מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
ההגדה הסביבתית לפסח
פעיל "עבודה שחורה" איתמר כהן בטור פסח מיוחד, מסביר שלא כל מה שנראה ירוק הוא באמת ירוק, ושלהיות ירוק זה (בניגוד למה ששטרסלר חושב) לשים את האדם במרכז לא את השפירית
רבי יוסי הסוזוקי אומר: מנין שכל מכה ומכה שמביא עלינו עודף השימוש ברכב הפרטי היא של שבע מכות?
זיהום אוויר – אחת. תאונות דרכים – שתיים. אובדן שטחים פתוחים – שלוש. אובדן שעות עבודה– ארבע. פגיעה בבריאות הציבור – חמש. פרבור – שש. פגיעה במקורות המים – שבע.
אמור מעתה: במצרים לקו עשר מכות, ובנתיבי איילון לקו שבע כפול 600,000 מכות.
רבי שי האגסי אומר: יש לי, יש לי! הריני משווק מכונית חשמלית, והיא תפתור את כל צרותינו, ובא לציון גואל.
ענה לו רבי יוסי בר-קימא: לץ שכמוך! וכי היכן מייצרין את החשמל עבור המכוניות אם לא בתחנות כוח מזהמות? אפילו את בעיית זיהום האוויר אין המכונית החשמלית פותרת באמת, ומכל שאר הבחינות – תאונות דרכים, פקקים, אובדן שטחים פתוחים וכו' – היא גרועה בדיוק כמו מכונית רגילה.
אמר רבי חיימה לרנר: לא מכונית חשמלית ולא בטיח! הריני רבה של ק"ק קוריטיבה בארעא דברזיל, ועירנו הרי היא נאה מאוד והאוויר בה נקי ורחובותיה מלאים והומים אדם ותושביה בריאים ומאושרים – והכל, כי השכלנו לצמצם את השימוש ברכב הפרטי. וכך עושים זאת: עידוד ההליכה ברגל – אחת. תחבורה ציבורית פשוטה ויעילה – שתיים. שבילי אופניים – שלוש. עצירת הפרבור – ארבע.
אמר רבי נחמיה שטרסלר:
הרי אני כבן שבעים שנה, ומזה כשבעים שנה הריני מאמין בתורה כלכלית ניאו קלאסית עתיקה ולא רלבנטית, שעיקריה גובשו בימים שבהם מספר בני האדם החיים בכדור הארץ היה כחמישית ממספרם כיום, וצריכת המים, האנרגיה והפסולת של כל אדם היתה קטנה פי כמה ממה שהיא כיום. באותם ימים, האידיאל היה "לנצל" ולבזוז כמה שיותר מהר ויותר ב"יעילות" את משאבי כדור הארץ. לכן אני כותב על שפיריות ביצה*, במקום להבין שהבעיה הסביבתית נוגעת לא "רק" לבעלי חיים וצמחים, אלא בעיקר לבני אדם.
אמר רבי אופנן האימבציל:
הרי אני כבן שבעים שנה (חלקי שתיים), ופעיל סביבתי כעשר שנים, ומימי לא פתחתי לא מגדיר צמחים, ולא מגדיר עופות. כי בניגוד להשמצות של השטרסלרים למיניהם, אנחנו, הפעילים הסביבתיים נלחמים לא למען צמחים ובעלי חיים, אלא בעיקר למען בני אדם. מי שמתים מזיהום אוויר הם לא רק שפני סלע, אלא גם, ובעיקר, בני אדם.
ואני גם מוכן להתערב, שאם יקימו בדיוק מול חוטמו של רבי נחמיה שטרלסר מחלף מיותר, מזהם ומרעיש, הוא פתאום לא כל כך יתלהב מסלילת כבישים חדשים.
אמר מי שאמר
שלושה דברים אפשר לעשות כדי לשפר את המצב: לקרוא; להפיץ; ולהצטרף לפעילות סביבתית.
* איתמר מבקש לציין, שהוא כתב למר שטרסלר בנימוס מספר פעמים ואף התקשר אליו והציע להיפגש עימו כדי להסביר לו את עמדת הפעילים הסביבתיים, אך מר שטרסלר לא ענה למיילים, וגם לא היה מעוניין להיפגש.
