חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

גם רביב דרוקר יכול להיות שטחי

נושאים דעות ב 13.12.07 6:07

כמו רוני בראון שעליו פירסם השבוע כתבה ארוכה, גם פרשן "חדשות 10" הוא אייטם לגיטימי, משום שהוא מעצב את תודעתם של מאות אלפי ישראלים. אז מה יש לנו לומר על העיתונאי המבריק? שראוי שישרת גם את שמונת העשירונים התחתונים. מדור שבועי חדש, "קצר בתקשורת"

מאת: נתי יפת

רוני בראון נולד מחדש. כך לפחות מספר לנו רביב דרוקר. בכתבה שנונה שהתפרסמה ב-Ynet לפני יומיים, משרטט דרוקר באמצעות שישה סיפורים איך הצליח שר האוצר של כולנו לכפות על עצמו איפוק, להסתיר את היהירות, הקריזיונריות, הקוּטריות, הזחיחות והמרירות, ולהציג כלפי חוץ ארשת בוגרת ומתונה יותר. הכתבה מרתקת ונקראת בגמיעה, בזכות כישרון הכתיבה המשובח של דרוקר. אבל יש גם בעיות, שתיים עיקריות. הראשונה היא רכילאות היתר. אפשר ללמוד המון דרך הסיפורים, אבל רק על האופי של בראון. אף מילה על המדיניות שלו, אף מילה על השאלה אם הוא מקדם את מדינת ישראל – תפקידו העיקרי, צריך להזכיר. הכל אישי, על פי מירע המסורת של העיתונות הפוליטית. משום שמדובר בכתבה שנועדה ל"בלייזר", הייתי מוותר מראש ובשמחה על הטהרנות, אלמלא הבעיה השנייה, החמורה הרבה יותר, המתבטאת בפסקאות הסיום של הכתבה:"בחדרי חדרים עדיין תפגשו את היהירות, הזחיחות והמרירות, אבל בחוץ הוא כבר מצליח לכבוש את עצמו. שביתת מורים שלמה מתנהלת בחוץ, ובר־און חולה התקשורת סותם את הפה. לא מופיע, לא מתראיין…"בגדול, עושה רושם שהקרום החדש (קרום האיפוק. נ.י) מגן עליו. הוא גם מצליח להבליט את התכונות הטובות שלו: היכולת ללמוד חומר במהירות, הנחישות לא להילחץ ולא להתקפל, והנכונות לתת גיבוי. אם הקרום הזה יתעבה, אולי רוני בר־און עוד יהפוך בלי כוונה לשר אוצר טוב".

מה הבעיה באיפוק ובמשאלה שבראון יהיה שר אוצר טוב? הבעיה נעוצה כמובן בכשל רטורי בסיסי של קשר סיבה ותוצאה, המייצג נאמנה את השקפותיו של הכותב בנושא. האם שר אוצר טוב (תוצאה) הוא זה שיש לו קרום איפוק עבה (סיבה) וזה שנותן גיבוי לפקידיו (עוד סיבה)? כמובן שלא, אבל דרוקר לא עוסק בכך. על פי הגיונו, ככל שבראון יריב עם פחות אנשים, ילמד מהר יותר את החומר, לא יילחץ ויתקפל (מול מי? המורים, מן הסתם) וייתן גיבוי – כך הוא ייעשה לשר טוב יותר.

פראבדה קפיטליסטי

אם קוראים לך במקרה נוחי דנקנר, נוני מוזס, משהו שנגמר ב"עופר", אריסון או ורטהיים, הרי שבראון הוא כבר שר אוצר מעולה. ראו איך הוא שומר בחירוף נפש – ובאיפוק בריטי ממש! – על הקופה מפני "פרזיטים" כמו המורים, ניצולי השואה, הילדים בסיכון, משתכרי שכר המינימום, החולים המאושפזים במסדרונות (בזכות יחס חסכוני מאוד של מיטה לנפש), ושאר האזרחים שלא היה להם הכישרון, המזל או הנבזות לעשות הרבה כסף. ככה זה טוב. עכשיו, אחרי שהעיף את זליכה והביא את מנכ"ל "הוט" לשעבר – מרובה הקשרים – לראשות אגף התקציבים, נפתחת הדלת לעוד קומבינה לטובת האחים עופר. כמה טוב גם שסיבסד את המעסיקים ב-5 מיליארד שקל בשנה. זה שר אוצר בונבון!

