם איגוד מקצועי הוא חלק מהשקפת עולם.

 שבת תל אביב, צעדה של מען. בניגוד להפגנה בירושלים, כאן הפגנה קטנה – 250 איש לערך – בעיקר פועלים, פועלות חקלאיות, נהגי משאיות, עובדי מחצבות, פועלים עובדי רשות העתיקות, וגם מרצים במכללות. בלב תל אביב צועדים אנשים ודורשים עבודה ולא אבטלה, אבל עם כל הזכויות. השקר של ויסקונסין נחשף במלוא מערומיו, העובדים רוצים לעבוד, הם רק תובעים את מלוא הזכויות שמגיעות להם לפי החוק. פועלים שמדברים לא כיהודים או ערבים אלא כמעמד, מבקשים ממדינה שמשחקת בהם, רק זכויות לעובדים במקומות עבודתם- לא פחות לא יותר.

ההפגנה של מען בתל אביב הייתה טובה, אבל חסרו בה הרבה אנשים. מען הביאה פועלים להפגין והשמחה הייתה אמיתית, גם הגאווה של פועלים על היותם פועלים. אבל חסרו בהפגנה כל מי שתומכים באותן המטרות של כוח לעמלים שאינם אנשי מען. מען פועלת לבד, בהתרסה כלפי גורמי שמאל אחרים, הבדידות המזהירה של אותם אנשים טובים, פוגעת בשמחה שלי. שורותינו גם כך מדוללות, אין מקום לפלגנות. 

בין ירושלים ותל אביב מתוך שמחת החג הגדולה, היה ברור מה יש לשמאל: אנשים טובים שרוצים להפוך את ישראל למדינה טובה יותר, צודקת יותר, משוחררת מכיבוש ומבעלי הון. היה ברור גם מה חסר לשמאל, אחדות רחבה ככל הניתן בין כל הגורמים השואפים לאותה מטרה, והכרה מצד אלו הזקוקים ביותר לתמיכתו. הטרגדיה של השמאל הישראלי נחשפה בהעדרם של ערבים, עולים או בוגרי השומר הצעיר, במספרים משמעותיים,  מההפגנה, בעוינות של חיילים בסדיר לעצם פועלו של השמאל וסמליו. בתל אביב צעדו פועלים המאוגדים באמצעות מען, מעטים, מנותקים מרוב הפועלים והעובדים האחרים ומשאר ארגוני העובדים והשמאל – הכיתתיות העיבה על שמחת החג.

 יום אחד, אני מקווה, יהיה האחד במאי שוב יום חג לאומי. יום אחד, מאות אלפי עובדים, ישתתפו בחגיגות יחד עם חברי תנועות נוער ובוגרים. יום אחד תהיה מפלגה, לה יוכלו להצביע רוב המשתתפים בחגיגות. יום אחד יהיה לנו עיתון, שייתן לאירועים סיקור רציני, ושרים ינאמו בבמות המרכזיות. כדי שנגיע ליום המקווה הזה צריך להתחיל לפעול לאחדות השורות. לקיומה של מפלגת שמאל מאוחדת, ובה זרמים וגוונים ומקום לדעות שונות, של אנשים שרוצים עתיד טוב, צודק ושוויוני לארץ הזו ולכל תושביה, ופועלים יחדיו למען הגעתו.

 

עורך הטור: נגה תדמר

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , ,

33 תגובות

  1. אדי :

    ביום שישי הייתה בתל אביב תהלוכה שהסתיימה באירוע בגן מאיר, בתהלוכה נטלו חלק גופים רבים והיא הייתה רבת משתתפים (יחסית) ומרשימה. לא ברור למה מען התעקשה לקיים אירוע בפני עצמה. זה מעורר תמיהה.

  2. לקסי :

    מחלת השמאל מעודו היא הפלגנות והכיתתיות המאפיינת קבוצות אידיאולוגיות.
    תופעת "סדיקת השערות" (hair splitting), חקרנות והעמקה בשרשי השרשים האידיאולוגיים, לזיקוק האמונה, היא היוצרת את הכיתתיות במחנה השמאל מחד ובמחנה החרדי מאידך (המונח סדיקת שערות בא מהחקרנות התיאולוגית).

    ועכשו לראי: כאן ב"עבודה שחורה" אנחנו שטופים בעשיית נזקים לשמאל כשאנחנו "יורים" בחברים וכשכמה מאיתנו עושים את זה בהנאה רבה מדי.

