חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

העמותה לזכויות ילדים והורים: התיקון לחוק הנוער אנטי דמוקרטי

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, חדשות, משפט ופלילים ב 18.03.10 6:03

בעקבות דיון בקריאה שנייה ושלישית להצעת החוק לתיקון 18 לחוק הנוער מציגה פרופ' אסתר הרצוג יו"ר העמותה לזכויות ילדים והורים-ע.ל.י.ה. את התנגדות העמותה לתיקון


יום ראשון, 14 במרץ 2010

הודעת עמותת ע.ל.י.ה. בעקבות הצעה לתיקון החוק האנטי דמוקרטית

חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18) צילום קטין, התשס"ח-2008 של ח"כ אלי אפללו (פ/3316)

עמותה לזכויות ילדים והורים-ע.ל.י.ה. בראשות פרופ' אסתר הרצוג, מתנגדת בתוקף להחמרה כלשהי בחוק הנוער לרבות סעיף (24) ההגנה מפני פרסום – תיקון מספר 18. חוק הנוער (טיפול והשגחה) בעקבות החמרות והגנות לקטינים שצבר במשך השנים הפך להיות חוק לא חוקתי, רומס ברגל גסה זכויותיהם של ילדים והורים, אינו מידתי, ופוגע בערכיה היהודים והדמוקרטים של מדינת ישראל.

חוק הנוער הנו למעשה כלי שרת בידם של רשויות הרווחה, להוציא את הקטין מביתו ומשפחתו למסגרת מופרטת בעלת שיקולים עסקיים טהורים הפועלת ללא פיקוח או בקרה.  חוק הנוער הפך להיות חלק ממודל עסקי.

הפגיעה מתחילה החל מהוצאת קטין מחזקת הוריו ללא צו שופט, או ראיות כלשהן, דרך צווים שיפוטיים  הפוגעים בחירותו ובנפשו שהונפקו ללא נוכחותו או נוכחות הוריו, ומסירתו למסגרת מופרטת מה שנקראת רשות סעד, תיוגו והתעלמות מרצונותיו ורצון הוריו שהרי הם "מטופלים".

השיטה האנטי דמוקרטית הנעשית הרחק מעינו הביקורתית של הציבור מביאה לתוצאות הרסניות מידי יום. דוגמא אחת מרבות היא דוח ועדת בדיקה על חוות הנוער "שדה בר" שפורסם ביום 05.03.10 ב"מעריב":  "חוות הנוער  "שדה בר" בהנהלת יוסי שדה – החניכים הלכו לזונות שתו אלכוהול, חיו בתנאים מחפירים, ולמעשה הופקרו במהלך כל שנות פעילות החווה. שדה הוא אדם כוחני המטיל מורא על הכפופים לו והמשך קיום החווה מותנה בעזיבתו. בתפקוד גורמי הפיקוח של משרד הרווחה נמצאו ליקויים רבים.

כדי להוסיף חטא על פשע, התייצבו בפני גורמי הוועדה גורמי רווחה, ובראשם אנשי חסות הנוער, ומכרו לאנשיה סיפורים שהוועדה לא מצאה להם כיסוי במציאות.

לפני כמעט שנתיים, כשהמדינה החליטה לכבד את יוסי שדה, בהדלקת משואה בערב יום העצמאות, פרסם עיתון "סופשבוע"  תחקיר ראשון על התנהלותו של שדה. לפני ארבעה חודשים לאחר פרסום התחקיר השני, ולאחר ששורת בוגרים מהחווה ואנשי חינוך שעבדו בה החליטו לצאת החוצה ולספר מה ראו, החליטה הנהלת משרד הרווחה לעשות מעשה. …" (סוף ציטוט)

בג"צ עם הפנים לזכויות האדם, אסר על הקמת בית סוהר פרטי, ביטל את סעיף 5 לחוק סדר דין פלילי בדבר הארכת מעצר ללא נוכחות העציר, "הפרטה במדינת רווחה היא מהלך בעל תחלואים רבים במישור הערכי ובמישור זכויות הילד" אמר שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, במושב הפתיחה של כנס באר-שבע לשלום הילד,  לדבריו, ”במדינת רווחה אסור להפריט את החוליות החלשות. ההפרטה אינה מהלך חד-כיווני, אלא מהלך שיש בו תחלואים וקשיים רבים – במישור הערכי ובמישור זכויות הילד".

שאלות עמותת ע.ל.י.ה. למר דני דנון, יו"ר הועדה לזכויות הילד

• האם הוגשו בעשור האחרון תלונות למשטרה על ידי קטינים, הוריהם, רשויות הרווחה, או גורמים אחרים על הפרת חוק הנוער סעיף 24 – פרסומים מזיקים, וכמה?

•  האם הוגשו תלונות למועצת העיתונות?

•  האם הוגשו תביעות נזיקין?

•   אם לא, מדוע ממהרת הוועדה לזכויות הילד להחמיר את חוק הנוער? מי הם הגורמים שחוששים כל כך מהביקורת הציבורית?

עמותת ע.ל.י.ה. סבורה כי החמרה בחוק הנוער תגביר ותעצים את האלימות בפרט במשפחה ובחברה. מן הראוי כי הוועדה לזכויות הילד תפעל בהקדם לתיקון חוק הנוער ועשייתו חוקתי ודמוקרטי. ויפה שעה אחת קודם.

במקום לתת פומביות וזכויות אדם עד כמה שניתן, על מנת להישמר מההפקרות והאלימות של מערכות הרווחה והפרטת האוכלוסייה המוחלשת, הצעת החוק פועלת בכיוון ההפוך. הקטין, הקשיש וחסר הישע הם כלי לעשיית כסף, וכל מילה נוספת שיאמר, או שיראה, מפריעים לגורמים עסקיים מופרטים הגורפים הון עתק מהממשלה ומתרומות.

עמותת ע.ל.י.ה. תוהה, בידי מי מפקידה הוועדה לזכויות הילד את ילדינו?

פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה. מדגישה, כי היוזמה היא עוד דוגמה לאופן שבו הרווחה "מסנדלת" כל ניסיון של התקשורת להביא לידיעת הציבור את התנהלותה בסוגיית "קטינים במצוקה" וכי מדובר במהלך שלא רק שהוא אינו "לטובת הילד", אדרבא, הוא לטובת מערכת הרווחה ומדיניות השתקת הביקורת על השלכות פגיעתה הקשה בילדים ובמשפחותיהם.

עמדת עמותת ע.ל.י.ה. היא כי סעיף 24 בחוק הנוער (להלן) מכסה די הצורך הגנת קטין מפני פרסום.

יש לשמור על חופש הביטוי של קטינים אלו הנתונים לחסות ולמרות המדינה.

יתר על כן, יש להוסיף פרסום החלטות בתי המשפט לנוער, על מנת שבתי משפט אלו לא יהיו מנותקים מהציבור.

בנוסף יש להגיש בקשה לתיקון סעיפים רבים בחוק הנוער.

פרופ' אסתר הרצוג

יו"ר

עמותה לזכויות ילדים והורים-ע.ל.י.ה.

