שושי פולטין מנתחת את היחס הנחות לו זוכים בוגרי חינוך מקצועי דרך עיני מחקר שפרסם לאחרונה בנק ישראל. במאמרה המעמיק היא תוה בקול רם מה מטרת המחקר, ועל הקשר שלו לוועדת דברת
מאת: שושי פולטין
חינוך מקצועי – הגיע הזמן להוריד את תווית ההסללה!
השבוע פורסם מחקר של מחלקת המחקר של בנק ישראל, העוסק בתרומתו של חינוך תיכוני מקצועי לעומת עיוני להשכלה ולהצלחה בשוק העבודה.
מממצאי המחקר עולה כי "חינוך מקצועי מוביל לקריירה לא משמעותית. הישגי הקריירה של בוגרי החינוך המקצועי נמוכים משמעותית מאלה של בוגרי החינוך העיוני" (אור קשתי כאן)
ההתנגדות לחינוך המקצועי התעוררה לאחרונה במספר מאמרים*, ההודפים את הקריאה לחדש את החינוך המקצועי. התנגדות זו גברה עם פרסום יוזמה של שר החינוך כי תלמידי תיכון יעבדו פעם בשבוע במפעל.
אלה גם אלה מתבססים בהתנגדותם על החינוך המקצועי של שנות השישים.
באורח אירוני כמעט, איציק ספורטא (העוקץ) ראה בבנק ישראל בן ברית לדעותיו עם פרסום המחקר.
כמי שרואה את התהליכים המתרחשים במערכת החינוך בשנים האחרונות אני נמנית על המצדדים בעידוד החינוך המקצועי, החלטתי על כן, לבדוק את מקורות ההתנגדות.
תחילה – מה קרה בשנות השישים?
"באותן שנים הגיעו לארץ גלי עלייה גדולים. מערכת החינוך לא היתה ערוכה לקליטת עולים רבים בעלי רקע תרבותי מגוון, ובחרה לשלוח את התלמידים שנחשבו "בעלי יכולת נמוכה", "שאינם מתאימים לדרישות" ו"בעלי חסך תרבותי" לחינוך המקצועי, שנתפס כמסגרת המתאימה להם.
על החינוך המקצועי והטכנולוגי הוטלה המשימה של קליטת העלייה והבטחת מסגרת חינוך לכל ילדי ישראל. באותו הזמן הונהגו "מבחני הסקר", ומי שנכשל במבחנים האלה – סיכוייו להתקבל לתיכון עיוני היו קטנים מאוד.
תהליך זה חידד את התפיסה שהחינוך העיוני הוא המסלול המכובד, המוביל ללימודים אקדמיים, ואילו המסלול המקצועי הוא תחליף של אין בררה ואות לכישלון."
משרד החינוך טען כי "החינוך הטכנולוגי יכול לקלוט מגוון של תלמידים, ובהם תלמידים חלשים, להביא אותם להישגים לימודיים וחברתיים מרביים, להקנות להם הרגשת שייכות למסגרת ולמנוע את נשירתם." (מתוך החינוך המקצועי והטכנולוגי בישראל ובעולם ,2008 , מרכז המחקר של הכנסת )
התהליך יצר משקעים חברתיים, חלקם לא נמחו עד היום:
איציק ספורטא (העוקץ) מדבר על התווית העדתית "מערכת שפגעה ויצרה מערכות חינוך נפרדות למוכשרים, כביכול, ולאלו שאינם כאלה, שמשום מה היו עניים יותר ומזרחים יותר. "
אור דר (תנועת המאבק הסוציאליסטי) מתייחס לתווית המעמדית – המעמד השליט לעומת הפועלים המיומנים והזולים שהוכשרו בחינוך המקצועי.
דווקא המחקר של בנק ישראל עורר בי תהיות: מדוע בנק ישראל חוקר את החינוך המקצועי?
מדוע החליטו לחקור דווקא את התהליכים שהתרחשו בשנות השישים. האם התעלמו עורכי המחקר מהתהליכים שהתרחשו מאז?