  3. אדי :

    אני לא הייתי מנסח את זה יותר טוב. אבל זה סותר את הסיפא. אני לא "יריתי" במען כשתהיתי/התרעמתי על התהלוכה ה"פרטית" שלהם.

  4. לקסי :

    לאדי, בשום אופן לא התכוונתי אליך!

  5. ק. טוכולסקי :

    אני רוצה לציין שוב, בהפגנה של מען בלטה הנוכחות של פועלים, בעלי מודעות מעמדית. לחדד את הנקודה, מדוע בהפגנות השמאל הגדולות רב חלקם של חברי תנועות נוער, סטודנטים, פעילים פוליטיים מקצועיים,בעלי מקצועות חופשיים שיש להם תודעה פוליטית וחסרים פועלים?

  6. עמית-ה :

    אני בילתי ב-1 במאי באירוע קטן בקיבוץ נירים.
    שמחתי שבכל הארץ הדגלים מתרבים וגם הצועדים.

  7. רביב נאוה :

    אבל קורט, בדיוק כמו שאתה כותב – לתודעה המעמדית אין תוחלת אם הפירוש שלה בשטח הוא כיתתיות ופלגנות.

    לתחושתי, נוצר כאן מצב מוזר – שבו התודעה המעמדית של הפועלים היא כל-כך חזקה שעד שאחרים כבר פשוט לא מספיק טובים בשבילם.

    הקומונר מקן השומר הצעיר בהרצליה לא יהיה כנראה פועל מחצבה אחרי השחרור. השאלה היא האם עובדי המחצבה יהיו מוכנים לשתף אותו בהפגנה שלהם גם אם הוא יהיה סטודנט לתקשורת שעובד בקול-סנטר ומצביע קדימה, רחמנא ליצלן. כרגע, לא בטוח שהם רוצים ויכולים לעשות את זה, ואנחנו ממשיכים לחפש מה קורה לחולצות הכחולות אחרי הצבא.

  8. ק. טוכולסקי :

    לרביב, הכל נכון, השאלה היא איך יוצרים את שיתופי הפעולה. ומתי עושים את זה תכלס. מען הגיע לעובדים שבדרך כלל מצביעים ליכוד או איסלמית. ארגנה אותם, הפכה אותם מקורבנות למעמד. איך עושים את זה בגדול? מה חסר לשמאל המסורתי במרצ, חד"ש, החולצות הכחולות בכדי לעשות את זה גם? מה מונע איחוד בין מען וכוח לעובדים? איך מגבירים את השת"פ אם לא הולכים לאיחוד?

  9. רביב נאוה :

    אני לא מכיר את מען מספיק טוב, אבל השאלה היא לא רק מה מונע איחוד בין מען לכוח-לעובדים, אלא גם מה ייתן איחוד כזה. לשני הארגונים ביחד יש, אם אני לא טועה, מספר ארבע-ספרתי של חברים (לא של פעילים). הם שוחים באותה שלולית ולא מסוגלים אפילו להסתדר ביניהם (וכשזה יקרה, תן לי לנחש, זה לא יהיה נגד ניצול העובדים, אלא נגד ההסתדרות).

  10. עמי וטורי :

    בצעדה ביום שישי בחיפה הגוש של "כוח לעובדים" (כ 70 איש) היה מורכב ברובו מחברות סניף מטפלות משפחתוני הת.מ.ת בסכנין. גם בצעדה בת"א צעדו נציגים מהתארגנויות עובדים שונות של "כוח לעובדים". הצעדה הדרומית בת"א (מגינת לוויסקי) בלטה בהעדר "החלביות" שלה וזה בהחלט היה מרשים. התהליך ש טוכולסקי מדבר עליו של הטמעת תודעה מעמדית בפועלים הוא תהליך ארוך אבל כזה שבהחלט מתרחש בשנתיים האחרונות במסגרת "כוח לעובדים", ואני מבין שגם עבור "מען" זהוא תהליך מאוד חשוב.

  11. ללקסי :

    בכל מקום פוליטי קיים מתח בין הפרגמטי ובין הרדיקלי.

    דוגמה קלאסית בירושלים – גוש שלום ונשים בשחור שלא מוכנים להפגין ביחד עם אנשי שלום עכשיו שמניפים דגלי ישראל.

