חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על ניצול וריבוד חברתי

נושאים דעות, זכויות אדם, זכויות עובדים ותעסוקה ב 11.03.10 6:08

צחי לביא צולל אל המגזרים היותר חלשים של שוק העבודה ובחן את הניצול החוקי המתבצע באמצעות תופעת השרשור. זה מה שקורה בחצר האחרוית שלנו

מאת: צחי לביא

אחד הדברים המרתקים לגבי החיים הוא שתיאוריות לא ממש מצליחות ללכוד אותם. קצת כמו דג שהודות לעורו הרטוב מצליח לחמוק מבין הידיים, כך תמיד תהיה אותה חריגה קטנה שתנפנף את המודל היישר אל מדפי ה"פג תוקף". הבעיה ככל הנראה היא שהמציאות נזילה מידי ואילו הרעיון תמיד מניח מצב דברים מופשט ונוקשה.

סיפורם של עאבד (שם בדוי), מעביד ערבי, ומנקי הרחוב האתיופים, כפי שהוא עולה מפסק דין שניתן בעניינם לאחרונה בבית הדין האזורי לענייני עבודה בתל-אביב, בהחלט מאשש את ההנחה הזו. מתוך פסק הדין נחשפת מציאות של חריגויות המערערת על תפישת יחסי הכוח הרווחת של יהודים (מנצלים) וערבים (מנוצלים). הדינאמיקה של הניצול בשוק עובדי הקבלן בישראל חוצה מגזרים ולעיתים מותירה את הפריזמה הלאומית בלא שימוש.

מסגרת הסיפור היא סטריאוטיפית לחלוטין אך בבירור אינה חוטאת למציאות. לצורך כך בואו נניח שלעאבד, כמרבית בני המגזר הערבי, לא עמדה אפשרות של ממש להשתלב במשרות ראויות בסקטור הציבורי או הפרטי וגם התקופה הסטודנטיאלית לא במקרה פסחה עליו. לנוכח מצבה הסוציו-אקונומי של האוכלוסייה הערבית בישראל הרי שהאפשרות הזו נשמעת מסתברת ביותר. וכך ייתכן ועאבד בשלב כזה או אחר של חייו היה עובד קבלן שמתוך נחישות והתמדה הפך לבעליה של חברת מ.ג.ב שירותים וניקיון בע"מ, ח.פ 653185453.

עאבד מקדם את העסק החדש ביתר שאת ומשתדל בקרב מועצות עירוניות, עיריות, בתי ספר וגופים ציבוריים אחרים, מתכתש במכרזים ומוזיל מחירים עד דק. אבל זה לא מספיק כי צריך לגלות ראש כלכלי ולקצץ עלויות. וכך הוא מגלה את הפוטנציאל הכלכלי העצום שטמון ב"תופעת השרשור". פרצה אחת מתוך רבות בגדר האוורירית של דיני העבודה.

אחת הבעיות העיקריות עם עובדים היא שלעובדים צריך לשלם, ועוד לפי החוק. במיוחד אם זה מה שהבטחת במסגרת החוזה עם מקבל השירותים. עאבד מבין שהעצם האמיתית בגרון היא "יחסי עובד-מעביד". בתמצית זה אומר שאם קיימות נסיבות מסוימות שקושרות את מבצע העבודה לקבלן (בגדי עבודה שנושאים את שם החברה, כלי עבודה ששייכים לקבלן ועוד) אז צריך לשלם משכורת מינימום, זכויות סוציאליות, קרן פנסיה ועוד. אם לא תעשה זאת מישהו בגוף הציבורי עוד עלול לדרוש הסברים ואם לא הוא אז אולי העובד, או היפי נפש מהעמותות שיבקשו בשמו. וחוץ מזה עאבד לא כל כך מאוהב ברעיון של רצף העסקה כי אז הוא יצטרך לפצות כל עובד שהוא יחליט לפטר אחרי עשרה חודשים, וזה כבר ממש מוגזם. אז מי בכלל צריך עובדים?!

