חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שלי יחימוביץ' לא תציל את מפלגת העבודה

נושאים דעות, פוליטי, פוליטישוק ב 2.05.10 6:00

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' קוראת לתומכיה להתפקד למפלגת העבודה ולשנות אותה מבפנים, אולם במצבה של המפלגה, ספק אם יש סיכוי לשקם אותה. הפיתרון צריך לבוא בדמות התארגנות פוליטית חדשה

מאת הראל לייבוביץ'

כשהצטרפה מפלגת העבודה לממשלה בראשות בנימין נתניהו, מיד עם סיום מערכת הבחירות האחרונה, הודעתי על סיום דרכי כחבר מפלגה מהסיבה הברורה, ששותפות בין העבודה לביבי – היא אובדן דרך שאין גדול ממנו.

השבוע קיבלתי כמדי שבוע את המייל השבועי של חה"כ שלי יחימוביץ'.
יחימוביץ' קראה שם לכל מי שרק יכול, לבוא ולהתפקד למפלגה כדי לעזור לה לבסס את כוחה בה. לפני שבוע בערך, פורסם כי יחימוביץ' אמרה שאין היא שוללת להתמודד מול ברק על ראשות המפלגה, וסקר שפורסם באחד העיתונים אף הראה שהיו"ר יחימוביץ תהיה פופולרית יותר מהיו"ר ברק.

כמי שנמצא כבר מעל שנה ללא מסגרת פוליטית ברורה, קשה לי עם המצב הזה.
מצד אחד, ברור לי שמפלגת העבודה הכתימה עצמה בכתם דיו – היא לא תצליח למחוק את הכתם הזה שגרמה לעצמה בשותפות ההזויה בממשלת הימין של נתניהו, הדבקות בכסאות מסביב לשולחן הממשלה וההתנהלות הדורסנית והבזויה של אהוד ברק כיושב הראש. מצד שני, מאוד קשה לי לא להיות במסגרת פוליטית מסוימת בה אוכל לקחת חלק ולתת ביטוי לרצון שלי להיות מעורב ומשפיע.

אם שלי יחימוביץ תרוץ לראשות המפלגה אין ספק כי הדבר יהווה רוח מנשבת חדשה שתרענן במעט את האווירה הפוליטית בתוך המפלגה, אם כי אנחנו לא יודעים להעריך בוודאות אם היא גם מסוגלת לנצח. ייאמר לזכותה של יחימוביץ, שהיא אולי מהבודדות שהצליחה מאז נבחרה לכנסת, לדבוק בערכים האמיתיים ובעקרונות בהם היא מאמינה ושמייצגים באמת את דרכה של העבודה.

אולם, כמו שניתן להביא את המאמן היקר ביותר בעולם לקבוצת כדורגל מליגה ג', שאין לה תקציב, אין לה אוהדים, והשחקנים שלה משחקים בהתנדבות, והוא לא יצליח להעלות אותה ליגה, כך גם מצבה של מפלגת העבודה – עם הנבחרת הקיימת, הגירעון האסטרונומי וחוסר האמון שיהיה קשה לשבור בקרב הבוחרים, גם אחת שמשקפת באמת את הדרך והערכים כמו יחימוביץ, לא תצליח להתרומם.

הפתרון, אם כך, הוא להתחיל במסגרת חדשה. על בסיס הערכים הטובים והמוכרים של מפלגת העבודה של פעם, ולא של ברק. ויתור על מותג "העבודה" שהוא מהלך לא קל, אך הכרחי – כדי להוציא את הסוציאל דמוקרטיה הישראלית מהבוץ שהיא תקועה בו בשנים האחרונות. עם זאת, כפי שלמדתי להפנים את אופן ההתנהלות של יחימוביץ – כפי שלא רצתה להתפלג יחד עם שאר המורדים לסיעה חדשה ונפרדת – היא תידבק לקורות המחזיקות את התיקרה המתפוררת של המפלגה, גם אם ברור יהיה לה שהכל אבוד.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

17 תגובות

  1. דנדו דוד :

    במקום להיות חכמולוג תהיה חכם, צודק והגון.
    שלי יחימוביץ הוכיחה פעם אחר פעם את מנהיגותה, אך אנו עם קשה עורף שלא מסוגל ללכת אחרי מנהיגים.
    שמץ של הגינות בסיסית היה מחייב אותנו ללכת אחרי שלי יחימוביץ באש ובמים.