פרוטוקול מישיבת ועדה לזכויות הילד – 10.11.09


נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

41 תגובות

  1. רביב נאוה :

    מי שקורא את התגובה של "האגודה לזכויות ילדים והורים" עוד מסוגל להבין שמה שמניע היא דאגה למדינת רווחה והתנגדות להפרטה – ולא היא.

    הרצוג והחברים שלה לא מציעים להגביר את הפיקוח על מוסדות הרווחה, גם לא להלאים את המופרטים מביניהם. הם מתנגדים א-פריורי לכל הוצאה של ילדים מבתיהם ולכל טיפול חוץ-ביתי באשר הוא, ואין דבר יותר רחוק מ"מדינת-רווחה" מזה.

    הצגה עקבית של "מערכת-הסעד" כקונספירציה להוצאת ילדים מבתיהם לא שומרת על זכויות ההורים, בטח לא על הילדים. היא מחלישה את שירותי הרווחה, את מדינת הרווחה ואת האחריות והסולידריות החברתית. אם ע.ל.י.ה. היתה משתמשת ברטוריקה של זכות הקניין והזכות לפרטיות ושאר עולם המושגים הליברלי – זה היה יותר שקוף. במקום זה, הם הולכים בהפוך-על-הפוך ומנסים לחסל את מדינת הרווחה "משמאל". התוצאה תהיה אותה תוצאה.

    עד עכשיו לא הבנתי מדוע סבורים בע.ל.י.ה. שדווקא הצעת החוק הזאת (שבכלל לא נועדה למטרות המצוינות פה) תחליש את הביקורת הציבורית ואיך, לעזאזל המקרה של "שדה-בר" קשור לפה?

    אני מציע שלא ניתן לצעקות על "הצעת חוק אנטי-דמוקרטית" ועל "מערכת מופרטת" לבלבל אותנו. הטיעונים של הרצוג הם לא סוציאל-דמוקרטיים, להיפך.

  2. לורי שם טוב - עמותת ע.ל.י.ה. :

    לא ברור אם מדובר במגיב או מגיבה. על כל מקרה, ניכר כי עובד סוציאלי כתב תגובה זו, שאופיינית לחשיבתם המעוותת והדורסנית.

    בעמותת ע.ל.י.ה. מתנגדים להוצאת ילדים בכפיה מביתם ממשפחות הנורמטיביות. הנושא מובא בהרחבה באתר שלנו.
    http://sites.google.com/site/yeladim100

    מקרה "שדה בר" חיוני ביותר לצורך המחשה ויזואלית כיצד ילדים שהוצאו מביתם הנורמטיבי, נתונים לחסדם של עובדים סוציאליים, לעיתים קרובות עוברים התעללויות קשות במסגרות השונות של המדינה וחשוב כי עדותם תיחשף בתקשורת משום שעדות זו מגינה עליהם מפני אותם גורמים מפקירים במשרד הסעד.

    בהיותם שוהים במוסדות סגורים ללא פיקוח נאות מבית או של העולם החיצון, חשופים הילדים למעשי אונס ואלימות קשים מצד חבריהם או מצד צוות המקום.

    גם גורמים שעובדים עם משרד הרווחה מודים כי קיימים כשלים רבים במוסדות משרד הרווחה.

    כך מודה יו"ר אל"י, חניתה צימרין, כי קיימות התעללויות מיניות רבות בפנימיות, בעיקר בשעות הלילה.

    שלווה לייבוביץ, המפקחת על האומנה הצהירה כי הפנימיות בישראל הם דבר נורא שאין לו אח ורע באף מקום בעולם.

    דוח המועצה הלאומית לשלום הילד, כפי שצוטט ע"י רותי סיני מעיתון הארץ בשנת 2004 חושף כי:

    "מצבם של הילדים שמתגוררים בפנימיות שיקומיות וטיפוליות מחמיר והולך, כמעט על פי כל המדדים שנבדקו על ידי משרד הרווחה במשך ארבע שנות לימוד. כך, למשל, בשנת הלימודים תש"ס סבלו 33% מהחניכים מדיכאון וחרדה, ואילו בשנת הלימודים תשס"ג גדל שיעורם לכמעט 43%.

    שיעורם של החניכים שהתנהגו בצורה אובדנית עלה מ-11% לכמעט 14%". על פי הנתונים, המתבססים על בדיקת מצבם של יותר מ-5,000 ילדים במצוקה שהוצאו מבתיהם ונשלחו לגור בפנימיות "חלה הרעה ב-13 מקרב 14 קריטריונים שנבדקו. שיעור הילדים שסובלים מבעיות בתחום המיני כמעט הוכפל – מ-9.4% ל-17.5%; שיעור השימוש בסמים יותר מהוכפל, והשימוש באלכוהול גדל ביותר מפי שלושה.

    גם שיעור החניכים שגנבו, ברחו והגיעו להישגים נמוכים בלימודים גדל באופן ניכר".

    התקשורת מגינה על זכויות הילד, בעוד משרד הסעד מפר אותם באמצעות קשירת קשר של שתיקה וטרפוד עדותם של הילדים הנתונים לחסדיו.
    כשם שילד חולה סרטן זכאי לפרסם עצמו, את תמונתו, עם או בלי הקרחת, את קולו ובעייתו על מנת לקבל תרומות, כך זכאי כל ילד במדינת ישראל בכלל זה ילד בחסות המדינה להשמיע את קולו ואת מצוקותיו באמצעי התקשורת על מנת לקבל סיוע מבחוץ. ילדים בחסות המדינה הם ילדים שווי זכויות כמו כל ילד אחר ואסור להתייחס אליהם כאל נחותים ולהפוך אותם לצללים ע"י הדממת קולם במכבש חיסיון כפי שעושה כיום משרד הסעד. ילד ללא קול הוא ילד ללא זכויות.

    משרד הסעד, מתעטף באצטלה של חסיון כשנוח לו, וכשלא נוח לו הוא מפר חסיון באופן בוטה.

    מצד אחד עובדות סוציאליות משתיקות את הילדים החסויים מלחשוף את אשר מעוללים להם בין כתלי המוסד הסגור, ומצד שני הן משפילות ילדים לעיני כל, רומסות את צלמם ומפרות חסיון באופן בוטה.

    דוגמא בולטת לכך, היא חטיפת ילדים ע"י פקידות סעד למרכזי חירום באמצע יום לימודים. החטיפה מתבצעת באור יום לעיני כל.

    אל בית הספר מגיע רכב של משרד הרווחה וחוטף את הילד הזועק לעזרה לעיני כל התלמידים. עובדות סוציאליות דוחפות את הילד בכח לרכב בהליך משפיל וברוטאלי הגורם לו נזקים נפשיים קשים ביותר, וכך מופר החסיון באופן בוטה, כאשר כל בית הספר, כולל הורים וילדי כיתות א', עדים להשפלתו בפומבי של הילד, כפי שמובא בעדותה של אם חד הורית מת"א על חטיפת בתה מבית הספר.

    בארה"ב, ילדים שהועברו לחסותה של המדינה זכאים לפרסם את עדותם באמצעי התקשורת ולחשוף את זהותם, פניהם וקולם, משום שהם ילדים שווי זכויות כמו כל הילדים במדינה.

    במדינת ישראל, ילדים אלו הם ילדי צללים, חשיפת זהותם לצורך הגנתם, גם בהסכמתם אסורה בחוק וכך הם הופכים למשוללי זכויות בסיסיות.