הוא מחליט לגלגל את האחריות הלאה ולצורך כך שוכר קבלני משנה שיעסיקו את העובדים בתקווה לפטור את עצמו מחובות מעביד ותשלומים יתרים. וכך אכן הדברים עובדים וחברת מ.ג.ב שירותים הופכת לחוליית תיווך בשרשרת העסקה שנמתחת מן הגוף הציבורי דורש השירותים ועד לקבלן המשנה, מספק העבודה בפועל.

אולם עאבד לא צפה בתחשיב המדוקדק שלו שחלק מקבלני המשנה יסגרו את העסק, בין אם מתוך קשיים כלכליים אמיתיים ובין סתם מתוך אופורטוניזם שמאפיין את תחום הקבלנות זה לא ממש משנה, אנשים נשארו בלי כסף. בין אלו היו גם מקונן (שם בדוי) וחמשת חבריו, כולם מנקי רחוב, אתיופים בגילאי השבעים, שהועסקו על ידי קבלני משנה של מ.ג.ב שירותים. השישה פונים אל עאבד, באמצעות אחת העמותות הפעילות בקרב העדה, ודורשים את תשלום משכורתם אולם עאבד מסרב. "הם מעולם לא היו עובדים של מ.ג.ב שירותים אז למה שנשלם?! אנחנו הזמנו שירותים והעברנו כסף לקבלן. אין להם שום קשר אלינו." הוא פוטר את נציגי העמותה.

מקונן וחבריו החליטו לא לוותר ובאמצעות עורכי הדין של העמותה הגישו תביעה כנגד עאבד בבית הדין לענייני עבודה בתל אביב. האמת היא שמקונן מעולם לא וויתר. עוד בזמן שעבד בניקוי רחובות הוא אסף ללא לאות את כל כרטיסי העובד שלו ובכך סייע לחשוף את הבלוף של תופעת השרשור. בידי מקונן היו כרטיסי עובד של חברות שונות שסיפקו שירותים לחברת הניקוי של עאבד. מה שקרה זה שמקונן, כמו שאר המנקים, הועבר מידי מעביד אחד לאחר על פי הצורך. עד כדי כך שמקונן אפילו לא הכיר את המעסיק שלו. תמיד פרצוף חדש תמיד כרטיס עבודה אחר.  וזה עוד לא הכל בין השאר היה באמתחתו של מקונן כרטיס עובד של לא אחרת מאשר מ.ג.ב שירותים.

בדיון שנערך בבית הדין ניסה עאבד בנמרצות טיפוסית להתנקות מאחריות. בין השאר הוא טען שכרטיסי העובד עם הכיתוב של מ.ג.ב שירותים סופקו כג'סטה לקבלני המשנה, שפשוט היו חסרים כרטיסים משלהם. זה אקראי שום דבר שצריך לייחס לו משמעות. אבל לשופט זה כבר היה יותר מידי. הוא קבע שמ.ג.ב שירותים שמשה למעשה כמעסיק האמיתי שעמד מאחורי הקלעים במשך כל תקופת ההעסקה, וחייב את עאבד בתשלום משכורותיהם של המנקים האתיופים. וכל זה גם אם לא היה ברשות מקונן הכרטיס המפליל כי לבית משפט הדהד משהו לא ראוי בעצם התופעה של העסקה משורשרת, בעיקר אופורטוניזם והרבה הרבה התחמקות.

תופעת השרשור מבטאת את ההפקרות החבויה תחת הקסם של היד הנעלמה, ביטוי מובהק לאופן המתמיד שבו משתכלל הניצול בשוק החופשי. במסגרת משחקי החתול והעכבר שמשחקים הרגולטורים ובעלי ההון מתפתחים פטנטים שמטרתם לעקוף את ה"קשיים" שמערים הפיקוח. דיני העבודה, מנקודת מבטם של בעלי חברות הקבלן, הם בדיוק מסוג ה"קשיים" האלו, שהופכים את ההעסקה למעמסה ואת העובד לגורם שצריך להיפרע ממנו.

