חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

רשות השידור – משהו רקוב שם בממלכת שקלאר

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 4.03.10 6:02

המון רעש בתקשורת, כינוסים כאלה ואחרים, אבל מה בדיוק קורה ברשות השידור? למה עוצמים הטכנאים? "עבודה שחורה" מנסה להבין מי-נגד-מי ומה קורה שם מתחת לפני השטח
מאת: יעקב לקס

מזה זמן שהמלה השגורה ביותר בממסד הציבורי בישראל היא "רפורמה".  רה-פורמה – עיצוב מחדש. כל הזמן מעצבים מחדש: במינהל מקרקעי ישראל, בחוק התכנון והבנייה ואיפה לא?

"כולם יודעים" שגם מה שרשות השידור צריכה זו "רפורמה".  "כולם" אינם חדלים לומר שבלי ה"רפורמה" נחרץ דינה של הרשות לכליה.

מה היא ה"רפורמה" שבה מדברים?

רשות השידור פועלת על-פי חוק רשות השידור תשכ"ה – 1965.  הרשות מתקיימת מהאגרה שמשלם כל מי שיש לו בבית רדיו או טלויזיה וכן ממכירת פרסומות ברשתות הרדיו.  בנדיבות ליבה של הממשלה משוחררים חלקים מהאוכלוסיה מהתשלום (למשל קשישים וזקנים המקבלים גמלת זיקנה).   התקציב הזה – נמצא בתואי יורד על-פי תיקון משנת 2004.  מה שנקרא תמריץ להתייעלות.  וכמו שאנחנו מכירים ממקומות אחרים "התייעלות" בשיח הניאו-ליברלי משמעותה אחת: פיטורי עובדים.

רק מה, העובדים לא-כל-כך מסכימים לשלם את דמי ה"התייעלות" הזו.  התוצאה היא שהתקציב קטן ההוצאות גדלות ונוצר גרעון.  משנוצר גרעון הולכים לאוצר המדינה (אותה מדינה שחוקקה את התואי היורד של ההכנסות) שיכסה אותו ואז מניפה הממשלה על הרשות את סיסמת "יתנו-יקבלו" המוכרת לנו ממחוזות אחרים, כאן זה: יתנו פיטורים יקבלו כסף.

ומניין יבוא הכסף? חברת הייעוץ החיצונית שנשכרה הציעה את הרפורמה שבה מוצעת… העלאת דמי האגרה ואולי גם הטלתה על כל משקי הבית – מיסוי רגרסיבי לתפארת, לחילופין מועלית גם אפשרות של המרת האגרה לתקציב רב-שנתי, האוצר ישוש להגשים אפשרות אחרונה זו.

כמו שנאמר למעלה עוסקת הצעת הרפורמה הרבה ב"יחסי העבודה ברשות" ומדובר בה על הקטנת מספר העובדים ובשיחדש:  "צמצום המצבת מ-1915 ל-1200", "גיוס עובדים חדשים (מתוך מצבת ה-1200)" והנה הצימוק: "אפשרות לשכירת דור ב' בתנאי השוק". ובשיח ישן: נבאיש את ריחם של העובדים נגרום לכל הציבור לדעת שברשות השידור עובדת חבורה של בטלנים שעולים ביוקר, נזרוק אותם ל"שוק העבודה" (איזו עבודה יש בשוק הזה לבני חמישים ומעלה?) ובמקומם נשכור "דור ב' בתנאי השוק" ומי יהיו אלה? עובדי קבלן א' או עובדי קבלן ב'? ואולי יישכרו המפוטרים בתנאי העבדות שהשיחדש קורא להם "דור ב"?

והנה משהו רלוונטי שמצאנו ברשת:

המעוז האחרון של העיתונאות העובדת

ובכל זאת, המחשבה על סגירת רשות השידור במתכונתה הנוכחית – פרושה פגיעה מיידית באיכות התקשורת בישראל. קל מאוד להציג היום את העיוותים שיצרו מאבקי הכוח בין ועדי העובדים ברשות להנהלתה. קשה יותר לזכור כי מדובר באחד מגופי התקשורת הבודדים במדינת ישראל שנהג כבוד בעובדיו.

צלמים ועוזריהם, טכנאי קול, תאורנים וכן, גם עיתונאים שיפלטו עתה לשוק העבודה, הם בשורה רעה מאוד לענף שגם כך הולך ופוחת בו הדור. לא צריך להיות סוציאליסט מובהק כדי להבין שגם התקשורת תעשה, עם סגירת רשות השידור, צעד מסוכן בכיוון שעוד עתיד לחלק את כולנו לקבלנים ועובדיהם.

ויש לאירועים ברשות השידור גם פן אחר, פן של יחסי עבודה שבלשון המעטה הם "לא-כל-כך-נאותים".

