חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מלכות החרמון של נווה אטי"ב

נושאים דעות ב 30.12.07 6:03

רחוק מעיני הציבור מתקיים בימים אלה מו"מ על עתיד אתר החרמון, שבמשך שנים מוחזק בלעדית ע"י מושב נווה אטי"ב. יריב מוהר, חבר בעבודה שחורה, שואל מדוע ובחסות מי הפך נכס ציבורי לאתר פרטי של 32 משפחות. ויש גם עצומה וקמפיין ציבורי בקנה

הסבר:
אתר החרמון כולו נמצא בבעלות פורמאלית של המדינה, כלומר של כולנו. למרות זאת, ובניגוד להגיון, המדינה מאפשרת למושב נווה אטי”ב להחזיק בו במשך שנים, וליהנות כמעט באופן בלעדי מפירותיו הכלכליים.
נכון שהיישוב השקיע באתר – אגב, בסיוע הסוכנות היהודית בחלק מהמקרים – אבל אני בטוח שכל יישוב היה מוכן להשקיע כסף באתר מניב רווחים, במונופול סקי. זו לא עילה לבעלות או בלעדיות בלתי תחומה בזמן. כל זאת בזמן שיישובים אחרים באזור, כמו קריית שמונה, סובלים ממשבר כלכלי חריף.

כלומר, הכספים שגובה אתר החרמון הינם באופן עקרוני כספי הציבור, אשר יכלו לשמש למטרות ציבוריות חשובות, למשל לסייע לישובים בקו העימות בצפון, כולל גם (אבל לא רק) את נווה אטי"ב. במקום זאת, ישוב אחד בלבד גוזר את הקופון בזכות הפקדתו של אתר טבע לאומי וייחודי זה בידיו.

הבנו זה מכבר שחוף הים אמור להיות פתוח לכולם. אבל כשזה מגיע לאתר החרמון מודעות זו לנכסי הציבור טרם התגבשה, על אף שנגבים גם כאן כספים מהציבור ולמרות שהאתר ניתן ללא מכרז מסודר ובהליך לא שקוף. לכך השלכות ציבוריות (פגיעה בקניין הציבור), סביבתיות (מסחור בלתי מבוקר של שטח טבעי), כלכליות (היווצרות מונופול) וחברתיות (ריכוז הון או פוטנציאל הון בידי מעטים) חמורות. החברה להגנת הטבע כבר פעלה במישור הזה נגד פגמים ספיציפיים יותר של התנהלות נווה אטי"ב באתר החרמון, אבל לא נגעה בשאלה הקניינית הרחבה: למי שייך אתר החרמון? (מבלי כמובן להיכנס לסוגיית הריבונות).

בימים אלו, הרחק מהעין הציבורית, מתנהל מו"מ בין מינהל מקרקעי ישראל לנווה אטי"ב, ביחס לשטח המשבצת של המושב, כך שייתכן ותוסדר המשך האחזקה הבלעדית של החרמון בידי מושב נווה אטי"ב. אך דווקא בנקודה זו ישנה אפשרות לשינוי: קראו לממשלה ולמינהל מקרקעי ישראל לקיים דיון ציבורי בנושא.

מתוך העיתונות:
"רוב המבקרים [באתר החרמון – י.מ] אינם מודעים לכך שבשטח האתר מחזיקות 32 משפחות מושב נווה אטי"ב – ללא כל הסכם המקנה להן זכויות קנייניות במקום, ומבלי ששילמו למדינה ולו שקל אחד עבור השימוש בקרקע כבר למעלה מעשור".
אבי בר אלי, דה-מארקר

ולמי שטוען כי נווה אט"יב לא מתעשרים מהאתר: ראשית, לפי תחקיר גלובס לפני כמה שנים, זה כלל לא נכון. שנית, לא ניתן לבחון שאלות כאלו בצורה כזו. ונניח שעוד 5 שנים האתר יהיה מאוד רווחי? ואז מה?
השאלה הקניינית היא עקרונית ולא קשורה לסוגיית היותם מיליונרים, אביונים או סתם מבוססים. אם כי זה כן שופך צבע על הפרשייה ומקומם יותר, אם הם אכן הרוויחו הון מהחרמון.