הם לא התעלמו, הם אפילו ציינו זאת במחקרם : "מאז נערכו רפורמות מקיפות בחינוך המקצועי שהגדילו את חלקם של הלימודים העיוניים, הרחיבו את הלימודים המקצועיים מוטי טכנולוגיה עילית, ואפשרו לבוגריו להשיג תעודת בגרות שוות ערך לזו של בוגרי החינוך העיוני"
אז כיצד זה מסתדר עם המסקנות?
זה לא !
עורכי המחקר באו על מנת לחזק את הנאמר בדו"ח דברת "… אין זה מתפקידה של מערכת החינוך לעסוק בהכשרה מקצועית קדם-תעסוקתית/צבאית" . הם הצטרפו למתנגדי החינוך המקצועי הרואים לנגד עיניהם את ההיבט הכלכלי ולא ההיבט החינוכי ומתייחסים לתהליך של התיישנות ההון האנושי בעידן של שינויים טכנולוגיים מהירים בעוד החינוך המקצועי כרוך "בבזבוז משאבים, ומה עוד שההוצאה הציבורית לתלמיד בתיכון מקצועי בישראל גבוהה במחצית מאשר בתיכון העיוני "
החוקרים ניצלו בדיוק את אותה נקודת תורפה של החינוך המקצועי, הנשענת גם על אמוציות וזיכרונות מהעבר והם באו לחזק אותה על ידי מחקר המתבסס על נתוני 'הסקר' ונתוני התעסוקה של בוגרי החינוך המקצועי באותם שנים.
גם אם החוקרים זהירים לכאורה במסקנותיהם , הרי בפועל הם מתעלמים מכל ההתרחשויות במערכת החינוך אחרי שנות השישים והופכים את המסקנות לרלוונטיות רק בגלל התגברות הקולות הקוראים להרחבת החינוך המקצועי: "לפיכך יש לנקוט משנה זהירות כאשר מקישים מתוצאות המחקר לתרומה לרכישת השכלה ולהצלחה בשוק העבודה של החינוך התיכוני המקצועי בהשוואה לעיוני בתקופה הנוכחית. עם זאת, בשל התגברות הקולות הקוראים להרחבת החינוך המקצועי, בדגש על הקניית מקצוע, תוצאות המחקר רלוונטיות גם כיום. תוצאות המחקר מצביעות, כאמור, על חסרון יחסי של חינוך תיכוני מקצועי."
לא רק שחוקרי בנק ישראל לא שיכנעו אותי, ההפך הוא הנכון.
אחד הממצאים המשמעותיים , אשר הובלע במחקר הוא שהחינוך המקצועי "סייע בצמצום הנשירה מהתיכון – אחד היעדים המרכזיים שלו." אלו הטוענים כיום שהחינוך המקצועי יוצר הסללה ואילו החינוך העיוני נותן מסגרת "אחידה" והזדמנות שווה לכולם, מתעלמים מהבעיה של נשירה מהלימודים.
מה שכמובן לא ניתן לעשות, הוא לבדוק מה היה קורה לולא אותו חינוך מקצועי, אילו כולם היו מופנים לחינוך העיוני כבר בשנות השישים, כפי שקורה היום. התמונה שאני רואה לנגד עיני היא תסכול מתמשך אף יותר מזה של ההסללה, בגלל נשירה, כיוון שבאותה תקופה לא הייתה מדיניות של אי הנשרה כפי שהיא כיום.
היום הביאו את כולם לחינוך העיוני וקבעו מדיניות אי הנשרה,פתרון גרוע שהביא לנשירה סמויה, על כל המשמעויות שלה ( 'מניעת נשירה – האמת מאחורי הכותרת').
לא אחזור שוב על דברים שכבר כתבתי בזכות החינוך המקצועי, רק אומר שהגיע הזמן שנשתחרר ממה שהתרחש בשנות השישים. אנחנו כיום במקום אחר לגמרי. בחינוך העיוני רואים תלמידים מצטיינים מכל קצוות הקשת – מזרחיים אשכנזים,ובני העליות החדשות – אתיופיים ורוסים .