להמחשתם נצטט כאן קטעים משתי כתבות שפורסמו בתקשורת (גלובס), האחת:

עורך התוכנית "יומן" בערוץ 1, משה נסטלבאום, טוען כי הודח מתפקידו לאחר שגילה כי מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר זייף את קורות-חייו בבקשתו להתמנות לתפקיד.
נסטלבאום פנה לבית הדין לעבודה
בירושלים בבקשה לצו מניעה נגד הדחתו מתפקידו עד למינוי ועד מנהל לרשות. לדבריו, רק לוועד יש סמכות להדיחו, ושקלאר נהג בניגוד לכללי המינהל התקין ולא בתום-לב.

והשניה:

הנהלת רשות השידור שלחה שתי תלונות לנציבות שירות המדינה נגד העיתונאי הוותיק משה נסטלבאום. עורך "יומן" הגיש לפני כשבועיים בקשה לבית המשפט למנוע את העברתו המתוכננת מתפקידו. נסטלבאום טען בפנייתו כי הסיבה להדחתו מהתפקיד היא העובדה שחשף לכאורה כי מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, זייף תעודות אקדמיות.

לאחרונה קראנו – בישראל היום – גם שמבקר המדינה בודק…:

… מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, פתח אתמול בבדיקת התנהלותם של ראשי רשות השידור. ממשרד המבקר נמסר כי בכוונתו לבדוק במהירות את כל ההאשמות שהועלו בדו"ח הביקורת הפנימית של הרשות לגבי התנהלות לא תקינה לכאורה, אי הסדרים והבזבוזים בהנהלת רשות השידור.

צוות החקירה כבר נפגש עם עשרות עיתונאים ועובדים ברשות, שהעבירו לידי החוקרים תיעוד מסודר, כולל מסמכים ותעודות.

ועל איכותו של השידור הציבורי בבית רשות-השידור כותבת איבון קוזלובסקי גולן ב-NRG:

כאחת שגדלה על ברכי התוכניות של רשות זו (טלוויזיה ורדיו) ולימים למדתי, השכלתי והייתי לחוקרת העוסקת במדיה ובזיכרון הוויזואלי שמותירים את חותמם במוחו של הצופה, אני מרשה לעצמי להלל, לשבח ולקלס. ובל תטעו -לא את הגוף הארכאי הזה שנקרא רשות השידור יש לפאר, וגם לא את מנהליו האפרוריים שסחבו את השידור הציבורי אל פי פחת, אלא דווקא את אלו שעשו את השידור הציבורי מעולה כל כך, נגיש לציבור וחשוב לא פחות – ממלכתי. זה שאינם בו הטאלנטים, שנהפכו להיות חשובים רק בשל מראם – מצחקקים על מסך מולנו בחיוך צחור של ריק, אלא זה שיש בו רבי כישרונות במובן הקלאסי של המילה – אנשי אשכולות והשכלה.

ואכן ניתן למצוא בשידור ובהגשה של עובדי הרשות בתחום החדשות התעודה והאקטואליה עומק נראטיבי ופרספקטיבה של ידיעה מבוססת על תובנה היסטורית של אירוע שגורר אירוע שגורר אירוע. מתודולוגיית העברת המידע שנבנתה ברשות השידור על ידי עיתונאים ומגישים אלו ראויה לשבח ואף לחיקוי ולמידה – אין בה יומרה או יוהרה דעתנית שקובעת סדר יום כוחני, כי אם צניעות עניינית כפי שיש לצפות מעיתונאי ומקצוען.

ולסיום דברי אחד ממנהלי העבר של הרשות יצחק לבני (ואללה ברנז'ה):

יצחק לבני תקף את המעורבות הפוליטית ברשות: "הרפורמה לא בוצעה בגלל אי הרצון הפוליטי של הממשלה להוציא את ידה מהעניין. האוצר התנהג באופן שערורייתי והוריד את התקציב כדי ללחוץ. העניין הזה לא לגיטימי".

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , ,

21 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    במדינות רבות יש לרשות כלים לגבות אגרה שאין בישראל. שיעור הגבייה של האגרה לא גבוה במיוחד. משרד האוצר רוצה לחסל את הרשות ולכן אינו נותן לה את הכלים למכסם את גביית האגרה מהחייבים.
    הגרעון הוא המפתח להצגת הרשות כמו שהאוצר רוצה, לדוגמא טכנאים מיושנים וכלים עלובים? מוצג כאילו הרשות אשמה לא העדר היכולת הכלכלית להתקדם.
    בסופו של יום זה הסיפור הרגיל, שלטון ההון במסע החיסול שלו כנגד מדינת הרווחה, שידור ציבורי חשוב לא פחות מחינוך חינם וטיפות חלב אבל לשלטון ההון יש ערוצי תעמולה פרטיים שמשרתים אותו בנאמנות ושידור איכותי לא מעניין אותו. לא משנה העובדה שערוץ אחד גם בחולשתו עולה באיכות תכניו על ערוצי שתיים ועשר, הפלוטוקרטיה יצאה למערכה נגד השידור הציבורי.

