חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

גוש השמאל – מהשמאל הלאומי עד השמאל

נושאים דעות, פוליטי ב 18.04.10 6:03

מאמר זה הוא תגובה לרעיונותיהם של אלדד יניב ושמואל הספרי כפי שהן מוצגות במסמך "השמאל הלאומי". הכותב הוא מהנדס אלקטרוניקה צעיר מאזור המרכז, משרת במילואים בתפקיד קרבי

מאת: ערן כהן


לא זה הדרך!

מחברי מסמך "השמאל הלאומי" לא יקימו כאן חברת מופת. שנאת האחר לעולם לא תוכל להיות תשתית רעיונית לחברה מתוקנת ולתנועת שמאל בפרט.

שמי ערן. אני שמאלני. אני גם פטריוט ישראלי ואת ההוכחה לכך אינני חב לאיש. אני גם לא מתבייש לנסות ולהיות יפה נפש (דומה שאת התדמית הזו מנסים המחברים לטשטש עד כמה שניתן). נהפוך הוא, לשם אני שואף בהתמדה.

כפי שרבים מביניכם ודאי הבחינו, בחרתי להתלות באילנות גבוהים בבחירת הכותרת למסמך. אך לא רק מכיוון שהוא מתמצת באופן מושלם את שאני חושב על המניפסט "השמאלני" שרקחו אלדד יניב ושמואל הספרי.

אני גם סבור כי אם השניים באמת חפצים ליצור כאן חברת מופת יהודית, רעיונותיו של הפובליציסט היהודי* הם מקום טוב להתחיל בו.

תחילה גילוי נאות. אם תקום מפלגה מהיוזמה הקרויה "השמאל הלאומי" יש סיכוי סביר שאצביע לה.

אך זאת תהיה בליעת גלולה מרה במיוחד. אצביע למפלגה הזו מכיוון שרק למפלגה מהסוג הזה יש פוטנציאל לחסום כוחות גרועים ממנה ולסייע בהקמתה של קואליציה שפויה שמייצגת את האינטרסים הרחבים של הציבור בארץ (אותו דבר עשתה שינוי בממשלת שרון).

אינני סבור לרגע שיניב והספרי יקימו כאן חברת מופת. אצלם היא סיסמא ריקה מתוכן שצרכיה תעמולתיים גרידא. הם אינם מבינים מהי חברת מופת, גם אם יבינו לא יהיו מעוניינים בה.

שמאל אמיתי מודאג מזכויות מיעוטים וזכויות אזרח בכלל. לא מצאתי במסמך המשתלח של יניב והספרי ולו פסקה אחת שעסקה בזכויותיהם של זוגות חד מיניים, מעמדם של עובדים זרים, מדיניות קליטת פליטים וכו'. על מנת ליצור חברת מופת, לפני שהרוב מניף בגאווה את דגלו, עליו לוודא שכל המיעוטים במדינתו יכולים לעשות זאת כמוהו.

שמאל אמיתי לא מפחד להרגיז את הרב עובדיה יוסף. הוא רוצה להפריד את הדת מהמדינה. לא בגלל שהוא שכח מה זה להיות יהודי, אלא בגלל שהוא אוהב את המסורת והחוכמה היהודית וחרד מן המקום אליו הביאה העסקנות הדתית את היפה שבדתות. הוא מתחלחל מהקיפאון ההלכתי ולא מתבייש לתת מקום במדינתו גם לזרמים אחרים ביהדות. הוא רוצה לראות מדינה בעלת צביון יהודי אבל לא מוכן לרגע שמשהו יכפה את זה עליו.

אני מסכים עם הספרי ויניב. שמאל אמיתי הוא חדשן ומהפכן. אז מדוע השניים מתרפקים על שנות הקמת המדינה וחפצים להחזיר עטרה ליושנה? דוד בן גוריון הוא דמות ראויה להערצה. אך מי שמוציא את פעולותיו והחלטותיו מהקשר הזמן והחברה בם הוא פעל עושה טעות חמורה.