    זה קורה גם בימין המדיני: פייגלין לעומת ביבי, הכתומים נגד אריק שרון.

    אבל ממה שאתה אומר נובע כי תמיד פלגנות כזו היא באשמתו של הצד היותר רדיקלי, שלוקה בטהרנות, ועליו ללמוד לשתף פעולה עם הכוח הגדול יותר, ולהשפיע מבפנים, למרות חילוקי הדעות.

    במקרה זה, כמו במקרה מען, המסקנה מדבריך היא שאחריותו של הצד הרדיקלי לפיצול גדולה מאחריותו של הצד הפרגמטי.

    מאידך, אם נבחן ויכוחים מרים באתר הזה, אני לא בטוח שתמיד אתה תומך בהתיישרותו של מי שרדיקלי (יחסית) לכיוון מי שפרגמטי (יחסית).

    1. טוכולסקי, אלי סתוי ואחרים שמבקרים את שלי יחימוביץ', ולעומתם אחרים כמו דני זמיר שמבקרים קשות את עמיר פרץ.

    2. פעילי עיר לכולנו שמבקרים את תמי זנדברג, חברת קואליציה של חולדאי.

    3. ביקורת על שמולי בינג וינקי טפלר שלא בחלו בהסתייעות בבעלי הון ומובילי דעה כמו יאיר לפיד ונחום ברנע.

    ומצד שני –

    4. ביקורת של כוח לעובדים על ההסתדרות ועופר עיני

    5. ביקורת של מורים על וסרמן והסכם אופק חדש – מבחינתם הם בוגדים בשולחיהם.

    6. ביקורת של מיקי מירו על ועדי העובדים היציגים ברשות השידור – מבחינתו הם בוגדים בשולחיהם.

    הסיפור הוא הרבה יותר מורכב מ"פיצול שערות" והתשובה לשאלה מי צריך להתיישר עם מי – הרדיקלי אל הפרגמטי או להיפך, אינה אוטומטית.

    איתי

  12. איציק יאפ :

    אני לא חושב שזו שאלה בכלל… הרי לכולם מטרה משותפת, לפחות על פי ההצהרה. אם כל מיני קבוצות מעדיפים לבקר את מי שיש לו מטרה דומה, אבל עושה את זה בדרך שונה, במקום לבקר (ולהלחם) את האדם, או המוסד שמתנגד למטרה שלנו, אז זו בעיה.

    יש כאלו שלא אוהבים את שלי, וכאלו שלא אוהבים את פרץ וכאלו שלא אוהבים את כח לעובדים וכו' אבל לעזאזל – לכולם מטרה אחת משותפת!

  13. לקסי :

    לאיתי,

    בנוסח הדברים של איציק יאפ.
    כולם צריכים להתישר או להילפת אל כולם.
    זה מחייב ויתור הדדי.
    אכן, לרוב, הרדיקליים צריכים להבין שהעולם אינו טהור ושטהרנים נשארים מעטים, כל אחד בשלוליתו.

  14. ק. טוכולסקי :

    אני חושב שזאת לא נקודה של קו אלא של המצע הרחב ביותר סביבו ניתן לשתף פעולה. כך לדוגמא את שלי, אני אשמח עם היא תנהיג אבל אני לא מוכן ללכת אחריה לעבודה תחת הנהגתם של ברק, בוזי, עיני פואד וכדומה.
    אני חושב שהרדיקלים צריכים לגלות נכונות להדברות והמתונים צריכים לגלות מה הם באמת מוכנים לעשו כי המתונים בדרך כלל כושלים ברגע האמת בישראל, ראה ההפרטות של ממשלת רבין מרצ או הימין הכלכלי הבוטה של ברק ב-99. או שזה יצליח או שלא.

  15. ללקסי :

    יפה בתיאוריה,

    זה לא מסביר למה אתה לא מציע לכוח לעובדים להשתלב בתוך ההסתדרות, לא יוצא נגד הפרישה של ענת שניידר מהסתדרות המורים (ההגיון בכלל אומר שצריך לקרוא לאיחוד בין שני ארגוני המורים) ולמה אתה לא מתייחס למיקי מירו כאל טהרן שמחליש את כוח המיקוח של ועד העובדים ברשות השידור, או אל דני גוטווין בתור טהרן שמפריע לשלי יחימוביץ' במקום להיות גדול תומכיה.

