חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

רגולציה, מאמר חמישי בסדרה – התקשורת

נושאים איכות השלטון, דעות, חינוך ותרבות ב 26.04.10 5:30

למה התקשורת נצרכת – נצפית, נשמעת ונקראת – כפי שהיא נצרכת.  מה גורם למצבה (הירוד והיורד) וגם הצעה מה לעשות
מאת: עו"ד דקל דוד עוזר

פגמי הרגולציה בישראל בשש הרשויות / עו"ד דקל-דוד עוזר 

בסדרת מאמרים קודמים הצגתי כי בנוסף לשלוש הרשויות הקלאסיות, הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת, קיימות עוד שתי רשויות נוספות המרכיבות מדינה: הרשות לחלוקת הון והרשות לחנך.  במאמרי זה אציג את הרשות האחרונה, הרשות בעלת ההשפעה הברורה ביותר שכל אדם מרגיש אותה ומבין שלוש הרשויות הרוחביות (בנוסף לרשות לחלוקת הון והרשות לחנך) היא הראשונה שצפה ועלתה לעין הציבורית ומזוהה כרשות, זוהי הרשות המקשרת. 

כל 5 הרשויות הקודמות היו רשויות שקובעות כללי משחק, אבל הרשות המקשרת היא הרשות שמייצרת קשר בין הרשויות לבין התושבים ובכוחה לעוות את המסרים באופן שיביא אף לאיבוד כח השלטון. 

מסיבה זו הומצא כלל העיתונות החופשית: כאשר העיתונות נשלטת בדרך ישירה או עקיפה על ידי השלטון, השלטון נוטה לסנן את המידע המגיע לציבור, לשדר לו פרופוגנדה ולהסתיר מפניו את כשלי הממשל על מנת לשמר ולהגביר את כוחו ושליטתו על האנשים.  מטרת העיתונות החופשית היא למנוע את השפעת הרשות המבצעת, אך העיתונות החופשית אינה מונעת את השפעת הרשות לחלוקת הון, ובעלי העיתון המעוניינים להפיק רווחים קובעים מדיניות שאינה בדיוק חתירה למחקרים וחשיפת כשלי הממשל.  לפעמים עדיף להשתיק כשל אחד כדי להמשיך לקבל מידע ממקורות בתוך הממשל, הרי הסקופ מוֹכֵר (עיתונים, רייטינג) והחשיפה מחסלת את המקור לסקופ – אז מה אם המקור הוא גם מקור השחיתות? 

לרשות המקשרת מספר תפקידים, אך החשוב ביותר הוא קביעת כללי השיח במדינה.  ניקח לדוגמא את מערכות העיתונים.  על מנת למכור, העיתונים גילו כי יש לעורר רגשות: חדשות סנסציוניות, מרגשות, מעצבנות וסוחטות לב, ולכן העיתונות מלאה בצרחות וביקורות כלפי "מושחתים" (מעורר רגש כעס), סיקור מעצרם של "עברייני צמרת" (גורם שמחה), סיפור חייו של אדם שמת בתאונה (הזדהות), סיפור על עשירים ומפורסמים, בעיקר אמנים (קנאה וחיקוי) ורכילויות למינהם על כל מי שמופיע בחדשות (מספק את יצר הסקרנות); חדשות על "סתם" מעשה טוב או מאמר המלמד מוסר לא יופיע בעיתון כי זה משעמם, לא מוכר, לא מעניין מספיק אנשים. 

בשל חוקים אלה, מבינים הפוליטיקאים, האמנים, התושבים, המוחים, הסלבריטאים, העבריינים, השוטרים ומי לא שהדרך להיכנס לעמודי העיתון עוברת בהגברת ספי הריגוש וכך נכנסת המדינה לתחרות הבוטות, תחרות צרחות, תחרות קללות. 

מכיוון שהציבור אינו מטומטם, לאט לאט אמון הציבור בעיתונות יורד, וכשאמון הציבור בעיתונות יורד התוצאה היא שאמון הציבור בכל רשויות השלטון האחרות יורד. 

במדינת ישראל נדמה כי העיתונים, החדשות ובכלל אמצעי התקשורת עושים תחרות שבבסיסה אמונות זהות לחלוטין לגבי מה מוכר ולמה ובהחלט נשאלת השאלה האם זה נכון. 

האם נכון שאת המידע המועבר לציבור יכתבו אנשים שפועלים אך ורק ממניעי רווח? 

האם אין מקום שחלק מעמודי העיתון ייכתבו על ידי אנשים מהרשות המחנכת? מנהלי בית הספר? משרד החינוך? אולי המחוקקים? 

לדעתי בהחלט יש מקום לקבוע שמכל עיתון המחולק בפריסה ארצית יומית יופקעו מספר עמודים ובהן יעבירו נבחרי הציבור, מכל המפלגות בכנסת, את מסריהם לציבור – בלי צורך להתחרות מי צורח יותר חזק, אלא פשוט מכיוון שהמטרה של העיתונות היא בין היתר להעביר את המסרים לציבור, בלי מסננת מוגזמת ומעוותת.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.