    בבריטניה בוטלו הדלתיים הסגורות בבתי המשפט לנוער, ובתי המשפט הללו פתוחים כיום לקהל הרחב על מנת שתהיה שקיפות ובקורת ציבורית.

    • התעללות בילדים במוסד הפסיכיאטרי נס ציונה. בעקבות פרסום עדויות הילדים במעריב וערוץ 1, שוחררו חלקם הביתה ובוצע בדק בית במוסד זה.
    • פרשת אליאור חן. משרד הרווחה החליט להוסיף טרגדיה על טרגדיה ולנתק מאביו את אחד הילדים שספגו התעללות מאליאור חן. משרד הרווחה החליט לשלוח את הילד למוסד לעבריינים חרדים במקום להחזיר אותו לחיק משפחתו. התערבות ערוץ 10 מנעה את הטרגדיה הזו.

    • התעללות במוסד שדה בר. בעקבות חשיפת מעריב על התעללות של מנהל המקום, יוסי שדה, הוקמה ועדת חקירה.

    • התעללות במוסד ויצו הדסים – כל ילד הוא מספר. שני ילדים בני 4 ו-6 חשפו בפני התקשורת כי מנהלת מרכז החירום, העובדת הסוציאלית אורלי רובין ממספרת ילדים במקום לקרוא להם בשמם. כמו כן נחשף כי ביום השואה 2009 אשר צריך להיות מוקדש להתייחדות עם זכרם של 6 מליוני היהודים שנרצחו, היא ביצעה מעין אקציה לילדים. אורלי רובין גילתה חוסר רגישות משווע בנושא. דוקא ביום אבל זה היא הפרידה את הילדים באכזריות מהוריהם, הוציאה אותם לרחבה ופיזרה אותם למוסדות פסיכיאטרים ולבתי יתומים ברחבי הארץ.

    • התעללות במוסד נרדים. ילדה שחשפה בפני התקשורת על מעשי התעללות במוסד נרדים בערד שוחררה הביתה לחיק משפחתה בעקבות הפרסום.

    • התעללות במשפחת אומנה. ילד שחשף בפני התקשורת כי משפחת אומנה במבשרת ציון מתעללת בו באמצעות סמים פסיכיאטרים חזר הביתה לאימו בעקבות הפרסום.

    אני מציעה לכותב התגובה מעלי, לעשות בדק בית עצמי, טרם הוצאת תגובה חסרת ביסוס ראייתי / עובדתי, שאיננה נסמכת על מאום, כי אם על השמצות חוזרות ושבות של פקידי סעד למיניהם.

    לורי שם טוב
    מזכירה אדמיניסטרטיבית
    עמותה לזכויות ילדים והורים – ע.ל.י.ה.
    בראשות פרופ' אסתר הרצוג
    mail: [email protected]

  3. רביב נאוה :

    שלום לורי,
    אני מגיב, לא מגיבה ואני לא עובד-סוציאלי.

    בכל מקרה, תודה. התגובה שלך ממחישה את הנקודה שרציתי להעביר יותר טוב מ-10 תגובות. מי שרואה בכל העובדים הסוציאליים, בפקידות-הסעד ובמשרד הרווחה משפחת פשע, לא יכול לטעון שהוא בעד מדינת רווחה.

  4. משה שלם :

    מר רביב הנכבד,

    גב' לורי שם טוב כתבה בפניך תגובה עניינית בלשון בהירה וברורה על הסכנות בחוק הנוער האנטי דמוקרטי.

    בנוסף לילדים ומשפחותיהם הנפגעים מידי יום כתוצאה מחוק הזוי זה, ישנם גם קשישים וחסרי ישע אחרים אשר מסיימים את חייהם בצער ויגון בשל רוח החוק השורה על פקידי הסעד ובתי משפט למשפחה ונוער.

    במקום להתייחס עניינית לגופם של הדברים הקשים, תגובותיך מצביעות כי דעתך מגובשת ללא צידוק הגיוני כלשהו, וחבל.

  5. איתי :

    אני מסכים בגדול עם רביב.

    לכל טקסט שכתבה פרופ' הרצוג שנתקלתי בו – על מערכת החינוך, על מערכת הרווחה, על מערכת קליטת עלייה (של אתיופים), יש דבר אחד משותף: משרדי הממשלה כושלים, הפקידות המקצועית חזקה מדי, והחלטותיה שרירותיות ומזיקות.
    אזרח סביר הקורא את רוח הדברים יסיק מיד את המסקנה ויתמוך בהפרטה.

    בנוסף, מן הדברים (בייחוד בתגובה של לורי) עולה כי בישראל 2010 עו"סים יכולים לשלוף בקלילות ילדים מחיק משפחות נורמטיביות. הסיפורים שאני שומע מזוגתי, העובדת בתחום טיפולי עם בני נוער, ונמצאת בקשר יומיומי עם מחלקות רווחה, נשמעים ההיפך הגמור מזה. בשל מחסור חמור במקומות בפנימיות, ובשל המצב החמור בחלקן, ישנו קושי עצום להוציא ילדים מהבית, גם כאשר מדובר במקרים בהם מתועדת התעללות כרונית – מינית ואחרת – מצד ההורים.

    לורי מביאה תמונות קשות של המצב בפנימיות, אך היא אינה מסבירה אם זו תוצאה של מערכת רווחה חזקה מדי (כטענתה) או אולי להיפך – של מערכת חלשה מדי, שאין לה יכולת לבצע רגולציה על מוסדות שבכלל היו צריכים להיות מופעלים ע"י המדינה.

    רק השבוע פורסמו שוב תנאי העבודה המחפירים של העוסים (רבע עם השלמת הכנסה, רבים כעובדי קבלן) ועומס העבודה העצום עליהם (1:250). המתקפה של פרופ' הרצוג היא בעיני בראש ובראשונה הכפשה של אנשים שעושים עבודת קודש. כפי שלא כל חוקרת באוניברסיטה היא מדהימה, ולא כל מורה היא אלופה, כך גם לגבי עובדים סוציאליים – יש טובים ורעים. פרופ' הרצוג והעמותה שלה מתייחסות לכל עובדי הרווחה בתור אפסים ורשעים.

  6. כמה דוגמאות :

    הרצוג נגד הוספת תקנים לעוסים:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3560722,00.html

    זהירות – העוסים שולטים במשרדי הממשלה!
    http://www.youtube.com/watch?v=aQjzaAGTAkM

    ובבלוג של לורי – המדינה ובייחוד עובדי המדינה תמיד אשמים
    http://lory1969.wordpress.com/

  7. רביב נאוה :

    למשה שלם,

    להתייחס עניינית למה, בדיוק? להצעה להוציא את הטיפול בילדים שנפלו קורבן לאלימות, התעללות והזנחה מידי העו"סים ולהעביר אותו לידיהם האחראיות של מעריב וערוץ 10?

    בסדר, אני אנסה להתייחס עניינית:
    אני בהחלט בעד כלי-תקשורת שמבקרים את מערכת הרווחה, זה התפקיד שלהם.
    בניגוד לצרחות של ארגון ע.ל.י.ה., הצעת החוק שבה מדובר (ושאני, אגב, מתנגד לה) לא באה כדי להשתיק ביקורת מצד כלי-התקשורת והיא לא תוכל לעשות את זה גם אם החוק יתקבל.