יש תלמידים שחינוך מקצועי היה מסייע בידם, פותח לפניהם אפשרויות נוספות, בין אם זה עם 'זכאות לבגרות' בין אם לאו.
ההסתכלות צריכה להיות מנקודת מבטו של התלמיד אשר יכול, לדוגמא, להתגייס לצבא ולשרת שרות משמעותי עם מקצוע מתאים, ולא מנקודת מבטו של איש מאבק סוציאליסטי הרואה באנשי המקצוע חוטבי עצים ושואבי מים של המעמד העליון, גם לא מנקודת מבטו של אותו חוקר בבנק ישראל המחזק את דעתו של דברת, שניהם רוצים לחסוך את העלות הגבוהה של החינוך המקצועי.
גם התאמת מגמות הלימוד לצרכי המשק והמדינה ,כולל צה"ל , אין בה פגם בעיני היות והיא משרתת גם את צרכי הפרט, אשר מוצא תעסוקה הולמת לכישוריו, ומאפשרת למדינה להתפתח בסביבה הגלובלית במקביל לשמירה על צרכיה המיוחדים.
הצעתם של חוקרי בנק ישראל "לחשוב על הרחבת מערך הקורסים להכשרה מקצועית לאחר סיום הלימודים בתיכון עיוני והכשרה פנים-מפעלית כתחליף חלקי לחינוך המקצועי" יש בה משום פגיעה בפרט בתהליך של הפרטה – תהליך ההכשרה יעבור לגופים פרטיים , ובוגר תיכון יצטרך לשלם עבור הכשרה אותה יכול היה לרכוש בזמן לימודיו התיכוניים. רעיון זה תואם, כאמור, את דעתו של דברת.
* חזרתו של הפיאודליזם החינוכי/יוסי דהאן, העוקץ
האם מערכת החינוך חוזרת להסללה? / אברהם פרנק, עבודה שחורה
טירוף ההסללה במערכת החינוך/אור דר, תנועת מאבק סוציאליסטי
Tags: הסללה, העוקץ, הפרטה, ועדת-דברת, חינוך-מקצועי, חינוך-ציבורי, מזרחים, שושי פולטין
אמנם כיום מצליחים בחינוך העיוני רוסים, אתיופים, מזרחים ואשכנזים – אבל זה בדיוק מכיוון שאין כיום הסללה, וכולם מקבלים הזדמנות שווה באותו מסלול חינוכי-ציבורי (נתעלם לרגע מהפרטי).
אבל עד כמה שאני שמעתי, משר החינוך גדעון סער בעצמו, מצב זה לא יימשך עם החזרת החינוך המקצועי. הוא עוד לא אומר מפורשות שההסללה תהיה על בסיס מזרחי/אשכנזי/רוסי/אתיופי (אם כי יש סיכוי סביר שיהיו שיקולים גיאוגרפיים שחופפים "במקרה" לחלוקות מגזריות כאלה), אבל כבר אומר בגלוי שהחינוך המקצועי מיועד ל"שילוב חרדים וערבים בשוק העבודה". כמובן ששילוב כזה הוא יעד ראוי, אבל אני מקבל את התחושה ששר החינוך פשוט מסליל אוכלוסיות חדשות, ומייעד לאוכלוסיות חדשות את תפקיד החלשים בחברה הישראלית. כשם שעולי ארצות המזרח "נקלטו" בשנות החמישים והשישים לתפקידים מסויימים, כך מתכנן שר החינוך עתה "לקלוט" ערבים וחרדים.
ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה באופן מדוייק; אבל זה לא אומר שצריך לחזור על טעויות מאד מאד דומות
חינוך מקצועי הוא יותר מלגיטימי הוא הכרח, אבל הדיון בישראל אינו דיון מהותי שעוסק בשאלות של איך נעשה חינוך מקצועי איכותי אלא דיון נגוע בנרטיבים ובתעמולה עדתית בשרות שלטון ההון.
