חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

שומרים על השומרים

זכויות מאבטחים
והשבוע: שאלה בעניין חוקי עבודה

תגובות אחרונות

אומרים לנו שיש מס אחר

פנימיות משרד הרווחה – כתב הגנה

נושאים דעתעו"ס, זכויות עובדים ותעסוקה ב 12.04.10 6:08

רלי קצב יוצאת להגנת הפנימיות של משרד הרווחה, לאור ההתקפה של עמותת ע.ל.י.ה עליהן, בכנסת ובעצומות ברשת

עצומה הקוראת "לסגור את פנימיות משרד הרווחה מופצת ברשת על ידי עמותת ע.ל.י.ה בימים אלה.

העמותה מלינה על "הכח הבלתי מוגבל של העובדים הסוציאליים, המוציאים ילדים מהורים למסגרות חוץ ביתיות, בשל עוני המשפחה, תהליך גירושין בין ההורים, ואי שיתוף פעולה עם פקידות במשרד הרווחה" ומזמינה אותנו להאזין לראיון עם הגב' אילה שטגמן ברשת א' מיום 06.04.2010. האזנתי קשב רב לראיון, מספר פעמים. הגב' שטגמן מכנה את ועדות ההחלטה המתקיימות במחלקות לשירותים חברתיים "בתי משפט שדה", היא מלינה על המונופול והשליטה שיש לעובדים סוציאליים ובעיקר אלו המשמשים כפקידי סעד, ולאור הכוח הרב המצוי בידיהם, ופגיעה לכאורה בזכויותיהם של הורים וילדים, היא קוראת "לסגור את פנימיות משרד הרווחה". עיון מעמיק בתקנות העבודה הסוציאלית, מגלה כי משרד הרווחה מכיר בכך ש"גדילתו של ילד בחיק משפחתו הטבעית מבטיחה את התפתחותו התקינה. לכן יש לעשות מאמץ לפתח שירותים בקהילה כדי לסייע למשפחה לגדל את ילדיה". פרק 8 סעיף 9, הנוגע לועדות ההחלטה מגדיר שרק כאשר הניסיון להעניק טיפול בקהילה, בסביבה הטבעית נכשל, יש לפנות לאפיקים אחרים ובכללם הוצאת ילדים מביתם. התקנות מלמדות, שאיש אינו מקל בכך ראש: נדרשות כמה חוות דעת, לא מדובר בהחלטה של איש אחד (מינימום 4 משתתפים) וכן קיימת המלצה להזמין את ההורה והילד לדיון או לפחות לחלקו. הגברת שטגמן טוענת עוד כי מדובר בעיקר בילדים למשפחות החיות בעוני, חשוב לומר למען הדיוק כי חיים בעוני אינם עילה להוצאת ילדים מביתם. התקנות מונות מצבים משפחתיים שבגינם ניתן לפנות לועדת החלטה: אלימות במשפחה, גילוי עריות, הזנחה, הורים  מכורים לסמים וכו', חיים בעוני לא מופיעים ברשימה.

כאשר קיים חשש כי הימצאות בבית מסכנת את שלומו הגופני א הנפשי של הילד, אז נשקלת הוצאה מהבית לטווח קצר ולעיתים לטווח ארוך. לא מדובר כמובן במעשה בלתי הפיך. ועדת ההחלטה המושמצת מהווה את המרחב לדיון המקצועי בסוגיה כל כך רגישה ומשמעותית. החלטות חירומיות על הוצאת ילד מביתו תתקבלנה רק לאחר דיון בבית משפט ואישורו של שופט.

אני עובדת סוציאלית, איני פקידת סעד, אני עובדת עמותה לנוער ולא עובדת לשכת רווחה. אבל אני מכירה מקרוב מאוד את עבודתן של חברותיי העובדות הסוציאליות בלשכות לשירותים חברתיים, בכללן פקידות הסעד. לעיתים אני משמיעה ביקורת על החלטה כזו או אחרת. אך אני בטוחה כי אין לקנא בהן על "הכוח הרב". הן נדרשות להעניק חוות דעת מקצועיות על תוכנית התערבות כזו או אחרת בילדים ומשפחותיהן, ויודעות תמיד שלמרות ההכשרה, הניסיון, הכוונות הטובות, התקנות וההוראות הברורות- הן עלולות לטעות. לעיתים הן טועות כאשר הן מבקשות להשאיר ילד בבית הוריו, בסביבתו הטבעית ולהעניק לו ולמשפחה את כל התמיכה המקצועית והכלכלית שיש ביכולתן, כנציגות המדינה להעניק להן. הן גם עלולות לטעות מן הכיוון ההפוך, כאשר הן מחליטות להמליץ על הוצאת הילד מביתו לטובת סידור חוץ ביתי. ובתוך טווח הטעות, קיימות מאות החלטות יומיומיות המיטיבות עם קהל מקבלי השירות- הילדים והמשפחות. מסגרות חוץ ביתיות לילדים ונוער אינן משרתות את העובדות הסוציאליות, אין הן מרוויחות מקיומן. יעודן הוא לתת מענה נוסף, במידת הצורך לילדים, בני נוער ומשפחות. הגישה הרווחת היום במסגרות פנימייתיות היא כי יש לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם המשפחה, גם כאשר הילד נמצא בפנימייה. על כן קריאה לסגור את הפנימיות, יש בה משום פגיעה בשירות שרשויות המדינה מעניקות לאזרחים.

מובן שיש מקום לשקיפות (תוך שמירה על סודיות המטופל כמובן), יש מקום לפתח מנגנוני בקרה. ומעל לכל כדאי להשקיע משאבים נוספים לטובת הגדלת התקינה של העובדות הסוציאליות במחלקות לשירותים החברתיים, ועוד משאבים לפיתוח שירותים מגוונים בקהילה מעבר לאלו הקיימים, כך שיתנו מענה למגוון צרכים ולמגוון אוכלוסיות, יש מקום להשקיע בעבודת מניעה שתמנע ככל הניתן מצבים של סכנה לילדים בתוך משפחתם. אני הייתי חותמת על עצומה כזאת!

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

62 תגובות

  1. רביב נאוה :

    רלי,
    המתקפה שלהם הגיעה גם לכאן: http://www.blacklabor.org/?p=17663

    לא מדובר כאן על דיון רציונאלי בשאלה "מהי הדרך הטובה ביותר להבטיח את שלומם של ילדים בסיכון?" אלא על שלילה מוחלטת של העבודה הסוציאלית כפרופסיה ותיוג כל העו"סים כפושעים בשירות המדינה.

    המאמץ לא צריך להיות בדיון אתם (הוא לא יוביל לשום מקום), אלא במענה תקשורתי לטענות שהם מעלים. מדי פעם הם מוצאים עיתונאי שקשוב לשטויות שלהם. חשוב שמערכת הרווחה תהיה שם להעמיד דברים על דיוקם (ולצערי, היא לא תמיד נמצאת).

  2. לורי שם טוב :

    עובדי רווחה בנו לעצמם מערכת אוטונומית שיפוטית בלתי תלויה וללא כל פיקוח חיצוני. במערכת זו הם קובעים חוקים חדשים אשר סותרים את דיני המשפט הישראלי.
    כך למשל, הם מוציאים ילדים מהבית תוך התעלמות מוחלטת מדיני ראיות במשפט הישראלי. הם כותבים תסקירים שקריים לבתי המשפט נגד הורים על סמך "התרשמות", "תחושות", "אינטואיציות" ו"הסתברויות לסיכון עתידי" ללא כל ממצא ראייתי תומך.

    מאידך, כאשר קיימים נגדם ממצאים ראייתים בשטח כגון הקלטות, הם מפרשים זאת כ"השמצות" ו"דיבה"…

    תארו לכם שיום בהיר אחד מחליט אדם על דעת עצמו להפוך את סדרי המשפט הפלילי ושופט קובע כי נאשם אשם ברצח רק על סמך "תחושות" של חוקר במשטרה, או לחילופין, קיימת ראיה כהקלטה ובהקלטה חוקר משטרה מודה שזייף ראיות ואותו חוקר טוען מאוחר יותר כי מדובר ב"השמצה", איך נראית מערכת המשפט שלנו? בדיוק כפי שהיא נראית במשטרים אפלים.

    כך פועלת מערכת הרווחה, אשר מענישה ילדים והורים ע"י ניתוקם ללא כל ראיות !!! או לחילופין ע"י הסתרת ראיות !! וכך פועלים בתי המשפט לנוער בישראל, אשר מתעלמים לחלוטין מקביעותיו של המחוקק, מצפצפים עליו ופוסקים בניגוד לכל הגיון ישר וסדר תחיקתי, וזאת מתוך יתרון כי הם מתנהלים בדלתיים סגורות ואף אחד לא יכול לדעת מה קורה שם בפנים, להעביר בקורת, כולל התקשורת.

    ילדים רבים הוצאו מביתם ללא שהוגש כתב אישום פלילי !!

    סתימת מערכות

    עובדי רווחה מציפים את תחנות המשטרה בתלונות שווא כנגד הורים וכך גורמים לסתימת מערכות. משטרת ישראל אינה יכולה להגיע למקרים כמו אלו של רוז והנרצחים האחרים משום שהמערכת שלהם נסתמת בתלונות שווא קיקיוניות.

    בתי המשפט לנוער אשר עמוסים לעייפה בתיקים פיקטיביים נסתמים אף הם, מה שגורם לשופטים להוות חותמת גומי של פקידי סעד, לקיים דיוני בזק שטחיים על מנת לסגור את הדיון במהירות האפשרית כדי לעבור לתיק הקיקיוני הבא. כדי לסגור את הדיון המשפטי במהירות וללא כל מחשבה הם פוסקים על פי מה שעובדי הרווחה כותבים בתסקירים שלהם.

    תחושות בטן כאקסיומה

    במהלך השנים שומן והתעבה מנגנון עובדי הרווחה באופן כזה שניתן להם מנדט לא חוקי לקבוע גורלות של משפחות וילדים רק על סמך "תחושות" של עובדים סוציאלים. ה"תחושה" של עובד הרווחה הפכה לכלי "ראייתי" רב עוצמה ושופטי נוער מתייחסים אל ה"תחושה" הזו כאל אקסיומה.

    אנו יודעים כי לתחושותיהם והתרשמותם של עובדי רווחה אין שום קשר לאמת ולמציאות. אם תחושותיהם היו נכונות הם היו מונעים את מקרה רוז ואף יותר מזה, היו מרחיקים את השוטר הרוצח מייקל פישר מילדיו, אותו מייקל פישר שהיה חוקר נוער בעצמו ועבד עימם באופן שוטף ויומיומי.

    חמור מכך, הם אינם נתבעים על רשלנות, לא על רשלנות בגין אי איתור מקרי סכנה ולא על רשלנות בגין התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה אליהם שלחו אותם.

    טרמינולוגיה של סופרלטיבים

    כפי שניתן לראות מן המכתבים של לורי, עובדי רווחה סיגלו לעצמם טרמינולוגיה חדשה בניגוד להגדרות האקדמיה הישראלית ללשון.
    כך למשל הם מפרשים פלייר בו נכתבו עובדות נכונות כ"איום", ובכלל כל מהלך חוקי שמתבצע נגדם מתפרש כ"איום", "השמצה", "הכפשה" ועוד.

    אמא שמשוחחת עם בתה בפנימיה והבת אומרת שהיא רוצה הביתה ומתגעגעת למשפחה, אמירה זו מנקודת המבט המעוותת שלהם מתפרשת כ"הסתה" של האם כנגד הפנימיה.

    יש גם שימוש רב בסופרלטיבים. עפ"י המכתב של לורי, תגרה מתפרשת על ידם כ"ברוטאליות ואלימות חסרת תקדים".

    כושר שיפוט לקוי ומסוכן

    הכח המשכר שניתן לעובדי רווחה מאפשר להם להתפרע ללא כל פיקוח, ולכתוב חוות דעת עפ"י האינטרס הרלוונטי לאותו תיק.

    כך למשל, מתוך הקלטה ששמעתי, רננה קלנר, אחראית על העובדות הסוציאליות בגבעתיים, טענה שמקרה העובד הסוציאלי בקרית גת ששכח את בתו ברכב ל 3 שעות עד כדי סכנת חיים הוא "תקלה", ואילו אם חד הורית אתיופית שבנה נפל מן החלון ונפצע קל הוגדרה כ"מזניחה" ושלושת ילדיה הוצאו מחזקתה, כבר 3 שנים הם חיים במשפחות אומנה.

    רננה קלנר אף טענה שוב בטרמינולוגיה המעוותת שלה כי אותו עובד סוציאלי "לא שכח" את התינוקת אלא "השאיר" אותה ברכב, שוב מניפולציה של פלפולי מילים.

    טובת הילד ככלי מלחמה

    ההוכחה הניצחת לכך כי עובדי הרווחה בגבעתיים, אינם מעוניינים להיחשף בערוותם היא הבקשה שהגישו לבית המשפט לאסור פרסום כל חומר בענינה של לורי, בתואנת "טובת הילדים".

    השופטת רות בן חנוך הוציאה צו איסור פרסום ללא כל נימוק הגיוני, וכך הפכה להיות שותפה לפשע המאורגן הזה של סתימת פיות האזרחים האומללים.

    עיתונאים מערוצי הרדיו והטלויזיה שרצו לפרסם כתבה אודות המקרה, נסוגו ברגע האחרון בשל צו איסור הפרסום.

