קום התנערה – מתחדשת: המשמרת הצעירה של תנועת העבודה

המשמרת הצעירה של תנועת העבודה מתנערת אל חידוש הדיון הערכי בתנועה, יתחילו באתר אינטרנט ועופות השמים לחשו ל"עבודה שחורה" שגם משק כנפי בחירות פנימיות נשמע שם
נמסר על-ידי דקל דוד עוזר

המשמרת הצעירה מחזירה לחיים את הדיון הערכי בתנועה

עלה לרשת אתר המשמרת הצעירה של תנועת העבודה.

באתר ×–×” נספר לכם מי אנחנו והחשוב ביותר – נחזיר לחיים את הדיון הערכי בתנועה!

בכוונתנו לפרסם את עיקרי החזון – מסמך שבו פירטנו את עיקרי עמדות תנועת העבודה הנוכחיים ובכוונתנו להתחיל לקיים דיון ערכי ופרקטי כיצד ממשים בפועל את חזון התנועה בזמנים הללו ונוכח המציאות הקיימת לפנינו.

אתם מוזמנים לקחת חלק עימנו בגיבוש החזון ולהגיב על עיקריו בפייסבוק

כמו כן ניתן ליצור קשר בכתובת דוא"ל mtzeira@gmail.com על מנת לתאם פעילויות, להחזיר את הדיון הערכי הפרקטי לתנועת העבודה ולהצטרף למסע שבסופו תנועת העבודה תשוב למשול בישראל.

בברכה,
המשמרת הצעירה של תנועת העבודה

המשמרת הצעירה – עיקרי החזון

  • לעשות את ישראל לדוגמה של כלכלה מודרנית המבוססת על צדק חברתי וחלוקתי.
  • להוביל את העולם המערבי בצמצום הפערים בין שכבות האוכלוסייה
  • לחזק את הצד הערכי במערכת החינוך באמצעות חיזוק משמעותי של מערך החינוך הבלתי פורמלי ובראשו תנועות הנוער, פעילויות התרבות ואגודות הספורט והקמה בחוק של "לשכת העוסקים בהוראה" לחיזוק המעמד וקידום ההתמקצעות בתחום ההוראה על ידי המורים.
  • להיפרד לשלום מהפלסטינים על בסיס עקרונות הסכם ×–'נבה, תוך חתירה לכינון ברית היסטורית מחודשת עם העולם הערבי וקידום שיתוף הפעולה במזרח התיכון על בסיס האינטרסים המשותפים, הדגשת הדמיון וההסכמות בין הדתות והיחס המיוחד לעם היהודי בהיסטוריה של האומה הערבית ובדת המוסלמית.
  • לקדם את החברה האזרחית תוך שמירה על המסורת היהודית ועל חופש הפולחן.
  • לקדם את הדו-קיום וחיזוק המגזר הערבי על ידי הכרה בו כמיעוט לאומי הזכאי לחופש תרבותי ואפשרות להתפתחות עצמית תוך קיום חובותיו האזרחיות.
  • לצמצם את האלימות בחברה באמצעות מדיניות של אפס סובלנות כלפי עבירות אלימות וונדליזם, זאת במקביל לחיזוק מערך ההסברה ולחשיבה מחודשת על אופן הטיפול בנוער עברייני ועבירות מוסר.

צרו עימנו קשר באימייל mzteira@gmail.com או בפייסבוק

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , , , , , ,

9 Responses to “קום התנערה – מתחדשת: המשמרת הצעירה של תנועת העבודה”

  1. אבי הגיב:

    * מברך את ההכנסה של המילים "יהדות" ו"מסורת" לתוך המצע. רק לא הבנתי מה הקשר בין יהדות ומסורת לבין קידום החברה האזרחית?