צר לי שושי גם אם החינוך המקצועי שאני מייחל לו ולהבנתי גם את תומכת בו יהיה, ולא רק יהיה אלא כמו שצריך, חינוך איכותי שיכשיר אנשים חושבים בעולי ידע וייתן להם גם מקצוע וכלים זה לא ישנה למקהלת היללנים המקצועית שתזעק: אפלייה עדתית!!! הזכות ללימודים עיוניים (בלי בגרות ששווה כלום בסוף) והסללה, ככה זה, המהות לא משנה, העיקר הנרטיב, ככה עובדת מכונת השקרים הפוסטמודרניסטית שהפכה את הבכיינות לאידיאולוגיה.
לא. בן-אבי
ראשית גם בחינוך העיוני יש הסללה, מה שנקרא היום עיוני מתחלק לכל מיני רמות לימוד.
אבל מה שחשוב הוא שתלמידים רבים לא מגיעים ל'זכאות לבגרות' המיוחלת, פרושו שהם יוצאים ממערכת החינוך ללא תעודת בגרות וללא מקצוע. יותר מזה גם אלו שמגיעים ל'זכאות' היא לא שווה הרבה כי אין להם מה לעשות איתה – הם לא עוברים את מבחני הסף לאוניברסיטאות. אז מה יצא?
חינוך מקצועי הוא לא טעות! לא רק בארץ אלא גם בעולם . במדינות רבות שבהם החינוך הוא מצויין יש חינוך מקצועי מפותח מאוד.
חינוך מקצועי הוא הכרחי כפתרון לבעיות בהן לוקה מערכת החינוך כיום. תיאורטיקנים דנים בסוגיות ההסללה בעבר אך אינם רואים כיצד אוכלוסיה רחבה מאד מגיעה למערכת החינוך העיונית ללא כל כל סיכוי להצליח בה. התוצאה היא התייחסות צינית של המערכת לתלמידים אלו ו"העברתם" בכל דרך אפשרית את בחינות הבגרות. ברור כי לתעודת הבגרות שלהם אין כל ערך אקדמי. חינוך מקצועי לעומת זאת ישיב לתלמידים אלה את כבודם ויאפשר להם לחוות הצלחה והישג. אין הכרח לשחזר את הינוך המקצועי של שנות ה 60 וה 70, אפשר לבנות מערכת חינוך מקצועי מודרנית ועדכנית שתאפשר השתלבות בעולם טכנולוגי מודרני. יחד עם זאת, בהכירי מקרוב הן את מערכת החינוך דהיום והן את החינוך המקצועי דאז, אפילו שחזור של המערכת מאז עדיף על המצב הנוכחי.
(הכותב הינו מורה בתיכון ובוגר בית ספר תעשייתי בעבר)
למנחם סלע,
תודה,
היטבת לתאר את מה שאני חושבת.
ה"טעות" אליה התייחסתי היא לא החינוך המקצועי כשלעצמו, אלא הצימוד בין בחירת (ליתר דיוק, "קביעת") מסלולי הלימוד (עיוני/מקצועי) למשתנים חוץ-אקדמיים; בפרט, רקע מגזרי. מכל מה שאני רואה כרגע, אנחנו הולכים להגיע למצב בו המגזרים החזקים פוליטית ימשיכו בחינוך עיוני, בעוד החלשים (ערבים, חרדים שמחוץ למסגרת הישיבתית, ובשלב הבא כנראה פועלים זרים ועולים מקהילות חלשות יותר) ינותבו לחינוך מקצועי. חלוקה מגזרית כזו מן הסתם גם תמשוך את תשומת-הלב הפוליטית והתקציבית לחיזוק החינוך העיוני ולדרדור המקצועי, כך שחלומות יפים על חינוך מקצועי אירופאי לא ממש יתממשו כאן.