    אם אותם עובדי רווחה מאמינים במה שהם עושים הרי שאין צורך לאסור את הפרסום. איסור הפרסום מוכיח כי יש להם מה להסתיר. לפרסום יש קשר לטובת הילדים במובן הזה שכל פרסום כזה מגן על הילדים מפני מעשי התעללות במוסד הסגור. הילדים שוהים כעת במוסד סגור ללא כל פיקוח חיצוני ועוברים שם התעללויות כמוראה בתמונה המצ"ב על החבלות שהם חטפו ממדריכים במקום.

    העובדת הסוציאלית רננה קלנר מלשכת הרווחה גבעתיים, אף הודתה בהקלטה כי הפרסום מזיק לשמה הטוב. מנקודת המבט שלה יש צורך לאסור פרסום על מנת שתדמיתה לא תיפגע ולא בשל טובת הילדים.

    מדוע מקרי התעללות של ילדים בידי הוריהם ממלאים את דפי העיתונים ומקרי התעללות של ילדים בידי עובדי רווחה נחסמים לתקשורת ע"י הפעלת צו איסור פרסום?

    שיכורות מכח

    למרות 3 חוות דעת פסיכיאטריות הקובעות כי לורי בריאה בנפשה, מתעקשות עובדות הרווחה לתייג אותה כחולת נפש. הן מתעקשות כי תלך לאבחון של פסיכיאטר מטעמן, שוב על מנת לסיים את תפירת התיק נגדה כחסרת מסוגלות הורית.

    אדוני הנכבד, מדובר כאן בסך הכל בעובדות סוציאליות, חלקן בוגרות תואר ראשון בלבד, בעלות מדרג אקדמי נמוך מאד. ציוני הפסיכומטרי של מועמדים לעבודה סוציאלית באוניברסיטה מדורגים במקום אחד לפני הסוף (חינוך נמצא במקום האחרון).

    לא יתכן שנשים אלו, שלא עברו אפילו מבדקי אישיות ויושרה בדומה לרופאים שמחויבים לעבור מבדקים כאלו, תעסוקנה בדיני נפשות, תפרקנה משפחות, תהרוסנה ילדים, ללא כל פיקוח חיצוני ואף אחד לא מקים קול זעקה.

    כ-400 איש חתמו עד כה על העצומה להקמת גוף ביקורת חיצוני ובלתי תלוי על פעילות משרד הרווחה.

    נפגעים רבים לא חתמו משום שאין להם גישה לאינטרנט וחלקם עולים חדשים שאינם יודעים עברית.

    אנו תקווה כי אתם, חברי הכנסת תפעלו למען לורי שם טוב ולמען כל ילדי ישראל לחיסול העוולה הנוראית הזו.

  3. ישי בן יוחאי :

    דרך אגב בתכנית שתולים על דרי רחוב ראינו עדות מצולמת על דרכם המשפילה של העובדים הסוציאליים ברשויות נגד אדם שביקש סיוע מהם.

    הפשיטו מעליו את כבודו, העלילו עליו וביזו אותו.

    השתול אמר כי אם היה באמת נזקק לעזרתם כנראה שהיה מת.

    מי יודע כמה מתו בצער ויגון מאכזריותם של העוס"ים ברשויות?

  4. ההגנה פה צריכה להיות על כלל העובדים הסוציאליים :

    רלי תודה,

    בהמשך לדברי רביב – יש כאן בעיה הרבה יותר גדולה ממתקפה על הפנימיות.

    יש גם רופאים, אחים, מורים, שוטרים ועוד בעלי מקצוע שפועלים ברשלנות או חורגים מסמכותם. אף אדם שפוי לא חושב שזה הגיוני ללקט את כל המקרים האלה לכדי האשמה גורפת נגד כל העוסקים במקצוע. כאן מואשמים כל העוסקים במקצוע לא מתגמל של עבודה סוציאלית, כאילו הם פושעים ששולטים במדינה, ושוב ושוב מסופרים סיפורים מעוותים על כוחם המפלצתי ועל התאווה שלהם לחטוף ילדים מהבית.

    למסכת ההשמצות הגורפת הזו יש שני צדדים – אחד שמדבר בלשון אקדמית ויפה (פרופ' הרצוג הפמיניסטית הדגולה, שמכפישה בכתיבתה ובפעילותה מקצוע שרובו ככולו נשי) ואחד בלתי מרוסן של ההורים שנאבקים במערכת – בין השאר באמצעות בלוגים ויו-טיוב. מספיק להקליד את המלים "עובדים סוציאליים" או "לשכת רווחה" בגוגל או ביוטיוב ומיד מגיעים למסמכי ההשמצה הללו.

    אני מקווה שאיגוד העובדים הסוציאליים יתעשת ויתמודד עם התופעה, אולי גם במישור המשפטי.

    איתי

  5. ישי בן יוחאי :

    לאיגוד העו"ס ועדת אתיקה, מעולם לא העירו לאף עו"ס, ומטייחים כל הפניות אליהם מהאזרחים.

    הוא אחד הגורמים לשם הרע של העו"סים, כיצד הוא יתמודד עם הבעיה?

  6. חיים :

    אני מוכן לחתום על הדברים הכל אמת .
    רק מי שחווה את הדברים האלה על בשרו יכול להאמין לזה ולהבין זאת –
    פעם אחת עבדו עלינו שלכו את עמינו לעבודה ( מחנות השמדה ) עם ישראל כולל פקידות הסעד והעובדות הסוציאליות היהודיות צריכות להתעורר .
    שלמתם מכספכם ללמוד באוניברסיטה עבודה סוציאלית – בנות יקרות עבדו עליכן בעיניים , מה שלמדתם הוא לא במדוייק עבודה סוציאלית אתן גורמות נזק אדיר למשפחות בישראל .הפעלנה את שיקול הדעת האמיתי שלכם ( מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך ) איך הייתם נוהגות אם היו מבקשים להוציא מכן את ילדיכן למקום לא ידוע – כך החל הנציזם על ידי שטיפת המוח לסטודנטים באוניברסיטה ולאחר מכן גיוסם לשורות הSS .
    שימו לב לאנטישמיות בעולם שקיימת באוניברסיטאות האקדמיה המודרנית בחלקה פשטה את הרגל .
    נכתב ביום השואה 2010

  7. נדב פרץ :

    רלי – אין (לי) ספק שפקידות הסעד מקדישות את ימיהן ולילותיהן כדי לעשות את מה שלתפיסתן הוא הטוב ביותר עבור הילדים שהן מטפלות בהן. מצד שני, זה לא אומר שהמצב אידיאלי.
    העובדה שכתוב בתקנות 'יעשה הכל', לא אומרת שאכן נעשה הכל – וכאן האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית למדינה, ולא לעו"סיות. אם היו מתקצבים כמו שצריך שירותי הדרכת הורים בקהילה, למשל – אין ספק שמספר ההשמות החוץ-ביתיות היה יורד

    איתי: לאור השיח התוקפני והאלים של לורי וחבריה, מאוד מפתה להיכנס לטרמינולוגיה המלחמתית, של 'העו"סים נגד שאר העולם', ועוד יותר מפתה להיות בצד של העו"סים. אני מציע להתגבר על הפיתוי הזה, ולנסות לקבל את הביקורת הזו באופן קונסטרוקטיבי.
    הייתי שמח להיות הראשון שמציע את זה, ולו בשביל הקרדיט האקדמי, אבל לצערי פספסתי את הרכבת – הגישה שאומרת שצריך להקשיב להורים האלה, ולנסות למצוא את הפתרונות שלא כוללים הוצאת ילדים מהבית, הולכת והופכת נפוצה יותר ויותר בשנים האחרונות בתוך מקצוע העבודה הסוציאלית.

  8. ישי בן יוחאי :

    רלי,

    עובדת סוציאלית יכולה בקלות להכשיל טיפול בקהילה ולגרש ילד מביתו ומשפחתו.
    בנוסף הקהילות מעדיפות לרוב משיקוליהן לא לפתח שירותים.

    הבעיה מתחילה מטלאים של תיאוריות מטופשות לטיפול, והתוצאות מצמררות, אשפוזים פסיכיאטריים של ילדים שלא לצורך ועוד.

    העובדים הסוציאליים הפכו להיות פקידים ביורוקרטיים שהמהוים נטל כבד על הפרט והמשפחה שלהם הם אמורים לתת שירות, ואשר הם מתפרנסים בזכותו.

    יש לשנות בדחיפות את הגישה, בטרם העוס"ים ועוזריהם השונים: פסיכיאטריים, שופטי נוער ומשפחה ומטפלים שונים ומשונים יתבזו ויאבדו אמונם בציבור.

    אז קדימה תקראו את הלקוח ותנו לו שירות הולם, סה"כ הוא מפרנס אתכם …

    ועוד משהו אם מישהו לא רוצה עזרה ממכם, הניחו לו, הוא יסתדר בלעדכם.

  9. לנדב :

    דווקא משום שהעו"סים בעצמם נוקטים בגישה המבקשת להשאיר את הילדים בבית, כאשר הוצאה מן הבית היא רק במקרי חוסר ברירה, מסע ההשמצות האלים המתנהל באינטרנט (כולל כלפי עובדים ספציפיים בשמם המלא) הוא מקומם כל כך.

    יתרה מכך, כל הטענות על כך שפקידי הסעד (כן, אלה שרבע מהם מקבלים הבטחת הכנסה) הם בעלי כוח בלתי מוגבל שמחזיקים את רשויות המדינה בביצים (באמא שלי – http://www.youtube.com/watch?v=aQjzaAGTAkM) הם קשקוש.

    גם אם יש המלצה של פק"ס להוצאת ילד מן הבית, יש עוד כמה ערכאות דיון, לא מעט גורמים מעורבים, והתהליך נמשך זמן רב, עם הרבה תחנות יציאה. לא שולפים בן לילה ילד מביתו, פרט למקרים חריגים ביותר.

    הנה מאמר של איציק פרי יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים בנרג' http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/964/316.html

    "כשנשקפת סכנה, צריך להוציא ילד מביתו

    מקוממת הטענה שמשרד הרווחה מוציא ילדים מביתם בגלל מכסות. נכון, ההליך לא תמיד נקי, אך פקידי הסעד תמיד ינסו לטפל בילד בבית

    אחת לכמה זמן נשמעים קולות, ביניהם של כאלה הפעילים נגד שירותי הרווחה, בקריאה להפסיק להוציא ילדים מהבית למסגרות חוץ-ביתיות, ומוחים על הקלות כביכול של פקידי הסעד בהוצאת ילדים מחזקת הוריהם. במאמרה ב-nrg מעריב טוענת רוני אלוני-סדובניק, כי ישראל היא המדינה מספר 1 בהוצאת ילדים מביתם, וכי כרגע חיים 75,000 ילדים שהוצאו מהבית בכ-500 מוסדות של משרד הרווחה.

    אז לפני ששופכים את התינוק עם המים, רצוי לדעת את העובדות לאשורן . תפקידו של השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה לספק, באמצעות מאות עובדים סוציאליים בלשכות הרווחה בארץ, הגנה על ילדים החיים במשפחות שאינן מתפקדות.

    9,000ילדים ובני נוער נמצאים כיום בסידור חוץ-ביתי: פנימיות, פנימיות טיפוליות, הוסטלים, משפחתונים ומשפחות אומנה. כ-80% מהם הוצאו מהבית בהסכמת ההורים. אז מאיפה נלקח המספר הדמיוני הזה של 75,000 ילדים שהוצאו מהבית?

    לעיתים פקידי הסעד אינם ישנים בלילות כשנדרש פקיד הסעד, כתוצאה מחשדות על חסך של ההורים ממילוי צרכי ילדיהם, וחשש לפגיעה ביכולת ההתפתחות הפיזית, הנפשית והאישית של הילדים, הוא נדרש לקבל החלטה קשה וגורלית. הוא לא פועל בחלל ריק, אלא נדרש להגיע לבית המשפחה, לבחון את התפתחות הילד, היכולת ההורית של שני ההורים, התנאים בהם גדל הילד. הוא משוחח עם הסביבה הקרובה לילד, משפחה, עובדי חינוך (גן הילדים; בית הספר), שכנים. מתחבט ארוכות ולעיתים אף לא ישן בלילות, בדרך לגיבוש ההמלצה באשר לגורלם של הילדים.

    הכלל המנחה את פקידי הסעד הוא טובת הילד. לעיתים אין טובה אחת למען הילד, אבל רוב פקידי הסעד רואים באותם ילדים, שהם אמורים להחליט בגורלם, כאילו היו ילדיהם שלהם.

    בשנים האחרונות הוקמה במשרד הרווחה מערכת שלמה, בניסיון להשאיר את הילד בחזקת הוריו: מערכת תמיכה הורית, מועדוניות לילדים עד שעות הערב, טיפול וליווי אינטנסיבי של המשפחות ועוד. האידיאל הסוציאלי הוא שילד יגדל עם הוריו הביולוגיים, גם אם הוא סובל מחסכים מסוימים. אבל כשנשקפת סכנה ממשית לאותו ילד, והוא מוגדר, על פי אמות המידה הסוציאליות, כילד בסיכון, הוא מוצא מביתו, לסידור חוץ-ביתי.

    בית המשפט הוא הקובע ההחלטה על הוצאת ילד מחזקת הוריו היא החלטה קשה ומורכבת. זהו תהליך ארוך, מובנה, המתנהל לאורך חודשים ולעיתים אף שנים. היא מערבת מספר גדול של גורמים טיפוליים, בדמות ועדות השמה מיוחדות, המורכבות מאנשי מקצוע ממגוון תחומים, ומתנהלת תחת בקרה ובשקיפות מוחלטת מול ההורים, היכולים להיות מיוצגים בוועדה על ידי עורך דין. גם לאחר ההחלטה יכולים ההורים לערער עליה.