אבות האומה היו חייבים לייצר אתוס חדש-ישן שילכד במהרה את האומה החדשה וידלג על אלפיים שנות גלות. הם שכתבו את ההיסטוריה, חללו את התנ"ך בהפכם אותו לכלי שרת למטרותיהם הלאומיות וזרעו את זרעי הפורענות המשיחית שאותה אנו חווים היום בדמותם של נערי הגבעות. ההבדל היחיד הוא שלהם היה מותר. להם לא הייתה ברירה. על מנת ליצור כאן חברה מלוכדת, קולטת עלייה, שמוכנה להתמודד עם בעיות קיומיות מבית ומחוץ היה עליהם ללכד את השורות. אבל היום?!? לא הכול חייבים לקדש. חובתנו לתקן! את החיבור לארץ ולנופיה יש להשתית על נושאים וערכים אחרים לא חייבים ללכת אלפיים שנה אחורה. את ספר התנ"ך יש להשיב לארון הספרים היהודי וללמדו כטקסט תיאולוגי גרידא ולהוציא אותו מרשימת ספרי ההיסטוריה לאלתר.

שמאל אמיתי לא מתלהם. הוא לא מגייס אהדה ותמיכה באמצעות השתלחות והשמצה של קבוצות שלמות בחברה. הוא נזהר בכבודו של הפרט ומעביר ביקורת לגופו של עניין.

מטרתם של הספרי ושל יניב ברורה. הם משתלחים בכל מי שהציבור שלהם מאס בו.

במקום להיות משה שמביא לעם את עשרת הדיברות שמטרתן ליצור חברת מופת (על המורכבות שבעניין) הם מתנהגים כמו אחיו הפחדן שנכנע ללחצי העם ויוצק להם עגל זהב.

במקום להתמודד עם המורכבות שהקונפליקטים בחברה שלנו מציבים, הם בוחרים בדרך הפשוטה של לצבוע את הכול בשחור ולבן. אז לא! אני שמאלני ואני לא שונא את כל המתנחלים. אני לא חושב שחובשי הכיפות הסרוגות (בוגרי מערכת החינוך הדתית עפ"י יניב והספרי) הם גזענים, צרי אופקים ואוונגליסטים. לא כולם רדודים  ולא כולם קיצוניים. בניגוד לשניים שכתבו את זה, אני מכיר כמה מהם.

אז ישבו להם יניב והספרי וחשבו: השתלחנו  בציבור חובשי הכיפות. את מי עוד בוחרינו שונאים? כמובן! המשתמטים! בציבור החרדי יש בעיית השתמטות? לא, מה פתאום (שעובדיה לא יכעס), שם זה כפוף לחוק. אל תבינו אותי לא נכון. אני סולד מהשתמטות ואני חושב שהנטל חייב להתחלק עד כמה שאפשר באופן שווה (אף פעם זה לא יהיה שוויון מוחלט).

אבל ההשתלחות הזו מעוררת בי חלחלה והשנאה שצפה מהשורות הכתובות במסמך מדאיגה אותי.

השמצתו של ציבור שלם לצורך צבירת הון פוליטי (או לכל מטרה אחרת)  היא מעשה נלוז וראוי לגינוי והוא ההפך הגמור מלהיות שמאלני.

דבר אחד אחרון. בניגוד למה שרבים חושבים, שמאל אמיתי לא מתנשא. השפה בה כתוב הטקסט ורמת הטעונים שבו מעליבה ופוגעת. טקסט שמתיימר להוות תשתית רעיונית, ראוי שיתעלה מעט משפת הרחוב ומהטיעונים המתלהמים של ויכוחי הסלון ביום שישי. ולא מכיוון שהאחרונים נחותים יותר. אלא מכיוון שהפנייה בדרך זו מעידה על כך שהכותב סבור שנמעניו לא מסוגלים ליותר. שרעיונות מורכבים מידי יבלבלו אותו ושפה מעט יותר נקייה תדחה אותו.

למען ההגינות אומר שחלק מהנקודות שיניב והספרי מצביעים עליהם, בנוגע לציבור מצביעי השמאל  נכונות והביקורת במקומה. לצערי הם הטביעו אותה בקיטונות של שנאה שמסיתה את הדיון מהעיקר.

השמאל בישראל צריך לצאת לדרך חדשה. אבל אסור לו לוותר על עקרונות היסוד. השמאל בישראל לא מסית, לא משמיץ ומקדש את הסובלנות. המסמך של הספרי ויניב דורס את כל אלה ברגל גסה ועל כן הוא לא ראוי להיקרא שמאלני.


* הפובליציסט היהודי הוא אחד העם (אשר גינצברג), והמאמר הוא "לא זה הדרך", המופיע בספר "על פרשת דרכים".