———————————-

לחתימה על העצומה נגד אחזקת אתר החרמון בידי יישוב אחד

לפעילות בנושא – האגודה לצדק חלוקתי

לבלוג של יריב מוהר

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , ,

17 תגובות

  1. יעקב לקס (לקסי) :

    הענין המעורר כאן הוא לא על צדק חלוקתי, אלא על ההתיישבות בספר ועל זכותה לקיום תוך שימוש בנכסים לאומיים.
    "כולם" מזילים דמעות תנין (ומיעוט דמעות אמת) על מה שקורה למתיישבי ספר בעוטף עזה, אבל אף אחד אינו קם ועושה מעשה להתישב שם.
    כיוצא בזה נוה אטיב וקודם לכן עין-גדי, לשם אמנם לא יורים (עכשו) טילים, אבל מי שגר שם גר במרחק שכמה וכמה אבירי צדק חלוקתי לא מעלים על דעתם להתרחק מהגלעין של תל-אביב ובנותיה.
    אנשי הצדק החלוקתי לא מביאים בחשבון שצרכים בסיסיים, שהם נהנים מהם במרחק הליכה או נסיעה עירונית מביתם, מחייבים את מי שגר בנוה אטיב או בעין-גדי (או אפילו בערד, מקום מגורַי) לנסיעה של עשרות או מאות קילומטרים לקניית חלק פעוט שמחירו 20 – 30 ש"ח.
    האם אנשי הצדק החלוקתי, המלינים כאן על "ניכוס החרמון", ניסו להתיישב בנוה-אטיב ונדחו?
    השאלה היא אם לחברה הישראלית חשוב שיתקיימו ישובים בעין-גדי, בנוה אטיב, ביטבתה (וגם בערד), או שדי בתל-אביב ובנותיה, השאלה היא לא על צדק חלוקתי מדומה אלא על ציונות אמיתית.
    ואם בצדק חלוקתי עסקינן, עדיף ל"עבודה שחורה" לעסוק יותר באי הצדק החלוקתי שבין ארסוף ותושביה לבין רובנו. ההתעסקות בנוה-אטיב ובעין-גדי מסיטה את המאבק ומשרתת את תושבי ארסוף וכמה "מתיישבים" חדשים בבני-ציון ובעיקר את "מתיישבי" המגדלים החדשים בתל-אביב (וגם את היורד הטרי ללונדון).

  2. איתי :

    מצד אחד אני מאוד מזדהה עם סדר העדיפויות שלך ומצד שני אני לא חושב שכדי לעודד את מי שגר בספר או מעסיק תושבי ספר אני צריך לעשות הנחות בלי גבול ולהעמיד אותם מעל לחוק או לכללי המוסר האישיים שלי. כאשר אנשי נוה אטיב דרשו ממני לשלם על טיול רגלי בשטח החרמון (לא באתר המוסדר, אלא בערוץ מקביל) התעצבנתי מאוד אבל זה עוד כלום לעומת ה"הנחות" שמקבלים תושבי עין גדי מרשות שמורות הטבע בניצול מי נחל דוד לטובת מפעל המים המינרליים. ושוב, את הגיון "הפרחת השממה" הזה מנצלים לא רק כמה מושבניקים וקיבוצניקים אלא גם כמה בעלי הון, כדוגמת האחים עופר בנגב ובים המלח.

  3. איתי :

    ולגבי דבריך על "עבודה שחורה" – כבר מזמן התייאשתי מניסיון לגבש פה סדר עדיפויות של "הקולקטיב".

    מטבע הדברים לכל אחד פה יש סדר עדיפויות שלו ואין הסכמה על הכל (לעתים ויכוחים מרים – ר' בפוסט של דניאל בלוך) ובטח לא על האמצעים המתאימים להשגת המטרות (התפקדות, הפגנות, הסברה…).

    בעיני זה דווקא יפה שאנחנו מצליחים לעשות דברים ביחד, בשונה מהקושי של מפלגות, ח"כים וארגונים חברתיים לפעול בשיתוף פעולה ופירגון.

