חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

פרשת השבוע – אֱמֹר

נושאים דעות, זכויות אדם, זכויות עובדים ותעסוקה, משפט ופלילים, פרשת השבוע ב 30.04.10 5:42

השנה הצטרף חג הפועלים אל פרשת אֱמֹר.  בפרשה זו מוטעמת עליונות האדם על הממון.  מעניינת ההשוואה בין הציווי המקראי ופירושו ההלכתי לבין… תורת מרקס
מאת: א. בן-אבי

בשבת הקרובה חל האחד במאי, הוא החג הבינלאומי של פועלי כל העולם; החג המזמין אותנו, יחד עם פרשת "אֱמֹר", לחשוב על קשרים שונים שבין ערך הממון לערך חיי האדם בחברה ובתפיסות בהן אנו חיים.

התפיסה הבסיסית השזורה בתורה, על-פיה האדם (כל אדם) נברא "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים" (בראשית א כז), היא דוגמאטית ומוחלטת: עליונות ערך האדם על פני כל ערך חומרי, ודחייה מוחלטת של כל שיקול של "דיני ממונות" מפני שיקולים של "דיני נפשות". תפיסה זו חוזרת בפרשה בהבחנה ברורה בין הדין החל על פגיעה ברכוש (אפילו רכוש חי, כגון בהמה) לבין פגיעה בבן-אדם: "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" (ויקרא כד יז-יח). על-מנת להבהיר שלא מדובר רק בסוגיה של מדרג, כלומר שפגיעה באדם אינה רק חמורה יותר מפגיעה בבהמה אלא נבדלת ממנה באופן מהותי, מופיע פירוט של אף של פגיעות שוליות יותר בין בני אדם, ודיניהן: "וְאִישׁ כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ" (יט-כ). ההקפדה על תיאור סולם מלא של פגיעות, מהרג או שבר עד לשן בודדת, מבהירה את המשמעות הערכית השונה בין פגיעה באדם לפגיעה בבהמה. ברור שהנזק הכספי של פגיעה בשן נמוך משוויה של בהמה הרוגה; אך עדיין בהמה היא רכוש וכפופה לדיני ממונות (פיצוי כספי), בעוד ששן אנושית היא פגיעה בצלם אלוהים, וכפופה לדיני נפשות (כלומר פגיעה גופנית נענשת בפגיעה גופנית) . בניסוח החותם את הדיון: "וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת" (כא). זהו דין אכזרי ורבים (כראשוני הנוצרים ובני-דורם מחז"ל) פירשוהו כנקמני, אך המסר הערכי שלו ברור ומובהק.

גם המרקסיזם נחרץ לגבי היחס בין "ממונות" ל"נפשות", הפעם יחס מטריאליסטי: בעיקרו התפיסה ש"ההוויה קובעת את התודעה", כלומר שהמצב הכלכלי והחומרי הוא המכתיב וקובע באופן בלעדי את הערכים החברתיים, את מבנה החברה, את המוסר הרווח בה ואת הערך המיוחס בה לבני-האדם. על פי גישה זו, ערך האדם יתבטא בחברה כתוצר או מראה של יחסי הכוחות הכלכליים; ולא מיוחס לאדם ערך כשלעצמו. מוקד המבט המטריאליסטי הוא ההון והממון; לא האדם. כשיטת ניתוח המרקסיזם לא מחווה שיפוט ערכי או מוסרי; אך תפיסה דוגמאטית זו, המבחינה באופן מוחלט בין מערכת ערכים "מרקסיסטית/הווייתית" לבין מערכת ערכים "תודעתית" ומכפיפה את השניה מתחת לראשונה,  אפשרה לפרשניה הקיצוניים להתעלם בפועל מערכי מוסר אנושיים. בחסותה, במהלך רוב המאה העשרים לעגו תומכיה לערכי מוסר בטענה שהם "זמניים" או "יחסיים", בעוד בעצם הם התכוונו לומר בפשטות שערכי מוסר מפריעים להם לנהוג בשחיתות, בעריצות ובטרור לא מוסריים.