    גם אם היא רוצה שנתפקד לחמאס זה מה שצריך לעשות.

    הדבר החשוב ביותר במפלגת המונים הוא קיומם של המונים שמוכנים ללכת אחרי המנהיגה והמנהיגה שלנו היא שלי יחימוביץ – אין ספק.

    אז צריך לשים את התיאוריות היפות בצד ולעשות את הדבר הנכון – לתת גיבוי לשלי יחימוביץ.

  2. מערכת עבודה שחורה :

    דנדו קדימה,

    כתוב מאמר תגובה, תביא לפה חברים אחרים שיכתבו מאמרי תגובה.

    ככל שהדיון יהיה יותר מגוון – יהיו לו יותר קוראים וכך תוכל להשפיע עליהם להתפקד.

  3. ק. טוכולסקי :

    שלי יחימוביץ לצערי הרב הוכיחה כי היא אמנם פרלמנטרית טובה ובעלת קשרים מצויינים בעיתונות אולם לצערי הרב לא מנהיגות ולא הרבה מעבר. היא סוליסטית, היא חושבת שהיא תמיד צודקת. היא ילדותית ונקמנית ובעיקר לא מבינה כי היא עלה תאנה של אחת הממשלות הכי עוינות למעמד הפועלים והעובדים.
    מנהיגים לא רק סופרים כותרות ומחוקקים חוקים, הפ פועלים לשינוי המצב כולו ולא רק לתיקון פינות.
    אני עדיין מקווה שהיא תתאשת אבל כמו שזה נראה לי היא תמשיך בדרכה ימינה, עד קדימה, ולנו הס"ד והסוציאליסטים כדאי לחפש מנהיגות אחרת.

  4. דנדו דוד :

    לק. טוכולסקי
    שלי יחימוביץ מנהיגה אמיתית ומנהיגה המונים.

    כזכור לך היא סירבה לקבל תיק בממשלת השחיתות של ביברדק, ולא סתם תיק אלא תיק התמת.

    בנתיים, שלי יחימוביץ מוכיחה שהיא מבינה יותר מכולם איך משיגים הישגים פוליטיים במיקרו ובמאקרו וזה כבר בגדר עובדה.

    אז במקום לפרשן ולנסות להיות הכי חכם בעולם הגיע הזמן שננסה פעם אחת לתת את הכבוד למי שזה והוא מגיע לו ב1000000% ונלך מאחוריו.

    גם אם מישהו לא בטוח ב100% ששלי צודקת עדיין צריך ללכת אחריה כברירת מחדל כי היא הוכיחה את עצמה כל כך הרבה פעמים שזה כבר בושה לא לעשות זאת.

  5. הראל לייבוביץ :

    שלום דנדו,

    אני לא אומר ששלי יחימוביץ לא פוליטיקאית ופרלמנטרית מצוינת, היא אכן כזו.

    אבל צריכים להיות מעשיים.

    "העבודה" גורמת היום לציבור תחושות קשות ובעיקר קונוטציות שליליות. כשזו התחושה והיא כה חזקה, המאמץ הוא אולי ראוי מבחינה ערכית – אך חסר סיכוי.

  6. ק. טוכולסקי :