    לאיציק,

    לפחות חלק מהפלגנות נובעת מהעובדה שגורמים בעלי מטרות דומות מתחרים על אותם תומכים.
    בסופו של יום זו מלחמה על קולות – בבחירות כלליות, מוניציפליות או בפריימריס.

    לדוגמה, לשלי יחימוביץ' הרבה יותר קל לפרגן ולשתף פעולה עם אריה אלדד וגדעון סער מאשר עם דב חנין ואילן גילאון או (בכנסת הקודמת) לקולט אביטל ונדיה חילו מהסיעה שלה.

  16. ק. טוכולסקי :

    איתי
    אני לא מכיר את מיקי מירו. אני חושב שההסתדרות ושלי יחימוביץ עברו מזמן את הרוביקון. יש גבול למה שאפשר להתפשר לגביו. וזה מוביל לכך שלא רוצים להשתלב בהסתדרות ולהעלם בתוכה כמו סיעת חדש או ועד אחד או סיעת מפם אחרי הבחירות להסתדרות של 1989. ולא מוכנים ללכת אחרי יחימוביץ ועיני לעבודה.

    המחיר של המלחמה על הקולות של יחימוביץ הוא החלשת השמאל לטובת מתן אפשרות למפלגות השלטון להציג השגים חברתיים. לדעתי לא שווה את זה.

  17. לטוכולסקי :

    דווקא בתור מי שניסה בבחירות האחרונות ומנסה עדיין ללכת על הכיוון של הקמת כוח פוליטי מאפס, (וזה אחרי שלוש שנים של ניסיון להשתלב במקום גדול ורקוב ולנקות אותו), אני חייב להיות ספקן.

    אף אחד מאיתנו לא יכול להביא "מתכון שעובד" בתור הדרך הנכונה להשגת המטרות. גם ההישגים היפים של השמאל הגרמני הלא מתפשר ושל עיר לכולנו בת"א הם לא החלפת השלטון.

    לכן הדבר הנכון הוא הפסקת אש.

    במקום להתקוטט – לעסוק בבניה.

    מי שרוצה ללכת אחרי יחימוביץ' ולבנות חלופה לברק – כל הכבוד לו.

    מי שרוצה להקים מפלגה מאפס – גם כן כל הכבוד.

    אם הדרך שלך ושלי תתברר כיותר אפקטיבית מהדרך שלה – אני בטוח שהיא תמחל על כבודה ותצטרף אליה.

  18. אדי :

    נדמה לי שכשטוכולסקי כותב "פועלים" הוא מתייחס רק לעובדי כפיים, וזה איך להגיד? קצת ארכאי. בכל מקרה, חבל שמען מתבדלת מכלל הגופים והתנועות שמסמנים היום רוח חדשה ורעננה במערכת יחסי העבודה ומהווים אלטרנטיבה להסתדרות המנוונת של עופר עיני. במקרה הזה, כמו גם גם במקרים אחרים שמען עושה שבת לעצמה, מען דורכת על הזנב של עצמה ומחלישה את הרוח הרעננה שמתחילה לנשב. תארו לעצמכם אם כל אותם משתתפי תהלוכת מען ("הפועלים") היו מצטרפים לצועדי שאר הגופים. איזה רושם זה היה עושה ? חבל שהם פעלו אחרת.

  19. ק. טוכולסקי :

    השמאל הגרמני מתפשר בכל מקום שבו מוכנים לשתף אותו בשלטון ראה ברלין וברנדנבורג והוא גם שילם בברלין מחיר יקר בגלל פיצול מצידם של טהרנים בבחירות הקודמות. השאלה היא מהם גבולות הפשרה, כי אחרת כולנו יכולים להתפקד לליכוד כמו פייגלין. לדעתי שלי עברה את הגבול. אני למרות הבחילה הקשה הייתי חבר העבודה במשך כמה שנים בשביל פרץ ושלי, לא מרגיש שזה תרם לסוציאליזם בישראל יותר מדי.

  20. לטוכולסקי :

    1. יש פוליטיקאים מעטים שיש חפיפה גדולה בין החזון שלך לחזון שלהם. ש"י אחת מהם.

    2. כרגע, הסיכוי ששלי יחימוביץ' תהיה פעם ראש ממשלה גבוה יותר משל כל האחרים, גם אם יש כאלה שהחזון הכלכלי שלך והחזון שלהם דומה יותר (חנין, גוז'נסקי).