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

16 תגובות

  1. אורי שטרן :

    גם לדעתי הגררות להכפשה ושנאה אינה הדרך הנכונה להצלחה. אנחנו צריכים לייצג אלטרנטיבה חיובית גם אם בטווח הקצר נראה שהציבור הולך אחרי המתלהמים. כאשר נדבוק לאורך זמן ולא נתבייש בנפשינו היפה נשפיע לאורך זמן בצורה עמוקה יותר.

  2. איש :

    טוב לראות שיש מהנדסי אלקטרוניקה צעירים בעלי שפה כה רהוטה הבקיאים בתרבות היהודית ובעלי השקפת עולם הומנית! זה מאד מעודד.
    לכן גם לא אתפלא אם כתב את זה פוליטיקאי ותיק, ואלי בכלל לאומני-דתי שבא להכפיש, איש מנוסה תחת שם אחר. אני מאד מקווה שזה לא המקרה.

    כשקראתי את המנשר של יניב והספרי – הסכמתי עם מה שהם כתבו. כשאני קורא את דבריו של ערן – אני מסכים גם איתו למרות שגם הוא משדר שינאה כלפיהם…
    אז מה פה קורה לצערי – עוד לפני שמתחילים ניצנים ראשונים של שמאל חדש (אני מעדיף את המונח סוציאל-דמוקרטי), הנה כבר רבים ומתפלגים. על מה? על התנסחות אומללה זו או אחרת? הרי על העיקרון – אתם מסכימים!
    המצב מספיק נורא, ואין אור בקצה המנהרה השחורה, אז אני הייתי מנסה למצוא את המשותף ומנסה לאחד כוחות ולא מתמקד בהבדלים…
    הייתי גם נזהר מהיצמדות למונח "שמאל לאומי". זיכרו לאן הגיעה מפלגה שהתהדרה בשם דומה, הנאציונאל-סוציאליסטית.

  3. אלעד הן :

    אני נוטה להסכים עם הזיהוי של השמאל הלאומי כמניפסט שנאה, וההשוואה המתבקשת לשינוי אכן במקום. אני גם חושב שהכותב מזהה נכון את צורת החשיבה של הספרי ויניב ("את מי הציבור שלנו שונא?"). צורת החשיבה הזאת גם מראה את מגבלות התנועה הזאת – לכל היותר גבולות שינוי, כי מלכתחילה אין כאן כוונה לפרוץ מעבר לגבולות ולהביא קהלים חדשים לשמאל. אותם עסוקים בלשנוא.

    חסרה פה התייחסות לאמירות אנטי דמוקרטיות די חריפות שנאמרות במסמך (הקשה בהם מציעה להתנות את זכויות האזרח – כולל טיפול רפואי בבתי חולים – בשירות צבאי או לאומי), וכן נביבות הרעיונות הסוציאל דמוקרטיים שיש שם ("הצנע לכת" בתור מצוות העשה העיקרית של הסוציאל דמוקרטיה. מה בדבר חינוך ובריאות חינם? לאלדד פתרונים).

    מה שאני לא מבין זה את האמירה של הכותב שהוא אולי יצביע אליהם. אחרי הנתוח היפה שלך אתה לא מבין שהם חלק מהבעיה של השמאל ולא חלק מהפתרון?

  4. אלעד הן :

    שלום לאיש –
    בתור מי שמעוניין במפלגה סוציאל דמוקרטית אני לא יכול לראות דבר חיובי צומח ממניפסט השנאה של יניב והספרי.

    על סוציאל דמוקרטיה הם לא מדברים שם. אפילו לא על דמוקרטיה.

  5. ק. טוכולסקי :

    גם אני ישראלי גאה שעושה מילואים ביחידה קרבית, בממוצע 36 יום בשנה. אבל הסיכוי שאני אצביע למפלגה מימין למרצ פשוט לא קיים, בטח לא לחבורה ההזויה החדשה של השמאל הלאומי שהם לא לאומיים אלא לאומנים ולא שמאל אלא אנשי מרכז ימין. כמו קדימה שגנבה את מחנה השמאל מנסים עכשיו לגנוב את קולות המשלא מחדש. יש בזה לא מעט אשמה של השמאל, מרצ האימפוטנטית וחדש שמעדיפה להשאר בצד. אבל השמאלני צריך לחשוב מה הוא רוצה? מדינת רווחה רק מרצ או חד"ש, שיוויון אזרחי? רק מרצ או חדש, הפרדת דת ומדינה? רק מרצ או חדש, שלום והשתלבות במרחב? רק מרצ או חדש.