    כל הוצאת ילד לסידור חוץ-ביתי מחייבת אישור של בית המשפט. הטענה כאילו שופטי בית המשפט לענייני משפחה או נוער מהווים חותמת גומי להמלצות גורמי הרווחה, לא רק פוגעת ומזלזלת ברשויות המשפט בישראל, היא גם רחוקה מהמציאות.

    בתי המשפט משמשים אמצעי בקרה מאוד מחודד להמלצתם של העובדים הסוציאליים. הם מקשים, מפעילים שיקול דעת, בודקים חלופות, במיוחד במקרים בהם ההחלטה על הוצאת הילד הינה בניגוד לדעת הוריו, ורק כשבית המשפט משוכנע מעל לכל ספק כי טובת הילד לגדול מחוץ לבית, מתקבלת המלצת העובדים הסוציאליים.

    המערכת תמיד מעדיפה להשאיר את הילד בבית הצעתה של אלוני-סדובניק לקחת דוגמה ממדינות מפותחות אחרות ולאמץ את המודל האמריקאי, אולי טובה להורים הביולוגיים, אולם היא מודל גרוע ומסוכן לילדים. שם מוציאים את הילד מהבית לתקופה קצרה, מחזירים אותו הביתה ושוב, במידת הצורך הוא מוצא מהבית, בשיטת "הדלת המסתובבת". חוסר היציבות הזה גורם לילד נזק אדיר, שתוצאותיו עלולים ללוות אותו במהלך החיים.

    הטיעון כאילו משרד הרווחה נדרש למלא מכסות במוסדות, כדי שלא להפסיד תקציבים, גם הוא מופרך מיסודו. אין במשרד הרווחה כל תקציב קשיח שמקצה סכומים אך ורק להוצאת ילדים מהבית. באישור משרד האוצר ניתן להמיר תקציבים המיועדים למכסות, בטיפול בילדים בסיכון בקהילה, ואכן קיימת פעילות רחבה בתוך הקהילה, כדי למנוע הוצאת ילדים מהבית.

    כל הזמן מערכת הרווחה בודקת את עצמה. מעדיפה לטפל ולדאוג לצרכי הילד בבית מאשר בסידורי חוץ ביתיים. שירותי הרווחה עוקבים תדיר אחרי תהליכי הוצאת הילדים. צופים, שואבים ידע וניסיון מהעולם, מקיימים תהליכי בקרה מתמשכים, משכללים את האמצעים שישנם בתהליכי הוצאת הילדים מביתם.

    לא תמיד תהליך הוצאת ילדים מהבית נקי מפגמים, אולם הפגם החמור ביותר בתהליך הוא לעיתים האיטיות בה הוא מתנהל, כתוצאה מעומס על מערכת שירותי הרווחה והמשפט, כמו גם של השיקול והניסיון הנוסף, שעושים העובדים הסוציאליים להשאיר את הילד בבית, תוך מתן כלים, עזרה וליווי להורים. המדינה מחויבת להבטיח ולדאוג לשלומם וביטחונם של הילדים.

    פגיעה בפקידי הסעד, כשליחי המדינה לנושא, כמוה כקריאת תיגר על המדינה ועל מחויבותה לדאוג לאזרחיה בכלל, ולחסרי הישע שבהם, בפרט."

  10. אהבא :

    http://www.reader.co.il/article/4307/%D7%A4%D7%A7%D7%A1-%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A1%D7%A2%D7%93-%D7%90%D7%95-%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A1%D7%9B%D7%A1%D7%95%D7%9A

  11. ישי בן יוחאי :

    פקיד הסעד הוא תקן שיתבטל במוקדם או במאוחר, המערכת לא תוכל לממן לאורך זמן פקידים ביורוקטים המייצרים חוות דעת שהורסות חיי אנשים ומשפחות.

    במו עיני ראיתי פקידת סעד שהרסה אשה כבת 60 שמאובחנת בדמנטיה.
    במקום טיול יומי של כשעה התעקשה הפקידונת על טיפול תרופתי פסיכיאטרי אצל פסיכיאטר המוכר לפקידה.

    תוך חודש הפכה האשה להיות שבר כלי.

    פקידת הסעד לא הסתפקה בכך והוציאה דיבה רעה, עלילות על אשה כבת 60 מאובחנת דמנטיה שאיבדה את יכולת הדיבור והתנועה, עקב ה"טיפול" התרופתי.

    גועל נפש, התנהגות ממש דוחה של פקידת הסעד.

    יפה שעה אחת קודם לבטל תקניהם, לעצור את ההרס והחרפה.

  12. יאיר תיבון :

    אין לי ספק שישנה בעיה קשה בהתנהלות פקה"ס. הייתי בן הדוחפים להקמת וועדת סלונים נבו ואף הופעתי בוועדה. הוועדה שהקומה היתה פארסה מבישה! למעשה הוועדה נוהלה על ידי נציגי משרד הרווחה והפרופסר סלונים נבו היתה במקרה הטוב קישוט. במיוחד לאחר שהופעתי בוועדה וראיתי את התנהלותה אין לי ספק שהוועדה עסקה בטיוח הטענות ולא בבדיקתן.
    העובדה הניצחת שאין מבקר במשרד הרווחה ושמשרד הרווחה מתחמק בכל מחיר מלמנות גורם כזה מעידה שמשהו מאד רקוב בהתנהלות המערכת הזאת.
    גם בפניותי לפקה"ס שונות, ובינהן הארצית רונית צור, בנסיון לעזור ולקדם בעיות של אנשים שפנו אלי מהשטח נתקלתי בתגובות מקוממות ביותר החל מהתעלמות ארוכה, וכלה במריחות, שקרים ובהתחמקויות וכל זאת במקום להאחז בידי המושתת לעזרתה לקידום פתרון הבעיות. לצערי התגובות שקיבלתי אוששו את כל טענות הפונים אלי, שלמעשה "מתעללים" ומתעמרים בהם.
    מדובר בנושא רגיש ביותר ואסור לנו לטמון ראשנו בחול למול התלונות הרבות על שרותי הרווחה ופקה"ס. ומוטב היה שפקה"ס הנכבדת בעריית גבעתיים וחברותיה במקום להתחפר בעמדתן, שתאפשרנה לגוף בלתי תלוי ואובייקטיבי לבדוק את הטענות הקשות המעולות נגדן.

    יאיר תיבון

  13. לורי שם טוב - עמותת ע.ל.י.ה. :

    יאיר תיבון – תודה !

  14. לורי שם טוב - עמותת ע.ל.י.ה. :

    ליוחאי,

    במקרה של האשה, פקידות הסעד ממש רצחו את האישה.

    החוצפה של הפקידות הללו שהינן פקידות, ללא כל הכשרה רפואית, תייגו אשה שלא ביקשה ולא נזקקה לשרותיהן, וחמור מכך הרוצחות הפושעות הללו ממשיכות לכהן בתפקידן ולרצוח נשים נוספות חסרות ישע.

    אלוהים בשמים רואה הכל.

  15. ישי בן יוחאי :

    תודה לורי,

    אכן בנות בליעל אותן פקידות סעד. אשה טובה כל חייה עבדה קשה, אמא סבתא, הייתה רגילה כל יום לצאת כ- 3 שעות מחוץ לבית.
    פקידת הסעד והעוס"ית קבעו לה "סל טיפול" סם אנטיפסיכוטי ריספרדל האסור לחולי דמנטיה ע"פ ה- FDA.

    אחסוך מהקוראים את התאור כיצד הסם הפסיכיאטרי גמר אותה.

    מי יודע כמה קשישים עוד עשקו וקברו פקידי הסעד, אפוטרופוסים כמו י. נ. (מואשמת בעושק) בחסות בתי משפט לענייני משפחה.

    מערכת שלמה מופקרת.

  16. לישי :

    רספרדל היא תרופה הניתנת ע"י רופא פסיכיאטר. ולא עו"ס

    גליה

  17. ישי בן יוחאי :

    אבל מה הטיפול שיקבע הפסיכיאטר אם הוא יודע שהעו"ס מפנה אליו לטיפול.

    אסור בשום אופן לסמוך על מטפלים שהעו"סים מהרווחה מפנים אליהם, הם רושמים 'אחת לאחת' מה שהעו"ס אומר להם.

    אל תיתממי. יש להם כללי משחק מעווותים ומרושעים.

    המאמר של רלי הוא טוב למצגת פאוור פוינט.
    המציאות היא התגובה של לורי בסעיף 2 והייתי מוסיף גרועה הרבה יותר שקשה לתאר בטוקבקים.

  18. לורי שם טוב :

    מה פתאום מצגת פאוור פוינט?

    את הבזיון והכלימה של גבב השקרים חסרי הבסיס ראוי לתלות בבתי שימוש בתחנות דלק באזורים בלתי מאוכלסים בבני אדם.

    גליה,

    ריספרדל ניתן לבן שלי הבכור במתקן חרום של משרד הסעד.

    או שאת אווילה גדולה, או שאת חיה על פלנטה אחרת.

    ריספרדל ניתן לכל הילדים ללא יוצא מן הכלל, בתור עונש, במתקני החרום של משרד הסעד.

    תני לי את כתובת המייל שלך, אשלח לך תמונה של הכדורים והתרופות שנמצאים בתוך מתקן החרום ויצו הדסים גלויים לעיני כל.

    תכנסי לסרטונים של "המראת חרום" 5 חלקים
    http://www.youtube.com/watch?v=otTK8bJnDpE&feature=player_embedded#

    בהם מתארת הילדה נטע סלינה כהן, הילדה שנמלטה ממדינת "הקודש" כיצד כל הילדים מאולצים לבלוע כדורים פסיכיאטריים.

    תראי את הבדיקה הפסיכיאטרית.

    הפסיכיאטר רושם את התרופות בלי לבדוק את הילדים.

    זו עדות מפיה של ילדה שנמלטה מטלפי משרד הרווחה, וברחה לטורקיה כדי לבנות לעצמה עתיד חדש עם משפחתה.

    הילדה הגיבורה הזו, כיום בת 15 שנים.

    את יכולה לחפש נטע סלינה כהן, בקפה דה-מרקר, היא מספרת היום על עצמה שנה אחרי הימלטותה מהתופת.

    כשאת נתקלת ברשע וברוע של העובדים הסוציאליים את לא מאמינה שאדם עומד מולך, והוא זה שמכריע וקובע את עתידך.

    התאור של בן יוחאי, קורע את הלב.

    צריך להיות אטום כדי לתת לאשה מלאת שמחת חיים כדורים פסיכיאטריים.

    למה?

    עד היום אין לי תשובה מדוע רצחו את נפש האשה / אמא / סבתא מדהימה זו.

    לורי שם טוב

  19. רביב נאוה :

    אני משתדל לא להגיב להודעות בסגנון הזה, אבל בעובדות צריך לעשות סדר:

    במרכזי החירום רוב הילדים לא מטופלים בריספרדל. הילדים שכן מטופלים עוברים בדיקה של פסיכיאטר והוא שקובע את הטיפול ואת המינון. חלק מהילדים האלה מטופלים עוד לפני שהגיעו למרכז החירום.

    ככלל, הריספרדל, כמו כל התרופות, מוחזק במקום סגור וניתן לילדים שזקוקים לו בשעות קבועות ותחת רישום מדוקדק.

    מדריך במרכז חירום לא מוסמך לתת לילד אפילו אקמול בלי אישור. בוודאי שאין מתן של ריספרדל, ריטלין, או כל תרופה אחרת, בתור עונש. מספיק עם השקרים!

  20. לורי שם טוב :

    רביב / נאוה

    השקרים הם שלך!!!

    מדריכים נותנים גם נותנים כדורים לילדים.

    ריספרדל / ריטאלין וסמים קשים גלויים לעיני כל במתקני החרום.

    נאוה, למה אתה לא צופה בעדויות המוכחות הבאות מפיהם של הילדים בסרטונים ביו-טיוב.

    האם הילדים הללו משקרים?

    ללא כבוד,

    לורי שם טוב

  21. לורי שם טוב :

    שלח לי כתובת מייל שלך, אשלח לך מספר תמונות של הסמים הפסיכיאטרים הגלויים במתקן חרום ויצו הדסים אבן יהודה.

    לורי שם טוב

  22. מיכאל לינדנבאום :

    סיפורה של הילדה נטע סלינה ביו-טיוב(תגובה 18 )אכן מעיד על שרירות-לב והתעמרות בחלק מהמערכת.
    חריגים יש בכל מערכת(כולל המערכת המשפטית),אבל חייבת לקום מערכת בקרה מחוץ למערכת שאליה יוליכו הנפגעים את זעקתם.
    זה בסיסי במדינה המחוייבת לדמוקרטייה וזכויות האדם.

  23. ישי בן יוחאי :

    לעניין פיקוח חיצוני על העו"סים, ועדת גילת וסלונים המליצו על אובודסמן חיצוני. משרד הרווחה מתעלם.

    לעניין הריספרדל, להשיג מרשם פסיכיאטרי של הסם הקטלני לילד או חוסה, אין פשוט מזה, האחראי לוקח אותו לסיכיאטר, פעם אחת והפסיכיאטר רושם, ואם לא, הפסיכיאטר הבא ירשום, פסיכיאטרים מחפשים לקוחות ובמיוחד עוסי"ם שיביאו להם בלי סוף.

    העוסי"ם מעדיפים לסמם את החוסים, זה מוזיל באופן משמעותי את עלות הטיפול.
    עם סמים פסיכיאטריים אנטי פסיכוטיים אפשר להלין 6 ילדים בחדר במרכז חירום של 8 חדרים, סה"כ 48 ילד, עם טיול של חצי שעה ביום. ….