אולם זו לא התובנה היחידה מסיפורם של עאבד ומקונן. השיח הביקורתי נוהג לבחון את יחסי הכוח הכלכליים בחברה הישראלית דרך משקפיים מגזריות אך בשוק עבודת הקבלן דברים נחתכים אחרת. אנקדוטה מפסק הדין עשויה להבהיר את הדברים. מקונן וחבריו לא מדברים עברית. לשיטת בית המשפט כאן היה טמון המקור לניצולם על ידי עאבד וקבלני המשנה. חוסר היכולת להכיר את המעסיק או להיות מודעים לזכויותיהם כעובדים כפה עליהם לקבל כל תנאי שהותווה להם. נקודת השיא בפסק הדין היא הכרה בששת האתיופים כסוג של, לא פחות ולא יותר, עובדים זרים. אז אם יש מקום שבו שאלת הלאום הולכת מאבדת ממשמעותה הוא בשוק העבודה על הדינאמיקה המתעתעת שלו. דווקא שם ניתן למצוא "ניצנים של דו-קיום" שבו יהודים וערבים משתפים פעולה על מנת לנצל ערבים ויהודים.

בסמינריון שהשתתפתי בו במסגרת למודי התואר הראשון, שעסק במעמדם המשפטי של ערביי ישראל למדנו שאחד מן הגורמים לאפליה הוא שהחוקים ברשומות מתפרסמים רק בעברית. כשקראתי את פסק הדין  המסופר לעיל נזכרתי במודל הזה וחשבתי היכן לשבץ בו את עאבד ומקונן. אז כרגיל, הפרטים הקטנים תמיד מפוררים את הכל, חוץ מאשר את הבלבול.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , ,

2 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    מאמר חשוב ובהיר. המציאות חזקה מכל נרטיב של גברים מנצלים נשים, אשכנזים מנצלים מזרחים, יהודים מנצלים ערבים. במציאות מי שיותר חזק מנצל את מי שיותר חלש ללא הבדלי דת גזע ומין.
    מדינת ישראל אינה מדינת חוק, ולכן במקום שהחוק יגיד מה אסור, צורת חקיקה שמאפשרת התחמקות מהגדרה קיימת, החוק בתחומים מסוימים וביניהם יחסי עבודה צריך להגיד מה מותר. יש לקבוע מהי צורת ההעסקה היחידה המותרת על פי חוק ולקבוע חבות של מעסיק באופן שלא יאפשר לו שלא להיות מעסיק.
    צריך גם לתקן את האופן בו נעשים מכרזים. לקבוע שרק מעסיק ישיר יכול לגשת למכרז, לאסור על קבלנות משנה, לדרוש מהמעסיק להעסיק באופן ישיר את העובדים. לקבוע שחברה שזכתה במכרז ועומדת בתנאי החוק ובתנאי המכרז לא תוחלף אלא במקרה של חוסר שביעות רצון לפי פרמטרים מקצועיים.לדרוש ערבויות לחליטה בהסכמה מראש במקרה של עבירות על חוקי עבודה ואיעמידה בתנאי המכרז. לךהוציא מכרזים שכוללים מחיר מינימום נקוב מראש שיאפשר תשלום כחוק. יכול להיות שעדיף לזנוח את שיטת המכרזים לטובת שיטה שתבטיח רציפות בעבודה.

  2. אסכולת הכורסא » חשבונפש קצרצר :

    [...] בילדים כמגן חי ואני שתקתי, כי לא הייתי פלאסטיני. ואז הם דרכו על זכויות עובדים אבל אני שתקתי כי ממילא הייתי די מובטל. ואז הם התחילו [...]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.