    תמיד אפשר להקים מסגרת חדשה, אבל השמאל הלאומי הוא פשוט בדיחה. מרצ היא שמאל לאומי, אינזואגדה בעברית זה שמאל לאומי, חסידיה של יחימוביץ בעבודה הם שמאל לאומי.

    אני מכיר כמה אנשים שנוהים אחר השמאל הלאומי, אנשים טובים, מלח הארץ, אנשים שיש להם בעיה אחת, הם נגועים בשנאה עצמית על כך שהם שמאלנים, הם מרגישים ששמאל זה טבעי אבל רע להם, והם מחפשים כל הזמן קבלת הכשר מהימין למה שהם, די עצוב.

  6. ל רפי :

    אני מסכים עם מרבית הדברים שכתב ערן כהן וסבור שטוב שיש בשמאל גם כאלה כמוהו. אילו היה השמאל מיוצג ע"י יניב והספרי, הייתי טוען בתוקף שאין יותר שמאל ציוני!
    לעומת זאת, קראתי את תגובתו של "איש", והרושם המתקבל ממנה הוא שעזר ליניב והספרי לנסח את המנשר העוין שלהם, והוא כמעט מצטער על כך שיש בשמאל מישהו כערן כהן.
    לערן יש לי מספר הערות:
    א. במגזר הציוני אפשר כבר כיום להפטר מהמושגים האנכרוניסטים של שמאל וימין, משום שאין ביניהם הבדלים אידיאולוגיים של ממש. הויכוח הממשי היחיד היחיד הקיים עדיין הוא בשאלה האם חלוקת ארץ ישראל המערבית היא עדיין אופציה מדינית, היכן יעברו קווי החלוקה איזה מחיר נשלם על כך, ואיזו אישיות (ובאופן עקיף איזו קבוצה) יותר ראויה להוביל את המדינה לעת הזאת. כל השאלות הללו אינן מאפיינות "ימין" או "שמאל" משום שהן שאלות אסטרטגיות וטקטיות ולא אידיאולוגיות.
    ב. דמוקרטיה היא שיטת ממשל שבה מתקבלות הכרעות מדיניות (ואחרות) באמצעות החלטות רוב. לשם כך נבחרת נציגות של הציבור, המכונה בז'רגון המקובל – כנסת. חרף הסרוס המתקדם של תובנה זו באמצעות אידיאות פוסט-מודרניות, ליברליזם וניאו-ליברליזם "מתקדמים" ומשפטיזציה של המדמוקרטיה, עדיין מוסכם על המגזר הציוני במדינה, שזו שיטת הממשל הרצויה לו. השמאל הקיצוני מאידך, כבר מזמן אינו דמוקרטי, ובמוצהר או שלא במוצהר חזר לטוטליטאריזם המרקסיסטי. ברוחו של מקיאוולי, הוא חותר לממש טוטאליטאריזם זה "באמצעים אחרים" מאלה שנהגו ברוסיה הסובייטית.
    בצר לו הוא מגייס "ליגיונות זרים" בחו"ל: אובמה בארה"ב, רוסיה שאינה משתלטת אפילו על צ'צ'ניה, או"ם שאינו מצליח לטפל ביעילות בסכסוכים פשוטים הרבה יותר, למשל באפריקה, ו"חכמי מדינה" מאירופה, שאינם מתמודדים בהצלחה במקומותיהם עם הטרור, עם ההגירה האיסלאמית המסיבית, עם משברים כלכליים וחברתיים; כמעט עם כל נושא מרכזי שעל סדר היום. ומאידך, לכולם יש נושא מרכזי אחד שבו הם מבינים – ישראל והפלשתינאים. לכולם נדמה שמצאו את "מנורת אלדין". ישפפשפו קצת, ילחצו קצת, יצא הקסם מהבקבוק והכל יבוא על מקומו בשלום.
    ג. ערן מחבר לפעמים יותר מדי שאיפות ומטרות לתמונה אוטופיסטית מורכת, שקשה לחיות ולממש אותה בפועל. כך למשל אנחנו מנהלים מדיניות חוץ וביטחון על יסוד השערות דמוגרפיות על הרכב האוכלוסין הצפוי בין הירדן לים בעוד 10, 20 או 25 שנים. בה בעת אנחנו שוכחים לעשות אותו חשבון לגבי הרכב האוכלוסיה היהודית בישראל באותה תקופה עצמה. אם כיום המגזר החילוני מהווה עדיין רוב, ויכול בכוח המנגנון הדמוקרטי לעצב מערכות רבות בחיינו, בעוד חצי יובל שנים, כנראה שלא זה יהיה המצב.