    * עקרון נוסף שאני מציע- ליברליזם *מתון* כמתווה למערכת היחסים *בתוך* החברה, בין קבוצות שונות בתוכה. מדובר בויכוח על מהות/המודל של הדמוקרטיה, שלדעתי בשמאל לקחו אותו לכיוונים רדיקליים מידי, ולכן נדרש המחסום וההבהרה הזו. [לטעמי לעניין הזה יש השלכות *גם* על נושאים מדיניים וכלכליים]

    הנוסח המוצע: "לקדם את ישראל כחברת מופת *נאורה* ומתקדמת, המבוססת על ערכי הציונות, הדמוקרטיה והסובלנות, הצדק, השוויון והחרות, תוך גישור על השסעים החברתיים השונים שבמדינת ישראל."

    ה"נאורה, דמוקרטיה, סובלנות וצדק, שוויון וחרות"= ליברליזם מתון, בלי סקטוריאליזם, ובלי הגרסה הקיצונית של הרב תרבויות או שיח זכויות האדם. וכדי להבהיר זאת כתבתי על "הגישור של השסעים החברתיים" למיניהם (כלומר לא רק על הפערים הכלכליים, אלא גם הפערים העדתיים, ובנושאי דת ומדינה, עולים-ותיקים, מיעוטים אתניים, מיעוטים מגדריים ובראשם נשים, ועוד). היום כשמדברים על שוויון מול חרות, זה נתפס כקשור לשיטה הכלכלית, מדינת רווחה מול לסה-פר. אך זה לא רק זה.

    * הנושא המדיני-בטחוני:
    אני אישית חושב שלא צריך לדבר על תכניות (מדף) מדיניות ספציפיות, ובמיוחד לא ז'נבה, בגלל שזה מסנדל אותנו מבחינת המהלך המדיני. הרי כולנו יודעים איך פחות או יותר זה צריך להסתיים (מול הפלשתינים: בלי פליטים בישראל, גבולות 67', חלוקת ירושלים וכו'), אבל הבעיה *האמיתית* היא *איך* להגיע לשם. וכל תכנית שמגיעה מחוץ לפוליטיקה, ובמיוחד שהשמאל יזם אותה, רק מעידה על חולשת השמאל. כלומר על חוסר יכולתו ליישם משהו *בתוך* הפוליטיקה, ולקבל עליה קרדיט *ציבורי-אלקטוראלי*.

    השאיפות צריכות להיות מתונות יותר, כלומר *חתירה ל*, כלומר שזו *השאיפה*. שאיפה לשלום וביטחון. שאיפה למהלכים דו-צדדיים וכדו'. כן נכונות לויתורים כואבים, אבל בלי לציין את טיבם המדויק. וגם אני חושב שאסור לסנדל את השמאל מבחינת יוזמות חד צדדיות, *כאפשרות אחרונה* כמובן, כמו היציאה מלבנון וההתנתקות. שלמרות הכל, בשורה התחתונה, היו לטעמי מהלכים מדיניים היסטוריים. רק שאסור *להצהיר* על המהלכים החד צדדים הללו כאופציה מראש (להבדיל מכפי שנעשה במהלכים בלבנון ובעזה), וצריך למצות את המהלכים הבי-ליטראליים, תוך זריקת רמזים על כך שלישראל יש גם כלים נוספים, ושהזמן פועל גם לרעת הפלשתינים. (וכוונתי כאן לכלים מדיניים, בראש ובראשונה, אבל גם לאחרים.)

    ואפשר להזכיר שיתוף אינטרסים וכדו' עם העולם הערבי (כמו קבלה עקרונית למשל של היוזמה הערבית המבורכת), וגם משהו בסגנון הנאום של אובמה בקהיר. אך לא להגזים עם הרומנטיקה על "ברית היסטורית" איתו. לא אומר שלא צריכה להיות חתירה לשם, אבל הפערים התרבותיים-ערכיים כל כך עמוקים, הרבה יותר מהפוליטיים, שזה נשמע תלוש מידי כרגע. לא משם תבוא הישועה. אבל מה כן? אידיאליזם מתון משולב בפרגמטיזם מדיני-ביטחוני.