  24. דנה שני עצמון :

    4 נקודות (המנסות להתעלם באלגנטיות מההתלהמות, שמקשה על התייחסות עניינית לבעיות שאכן קיימות בכל מערכת)
    1. פק"ס אינו רשאי להוציא ילדים מהבית. רק שופט. במקרים שאני הייתי מעורבת בהם (אינני פק"ס) גם בהוצאה בחירום נדרשה הוראת שופט.
    2. גם כשרוצים להוציא ילדים מהבית וגם כשההורים משוועים לעזרה זו, בדרך כלל אין מכסות, וצריך להאבק על הזכות של ילד למקום בטוח.
    3. ככלל, אין בקהילה מספיק שרותים לילדים ולהוריהם. המחסור בתקציבים הוא כרוני.
    4. אחת הבעיות הקשות של מערכת הרווחה, ושל משרדים אחרים היא הפיקוח. רק אחוז נמוך מאוד (בחלק מהמקרים עד כדי 3% בלבד מהתקינה), מפוקח בפועל. אכן, למשרד הרווחה אין מושג מה מתרחש במוסדותיו. לא על הדברים הנהדרים ולא על הדברים המבישים והמסכנים.

  25. לורי שם טוב :

    דנה שני עצמון,

    פקיד סעד לחוק הנוער רשאי על פי סעיף 11 לחוק להוציא ילד מידית מהבית בצו חרום.

    והנה לשון החוק:

    11. אמצעי חירום (תיקון: תשנ"ה)
    (א) היה פקיד-סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט.

    אז מי כאן לא מדייק?

    את החוק את מכירה?

    אני מכירה אותו בעל פה, על בוריו.

    תפסיקי לשקר!!!

    זה מתפוצץ לכם בפנים.

    לא משנה איך אני כותבת, אם מתלהמת אם לאו. האמת מתגלה.

    אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר!

    לורי שם טוב

  26. לורי שם טוב :

    לאחר שפקיד הסעד הוציא את הילד ממשמורת הוריו למתקן חרום / פנימיה / אומנה / בית מחסה, לשבוע ימים, בית המשפט מאשר ללא הנד עפעף כחותמת גומי הארכת הוצאת הילד בכפיה למשך 3 חודשים!

    אין עם מי לדבר.

    גם אם ההורה ישכור את עו"ד פלדמן, מס' 1 בארץ, זה לא יעזור לו.

    פקיד סעד בעל סמכויות כשופט.

    על פי חוק.

    השדולה בכנסת בחסותה של ד"ר מרינה סולודקין למניעת הוצאת ילדים בכפיה, הוקמה לצורך שינוי חוק הנוער, שהינו פוגעני בצורה קשה ביותר בזכויות ילדים.

    דרך אגב, המקרה של הילדה נטע כהן, בו היא מתארת את הזוועות בפנימיות משרד הרווחה, נכון לכל הפנימיות בארץ.

    התאור איננו של הילדה בלבד. הילדה נטע מתארת את הקורות עם כל הילדים בפנימיות משרד הרווחה.

    מדובר בתיעוד היסטורי, שאמור היה לעורר היסטריה בכל אדם בעל נפש או לב יהודי הפועם בקירבו.

    המגיבים העובדים הסוציאליים הינם אנשים אטומים, חסרי חמלה, חסרי משפחתיות, וחסרי יכולת להבין את החום האימהי שיש לכל אמא במדינת ישראל, שכן מדובר ברובוטים.

    גורו לכם אויבי המשפחות!

  27. ישי בן יוחאי :

    לדנה,

    פקיד הסעד יכול לשלוף ילד מהוריו לאן שיחפוץ עד לשבוע לפי חוק הנוער סעיף 11.א:
    "היה פקיד-סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט"

    בנוסף אפשר להאריך את ה"שליפה" בעוד 30 יום בלי ידיעת ההורים באישור שופט סעיף 12:
    "רשאי בית המשפט, בהחלטת-ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי-חירום שננקטו לגביו על ידי פקיד-סעד; החלטת-ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה"

    חוק הנוער מאפשר לפקידי הסעד לעשות מה שהא להם ומהווה קרקע פוריה לשחיתות ושרלטנות, ואל תגידי לי שהם פרות קדושות.

    העיריות לא רוצות להתעסק בנוער בסיכון ומעדיפות לשלוח אותם לפנימיות, לכן גם אין שירותים בקהילה. הסובלים הם המשפחות הקרועות והמושפלות. הרי צריך ל"תפור" תיק כדי להוציא ילד מהבית.

    דרך אגב פקידים אלו קוטלים קשישים והומלסים כפי שראינו בתכנית "שתולים"

    אכן לא ניתן לפקח על הפנימיות לכן ההפקרות חוגגת שם. בקושי מצליחים לפקח על מה שקורה בעיר בקהילה …

  28. דנה שני עצמון :

    הוא שאמרתי: שופט. אחרי שבעה ימים. אני לא יודעת מה אתם ניסיתם וזה כן משנה שאת מתלהמת, לורי, אבל עו"ד פחות מנוסים מפלדמן מצליחים לא רע. לעתים לטובת הילד, ולעתים – לרעתו.
    בכל אופן אשמח להבין – האם אתם מניחים כהנחת עבודה שיש במדינה ילדים שאינם יכולים לגדול בבית הוריהם, או הורים שאינם מסוגלים לגדל את ילדיהם בכוחות עצמם? אם לא – סבבה לכם. אם כן – מהי החלופה המוצעת על ידיכם? מי ידאג להם? מה יהיו סמכויותיו וחובותיו? מהי חובת המדינה כלפי ילדים אלה?

  29. לדנה :

    חבל על בזבוז הזמן שלך בטוקבק. מי שחושבים שכל העובדים הסוציאליים הם מזיקים רשעים וטפשים אין אלטרנטיבה להגנה על ילדים בסיכון.

    זה בדיוק כמו פעילים שמתנגדים קטגורית לניסויים בבעלי חיים, קוראים לחוקרים רוצחים וסדיסטים, ולא מסבירים איך בדיוק אמורים לבדוק תרופות וניתוחים לפני שמכניסים אותם לשימוש בבני אדם. כמובן, כאשר הם או בני משפחתה נזקקים לשירותי בריאות, אין להם שום בעיה לקבל טיפול רפואי שנוסה קודם על בעלי חיים.

  30. ישי בן יוחאי :

    דנה
    בתגובתך מספר 24 רשמת: "פק"ס אינו רשאי להוציא ילדים מהבית. רק שופט."

    עכשיו את אומרת "שופט. אחרי שבעה ימים"

    אפשר לבטל לחלוטין את השבעה ימים ללא שופט, הרי יש היום פקסים, אימיילים, שופטים תורנים בלילה.
    זה ממש מעורר חוסר אמון ובזיון לקחת ילד מביתו לשבעה ימים ללא צו שופט.

    לפעמים העו"סים שולפים את הילדים מהגן ומבית הספר ללא הודעה מוקדמת.

    השלב הבא זה השופט אחרי השבעה ימים. כאן יכול השופט להאריך בעוד 30 יום ללא נוכחות הקטין, הוריו, או תסקיר. נשמע לא דמוקרטי, שייך לימי הביניים. אפשר להקטין ליום אחד, ומעבר לכך לחייב נוכחות ההורים והקטין. הרי מדובר בהחלטות מהותיות באשר לגורלם.

    ומה מיעדת המדינה לאותו קטין מסכן? מרכז חירום ל-9 חודשי אבחון, מעון למפגרים, אשפוז פסיכיאטרי, 5 ילדים בחדר?

    אם העו"ס חושב שההורה אינו מסוגל לגדל ילדיו, שישלח לו עזרה לשם כך, כגון: הזנה, סידור לינה בבית, סיוע בבית, ועוד … זה יותר טוב ויותר זול מתוך התהליך המופקר המתנהל עתה, המפרנס כל מיני מאכ'רים שעושים אבחונים מטופשים וטיפולים מזיקים.

    ראי האונס הקבוצתי של הנערה מתל אביב, הייתה "מטופלת" ע"י המאכ'רים של הרווחה במשך שנים ומה התוצאה? נערה פגועה, ו-5 כתבי אישום לנערים (שהוריהם "מסוגלים" לגדל אותם) בגין אונס, אלימות ועוד…

    יש לבטל את התקן של פקידת סעד, וטוב שעה אחת קודם.

  31. לורי שם טוב :

    דנה,

    הנה ציטוט כחלק מהבורות שלך:

    "1. פק"ס אינו רשאי להוציא ילדים מהבית. רק שופט. במקרים שאני הייתי מעורבת בהם (אינני פק"ס) גם בהוצאה בחירום נדרשה הוראת שופט."

    רשמתי לך את סעיף החוק, והוכחתי אותך בפרהסיה, כי לפקידת סעד סמכויות זהות לשופט והיא מוציאה ילדים בצו חרום על פי ס' 11 לחוק הנוער ממשמורת הוריהם.

    את ממשיכה ומתפלספת בלי הפוגה.

    תכנסי לאתר של עמותת ע.ל.י.ה. ותקראי מה ההצעה שלנו.

    הורים שאינם מסוגלים לגדל את ילדיהם, יש להם משפחה מורחבת. אם במשפחה המורחבת, אין מי שיכול לקחת אחריות על הילדים חלילה, דבר שלא קורה לעולם, תמיד הסבא – סתבא, דוד – דודה, גיס – גיסה, נרתמים לסייע. במקרה הכי גרוע, מוציאים לאומנה, שזה פתרון אחרון צריך להיות.

    מה שקורה כיום, פקידת הסעד חוטפת ילדים מבית הספר / גן הילדים, כשלא נשקפת לילדים שום סכנה, רק בגלל תחושות הבטן שלה.

    הפתרון צריך להיות בתוך הקהילה.

  32. יאיר תיבון :

    דנה היקרה,
    גם כאשר מגיעים המקרים לשופטים, הרי שהשופטים נוטים לתת משקל גדול מאד לחוות הדעת/המלצה של פקה"ס.
    לצערי, בד"כ פקה"ס מזינות את השופטים במידע מגמתי, שלא לומר מסולף, ואפילו שקרי ללא כחל וסרק .
    אין ספק שהעדר גורם ביקורת עצמאי ואמין הוא בעוכרי המערכת. אי אפשר שלא להתרשם שהמערכת (כולל שר הרווחה) מרוכזת יותר בהגנה וחיפוי על עובדיה ובכל מחיר, במקום לעסוק בחמלה ודאגה למטופליה. המסקנות המגוחכות של וועדת סלונים נבו ממחישות ביתר שאת עד כמה פתטית התרבות הארגונית במשרד הרווחה.
    יתירה מכך, המערכת נוטה לנטור ולנקום בכל מטופל שמעז להרים ראש נגדה, להתלונן או למתוח עליה ביקורת. מערכת הרווחה מגדירה מטופלים בצורה דיכוטומית כ"מי שאיתנו" ו"מי שנגדנו", כאשר המידע על המטופל מגיע לשופט, למעשה המתלונן כבר סומן, תויג והושמץ בפני השופט וכך למעשה גורלו נחרץ.
    על אופן יישום "שיטת התיוג השלילי" ניתן ללמוד בתוכנית "שתולים" שעסקה בטיפול רשויות הרווחה בדיירי הרחוב. מדובר בדוגמה אוטנטית להפעלת השיטה – פקה"ס טענה כהצדקה לכך שלא טיפלה כיאות בדייר הרחוב (המתחזה) בכך שנקט כלפיה בשפה אלימה, ואף נטען כי דווח להם שהוא עוסק בסחר בסמים, וכל זאת בעוד מצלמות התוכנית תיעדו התנהגות נורמטיבית למופת של המתחזה.
    לצערי, ישנן פקה"ס רבות אשר אוחזות בדעות קדומות ונבערות הרואות את מעמדו של האב ב"משפחה שסועה" כשולי וחסר חשיבות (כ"כספומט" במקרה הטוב). לא אחת הייתי עד לכך שכאשר אבות ניסו להתקומם כנגד גישה זו מייד הופעלה עליהם "שיטת התיוג השלילי" .
    אין ספק שפקה"ס רבות עושות שימוש בדפוס זה ,כדי להצדיק הכרעות לא ענייניות המקפחות זכויות הוריות של אחד ההורים. יש לציין ששיטת התיוג השלילי מופעלת ביתר אפקטיביות כנגד אבות/גברים.

    יאיר תיבון

  33. רביב נאוה :

    יאיר,
    אני יכול להסכים אתך לחלוטין שחסרים במערכת גורמי פיקוח וביקורת. יתכן שצריך לפעול בכיוון הזה, אבל אני לא חושב שזה מצדיק את ההתקפה הכוללת על מערכת הרווחה. חלוקת האנשים ל"מי שאיתנו" ו"מי שנגדנו" היא מאד צפויה לנוכח המתקפות שהמערכת עומדת מולן. כשקוראים כמה מהתגובות בדיון הזה ובדיון הקודם, היא גם מצדיקה את עצמה. וזה בדיוק העניין: אם רוצים מערך ביקורת – הוא צריך להיות מלווה בגיבוי. מערכת שנמצאת בהתגוננות מתמדת, לא יכולה למסד ביקורת יעילה.  

  34. לורי שם טוב :

    רביב נאוה,

    אין לך טלויזיה בבית?

    ראינו אתמול בתוכנית "השתולים" את התעמרות מדריכים של משרד הרווחה בפנימית "נרדים". זו המדינה – מתעללת בחסרי ישע.