    דנדו, צר לי, אני לא מבין על איזו מנהיגות אתה מדבר. היא פרלמנטרית מעולה והיא גם יודעת למנף את עבודתה הפרלמנטרית בתקשורת, מה שהרבה פרלמנטרים טובים אחרים שעובדים לא פחות קשה למען מטרות נעלות לא פחות לא עושים. עולה גם השאלה, כמה המינוף של עבודתה לעומת עבודתו של ברכה בוועדת סמים או חנה סוויד בכלל זוכה לסיקור כי היא מהעבודה ולא ממקום של שינוי רדיקלי וקריאת תיגר על המערכת ולא רק על בעיות מוזרות בשוליה.
    מנהיג לא חייב להיות פרלמנטר טוב, אבל הוא צריך להפגין מנהיגות ולעשות דברים באומץ לא רק להגיד אני פרלמנטר מורד שנשאר במפלגה ולא מאפשר מרד אמיתי כנגד שלטון השחיתות של ברק-פואד -שמחון. וזה בדיוק מה שהיא לא עושה. מנהיג לא מנתק מגע עם מי שקרוב אליו בעמדותיו בגלל ברוגז. מנהיג לא מתעלם מהציבור שלו. שלי במסע איטי ימינה, המסע החל בהצטרפותה לעבודה, ונמשך מאז, המסע כולל גם יותר מדי פשרות על עקרונות ס"ד מובהקים.
    שלי מבקשת את קולות השמאל לעבודה, את אנשי הס"ד והסוציאליזם כמתפקדים למפלגתם של פואד, ברק, הרצוג ונוקד. אם היא לא מסוגלת להבין לבד כמה זה מעוות, יש לה בעיה חמורה.

  7. דנדו דוד :

    בוא נשאל ככה:
    מה הייתה צריכה שלי יחימוביץ לעשות כדי להוכיח לכם שהיא מנהיגה?
    אם יהיו לי תשובות לזה אני מבטיח לכתוב פוסט

  8. לדנדו וטוכולסקי :

    הביקורת על ההתנהלות הפוליטית של שלי יחימוביץ' קשורה לכריתת ברית פוליטית עם ברק וחבורתו ועם עופר עיני בשנת 2007, שמשמעותה התנתקות מעמיר פרץ ומחנהו (שכלל אז גם את תמיר סנה חילו ומרציאנו), מהצמד אילון-ברוורמן וגם מכוח לעובדים ובמידה רבה מאנשי יסו"ד – העורף האידיאולוגי שלה. גם לפני כן פעילות החקיקה של יחימוביץ' הצטיינה בשיתופי פעולה חוצי מפלגות (סער, אלדד) הרבה יותר מאשר בנסיון לגבש את הסיעה כולה ולייצר חוקים שהם גאווה למפלגת העבודה ולא רק גאווה ליחימוביץ'. יתרה מכך, חלק מהחוקים שאנחנו מכירים כ"חוקי יחימוביץ'" מוכרים במחוזות אחרים כחוקים של אחרים. דב חנין באתר שלו לוקח קרדיט לעצמו על הארכת חופשת הלידה, ובמצעד "החוקים הכלכליים החשובים ביותר" בתוכנית רדיו בגלצ נרשם החוק הזה על שמו של גדעון סער, ויחימוביץ' כלל לא הוזכרה.

    מי שמסנגר לשיטה הזו יטען בצדק שרק בזכותו הצליחה יחימוביץ' לקצור יבול גדול כזה של חוקים בקדנציה ורבע. כידוע, כל מי שעמד מול ברק ואנשיו שותק לחלוטין, ובכמה מקרים השורה התחתונה היא שהוא נזרק החוצה מן הפוליטיקה (זה גם מה שעומד לקרות לעמיר פרץ אם הדברים ימשיכו כמו שהם). לעומת הסיפורים העצובים של אילון, סנה וחילו, יחימוביץ' דווקא התקדמה ברשימה (החליפה מקומות עם יולי תמיר ממחנה פרץ) בזכות קולות מחנה ברק-פואד-עיני.

    מי שמתנגד לשיטה הזו יטען שני דברים:
    1. טענת דני גוטווין: החקיקה של יחימוביץ' עוסקת בגירוש זבובים ולא בייבוש הביצה.
    לדוגמה: ויתור על מאבק שכר המינימום (כי זה לא נוח לשרגא ברוש ולכן עיני נגד) לטובת הפופוליזם של הורדת שכר הבכירים.
    2. החבירה של יחימוביץ' לברק היטתה את הכף במאבק ברק מול אילון-פרץ. הניצחון של ברק והתנהלותו אחרי ההפסד גרמו לכך שהאגף השמאלי מדינית (אילון-פינס) וכלכלית (פרץ-סנה-חילו ועם קצת רצון טוב גם ברוורמן) התרסק לחלוטין. לא רק שבכנסת הנוכחית המחנה הזה הוא מיעוט חסר השפעה בסיעה, מבחינת הכוח בועידת המפלגה ובהתפלגות המתפקדים – כוחו קטן עוד יותר.