    ישראל אינה יכולה לחיות את חייה של הפזורה היהודית בארה"ב, כשם שהפזורה הזו אינו מפקידה בידינו את החלטותיה ואורח חייה. התבוללות, למשל, היא רעה חולה בארה"ב והיקפה הולך וגדל עם חלוף הזמן. איננו יכולים לכפות על יהדות ארה"ב שלא להתבולל, אבל איננו חייבים לאמץ את הווי החיים התומך בהתבוללות שם גם כאן, אצלינו. לא כל מה שמתאים לארה"ב, מתאים גם לישראל.
    ישראל צריכה להשאר פתוחה לכל יהודי החפץ לעלות אליה בכל עת שיחפוץ – זו מחוייבות יהודית בסיסית. היא אינה חייבת ואינה יכולה לחיות את חייהם של יהודים שבחרו לחיות במקום אחר. אם יגיעו לכאן, יוכלו להשתלב ולהשפיע – ההחלטה בידיהם בלבד! ישראל צריכה להשאר טולרנטית מספיק כדי לאפשר ריבוי דעות ואורחות חיים לפרט. הציבור יקבל את החלטותיו בדרך הדמוקרטית.
    הפרדת הדת מהמדינה אינה דבר של מה בכך ביהדות. ספק אם היא אפשרית באופן מוחלט. אבל ניתן להקטין את התלות הפוליטית בה, ולכך יש לחתור. אילו היה הדבר בידי, הייתי חותר להקמתו של "סנהדרין חדש", שייצג דתית את כל העם היהודי, ויהיה בו לסמכות הדתית העליונה ויחליף את כל העדות, הזרמים, "החצרות", הקבוצות, והאסכולות שנולדו ביהדות במרוצת 2000 שנות גלות. בכל נושא שיש לו יסוד הלכתי שאותו תחפוץ המדינה החילונית לאמץ, או ליישם – חוקים, חגים, מינהגים, טכסים, ערכי-מוסר ועוד, תוכל לקבל תשובות מוסמכות מסמכות-על דתית אחת. כל נושאי האמונה, ופרשנות המקרא יהיו בידי אותה רשות-על לאומית גלובלית. בימי המלוכה עשו זאת הנביאים, מאוחר יותר הסנהדרין. הסמכות הדתית לא ניהלה כבר אז את המדינה, אלא את "רוח העם" – איש באמונתו חי, והציבור, כל אחד ואחד בו, נקרא לדין וחשבון כלפי אלוהים והברואים בצלמו. לטעמי אין דרך טובה יותר ביהדות להפריד בין הדת למדינה, מבלי לשפוך את התינוק עם המים.
    ד. ההתרפקות על האבות המיסדים מובנת: א. הזכרון האנושי אינו מיטיב עימנו ואנו מעדיפים לזכור את הטוב והנעים ולשכוח דברים אחרים; ב. האבות המיסדים עשו לא מעט שגיאות, שאת פרותיהן אנו אוכלים כיום; ג. לרשות האבות המיסדים עמדה אידיאה מאחדת: הקמת המדינה. כיום סבורים בטעות רבים בתוכנו שהמלאכה הושלמה "ואיש לאוהליך יעקב" הוא צו הקידמה בשעה זו – עטות גסה! ד. האבות המייסדים גם חשבו וגם אולצו לחשוב במונחים לאומיים ו"הסטוריים" – עבר ועתיד – (כמו הפובליציסט היהודי של ערן) חשיבה ארוכת-טווח. בכוח חשיבה זו חוללו לא מעט "ניסים". אנחנו "בורחים" מכך, וא"כ "בוכים" על כך. ה. האבות המיסדים קידשו את אחדות המעשה, בתוקף הסמכות הדמוקרטית שניתנה להם, אנחנו מקדשים את "אחדות הפלגנות" ורותמים לשם כך כל דרך אפשרית לשבירת סמכות השיטה הדמוקרטית.
    ה. אין שום צורך בתנועות סוציאל-דמוקרטיות חדשות – לא קדימה ולא "מרץ חדשה" ולא שום דבר דומה. יש צורך:
    א. להכריע דמוקרטית על הפתרון המדיני הרצוי לישראל – בבחירות חדשות או במישאל-עם. הכרעה זו יש לקבל לאחר הכנה מתאימה וללא מעורבות מן החוץ!
    ב. יש תקן בכנסת, באורח דמוקרטי, רעות חולות כלכליות וחברתיות שפשו בציבור בדור האחרון.
    ג. יש לארגן מחדש את מערכת היחסים בין המדינה לדת בתוך ישראל ועל יסוד זה בין ישראל לתפוצות.
    את כל אלה אפשר לעשות בכלים הדמוקרטיים הקיימים, והציבור הוא שצריך להתגייס לשם כך. את האנרגיות האנושיות יש למקד בעיקר ולא באוטופיות אידיאולוגיות חסרות שחר או בטיפוח האגו של פוליטיקאים קטנים, שבמקום לעסוק בעיקר עוסקים בפופוליזם זול.