  4. יעקב לקס (לקסי) :

    לצערי פערי גלעין – ספר אינם באים מספיק לביטוי במאבקים שלנו נגד מוקדי הכוח, אולי מפני שאין די קולות מהספר.
    במחקר שנעשה לפי נתוני 1994 היה השקל של תל-אביב "שוה" רק 68 (או 62) אגורות בערבה התיכונה, היום זה ירד אולי לחצי שקל. אז בעין-גדי זה קצת יותר… ובנוה אטיב קצת פחות.
    השאלה הנשאלת היא על מה מותרים תושבי הגלעין בכדי לקיים את עין גדי ואת נוה אטיב. נראה לי שהפשרות שעושה רש"ט בעין-גדי הן בהחלט מידתיות. אינני בקי בפרטי ההסדרים של נוה-אטיב, אבל ממה יתפרנסו שם? הנכס היחיד שניתן להפיק ממנו פרנסה הוא הנוף שאמנם שייך לכולנו, אבל "כולנו" לא גרים שם.

  5. יעקב לקס (לקסי) :

    ועוד משהו,
    האחים עופר הם בהחלט בצד השני של המתרס, הם בדיוק מי ש"שמימים את השממה", הורסים את הנוף ומיצאים את רזרבות העתיד של הדורות הבאים ל"טובת" רכישת רבעים בניו-יורק. אז אל תחטא בגזירת גזירה שוה בין מתיישבי עין-גדי לבין מיישבי ניו-יורק.

  6. איתי :

    מידתי? תלוי את מי שואלים

    http://www.ecowave.org.il/alaperek_new.php?ind=271

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=379954

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/862312.html

    http://news.walla.co.il/?w=/5/864339

    http://gilisoffer.com/WP/?p=51

  7. יעקב לקס (לקסי) :

    איתי, השאלה העיקרית היא, וכבר כתבתי זאת למעלה, אם לחברה הישראלית יש צורך בהתקיימותם של ישובים מחוץ לגלעין התל-אביבי בכלל ובעין-גדי ובנוה-אטיב בפרט.

    במקבילית הכוחות שבין "אנשים רק מפריעים לטבע" לבין "נלבישך שמלת בטון ומלט" רש"ט היא הוקטור השקול.
    לרש"ט לא עומדת הפריבילגיה שמציעה שושי גולדברג: "… אם יש לקיבוץ בעיה קיומית ללא מפעל המים המינרלים, על המדינה למצוא דרך לסייע לו." והמדינה, שרש"ט היא שלוחתה מגיעה להסכם, לא מושלם, עם הצרכים של עין-גדי להתקיים.
    לכן נכון, תלוי את מי שואלים בעניין המידתיות. נכון גם שלתושבי תל-אביב יש הרבה יותר משקל גם תקשורתי, גם פוליטי, גם אצל הירוקים. אבל הם לא יושבים בעין-גדי.

  8. יריב :

    יעקוב, שלום.
    סליחה שאני אומר זאת, אבל ההערה שלך מוזרה מאוד עד כדי מקוממת. חיזוק הפריפריה? אדרבה, בטקסט, אם תקרא אותו בעיון, מוצאת הצעה שאתר החרמון יתרום לחיזוק יישובי קו העימות בצפון. "ישוביי", ברבים, ולא יישוב אחד שנבחר בגלל קירבה גיאוגרפית (אגב, מג'דל שאמס קרוב מעט יותר לאתר).
    כך שאיננו מבין כלל מאיפה הבאת את הביקורת על העצומה הזאת. אם כבר, מתוך תפיסה של רצון לחזק את הפריפריה היית צריך לחבק אותה ולהיות מראשוני החותמים. משהו לא מסתדר לי.

  9. יריב :

    והנה ציטוט מהפיסקה השנייה בטקסט, לא עמוק מדיי בתוך נבחי המילים:

    "כלומר, הכספים שגובה אתר החרמון הינם באופן עקרוני כספי הציבור, אשר יכלו לשמש למטרות ציבוריות חשובות, למשל לסייע לישובים בקו העימות בצפון, כולל גם (אבל לא רק) את נווה אטי”ב. במקום זאת, ישוב אחד בלבד גוזר את הקופון בזכות הפקדתו של אתר טבע לאומי וייחודי זה בידיו."