    הסיקור של תחום השירותים החברתיים בכלי-התקשורת לוקה לא פעם בסנסציוניות ובורות מקצועית וחשוף להרבה מניפולציות. את חלקן יש מי שמטפח ואף אוסף באובססיביות. דוגמא? ילד שזקוק ומקבל טיפול בריטלין הופך ל:"ילד שחשף בפני התקשורת כי משפחת אומנה במבשרת ציון מתעללת בו באמצעות סמים פסיכיאטרים חזר הביתה לאימו בעקבות הפרסום.".
    כמובן, תמיד יש מי שהופך את היוצרות. הסתרת פנים שנועדה להגן על קורבנות הופכת להשתקה שלהם, הוצאה (זמנית) של ילד, שקיים חשש שעבר התעללות, מביתו למרכז חירום היא "חטיפה" ומערכת הרווחה, שהיא היחידה שצריכה ויכולה להבטיח את הטיפול בילדים ובהוריהם הופכת ל"גורמים מפקירים במשרד הסעד".

    ואל תטעה, מי שנפגע מהמתקפות הללו הם הילדים, הקשישים ומשפחות במצוקה. בדיוק אלה שעליהם אתה נזעק להגן. 

  8. גליה :

    מסכימה במאה אחוז עם רביב
    המציאות המוכרת לי בשטח – הפוכה.
    קשה מאוד להוציא ילד מהבית, קשה למצוא מקום בפנימיה מתאימה, והמאבק הזה מעודד קיצוץ בתקנים בפנימיות.

  9. משה שלם :

    שאלות לרביב גליה ואיתי:

    האם חוק הנוער חוקתי, דמוקרטי?

    האם הפרטת פנימיות ומשפחות אומנה לנוער בסיכון טוב, או רע?

    האם יש לנו נגישות לדעת בצורה בלתי אמצעית על מה מוציאים פקידי סעד ילדים מביתם?

  10. לורי שם טוב :

    מדינת רווחה? סביר להניח שאתה חי בממלכת דנמרק, אחרת לא היית מעז לכתוב את שכתבת.

    עובדה היא, כי משפחות עניות אינן זוכות לרווחה ו/או לעדנה כלשהי מרשויות הסעד.

    בפועל, כל הגעה תמימה של משפחת עולים או משפחה עניה למשרד הרווחה, עשויה לגרום לכך שילדי אותה משפחה יוצאו למסגרות חוץ ביתיות.

    רצ"ב הקישור ב- NRG של בועז סנג'רו, עליו בטח לא ניתן לקרוא תיגר.
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/082/043.html?hp=1&loc=8&tmp=6043

    בועז סנג'רו ביצע מחקר מקיף ומעמיק בנושא חטיפת ילדי תימן, וגם אז מדינת "הרווחה" יוצאת גרוע ביותר.

    באשר ליתר תגובתך המשתלחת והמתלהמת שלך ושל ידידך, הרי שמדובר בטיעוני סרק, פרי מניפולציה שאין להם בסיס ראייתי ו/או עובדתי, כאשר התגובה משדרת רצון להלך תיגר נגד אנשים ראויים בעמותת ע.ל.י.ה. בראשות פרופ' אסתר הרצוג, שעבודתה היא קודש הקודשים למען נפגעי משרד הרווחה.

  11. לורי שם טוב :

    עוד על הקלות בה מוציאים ילדים מביתם, מובאת בכתבת התחקיר המעמיקה בתוכנית מבט שני:
    על כל ילד עושים קופה
    http://www.viddler.com/explore/familythoughts/videos/11/

    זעקת אם
    http://www.youtube.com/watch?v=-38cNpSxtwg&feature=channel_page

    חנה סלוצקי מסבירה מדוע מסוכן לפנות לעובדים הסוציאליים
    http://www.youtube.com/watch?v=40rFXgpowEI&feature=related

    ***** (הערת המערכת: מה שהיה כתוב כאן הוא בלתי מקובל) הרווחה מטבריה
    http://www.youtube.com/watch?v=U8VyskwHJZY

    הקלות בה מפרקים משפחות עובדים סוציאליים, מדהימה ובלתי מתקבלת על הדעת, לכן לאנשים לכאורה, נורמטיבים, קשה לקבל את האכזריות והרוע של העובדים הסוציאליים, והם כותבים את שכתבו בתגובות מעלה בין אם מתוך בורות, בין אם מחוסר ידיעה.

    בל נשכח כי לפקידת סעד יכולת להוציא בכל רגע נתון ילד מביתו / בית הספר / גן הילדים / רחוב, למשך 7 ימים, ללא צו שופט, ללא צו שופט, ולשלוח את הקטין למתקן חרום.

    אגב, ל' בתוכנית על כל ילד עושים קופה, זו אני.

    לורי שם טוב

  12. למשה שלם - תשובות לשאלותיך :

    1. חוק הנוער הוא חוק דמוקרטי, חוקתי ומוסרי. מדינה שלא מחוקקת חוק כזה, או מקביל לו – לא ממלאת את חובתה לאזרחיה.

    2. הפרטת הפנימיות – אני מעדיף פנימיות שמנוהלות ע"י המדינה. עם זאת, יש מעט מאד (אם בכלל… נדב???) פנימיות שמופעלות ע"י חברות מסחריות למטרות רווח. רובן מופעלות ע"י עמותות.
    בכל מקרה, השארת ילדים בסיכון בביתם ללא טיפול היא הצורה הגרועה ביותר של הפרטה שאפשר להעלות על הדעת.

    3. אני חושב שצריך יותר שקיפות – לא מהסיבה שאתה מעוניין בה. העו"סים מחויבים לחיסיון כדי להגן על פרטיות המשפחות והילדים בהם הם מטפלים. המחויבות הזאת מותירה אותם חשופים, מצד אחד – לטענות של הורים שמרגישים שנעשה להם עוול וארגונים לא-אחראיים שמאשימים אותם ב"חטיפה" ומצד שני לתקשורת שמבצעת בהם לינץ' במקרים של ילדים שנרצחו ע"י הוריהם או עברו התעללות ולא טופלו בזמן (דוגמאות, כידוע, לא חסרות).

    אני הייתי רוצה לראות את מערכת הרווחה מנהלת מדיניות תקשורתית יותר פתוחה. זה הכרחי לדעתי לשיפור התדמית שלה בציבור, להפניית תקציבים נוספים ולהתמודדות מול גורמים שרוצים לחסל אותה ושעליהם לא מוטלות כל מגבלות תקשורתיות.

    רביב

  13. משה שלם :

    לרביב,
    אם כך לשאלות 2,3 אנו תמימי דעים.
    פנימיות מופרטות זה לא טוב, והציבור צריך לדעת את המתרחש בבתי משפט לנוער, תוך שמירת החיסיון, לדוגמא התרת פרסום פסקי דין בתי משפט לנוער, תוך שמירת חיסיון בעלי הדין.
    גם פנימיות עמותות הן למעשה מופרטות כי אינן באחריות המדינה והן מעסיקות מדריכים דרך חברות כ"א אדם.

