חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עינת וילף, יש דברים חשובים יותר מביטול חוק זכויות התלמיד

נושאים חינוך ותרבות, פוליטישוק ב 21.03.10 5:20

חברת הכנסת ד"ר עינת וילף*, ממשיכה – אחרי שנבחרה לכנסת – בקמפיין הציבורי "תנו למורים ללמד"**. לפיכך יוזמת ח"כ וילף את ביטול חוק זכויות התלמיד.  הראל ליבוביץ', חבר עבודה שחורה מוחה וטוען לעדיפויות אחרות
מאת: הראל ליבוביץ'

השבוע פורסם אודות כוונת חה"כ עינת וילף (העבודה) להגיש הצעת חוק לביטול חוק זכויות התלמיד.

חוק זכויות התלמיד מעגן בחוק את היחס וההתנהלות של גורמי החינוך בבתי הספר אל מול התלמידים במטרה להגן במיוחד על תלמידים חלשים שבעבר, מערכת החינוך נהגה בקלות יתרה בהוצאתם מן המערכת.

חוק זכויות התלמיד הינו חוק בסיסי בשנות ה-2000 וביטולו לא רק שמפספס את ההתמקדות בעיקר ובמה שבאמת קורה במערכת החינוך כיום, אלא הוא גם יחזיר את מערכת החינוך שנים רבות אחורה בכך שיגדיל את הנשר וישלח לרחוב בני נוער רבים שבמקום לשבת בכיתה ולרכוש חינוך והשכלה, ימצאו עצמם בעבודות מזדמנות וברחובות ויהוו נטל על המדינה ועל החברה שנים לאחר מכן.

אינני יודע מה באמת עומד מאחורי הרצון של חה"כ וילף לבטל את החוק. האם עומד אינטרס מקצועי, המבוסס בנתונים ובעובדות שכדאי מאוד שתציג אותם או שמא מחפשת חברת הכנסת את דרכה לכותרות העיתונים ומשיכת תשומת לב, על חשבונם של אוכלוסיית התלמידים בישראל.

לדברי חה"כ וילף "חוק זכויות התלמיד הוא אחת הסיבות להתדרדרותה של מערכת החינוך", האמנם?

האם קיום ועדה לתלמיד אותו מעוניינים להרחיק ממוסד החינוך בו הוא נמצא – זה מה שגורם למערכת החינוך להיות חלשה ונכשלת?

האם הצהרת החוק להתייחס בכבוד לתלמידים – לא להשפיל, לא ללעוג, לא לנהוג כלפיהם באלימות זה מה שגורם למערכת החינוך להיראות כפי שהיא נראית כיום?

מאוד מוזר לי שהצעת חוק כזו מגיעה מחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה.
זה הוא עוד סממן לכך שהמפלגה הזו איבדה כל כיוון.

אינני יודע אם לחה"כ וילף יש ילדים או לא, אך נראה לי שכל הורה היה רוצה להיות בטוח שהחוק במדינה בה הוא שולח את ילדיו יום-יום לשעות ארוכות בבית הספר, מגן עליהם מפני התנהגות רעה או כל אפשרות בה הם עלולים למצוא עצמם נפגעים שלא כצורך. טוב שלא ביקשה חה"כ וילף להחזיר לבתי הספר ולמורים את האפשרות להכות בתלמידים סוררים בסרגל.

אין ספק כי נדרש להעניק למורים כלים הרבה יותר משמעותיים כדי לאכוף משמעת וסדר בתוך בתי הספר.
לא ידוע לי אם קיים עונש הריתוק בבתי ספר בישראל כפי שקיים בארה"ב, למשל, בו תלמיד שמתנהג בצורה לא תקינה בבית הספר, נענש על ידי המורה שלו בריתוק לאחר שעות הלימודים בבית הספר.

שיפור מעמד המורים באופן כללי בתוך החברה הישראלית הוא האמצעי שיחזק אותם אל מול התלמידים.
כיום, יודעים התלמידים שרואים את המורה העומדת בפניהם בכיתה כי היא מרוויחה שכר נמוך, לא בהכרח מוערכת על ידי המערכת בה היא נמצאת, חוששת מפני הקיצוצים התמידיים שמנחיתים מידי שנה על מערכת החינוך.

מה עוד, שיש לנו מערכת חינוך מיושנת, עם מוסדות מיושנים ללא ציוד מתקדם, המתעלמת מהפער הקיים בין הקידמה הטכנולוגית הנגישה והשימושית לבין מה שקיים בין כותלי הקירות של כיתות הלימוד בבתי הספר שלנו.

מדוע צריך ראש העיר שלי, לדוגמא, לטוס עד לארה"ב ולאסוף תרומות מעשירי הקהילה היהודית כדי שיוכל לשפץ את אולם הספורט המיושן שבתיכון העירוני? או להקים מעבדות חדישות למגמת הביולוגיה והפיזיקה של בית הספר? היכן המעורבות של הממשלה, של המדינה עצמה בהענקת מספיק משאבים כדי לפתח את מוסדות החינוך שלנו?