    ולכן נוסח אפשרי: "חתירה לשלום עם שכנינו תוך נכונות לפשרות טריטוריאליות כואבות, בין היתר לצורך הקמת מדינת הלאום הפלסטינית. חתירה לגבולות קבע מוסכמים ובטוחים. ובכלל: שמירה על ביטחון מדינת ישראל ועל צביונה היהודי והדמוקרטי, באמצעות קידום יוזמות מדיניות לשינוי הסטאטוס קוו הקיים."

    *הייתי ממליץ בחום לדבר גם על הכרטיס *הסביבתי* בנפרד. וזאת מעבר לשיקול האלקטוראלי והקשר הרצוי בין גורמים סביבתיים והמפלגה. לטעמי מדינת ישראל לא תוכל להתקיים לאורך זמן בלי הטמעה של ערכים אקולוגיים. אגב, אגף מסוים במפלגת הירוקים הגרמנית, מדבר על הסביבה מתוך התחברות לאדמת המולדת. שזה משהו שתמיד התקשר, ואפשר לקשר, לציונות, לארץ ישראל ואהבת הארץ. סוג של שילוב בין הקק"ל והחברה להגנת הטבע.

    * אלימות בחברה- אם אתם רוצים להגיד איזושהי אמירה על צעירים בחברה, כאנשים צעירים, זו ממש לא הדרך. אם כבר תדברו על עידוד מעורבות פוליטית, קידום נוער ערכי, יוזם, אחראי, בעל רגישות חברתית ומוסרית, הנושא ערכים הומאניים וציוניים. וכדו'. אם זו סתם אמירה על האלימות בחברה, לטעמי אין לה מקום כל כך מיוחד. הנושא אמור להשתמע מהסעיפים האחרים האמורים.

  2. אבי - אחר הגיב:

    אבי, לא הבנתי – אתה נגד מדינת רווחה? אתה חושב שהיא קיצונית מדי כמו לסה-פר? אתה יודע, גם הניאו-ליברלים נגד לסה-פר, אלא בעד מדינה שנותנת את המינימום. האם זוהי שיטתך? במה אתה שונה מניאו-ליברל שתומך בלתת את המינימום או קצת מעליו בלבד, אך מתנגד למדינת רווחה מקיפה?

  3. אבי הגיב:

    לאבי-האחר:

    בכלל לא התייחסתי *ישירות* לסעיפים המתייחסים לסוגיה החברתית-כלכלית. פשוט כי חשבתי שהם פחות או יותר מניחים את הדעת בחזון. אני תומך במדינת רווחה ומבחינתי ראוי שזה יוזכר כלשונו.

    במייל ששלחתי למשמרת הוספתי גם את השאלה הבאה: "
    סליחה, לא ברור לי למה אתם קוראים צדק חברתי וחלוקתי, וצמצום פערים? האם זה רק צמצום בין שני העשירונים העליונים לבין שני העשירונים התחתונים, או שגם בין ארבעת העשירונים הנ"ל לבין העשירונים שבאמצע?", מתוך ניסיון לשלול את הרעיון שצריכים לדאוג רק לעניים, ומתוך השאיפה לקדם מדינה רחבה בתחומים של בריאות, חינוך ורווחה. ועוד ועוד.

    דיברתי על מהות היחסים בין קבוצות שונות בחברה, ולא רק בין מעמדות. כשדיברתי על שיוויון וחרות, אמרתי שזה רלוונטי גם לקבוצות שהן לא מעמדיות: אשכנזים-מזרחים, דתיים-חילוניים ועוד. דמוקרטיה לא צריכה לתת רק דרור לקבוצות חברתיות, אלא גם אמונה על השוויון החברתי, בדמות הגישור שציינתי. הטענה שלי שבשם רב-תרבותיות בגרסה קיצונית שלה, החברה משוסעת, מקוטבת ולא יכולה לתפקד. זאת ועוד, פרופסור לינדרט מברקלי, סבור שיש קשר בין חברות רב-תרבותיות מקוטבות לבין ממשלה קטנה וחוסר משילות. וזה בדיוק מה שקורה בישראל, ארה"ב ובאפריקה בגדול, להבדיל מהמדינות האירופאיות ובמיוחד בסקנדיביה.