  2. מיכאל מירו :

    בחברה דמוקרטית יש שתי אפשרויות, שידור ציבורי פוליטי או שידור פרטי. הסיבה לכך ברורה וקבועה בשיטה הדמוקרטית. ברגע שהכנסת מחוקקת חוק ורשות השידור מתקיימת מאגרה שהכנסת מאשרת כבר אמרנו הכל.
    הגיע הזמן שהחברה הישראלית תבין שפוליטיקה היא חלק בלתי נפרד משיטה של הסדרת היחסים בין האזרחים והקצאת המשאבים.
    רשות השידור היא גוף פוליטי שמבוקר על ידי הכנסת והממשלה וזה עדיף פי מיליון משידור פרטי שהבקרה היחידה עליו היא של בעל הון.
    כאחד שעובד שלושים ושתיים שנה בשידור הציבורי וחש שליחות יום יומית אני גאה לעבודה בגוף ציבורי שפועל בזירה הפוליטית, העובדים עושים את עבודתם נאמנה, המנהלים מתחלפים בהתאם להצבעת האזרחים בבחירות. מה יותר דמוקרטי ונכון מהשיטה הזו. אסור לשפוט גוף ציבורי רק מפני שהנהלה כזו או אחרת לא מתפקדת. האחריות על ההנהלה נתונה בידי ועד מנהל והוא זה שאמור לפקח מטעם הציבור על התנהלות תקינה.
    איך אומרים לסיכום, המצב קשה, כן, צריך לעשות בדק בית איך הגיע הגירעון, להציג את הנתונים למקבלי ההחלטות ולא יזיק אם גם לציבור כולו, כפי שראוי בעידן של שקיפות. מעל הכל חייבים להבין שרשות השידור ללא עובדיה לא שווה פרוטה. טוב יעשו עיתונאים, בכירים, אם יבינו שיש להם אחריות גם על הנעשה בביתם. זו לא חוכמה לבקר תהליכי הפרטה ולדלג על ה"רפורמה" ברשות השידור. באותה נשימה תרשו לי גם לא להתרגש מהפניות הנרגשות של כמה מהם לראש הממשלה להציל את השידור הציבורי בלי לציין מי הביא את הרשות למצב הזה. אני מבין שזה "לא נעים" לבקר את הנהלת רשות השידור ברדיו ובטלוויזיה, אך האם זה ראוי להציג תמונה חלקית? האם זה אתי.
    לסיכומו של עניין אני מקווה שנוסחת הפלא של נחמן שי "לשתות מים" תועיל ויחל תהליך נכון של הבראת רשות השידור על פי עקרונות ברורים שלא יפגעו ביכולת של הכנסת והממשלה להתוות את הדרך כמקבלי החלטות. לפקידי האוצר יש אישור רק לתת בידי מקבלי ההחלטות את הכלים הכלכליים לביצוע המשימה ולא יותר מכך. מקבלי ההחלטות מובילים את האידיאולוגיה בשם האזרחים, הם עומדים לשם כך למבחן הציבור מדי בחירות. לא כדאי לשנות את השיטה הזו הנסיון ההיסטורי הראה שזה הוביל לאסונות.

  3. איתי :

    לקסי, תודה על הסיכום.

    כמובן שאני מתנגד לרפורמה כפי שהיא מוצעת. אבל כרגיל אשאל אותה שאלה שאני מפנה לכל מתנגד לרפורמה: מהי בעיניך רפורמה טובה? הרי גם למי שסבור שזו תוצאה של ייבוש מכוון, ברור שהמצב הנוכחי הוא מחורבן.

    זו לא חוכמה רק להגיד מה גרוע ברפורמה שמונחת על השולחן. החוכמה היא להציע חלופה ולשכנע את הציבור שהיא טובה וריאלית.

    1. מהי הצעתך (או הצעת וועד העובדים) למימון תקציב רשות השידור?

    לדעתי, לבטל את האגרה לחלוטין ולהפוך אותו לחלק בלתי נפרד מתקציב המדינה. את עובדי הגבייה הוותיקים אפשר להעביר לאגף המסים במשרד האוצר, הוצל"פ וכו'. הסיבה: צעד זה ינטרל את העוינות המובנית בציבור כלפי רשות השידור (למה אני צריך לשלם על ערוצים שאיני רואה כלל). נדמה לי הטיעון הישן לטובת אגרה, שהיא מקנה לרשות עצמאות, מוכח כלא תקף. אילו הסידור הזה היה עובד, כבר מזמן היה מוצע להחיל "אגרת השכלה גבוהה" לכל אזרח כדי להציל את עצמאות האוניברסיטאות מציפורני האוצר.