שר האוצר שכה היללת, הקורא דרוקר – ובראון יוצא גדול מהכתבה – הוא משתתף פעיל בפירוקה של החברה הישראלית, באמצעות המשך הפרטת השירותים הציבוריים והתעלמות ממושג הבסיס שאינו קיים אצלנו: זכויות חברתיות. קרא מה כתבה יולי תמיר ב-2003 על סוגיית המורים. קרא את פלוצקר מסביר מהו ההבדל בינינו לפינלנד בחינוך (פער שכר של 30 עד 52 דולר לשעה), נושא שלקחת בו צד נגד המורים.

רבע מהנזקקים בישראל שקלו להתאבד, 89% מהם מדווחים שאין להם כסף לחינוך משלים לילדיהם, ול-95% אין כסף לטיפולי שיניים. באוצר חוסכים גרושים על גבם של פליטי מערכת החינוך בכיתות י"א וי"ב, שעל פי כל המחקרים יהפכו בסוף לנתמכי הקופה הציבורית, ועיתונאי ישר, רציני ובעל השפעה רבה כל כך, מודד את הצלחתו שר האוצר במושגים של "נחמד" או "לא נחמד"? כמה שטחי אפשר להיות? או שמא קבוצת ההתייחסות של העשירון השמיני ומטה פשוט איננה רלוונטית?

הימים האלה הם ימים של חושך גדול בתקשורת הישראלית, וכל הפרצופים המחייכים באולפנים הנוצצים לא יסתירו את מה שרוחש מתחת לפני השטח. הציבור לא מעריך את העיתונאים והוא יודע מדוע: האתיקה הלכה פייפן. העיתונאים עצמם נמצאים במצוקה: או שהם צעירים וחלשים מכדי לפתח בכלל מודעות לכך שהם משרתי ההון ושימור הסדר הקיים, או שהם "סתם" חורקים שיניים ומחכים לימים טובים יותר, או שהם – בייחוד הבכירים שבהם, בעלי ההבנה המעמיקה על מה שמתרחש – פשוט מתקרנפים ועושים ראציונליזציות, כדי להסביר לעצמם מדוע מכרו את האינטגריטי המקצועי שלהם למו"לים בעלי ההון, המרפדים אותם במזומנים.

בכל מה שקשור לכלכלה, מרבית כלי התקשורת בָּארץ זבת החלש והדבש נוהגים כ"פראבדה" קפיטליסטי, והנורא מכל הוא שהציבור ברובו כלל לא מודע לכך. כך לימדוני בבית הספר לעיתונות: תקשורת חופשית רק לכאורה, מסוכנת הרבה יותר מכל פראבדה או תישרין, משום שהיא נותנת אשליה של חירות. התפיסה ההיסטורית של ממשלות כמקור צנזורה בלעדי, והמנגנונים הסמויים של העסקים הפרטיים, מקשים על חשיפת הצנזורה – ואולי עדיף לומר "הכוונה" – של בעלי ההון על התכנים המתפרסמים בכלי התקשורת שלהם.

כולם מאוד אוהבים לאהוב את רביב דרוקר, כולל אותי, אבל הגיע הזמן לומר שלאחרונה מתברר ביותר ויותר מקרים – הנזיפה במשפחה הענייה שפונתה מגבעת עמל, למשל – שהעיתונאי האבסולוטי, הישר ורב ההשפעה הזה, הוא גם ניאו-ליברל די אדוק, שפיספס איזו נקודה בבדיקת העומק של מהות השליחות העיתונאית שלו: קידום טובת הכלל, כל הכלל, מכל העשירונים. ודרוקר, בדיוק כמו בראון, הוא אייטם לגיטימי, משום שהוא משפיע מדי יום על עיצוב תודעתם של מאות אלפי אזרחים.

נערך על ידי יובל רובוביץ'
תגיות: , , , , , ,

5 תגובות

  1. איתמר כהן :

    יישר כוח על הכתבה.
    ורביב דרוקר הוא עוד בצד של הטובים…
    רוצה לומר, כרגע ה"בחירה" שיש לנו היא בין פרשנים כלכליים שהם ימנים קיצוניים מבחינה כלכלית (שטרסלר, ארלוזורוב, ולטענתך גם דרוקר) – אבל לפחות אנשים הגונים; לבין כאלה שהם גם ימנים כלכלית, וגם מושחתים (גד ליאור, פלוצקר וכו') – ועל כך כדאי לקרוא כאן:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=184310
    נ.ב. את כל הכתבות שלי אני מפרסם מבלי שפגשתי אי פעם את בר-און, זליכה או אריאב, ואני גם גאה בכך. עיתונאי צריך לכתוב על עובדות, לא על רכילות. האישיות – החיובית או השלילית – של האדונים הנ"ל לא מעניינת אותי בכלל. מה שחשוב זה התפקוד המקצועי שלהם.