הייתי שמח לשמוע הצעות איך למנוע תרחיש שכזה, שהוא-הוא החזרה על טעויות העבר (אני לא מאשים את בן-גוריון בנסיון ליצור מעמדות, אבל במידה רבה זו הדינמיקה שנבעה מהמנגנון), אם למישהו יש כאלה – הצעות קונקרטיות, מנגונים של "פיקוח, בקרה, איזונים ובלמים".
בהצלחה.
לא חסרות שיטות.
יש להשקיע בחינוך היסודי מערכת אחת עד גיל 15 או 16 שבה ישקיעו את מירב המאמצים למצות פוטינציאל של כל תלמיד.
צריכה להיות נגישות בפועל מכל ישוב,שכונה, עיר לכל סוג של חינוך שנמצא מתאים לתלמיד.
צריך להבטיח את רמת החינוך וההשכלה הכלליות במערכת החינוך המקצועי שלא ילמדו שם רק מקצוע.
צריך שהחינוך המקצועי יהיה ברמה גבוה ויאפשר התאמה של לימודים לכישורים, פועלים, הנדסאים, מהנדסים.
צריך להבטיח נגישות ללימודי השלמה, שכל תלמיד מעוניין יוכל לעבור ממערכת למערכת אם הוא מסוגל.
כל התנאים שאני כותב עליהם קיימים במדינות רבות, באירופה, באוסטרליה, בסינגפור וקוריאה.
גם בארץ מי שמציל בני נוער משכבות חלשות שהונשרו מהמערכת הם בתי הספר המקצועיים של משרד התמ"ת, צריך לשפר אותם אין ספק, אבל בהרבה מקרים במערכת הכאילו שיוויונית של כאילו כולם לבגרות, הם מה שמפריד בין הרחוב ונוער בסיכון.
אופק,
הערבים והחרדים הם גם כך האוכלוסיות החלשות ביותר בחברה היום. לא צריך הסללה בשביל לגרום לזה, משום שההסללה היא מה שקיים היום. השאלה האם חינוך מקצועי (וכן, גם מידה מסוימת של הסללה) תחזק אותם או תחליש אותם.
כיום, 70% בערך מבוגרי מערכת החינוך הערבים מסיימים ללא תעודת בגרות וללא מקצוע. זאת לא הסללה של יחידים, זו הסללה של מגזר שלם. לכך צריך להוסיף את הנחיתות שיש להם בהשתלבות בשוק העובדה גם בתנאים של שוויון בהשכלה מול יהודים. חינוך מקצועי הוא כמובן לא כל הפתרון (צריך גם להעלות את אחוז הזכאים לבגרות ולהוסיף מקומות עבודה) אבל הוא חייב להיות חלק ממנו.
אצל החרדים הצורך הוא אפילו יותר גדול משום ששם לימודים לתעודת בגרות רגילה, אפילו חלקית, הם בד"כ לא אופציה עבור מי שנשר מישיבה.
המחקר של בנק ישראל מעורר תמיהות.
נכון שיש בעייתיות סביב החינוך המקצועי, ובעבר אכן היתה הסללה על רקע עדתי, אבל איך אפשר להתעלם מהכישלון המהדהד של האלטרנטיבה: מדיניות אי-הנשרה שגרמה להורדת הדרישות, לזילות מוחלטת ובסופו של דבר גם לא מנעה את ההסללה, רק הפכה אותה להסללה פנים-בית-ספרית:
בבית הספר בו עובדת רעייתי שתחיה יש בכל שכבה כתה "טכנולוגית", כתת אומ"ץ, כתת מב"ר, כתה רגילה וכתה מדעית (ועוד לא דיברנו על שיבוץ במגמות לפי ציונים). במה זה עדיף מההסללה שיגרום, לכאורה, החינוך המקצועי?
לרביב,
אני מסכימה עם כל דבריך, רק תיקון קטן.
הנימוק של בנק ישראל הוא בעיקר כלכלי.
הנימוק החברתי הם של כל אלה שציטטתי בפוסט.
איציק ספורטא , החברתי, אימץ מיד את הפן הכלכלי של בנק ישראל כחיזוק לדעתו.