    2. מה עושים עם הציוד המיובש והמיושן של רשות השידור?

    בדרך כלל, אני בעד מתן עדיפות לתקציב עבור אנשים (תקנים+שכר) על תקציב עבור ציוד. אך פה יש ממש בעיה לעבוד בציוד עתיק ולנסות להתחרות בערוצים הפרטיים. עלות החידוש היא עצומה, והיעדר ציוד מייצר סיבה טובה לפנות למיקור חוץ של הפקות – דבר שמייצר אבטלה סמויה ברשות, ולכן נוצרת הצדקה אמיתית לפיטורין. איך שוברים את המעגל הזה ו(סליחה על השאלה) כמה זה עולה?

    3. מהי הצעת הוועד לנושא העובדים ומהי עלות ההצעה?

    אינני יודע אם הוועד מתעקש כל השנים על אפס פיטורין, אבל יכול להיות שהתעקשות זו הזיקה לעובדים בטווח הארוך, כי יום אחד יגיע (אולי הוא כבר כאן) ראש ממשלה מספיק חזק בשביל לפטר הרבה יותר עובדים ממה שהיה אפשר להסכים עליו בתנאי מו"מ טובים יותר (למשל עם אולמרט כראש ממשלה והרצוג כשר ממונה). נכון שמדובר בחיים של אנשים, אבל יכול להיות שהשגת תנאי פרישה בכבוד לחלק מהעובדים עדיפה על המשך ההתבצרות וההתייבשות. הזמן לא משחק לטובת העובדים: הציוד והאנשים מזדקנים, השמאל בכנסת נחלש בעקביות וגם כוכבי רשות השידור זולגים לערוצים פרטיים ובמקום להיות שופר למאבק, הם הופכים למכפישים (גבי גזית).

    בקרב "כוחותינו" נהוג מאוד לתייג מנהיגי עובדים שחותמים על פשרות ככנועים ובוגדים (עיני, וסרמן) ואת אלו שמתבצרים בעמדתם אבל גם לא משיגים הסכמים כגיבורים (ארז). אני חושב שזו חשיבה פשטנית, ויש לדון בכל מקרה לגופו. את מקרה רשות השידור איני מכיר מספיק.

  4. ק. טוכולסקי :

    כשחייתי בגרמניה הגיעו אלי למעונות בודקים מטעם המדינה לראות אם יש לי טלוויזיה או רדיו. קודם כל זה קרה פעמים בעשרה חודשים. שנית הם יכלו להכנס לדירה ולבדוק אם יש טלוויזיה.
    רשות השידור צריכה תקציב שיאפשר לה לספק תכנים איכותיים ולהיות מצויידת בציוד איכותי. אם זה יהיה בידי הרשות לא יצטרכו עוד רפורמה.

  5. מיכאל מירו :

    תגובה לק.טוכולסקי, אכן דברים נכונים. עובדים מעולים כבר יש כעת צריך לתקצב אותם כראוי כדי ליוכלו לשקף את הנדרש בחוק רשות השידור הקיים, חוק שאומנםם נחקק מזמן אך תקף גם תקף בימינו בעיקר בשל רוח ההפרטה המנשבת במקומותינו בלי הרף.

  6. מיכאל מירו :

    איתי, ההצעה שלך לבטל את האגרה אינה פסולה בעיני, היא נכונה בתפישה הכללית. מה שאני חושב שצריך לעשות לפני כן זה לדון בצורה עמוקה ולא באמצעות חברות חיצוניות אלא שיח רציני, פנימי, ברשות השידור בהשתתפות עובדים, הנהלה ומליאת רשות השידור, שיתבסס על החזון של רשות השידור כפי שהוא משתקף מהחוק. על פי הדברים שיעלו יש לקיים דיון עם השר הממונה והכנסת ורק אז על פי הקווים שיעלו יש לדבר על המבנה של הרשות, ובתוכו גם נושא האגרה.
    אגב רעיון שלי לתקצוב הרשות הוא ביטול הפרסומות והחסויות ואגרת שידור שתוטל על הרשות השניה, שמגדילה את נתח הפרסומות שלה בעקבות השינוי. אגרה שתלויה בתקציב המדינה תהיה שבויה בידי פקידי האוצר אלא אם כן יקבע מנגנון כזה שהם לא יוכלו להכניס את רגליהם.
    באשר לפיטורי עובדים, כאן תפישתי הכללית ברורה לחלוטין. הוצאה של עובדים בגיל עבודה לפנסיה מוקדמת היא הוצאה מיותרת מבחינה כלכלית שכן על כל עובד שיצא אתה מכניס חדש, אמנם בשכר מופחת אך זו תוספת לתקציב. כמובן שאין להתעלם מהנזק האישי לעובדים שהם בראש ובראשונה בני אדם ויש לתת להםם את האפשרות להתפרנס בכבוד ולא לצאת לפנסיה בגיל חמישים. מה שכן אפשר לעשות זה מה שמקובל בתורת המינהל, רוטציה רוחבית ולהעביר עובדים בין יחידות שזקוקות לעובדים ואפילו לאפשר ניידות בין משרדי הממשלה השונים.