  2. nati :

    הי איתמר, תודה.

    כן, דרוקר הוא בצד של הטובים, על פי מיטב הבנתי הוא עושה כל מה שעושה בתום לב גמור ומתוך בחינה עצמית מתמדת (כך לפחות עולה מהבלוג שלו). זה בדיוק מה שמבלבל ולכן המאמר כאן.

    לגבי ההאשמה של פלוצקר וגד ליאור בשחיתות, הייתי מאוד מאוד נזהר, לא רק משום שיש בכך היחשפות לתביעות, אלא גם כי אם זה לא מדויק, אתה מחליש את המאבק שלך עצמך למען זירה ציבורית נקיה יותר. האם ה"שחיתות" של פלוצקר נובעת מכך שלא ביקש תגובה מזליכה?

    לגבי גד ליאור אני לא יודע, לא קורא אותו מספיק, אבל הייתי משכפל את הזהירות.

    (בכלל, הערת אגב: על פי הבנתי, אדם איננו "מושחת" רשמי כל עוד לא הורשע בדין בשחיתות)

  3. הגר שקד :

    אני חייבת להודות שדווקא הבחינה העצמית של דרוקר בבלוג הפכה אותו בעיני לפחות "טוב", וחידדה את תחושתי שהתקשורת ממהרת לפרסם גם כשהממצאים לא מוחלטים או ברורים עד הסוף, ואח"כ (לעיתים)עושה חשבון נפש כדי לנקות את המצפון.

  4. א :

    חשוב לדעתי להבהיר שרביב דרוקר הוא נציג של תופעה. כאשר אתה השתלחת שלוש פעמים בנועה קולפ אני קיבלתי הרושם שזו ונדטה אישית למרות שרצית להצביע על תופעה.

    הייתי רוצה שהרבה עיתונאים יקראו וירגישו שאתה כותב גם עליהם.

    כולם מדברים על ברנע קדמון חסון כספית ומרקוס בהקשר של עיתונות קלוקלת אך בעיני הדוגמה החזקה ביותר לעיתונאי רכילאי היא אמיר אורן בהארץ שכתבותיו הן במקרים רבים חלק בלתי נפרד ממאמץ של קצין בכיר לקדם עצמו לתפקיד הבא.
    הקצין מוכר רכילות ומקבל כתבה שהיא תוכן שיווקי גרידא.

    ניתן לראות את המאמר שלך, במיוחד אם אתה דרוקר או חבר של דרוקר כמתקפה על האיש, נכון מנומקת ולא מתלהמת, אבל עדיין מתקפה על האיש.

    וזה בדיוק חלק ממשהו שאתה בעצמך מבקש לצאת כנגדו: עיסוק בדמות הספציפית (בר-און, ברק, ביבי) ולא במה שהיא מייצגת ועושה.

  5. nati :

    נתתי לינקים להרבה סיפורים שהם לא רביב דרוקר. אין לי דבר אישי נגדו.

    מצד שני, ככל שאתה בכיר יותר, כך אתה נדרש ליותר אחריות ובמקביל חשוף ליותר ביקורת. אפילו אם אתה לא נבחר ציבור. מהדורות חדשות בטלוויזיה יש רק שלוש, ולא במקרה כולן מפוקחות ונדרשות לסטנדרטים מסוימים. על אף היות שתיים מהן "פרטיות", הן עדיין גם משאב ציבורי הפועל מכוח זיכיון.

    כפי שכתב איתמר בתגובה הראשונה – יש בכתבה הזאת כדי לומר "אם בארזים..". אם דרוקר המצוין מדווח כך, צאו ולמדו איך מדווחים אחרים, מוערכים פחות.

    הכוונה היא שהטור הזה ייכתב לאורך זמן, ואני מבטיח לא להיצמד לדמות מסוימת. אתה זוכר ודאי את תגובתי בעניין קולפ – מעולם לא פגשתי בה, והיה מדובר בצירוף מקרים בלבד.

    השאיפה היא לעסוק בתופעות ולספר משהו על התקשורת הישראלית ככלל. אם הטור הזה לא עמד במשימה, אנסה להשתפר בשבוע הבא.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.