שושי:
ראשית, תיקון עובדתי. שנות ה-60 וה-70, השנים הרלוונטיות להסללה, אינן שנות העלייה המונית. התלמידים ש'הוסללו' הם ילידי הארץ, ולעלייה אין קשר לעניין.
שנית: מי שחושב שאין קשר בין מוצא אתני למעמד בישראל בפתח העשור השני של המאה, פשוט חי בסרט, אין מילים אחרות לתאר את זה. אפשר לשרטט מעמדות מדוייקים מאוד על סמך מוצא אתני. יש עירוב – מוגבל מאוד – במעמד הביניים, אבל בגדול החברה בישראל היא חברה מפולגת מאוד, על בסיס עדתי.
העובדה השנייה היא שישראל – וזה מה שמראים הנתונים – היא מדינה שמתגמלת באופן מאוד חריף על השכלה. תואר הוא הדרך היחידה להגיע להכנסה סבירה בארץ הזאת.
אז נכון, גם בחינוך העיוני לא כל אחד מגיע לבגרות, ולא כל מי שמגיע לבגרות גם מגיע לתואר. אבל צריך לזכור מה המשמעות של חינוך מקצועי: המשמעות היא להגיד לילד, כבר בכיתה ט' – לך לא תהיה בגרות. הוא לא יכול להתחרט, הוא לא יכול להשקיע מאמץ בכל זאת, ואם אחרי הצבא הם מחליטים להשיג את תעודת הבגרות – צפויה להם דרך קשה מאוד.
אז לפני שאתם שולחים את המזרחים, האתיופים והרוסים, ובמיוחד את הערבים, לחינוך המקצועי – כדאי שתדעו שאתם לוכדים אותם במקצועות בעלי שכר נמוך מאוד, בלי אפשרות להיחלץ.
לנדב,
רק אשאל, איזה עתיד אתה צופה לכל אותם 50% לערך מהאוכלוסיה, אשר למרות לימודיהם בבתי הספר העיוניים, נושרים נשירה סמויה ו/או לא מגיעים לזכאות לבגרות המיוחלת, שלא לומר אפשרות להתקבל לאוניברסיטה?
ועוד אשאל , למה לא יכול להיות חינוך מקצועי ברמה גבוהה, כזו שיקנה מקצוע בצד בגרות?
אחת התוצאות של המצב הקיים הוא היחס המזלזל לכל המקצועות של עבודת כפיים. העמדת בית הספר העיוני כאופציה כמעט יחידה לכל תלמיד גרמה לכך שאין תלמיד שירצה ללמוד חשמל או מכניקה. ההסללה בוא תבוא עם הכניסה לחיים הבוגרים והיא תהיה כואבת במיוחד. כאשר נדב כותב כי אנו לוכדים אותם במקצועות דלי הכנסה, האלטרנטיבה לתלמידים אלו אינה האוניברסיטה אלא התאמה איטית וכואבת לתנאי שוק עבודה נוקשה. אני מקווה שלא ימצא פתרון הקסם של זילות הלימודים האקדמיים כך שיתאימו לכל בוגרי מב"ר ואומץ. לא רק תעודת בגרות לכל אלא גם תואר אקדמי לכל.
אין לי מאמר דיעה לתת אלא נתונים מעצמי .
אני עצמי למדתי בכיתה מקצועית בעיר פיתוח .
למדתי בבית ספר מקיף שחצי ממנו הכיל מגמות עיוניות וחציו השני מקצועיות .
בשנה שעליתי לכיתה יוד נפתחה כיתת מסמ"ת למקצוע ההכשרה ה"נחשב " של בית הספר ,שהתקימה במקביל לכיתת מסמ"ר
הינו 7 ילדים שאחרי שבוע לימודים במגמה הראלית החלטנו יחד לערוק וללמוד במסמ"ת .
בכיתתי היו כ 20 תלמידים ,ובכיתת מסמ"ר כ 25 .