  7. איתי :

    מיקי, אני חושב שדווקא לאור יחסי העבודה העכורים שתיאר לקסי (ואתה מכיר יותר מכולנו) הרעיון של "דיון פתוח" הוא קצת (או מאוד) נאיבי. הייתי בכמה מקומות עבודה שבכולם יחסי העבודה יותר טובים מברשות השידור. ברגע שאומרים לעובדים "בואו נשמע את דעתכם" נחלק הקהל לשני חלקים – 99% שותקים כדגים, אומרים דברים עמומים או את מה שהם חושבים שרוצים לשמוע מהם, אחוז אחד אומרים דברים שלא נעימים לאוזני המנהלים ולא משנה כמה בעדינות תנסח אותם (סחבק ממלא את התפקיד הזה בנאמנות מאז התיכון, אמא של סחבק פוטרה מעיריית ת"א בגלל זה רגע אחרי שקיבלה מכתב שאושרה לה קביעות).

    שיטת "הדיון הפתוח" היא גם נאיבית בהקשר של מנגנון הכרעה. אתה בוודאי מכיר את הסיטואציות שבהן אנשים פותחים את הלב, ההנהלה רושמת מה שרושמת בפנקס, ומיישמת רק את ההצעות שמוצאות חן בעיניה.

    בדיוק בגלל העניין הזה נוסד הדבר שנקרא וועד עובדים. הוועד הוא המייצג (או אמור לייצג) את טובת העובדים, והכוח של ראשי הוועד להציע פתרונות למשבר נובע מההתאגדות של הקבוצה. מה שאתה מציע פה הוא "הפרטת המו"מ" – כל עובד אחראי להציע רעיון לפתרון, ואם הוא שותק אז חבל.

    לכן השאלה היא לא מה הצעתך או מה ההצעה של כל אחד מהעובדים אלא מהי תוכנית וועד העובדים לחיזוק השידור הציבורי, מהי עלותה ואיך מממנים אותה, כמה אנשים יפרשו לפנסיה מוקדמת לפי התוכנית הזו, וכן הלאה.
    אם הצעת הוועד אינה מייצגת את דעתם של רוב העובדים – זו בעיה חמורה, אבל קודם כל אני רוצה לדעת מהי.

    הערתך לגבי עיתונאים ברשות המבקרים הפרטות השכם והערב אך לא מתגייסים כנדרש למאבק (יכול להיות שחשבת על יקירתי קרן נויבך?) קשורה בדיוק לדבר הזה. יש מעגל קסמים שבו הוועד לא מחובר לעובדים (או לחלק מהם) והעובדים אינם לויאליים לוועד. רק צד אחד מרוויח מזה, הצד שבו נמצא ביבי.

    ***
    שאלות לגבי דבריך על פיטורין / פנסיה מוקדמת:

    א. אמרת כי "על כל עובד שיצא אתה מכניס חדש" – זה לא בהכרח נכון. בהחלט ייתכן שברשות שידור משופרת יהיה צורך בפחות עובדים. מן ההצעה למבנה רשות השידור ואילו פעולות מבוצעות ע"י עובדיה ואילו ע"י גורמים חיצוניים (כולל גבייה – אם היא כלולה במס הכנסה ולא כאגרה) נגזרים גם התקנים.

    ב. האם בהכרח פנסיה מוקדמת בגיל חמישים גרועה מהישארות במקום העבודה? לא חושב. זה הכל שאלה של תנאי הפרישה. הרי אני מניח שאתה לא מזיל דמעות על קציני הקבע ש"נזרקים לכלבים" בגיל דומה, שהרי הפנסיה שלהם נדיבה. חלקם חיים ממנה וחלקם פוצחים בקריירה שנייה ומקבלים בפועל שתי משכורות. יכול להיות שבמצב הפוליטי הנתון, הדבר הריאלי הוא לשאוף להסדרי פרישה נדיבים ביותר לטובת אלה שהסבירות שימצאו עבודה ראויה היא נמוכה. כאמור, מאוד יכול להיות שהחלופה של התבצרות בגישת "לא לפטר אף אחד" מזיקה לכלל העובדים בטווח הארוך, כי בסוף גם יפטרו המון אנשים וגם התנאים יהיו גרועים.