  10. איתי :

    מכיוון שאני לא לגמרי מקבל את עמדת האגודה לצדק חלוקתי היה לי מעניין לשמוע את דעתך, אך אני מרגיש שיש בה חזרה על 2 אלמנטים שמשגעים אותי:

    1. מין חשיבה בסגנון "אתם שם התלאביבים חיים במדינה אחרת" שמזכירה לי את הדברים המתנשאים שנאמרו בעקבות רצח שני החיילים בנחל תלם. ההבחנה בין מדינת תל אביב ומדינת הפריפריה מעצבנת אותי, במיוחד משום שאני מאז 1995 תושב ירושלים, שזו גם סוג של פריפריה. במיוחד זה מעצבן כי בפריפריה עצמה יש מעמד א' ומעמד ב' – כמו בנושא הארנונה ממפעלי ים המלח. לתת לפריפריה – בכיף, אבל צריך לתת גם למי שלא מקורבים לצלחת, ולא על חשבון פגיעה בלתי הפיכה בנוף (שהיא בסופו של דבר גם פגיעה כלכלית בהכנסה מתיירות).

    2. מסר שהוא בערך "בשורה התחתונה אם רוצים יישוב יהודי בספר צריך לשלם מחיר" – עם המוטו הזה אפשר להגיע רחוק מאוד בפגיעה בסביבה הטבעית והאנושית: התיישבויות בודדים בנגב, כריית פוספטים לא אחראית בערבה ועוד. נכון שיותר מקומם כאשר גוזרת הקופון הגדול משפחה אחת כמו משפחת עופר ולא כמה עשרות משפחות החיות בצנעה יחסית, אך מבחינה עקרונית יש דמיון.

    לגבי הרשות כגורם שקול באיזון עם פגיעה בטבע – לא מקבל זאת, בטח לא לפי מה שקרה פה בשנים האחרונות (יישוב מיכל בגלבוע, גשר על הבניאס ועוד מקרים רבים).

    בכל מקרה הקרב של האגודה לצדק חלוקתי נראה לי די אבוד כי הקשרים של "ההתיישבות העובדת" במפלגות ובמסדרונות השלטון (כולל ברשות שמורות הטבע) לא פחותים מאלה של בעלי ההון מארסוף.

  11. יעקב לקס (לקסי) :

    שלום איתי,
    הצהרה: בשום אופן לא רוצה לשגע אותך :-).
    1. אכן "אתם שם בגלעין חיים במציאות אחרת" ולענין זה ירושלים היא מכאן, מערד, גלעין וזאת למרות ש"לכם הירושלמיים" יש הרבה בלבכם על התל-אביביים. בזה חלק מהענין, הענין הוא בפרוד שמשטר ההון (ששנינו אוהבים אותו במידה דומה) הצליח ליצור בין קרובים לרחוקים (כאן בהקשר המרחבי, לא בקרבה לצלחת) כמו בין עניים ועשירים.
    אינני מכיר את מה שנאמר בהקשר של הרצח ליד תלם.
    לענין הארנונה ממפעלי ים-המלח. כתושב ערד איני חשוד על אי-הכרת הענין, אולם ההצגה שעשו מכרים שלי מערד כאילו מ.א. תמר היא הגוזלת את פת ארנונתנו מפינו ראוי היה לה שלא תוצג, שכן זהו בדיוק הפרד ומשול שביבי, גורריו וגרוריו מצליחם לעשות. גורמים לשכנים לריב זה עם זה מכיוון ששללו מענקים מהספר והעניקו אותם ביד רחבה לישובים בגלעין. מי שהיה – עד להדחתו – ראש העירייה בערד בדק את התקציבים הממשלתיים המוענקים לרשויות מקומיות בגלעין ומצא שם חריגות של עשרות אלפי אחוזים כלפי מעלה, בעוד שערד קבלה מחצית מהמענק המקוצץ שהגיע לה על-פי הכללים ודימונה "זכתה" לשבעים אחוז.
    לא אהיה כאן הפרקליט של "תמר", אכתוב רק זאת שעד לאחרונה המועצה הזו התמודדה בעצמה עם תופעה משברית גלובלית, ים-המלח, ושמספר האוכלוסין הקטן שלה מוכפל הרבה מונים באוכלוסיית התיירים השוהה שם.