    מדוע אינך נזעק להגן על הילדים שהוכו באכזריות במטאטא, בידיים של המדריכים, שלילדה נשברה היד, והכתף שלה יצאה ממקומה כתוצאה מהתעללות של מדריכים?

    המדריכים כולם, ללא יוצא מן הכלל, העידו כי המנהל ידע את ההתעמרות בחסרי ישע, והוא לא עשה מאומה כדי למנוע זאת. לא רק שלא עשה מאומה, גם לא דיווח על כך.

    13 חסרי ישע מתגלחים בסכין גילוח אחת!

    תגיד, אתה נורמלי?

    ההתנהלות בפנימית נרדים של משרד הרווחה, זו אותה ההתנהלות בכל פנימיות משרד הרווחה.

    תשלח את הילדים שלך לגדול בפנימיות הרווחה, אם כל כך טוב שם.

    תשלח את הילדים שלך לאימוץ / אומנה, אם אתה חושב שזו הדרך לגדל ילדים.

    טול קורה מבין עיניך.

    השואה שיאיר מספר עליה, הוא אפילו לא מדווח על האשמות השווא שהאשימו אותו ואת חבריו בילדים שלהם.

    אני מאחלת לך בשבת זו, מברכת אותך, שאלוהים ישלח לך פקידת סעד עליך.

    מברכת אותך, שילדך יהיה חסר ישע, ויזדקק לשרותי משרד הרווחה.

    אמן ואמן!

  35. אמנון :

    כמובן שעדיף כי הילדים ישארו בבית הוריהם וידלו במשפחה הטבעית, אך יש לא מעט מקרים כי טובת הילד היא הוצאה למסגרת חוץ ביתית חלק לאומנה וחלק למסגרות חוץ ביתיות אחרות. אני כמו כל אחי ואחיותי גדלנו במוסדות של הרווחה והן שהצילו אותנו מהזנחה ועוד, גם חברי שלמדו איתי אינם מרגישים כי רומו ע"י המדינה . ההיפך הוא הנכון משרד הרווחה והמדינה מוציאה עשרות אלפי שקלים לחינוך הילדים בפנימיות .חבריי ואני שלמדנו במוסדות הרווחה נמצאים בלב העשייה החברתית . חלקם בכלכלה בצבא, בחינוך ובכלל אנשיים לא תלותיים ולא דור שני של עוני. זוהי בדיוק הדרך לשבור את תרבות העוני( עבדתי שנים עם נוער בפנימיות וכיום עובד קהילתיבעל תואר שני בניהול חינוכי). תפקידן של פקידות הסעד הוא קשה וברוב המקרים הילדים יוצאים בהסכמה. כל ההצעות שהילד יעבור לקרוב משפחה וכדומה הן הצעות לא מעשיות שמולידות בעיות וקשיים נוספים כמו כישלון ההורים הביולגים ועוד. הפניימיה של משרד הרווחה נותנת לילדים סביבה מוגנת ומאפשרת לגדול ולהתפתח. מקרים של התעללויות וטעיות יש בכל מקום ובעיקר בתוך המשפחה . מסכים כי יש להגדיל את הפיקוח בעיקר ביקורי הפתע ולשוחח עם הילדים(גורם חוץ) בתוך הפנימיות.
    לצערי וזאת אני קובע לא מתוך תחושת תסכול , אלא בראייה מפוכחת ישנם הורים שאין להם מסוגלות הורית ולילדים נגרם נזק רב.כך שהאלטרנטיבה היותר טובה לגדול בה היא הפנימייה עם הקשיים.
    תפסיקו להאשים את השליח(פקידות הסעד) ותתחילו לקחת אחריות על התנהגותם.לכו לבקר בפנימיות, התנדבו בפנימיות או להורים שקשה להם בתוך הקהילה. מעשים במקום האשמות!

  36. ישי בן יוחאי :

    לאמנון,

    תיאורתית טענותיך יפות.
    מעשית זה לא עובד, נגרם עוול וצער ל"מטופלי" הרווחה.

    עבודתם של פקידי הסעד מלווה בכפייה באבחונים משפילים ומזיקים (חודשים של אבחון במרכזי חירום),
    תיוגים כמו 'תוקפני' 'אי שקט' 'מסוגלות הורית' 'בעיות רגשיות' אשר מתירים את דמם של ה"מטופלים" והופכים אותם לאפסים בעיני פקידי הסעד והעוס"ים בלבד, אולי משום שהבעיה אצל העו"סים.

    האם לדעתך עוס"ית עדה גרשט אמה ענת קם היא בעלת מסוגלות הורית?
    האם הוריהם של הקטינים המואשמים באונס הקבוצתי הם בעלי מסוגלות הורית?

    מסוגלות הורית הוא מינוח מטופש בלתי ניתן להגדרה שנועד לגנוב ילדים מאנשים עניים.

    בסופו של דבר האזרח הופך להיות מעין"סחורה" באריזה אטומה (שלא ישמעו מה יש לו לומר) ועל האריזה ניירות העבודה המטופשים של פקיד הסעד.

    ה'מטופל' נשלח למוסד פסיכיאטרי, פנימייה סגורה, מלכ"רים, מרכזי חירום.

    לעתים מקפיצים אותו מפנימייה אחת לשניה, טיפוליות, פוסט אישפוזיות משפחות אומנה וכו'. אם הוא מתנגד מלעיטים אותוו בסמים פסיכיאטריים …

    בסוף ה'טיפול' מסתיים בכל מקרה עם הגיעו לגיל 18 או נמשך מרצון. פתאום הכל מסתדר הרווחה כבר לא כופים על מטופליהם מעל גיל 18.

    אפשר לדלג על כל ההליך הביורוקרטי המבזה והמזיק ע"י ביטול פקידי הסעד. כל המשאבים יוקצו לסיוע בקהילה.

    מי שירצה יוכל ללכת לפנימייה או לאומנה מרצון.

    הצעתי לך:
    אל תהיה צדקן כפייתי ואל תכפה על אחרים עזרתך. האזרח אינו צריך אנשים שיתפרנסו מהסבל שלו.

    מלא את חובתך המוסרית חסד וצדקה …

    ואנחנו צדיקים ושרתנו בצבא ואת המדינה לא פחות ממך, אם לא יותר …

  37. לורי שם טוב :

    ביקרנו בפנימית עין השלושה.

    הנה תוצאות התחקיר של תוכנית "השתולים".

    התעללות מחרידה בחסרי ישע, בילדים חוסים בפנימית עין השלושה.

    http://www.viddler.com/explore/familythoughts/videos/6072a96e&w=437&h=370/

    זהו מוסד סגור של נערים אוטיסטים הסובלים מפיגור קל – בינוני בקיבוץ עין השלושה.

    כבר בתחילת עבודתו מגלה יובל כי הילדים סובלים מיחס משפיל, מבזה ואלים מצידם של המדריכים בפנימיה.

    למרות שהתעללות במוסד זה נחשפה ופורסמה בעבר באמצעי התקשורת, (כאן בקישור הזה) משרד הסעד לא עשה דבר בנדון.

    בהמשך מגלים אנשי צוות שעבדו בעבר בפנימיה שגם מנהל הפנימיה, הפסיכולוג אליאס בייסרמן, ידע על האלימות והתעלל בעצמו בחוסים.

    הנוף הפסטורלי בקיבוץ מטעה את הצופה מבחוץ.

    שר הרווחה בוז'י הרצוג (עוד בעברו כחבר כנסת שמר על זכות השתיקה בפרשת עמותות ברק, כבר אז היה צריך לפטר אותו) מנמק את התנהגות המדריכים המתעללים במילים: "זה לא בא מרוע".

    על פי ההבנה של השר בוז'י הרצוג:

    במקום שהשר בוז'י הרצוג, יתגונן על הפגיעה האנושה בגופם ובנפשם של הילדים תחת חסות המדינה, הוא שואל את המדריך "השתול" – "איך אתה מסביר את ההתנהגות של המדריכים? זה לא מרוע".

    כשהמדריך בנא, שובר מטאטא על הילד חסר הישע – זה לא מרוע.

    כשהמדריך בנא, מסרב לתת מים לילד צמא, דוחף את הילד בפראות על מנת לפגוע בו – זה לא מרוע.

    כשהמדריכה רינת, צורחת בהתקף מניה פסיכוטי על ילד אומלל, ומכה אותו מכות רצח – זה לא מרוע.

    כשמדריך שובר את הכתף ואת הזרוע של ילדה בת 13, ולא מדווח לאמא שלה – זה לא מרוע.

    כשילד עשה פיפי במכנסיים בלי כוונה, והמדריך אומר לו "אני אחתוך לך את הבולבול, תוריד את המכנסיים אני חותך לך אותו" – זה לא מרוע.

    כשהמדריך יוסי גילח 13 ראשים של ילדים באותו סכין גילוח – זה לא מרוע, ולא מרשלנות. אז מה אם ילד אחד חולה בהפטיטיס B. עכשיו כל ה- 13 חולים.

    על פי דברי בוז'י הרצוג, ההתעללות לא נובעת מרוע, כי אם מרצון להיטיב עם הילדים . . . זו טובת הילדים על פי תורת משרד הרווחה. בשביל זה משלמים למדריכים משכורת. זה יוצא מכיסי משלמי המיסים!

    לדברי נחום עידו, מנהל האגף לטיפול באדם המפגר: "אנחנו לא יכולים לדעת כל דבר. פעם בשבועיים – שלושה יש ביקור של נציג ממשרד הרווחה שמבקר והכל בסדר."

    נראה את בוז'י הרצוג, כלוא 24 שעות בחדר, בלי שמתאפשר לו ללכת ממקום למקום, לחלץ אבריו, נראה אותו לא זז ממקומו.

    הילדים הללו, לא נותנים להם לזוז מהכסא עליו הם יושבים, ברגע שהם קמים, צועקים ומכים אותם באכזריות. "תשב אני אמרתי לך!" ומיד הם נדחפים באלימות חזרה לכיוון הכסא.

    התיוג "חוסר שקט" מתיר את דמם של החוסים.

    העובדה כי המנהל אליאס בייסרמן, ידע על ההתעללות של המדריכים בפנימיה בניהולו, ולא דיווח על כך למשטרה ולממונים עליו, הינה בניגוד לחוק – מדוע לא פוטר המנהל אליאס בייסרמן?

    מדוע לא נפתחה חקירה משטרתית נגד המנהל אליאס בייסרמן?

    מדוע לא מוקמת ועדת חקירה ממלכתית?

    למה פיטרו את המדריכים, ולא פיטרו את מי שאחראי ומנהל את החרפה הזו – המנהל אליאס בייסרמן?

    כשילד קורא: "אבא בוא". הוא רוצה את אבא שלו. זו טובת הילד!

    כשילד מחכה שעות על גבי שעות ליד שער המוסד ואומר: "אני מחכה שאמא תבוא". הוא רוצה את אמא שלו. זו טובת הילד!

    ילדים צריכים לגדול עם הוריהם.

    אני פונה לחברי הכנסת, נבחרי הציבור, עזרו להורים להשיב את ילדיהם הביתה. מקומם של הילדים עם הוריהם, עם האמא שילדה את בנה ובתה, עם האבא שהחזיק את בנו פעוטו ביום היוולדו, שלקח את בנו ביום הראשון לבית-הספר, עם האמא והאבא שמכינים סנדויץ' עם חביתה ועגבניה לבנם לכתה א'.

    בית המשפט בישבו על כס השיפוט, כך נראה, שם לו למטרה להיות הצד של משרד הרווחה ולא הגורם האובייקטיבי העושה משפט. כך מופקעים ילדים ממשמורת הוריהם לטובת משרד הרווחה שסוחר בילדים – כמו חבילת סוכריות מנטוס.

    תסקיר פקידת הסעד מתקבל "כתורה מסיני" על ידי השופטים, בלא שפקידים אלו מביאים ראיות תומכות לשקרים שהם כותבים בתסקירים הבדויים שלהם, שנכתבים ממוחם החולני הקודח.

    מתי לאחרונה עברה פקידת סעד מבדק פסיכיאטרי, מבדק יושר, מבדק אישיות, על מנת לוודא שהיא מתאימה לתפקידה?

    בית המשפט מנצל את כס השיפוט לחיסול ממוקד של הורים עניים, הענשתם ולקיחת ילדיהם למוסדות הרווחה, תוך השתת הוצאות כספיות אדירות להורים, שממילא לא יכולים לעמוד בשכירות עורכת-דין לייצוגם, וכך הילדים הללו שוהים בכפיה במוסדות הרווחה, לאחר שפקידת הסעד אשר הלכה ולמעשה היא זו השופטת והמוציאה לפועל את גזר דינה. השופט שם רק את הפלומבה.

    אתה שקרן!

    ילדים בפנימיות משוועים לחזור הביתה.

    את העדויות נמשיך להביא בפרהסיה ולחשוף את העוולות הקשים של ניתוק ילדים מהוריהם.

    עם סיוע מהקהילה, ילדים יוכלו לגדול בשלווה עם הוריהם.

    אנוכי וחבריי נמשיך לבייש אתכם בפרהסיה ולהעלות את ההוכחות המצולמות והמוקלטות שלנו.

    משרד הרווחה פושע וסוחר בילדים למען בצע כסף.

    הילדים שלנו אינם הפקר.

    אני מקווה ביותר שילדיך יזכו להתחנך בפנימיה שאתה גדלת בה. יישר כח בחור. רצוי שאתה וחבריך תמלאו בפנימיות את הילדים שלכם.