  8. לטוכולסקי :

    כשהייתי ילד קטן לא היתה לי טלויזיה וגם היום כשאני אבא לילדים אין. ובכל זאת אני זוכר בתור ילד את הפחד בשכונה מהגברתנים של רשות השידור שהיו מעמיסים טלויזיות על טנדר. מר ישראלי לא אהב לשלם, ועוד יותר הוא לא אהב שלוקחים לו את הטלויזיה. זוכר את התשדיר המוזכר כאן? http://www.exego.net/arspoetic/215.asp

    החזרת השיטה הזו ל"ימי זוהרה" היא מתכון ברור להשנאת השידור הציבורי (והגישה הסוציאל-דמוקרטית בכלל) על הציבור, עוד יותר מהיחס השלילי כלפינו כיום.

    באופן כללי, בכל נקודה שבה מסר או מדיניות סוציאל-דמוקרטית מתנגשים עם ערכים ליברליים, צריך לנהוג בזהירות מופלגת אחרת נפסיד ובגדול. למשל כאן, הציבור מאוד לא יאהב את החדירה לפרטיות שלו, ובצדק. דוגמה אחרת היא המלחמה של הסוציאל-דמוקרטים (הקשת המזרחית למשל) בפתיחת אזורי רישום לבי"ס. כאשר מר ישראלי מרגיש שהסוציאל-דמוקרט פוגע לו בחופש הבחירה והניאו-ליברל מציע לו יותר חופש בחירה – הוא מפנה עורף לסוציאל-דמוקרטיה, ולעזאזל עם השאיפה לשוויון ועם זכויות העובדים. לכן לא כל דבר אפשר לייבא מגרמניה ולצפות שזה יעבוד.

    איתי

  9. ק. טוכולסקי :

    איתי
    אם כל הזמן נפחד ממה שמר ישראלי מוסת להוקיר, אין טעם לכל הדיון הסוציאלדמוקרטי, מר ישראלי בז לסוציאליזם, מר ישראלי רוצה וילה גדולה, משכורת טובה, לזרוק את הזבל ברחוב ולא לשלם מיסים. לפעמים גם צריך לומר את האמת. מעבר מגבית אגרה למימון דרך התקציב יצריך העלאת מיסים, מר ישראלי יאהב את זה יותר?

  10. אהוד :

    ווידיאו – שישים שניות על השידור הציבורי מאת ירון דקל, באתר הטלוויזיה החברתית:
    http://www.tv.social.org.il/civic/stv-public-broadcasting-yaron-dekel.htm

  11. לטוכולסקי :

    סוציאל-דמוקרטיה לא צריכה להיות פופוליסטית, אבל יש דברים שהם בפירוש יריה ברגל.

    דברים דומים אמרתי לפעיל התנועה הירוקה שביקש, בגלל מגבלות המזון והאנרגיה בעולם, משבר האקלים וכו', שמפלגתו תפעל בגלוי לצמצום מס' הילדים במשפחה.

    כמובן שסעיף כזה במצע מרחיק ממך לא רק ערבים וחרדים אלא את רוב הציבור הדתי, מסורתי ואפילו חלק ניכר מהיהודים החילונים (ע"ע מקומנו בעולם בטיפולי פוריות והפריות מבחנה). מפלגה שתכריז על יעד צמצום מס' הילדים במשפחה יכולה אולי להגיע להישגים בגרמניה, לא בישראל.

    לעומת זאת לא קשה להסביר שצריך להעלות את מס ההכנסה, ועוד יותר את המיסוי על רווחי הון, אם במקביל מציעים להוריד מיסים אחרים וחשוב מכך – מסבירים לאזרח שהנטו שלו אולי יקטן, אך גם הוצאותיו יקטנו כי הוא יקבל יותר שירותי חינוך, בריאות, תחבורה ציבורית, תרבות (כולל שידור ציבורי) בחינם או בסבסוד.

    אני בפירוש חושב שלא תהיה תקומה לסוציאל-דמוקרטיה עד שהמנהיגות שלה לא תיגע בטאבו הזה שנקרא מיסוי ותקרא להעלאת מסים פרוגרסיביים במקביל להורדת המסים הרגרסיביים (או רגרסיביים עם פטור לזכאים – כמו האגרה). לצערי, גם שלי יחימוביץ' וגם עמיר פרץ לא העזו לגעת בכך, ודעתו של מחמד ברכה בנושאי מיסוי לא ממש מעניינת את מר ישראלי. השיח "החברתי" בישראל יודע לדבר הרבה מאוד על הצורך המוצדק בכסף לדבר הזה ולדבר הזה ולדבר הזה (שידור ציבורי, שכר מורים, תקני רופאים, שכר לימוד, חופשת לידה, שכר מינימום, פקחי תמ"ת, חינוך טכנולוגי איכותי…) אבל אין כמעט דיבור קוהרנטי על השאלה מניין יגיע הכסף.

    השמאל "הישן" ניסה למכור את הרעיון הפשטני שאת הכסף ניקח מההשקעה בהתנחלויות, אך הציבור לא קנה, ובצדק, כי זה לא יכול לכסות את העלות הנדרשת להפעלת מדינת רווחה ס"ד, בטח לא אחרי שמנכים את הוצאות ההיערכות הבטחונית המחודשת, הפינוי והפיצויים לנפגעי גירוש המתנחלים מן הגדה.