    2. מחיר ההתישבות בספר.
    כאן, איתי, התערבבו אצלך מישבי הספר עם מחריביו. כורי הפוספטים (לא הפועלים הכורים, אלא העפרים הנהנים) הם בהחלט מי שאין אנו חפצים בשכנותם. מלים אלה נכתבות ב"הפסקה" שכותבן עושה תוך איסוף חמרים נגד כריית פוספטים מעבר לחלוני הלא-כל-כך-מטפורי, כאן בערד.
    אז – אחרי שהתנקיתי מחשד ברית עם יולי, סמי, עידן וכת דיליה – אומר שאכן את מחיר ההתישבות בספר צריכה לשלם החברה כולה, אם היא אכן רואה בהתישבות כזו ערך, אבל שוב אנחנו נקלעים לאותה תיבה של היותנו חברה או שכבר פוררו אותנו. שכן אם חברה אנחנו יש אצלנו מקום למחויבויות הדדיות, כן להעברת משאבים מגלעין לספר ולא להיפך (כפי שהוכיחו כבר רבים גדולים וטובים). העברת משאבים כזו היא המחיר שאני תובע, לי כאן בערד ול"שותפַי" בנוה-אטיב ובגלבוע.

    3. חל"ט X רש"ט, למרות הסימפטיה ולמרות היותי מראשוני צות דש"א (דמותה של ארץ, להגנת השטחים הפתוחים), למדתי שלא כל מאבק שהחברה להגנת הטבע מתגייסת אליו הוא מאבק נכון או צודק. לאחרונה ראיתי מאבק שהוזן כספית ע"י תורם בעל ענין, מאבק ש"הצליח" ב"זכות" הזרמת כספים אדירה כנגד מי שנתפש ע"י אותו בעל ענין כמפריע לו. מאבק שניתן גם להגדירו כ"אל תבתלבלו אותנו עם עובדות, יש לנו קונספציה". אז השקול של רש"ט (לא תמיד אידיאלי, כדרך הפשרות) הוא לרוב צודק יותר בין החלופות הקיצוניות.

    על התיישבות בודדים ועל "הקשרים של “ההתיישבות העובדת” במפלגות ובמסדרונות השלטון" נתכתב בפעם אחרת, כדי שאשוב מהר למאבק במכרה הפוספטים ב"שדה בריר".

  12. יעקב לקס (לקסי) :

    תיקון טעות: בסוף פיקה 2 למעלה צ"ל עין-גדי ולא כפי שכתבתי.

  13. איתי :

    או, עכשיו מתחיל להיות מעניין, בדיוק כפי שהיה מעניין לראות נקודות מבט שונות ומורכבות לגבי מאבק המורים.
    ספרתי כאן לפחות חמישה נושאים למאמרים שלך באתר או טוב מזה – מכתבים לח"כים.

  14. יעקב לקס (לקסי) :

    איתי, מנה את החמישה:
    1.
    2.
    3.
    4.
    5.

    🙂

  15. איתי :

    1. מאבק הארנונה ממפעלי ים המלח
    2. למה לא להחרים את מי עין גדי
    3. תקציבים לרשויות גרעוניות – הפריפריה והמרכז
    4. מאבק בכרייה בשדה בריר
    5. לא כל מאבק ירוק הוא כשר – על מאבקים לא צודקים ומימון אינטרסנטי שלהם

  16. שי בן ששון :

    ימניאקים חמדנים וקנאים הרי לא משנה כמה אתם תשלמו זה לא יעצור מבעדכם להגיע לחרמון מי שלא מתאים לו המחיר שיעשה סקי בחצר שלו על הדשא.
    תנו להרויח בשקט על ההשקעות שלנו שם.
    מישהו מנווה אטיב.

  17. ירון :

    המדינה צריכה לקחת שליטה על אתר החרמון — לא בגלל שלא הגיוני שתושבי אחד מהיישובים הקרובים ביותר יפעילו אותו, אלא בגלל הניהול הכושל, השחיתות והפלילים לכאורה של המפעילים הנוכחיים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.