כשמערכת חינוך נשענת על תרומות , נראה לי שלא הזכות של התלמיד לכבוד הוא זה שגורם לה להיראות חלשה וכפי שהיא נראית היום.

טוב תעשה חה"כ וילף אם תתמקד בפעילות ענפה להעלאת שכר המורים, לשיפור התשתיות בבתי הספר וביצירת שיתוף פעולה אמין ופורה בין ההורים והמורים – שכן ההורים הם אולי הגורם המשפיע ביותר על התלמידים. כל עוד החינוך אינו בראש סדר העדיפויות הלאומי, נמשיך להתקשקש על הטפל ולא על העיקר. על חוקים הצהרתיים ולא על הסביבה החינוכית הקלוקלת הקיימת כיום.

_______________

* ח"כ ד"ר עינת וילף, חיברה – ביחד עם אמה, המורה מירי וילף, את הספר: "בחזרה לאלף-בית – הדרך להצלת החינוך בישראל (ללא תוספת תקציב)" הוצאת ידיעות אחרונות, אפריל 2008.

** עניינו של הקמפיין הציבורי "תנו למורים ללמד" הוא מתן סמכות רחבה יותר למורים ולמנהלים בנושאים הבאים: הרחקת תלמידים מפריעים מהשיעור, הורדת ציון בגלל התנהגות מפריעה או אלימה בכיתה, הגבלת יכולתם של הורים להיות במגע ישיר ויומיומי עם המורים והענקת גיבוי למורים על ידי מנהלים וארגון המורים.


נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , ,

33 תגובות

  1. שושי פולטין :

    אני מביאה ציטוט מפוסט סיכום עשור שכתבתי בדצמבר האחרון. השינוי שחל עם החלת חוק זכויות התלמידי הוא קריטי, וכבר בדצמבר החלטתי לפתוח דווקא בו. הנה הדברים:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1389339
    יש לשים לב לתהליכים שהתרחשו במערכת החינוך בעשור האחרון ובגללם הגענו לאן שאנחנו ניצבים כיום.

    חוק זכויות התלמיד -חוקק בשנת 2000. ב 2003 חולק פנקס הזכויות לתלמיד ביזמתה של השרה לימור לבנת. החוק אשר בא לעגן את זכויות היסוד של התלמיד, חזר למערכת החינוך כבומרנג.
    מתן גיבוי לתלמידים וקו פתוח לתלמיד ולהורים ע"י שרת החינוך, הפך ל 'כלי נשק' בידי התלמידים וההורים אשר 'לקחו' את הזכויות רחוק מידי ושכחו את החובות. אמירות כמו 'זכותי' ו 'כי למה מי את? מה תעשי לי..?" הפכו לשגורות בפי תלמידים רבים.
    חוק הזכויות במקביל למדיניות אי נשירה ( מניעת נשירה האמת מאחורי הכותרת http://cafe.themarker.com/view.php?t=316759), הביאו להבנה כי התלמיד יכול לעשות הכל או לחילופין לא לעשות כלום (לא ללמוד) ולא יאונה לו רע. לסיום העשור, הבין שר החינוך את הסכנה הנובעת מהחוק והביא לתיקונו, אלא שהנזק כבר נעשה!
    בעיני זו אחת הרעות החולות שהביאו להפקרת המורים, פשוטו כמשמעו, להפחתה ניכרת במעמד המורה, להתרופפות המשמעת ולהגברת האלימות. "
    ואוסיף – אינני יודעת אם ביטול החוק יביא את הישועה, בכל מקרה אם כבר ישנו חוק זכויות התלמיד, חייב לבוא לפניו חוק חובות התלמיד. היום החובות הן של המורה הזכויות הן של התלמיד, פשוטו כמשמעו.
    הנושא חלחל כל כך חזק, לא רק לתלמידים האלימים אלא גם לטובים שבהם.
    טוב שעינת וילף זעזעה את המערכת בצעדה זה!

  2. הראל לייבוביץ :

    שושי,
    אני חושב שזה ברור מאליו שתלמיד שנוהג באלימות בין אם מילולית וכמובן פיזית, חייב להיות מטופל משמעתית ולא להשאר בכיתה כאילו הכל בסדר.
    אני חושב שזה היגיון בריא.
    לא ברור לי מדוע צריך לבטל באופן גורף את זכויות התלמידים כדי שניתן יהיה לטפל בתלמידים אלימים בתוך המערכת…?
    מובן מאליו שכמו שלתלמיד יש את הזכות לכבוד, מוטלת עליו החובה לתת כבוד.