    מומלץ ביותר כי אתה וחבריך תמלאו את משפחות האומנה והאימוץ בילדים שלכם.

    את הילדים שלנו, אני וחבריי רוצים איתנו לצידנו, בביתנו. שם מקומם.

    אתה וחבריך – בילדים שלכם תסחרו כמה שאתם רוצים. על חשבונכם, במשפחתכם.

    רק כשזה יגיע אליך, לבנך, לבתך, כשהם ימותו מסרטן, וימותו ממחלות קשות, רק כשתדע אובדן, תבין את הפגיעה האנושה בילדים של אחרים.

    תמשיך להתרברב, לשבח ולפאר. בפועל הילדים שלך נמצאים איתך.

    אני תקווה ומאחלת לך בכל לבי, שתמצא את ילדיך בפנימיות אותם אתה מברך. אני מבטיחה לך שזה בדיוק מה שיקרה.

    בזכות רבי חיים יהודה צרפתי, זכרונו יגן עלינו מכל רעה, יתקיימו משאלות לבה של לורי שם טוב, נכדתו האהובה, וילדיו של המגיב מעלה, ישלחו לפנימיות משרד הרווחה. אמן ואמן!

  38. רביב נאוה :

    ישי, מה שאתה מציע הוא חיסול מוחלט של מדינת הרווחה. האחריות המוסרית של חברה לאזרחיה לא כוללת רק חסד וצדקה, היא הרבה יותר רחבה מזה. הנתונים שאתה מביא לאורך כל ההודעות הם לא מדויקים בלשון המעטה.

    ד.א.:
    ראיתי אתמול, במקרה, את התכנית "השתולים" (בפעם הראשונה). היא עסקה במעון השלושה ולא בפנימיית נרדים (שנמצאת בערד), זהו מעון לבני-נוער ומבוגרים בעלי פיגור שכלי ולא לילדים בסיכון והיא מתופעלת ומנוהלת ע"י חברה פרטית ולא ע"י משרד הרווחה. בשום שלב, אגב, לא הראו שם ילדה שנפצעה. אולי בערוץ אחר.
    לא אהבתי את התכנית, כי היא התמקדה באנקדוטות ולא עסקה מספיק בהקשר הכללי: הפרטת המעונות לטיפול במפגרים, העדר הפיקוח של משרד הרווחה ותנאי העבודה השוחקים והלא מתגמלים שגורמים לקושי בגיוס כח-אדם איכותי ומתמיד.

  39. ישי בן יוחאי :

    רביב,

    רווחה זה חסד וצדקה, של אזרח לאזרח ושל המדינה לאזרחיה.
    אבחון, תיוג זה לשון הרע.
    טיפול בכפייה זה עבדות.
    פקיד סעד עם סמכויות זה שחיתות.

    הנחת העבודה שלך שפקידי הסעד עושים עבודה לפי הספר, ופועלים מרצון טוב, ועוזרים לאנשים היא מוטעת, ודימיונית. הם עובדי ציבור מופקרים הפועלים ללא בקרה ופיקוח. הם כופים על אנשים ממררים את חייהם, ושולחים אותם למוסדות ללא פיקוח.

    דרך אגב גם אמירתו של אמנון כי "ברוב המקרים הילדים יוצאים בהסכמה" למסגרות חוץ ביתית, היא שיקרית, פקידי הסעד עובדים בצווי בית משפט בלחץ והשפלה וזה כפייה.

    נקודת מבטך היא של מטפל של הרווחה או פקיד רווחה, או סתם אזרח שמשתמש בסיסמאות ותיאוריות. אולם אם היית חוקר ובודק לעומק או חווה על בשרך צו חירום, או "טיפול" של הרווחה היית מגנה את הרווחה.

    בנוסף הייתי ממליץ לך להביא דוגמאות לטענותיך כמו לורי שמצרפת קישורים אותנתיים.
    או שמא אתה חושב שהציבור הוא פתי ומקבל את הבלי פיך כ'תורה מסיני'.

  40. אמנון :

    ראשית הדרך שבא קבוצת ההורים מנסה לשנות לטעמי היא דרך מתלאמת ומניפלוטיבית ואינה מאפשרת דו שיח או לאנשים לחשוב או להצטרף לדעתכם. זהו נושא חשוב מאוד . אני לא מציע ולא חושב שללכת לפנימייה זה מהלך משמח או כיפי, אך לעיתים שהאפשרויות הן להישאר בבית שהוריהם מזניחים את הילדים לבין לעבור למסגרת חוץ ביתית האפשרות השנייה טובה יותר בעיני ומצילה את הילד. אני לא מתכוון להכנס למקרה פרטי של אדם זה או אחר שנפגע ואולי אף צודק ומכאן להסיק שכל הגישה גרועה.
    לורי ברור שכל חלומו של ילד הוא לחזור לביתו גם הוא מתעעלל מזניח ולא מתפקד בשום פרמטר, אבל שתראי את השינוי לטובה שחל בילד מאז הגיע לפנימייה תוכלו להבין את ההצדקה למעבר.
    אתם מבלבלים ומתבלבלים, תפקידה של החברה להגן על הילדים ויש מקרים של התעללות מינית של הורים בילדים ,התעללות פיסית ונפשית והנזקים שנגרמים לילדים הם לכל החיים ! מה לעשות יש דבר כזה מסוגלות הורית ,אם לא הבנתם את זה עדיין אנחנו בבעיה !מישהו לא חי את המציאות אלא בהכחשה !אני חושב שצריך להתרכז יותר באיכות המדריכים בפנימיות לשפר את שכרם של אלא שעובדים קשה ולמשוך אנשים מצויניים לעבודה אתגרית מסוג זה כפי שכתבתי קודם יש להגביר את הפיקוח על הפנימיות . כל הורה יכול לערער על החלטת פקידת הסעד ובית המשפט ,וברור לכל אחד מאיתנו שהוצאה של ילד מחוץ לביתו לא נעשה לרוב מהיום למחר (למרות שיש מקרים כאלו), כך שאותם הורים מסורים שמבינים כי ישנם תלונות על חוסר תפקוד כהורה יכולים לקבל כלים ועזרה מהעו"ס או מהקהילה או מהמשפחה המורבת כפי שציינתם קודם !

  41. רלי :

    אני שמחה על הדיון הסוער. ואני מוצאת שאני מסכימה עם חלק מן האמירות משני הכיוונים. לצד זאת, הדיון, בחלקים מסויימים, הוא אלים וכוחני, ועל כך אני מוחה.
    פעם ספרתי לרופא המשפחה שלי על טיפול לקוי שקיבל אחד מבני משפחתי, וכתוצאה ממנו נעשתה בו פגיעה חמורה. הרופא ענה לי "כן, בגלל זה רופאים לא מגיעים לגן עדן".
    אז אולי זה נכון גם לגבי כל העוסקים במקצועות הטיפול והעזרה לגווניהם. יחד עם זאת אוסף של מקרים פרטיים שמוביל להאשמת קהילה שלמה, אין בו מישום יצירת דיאלוג מקדם. הוא לא מעודד ביקורת עיניינית ובחינה מעמיקה של המציאות המדוברת ובכך, שוב פוגע במי שאמורים לקבל שירות טוב ומיטיב.

  42. לורי שם טוב :

    אדון רביב השקרן,

    פנימית עין השלושה, הינה תחת פיקוח משרד הרווחה!!!

    תגובת שר "הרווחה" בוז'י הרצוג היא בזיון וראויה לכל גינוי.

    מה שאתה אוהב או לא אוהב, זה ענין אישי.

    בפועל, ילדים בפנימיות משרד הרווחה סובלים אנושות וקשות כתוצאה ממחדלי העובדים הסוציאליים.

    שוב פעם הרשה לי לברך אותך ואת בני ביתך, בפתגם העתיק והידוע: "ואהבת לרעך כמוך".

    ועל פי התורה של אהבת לרעך כמוך, אני מאחלת לך ולכל באי ביתך ובני משפחתך, שתזכו אמן ואמן לגדל את ילדיכם בפנימיות משרד הרווחה.

  43. ישי בן יוחאי :

    רלי,
    אילו היתה המציאות כפי שהנך מתארת אז היינו אומרים דיינו, אלא שהיא קשה ומרה, מהטעמים:

    1. מהבחינה הלוגית – חוק הנוער אנטי דמוקרטי לא חוקתי פוגע בכבוד האדם וחירותו, לא מתאים לתקופה שבה אנו חיים, מאפשר לפקיד עירייה להוציא לשבוע ילד מביתו ומשפחתו לאן שיחפוץ ללא הסבר או ראיות.
    חוק הנוער מאפשר לבתי משפט להאריך בעוד 30 יום את ה"הוצאה הכפויה" ללא תסקיר או הקטין והוריו.
    הכל נעשה בדלתיים סגורות ללא פרסום פסקי דין והחלטות (תוך שמירת חיסיון בעלי הדין)
    כל האמור לעיל מהווה קרקע פוריה לשחיתות, הפקרות, שיקולים זרים, ואכן כך קורה. פקידי סעד לוקחים ילדים מגנים, בתי ספר, מטילים אימה על הורים, מרוששים משפחות ועוד. ראינו כתבות רבות ברדיו, טלויזיה עיתונות.

    2. אנו רואים ועדות המצביעות על כשלים ומשרד הרווחה לא מטפל ומטייח. סלונים הצביעה פקידי סעד כותבים בתסקירים 'עובדות' ללא ניסיון לאשר או להפריך ושופטים מאשרים ורואים בהמלצות הפקידים כסוף פסוק (חותמת גומי), המלצה להקים אומבודסמן, גם ועדת גילת המליצה ולא מימשו. ועדת רוטלוי חוק זכויות ילדי השמה חוץ ביתית נקבר, ועדה על חוות 'שדה בר' קבעה כי רשות חסות הנוער מטייחת ועוד ..

    3. דבר נוסף המאשר את המצב הקשה בו שקוע משרד הרווחה הוא תגובותיהם הלקוניות והחלולות של הבכירים. מדובר האירועים קשים של התעללות בחוסים כגון מעון מקי"ם, ילדים נורמלים נשלחו למוסד מפגרים נאנסו והוכו במשך שנים, ילדות היו שפחות מין, משרד הרווחה רוחץ בניקיון כפיו, לא חוקר וטוען שכעת המצב טוב. רק השבוע ראינו את השר הרצוג מגיה נוכח ההתעללות במעון השלושה ותייג חוסים בעלי פיגור שאינם מסוגלים להגיב אליו ואמר עליהם שהם ב"חוסר שקט". משרד הרווחה לא חוקר ולא נותן דין וחשבון על אירועי אונס במשפחות אומנה, התעללויות בפנימיות, האונס הקבוצתי של נערה שטופלה במשך שנים, פרשת ההולסים בת"א.
    מערך הרווחה מופקר, ללא בקרה ופיקוח,

    3. ישנם תביעות ענק של עשרות מיליוני שקלים נגד משרד הרווחה על רשלנות נזיקין.

    4. המקרים הפרטיים שאת מדברת עליהם אינם פרטיים, אנו שומעים ורואים מידי יום או שבוע. רק בשבוע האחרון שמענו על מעון מקי"ם (כרמלה מנשה רשת ב), ומעון השלושה ("שתולים"), ילד מת בפנימייה משאיפת דבק, הפקרת ניצולי שואה, אמא רצתה למכור כליתה כדי שהרווחה ישיבו לה את בנה) …

    מדובר אפוא בבעיה מערכתית קשה ביותר לאורך שנים המסכנת את הפרט המשפחה, החברה והמדינה.
    ואכן התוצאות בשטח אנו רואים עלייה מתמדת בקצב הדווחים על העוולות ל"מטופלי" הרווחה.

    וחלילה שלא יחשוב מישהו שהוא חסין, מערך הרווחה שם ידיו גם על קשישים, הורים, ועוד כאלו שקרתה תקלה זמנית או קבועה בחייהם. יש מקרים שהרווחה חוטפת הורים קשישים, ממנה להם אפוטרופוס, על הרכוש והגוף, ואפילו לא אומרים לילדים היכן הוצבו ההורים, ראו פרשת קרן "דורי דורות" עושק חסויים בידי אפוטרופוס שמונה ע"י הרווחה…

  44. ישי בן יוחאי :

    לאמנון מ- 40

    דבריך חסרי טעם מאחר והציבור אינו יודע למה מוציאים ילדים מביתם, בית משפט לנוער אינו מפרסם את הדיונים בבתי משפט אלו (תוך שמירת חיסיון בעלי דין)

    אילו הציבור היה יודע על המתרחש בבתי משפט לנוער היה שולח את פקידי הסעד לכל הרוחות.

    לעניין הורים מכים ואנסים הרי יש משטרה, אלא שאז מופיע פקיד הסעד עם מונחים סובייקטיבים כגון: 'אי שקט', 'בעיות ריגשיות' 'מסוגלות הורית' ומציע תכנית טיפול מטופשת, ואז הילד באמת חווה התעללות קשה נוסף על הקשיים שגדל איתם.
    הפקיד יסלף וידווח על הצלחת הטיפול.
    כסף לא עושים על סבלם של אחרים.

    בנוסף אביע את כאבי עם אותם חוסים במעון השלושה ששר הרווחה תייג אותם כ"חסרי שקט". אני מקווה שאף מדריך במעון לא יפרש את התיוג ההזוי בצורה לא נכונה.

  45. לורי שם טוב :

    ישי ידידי היקר,

    תגובותיך בדיוק כמוך, משובחות, נכונות ומאופקות.