    הסיבה לכך שהשמאל (או כאילו שמאל) בישראל לא מתעסק במיסוי (כנהוג בדיבייט פוליטי בארהב ובצרפת למשל) נובעת גם מקהל היעד המסורתי שלו שאסור לעצבן אותו, ולא פחות – מזהות המממנים אותו (ר' רשימות תורמים באתר מבקר המדינה).

    איתי

  12. מיכאל מירו :

    איתי כשאני מדבר על דיון מעמיק אני לא מדבר על שיח פתוח שהוא אכן חסר תועלת. די שתקרא מה כתבה חברת היעוץ שעלתה לרשות השידור למעלה משבעה מליון שקלים ותבין מה אסור לעשות. הכוונה שלי היא גיבוש תוכניות של הועדים שיעמדו מול התוכניות של ההנהלה וידונו בועד המנהל של רשות השידור. וזה מהלך פרקטי ואפשרי. מה שחשוב שלא יפילו עלינו רפורמות הזויות, בדיוק כמו כל יתר הרפורמות שמונחתות עלינו מאז הרפורמה בחינוך ויצירת חטיבות הביניים. אני מדבר על שינויים על פי הנדרש. ברשות השידור לא עשו כזאת תוכנית מעולם. כי תפישת העולם, כפי שמשתקפת גם מדבריך היא נוציא עובדים והכל יסתדר. אז זו בדיוק הטעות שכן אם אני מוציא עיתונאים וטכנאים מהמערכת אני יכול לעבוד הרבה פחות טוב והרבה פחות יעיל ומוכוון משימה. הצימצומים יטילו על כל עובד יותר משימות ומן הסתם הביצוע יהיה בהתאם. כשעיתונאי צריך לסקר הרבה תחומי סיקור הוא יהפוך מכורח המציאות לעיתונאי של "העתק הדבק", עיתונאי שמקריא הודעות לעיתונות וזה לא מה שאתה ואני רוצים. וזו הסיבה להתנגדות שלי למהלכים הנוכחיים. רק לשם המחשה כשהייתי אני נציג עובדים לפני כשמונה עשרה שנים באתי לאוצר עם הצעה לשנות את מבנה השכר הממונה על השכר הסכים ותמך בעניין אבל כשבאנו להנהלת המשרד אמר לי המנכ"ל אתה חייב להסכים לפיטורי שבע מאות עובדים. שאלתי אותו למה לא תשע מאות, אלף ומאתיים או אולי שלושת אלפים. כשביקש לדעת למה אני לועג לו אמרתי פשוט כי נראה לי שאתם באוצר לא יודעים כמה עובדים יש בפועל ברשות השידור ומה הם עושים. הוא החוויר ושתק, כי הבין שתפשתי אותו ברגע של בורות. זה בדיוק מה שקורה היום, הבורות שלוטת וזורקים מספרים על עובדים מפוטרים כאילו מדובר בזבל שצריך להשליך לפח.
    איתילגבי החברים שלי העיתונאים קלעת בול, אני מצפה לסולידריות בפרט מכאלה שמטיפים לה במהלך העבודה העיתונאית שלהם, נאה דורש נאה מקיים.
    לגבי פנסיה מוקדמת, אני חושב שהפנסיה המוקדמת של הצבא היא שערוריה שאנחנו כאזרחים חייבים להפסיק לאלתר. הם אכן יוצאים בגיל צעיר לפנסיה מוקדמת ואתה ואני משלמים לצבא שיחזיק עשרות אלפי פנסיונרים כאלה על חשבוננו במקום שהצבא יעבוד אחרת למשל יאריך את גיל הפרישה למה שמקובל לגבי היתר מי אמר שרמטכ"ל צריל להיות בן חמישים, מה הוא מסתער על הגבעות?
    תבין כשאתה מאפשר לצבא לשחרר קצין בדרגת סא"ל, אל"מ וכו' אתה גורם לכך שבאותו רגע את מממן אותו ואת זה שמחליף אותו וכן הלאה. זה מכביד מאוד על תקציב הביטחון. אגב זה גם מכביד על תקציב המשטרה שמחזיקה בפועל ניצב בדימוס וניצבים בפועל וברוב המקרים מדובר באנשים בגיל עבודה.
    בקיצור אומר שאני מצפה ממעסיקים בכלל והציבוריים בפרט להיות רגישים לעובדים ולבני אדם ולהכיר בהם כמשאב ולא כנטל.
    עובד שהשקעת בו שנים של הכשרה שווה למעסיק מליונים ולא כדאי להזדרז לזרוק אותו לרחוב.
    איתי הרוטציה הרוחבית היא פתרון אולטימטיבי לסוגיה הזו, זה טוב לכל הצדדים.
    לסיום איתי, התפקיד שלנו כאזרחים למחות על הנסיונות להכתיב כללים ניאוליברליים עלינו. לא יעלה על הדעת שנסכים לעקרון המוביל שעליו מדברת הגישה שאנחנו צריכים "אזרחים כלכליים". זו תפישה שנובעת מתפישה מעוותת של מטרת הכלכלה כמשרתת של החברה ולא כמדע עצמאי מנותק מהחברה. חלק ניכר מההון הוא אנושי ולא ניתן לכמת אותו בשקלים או בדולרים.