  3. שושי פולטין :

    להראל לייבוביץ,
    מה שמובן לך לא מובן היום לתלמידים. צר לי, אבל כמי שנמצאת בתוך המערכת, אני ניתקלת בכך יותר ויותר וביתר שאת. זה אחד הדברים שקשה לי להעביר את עוצמתם במילים, כל מה שאכתוב מגמד את התחושה הקשה שלתלמידים לא ברורה היום חובתם אלא זכותם בלבד.
    אחת הדוגמאות שהועלו בימים האחרונים בהקשר לאלימות הוא שמורה חושש לגעת בתלמיד אפילו נגיעה קלה, משום שהתלמיד יתרעם עליו מיד פשוטו כמשמעו. אני אישית נתקלתי בכך לא אחת. וזו רק דוגמא אחת.

  4. הראל לייבוביץ :

    אתמול גם היתה כתבה בחדשות ערוץ 2 על מורים שהותקפו פיזית על ידי תלמידים.
    אבסורד שאנחנו צריכים שהחוק ינחה אותנו איך לנהוג בכבוד אחד כלפי השני בתוך מערכת החינוך, כשזה דבר כה טבעי.
    לדעתי, הבעיה היא דווקא בהורים –
    שלא משדרים בעצמם את הכבוד למורים ובמקום לעמוד לצד המורה שבסה"כ רוצה את טובת הילד, נוטים לשמוע רק את הצד של התלמיד שלהם.

  5. שושי פולטין :

    להראל,
    כאן אני מסכימה איתך הסכמה מלאה.
    כתבתי על כך בעבר בפוסט – "צריך שניים לטנגו"
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-32530-00.html?tag=21-18-19

  6. איתמר כהן :

    שלום הראל,
    אני משער שלא לימדת בכיתה בבית ספר בארץ.
    יש לי הפתעה בשבילך: השכר זה חשוב, אך זה לא הכל. זה נכון בהרבה תחומים. לדוגמא – למה אנשים רצים ללמוד רפואה ותקשורת – מקצועות שבהם עובדים שעות מטורפות, והרוב המוחלט של העובדים משתכרים שכר מאוד נמוך?

    אישית, שקלתי כמה פעמים להוציא תעודת הוראה כדי להתחיל ללמד בתיכונים. הייתי מוכן לספוג את השכר הנמוך. אבל הן הסיפורים של אשתי, והן נסיוני מפעמים שבהם לימדתי בכיתות בבתי ספר, ומהיתקלות ברמת ההתנהגות אפילו בקרב סטודנטים – החלטתי, שאני לא רוצה לעבוד כמורה. כל עוד יש אפס גיבוי למורים בארץ, לא ארצה לעבוד כמורה, ומצדי שגם יכפילו פי ארבעה את שכר המורים.

  7. לקסי :

    להראל,
    לפני זמן לא רב נכנסתי לכיתה י"א, "עיונית", "טובה". רק ל-10 דקות, לתדריך לקראת הפגנה (שדה-בריר).
    היתה אתי מחנכת הכיתה, או רכזת השכבה. לו אני מורה שם, היו מעיפים אותי מההוראה. זאת מכיוון שלהשגת קשב – 10 דקות – "החרמתי" טלפון סלולרי אחד, זרקתי גירים על נערה אחת והשתמשתי לרגע במירב עצמת הקול שלי, אחר-כך דיברתי בשקט וכמעט כולם הקשיבו.
    היו שם כ-15 – 20 נערות ונערים, לא כל ה-36(?).

  8. ד"ר רחל כהן פרידהיים :

    עבדתי שנים רבות כמורה בבתי הספר היסודיים והחלטתי לפרוש ביום שבו לא היו לי כלים להתמודד עם תלמיד אלים שאיים על תלמידה טובה אך קטנה. בעבר יכולתי להוציאו מהכיתה, לסלקו הביתה ליום או יומיים. אחרי שנחקק החוק זה אסור. ובמקרה הזה ההורים של הילד היו תומכים בי ויתכן שבעקבות הסילוק הוא היה חושב פעמיים אם לחזור על מעשיו. בשנה זו הילד הזה הפריע לכל הכיתה ללמוד ואם היה נענש יתכן שהיה נזהר יותר.ואם לא, יתכן שהיה מקום לסלקו לכיתה מיוחדת. בסופו של דבר אני הסתלקתי במקום שהוא יסולק.למורים אין כלים היום להתמודד עם תלמידים מפריעים.
    אני מחזקת את ידיה של עינת וילף שלפחות מנסה למצוא פתרונות למצב בלתי אפשרי זה של המורים.