    מההכרות שלי את העובדים הסוציאליים המעוותים, כל הסבר לוגי ושכלי בצורה נקיה וישרה, מתפרש על ידם בצורה מעוותת, בדיוק כמוהם.

    לכן, השיטה שלי כשאני מגיבה לעובדים סוציאליים, הינה להגיב בצורה בוטה, ורק ככה הם לומדים לקבל את האמת המרה.

    כמו שאמר ידידי משה אברג'יל, עם עובדים סוציאליים תלך איתם בדרך הישרה, תגיע עקום, תוריד להם נבוט על הראש, כמו העבריינים, תטיל עליהם פצצה, הם יבינו.

    מאחר והעובדים הסוציאליים מופקרים, חסרי מוסר, שיודעים לשפוט אחרים ולהטיל ביקורת על אחרים, ברם לא להסתכל על הדבשת שלהם, מצווה עלינו וחובה לקלל אותם, בבניהם, בילדיהם, בבכוריהם, שאלוהים ישלח לכל אחד מהם, על רביב נאוה, את השואה והכליה על ילדיו, שיעשה בהם שפטים.

    מאחלת להם, שיפגעו בבשרם, בתאונות הדרכים, שכל הרעה החולה תבוא עליהם ועל בני ביתם.

    רק כשיפגעו ביקר להם, יבינו שילדינו אינם הפקר.

    שישלחו את הילדים שלהם לפנימיות המהוללות על ידם.

    שרלי קצב, אחותו של הנשיא האנס משה קצב, תשלח את הילדים שלה להתחנך בעין השלושה.

  46. רביב נאוה :

    לורי וישי, שיהיה לכם שבוע טוב.

  47. ישי בן יוחאי :

    תודה רביב,

    אני מקווה שיהיה לנו שבוע טוב, השבוע נשמע שוב על מחדלי משרד הרווחה, ועל העוול שהוא גורם לאזרחים טובים אחרים, להם כנראה זה יהיה שבוע רווי כאב וצער.

  48. לורי שם טוב :

    גב' רלי,

    הדיון איננו סוער.

    אינך מבינה סערה מהי.

    סערות יש בחורף, או כשילדים נתלשים מהוריהם.

    מתוקף תפקידי כמזכירה מייסדת בעמותת ע.ל.י.ה. אני קוראת המון פסקי דין.

    ראוי לציין את פסק הדין של השופט יצחק עמית מבימ"ש מחוזי חיפה,
    בתיק שפורסם בהרחבה בחדשות ובעיתונות, ענ"א 10329-0609,

    סעיף 57 לפסק הדין.

    חוק הנוער הוא חוק ארכאי הבנוי טלאי על טלאי. ניסוחו אינו ברור, ולשם הדוגמה אציין כי כל הנושא של הכרזה על נזקקות אינו מופיע במפורש בחוק, ומי שקורא את סעיף 2(6) לחוק כפשוטו עלול להגיע למסקנה כי כל קטין בסכנת חיים בריאותית הוא בבחינת ילד נזקק. הגיעה העת שהמחוקק, לו נתכנו עלילות החקיקה, יאמר את דברו ויתקין חוק חדש. כשלב ביניים ועד לחקיקת חוק חדש, אמליץ לתקן את הוראות החוק כך שיותאמו להוראות חוק טיפול בחולי נפש, על מנת למנוע אי בהירויות, כמו אלו עליהן עמדנו בהחלטה זו.

    השופט עמית מודע לבעייתיות של חוק הנוער.

    שימי לב למילים החריפות בהן הינו משתמש.

    מלבד העובדה כי פסק דין חשוב זה, בו הוא מורה לשחרר ילד מאשפוז כפוי בתוך 48 שעות, והשבת הילד לאמו.

    מה שאת עשית בדיון בזוי זה, הבאת דמגוגיה זולה, כשאת היא זו שהתמקדת במקרים פרטניים, בעוד שאנוכי, ידידיי המשובחים יאיר וישי, הבאנו דוגמאות גלובליות, המעידות על הנעשה בפנימיות בכל הארץ.

    לא מדובר בפגיעה אחת או שתיים, מדובר בשיטה של פקידי הסעד והתעמרותם בקשישים וילדים וכל חסרי הישע.

  49. יאיר תיבון :

    תגובה ל-33:
    רביב שלום,
    בוא לא נקדים את המאוחר למוקדם. "ההתקפה הכוללת", כהגדרתך, על מערכת הרווחה לא החלה אתמול ולא פרצה סתם ללא כל סיבה… התנערותה של מערכת הרווחה מכל ביקורת, השימוש לרעה בסמכויות החיסיון של המטופלים, העדר השקיפות ובעיקר שרירות הלב וחוסר היושר של עובדי המערכת לאורך כל שדרת התפקידים הם המצע הפורה להתפרצותה של הביקורת. אין מדובר בביקורת של העת האחרונה… מדובר בשנים של ביקורת שהושתקה.
    רק לאחר מאבק ארוך וקשה, וקיומן של מספר הפגנות ומשמרות מחאה מול ביתו של סגן שר הרווחה הרב רביץ (ז"ל) הצלחנו (התארגנות אבות) להביא להקמתה של וועדת סלונים נבו. התקוות הגדולות שתעשה בדיקה רצינית התגלו מהר מאד כחלומות באספמיא. בוועדה ישבה סוללה של עובדי משרד הרווחה כאשר הוועדה מקושטת בפרופ' ורד סלונים, ועוד עו"ד מטעם האגודה לזכויות האזרח, אך מי שניהל בפועל את הישיבות, נהל את הפרוטוקול, ושלט ביד רמה בדיוני הוועדה היה בעצם מר עידו נחום הנכבד ממשרד הרווחה שהיה מזכיר הוועדה… במילים אחרות משחק מכור. הוועדה עסקה רק בהכשרת השרץ במקום לערוך בדיקה עניינית ויסודית.
    איך אתה מצפה שניתן גיבוי לארגון שמפעיל מכבסה.
    הורה המתלונן על טיפול שקבל בצורה תקינה (מכתב לממונה בדרג שמעל) יצפה להתייחסות עניינית ולא לנקמנות ותיוג. ביקורת עניינית אינה הופכת את ההורה ל"אויב הציבור" ואינה מצדיקה דמוניזציה של המתלונן.
    תגובת עובדי הרווחה לכל ביקורת מעידה על היסטריה וחרדה שמא יפגע מעמד הארגון ועובדיו. גם שיטת "התיוג השלילי" שמופעלת כמעט באופן אוטומטי מזכירה התנהגות של משטרים אפלים.

    יאיר תיבון

  50. יאיר תיבון :

    תגובה ל 40:
    אמנון היקר,
    גם אני פעם הייתי תמים כמוך, וחשבתי שיש לנו את ביהמ"ש ושכל אחד מקבל בו את יומו…. אבל לצערי, התפכחתי.
    בדבר אחד לפחות אתה צודק – שמי שלא מבין את זה יש לו בעיה! הוא לא חי את המציאות והוא חי בהכחשה.
    התפכחתי גם מהצפיות שהיו לי מפקה"ס, אשר במקרים רבים אינן תופסות נכוחה את תפקידן ומחויבותן אשר פועלות בד"כ בעצלתיים ומנגד במקרים אחרים פועלות בנחישות ובהחלטיות מופרזת ללא הצדקה…
    ציינת שיש כזה דבר שנקרא "מסוגלות הורית"… האומנם? מי קבע מהי "מסוגלות הורית", מי הגדיר כלים לבדוק זאת? אם תתעמק בנושא תגלה שאין שום כלי רשמי, מוסמך, מדעי שקובע מסוגלות הורית. כל העוסקים בתחום מנהלים בדיקות (שרלטניות) שעולות להורים אלפי שקלים ומוציאים דוחות ללא תוקף מדעי. מדובר בעצם בממצאים אינטואיטיביים בלבד.
    אל תנסה לצייר אותנו כאנשים המציעים להשאיר ילדים הנתונים לאלימות או התעללות מינית בביתם… זה בפירוש לא המקרה… אך אם כבר העלת את העניין ידוע לי על מספר מקרים שבהם אמהות (כשיטה) התלוננו ללא כל בסיס כחלק ממאבק הגירושין על האבות שכביכול התעללו מינית בילדיהם וללא כל בדיקה נותקו האבות מילדיהם לתקופות ארוכות וממושכות מעבר לכל קנה מידה סביר… נסה לדמיין מה היה עובר עליך בסיטואציה שהיו מנתקים אותך לחודשים מילדיך הקטנים והיחס שהיית מקבל מפקה"ס שהן עושות לך טובה כשלאחר מספר חודשי ניתוק היו מאשפרות לך לראות את ילדיך פעם בשבוע במרכז קשר למשך שעה בפיקוח…
    אמנון, זה קל נורא להגיד מתלהמים… אני לא כועס עליך כי אני מניח שאם לא היית נחשף לדברים הקשים האלה גם אני הייתי חושב כמוך.
    ועוד דבר קטן אמנון, אני בעצמי לא עברתי את הסבל המתואר למעלה, נחשפתי אליו במסגרת פעילות התנדבותית כאשר יצא לי ללוות כמה אבות מוכי גורל אשר זכו לחוש את כובד ידה של מערכת הרווחה…
    שנדע רק אהבה,
    יאיר תיבון – פעיל חברתי לקידום השוויון בזכויות הורים בגירושים.

    כי ילדים לא מתגרשים מאבא, ולכל ילד הזכות לשני הורים פעילים ומעורבים בחייו!!!

  51. ישי בן יוחאי :

    אני מסכים עם לורי וזוהי עמדת הציבור הישראלי.

    תועבה היא בעיני הציבור הוצאת ילדים מביתם ע"פ תיוגים, אבחונים ועוד כל מיני קריטריונים ומינוחים סובייקטיבים מטופשים, בבית משפט שדה "ועדת החלטה", ושליחתם למסגרות חוץ ביתיות ללא פיקוח ובקרה, שם הם נחשבים ל"מטופלים" מושפלים בכפייה לאורך שנים …

    יפה עושה התקשורת ואנשים כמו לורי שחושפים ומתעדים את קלונם.

  52. מיכאל לינדנבאום :

    הבעייה שזה שלטון ללא איזונים ובלמים.
    אין אופוזיציה והאדם הקטן נשחק ,אם על ידי משרד הרווחה,ואם על ידי ואם ע"י מפלצת ההפרטה.
    הכל משחק מכור.

  53. אמנון :

    תגובה ל50 :
    יאיר שלום,
    אני לא חושב שאני כזה תמים אבל בזכות קצת תמימות ונאיביות אפשר להאמין ולשנות.
    לשאלתך מי יכול להגדיר מהי מסוגלות הורית ?האם יש כלי מדעי ? אין לי את כל הפרמטרים המקצועיים שלפיהם מחליטים, אך הזנחה שהמשמעות שלה ילדים משוטטים ברחובות בלי השגחה או ילדים שחוזרים לביתם ןאין להם ארוחה, או הורים שלא מסוגלים להשגיח להציב גבולות ,ולשמור על ילדיהם הם חלק מאותה הגדרה של מסוגלות הורית והנסיון להציג את כל ההורים שנפגעו כקורבנות היא לא הוגנת לטעמיולא נכונה.
    שוב אני בעד יותר שקיפות וכן לבדוק שלא יהיו מקרים בהם אבות נפגעים ע"י נשים מהן הן מתגרשות אבל ואבל העיקר הם באמת הילדים חסרי הישע שלעיתים הוריהם עושים מינפולציות רגשיות .
    האמן לי שמנסיוני בעבודה מול ילדים ונערים פגשתי הורים רבים ואיני בא בטענות חלילה אליהם אלא השתדלתי לחזק את הקשר עם הורים אבל הניסיון לימד אותי שאותם חניכים פורחים היום באקדמיה בצבא ובכל מסגרת אליה הם מגיעים.
    אני שותף למאבק שחובה להגדיל את מספר קציני ביקור הסדיר כדי שיגיעו כמה שיותר מהר לילדים ויסו לסייע להם ואותם ילדים לא יסבלו וימתינו זמן רב. בימים אלו האוצר אישר למשרד הרווחה את התקציבים ויצא מכרז לגיוס קציני ביקור סדיר.
    אני מחזק את ידיך ומוכן לסייע בקידום זכויות הורים בגירושין ,אך חשוב שנזכור לכבד גם את החובות. האם ידוע לך כמה גברים לא משלמים מזונות ומתחמקים מחובתם הבסיסית ?
    שוב זוהו נושא חשוב ולדעתי יש להתרכז בהגדלת תקציבים לילדים בקהילה ובפנימיות. שהכסף יגיע ישירות לילדים ולא להורים בדמות ארוחות חמות חוגים שעורי תגבור, חונכות ועוד.. ויפה שעה אחת קודם !

  54. לורי שם טוב :

    אמנון,

    אתה כותב שטויות וזאת בלשון המעטה.

    מי שקורא את תגובתך, עשוי לחשוב שבפנימיות ישנם ילדים שהוצאו מתוך הזנחה ובלה בלה בלה…

    תתעורר חביבי!

    ילדים לא מוצאים מביתם מתוך הזנחה. ילדים נחטפים מהוריהם בגלל שפקידי הסעד מזהים משבר במשפחה.

    המשפחה יכולה להתגבר על כל משבר, רק לא עם פירוק משפחתה.

    חברתי בכפר-סבא, בנה הושב אתמול למשמורתה, לאחר התערבות מסיבית של פרופ' אסתר הרצוג ונציגות עמותת ע.ל.י.ה.

    בועדת החלטה אמרה פקידת הסעד מיכל מילשטיין, שיש התנגדות עזה של האמא ושל בנה לעבור אבחונים, ובגלל המעורבות החיצונית, הם מעדיפים להחזיר את הילד הביתה.