    נשאלת השאלה האם חוק הנוער דמוקרטי, דוגמא סעיף 11 בחוק: היה פקיד-סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט.

    האם לדעתך דמוקרטי שעובד עירייה ייקח ילד (עד גיל 18) מרשות הוריו לשבוע אם הוא חושב שהילד בסיכון, ויציב אותו במסגרת הנראת לו?

  14. למשה שלם - תשובות לשאלותיך :

    ראשית, הסעיף מקובל עלי לגמרי. האלטרנטיבות שלו, הן אלה שמחרידות.

    מעבר לכך, בוא נעשה סדר: גם הוצאת ילד מהבית לפחות משבוע נעשית תחת בקרה שיפוטית. קוראים לזה צווי-חירום. מעבר לכך, פקיד הסעד לא יכול "להציב את הילד בכל מסגרת הנראית לו" אלא רק במסגרות מסוימות מאד, שנועדו לשם כך.

    אם מתחילים להתייחס אל פקידי הסעד כאל שליחים של החברה ולא אויביה – הסעיף הזה נראה מאד הגיוני, אבל לארגונים מסוימים יותר חשוב לפתח תיאוריות קונספירציה על מנהלי פנימיות ש"מרוויחים" 100 אלף שקל על כל ילד. בזבזתי קודם כמה דקות בצפייה בחלק מהלינקים שלורי צירפה כאן – וכמות השקרים והדיסאינפורמציה שמובאת שם פשוט לא מאפשרת להתייחס לטענות האלה ברצינות.

    רביב

  15. משה שלם :

    לרביב

    סעיף 11 בחוק אינו מחייב צו שיפוטי כלשהו, או מסגרת כלשהי שאליה נדרש פקיד הסעד לשלוח את הקטין.
    סעיף 11 מסמיך את פקיד הסעד, ללא שום הגבלה מגורם חיצוני כלשהו.

    פקיד הסעד הוא עובד מדינה, שליח, עובד עירייה, וכדו',

    השאלה, האם דמוקרטי בעיניך שמוענקות ל"שליחים" מסוימים בחברה שלנו סמכויות להוציא ילדים ממשפחתם ומבתיהם ע"ס מה שהם חושבים, ולנקוט בכל האמצעים הדרושים שיראה לנכון לדעתם?

    ראה לדוגמא בחוק הפלילי. לא ניתן להאריך מעצר אדם (מעבר ל-24 שעות מעצר שוטר), ללא בית משפט, וללא נוכחותו אפילו דקה אחת.
    וזאת כדי לשמור על הדמוקרטיה, כבוד האדם וחירותו, ערכים יהודיים, וכו'…

    לעניין הלינקים של לורי, אם יש לך ספק באשר לאמינות הנתונים, אתה יכול לנסות ליצור איתה קשר ולברר.

  16. לורי שם טוב :

    השקרים של אדון רביב מעידים על פניהם של העובדים הסוציאליים.

    "החיסיון" איננו קיים אצל העובדים הסוציאליים. עובדה היא, כי אנוכי מגישה חדשות לבקרים תלונות על מתקני חרום של משרד הרווחה, בשל הפרת חסיון הקטינים.

    תמונות של ילדים קטינים חוסים במתקני חרום, תחת סעיף 24 לחוק, מופצות בפרהסיה באתר "פיקאסה".

    רובם של הילדים השוהים במתקני החרום, הינם קטינים חסויים שהוצאו ממשמורת הוריהם תחת סעיף נזקקים, ומוגדרים כילדים בסיכון.

    מסתבר שלחיסיון יש כמה משמעויות אצל פקידי סעד.

    כשהורה חושף את התעללויות משרד הרווחה בילד שלו, ומראה את הפגיעות של בנו בפרהסיה, כמובן ללא צילום פניו, אלא אך ורק את הרגל או היד הפגועה, מיד מופעל סעיף 24 לחוק, ובית המשפט שמשמש הלכה למעשה חותמת גומי של פקיד הסעד, מאשר מידית הוצאת צו איסור פרסום.

    אלא שכשפקיד הסעד מפרסם את הפגיעות בילד, כמו שעשה במקרה של האמא החרדית בירושלים, שדרך אגב הפגיעות בבן שלה, נגרמו בעטיית בית החולים, מסתבר כי סעיף 24 לחוק יכול לחכות…

    זאת ועוד.

    חוק הנוער הוא חוק לא חוקתי, רומס את כבודם של הילדים.

    מדוע אדון רביב איננו מציין כי עד היום לא חוקק חוק בנוגע לזכויות הילד, בעוד שאמנת זכויות הילד נכתבה כבר בשנת 1969?

    ניתן לראות בסרטון אימה וטרור של פקידת סעד מגבעתיים, פקידות בקטינים במתקן חרום של משרד הרווחה.

    זו טובת הילד…

    http://www.youtube.com/watch?v=uwDgLlgl6tg&feature=channel

  17. לורי שם טוב :

    והנה התוספת של העובדים הסוציאליים:

    חיפשתי ומצאתי !

    תוספת של 220 עו"ס:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3563730,00.html

    עובדת סוציאלית עולה בממוצע 130,000 ₪ לקופת המדינה מדי שנה. 7000 עובדים סוציאלים אוכלי חינם שותים למשלם המיסים 7000 כפול 130,000 ₪ = 910 מליון שקל.

    כמעט מיליארד ש"ח עבור שכר עו"ס, מדי שנה

  18. נדב פרץ :

    מהתגובות פה עולה כאילו יש שני צדדים: אלו שרוצים להוציא כמה שיותר ילדים מהבית, ואלו שחושבים שכל העובדים הסוציאליים הם אנשים חסרי לב שמטרתם להפריד ילדים מהוריהם.
    (אני לא אומר שמישהו כאן אמר משהו מהדברים האלה – אבל זו רוח התגובות).

    רק כדי להחזיר קצת הגיון לדיון הזה, כדאי לציין שיש היום – בתוך מקצוע העבודה הסוציאלית – מגמה מאוד חזקה למנוע כמעט בכל מחיר הוצאה של ילדים מהבית, ובמקום זה – לתת להם פתרון כשהם בתוך משפחתם – כמו למשל, הכשרה הורית להורים של הילדים האלו, או טיפול משפחתי.
    כדאי גם לציין ש'פתרון בקהילה', כמו שפתרון כזה נקרא, עולה הרבה כסף, לפעמים לא פחות מהוצאה מהבית. אם לורי שם טוב רוצה לפטר את כל העו"סים, לא יהיה מי שיסייע למשפחות האלו בקהילה.

    גילוי נאות: הכותב איננו עו"ס, אבל הוא לומר ומלמד במחלקות לעבודה סוציאלית.

  19. לורי שם טוב :

    מדיניות "עם הפנים לקהילה" של מוטי וינטר עו"ס, כשלה כשלון חרוץ.

    מידי פעם טוענים פקידי רווחה שונים כי נעשים מאמצים לטפל בנוער בסיכון, במסגרת הקהילה. מוטי וינטר, מנהל אגף שירותים חברתיים במשרד הרווחה ניהל את פרוייקט "עם הפנים לקהילה" של משרד הרווחה.