  9. ניר :

    אני רק העברתי חוגים לילדים בבית הספר אחרי שעות הלימוד.
    אני לא חושב שאני אחזור על זה.
    הילדים היו התנהגו כלקוחות מול נותן שירות – הפריעו אחד לשני ואף סיכנו את בריאותם של חבריהם.
    כשהרגשתי שעלול להתרחש אסון ואפילו אין לי זכות לקחת בכח סכין יפני מתלמיד מתפרע – עזבתי.
    היום, אני מלמד באוניברסיטה – גם אצל הסטודנטים מתחילה המגמה. עיסוק וטחינה של שיח הזכויות עד דק – ללא יכולת לקחת אחריות אישית, ללא ניסיון להתמודד עם הדרישות.
    אני בעד ביטול שיח זכויות התלמיד כל עוד הוא לא נלווה לרשימת חובות תלמיד והורה מרשימה.

  10. יוחאי :

    עינת וילף לא נבחרה לכנסת. אופיר פינס נבחר לכנסת.

  11. דקל עוזר :

    ללכת אחורה זה לא הפיתרון ומי שחושב שהבעיה מצויה בחוק הוא אדם שלא מבין דבר וחצי דבר בניהול חברה אנושית.

    לפני שמבטלים את חוק זכויות התלמיד בטענה שהתלמידים המכים מנצלים את החוק, שיבדקו קודם מה אחוז התלמידים שבכלל מודעים לחוק הזה (0.5%) ומה מידת התלמידים המכים שמודעים אליו (0%).

    אם יש בעיה נקודתית אז מטפלים בה על ידי הוספת סמכויות וכו' בטח שלא על ידי ביטל חוק.

    מי שרוצה להבין יותר מכל דבר את הבעיתיות בחוק מוזמן לחשוב על הדבר הבא:

    בתכנית של חיים הכט אנשים היו מוכנים להתעמת עם אמא מכה אך לא עם אבא מכה – תבינו לבד לאן אני הולך.

  12. איתי :

    אני מסכים שיש בבתי ספר רבים בעיה של משמעת.

    אני חושב שחוק זכויות התלמיד הוא לא מחולל המחלה. האלימות בבתי הספר היא תוצאה של גורמים רבים, והיתה קיימת גם לפני חקיקת החוק. ייתכן שכדאי לתקן נקודתית סעיפים מסוימים בחוק, למשל להגדיר מתי מותר למורה להשתמש בכוח פיזי כדי לרסן תלמיד.

    מה שמקומם אותי מאוד מאוד אצל עינת וילף הוא הטענה שבעיית המשמעת היא הבעיה המרכזית של מערכת החינוך. לשיטתה, אם רק תונהג במערכת יד קשה יותר כלפי התלמידים, מיד ייפתרו כל בעיותנו והישגי התלמידים יקפצו. מכאן גם כותרת המשנה של ספרה שנוסחה (בערך) איך לחולל מפנה בחינוך בלי תוספת תקציב. הדוקטור וילף אינה דוקטור לחינוך כמובן, זה לא מפריע לה להביע דעה, בדיוק כמו שזה לא מפריע ליאיר לפיד ולשלמה דברת. לשיטתה, אין צורך להעלות שכר למורים, אין צורך להקטין את הכיתות וכו'. כל מה שצריך זה תקנון נוקשה, שכל המפר אותו יועף הביתה. זה פתרון קסם שטחי ומטופש בדיוק כמו המחשבה שאם יחמירו את הענישה על תוקפי צוות רפואי התופעה תצטמצם דרמטית. זאת, בלי להוסיף תקנים ומיטות בחדרי המיון ובמחלקות כך שיצטמצם זמן ההמתנה והחולה יטופל ע"י צוות רענן בתנאים נאותים. ככלל, פתרון "אפס סובלנות" קוסם במיוחד לימין הכלכלי משום שהוא אינו עולה כסף. הרבה יותר קל להצביע בעד חוק החמרת ענישה מאשר להילחם באוצר על הוספת תקנים למורים ורופאים או על תוספת כיתות ומיטות.

  13. דקל עוזר :

    מה שאמר איתי מאוד נכון ומעניין.

    נכון כי לחשוב שבכח אפשר להפסיק כח זה חוסר הבנה בסיסי של מגבלות הכח (כח מוביל לכח).

    מעניין כי לא ידעתי שאין לה קשר לחינוך – אז במה עוסק הד"ר שלה?

  14. שושי פולטין :

    איתי ,
    בעיקרון אתה צודק, אי אפשר לפתור את בעיות מערכת החינוך על ידי כוח. אני מסכימה גם עם יתר הדברים שלך, אבל כאן יש הרבה מעבר, החוק הזה גרם להפקרות , לכך שאין גבולות במערכת החינוך, והנושא הוא לא רק אלימות אלא גם חוסר למידה. אני אישית הייתי מוסיפה לו את חוק חובות התלמיד.

  15. דקל עוזר :

    שושי שלום,
    את אומרת דבר והיפוכו, ואינני אומר זאת כדי לפגוע חלילה.