הבלוג של איתמר כהן
תגיות: אופניים, איך-להשפיע, איתמר-כהן, המכונית-החשמלית, זיהום-אוויר, נחמיה-שטרסלר, פרבור, שטחים-פתוחים, תאונות-דרכים, תחבורה-ציבורית
קישור קבוע
8 תגובות
Email This Post
28 במרץ, 2010 בשעה 15:51
קראתי את הפוסט הזה ולא יכולתי שלא להיזכר בכתבה של הולנדר בthemarker על השיתוף הפעולה שנרקם בין לוביסיטיים של חברות הנפט ו"הירוקים".
אלה העובדות היבשות : כרבע מפליטת הco2 נגרם כתוצאה משריפה של נפט ע"י מכוניות ומשאיות. כיום אין כמעט תחנות כוח שמשתמשות בשריפת נפט לצורך חשמל. חלקן משתמשות בגז(שהוא הרבה פחות מזהם), חלקן באנרגיה גרעינית ובעתיד הלא רחוק ניתן יהיה להחליף את אלו בתחנות כוח סולריות ורוח.
עד לבואו של אגסי, כל הפתרונות שהוצעו ע"י ה"ירוקים" ונתמכו ע"י הלוביסטים היו דלקים אלטרנטיבים שהיו יקרים יותר מנפט (אנר' מימן, ביודיזל, דלק אורגני) או פתרונות לא ישימים כמו תחבורה ציבורית ואופניים, כשברור שזה פיתרון חלקי שלעולם לא יתאים לכל האוכלוסיה ולא לכל מדינה.
שי אגסי מציע פיתרון שלם לבעיה שניתן ליישם בכל העולם.
28 במרץ, 2010 בשעה 17:59
שלום אחד,
מכיוון שאני פועל בהתנדבות, הטענה שלך לגבי לוביסטים לא רלבנטית.
בנוסף, בניגוד לטיעון המגוחך שמופיע בכתבה הנ"ל, הארגונים הסביבתיים בארץ לא הציעו דלקים אחרים – לא מימן, לא ביודיזל ולא דלק אורגני.
כפי שציינתי בכתבה – בהקשר של קוריטיבה, שכנראה דילגת עליו – הפעילים הסביבתיים מציעים פתרונות פשוטים ויעילים להפחתת הנסועה ברכב פרטי בכלל. הנה כמה מהפתרונות:
* הקמת עוד נת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית), ואכיפה קפדנית של איסור הנסיעה בהם לכלי רכב פרטיים.
* עידוד שיתוף מכוניות, למשל: פטור מאגרת הנסיעה בכביש 6 על מכונית שיש בה 4 נוסעים ומעלה.
* נסיעה באוטובוסים בזול מאוד, או אפילו בחינם, בשעות העומס.
* שיפור מסלולי ותדירות התחבורה הציבורית, ושיתוף הפעולה בין המפעילים השונים (אגד, הרכבת וכו') – הרי בסופו של דבר זה אינטרס קודם כל שלהם, שיותר אנשים יסעו בתחבורה ציבורית.
* יותר השכרת אופניים בערים ובתחנות הרכבת, שבילי אופניים, מתן אפשרות להעלות אופניים לרכבת ועוד.
* שימוש באוטובוסים גדולים ונמוכי רצפה ועם דלתות גדולות, כך שאין צורך לעלות במדרגות כלל בעלייה לאוטובוס. אוטובוסים כאלה יכולים להעלות ולהוריד כמויות גדולות של נוסעים במהירות, ללא המתנה ארוכה בתחנות.
* מעבר לתשלום על הנסיעה באוטובוס מראש, בתחנה, ולא בזמן העלייה לאוטובוס – דבר שחוסך חלק ניכר מזמן הנסיעה באוטובוס.
כל האמצעים שציינתי הם פשוטים וזולים מאוד, ונוסו בהצלחה רבה במקומות רבים בעולם – אני שוב ממליץ לך להיכנס לקישורים על קוריטיבה, שקישרתי אליהם גם מהרשימה.
הפתרון של קיימות דוגל קודם כל בצמצום הצריכה המיותרת – ולא בלהעביר את הבעיה ממקום אחד (המחסור בנפט) למקום אחר (המחסור בחשמל, או המחסור בקרקע עבור השדות לגידול אתנול).