  7. יניב :

    הפסרי ויניב לא יקימו מפלגה כי הם לא מסוגלים. מעבר ל"מניפסט" הדבילי שלהם הם לא מסוגלים לעשות כלום. הדרך היחידה להרים היום את השמאל היא להקים את "המפלגה הדמוקרטית הישראלית" כשילוב של חד"ש, מרצ והאגף השמאלי במפגלת העבודה.
    מפלגת שמאל יהודית – ערבית, שתשאף להנהיג את המדינה לפי הערכים האמיתיים של השמאל: שוויון, אחוות עמים וכבוד הדדי ללאומיות של האחר.
    עד אז, אפשרויות ההצבעה היחידות לשמאלני הן מרצ או חד"ש. בעתיד, אם תצליח העבודה לחלץ את עצמה מציפורניהם של ברק, פואד ושימחון, יכול להיות שגם היא תהיה אופציה שמאלית אמיתית.

  8. ליאור שוורץ :

    ליניב וכולם, קראתי את הספרון
    ואולי הוא מתהלם קצת ,שונא הרבה

    אך הוא נתון תשובות להמון(!! )אנשים
    במדינת ישראל שחשים את עצמם ציונים!! אבל מה לעשות רוצים מדינת רווחה ,רוצים שויון לאזרחי המדינה, אבל חושבים שמדינת ישראל בצורה זו או אחרת היא גם מדינתו של העם היהודי,
    אתם מדברים על חיבור לחד"ש מה אבדנו שם,
    הם מדברים על שמאל שחוזר למושג
    "יורים ובוכים" כי ככה צריך ואין ברירה,שאם צריך לחסל מחבל מחסלים אותו ולא את כל המשפחה מסביב.
    אבל הם שונאים את המתנחלים ,גם אני שונא את "המושג", את מה שזה עשה למדינה שלנו.את הבזבוז.את אובדן ההומניות.
    ולסיכום הבוטת מביאה תגובות !וטוב שכך, אולי בסוף נוכל לקבץ ולשכנע מספיק אנשים סביב הרעיון ונוכל לשנות את המדינה.

  9. ק. טוכולסקי :

    לליאור
    גם מרצ נותנת מענה לציונים, גם המטה הסוציאל דמוקרטי נותן מענה לציונים, גם אינזו אגדה נותנת מענה לציונים, וכל זה בלי שנאה והתלהמות שנועדו לספק למי שמתביישים בגלל ההסתה נגד השמאל בהיותם שמאלנים.
    גם אני ציוני ושמאלני, גם אני אוהב את המדינה ומשרת אותה אבל אני לעולם לא אצביע ללאומנים שמתיימרים להיות שמאלנים בלי להיות לא סוציאליסטים, לא דמוקרטים ולא ס"ד.
    השמאל הלאומי הוא קשקוש מסוכן מאין גרסת מראה מעוותת לאם תרצו, לא יותר מכך

  10. יונתן :

    לא יודע,לפי מה שאני קורא באתר הזה השמאל די מתנשא.

    לגבי דת ומדינה,בד"כ מי שמדבר על הפרדת הדת מהמדינה לא כל כך טורח להכיר את הדת היהודית,בד"כ לא תמיד.