    איתי

  9. ק. טוכולסקי :

    איתי
    מבול החוקים של יחימוביץ קשור בעיקר בחוקים שלמרות הכבוד הרב , היו ונותרו זניחים.
    מחוקק רציני לא משקיע חצי קדנציה בהסדרה בחוק של הזכות לכסא בעבודה אלא פועל לחקיקה מכיפה של זכויות עובד במקום העבודה. זה יותר קשה ליישום זה לא מבטיח כותרות מהירות ומנקרות עיניים, אבל זה נותן יותר מתחושת שביעות רצון רגעית.
    דמוקרטיה פרלמנטרית פועלת מכוחו של רוב פרלמנטרי ולא מהצלחותיהם המבליחות של יחידים.
    יחימוביץ, שכמובן אינה משיבה לביקורת אלא מתעלמת ונעלבת ובעיקר בטוחה שכל מה שהיא חושבת הוא דברי אלוהים חיים. מעדיפה להתעלם מהמציאות. הס"ד לא התקדמה בזכות מופע היחיד שלה, להיפך.

  10. אלי סתוי :

    המשבר היווני: לא בגלל אנטיוכוס
    הכלכלן דניאל דורון 2.5.2010

    פורסם בעתון ישראל היום

    נחמדים היוונים: זורבה, בוזוקי, אוזו. יש להם ממשלות סוציאליסטיות כמו ששלי אוהבת – מקסימום שכר בעד מינימום עבודה, כמו בחברת החשמל. 15 משכורות בשנה, פנסיה שמנה בגיל ששים ואחד. הרבה יוונים מועסקים בסקטור הציבורי ובמונופולים וכמו אצלנו הם זוכים לשכר מופקע בזכות הקשר הון-שלטון, המפיק משטר דומה של רגולציה מחניקה, פרוטקציה, אוליגרכיה, מונופולים ושחיתות. הכל חוגגים. רק האבטלה הגלויה והסמויה גדלה, התפוקה יורדת, ויוון עומדת לפשוט רגל. אם לא נזהר זה עלול לקרות גם אצלנו.

    אפילו גיזת הזהב שמפיקים כחמישים מליון תיירים בשנה לא מונעת את תפיחת הגרעון הממשלתי היווני ל-13.6% מהתוצר ואת החוב הלאומי ל- 115% מהתוצר (אם מאמינים למספרים המפוקפקים). אז יוון לוותה. בנקים אירופאיים – שכמרבית הבנקים בעולם לא מצטיינים היום בשקול דעת ובזהירות – הלוו ליוון כ-200 מיליארד דולר שהרבית עליהם גדלה ככל שהחשש מפני חדלון הפירעון של יוון מתעצם (הרבית על אגח"ים קצרים הגיעה ל- 20% לשנה!).

    האיחוד האירופאי, ובייחוד גרמניה – שהבנקים שלה ואזרחיה עלולים להיפגע מהמפולת הפיננסית שתגרור פשיטת רגל יוונית – נוהגים כדרך הפוליטיקאים בבלבול ובחוסר החלטיות המחריפים את המשבר. אך גם היוונים, שהתרגלו לחיות על חשבון הזולת, לא ממהרים לקצץ בשכר ובפנסיות המופקעים ובמחירי המונופולים. מנהיגי האגודים המקצועיים מתגעגעים כנראה למרד הקומוניסטי הפופוליסטי שכמעט והרס את יוון ועולים על בריקדות, מבעירים את אתונה כאילו לג בעומר חוגגים כל יום.

    יש הגורסים שיש לתת לממשלת יוון לפשוט את הרגל. רק כך אפשר יהיה לחנך את הסוציאליסטיים היוונים שהכנסה לאומית יש לייצר לפני שמחלקים אותה בצורה מופקרת המונעת צמיחה, כדי לבנות את כלכלת יוון על יסודות מוצקים. אחרים חוששים מאפקט הדומינו: פשיטת רגל יוונית עלולה למוטט את המבנה הפיננסי הרעוע של גוש היורו, בייחוד כיוון שגם פורטוגל, ספרד ואירלנד מתקרבים למצב של אי פירעון. פאניקה בשווקים שתעלה את מחיר ההון והחוב עלולה לדרדר אותם לאבדון.