    לפעמים בחיים כולם צודקים, יש מטוטלת שנעה שמאלה וימינה עד שמוצאים את האיזון.

    כעת המטוטלת נעה יותר מדי לצד אחד וצריך לאזן אותה (כל מערכת החינוך נוהגת בכוחניות יתר מצד המורים והתלמידים), צריך להרגיע את המערכת.

    אבל הפתרונות אינן דווקא להרביץ לתלמידים.
    אולי
    רק אולי.
    הפתרון הוא לרדת להם מהצוואר ולא להכריח אותם ללמוד בכח במסגרות שלא מתאימות לכל אחד ולנסות לבנות מסגרות שונות שאינן נועדו להשפיל אותם, לתייג אותם כדבילים ועבריינים ולא מקנות להם בגרות?

  16. שושי פולטין :

    לדקל עוזר,
    לא, אני לא אומרת דבר והיפוכו, אני אומרת שהחוק כפי שהוא גרם להפקרות, התלמיד היום בטוח שיש לו זכויות בלבד (כך גם הוריו). אילו היו מצמידים לחוק גם את חוק חובות התלמיד זה היה יוצר את האיזון. אולי.
    אני לא בטוחה שהפתרון של ביטול החוק הוא הפתרון הנכון, דווקא מאותן סיבות שמנה איתי- להחלת חובות על התלמיד צריכים לבוא צעדים נוספים, שנמנו על ידו.

  17. לקסי :

    משהו שעלה לי ברשת:

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=204994&blogcode=9358517

    וכדברי המחזאי: "… כאילו אין דמיון, דמיון בכל זאת יש …"

  18. דקל עוזר :

    אני חוזר על מה שאמרתי – החוק לא רלוונטי לחיי היום-יום.
    התלמידים לא מודעים לקיומו של החוק, צריך לצאת מהסרט הזה.

    להוסיף דברים ברמה ההצהרתית זה מצוין, העניין הוא שהחשיבות אינה במישור ההצהרתי אלא במישור של המעשה.

    לעומת זאת, הצעה לבטל את חוק זכויות התלמיד ולא להוסיף עניינים הצהרתיים אחרים (כמו לדוגמא לשנות את שמו ל"חוק זכויות וחובות התלמיד") זה ההגדרה המדוייקת ביותר של "לשפוך את התינוק עם המים".

    הצעה הזויה.

    ואני מחכה לתשובה במה הדוקטורט שלה.

  19. איתי :

    דקל, שמעת על גוגל? הכל צריך לעשות בשבילך?

    "ח"כ ד"ר עינת וילף, בעלת דוקטורט במדעי המדינה מאוניברסיטת קיימברידג' שימשה עד כה כעמיתה בכירה במכון לתכנון מדיניות עם יהודי. ד"ר וילף מרצה על יזמות חברתית במכללת ספיר והיא חברת ועדת ההיגוי של ועידת הנשיא. בעבר שירתה ד"ר וילף כיועצת מדינית למשנה לראש הממשלה שמעון פרס, יועצת אסטרטגית בחברת הייעוץ העולמית מקינזי ושותפה מנהלת בכור הון סיכון."

    אם תרצה להמשיך ולעיין בגוגל, מומלץ גם לחפש צירופים כגון "מקינזי הפרטה" או "מקינזי חינוך". ביבי מאוד אוהב את הדוח של מקינזי בנושא חינוך, כי הוא גוזר ממנו את המסקנה שאין כל צורך להוסיף תקציב לחינוך (
    http://www.blacklabor.org/?p=3534)

    הוסף זאת לאמירה של ד"ר וילף בראיון ל"עבודה שחורה" על כך שבימינו אין ממש הבדל בין העבודה לליכוד ועד הבחירות הבאות ייתכן "מיש-מאש" רציני, ותגלה שהסיכוי שתרוץ בפריימריס הבאים במסגרת הליכוד אינו אפס.

  20. רביב נאוה :

    וילף מתפרצת לדלת פתוחה, אבל גם את זה צריך לדעת לעשות בכישרון.

    חוק זכויות התלמיד הוא חוק רע, והוא בטח לא הבטיח את זכויות התלמידים או זכויות של מישהו, כמו שהוא היה אמור לעשות. עם זאת, ברור שאין טעם לבטל אותו כליל בלי להציע אלטרנטיבה, וכאן אני מסכים עם דקל והראל. מהלך של שינוי החוק הוא מהלך שהחל שר החינוך עוד לפני שוילף נכנסה לכנסת, וההצעה של וילף, בצמוד לפרסום על מקרה אלימות קשה בבי"ס, מלמדת שהכותרות על החוק חשובות לה יותר מהחוק עצמו, שגם היא יודעת שלא יעבור.