    העם היהודי הוא מהעמים האחרונים בעולם שאצלו המסורת הלאומית והדת כרוכות זו בזו בצורה כל כך הדוקה עד שמה שהוא דתי הוא בהכרח לאומי ולהפך,לא שזה אומר שמי שלא דתי הוא לא יהודי אבל זה הופך את הפרדת הדת מהמדינה לדבר הרבה יותר סבוך מאשר במדינות לאום אחרות.(הרי רוב הלאומים יכולים להפריד בין המסורת הלאומית לדתית מאחר ועיקר הדת שלהם היא דת אוניברסלית כמו הנצרות והאיסלם).

  11. לא מתלהם, לא מתנשא :

    "את ספר התנ"ך יש להשיב לארון הספרים היהודי וללמדו כטקסט תיאולוגי גרידא ולהוציא אותו מרשימת ספרי ההיסטוריה לאלתר"…

    אהם.. לא מתלהם לא מתנשא – ובעיקר לאלתר!

    כן המפקד!

  12. אבי - אחר :

    הפתרון היחידי שלהם בנושא הכלכלי זה שהעשירים יתביישו. הם כותבים בספרם שהם נגד קואופרטיבים ואיגודים

  13. ניר :

    הבעיה הקשה של מי שרואה עצמו כסוציאליסט בישראל, הוא החיבור בין הבעיה הזו, שהיא בעיקרה חברתית-כלכלית, לסכסוך שיש לנו עם שכנינו הפלסטינאים ומדינות ערב.
    כל החיבורים בין שמאל ללאומיות או בין שמאל לתומכי-שלום-אתמול נכשלו.
    לו היינו מדינה יותר בוגרת, ניתן היה לעשות את ההפרדה הזו. תנועה ס"ד היא בעיקרה תנועה חברתית עם פילוסופיה כלכלית ברורה.
    מולה עומד הקפיטליזם, הניאו-ליברליזם.
    בינינו, אין כבר הבדלים גדולים בין ימין ושמאל בעניין השטחים. לכולם ברור שהם יוחזרו, השאלה היא רק מי יעשה קולות יותר חזקים של בכי וקינה על הויתור שהוא נאלץ לעשות.
    והצלע השלישית ש"משגעת" את המדינה – זה הציר הדתי. במקום להיות עניינו האישי של כל אזרח, זה משפיע על כולנו דרך המערכות הפוליטיות, והולך לבלוע את כולנו באמצעים דמוגראפיים…
    אז נכון, בלי שינאה, אבל עם הרבה נחישות לכפות את עמדתך, אחרת לא תהיה כאן מדינה דמוקרטית בקרוב מאד
    ועל כן – כל מי שמגדיר עצמו בשמאל צריך לחבור לכל אחד אחר כזה, גם אם הוא חולק על שיטתו או על נכונות אמונתו. יש סכנות מוחשיות לעתיד מדינת ישראל דמוקרטים וזה צריך לאחד את כולם.

  14. עמית-ה :

    מי שרוצה לקרוא את "לא זה הדרך" של אחד העם –
    http://benyehuda.org/ginzburg/Gnz001.html

  15. אבי :

    מודה שהמסמך איננו מושלם ורחוק מלהיות כזה, גם מבחינת מה שיש בו וגם מבחינת מה שאין בו.

    אבל כשכל האבק ישקע, וכשנברור את המוץ מהתבן, נבין שהוא מעלה כמה נקודות וניתוחים חשובים שראוי שהשמאל יפנים בכל התארגנות פוליטית שלו בעתיד.

    אני רואה כיצד המפה הפוליטית מתמרכזת (לפעמים לטוב, ולפעמים לרע)- עם נטייה כלשהי ימינה- ורק בקצוות נשארים הרדיקליים. המרכז מנסה לטאטא את הרדיקליים שלו, משני הצדדים, ואין סיכוי שהוא ימשיך לאמץ בפה מלא חלק מההשקפות שאותם אימץ בעשורים האחרונים.

    ככלל אני חושב שחלק מהמגיבים לקחו ופירשנו את המסמך לכיוונים לא נכונים ואפילו מוטעים ביסודם. אין טעם שאנסה להשיב פה לכולם. אם כי כאמור חלק מהביקורות פה הן נכונות בגדול.

  16. השמאל הלאומי הוא לא דרכי – תגובה לאלדד יניב :

    […] שלי מאותו שמאל לאומי הלכה והתפוגגה ככל שניסיתי להתעמק במסר האמיתי של […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.