  4. א. בן-אבי הגיב:

    ההקדמה וההזמנה אכן מרשימות, על-כן מלא תקווה ואופטימימות פתחתי את הלינק. חשכו עיני.

    אחרי כל הדיבורים הגבוהים על חזון וערכים, עמוד הבית מברך את הבאים בשעריו דווקא בקמפיין נגטיבי כנגד אהוד ברק. זו הבשורה של המשמרת הצעירה לעם ישראל? "ברק לא מתאים לעבודה"?

    לא שיש לי בעיה עם הטענה הזו, אני אפילו מסכים; אבל תנועה רעיונית ערכית אמורה להציג חזון פוזיטיבי, מסר של קדמה, לא עוד התמקדות שלילית לשלול אדם ספציפי…

    אגב, המשמרת (כפי שמתואר בעמוד "מי אנחנו") כביכול ניתקה עצמה ממפלגת העבודה; אז למה הקמפיין המרכזי שלה מתעסק דווקא בשאלה מי יעמוד בראש מפלגה זו?

  5. בהמשך לא. בן אבי הגיב:

    אני מסכים עם רוב החזון, אבל לא ניתן להבין מה המטרה "תכל'ס" – בניית מחנה אופוזיציה לברק בתוך העבודה, תשתית למעבר המוני למפלגה קיימת (מרצ או קדימה), בניית בסיס למפלגה חדשה או הקמת תנועה לא מפלגתית. השמירה על המותג "המשמרת הצעירה" מרמזת על האפשרות הראשונה, אבל זו רק ספקולציה.

    במצב הנוכחי כולם אומרים "כל האופציות פתוחות" – אבל אולי ×–×” בדיוק מה שמשתק את המערכת.

    יכול להיות שמה שנדרש הוא שמישהו יודה בגלוי בכוונותיו ויתחיל לאסוף אנשים למהלך פוליטי ספציפי וקונקרטי. דוגמה חיובית – אורי ×–×›×™ (×”×™×” מועמד מרצ לכנסת) מסביר בפירוש שהוא רוצה לחבר את קדימה-העבודה-מרצ ועוד למפלגה אחת גדולה.

    אני כרגע לא חושב שזו האופציה העדיפה, אבל אני מעריך אותו מאוד על הכנות.

    כפי שאני מבין את הדברים, המועמד הריאלי להעיף את ברק זה בוז'י הרצוג. מי שהולך על אופציית "להעיף את ברק ולנקות את העבודה" שווה לו לחבור לבוז'י, אעפ"י שאינו ס"ד כלל, פשוט כי הוא מועמד ריאלי למשימה הספציפית הזו. אני גם מאמין שזו החלופה ששלי יחימוביץ' כבר בחרה בה, והסיבה שהכל בשקט היא כי בוז'י מחכה לעיתוי מתאים. בינתיים שניהם משחררים מדי פעם התבטאויות קשות נגד ברק, במינון שהולך וגובר.

    אם זוהי הדרך שבחרתם בה, אז בתור מי שכבר לא חבר במפלגת העבודה (ביטלתי חברות מיד אחרי הפריימריס לכנסת) אני לא ממש יכול להירשם בארגז שלכם.

    עדיין, שיהיה לכם בהצלחה.

    איתי

  6. אבי הגיב:

    איתי,

    אני מסכים איתך שצריך את התאכלס, ואסור לברוח ממנו, אך זה פחות רלוונטי ספציפית לחזון המשמרת.