    עתה ברור כי הפרוייקט כשל לחלוטין או שמעולם לא היה כזה. הנתונים המוצגים הם בעיקר "טיוב נתונים" ושינויי הגדרות וקריטריונים.

    בפועל המצב בשטח שונה לגמרי. מספר הקטינים המוצאים מביתם ומשפחתם עולה, ואלו שנשארים בקהילה מופקרים, משוטטים ברחובות, משתכרים, מהמרים, ומבזבזים את זמנם.

    הכתבה האם המדינה אשמה במותו הטרגי של הנער ששאף את גז המזגנים?סמדר פלד | אולפן שישי, חדשות 2 | 12/03/10

    http://www.viddler.com/explore/israsocial/videos/12/

    בני הנוער יוצאי אתיופיה מתוסכלים ומרגישים מוזנחים. את רוב זמנם הם מבלים על הברזלים בשכונה – מנותקים מהמורים, בזים להורים, ובעיקר מרגישים שהחברה הישראלית דחתה אותם. בכתבת התחקיר יצאו למסע בעקבות סיפורו של אשטו סיסאי ז"ל בן ה-16 מנתניה, שהעביר את הזמן יחד עם חבריו המתוסכלים על-ידי טיפוס על גג ביה"ס – שם נפל אל מותו

    כתב אישום נגד החברה הישראלית: הנער ממוצא אתיופי שנפל השבוע מגג בית הספר לאחר ששאף גז מזגנים, עשה זאת מתוך שעמום ותסכול. הוא לא היחיד, בני הנוער של הקהילה האתיופית מרגישים מקופחים ומוזנחים – ובעיקר חלשים מול הגזענות הישראלית. התוצאה: כבר בגיל מאוד צעיר הם פונים לזרועות "המנחמות" של האלכוהול ועולם הפשע.

    גודו סיסאיי נשאר לבד. הבן שלו, יחיד, יתום מאמא, אשטו, הופל השבוע מגג בית ספר אל המוות. על הגג מצאו בקבוקים של ליטר וחצי ונייר כסף – כלים לשאיפת גז מזגנים. חבר של אשטו, גם הוא יוצא אתיופיה, הודה: "דחפתי אותו".

    את אשטו קברו ליד פרדס חנה, רק שם מצאו חלקה לחסרי דת. האבא מנסה להתגייר, שומר מצוות אדוק, אבל העברית קשה והוא נכשל שוב ושוב במבחני הגיור. אשטו קבור בחולות, מחוץ לגדר.

    "אני חשבתי שאני חלק מהמדינה", אומר האב האבל, "אני מזדהה עם המדינה, חשבתי שהמדינה איתי, אבל כשקרה לי את המקרה הטראגי הזה, אני מרגיש שאני בודד – מצאתי את עצמי לבד".

    הסיפור הזה, אם תרצו, הוא למעשה סיפור של עדה שלמה, עדה מחוץ לגדר. הניסיונות הישראליים לקלוט את העדה הם בעיקר דרך עיניים צרות, מתנשאות. הרי אנחנו יודעים טוב יותר ממנה מה היא צריכה.

    בינתיים, מרגישים בני הנוער יוצאי אתיופיה מתוסכלים וממורמרים. וכך, יוצאים כל החבר'ה לרחוב, יושבים על הברזלים – מחפשים את התשובה כשהם מיואשים מלחפש את התקווה.

    שותים וודקה והולכים לבית הספר

    לילה אחרי לילה השבוע בשכונות של גדרה, נתניה, רחובות, ליד מרכזים מסחריים, בתוך חורשות, מצאנו אותם, מעבירים את זמנם בשעמום ובשתיית וודקה. יש ביניהם נערים בני 18, וגם ילדים בני 10, חלקם שתויים – וכל זה שעות אחדות לפני שצריך לקום לבית הספר.

    אז כמובן מגיעה גם האלימות. "שותים קצת כולם, טאק – אחד זורק מילה לא במקום, אחד בא מתקרב, כולם מכות", מספר אחד הנערים. "יא שחור, מה אתה עושה פה? זה לא המקום שלך", אנחנו שומעים לעיני המצלמה והניצים עולים.

    אז מי אשם במצבו העגום ובתחושותיהם המוצדקות של הנוער האתיופי? המדינה שלא מנתבת את התקציבים הנכונים אליהם או החברה הישראלית שמתייחסת אליהם בגזענות. הם מצידם מרגישים שהבורות היא ששופטת אותם. הבורות שלנו – צבע העור שלהם.

  20. ללורי :

    אם כשמשאירים את הילד בבית זה כישלון וכשמוציאים את הילד מהבית זו שרירות לב ורשעות, המסקנה המתבקשת היא שכל העובדים הסוציאליים מיותרים, או כפי שכתבת בעצמך "7000 אוכלי חינם". אפשר לשמוע איך בדיוק *כן* צריכה המדינה לטפל בנוער בסיכון?

  21. לורי שם טוב :

    הצחקת אותי.

    נוער בסיכון…

    זאת בדיוק הבעיה, שהנערים שנמצאים בסיכון, אינם מוצאים למקומות שבהם הם צריכים להיות.

    הא – דוגמא והראיה לכך היא דוח ועדת סלונים ועוד.

    ילדים אלו נזרקים לרחוב.

    פנימיות משרד הסעד נמצאים בתפוסה מלאה בילדים נורמטיביים ממשפחות נורמטיביות.

    אתה יודע זאת היטב, כמו שאני יודעת זאת, כמו שכל בר-בי רב יודע זאת.

    אתה יכול לנסות לזרות חול עד מחר, בפועל, אם היית נכנס לקישורים ששלחתי, לא היית צריך להמשיך להגיב את השטויות שאתה כותב.

    אבל מה לעשות, צג המחשב סובל הכל.

  22. רביב נאוה :

    אכן, סובל הכל.

  23. משה שלם :

    הפתרון פשוט:

    1. לתקן את חוק הנוער המעוות, שיהיה חוקתי דמוקרטי, כמו שאר החוקים.

    2. העברת משאבים מטיפול בנוער מחוץ לקהילה לסיוע בתוך הקהילה, כגון: מפעל הזנה, חונכים, סומכים ….

  24. נדב פרץ :

    לורי, אני מנסה להבין.
    האם לשיטתך, את אשטו סיסאי היה צריך להוציא מהבית?

  25. לוני :

    שעושים ימים כלילות לטובת החברה ועוד בשכר מחפיר.
    ההתבטאות שלך "7000 עובדים סוציאלים אוכלי חינם שותים למשלם המיסים …" וכו' הועברה לטיפול משפטי בארגונים המתאימים.

  26. לוני :

    התגובה האחרונה הייתה מיועדת ללורי שם טוב (אזהרה בגין לשון הרע והעלבת עובדי ציבור עו"ס)

  27. לורי שם טוב :

    עובדים סוציאליים הינם אנשים בזויים, נאלחים, חוטפי ילדים ממוסדות חינוך, עבודתם היא בזויה והוצאת ילדים בכפיה ממשפחות נורמטיביות.

    אתה מוזמן לתבוע !

    כתובתי: לורי שם טוב
    רח' ההסתדרות 36, גבעתיים
    טל': 050-8846712

    אני מחכה לכתב התביעה.

