חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ירושלים אחת – לא ממש

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 24.03.10 5:15

ירושלים "העיר שחוברה לה יחדיו" היא למעשה לא כזו, לא למעשה ובממדים רבים גם לא להלכה, לחלק את ירושלים זו הגשמה ציונית
מאת: יוני גרף

ביום שישי שעבר פקדתי, כמו רבים אחרים, את ההפגנה בשיח' ג'ראח. המציאות העגומה שעליה מחינו מהווה רק חלק ממציאות רחבה יותר ועגומה עוד יותר, מציאות של ירושלים לא מאוחדת.

עם שחרור העיר העתיקה מידי הירדנים, לאחר 67' סופחו לשטח המוניציפאלי של העיר 28 כפרים ערביים, שלא היו שייכים לעיר מעולם.  איני חולק על הזכות המוסרית וההיסטורית של העם היהודי בארץ ישראל ובוודאי שלא בירושלים בירתו, אך האם שליטתנו בירושלים היא מוסרית? האם כך אנו באמת מבטיחים את מעמד ירושלים כבירת ישראל?

רוב הציבור לא שם לב או אולי מתעלם, אבל המציאות ברורה ביותר והגיע הזמן להבהיר את הדברים. "ירושלים המאוחדת", כבר מחולקת בפועל.  תושבי מערב העיר נכנסים לשכונות מזרח העיר רק לעיתים נדירות. תושבי מזרח העיר דווקא נכנסים למערב העיר, אך לצורך עבודה במטבחים של מסעדות, בניקיון שירותים או מאחורי הגה המונית. בנוסף, קיימות שתי חברות שונות של תחבורה ציבורית, אשר כל אחת נוסעת בחלק אחר של העיר. אפילו במחלקת הארנונה בעירייה יש חלוקה למזרח העיר ולמערב העיר. אך החמור מכל הוא מערכת החינוך הבלתי אחידה, כאשר ערביי ירושלים לומדים בתוכנית הלימודים הפלסטינית ורובם אינם דוברי עברית.

אז לא רק שקיימת חלוקה בירושלים, היא גם מפלה ולא שוויונית. תושביה הערביים של העיר אינם נחשבים לאזרחים לכל דבר. הם מקבלים מעמד של תושבי קבע, דבר המונע מהם את הזכות להצביע בבחירות הכלליות. גם מעמד נחות זה מוטל תמיד בספק וניתן לשלול זאת מהם בכל עת.  לכן, בניגוד לסטריאוטיפ, הם מקפידים לשלם ארנונה על מנת לשמר את תושבות הקבע שלהם.  מעבר לכך, דבר פשוט כמו לבנות בית, נחשב למשימה בלתי אפשרית עבור הערבים הירושלמים, שכן נדיר שהם מקבלים אישורי בניה.  חוסר השוויון מתבטא גם בהזנחה מתמשכת. שכונות מזרח ירושלים הן מהמוזנחות בשכונות הארץ, אין תשתיות ברמה נאותה, חסרים בתי ספר ואין מספיק מרפאות.

לאחרונה, החלו עמותות ימין לבנות בתים ומתחמי מגורים ליהודים בתוך השכונות הערביות. העובדה שהיהודים המתנחלים בשכונות הערביות תקועים לתושבים הערבים כמו עצם בגרון, מהווה בעיני התגרות וחוצפה.  כדאי גם לציין שבזמן שלערבים מוערמים קשיים לבנות בתים, ליהודים הללו זה הולך די בקלות, הם משתמשים בחוק נכסי נפקדים, חוק המאפשר ליהודים להשיב נכסים שהיו להם טרם מלחמת העצמאות. אבל האם הפלסטינים יכולים לבוא ולדרוש בחזרה את בתיהם שננטשו? לדעתי זו צביעות!

בנוסף לאמור, ואולי אף חמור מכך, ירושלים כבר אינה עיר ציונית. כבר היום חיים בירושלים רק קצת יותר משליש חילוניים ודתיים לאומיים, שניתן להגדיר אותם כציונים, השאר הם ערבים וחרדים. הצעירים בורחים מהבירה מידי שנה וחלק גדול מעם ישראל מרוכז ב"מדינת תל אביב" גם בגוף וגם בנפש. בקצב הנוכחי ירושלים הולכת בכיוון הבטוח להיות עיר דו לאומית במובן הדמוגרפי של המילה.

יש האומרים שלחלק את ירושלים, הינו טאבו ישראלי, אני אומר נהפוך הוא, לחלק את ירושלים זו הגשמה ציונית. רק חלוקת ירושלים לשתי בירות תשמור לעם היהודי ירושלים ציונית ויהודית. זו האמת אותה כל ראש ממשלה הבין, שבסופו של דבר ירושלים תחולק, בכל הסדר שהוא, ושזה אפילו אינטרס שלנו. הגיע הזמן שגם הציבור יפנים את העובדה הזו.

הכותב: יוני גרף, חבר בתא אופק, תא סטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית בירושלים, וסטודנט לתואר שני בלימודי המזרח התיכון והאסלאם.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , ,

2 תגובות

  1. עודד גלעד :

    תודה רבה יוני, על דבריך ששבו והאירו לי ביתר שאת את המציאות של החלוקה בירושלים (אפרטהייד בלשון עמים זרים, טפו-טפו).

    אני רק חולק על המסקנה הציונית/פלסטינית שלך – שאת החלוקה הממוסדת הזו צריך להעמיק ולקבע, ולאפשר לשתי הישויות התרבותיות מרחב מחיה כמה שיותר נקי מנוכחות האחר, כי ביחד זה פשוט לא הולך.
    אני מסכים שחיבור ירושלים הוא בלתי אפשרי – או יותר נכון בלתי אנושי – כשדגל ישראל ודגל פלסטין נאבקים על זכות הבכורה בה.
    אני מאמין שאפשר וצריך לחבר את ירושלים רק תחת דגל אחד – הדגל האנושי. אמת – הדגל הזה לא קיים היום וצריך להמציא אותו, אבל זה בסדר – גם דגלי ישראל ופלסטין הם המצאות מודרניות.
    גם לנו, בני האדם, מגיע דגל, ועיר, וארץ.

  2. עמרי אדומי :

    אבל צודק יוני שעוד לא המציאו אותו ויותר מכך לא בשלו התנאים כדי שימציאו אותו…
    מי שלומד היסטוריה יודע שהמצאה היא חשובה בעיקר מהשלב שבה היא מתחילה לתפוס ולאו דווקא ממתי שהומצאה.
    כלומר, גם אם יש דגל כלשהו שכזה עכשיו, הוא לא חשוב ומעניין כל עוד הוא לא תופס. ומה לעשות, בעשורים הקרובים (אם לא יותר) הוא לא יתפוס. הלאומיות היא תופעה בת למעלה ממאתיים שנה, היא לא תעלם דווקא מחר.
    מעבר לכך, בל נשכח את חלקן של הדתות, כך שהפיצול במקרה זה הוא כפול (וכל מי שעיניים בראשו מבחין בעלייתה המחודשת של הדת בעשורים האחרונים לאחר מאות שנים של דשדוש).

    לסיכום,
    כל הכבוד יוני. אני איתך.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.