    זאת אומרת, הילד של האמא הזו ששהה במרכז חרום 4 חודשים, הוצא ממשמורתה רק בגלל הליך גירושין. האבא התלונן נגד האמא תלונות שווא הזויות שלא נבדקו.

    ברגע שפקידי הסעד רואים שמקרה מסוקר במסיביות, הם מוותרים על הילד.

    את ילדיי חילצתי ממתקן חרום ויצו הדסים אבן יהודה, לאחר פרסום מסיבי באינטרנט. מנהלת מתקן החרום אורלי אסולין רובין עו"ס, אמרה: "אני לא רוצה את הילדים האלה כאן. אני לא רוצה להיות קורבן של המערכת. תראו מה היא מפרסמת עלי".

    משמעות ברורה, ואין צורך להוסיף.

    יש לבייש את התנהגותם המכפירה של העובדים הסוציאליים שסוחרים בבשר ילדים לצרכי תעסוקה שלהם וצרכים כלכליים שלהם.

    בענין מסוגלות הורית –
    העובדה כי כיום לבדיקות המסוגלות הורית הנערכות כיום אין תקפות לגבי מסוגלות הורית, הינה בגדר ידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש, לאחר שהדבר פורסם בדוח הביניים של ועדת שניט, ראה גם נספח ה' לדוח עמ' 83-96, (בעיקר עמ' 83-89) באתר משרד המשפטים: –

    http://www.justice.gov.il/MOJHeb/Subjects/SubjectsAlpaimVesmone/vaadat+shnit.thm

    כשפקידת סעד מנתקת אמא / אבא מילדיהם, יש כאן כוחניות גרידא.

    פקידי סעד מונעים על ידי כוחניות בלבד. מדובר בפקידים בלבד. פקידים.

    יש לקחת מהם את כל הסמכויות ולהשיב לבית המשפט את היכולת לשפוט.

  55. ישי בן יוחאי :

    אמנון,
    כל מה שהזכרת בתגובה 53 לא מצדיק הוצאת ילד מביתו ומשפחתו, אלו בעיות פתירות בקהילה.

    לעניין הורים שלא משלמים מזונות, מה עניין שמיטה להר סיני? מה זה קשור להוצאת ילדים מביתם?

  56. אמנון :

    ישי שלום,
    לעניין אי תשלום מזונות עניתי ליאיר שפעיל בגוף למען קידום שיוויון להורים מתגרשים. לפני זכויות יש לקיים את החובות.
    לצערי איני מסכים איתך שאת כל הבעיות אפשר לפתור בתוך הקהילה, הלוואי וזה היה נכון.
    אני מסכים שצריך להשקיע יותר משאבים בקהילה ולתת להורים יותר כלים ובחלרק מהמקרים אכן טובת הילד היא להישאר בבית , אך יש לא מעט מקרים שטובת הילד ורק טובת הילד מצריכה מעבר למסגרת אחרת שלטווח הקצר מצילה אותו ולטווח הרחוק מאפשרת לו הזדמנות להתפתח ולצאת מתרבות העוני וההזנחה.
    אני יכול לנסות להבין את המטענים של ההורים שילדיהם הוצאו מבתיהים, אך יש מקרים רבים של הורים רובם הקול השקט שמודים לרווחה למדינה שסייעה בידם וגם כאלה שלא יודו אך בסתר ליבם מעריכים את ההגנה שהמדינה נתנה לילדיהם. זה שקמה קבוצה ומשמיעה את קולה לא בהכרח מייצג את רוב ההורים .לדעתי ומהכרותי עם הורים רבים ההיפך הוא הנכון !

  57. לורי שם טוב :

    אתה מבין יוחאי את ההגיון המעוות של העובדים הסוציאליים?

    כל דבר בשבילם הוא תירוץ לחטיפת ילדים מהוריהם.

    לא קנית לילד נעליים – ניקח לך את הילד.

    הלוואי ואלוהים יפסח עליו ויקח לו את הילד שלו. אמן.

  58. יאיר תיבון :

    אמנון היקר,
    גם אני לא מצליח להבין איך הכנסת את עניין המזונות לנושא… אבל כמו שאומרים "הרמת לי להנחתה".
    קודם כל נושא המזונות הוא אחד הפשעים החמורים ביותר שעושה ביהמ"ש בישראל כנגד ציבור שלם של אבות וילדים וזאת מכמה טעמים: הבסיס של קביעת המזונות הוא בלתי חוקי בעליל . כל חוק כדי שיהיה תקף צריך לעמוד באמות מידה של ומוסר אוניברסאלי ואינו יכול לעמוד בניגוד לצדק הטבעי. חוק המזונות בישראל משותת על אפליה דתית ומגדרית ועל כן אינו חוקי (בדיוק כפי שחוקי הגזע לא היו תקפים למרות שנרשמו בספר החוקים של גרמניה).
    אם לא די בכך, הרי שבית המשפט מחויב בראש ובראשונה (ע"פ החוק) לטובת הילדים – וביהמ"ש מתעלם לחלוטין מזכותם לחיות חיי רווחה גם אצל האבות. לא יכול להיות שביהמ"ש יכפה על ילדי הגירושין חיי עוני ודלות בביתם השני אצל האב. איזה ילד ירצה לבוא לשהות אצל אביו שגר ומקיים תנאי מחייה עלובים כי בחסות ביהמ"ש גזלו את כספו (ואל תספר לי שהכסף הולך לטובת הילדים, ראה בהמשך… ).
    יתירה מכך, אין בישראל כיום שום נוסחת מזונות המבוססת על הגיון כלכלי, והכול נעשה על בסיס כביכול של "הידיעה השיפוטית" של ביהמ"ש, כאשר זו מבוססת על החלטה תקדימית של שופט שנקב בסכום מסוים באופן שרירותי לחלוטין (כלומר מבוססת על "כלל אצבע").
    העובדה הנחרצת שהמוסד לביטוח לאומי ,המייצג גוף ענק וחזק (המדינה) משלם כ- 750 ש"ח לכלכלת ילד נזקק מהווה ראייה חותכת לכך שאין סיבה מוצדקת שהורה ישלם מזונות גבוהים יותר אלא מפאת כוח השררה של ביהמ"ש.
    למען הסר ספק, אינני תומך בהתחמקות מאחריות כלכלית לגידול הילדים – נהפוך הוא!!!
    אולם, כל עוד תשלומי המזונות נגבים מהאבות תוך שאינם מבוססים על בסיס חוקי ונוסחה כלכלית הגיונית וצודקת, וזאת מבלי להזכיר את אמצעי הגבייה הדרקוניים שמופעלים על ציבור האבות, אין לי ברירה, אלא להזדהות עם אותם אבות כמעט באופן מוחלט.
    רק כדי לסבר את אוזנך, אני מדרשתי לשלם מזונות בשיעור שלא השאיר לי למחייתי הבסיסית, ולמעשה אף כפה על ילדי עוני ודלות בעודם מגיעים לביתי. אני נאבקתי על כך שאוכל לתת לילדי בביתי את מה שביהמ"ש גזל מהם וניסה להעביר לגרושתי, ובפירוש לא לילדי, וזאת משום שגרושתי הרוויחה שכר גבוהה וקיימה רמת חיים מאד גבוהה. האבסורד הוא שע"פ החוק אין זה משנה כלל מה מצבה הכלכלי של האישה. חובת המזונות מוטלת , לכאורה מסיבות דתיות, רק על האב והייתי נדרש לשלם את אותו הסכום גם אם הייתי מתגרש משרי הריסון. ביהמ"ש פשוט מתעלם מצרכיהם של הילדים בבית האב ומשכך פועל בניגוד מוחלט לטובתם ובעצם בניגוד לחוק.
    יתירה מכך, ביהמ"ש נוטה לתת חשיבות מופרזת לכך שהאם תוכל לגדל "בשקט נפשי" את ילדיה מתוך הנחה שזה לטובת הילדים, אך בבורותו מתעלם לחלוטין ממצבם הנפשי של האבות, ואחד הסודות השמורים במדינה הוא מספר הגברים המתאבדים עקב גירושים, ולידעתך מדובר במאות… וכך ילדי גירושין רבים הופכים ליתומים ומי יודע לאיזה סיוע נפשי יזקקו בהמשך….
    אין לי ספק שהנושא הכלכלי הביא אבות רבים לידי ייאוש טוטאלי, ולא אתפלא אם חלק מהאבות שפגעו בנשותיהם הושפעו גם מכך שנרדפו כלכלית.
    הואיל ואני מגדל את ילדי בשותפות מלאה עם גרושתי (וכך היה עוד כשהיינו נשואים) אני יודע בדיוק מהן העלויות וההוצאות שיש על גדול הילדים ואין בינן ובין תשלומי המזונות שנדרשתי לשלם כל קשר כלכלי. גם היום הילדים שוהים בביתי מחצית מן הזמן.

    אם תשאל אותי, אני תומך במרד מזונות כללי בו כל האבות יפסיקו לשלם מזונות בבת אחת ויגרמו לכך שאחת ולתמיד יעשה סדר וצדק בעניין.
    שנדע רק אהבה,
    יאיר תיבון – פעיל חברתי לקידום השוויון בזכויות הורים בגירושין.
    …כי ילדים לא מתגרשים מאבא ולכל ילד
    הזכות לשני הורים פעילים ומעורבים בחייו !

  59. יאיר תיבון :

    תשובה ל56:
    אמנון,
    תסלח לי אבל תשובתך נגועה בדמגוגיה, במיוחד לאור העובדה שנטל המזונות מוטל באופן בילתי הוגן ובלתי חוקי רק על האבות כפי שהסברתי בתשובתי הקודמת…

    ולגופו של ענין, אין שום קשר בין חובות לזכויות…

    גם אם נניח לרגע שהאבות לא ממלאים אחר חובות מסויימות אין זה פוגע בזכויות… כך למשל האם לא תקבל תלונה במשטרה מאדם כיוון שלא שלם את מיסיו?

    שנדע רק אהבה,
    יאיר

  60. ישי בן יוחאי :

    אמנון , תגובה ל- 56

    כל הבעיות אינן ניתנות לפתרון בקהילה וטוב שכך כי היינו מתים משיעמום (ראה גן עדן), אולם כפי שידוע וברור מחוץ לקהילה הבעיות קשות יותר, אונס אלימות, עושק התעללות, וזאת משום שזה רחוק מעינו של הציבור, לכן הקהילה תמיד עדיפה.

    בטווח קצר אם יש סכנת חיים ברורה ומיידית יש לדווח למשטרה, הוצאת ילד מחוץ לקהילה למקום סגור מסכנת אותו עוד יותר הוא חסר אונים, מתוייג כ'מטופל' 'דפוק' ראה שתולים על מעון השלושה.

    עוני לכשעצמו אינו דבר רע, כל עוד לא רעבים ויש מקום לישון, מאידך דווקא (באופן פרדוקסלי) העשירים יותר דפוקים שכן הם צורכים יותר מותרות (כמו שנאמר 'וישמן ישורון ויבעט').
    אבותינו חיו בגולה אלפי שנים עניים ומושפלים, והיו חכמים וערכיים יותר מהגויים.
    הגויים היו באים מידי פעם חוטפים מהן ילדים למטרות כאלו ואחרות בתואנה כי הילדים יסבלו אצל הוריהם היהודים.

    דבריך אינם משכנעים נהפוך הוא בהוצאת ילד מהבית גלום בהם הרבה פגיעה בכבוד האדם חירותו ובערכי היהדות.

    משום כך המציאו העוס"ים את המושגים הבלתי ניתנים להגדרה: 'מסוגלות הורית', 'בעיות רגשיות', 'אי שקט', .. גם חוק הנוער מטופש, תמצא שם ביטויים: פקיד הסעד 'סבור', לא מפרסמים פסקי דין, תיוג ה'נזקקות', ועוד ..

    רשויות הרווחה הם גוף מושחת ומופקר.

    אני מקווה שיבוער הרוע הזה ממחוזותינו, וכל אזרח יקום ויתנגד (במסגרת החוק) לחטיפת ילדיו ממנו על ידי רשויות הרווחה.

  61. דניאלה :

    האם אתם יודעים שפקיד סעד הכותב תסקיר שקרי אמור להיענש כולל קנסות כספיים וכשזה מגיע לבית משפט שופטת נוהגת רק לגנות ולא יותר מזה אפשר במקרה כזה גם להגיש תביעה כנגד אורנה אייזנר

  62. יאיר תיבון :

    יום אחד תוקם וועדת חקירה והממצאים יהיו מחרידים

    אין לי ספק שיום אחד זה יקרה ותוקם וועדת חקירה, שממצאיה יהיו מחרידים.
    העובדה שהמערכת מחפה על עובדי הרווחה צריכה להדאיג כל אזרח שומר חוק. מערכת שאין לה מה להסתיר מקדמת ביקורת ומעודדת ביקורת כדי ללמוד מטעויות ולהימנע מטעויות.
    מעבר לכך, מערכת הרווחה בגיבוי עיוור של מערכת המשפט נוהגת בעוינות קיצונית ונקמנות כנגד כל מי שמעז לצאת נגדה, ולמען ההגינות אפילו אני חושש להשלכות שתהיינה עלי על כתיבתי זו בנושא.
    חייבים אחת ולתמיד לפתוח את תיבת הפנדורה הזו – אין לי ספק שנמצא שם הרבה שלדים ואולי זאת אחת הסיבות שהמערכות המשפטיות והפוליטיות נמנעות מלחקור את הנושא.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.