  21. הראל לייבוביץ :

    מישהו יודע להגיד, מבין אנשי החינוך כאן, מה היתה עמדת המורים כאשר חוק זכויות התלמיד נחקק בכנסת?
    האם בזמנו תמכו או התנגדו לחוק הזה?
    הרי לבטח הוא קודם ונחקק תוך שיתוף גורמי חינוך…

    נ"ב: לקסי, לא ברור לי מה אתה מנסה לומר סביב חוק דרומי ואת הקשר שלו לנושא הנ"ל.

  22. נדב פרץ :

    דקל: בלי לחוות דעה לגבי חוק זכויות התלמיד (אין לי אחת מגובשת), אני יכול להגיד שהטענה 'הוא לא משפיע על הילדים כי הם לא מכירים אותו' היא בעייתית.
    אם בגלל החוק, המורים נמנעים מלהפעיל סנקציות כלפי תלמידים מפריעים – אז התלמידים האלו לא מכירים את החוק, אבל בלי להכיר אותו הם יודעים שהמורים לא יעשו להם כלום.

  23. דקל עוזר :

    תודה לנדב שסוף סוף שם לב לפגם הלוגי שהכנסתי בדבריי וחיכיתי שמישהו ירים לי להנחתה…

    אתה צודק, לא צריך להכיר את החוק, כי זה משפיע על סמכויות המורים.

    אז בדיוק הוכחת את הטענה שלי: צריך לשנות נקודתית את סמכויות המורים, אם רוצים שינוי כאילו הצהרתי אז משנים את שם החוק, מוסיפים סעיף.

    נניח שישנו את החוק ולא ישנו את הוראות חוזרי המנכ"ל, אתה חושב שזה ישנה משהו?

    אני מקבל ב2 ידיים את דבריו של רביב "וההצעה של וילף, בצמוד לפרסום על מקרה אלימות קשה בבי"ס, מלמדת שהכותרות על החוק חשובות לה יותר מהחוק עצמו"

    ותודה לאיתי, המומחה לחיפושים בגוגל (-:

  24. הראל לייבוביץ :

    אני לא מבין מה אתם רוצים שהחוק יאפשר למורים להרביץ לתלמידים?
    אלימות לא פותרים באלימות…
    מה שצריך לעשות זה להקטין את כמות התלמידים בכיתות – בטוח שלא ניתן להשתלט על כיתה של מעל 30 תלמידים ועוד כשיש בתוכה כאלה המחפשים תשומת לב מיוחדת.
    צריך לשפר את התשתיות – לחדש אותן, ברגע שתלמידים יהיו במקום מושקע, הם ירצו לשמור עליו ויהנו לשהות בו.
    איפשהו היה כתוב שצריך לצמצם את הנגישות של הורים אל תוך בית הספר ובייחוד בקרב המורים – שאין ספק שזה צעד חיוני מאוד בדגש שכל עוד אין שיתוף פעולה פורה בין המורים וההורים ובעיקר ההורים רואים כמו הילד שלהם, את המורה כאויבם המושבע.
    כן צריך להעניש בצורה קשה על כל מעשה אלימות כלפיי מורה. היום הוא מכה מורה בת 50, מחר כשהוא ילבש מדים ויחזיק נשק ביד לך תדע מה הוא יעשה לחבר שמעצבן אותו במגורים.
    מערכת החינוך צריכה לדעת לטפח את בני הנוער שבה, לאפשר להם לממש את מלוא הפוטנציאל שבהם אך במקביל גם לפתח ערוץ שאין בו ספקות לגבי נורמות התנהגות של תלמידים ומורים, שמי שלא יעמוד בהן ייאלץ לשלם מחיר יקר.
    ושוב, לא ביטול החוק באופן גורף זה מה שיחזק את מערכת החינוך ואת המורים שבה.

  25. שושי פולטין :

    להראל לייבוביץ,
    אני ממש לא מבינה את המשפט הראשון. האם במשך 52 שנות קיומה של המדינה , עד להחלת החוק זה מה שהמורים היו עושים לתלמידים – מרביצים להם? לא!
    אבל התלמיד היה יודע שיש לו חובות הן של למידה והן של משמעת נכונה, ואם הוא לא עמד בחובות הללו הוא היה יכול למצוא את עצמו מחוץ למסגרת בית הספר.
    היו נורמות מקובלות , לא חוק. מאז שהוחל החוק ושרת החינוך טרחה להפיץ אותו בפנקס זכויות התלמידים, ופתחה קו פתוח לתלמידים, אלו למדו שיש להם זכויות וכל פיפס של המורה מיד התלמיד מתרעם על המורה 'זכותי…" "אין לך זכות.." "למה מי את/ה…?" "אני אתלונן עליך במשרד החינוך" וכו' וכו'.
    התלמיד יודע שכל מה שיעשה יעבור בשתיקה, ובכל מקרה ניטלה מהמורה זכותו להענשה, כי אם העניש מיד קיבל טלפון ממשרד החינוך לברור פשר הדבר. אז המורה העדיף לא להעניש…
    להמשיך?