    ומה עם ה"חברתיים" שלנו כעיני, ברוורמן וחבריהם הדורשים להרחיב את הגרעון התקציבי כדי שלפוליטיקאים יהיה עוד כסף לבזבוזים ולשחיתויות. הם מתבשמים מירידת החוב הלאומי של ישראל ל-86% מהתוצר חרף העובדה שזה הישג של הקצוצים ה"אכזריים" של נתניהו והרפורמה בשוק ההון (שהם ממשיכים להשמיץ על אף שמנעה את קריסת הבנקים). הרפורמות האכזריות הצילו את קרנות הפנסיה מפשיטת רגל והחזירו את המשק לצמיחה מזורזת אחרי עשרים שנים של נסיגה. החברתיים גם מתעלמים מגרעון של 500 מיליארד שקל בפנסיה התקציבית ומגרעון של 200 מיליארד בביטוח הלאומי המקפיצים את החוב הלאומי הריאלי שלנו לכ-150%.

    עיני, ברוורמן וחבריהם אמורים לדעת איזו קטסטרופה הם יגרמו אם אבדן אמון במשמעת הפיסקאלית של ישראל בעקבות הגדלת הגרעון ל-2.7% (ועוד היד נטויה) יעלו את מחיר החוב של ישראל לשחקים ויסתמו את מקורות האשראי שלה. הם מנצלים ללא בושה את מצוקתו הפוליטית והאנושית של נתניהו הנלחם מלחמה קיומית אכזרית בשתי חזיתות , אירן ואובמה, ודוחפים אותו למדרון חלקלק של אבדן שליטה פיסקאלית והתמוטטות.

    אז בקרוב יוון אצלנו? יאסו!

  11. אלי סתוי :

    לדנדו היקר,
    שאל את אנשי המשמרת הצעירה(בהנהגת ידידי מעיין אמודאי) דור עתיד ההמשך של המפלגה , שזוכרים היטב מי היה לצידם בהתנגדות אמיתית ועיקשת נגד ההצטרפות לממשלת נתניהו ,
    במסגרת ועידת העבודה המפורסמת (שכמעט נעצרו במהלכה הצעירים על ידי כוחות הבטחון שאבטחו את הארוע) ומי היה שם פאסיבי בכדי להנות מכל העולמות.

  12. לטוכולסקי :

    אעפ"י שאני שותף לביקורת בעניין הסוליסטיות ובעניין האגו (שקיים גם אצל פוליטיקאים אחרים), צריך לזכור דבר אחד.

    בסופו של דבר החוקים ה"זניחים" לכאורה של שלי יחימוביץ' הם כדיין הרבה יותר מהיבול של עמיר פרץ, אילן גילאון או דב חנין, ובטח יותר מהתכניות היפות ולא פופוליסטיות של אפרים סנה ומיכאל מלכיאור שנותרו במגירה כי הם לא בכנסת.

    לכן השאלה היא אם ההתנהלות הנוכחית של יחימוביץ' תיתן לה יותר כוח לטפל גם בבעיות הגדולות כגון הלאמות, מס הכנסה, שכר מינימום, שכרגע הן בחזקת טאבו, בגלל השותפים. אם באמצעות הכותרות הנהדרות על כיסא לקופאית ועל הגבלת שכר הבכירים יחימוביץ' תצליח לפקוד עשרות אלפי חברים חדשים למפלגת העבודה ולעשות שם מהפך דרמטי לא רק בראשות הרשימה אלא בסדרי העדיפויות – זה יהיה הישג פוליטי אדיר שאף אחד מהפוליטיקאים הס"ד האחרים לא מתקרב אליו אפילו.

    מצער לומר אבל מבחינת היכולת לפקוד רבבות עדיף לעסוק בלא מעט פופוליזם ולהעביר חוקים מאשר לזמר את המצע האוטופי של דני גוטווין (או של טוכולסקי).

