חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ההיסטוריה של הכלכלה פרק יד – משפרים זכויות מאבדים מקומות עבודה

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 15.03.10 6:01

בתחילת המאה ה-20 עוד היתה בארצות הברית עבודת ילדים. כשזו נאסרה נוצלו עובדים בלחץ עודף ידיים עובדות בדרום, וכשזה לא עזר נדדו המפעלים מעבר לים. במקום ילדים ועובדים עשוקים אמריקאים, קיבלו התעשיינים ילדים  ועובדים נכנעים במזרח הרחוק – כי גלגל השוק החופשי תמיד חוזר על עצמו

מאת: ק.  טוכולסקי

בשנת 1903 שבתו בקנסינגטון שבפנסילבניה 75,000 פועלי טכסטיל, לפחות 10,000 מהשובתים היו ילדים בני שש ומעלה. אותה שנה בפילדלפיה שבתו ילדים, שהוכרחו לעבוד 60 שעות בשבוע, בדרישה להוריד את שבוע העבודה שלהם ל-55 שעות, בלי לפגוע בשכרם. המאבקים נגד עבודת ילדים החלו נושאים פרי ולאט לאט התקדמה חקיקה שביטלה את עבודתם של ילדים עד גיל מסוים, ושיפרה את תנאי שכרם. בשביל בעלי המפעלים טובי הלב ורבי החסד, שלא חס וחלילה מתוך תאוות בצע, אלא רק מתוך כניעה למצוות הדת הקפיטליסטית של היד הנעלמה, הפיקו רווחים מכסימליים כצו הטבע, זה היה יותר מדי.

בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 החלה תנועה של מפעלי תעשייה מהצפון המתועש דרומה, שם, השינויים הטכנולוגים בחקלאות תרמו להיווצרות של עודף ידיים עובדות. תהליך דומה התרחש בשנות ה-20: לאחר שהאיגודים והודעות בדבר החשיבות של התארגנות עובדים הגיעו לקרוליינה וטנסי, הדרימו שוב בעלי המפעלים. לא תמיד הם היו צריכים להדרים או לשנות מקום, לפעמים הצליחו בעזרת המשטרה לחסל את האיגוד המקומי ולהעסיק עובדים לא מאורגנים. כך בשנת 1929 פרצה שביתה של אורגים, שבזמן שקיבלו שכר של 18 דולר ו-91 סנט לשבוע הם הפעילו 24 נולים, ולאחר שהעלו את שכרם ל-23 דולר לשבוע הם נדרשו להפעיל 100 נולים – היגיון קפיטליסטי קר.

לאט לאט ניגרה לבעלי המפעלים ארצות הברית בין אצבעות הידיים, היכולת להעתיק במדינה מפעלים ממקום למקום תמה, שכן, מה לעשות, לארצות הברית יש גבולות. היות והתארגנות העובדים נמשכה, ואפילו המלחמה לא עצרה אותה, מצאו, בסופו של דבר, תאגידי הענק והחברות הגדולות פתרון, והעבירו העבודה מעבר לים. בעולם הפוסט קולוניאלי יכלה ארצות הברית לא רק לסחור עם מדינות שבעבר היו בחזקתן של מדינות אחרות, תעשיניה יכלו גם לבנות בהם מפעלים. שם מעבר לים אפשר היה לחזור ולהעסיק ילדים, לחזור לבנות מפעלים רעועים, לחזור ולהעביד אנשים 60 שעות בשבוע ואף יותר, בקיצור לחזור ולהפיק רווחים.

בחינת חלוקת ההכנסות בארצות הברית, בשנים שבין האצת תהליך שיפור תנאי העובדים ושכרם לתחילת ההעברה ההמונית של  מפעלים מהמדינה, מראה כי אמנם חל שיפור מסוים ברווחת המוני העובדים, אבל בעלי ההון לא נעשו עניים, למען האמת גם חלקם בעוגת ההכנסות לא נפגע במיוחד. העובדה שהעובדים העניים הרוויחו יותר אפשרה להם גם לצרוך יותר, וכך בעלי המפעלים גם מכרו יותר, אבל הצורך במכסום רווחים חזק יותר מכל רווחה יחסית. מי שמחפש היום את מרכזי התעשייה הגדולים והרווחיים של ארצות הברית, צריך לעקוב פשוט אחרי מוקדי האבטלה והעוני.

הגלגל הזה חוזר על עצמו. ארצות הברית פיתחה את ההייטק, שבחלקו נדד ממנה, כתחליף לטכסטיל ולתעשייה המסורתית. בנוסף לבריחת מקומות העבודה ירשה ארצות הברית בעיה נוספת, יצרנית ויצואנית הנשק הגדולה בעולם, משתמשת בתעשייה זו שלא ניתן להעביר מסיבות של ביטחון לאומי (כי שמירת מקומות עבודה היא כמובן לא ביטחון לאומי, מה פתאום, איזה רעיון אווילי!) כאמצעי לשמירת מקומות עבודה ומציפה את העולם בנשק.

לא רק בארצות הברית, בכל העולם מניפים בעלי המפעלים את שוט המעבר על ממשלות שמבקשות מהם בחוצפתן מיסים, ועל עובדים שהזכות לעבוד יותר כדי לקבל פחות לא נראית להם קדושה. במקום ילדי פילדלפיה השובתים ועובדי הטכסטיל של קרוליינה, קיבלו תעשייני ארצות הברית ילדים ממושמעים באינדונזיה ועובדי טכסטיל בבנגלדש. לתפארת השוק החופשי וכמצוות היד הנעלמה.

קריאה מומלצת: ה. זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית

עורך הטור:  נגה תדמר

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

2 תגובות

  1. שחר: בשבח הבטלה :

    בשבח הבטלה של ברטראנד ראסל הוא אחד הספרים הראשונים שמבקר את הרעיון של דיקטטורת הפועלים מצד אחד, ומצד שני מצביע על הפרדוקס של הכלכלה המודרנית שבה חלק מהעובדים עובדים שעות ארוכות, וחלק מובטלים.
    מדינת הרווחה לא הייתה מעולם מושלמת אבל תיקנה חלק מהפרדוקס הזה בעזרת הקבלת שעות עבודה, ושכר טוב שעודד את הצריכה. נקווה שעוד נחזור למודל הזה במהרה.

  2. עודד גלעד :

    רשימה מצויינת, ומדגישה את הבעייתיות של הסוציאליזם הלאומי, שכן האמריקאים והאירופאים השיגו זכויות סוציאליות חשובות בארצותיהם, תוך כדי שהם נהנים מרווחה שבנויה על המשך הניצול של עולם הרוב.
    חברה וכלכלה שלובים זה בזה, ושוק עולמי שאיננו מאוזן על ידי ממשלה פדרלית עולמית ודמוקרטית – משמעותו אפרטהייד עולמי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.