    בוודאי שהסיכוי גבוה הרבה יותר משל פעילים רציניים כמו עמי וטורי שהציבור הרחב כלל לא מכיר את שמם.

    3. האם המטרה (מדינת רווחה) מקדשת את האמצעים (מפלגת העבודה, אהוד ברק, עופר עיני)? זה כבר עניין של טעם.

    4. אפשר להתווכח עד כלות אם נחצו קווים אדומים או לא, ואפשר להתמקד בבנייה.

  21. ק. טוכולסקי :

    יאללה נבנה. הנחה שלי, אשמח להתבדות, אחרי הבחירות שלי, עיני והרצוג חוברים לקדימה, אולי אפילו לפני.
    הערכה נוספת כשנהיה מאוחדים גוש אחד ולא מליון רסיסים קטנים, אולי פוליטיקאים מהזרם הימני של הס"ד יתפשרו גם איתנו וילכו איתנו לא רק עם הניאו ליבראליזם.

  22. לקסי :

    לאיתי 15,
    יש דברים שאני עושה ולא רץ לספר לחברה, גם לא כאן ועכשו.
    יש דברים שאיני עושה, כי אני מעריך את עצמת הקול הלא חזקה שלי.
    דבר אחד שאני משתדל לא לעשות הוא ביקורת שאינה בונה *בתוך המחנה* שאליו אני מגדיר את עצמי.

  23. ליב :

    "מה קורה עם החולצות הכחולות אחרי הצבא?" האם אתם מודעים למאסה הגדולה של חברים בתנועות הבוגרים של החולצות הכחולות…? האם אי פעם נעשה נסיון לשת"פ איתם?

  24. ללקסי :

    כהרגלך, חשפת טפח וכיסית טפחיים.

    אחד הדברים שאינם ברורים פה זה מה מבדיל בין ביקורת בונה לביקורת לא בונה, ומה קובע את גבולות המחנה.

    הטענה (הפומבית) שוועדי עובדים יציגים ברשות השידור נותנים יד לזריקה לכלבים של 700 עובדים נאמנים ולרפורמה שאינה רפורמה כלל אלא סתם צמצום מצבה, היא לא ממש ביקורת בונה.

    משמע, שראשי הארגונים הללו כנראה לא נמצאים "בתוך המחנה" מבחינתך.

    וככל שרשימת "לא משלנו" ארוכה יותר – הרי שזוהי בדיוק טהרנות.

    כפי ש"מען" הלא ציונית לוקה בטהרנות, כפי שאתה לא מתלהב מהביקורת של טוכולסקי על ש"י, גם לך (ולי) יש סימפטומים של אותה המחלה.

  25. ק. טוכולסקי :

    חברה אין לנו עוד מחנה, אנ העלתי חזון ומבחינתי כל מי שיכול לחתום עליו בפנים. אבל גם זה עוד לא מחנה. בואו נפעל כולנו כי כולנו רוצים בכך להקמת מחנה, יכול להיות שחלק מאיתנו לא יהיו במחנה בסוף, יכול להיות שכן. אבל לא חבל על הטונים ועקיצות בינתיים?

  26. איציק יאפ :

    אני חייב לשאול: זה הסגנון הסוציאל דמוקרטי להתווכח על אוויר?
    אולי בגלל זה הסוציאל דמוקרטיה לא מתרוממת?
    אולי בגלל זה שלי יחימוביץ' אומרת לעצמה "נמאס מווכוחי הסרק האלה!" ופועלת כסוליסטית (למורת רוחם של כמה)?
    אולי בגלל הניאו ליברלים, שמדברים כמעט כולם בקול אחד, מנצחים?

    "משלנו" זה מי שמסכים שזכויות אדם חשובות יותר מתנועות כספיות. "לא משלנו" זה מי שחושב שדינאמיקה כלכלית חשובה יותר מזכויות אדם.

    זה דיכוטומי מספיק? כוללני מספיק? עכשיו מה? נתווכח האם עדיף ללבוש חולצת בורדו או חולצה כחולה?

    מצטער שאני כל כך ציני, זה פשוט מאוד מתסכל…

  27. אורי יזהר :

    איחוד או פיצול לא צריך להיגזר מרדיקליות או מפשרנות, מטהרנות או מאופורטוניזם, אלא מהמטרה העליונה. מה רוצים להשיג בטווח הארוך ומהם השלבים המובילים ליעד הזה. מי שמתאים יהיה בפנים. מי שלא, יהיה בחוץ.