    חומר למחשבה – משהו חכם של חנן כהן, חבר יסו"ד וקיבוץ תמוז:

    "אין פוליטיקה בלי פוליטיקאים.

    פוליטיקאים הם מקצועני הכח.

    בלי כח הם לא יוכלו לממש את הערכים והתכניות שלהם. כח הוא התשתית של עבודתם.

    מה שהם יודעים לעשות זה לצבור כח כדי שיוכלו לממש את הערכים והתכניות שלהם.

    כמעט כל פעולה שהם מבצעים קשורה לצבירת כח או לויתור על צבירת כח.

    ככל שלפוליטיקאי יש יותר כח, יש לו יותר הזדמנויות לצבור כח ולממש אותו.

    מידת המוסריות של פוליטיקאי נמדדת בכמות הויתור על הזדמנויות לצבירת כח.

    פוליטיקאים כל הזמן מבטיחים כדי לצבור עוד כח ולא מקיימים את ההבטחות שלהם אם אי קיום ההבטחה יאפשר להם לצבור עוד כח.

    ימין, מרכז, שמאל? ועד שכונה, עיריה, ממשלה? לא משנה. זו המהות של עבודת הפוליטיקאי.

    יש כאלה שלא מבינים את מה שכתוב במשפטים האחרונים ולכן לא מבינים מה זאת פוליטיקה.

    יש כאלה שכן מבינים מה זאת פוליטיקה אבל מדברים וכותבים כאילו הם לא מבינים. מטרת ה"תמימות" שלהם היא השפעה על מהלכים פוליטיים."

    [אם אני לא טועה, הטקסט הזה נכתב כסנגוריה על עמיר פרץ, כמה חודשים לפני שחנן עצמו התייאש מפרץ כליל]

  13. דנדו דוד :

    לאלי סתוי – דבר אתה עם מעיין אמודאי או מי שאתה לא רוצה מהמשמרת הצעירה, מה אכפת לי מהם.
    וכשאתה נותן כדוגמא כתבה של כתב שמתנגד לעזרה לעובדים אז אתה רק מחליש את הטענה שלך במגרש שבו אנו עומדים.

    שלי יחימוביץ עושה; לא נעלבת – עושה.
    התמיכה לאהוד ברק – הייתה טעות. אבל צריך לזכור שעמי איילון לא ממש גאון הדור ופרישתו ממפלגת העבודה הוכיחה זאת.

    לגבי עמיר פרץ – איפה הוא? במקום שייעלב שייתן את התמיכה לשלי יחימוביץ; מול ברק הוא ידע לצאת גדול להכריז שהוא מאחוריו וקיבל מחיאות כפיים.
    עכשיו הוא צריך ליזום ולהוביל את התמיכה בשלי יחימוביץ.

    הוא יעשה צעד בכיוון הנכון, היא תגיב בכיוון הנכון ומדינת ישראל תלך בכיוון הנכון.

    שלי היא התקווה הלבנה של מדינת ישראל

  14. לדנדו :

    אז קדימה, תכתוב מאמר.

  15. מיכאל לינדנבאום :

    לדנדו,
    גם אני כמוך,מקווה ששל"י תתפוס את מקומה הראוי בהובלת התמורה הסוציאליסטית בארצנו.

  16. אלון :

    עמי אילון ראה את הנולד ולא היה מוכן לשתף פעולה עם הצביעות של שלי יחימוביץ שתמכה בברק נגד הערכים הסוציאל דמוקרטים ןנגד שלטון החוק ונקיון הכפיים. שלי רואה רק את עצמה וכיולה להוביל רק חבר'ה צעירים שילכו אחריה בלי לשאול שאלות. הייתה ליחימוביץ הזדמנות לעשות מהפכה ולתמוך באילון, אך היא נשמעת להוראות עיני השותף של ברק. אילון עזב כי לא היה מוכן לחיות עם הצביעות ואובן הדרך ועובדה שהוא צדק, גם פינס פרש בעקבותיו.

  17. הראל לייבוביץ :

    עמי איילון ממש לא היווה כאיש הבשורה של מפלגת העבודה, טוב שנעלם מהמפה הפוליטית.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.