    איומיך ישובו אליך כחרב פיפיות, שכן להבדיל ממך, אנוכי עומדת מאחורי כל מילה כתובה שלי, בניגוד לעובדים הסוציאליים שהתסקירים שלהם כתובים מתחושות בטן, הרגשה, ונדודי שינה של פקידת הסעד…

    באשר לילד ז"ל אשאטו, הרי שרשויות הסעד כשלו כשלון חרוץ והעיפו את הילד מהמוסד החינוכי, ולכן קרה האסון.

    רשויות סעד אשמות במותו של הילד, וכך אף נכתב בעיתונות והובא בהרחבה במדיה הטלויזיונית.

    באותו הכבוד שאתם רוחשים לי,

    לורי שם טוב

  28. לורי שם טוב :

    לוני, אדם נבזה, חסר חוט שדרה, חסר זהות, בדיוק כמו העובדים הסוציאליים.

    תרשום טלפון ואת שימך המלא. אגיש נגדך תביעת נזיקין על הוצאת דיבה.

  29. איתי :

    למשה שלם,

    אני לא מבין איך מפעל הזנה חונכים וסומכים אמורים לעזור לילדה שאבא שלה תוקף אותה מינית, כש"כולם יודעים" אבל אף אחד לא מוכן להתלונן למשטרה. דווקא ארגונים פמיניסטיים כמו אלה שהפרופ' הרצוג חברה בהם, הם אלה שחוזרים ומתריעים כמה הבעיה הזו נפוצה ומודחקת, וגם כי היא לא מוגבלת רק לעשירון התחתון או למגזרים מסוימים אלא קיימת בכל שכונה.

    יש מקרים שבהם סיוע בקהילה עדיף ומקרים שבהם הוצאה מהבית עדיפה. לכן צריך לחזק את שני סוגי הטיפול ולא לקחת מאחד ולהעביר לשני. צריך להוסיף תקנים ולהעלות שכר לעו"סים כדי להביא לשם אנשים טובים. וכמובן שפנימיות פרטיות כושלות יש להלאים.

  30. נדב פרץ :

    איתי:
    ובהנחה שיש אמא בתמונה – במקרה של אב מתעלל מינית, מי שצריך להיות מורחק מהבית זה האב, לא הילדה. והוא צריך להיות מורחק לבית הכלא.
    המשפחה צריכה, אח"כ, טיפול של אנשי מקצוע.

  31. איתי :

    בתיאוריה אתה צודק לגמרי, אבל בפועל זה לא קורה, או שעד שזה קורה חולפות יותר מדי שנים.
    לפעמים האם לא אונסת אבל מגנה על האב. ביותר מדי מקרים פשוט אין מי שיביא את העניין למשטרה.

    לכן צריך לשפוט כל מקרה לגופו.

    אני לא בעל מקצוע, אבל הסיפורים שאני שומע בבית כוללים גם כאלה שבהם עדיפה השארת הילד בבית וכאלה שבהם עדיפה הוצאתו.

  32. משה שלם :

    במידה ובן משפחה תוקף אחר, יש לפתוח בחקירה פלילית ולהעמידו לדין במידה ויהיה אשם.
    במידה ואין מספיק ראיות ויש חשש, אפשר להצמיד למשפחה סומך, שיבקר אותם יום יום.
    אפשר לשלוח לפנימייה חינוכית בהסכמה ולא בכפייה (כמו פנימייה צבאית …)
    זה עדיין זול יותר מפנימיות הרווחה, ומשפחות אומנה ויעיל יותר.

    במסגרות השמה חוץ ביתית הכפויות מצב החוסים קשה מאוד.

    כיום המצב שפקיד הסעד מחליט ע"פ שיקול דעתו, אין לו שום אחריות, והציבור אינו יכול לבקר מאומה עקב החיסיון.

    זה לא דמוקרטי, חוקתי …

  33. רביב נאוה :

    השאלה היא לא את מי צריך להרחיק מהבית אלא איך מבטיחים לילד טיפול הולם והגנה בטווח המיידי ובטווח הארוך.

    בטווח המיידי – כשמורה רואה סימנים כחולים על הגוף של הילד או כשילדה מספרת שעברה התעללות, נראה לי טוב יותר לכל הצדדים להוציא את הילד זמנית למרכז חירום מאשר לעצור את ההורה החשוד (שהוא לפעמים גם הורה יחיד) עד לבירור החשדות.
    בטווח הארוך הנושא הרבה יותר מורכב. ברור שהשאלה היא לא רק "איפה הילד יקבל טיפול יותר טוב?". עדיף טיפול קצת פחות טוב בבית מטיפול חוץ-ביתי בפנימיה המעולה ביותר. יש הרבה פרמטרים בשאלה הזו וגורמי הרווחה אמורים להיות הגורמים המקצועיים שעושים את השיקול הזה. מבחינת הקצאת משאבים, זה אולי פרדוקס – אבל לא נראה שאחד בא על חשבון השני.
    גריעת התקציבים מפנימיות לא הביאה להשקעה גדולה בפתרונות בקהילה. כאשר מתקצבים מדיניות רווחה, צריך לתקצב באופן הולם את שני האפיקים. כשפוגעים באחד, נפגע בסוף גם השני.

  34. משה שלם :

    לרביב,

    כאשר רואים סימנים כחולים מחשידים על ילד, צריך לערוך בירור ולפתוח בחקירה.

    במידה והגורם הוא אחד ההורים יש להרחיקו מהבית. ולהצמיד סומך.

    הרחקת הילד מהבית היא חוויה טראומתית ופותחת פתח לצרות נוספות. (מרכז חירום הוא לא ממש בית הבראה, לעתים קטינים שוהים שם ב"חירום" גם שנה, ומועברים לטיפולים נוספים)

    אם הפוגע יורשע הוא יענש, ואת המשפחה ימשיך ללוות הסומך/ חונך.

    בעניין תקציב הרווחה כיום, הוא בזבזני, אלפי פנימיות ועמותות מקבלות תקציבי עתק מהממשלה ומתרומות, ואין שום יכולת לפקח עליהם.

  35. איתי :

    משה,

    "אלפי פנימיות ועמותות מקבלות תקציבי עתק מהממשלה ומתרומות, ואין שום יכולת לפקח עליהם."

    אני מסכים לגמרי.

    לכן הפתרון הוא הלאמה וחיזוק מערכת הרווחה הממשלתית.

    המסר שמקדמת פרופ' הרצוג (והעוזרת שלה שאומרת אותו דבר בשפה הרבה יותר בוטה) הוא בדיוק הפוך – המדינה היא כישלון, עובדיה הם רשעים, יש להם כוח רב מדי וצריך להחליש אותו.

  36. משה שלם :

    לאיתי,

    הלאמה אני מסכים. ראה החלטת בג"צ נגד הפרטת בתי סוהר, אבל את ילדינו הפרטנו מזמן.

    ברגע שחוק הנוער יהיה חוקתי ודמוקרטי, והמדיניות תהיה טיפוח השירותים לילדים בקהילה, רוב המוחלט של מסגרות ההשמה החוץ ביתית הכפויה יסגרו כי לא יהיו ילדים שם. כי מה יותר טוב בשביל ילד קרוב למשפחה, קהילה, לביקורת הציבורית הקרובה.