  26. רביב נאוה :

    הראל,
    אם אני זוכר נכון (ואם לא, שושי בטח תתקן אותי) מי שדחף את החוק היה סילבן שלום. המורים, לפחות הארגונים שלהם, התנגדו.
    אני מניח שהכוונה היתה טובה. אחרי הכל, להחיל שיח של זכויות על חיי ביה"ס זה גם אלמנט חינוכי אבל חוסר האיזון של החוק, ביחד עם התערערות המשמעת ומעמד המורה (תהליכים שהחוק הוא בהחלט לא הגורם הבלעדי שלהם) יצרו תוצאה הרסנית.

    כמו שציינו כאן אחרים, יותר ממה שהחוק אוסר בלשונו הוא אוסר ברוחו. דוגמא מהניסיון האישי שלי: תלמידי כיתה נהגו לאחר ב 5-10 דקות לשיעור שלי, שהיה אחרון במערכת. כשהודעתי שאני עומד להשאיר אותם בשיעור 10 דקות אחרי הצלצול, ההנהלה מיהרה להוריד אותי מזה. הטלפונים שהם קבלו אחרי שהתלמידים יפסידו את ההסעות ויצטרכו לחכות שעה לאוטובוס הבא הבהילה אותם. באקלים כזה, לך תחרים טלפון מתלמיד או תעניש אותו. אפילו להוציא תלמיד מהכיתה הפך לפרויקט. ענישה גופנית? הממם… עכשיו, כשאתה מעלה את זה…

  27. הראל לייבוביץ :

    התגמשות מערכות היא תוצאה של שנים שאינני יודע להסביר מדוע זה קורה, אך לא רק במערכת החינוך. גם בצבא קיים קושי פיקודי משמעותי שהולך וגודל, בכלים העומדים לרשות מפקדים לטפל בבעיות משמעת של חיילים שנאחזים בזכויותיהם כבקרנות המזבח, מאשר למלא אחר חובותיהם.

  28. אורית כהן :

    אתחיל בכך שאומר כי אני מורה בתיכון. אוסיף ואומר כי עד שלא ניצבתם מול כיתה אין אתם יודעים על מה אתם מדברים. לקסי באחת מתגובותיו ציין כמה פעולות שעשה בתוך כיתה, פעולות שאינן חוקיות ובאם מורה היה עושה אותן היו מקפדים את ראשו. התנהגות זו של התלמידים מקורה בחוק זכויות התלמיד ובהתנהגות של ההורים והחברה כלפי מעמד המורה. אין ספק כי החוק במהותו הטהורה אינו חוק רע, בדיוק כמו החוק האומר כי אסור להכות ילדים (חוק שחוקק למנוע אלימות כלפי ילדים – אך היום ההורים מפחדים אפילו לגעת בילדם שמא תתפרש הנגיעה כאלימות). אך לצערי, החוק אינו נשאר טהור. מאד תמים לחשוב כי תלמידים ינהגו בכבוד אחד כלפי השני וכלפי מוריהם – אך ברגע שאין כבוד מצד ההורים למערכת איך אתם חושבים שהתלמידים ינהגו? ולמה צריך להוציא חוק שאומר כי צריך לנהוג בכבוד? האם הדבר לא ברור מאליו? לא יעלה על הדעת שמורה יצטרך לדרוש מהתלמידים שקט על מנת ללמד אותם, אם אינם רוצים ללמוד שילכו לעבוד ולא יפריעו לאחרים. לא יעלה על הדעת שהתלמידים ידברו בנייד, ישלחו מסרונים, יצלמו ועוד מבלי שלמורה תהיה היכולת להחרים את המכשיר או להשעות את התלמיד. שאלה: למה המורה בכלל צריך להגיע למצב הנ"ל? ועוד שאלה: למה תלמידים אלימים אינם מועפים מביה"ס? שאלה אחרת: כיצד זה שתלמיד נכשל שנה אחר שנה, נעדר מספסל הלימודים ולמרות זאת מסיים י"ב כיתות (ולא משנה באיזו מסגרת חינוכית)? ולמה אותו תלמיד יושב בכלל על ספסל הלימודים עם הבן / בת שלכם ומפריע להם למצות את היכולות הלימודיות שלהם? אם אי פעם שאלתם את השאלות הללו וגם אם לא, אז כדאי שתבינו שהרעה החולה הזו קשורה בחוק, אך לא רק בו. בעיני ד"ר עינת וילף צודקת – יש לבטל את החוק. אין הדבר אומר כי התלמיד יאבד את זכויותיו,לעניות דעתי יקרה ההפך.
    כדאי כי החברה הישראלית תפנים כי לא כל התלמידים חייבים ללכת לתיכון עיוני ולסיים אותו. בעולם נהוג ללכת לביה"ס מקצועיים (רוב האוכלוסיה הולכת למקצועי) ואין בכך שום בושה.