  28. דליה :

    לאיתי תגובה 11
    לאיתי

    האם הדוגמאות שאתה מביא משקפות בעיות בין הפרגמאטים לטהרנים באותו מחנה?
    לדעתי, לא.
    בחלק מהדוגמאות מדובר בכוחות ניאו ליבראליים(שמעמידים פנים כס"ד) מול כוחות ס"ד.
    דוגמאות 2- 6 אינן דוגמאות ראויות לטיעון שלך על שני הפלגים באותו מחנה.
    ונכון, המציאות הרבה יותר מורכבת. חשוב לבדוק את שאלת המטרות המוצהרות והמטרות האמיתיות, וגם את האינטרסים האישיים של הנוגעים בדבר.

  29. שי כהן :

    על מען: ההחלטה לצעוד בנפרד סבירה ומקובלת דווקא, ההחלטה שלנו ככוח לעובדים הייתה לצעוד בכל מקום שמזמינים אותנו באחד במאי, חבר כוח לעובדים גם נאם (למעשה – בעיקר שר) בעצרת של מען.

    בכל מקרה, רב המשותף על המפריד
    עם כל מי שצעד באחד במאי, עם כל מי שמנסה עדיין לשים משקלו, קל מאוויר חם ככל שיהיה, על צד המאזניים של האנשים העובדים.

    הבחירה בסמלים פוליטיים נפרדים ושונים היא לעתים אכן פיצול שערות, ולעיתים היא עניינית. לעיתים היא מחלישה ולעיתים מקלה על רבים יותר להתחבר. בהתמודדות אלקטורלית למשל חייבים למצוא דרכים לפעול יחד- בחג המחייה את סמליו אחרי עשורים: אולי דווקא ראוי ש"אלף פרחים יפרחו"

    ראינו שצריך להקים מכללה, וארגון עובדים ועוד.. עכשיו רוצים גם מפלגה ועיתון- בסדר, אבל קדימה- אל תחכו ששוב אותם מעטים ירימו את הכפפה..

  30. אדי :

    שי כהן, לא ברור לי מדוע ההחלטה של מען לצעוד בנפרד היא "סבירה ומקובלת". פרט ונמק. לפעמים פעילות בכמה ראשים מועילה במקרה דנן ההתבדלות ותחרות רק מזיקות. אגב, באתו עניין – מכללה יש: המכללה הכלכלית חברתית, אז למה עוד אחת? וזו רק דוגמה אחת להתבדלות מיותרת, מזיקה ומחלישה.

  31. אלעד הן :

    לאדי,
    שי כהן דיבר על המכללה החברתית הכלכלית שהוא בין מקימיה.

    ורק הערה לטוכולסקי – אני מניח שחלק לא קטן מהחולצות הכחולות שראית היו בוגרי צבא.

  32. ק. טוכולסקי :

    אלעד
    אני צועד באחד במאי כבר שנים ארוכות וכל שנה מאות ואפילו אלפי חולצות כחולות. המון צעירים, מעט בוגרים. זה לא השתפנה. אני מכיר גם חלק לא קטן מהבוגרים שאני רואה, הם שירתו איתי בצבא. השאר צעירים ויפים ובעיקר מתחלפים.

  33. הדס, סניף דימונה הנוער העובד והלומד :

    שלום לכולם. חשוב לי להוסיף מעט על הנאמר לגבי התנועות הכחולות ולענות על מעט מן התהיות שעלו.

    אני מדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד, ובמסגרת הדגש ההולך וגדל בתנועתנו של חידוש הקשר עם הנער העובד הקמנו מעגל חינוכי שמתעסק בדיוק בכך- בליווי הנער העובד מול מעסיקיו ובבית הספר המקצועי בו אנו לוקחים חלק חינוכי יומיומי.

    כמדי שנה, קיימה התנועה תהלוכת 1 במאי משלה. השתתפו בה ב3000 מחברי התנועה מכתה ט' ומעלה, רבים מביניהם (לצערי) חברים מתנועת הבוגרים אשר ממשיכים לחיות בקבוצות ולהדריך בתנועה גם לאחר הצבא.
    (לצערי, בעיקר בגלל שחניכים רבים, וביניהם חניכיי שלי מדימונה, לא השתתפו כי התהלוכה הייתה בצהריים שאחרי המדורות.)

    http://noal.org.il/9/gallery/133141

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.