    אני לא שמעתי את פרופ. אסתר הרצוג אומרת את המילה רשע ונגזרותיה.

    השלטון מטבעו הוא חזק, פועל ע"פ שיקולים פוליטיים, של כוח, המוחלש נדחק.

    בעיקר במדינתנו השלטון אינו מכבד לעתים החלטות בית משפט. ולבקר אותו זה טבעי.

  37. רביב נאוה :

    הלאמה של פנימיות היא לא תרופת קסם וגם סומך לא (אני מציע לך, משה, לבדוק למה מוקדשת רוב עבודתם של העובדים הסוציאליים. תגלה שהם עושים בדיוק את התפקידים של מה שאתה קורא "סומך". הוצאת ילדים מהבית, למרות סיפורי האימים שנשמעו כאן, מהווה חלק קטן מאד בתפקיד).
    רוב הפנימיות בארץ מופעלות ע"י עמותות ש*לא* למטרות רווח, העובדים בהן הם עובדים של העמותות ו*לא* עובדי קבלן והאפשרות שלהן לקבל תרומות מאפשרת להן לתת שירותים לחוסים בהן שהמדינה לא תיתן, גם אם היא תלאים אותן. התרומות הללו כוללות לא רק בניינים חדשים וצ'ופרים לחניכים אלא גם תקנים לעו"סים ולמדריכים.

    מבלי להכנס כרגע לויכוח הישן-נושן על תפקיד המגזר השלישי בהשתמטות המדינה מחובותיה, אני מציע שלא נהפוך את ויצ"ו ודומותיה לאויבי מדינת הרווחה. יותר תקצוב מצד המדינה – אני כמובן בעד, הגברת הפיקוח – בטח ובטח (וזה לא נכון שאי-אפשר לפקח על כולן. אפשר וצריך. ואחרי הלאמה – לא יפקחו עליהן?), שיפור תנאי השכר של העובדים – אני הראשון שיתמוך, אבל המשימה צריכה להיות שמירת מעורבות של המדינה בניהול הפנימיות – הלאמה זה רק ביטוי אחד של מעורבות כזאת ולא תמיד הביטוי הטוב ביותר.

    פרופ' הרצוג אולי מדברת יותר יפה מלורי, אבל ההשקפות הן אותן השקפות. כשבונים תיאוריות קונספירציה כמו זו שלפיה העובדים הסוציאליים הם בסך-הכל שליחיו של מנגנון אפל שבא לקרוע ילדים מהשכבות החלשות מהוריהם (למה לו בעצם?) אז כל התפיסה של עובדות משתנה. אי-אפשר למנוע מהן להשמיע את הדברים שלהן וזה בסדר, כל עוד מבינים שאין שום קשר בין התיאוריות הללו לבין דמוקרטיה, מדינת רווחה או הגנת השכבות החלשות שבשמן הן מדברות.

  38. משה שלם :

    לרביב

    כאשר מדברים נגד העובדים הסוציאלים, מדברים נגד חוק הנוער. החוק נותן סמכויות לפקיד סעד לפעול לפי מה שהוא חושב ובכפייה. זה לא דמוקרטי ולא חוקתי ומחזיר אותנו אלפי שנה לאחור.

    פנימיות בכפייה הם דבר רע, עם או בלי הפרטה. משום שהילד מרוחק ממשפחתו ומביתו והוא חסר אונים ללא פיקוח ובקרה, גם שם יש אלימות.
    המשאבים צריכים להיות לקהילה שבה הפיקוח טוב יותר בשל הקירבה, וגם המשפחה לא מפורקת.

    כיום הרווחה מוציאים מידי שנה אלפי ילדים מבתיהם, גם עשרות זה יותר מידי.

    עובדים סוציאליים יכולים להביא תועלת רבה כל עוד הם פועלים לעזור לאדם ברמה האישית תוך הסכמה.
    אולם בפועל רבים מהם פועלים כפקידים ביורוקרטים המכוונים לאבחונים, תיוגים וטיפולים שונים ומשונים.

    דוגמא מהחיים: קשישה צריכה רחיצה וטיול יומי, זהו סיוע. לעומת זאת ראיתי פקידת סעד אשר דרשה כי אותה קשישה תעבור אבחון אצל פסיכיאטר שאליו הפנתה, הפסיכיאטר תייג אותה כחסרת תובנה ובעלת שיפוט לקוי ורשם לה ריספרדל (סם אנטי פסיכוטי) תוך חודש הפכה להיות שבר כלי, איבדה יכולת דיבור והליכה, משפחה איבדה אמא וסבתא נפלאה, חבל.
    מבחינת פקידת הסעד העובדת עירייה היא "הרוויחה" כי הטיפול בה כבר אינו באחריות העירייה.

    כל עוד העוס"ים יפעלו בכפייה ע"פ מה שהם חושבים, הם יזכו לביקורת.
    דרך אגב אסתר ולורי הן לא היחידות שמבקרות את חוק הנוער, יש עוד רבים אחרים ואני ביניהם לא פחות.

  39. לורי שם טוב :

    משה יקר,

    העובדה שרביב איננו מפנים את הנזקים שגורמים עובדים סוציאליים, חרף עשרות הדוגמאות שקיבל כאן, מעידה על כושר הבנה בסיסי לקוי, וחוסר תקשורת של העובד הסוציאלי הזה.

    הרי כל אדם מן הישוב, שרגש בלבו, היה קורא, מפנים, מסתכל על כתבות התחקיר ויודע כי עובדים סוציאליים מסוכנים לאנושות.

    ברם, אותו עובד סוציאלי עלוב זה, ממשיך ומתעקש עם הראש בקיר באותו קו לא נורמלי שלו.

    אלו העובדים הסוציאליים – אטומים, קהי לב, אינם מסוגלים להבין את הכאב של המשפחות להם רוצחים את האמא, את הסבתא ואת הנזקים האדירים שהם משאירים במשפחה אחרי שהם מפרקים אותה.

    אני מקווה ומאחלת לרביב ולכל תומכם, שאלוהים יפסח בביתם על בכוריהם.

    רק כשיאבדו את ילדיהם, יבינו מה קורה לנו ההורים שמאבדים את ילדינו.

    אני גם מקווה שיאבדו את הוריהם, ואז יבינו כמה משמעותי סבא / סבתא בחייהם.

    העובדים הסוציאליים הינם הבזויים שביצורים, הנחותים ביותר שקיימים.

    לתת כדורי ריספרדל שזה סם פסיכיאטרי לילד או למבוגר מדובר בנזקים קשים ביותר. במקרה המתואר רצחו את הסבתא. במקרה של הבן שלי, שיבשו לו את היכולת ללכת והוא אף אמר לי "אמא הרגליים מושכות אותי לאדמה".

  40. רביב נאוה :

    משה,
    לא מדובר כאן בביקורת על חוק הנוער אלא בשלילת כל הדיסציפלינה של עבודה סוציאלית. למרות שאני לא עו"ס (לורי, תעשי עלי כבר גוגל, למען השם…), אני מכיר בחשיבות הפונקציה הזאת בחברה בריאה. מוזר, אני יודע. וסיבה מספיק טובה כנראה לאחל לי לאבד את ילדי ואת הורי.

  41. אליהו :

    הרווחה באילת גונבים לי את הילדים אצילו