28 במרץ, 2010 בשעה 23:11
אהבתי את הקטע על שטרסלר (-:
אפנה לחצי הראשון בהקדמה לסמינריון שלי (הקטע הזה עלה לי 20 נקודות, צריך להעריך אותי על החוצפה, לא?)
הימים, שנות השבעים המאוחרות, המאה השמונה עשרה, ד"ר אדם סמית', סקוטי חביב, קם בבוקר, שוטף את פניו בחבית המים מחוץ למאורה בה הוא מתגורר, עולה על סוסו ורוכב לעבודתו כחונכו של הנרי סקוט, דוכס בקלו ובנו החורג של מר ריצ'ארד טאונזנד, שר האוצר בבריטניה.
ידידינו סמית', חי בתקופה חשובה מאוד בהיסטוריה: שנותיה הראשונות של המהפכה התעשייתית – ד"ר סמית' מתחיל להכיר בתופעות כגון ייצור המוני, היעילות של פס הייצור, הצורך בהשכלה והתופעה של צבירת ההון על ידי עשירים.
במהלך טיול ארוך לצרפת אליו התלווה מר סמית', היה הבחור משועמם והוא העלה על הכתב חלק נרחב ממשנתו, מר סמית' היה חוזר למאורתו, מדליק לפיד ולאורו מוציא את כסת הדיו ובעזרת עט נוצה כותב לאט, אך בצורה יסודית חיבור אשר ייכנס לספרי ההיסטוריה – "עושר האומות".
בחיבור זה גילה מר סמית', בין היתר, כי כאשר אדם פועל לשפר את מצבו, הוא משפר את מצבה של החברה בכללותה: החנווני והקצב לא חושבים על זה, אך הם דואגים לחסוך לשאר הפרטים בחברה את הצורך לבצע את עבודתם ובכך הם חוסכים לאחרים זמן.
בתמורה, מקבל החנווני והקצב תמורה הנגזרת מזמן העבודה בו עמלו, זוהי תיאורית הערך של העבודה.
29 במרץ, 2010 בשעה 13:08
אהבתי, משעשע ביותר. לגבי מכונית חשמלית או אוטובוס, אני מניח שאוטובוס חשמלי יהיה פחות מזהם מכולם לא?
אני מזכיר גם לירוקים ולשחורים ולשאר הצבעים שאם האוטובוס לא יהיה זמין 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה הוא לא יתן מענה. חג שמח
29 במרץ, 2010 בשעה 23:05
התכוונת, דקל, להגיד: "החנווני והקצב לא חושבים על זה, אבל אפשר לנצל את עבודתם כדי למנף את התשואות של התאגיד שמנצל אותם ולתגמל אותם הרבה פחות מהמגיע להם – ובכך הם משפרים את מצבה של החברה (בה הם עובדים)" לא?
29 במרץ, 2010 בשעה 23:40
הי איתמר
אחלה פוסט, זה מה שקרלין אומר עלזה – http://www.youtube.com/watch?v=eScDfYzMEEw
תקשיב עד הסוף הוא מסכים איתך.
אפשר להוסיף לאמצעי התחבורה גם רכבות תחתיות שלא תופסות מקום ברחובות.
וכשחושבים על ניאו ליברליזם וסביבה שווה לראות את הסרט הבא – http://yes.walla.co.il/?w=2/7812/1655811
30 במרץ, 2010 בשעה 20:16
וואי וואי הסרט הזה מפחיד… וגורם לכל הויכוחים פה בעבודה שחורה להראות כל כך… זניחים…
מה יהיה עלינו?
1 באפריל, 2010 בשעה 13:48
טוכולסקי,
מובן שהיה עדיף אם היתה תחבורה ציבורית גם בשבת.
אבל אפשר לתת מענה רב גם בלי זה. המטרה היא לא לבטל את הרכב הפרטי, אלא להפחית את השימוש בו.
גם אני נוסע לעתים לטיולים בשבת ברכב הפרטי, אך בשאר ימות השבוע כמעט ולא משתמש ברכב.
גם בלי תחבורה ציבורית בשבת, אפשר להגיע למצב שבו אנשים שמחזיקים ברכב יפחיתו את השימוש בו, וישתמשו בו בעיקר בנסיעות בלילה או לטיולים משפחתיים וכו'.