    ברמה האסטרטגית יש שאלה: מה קודם למה? הפרוגרמה ואסטרטגיית הפעולה או הערכים והחזון? ההנחה היא שכל פן כזה מושך אנשים, שיכולים להשפיע לחליפין על הפן השני (החזון או הפרוגרמה).

    אני חושב שהנחת העבודה היא שהמשמרת נלחמת על מפלגת האם -העבודה, ומכאן ההתקפה על ברק. מסיקור בעבר של רינה מצליח הבנתי שהמשמרת משתפת פעולה עם צעירי מר"צ. מה מעבר לזה ולאן כל זה חותר, אין לי מושג. ולכן, צודק איתי, בעניין הבעייתיות שבעמימות.

  7. דקל עוזר הגיב:

    תודה לכולם על ההערות וההתייחסות, אני אעביר אותם להתייחסות.
    כדעה מהתרשמות אישית שלי שאינה יכולה לבטא עמדה כללית של המשמרת כי אינני מוסמך לדבר בשנה, אני יכול לתת את ההתייחסות הבאה:
    א. לגבי הערות על ביטוי ×›×–×” או אחר – ×–×” בהחלט נתון לשינויים, הרעיון ×”×™×” להציג חזון שניתן לבנות על פיו יעדים ומדדים אמיתיים ולא רק דיבורים באויר כמו "מחנה השלום" או "שתי מדינות".
    ב. מסיבה זאת יש התייחסות ליוזמת ×–'נבה – הרעיון הוא לא להתבייש לומר שיש אחרים שעשו וחשבו והם מבינים ואנחנו מאמינים ביושר ובגישה שלהם ולכן מאמצים את העקרונות.
    ×’. לגבי התכניות אנחנו נאבקים על ×—×™×™×” וקיומה של מפלגת העבודה – הפולש לא יראה אותנו הולכים, אלא מסלקים אותו (וברור למי הכוונה).

    לגבי ההערה על הקמפיין השלילי, אנו מאמינים שכיום המכשול העיקרי (בהחלט לא היחיד) שמונע לחלוטין אפילו תחילתו של דיון במסגרת המפלגתית הוא היותו של ברק יו"ר המפלגה ונשמח שכהעוול הזה ייפתר, אבל העברתי את הביקורת לשיקול הנהגת המשמרת.

  8. אבי הגיב:

    דקל, תשמע אני יכול להציע לך תכנית ספציפית, מפורטת, עם מחשבה והכול, כזו שיכולה לעבור ולא רק להיכנס לפנתיאון ההולך וגדל של תכניות "נו טוב, לפחות ניסינו", או "תראו, פלסטינים וישראלים יכולים להסכים!" של מחנה השלום. אבל כאילו דא! כבר שנים, שסקר אחרי סקר מוכיח שיש רוב של הסכמה לעקרונות של ז'נבה, אצל הפלשתינים והישראלים כאחד. אז מה הבעיה? הבעיה היא פוליטית, והפיתרון שלה הוא שם. לא בתקשורת, לא בחברה האזרחית, באקדמיה, בכלכלה, או ביחסים שבין שני אנשים. ומה גם שהעיקרון של הכל לא כלום מביא אותנו בד"כ יותר לכלום.

  9. דקל עוזר הגיב:

    אבי אתה צודק,
    התרגום לעברית של מה שאתה אומר הוא שצריך לשכנע אנשים רבים להצביע לקבוצה אחת בלבד, והמותג הרלוונטי הוא "העבודה" או התחדשות שקשורה אליו, שום פתרון קסם לא יעזור.

    זה מה שבכוונתו ליצור, אבל כדי לעשות זאת צריך לצד עשיה ודיון ערכי להסיר מכשולים והם על פי הסדר: אהוד ברק, חוקה מעוותת, היעדרם של כללי התנהגות לנבחרים.

    אתה מוזמן כמובן להצטרף לעשייה.

Leave a Reply