  29. דקל עוזר :

    אני חושב שכרגע גב' אורית כהן נתנה דוגמא להבנה הפגומה של מורים לגבי אופן התנהגות בכיתה.
    (למרות שאני חייב לציין שאין לי ספק שביני לבינה יש הסכמה שלא תתבטא דווקא בתגובה…)

    אין דבר כזה:
    אין דבר כזה שישבו אנשים בכיתה ויהיו מרוכזים ב-100% – תמיד מי שיעמוד מולם יצטרך להעיר לחלק מהם, להוציא חלק מהם ולשחק איתם משחקי חתול ועכבר – אם זה קורה בכל אוניברסיטה בעולם שבה מגיעים אנשים מרצונם החופשי בוודאי שזה ייקרה בבית ספר שבו כופים על התלמידים ללמוד.

    מה שאין דבר כזה הוא שתלמיד שאינו מעוניין ללמוד בצורה מסויימת – כופים עליו על ידי הפחתת ציונים על בסיס התנהגות וכפיית נוכחות (מה שפוגע בעולם)

    מה שאין דבר כזה הוא שמלמדים תלמידים 8 מקצועות במקביל לבגרות במקום לנצל את העובדה שיש 3 מועדים וללמד 2-3 מקצועות בלבד בסמסטר וניגשים בסוף.

    מה שאין דבר כזה הוא שאין שום הסקת מסקנות וכל שנה עושים בדיוק את אותו הדבר וחושבים שהבעיה היא שלא מרביצים לתלמידים.

    מה שאין דבר כזה הוא שמי שקובע את שיטות החינוך הם אנשים שאין להם שום הבנה בפסיכולוגיה ובחינוך.

    מה שאין דבר כזה הוא שמתייגים 30% ויותר מהאוגלוסייה כמטומטמים בגלל שהם לא עברו בחינה ולמרות שהם יכולים לעבוד, להתמיד ולהרוויח כסף.

    לצערנו, כל הדברים האלו קיימים וצריך לתקן אותם.

  30. לקסי :

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3865463,00.html
    חשד: תלמיד חרט צלב קרס על מכונית המורה
    שבועיים אחרי שצמיג מכוניתה נחתך, הופתעה לגלות מורה בתיכון באזור גדרה, כי על מכוניתה נחרט צלב קרס. מאחורי המעשה, היא חושדת, עומד תלמיד: "בעיני יש פה משהו מאד ברור, תחושה שהשלב הבא יהיה יותר גרוע"

  31. אייל אוסטרינסקי :

    דקל, עינת וילף בהצעתה יכולה להביא לשיפור משמעותי – לא בהישגי תלמידים אלא במשמעת ואווירת לימוד.

    ברור שההצעה היא רק קצה קצהו של קרחון ויש לבצע פעולות רבות (ובניגוד לעינת וילף אני לא מאמין שניתן לפעול ללא העלאת תקציבה של המערכת) כגון הקטנת מס' תלמידים בכיתה וכו'.

    אולם, טענת שהצעתה לא תשפר דבר כי התלמידים לא מודעים לחוק. זה לא משנה. ברגע שהמורים והמנהלים מודעים לחוק, תגובתם כלפי תלמיד שמפריע ומתנהג באלימות הופכת לרכה עקב חשש.

    זאת בניגוד למצב שיכול להיות קיים בהיעדר החוק המדובר. לטעמי, החזרת אפשרויות הענישה והאכיפה לידיהם של מורים ומנהלים יכולה בהחלט לסייע.

    לכן, הצעתה של עינת וילף חשובה וגם אם היא צעד ראשון, היא צעד ראשון חשוב.

    אייל.

  32. שושי :

    חוק זכויות התלמיד – "תיאוריות אולטרה ליברליות הרסו כל חלקה טובה"
    http://cafe.themarker.com/view.php?u=103193
    פוסט תגובה.

  33. סתיו בסר :

    http://www.atzuma.co.il/studentrightslaw

    הוראות החוק אינן גורעות מסמכותם וממעמדם של מורים ומנהלים. אדרבה, הזכויות המובטחות בו הן מעטות, אולי מעטות מדי.הם קובעות גבולות ברורים לניהול בית הספרלהתנהגות תלמידים ומורות. החוק איננו מונע מהצוות החינוכי לנקוט באמצעים חינוכיים ומשמעתיים, כאשר הם באים למנוע אלימות לצורותיה ולאפשר פעילות חינוכית תקינה וסדירה.
    קשה לקבל את ההסברים התולים את האלימות בישראל בעיגון זכויות תלמידים בחוק – מה עם העוני? הקיטוב הגדול בישראל? הפיגועים? היותנו חברת הגירה? מדינה במלחמה?…

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.