להלן מספר נתונים :
א .רק 11 מכיתתי המשיכו ללימודים אקדמאים בעיקר הנדסה אך גם כלכלה .
ב .מכיתת המסמ"ר רק אחד המשיך ללימודים אקדמאים .
ג .4 מתוך העשרים בכיתתי פירפרו כל השנים בין 2 הכיתות (העלו אותם לתקופה והורידו אותם גם )
אף אחד מהם גם לא קיבל תעודת בגרות (וממילא לא המשיכו ללימודים אקדמאים )
ד .מבחינה עדתית במבט מהיום על רשימת התלמידים בכיתתי הינו חצי חצי .אך כמעט כל הילדים שמוצאם מאירופה באו מבתים שאביהם היה אקדמאי והבית היה מבוסס כלכלית ,כך שאולי זה מסביר את היחס 8 אקדמאים לעומת 3 ממוצא מזרחי .
ה .כל ה 3 שממוצא מזרחי שלמדו לימודים אקדמאים הינם ממשפחות שכמעט כל הילדים שם אקדמאים .
אני יכול גם בודאות גדולה (אני מכיר חלק גדול מהמשפחות )לכתוב את המשפט ההפוך .מי שלא המשיך ללמוד בדרך כלל אף אחד מאחיו לא המשיך .
אני יודע שלצורך מחקרים צריכים 500-1000 אנשים .אך זו התמונה הקטנה שאני יכול להציג.
עוד דבר -אף אחד מכיתתי אינו עוסק במקצוע התיכוני (על אף שכולנו בצבא שירתנו 3 ישירות בתחום )
מלבד המהנדסים אף אחד לא עוסק בשום דבר שהינו טכני .
[…] "העיזה" לפרסם באתר הסוציאליסטי "עבודה שחורה" ביקורת נוקבת על ראשי המאבק הסוציאליסטי המקריבים ילדים על מזבח […]
אבי עבר את אותה הסללה מוכרת, ולמד מכונאות רכב בבית ספר מקצועי. הוריו שדיברו עברית ברמה מוגבלת לא יכלו להיות לו ליועץ והסכימו למהלך כחלק לפי תפיסתם כניסתם של ילדיהם לחברה הישראלית, להיכלל במסגרת. במהלך שירותו הצבאי שירת כחימושניק והיה בכל החזיתות השונות בתקופתו. לאחר שחרורו המשיך לעבוד כנהג בחברת אוטובוסים גדולה.
אני גדלתי והתקופה השתנתה קצת וכל אחד כמעט יכול היה ללכת לאוניברסיטה. עיוני עדיף על מקצועי, מבחינת שכר בעיקר. מה יקרה עוד כמה שנים כאשר אנחנו בני הדור השני מחפשים את עצמנו גבוה יותר, מי ימלא את החלל, מי ינהג? מי יסלול כבישים?
אין הרבה עולים חדשים וגם אם יש הם לרוב עם השכלה או ללא השכלה אך מעטים מדי. נוצר מצב שבו חייבים לחפש מאיפה להביא את אותם ידיים עובדות. אקטואליה- האם המהלך של האקזיט החברתי, מפלגת "יש עתיד" הוא לאפשר להוריד את הנטל ולדחוף את המעמד הבינוי למעלה ע"י כניסה של חרדים לשוק העבודה כבעלי מקצוע נדרש? האם החרדים בדרך להסללה?
מישהו חייב לבצע את הפעולות הללו.
אנחנו בכניסה לעידן שבו הדברים מחוברים וקורים מעצמם(NETWORK OF THINGS) אבל יש עוד עשור בערך לאופן חיים כזה.
בקצרה כמזרחי שנולד בארץ ישראל, אני יכול להגיד רק תחושותיי, אין מה לעשות, איך שמעתי פעם מישהו מתאר זאת "הם פתחו את העסק" אין מה לעשות לגבי מה שהיה, בחברה קפיטלסטית, תשקיע ותתאמץ הסבירות שתצליח עולה. אבל כל אחד ואיך שהוא בוחר לחיות.