למרבה המזל שתי התפיסות הדיכוטומיות האלו, התורנית והמרקסיסטית, חלפו מן העולם, או לפחות מלבות הממסדים והתומכים המדברים בשמן; ומעניין שבעבור שתי התפיסות, הנסיגה התבטאה בעידון דומה של הדיכוטומיה בין אדם להון. העידון במרקסיזם הוליד תפיסה סוציאל-דמוקרטיות, המכירות עדיין בכוח הנזק של ההון ובנטיות ההרסניות של כוחות השוק משוחרר-הרסן, אולם מוקד מבטהּ הוא בני-האדם הנפגעים מכוחות אלו, ומטרתה המרכזית אינה מהפכה אדומה, אלא דווקא להגן על ערך האדם, להגן על זכויות האדם החלש מפני החזקים ממנו, ובעיקר להגן על העניים והעל העובדים. בכך אימצה הסוציאל-דמוקרטיה עקרונות יהודיים, בהם כמה הנזכרים בפרשה הקודמת ("קְדֹשִׁים"): "לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל", "לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר" (יט יג), "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט:  לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (יט י), "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (יט יח). אמצעי הניתוח ותחום הפעילות הכלכליים נותרו, אך העיקר הפך למטרה המוסרית הראויה. גם היהדות הבינה את הבעייתיות בדין כה נחרץ, אלים ומשוחרר רסן, והבינה ש"שיטה של עין תחת עין מותירה את כולם עיוורים" (בניסוחו של המהטמה גנדי, ואחריו מרטין לותר קינג). מעניין שהפתרון ההלכתי שנמצא ביהדות לעידון העיקרון התורני המפורש היה צעד בכיוון מטריאליסטי: הפסיקה ההלכתית (תלמוד בבלי, בבא קמא פד א) הכריעה ש"עין תחת עין – ממון", כלומר העבירה ענף דיני שלם מתוך מה שהיה יחסי אנוש ו"דיני נפשות" לתחום של דיני ממונות. גם כאן שימרה היהדות את העיקרון, אך באופן המקיים מטרה מוסרית וחברתית נעלה.

מי ייתן שנזכה לרכך דיכוטומיות, לגשר בין תפיסות עולם, וללמוד לחיות יחדיו בסולידאריות, בשלום וברעות.

אחד במאי שמח, ושבת שלום.

הערת העורך: האיפכא מסתברא הוא שתורת מרקס היא נסיון מעניין לתת לעליונות האדם על החומר פירוש של כורח היסטורי (המטריאליזם הדיאלקטי), אבל בבסיס נשארו ציוויי המוסר היהודי, "כי צדק חפצתי…".

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , ,

4 תגובות

  1. אהרן לוינשטיין :

    פרשת השבוע "אֱמֹר" פותחת בציווי לכוהנים שהם המנהיגים הרוחניים של עם ישראל לא להטמא ולשמור על קדושה וטוהרה תמידיים. ואמנם זהו המוטו העיקרי בפרשה שסביבו נכתבו עשרות רבות של פירושים ופילפולים.
    למעשה כדי שעם ישראל יוכל להתקיים חייבת להיות לו הנהגה קדושה וטהורה. בעת האחרונה נחשפים לעיננו מקצת מנגעי השחיתות המוסרית והשלטונית של מנהיגנו.

    ואכן ההפטרה של הפרשה הינה רלוונטית ביותר לימינו ישעיה (פרק נ"א פסוק א') "שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה', הביטו אל צור חוצבתם, ואל מקבת בור נוקרתם, הביטו אל אברהם אביכם, ואל שרה תחוללכם". בפסוק זה אומר הנביא לישראל, ראו מי אביכם, ומי הייתה אמכם, 'אברהם ושרה', ואיך יכולים אותם צאצאצים של הצדיקים הללו להציג עצמם כמבקשי צדק בעוד אתם חוטאים ומושחתים ???

  2. ק. טוכולסקי :

    מרכס ונביאי התנך, נתנו ציווי טוב לזמנם, אנחנו חייבים תמיד לנתח את המציאות ולנוע קדימה. אני לא יודע כמה צריך להתפשר עם ההון או בכלל אבל צריך לנוע לאט לאט ולשאוף תמיד להתקרבות לאוטופיה. שבת שלום וחג שמח

  3. לקסי :

    ל ק. ט. (2)
    זהו הדחף של "תיקון עולם" – אחת התרומות היהודיות לתרבות העולמית.

  4. ק. טוכולסקי :

    תיקון עולם זה עיקרון יסוד. כל הזמן, צריך לשאוף לתקן את העולם, אחרת נמשיך לחיות בעולם דרעק כמו עכשיו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.