  13. איתי :

    כמעט עם כל מה שאתה אומר אני מסכים, אבל אי אפשר להימנע מהתחושה שבין השורות גם אתה מבקר את וועדי העובדים, אבל אולי לא בסגנון של קרן נויבך.

    כל הפסקה הראשונה שלך בעצם אומרת לי שאין דבר כזה הצעה מוסכמת על הוועדים לרפורמה חלופית, ושאין בהכרח קשר בין ייצוג עמדות העובדים ובין העמדה הספציפית של כל וועד.
    במצב כזה, ברור שהמנצחים יהיו המפריטים.

    שנית, תפיסת "נפטר עובדים והכל יסתדר" היא גרועה מאוד, אבל גם תפיסת "נשפוך מלא כסף והכל יסתדר" היא גרועה מאוד.

    התפיסה הראשונה מניחה שמקור הבעיה היחיד הוא שומנים מיותרים, התפיסה השנייה מניחה שמקור הבעיה היחיד הוא ייבוש ע"י נערי האוצר, המוכוונים ע"י דת וע"י האינטרסים של מעסיקיהם העתידיים. אין בתפיסה הזו שום הפנייה של ביקורת פנימה, ולכן לדעתי זו דרך מחלישה.

    אעפ"י שהמציאות המורכבת ממאבקים תדירים דוחפת אותנו לראייה מוקצנת שכזו, נדמה לי שזה לא מועיל לנאבקים אלא מזיק להם בטווח הארוך.
    הסיבה היא הנזק לסולידריות. כאשר כל קבוצה צועקת (בצדק לחלוטין) שמייבשים אותה והכל יהיה טוב אם רק יתנו לה עוד כסף, נוצר בפועל מצב שבו כולם נלחמים על אותה קופה: המורים, טכנאי רשות השידור, הרופאים, הסגל באוניברסיטה…

    המצב הזה גורם למי שמצבו גרוע יותר (מורה ביסודי למשל) לא להיות סולידרי עם מי שמצבו בינתיים טוב יותר (טכנאי ברשות השידור), ובטח לא עם מי שמצבו נראה איתן (עובד חברת חשמל).

    החלופה היא בניית סולידריות שבה כל קבוצה גם מוותרת לטובת החברה כולה. ואם להיות קונקרטיים, יכול להיות שהסכמה על פרישה מוקדמת *** מכובדת ונדיבה *** לחלק מהעובדים הוותיקים ובהסכמת הוועד, בתמורה להחזרת עטרת התקציב של השידור הציבורי ליושנה היא עיסקה עדיפה לכולנו, ובפירוש עדיפה על המשך המצב הקיים.

  14. ק. טוכולסקי :

    אני תמיד בעד מיסוי פרוגרסיבי גבוה ורגרסיבי נמוך. אבל האגרה נותנת לרשות עצמאות מתכתיבי הפוליטיקאים ושלטון האוצר. הציבור יתרגל לשלם כמו שהוא רגיל לשלם אגרת רכב, אי התלות זה מאוד חשוב.

  15. לטוכולסקי :

    אני חושב שהמצב אליו הגענו מוכיח שהאגרה כבר ממש לא נותנת לרשות השידור עצמאות.

    הרושם שלי הוא שיכולתו של עיתונאי בכיר ברדיו להגיד את מה שהוא רוצה ולייצר את המוצר שהוא רוצה קטנה מיכולתו של פרופ' באוניברסיטה לעשות כן.

    מידת העצמאות שעוד נותרה לרשות השידור נובעת מיוקרתה הציבורית
    שאינה נגזרת מרייטינג או מדעת רוב האזרחים עליה אלא מההילה שיש לה בתקשורת, בדיוק כמו שיש לבגצ תדמית אחת בתקשורת ותדמית אחרת ברחוב. כמו שזה "לא נאה" שאיש ציבור יאמר ביקורת על השופטים ומערכת המשפט (אבל כן נאה להגיד שהפוליטיקאים מושחתים), זה עדיין "בון טון" לסמפט את "האיש החולה מרוממה".

    יתרה מכך, שים לב לדבריו המעניינים של מיקי בתג' 2 –
    "אני גאה לעבודה בגוף ציבורי שפועל בזירה הפוליטית, העובדים עושים את עבודתם נאמנה, המנהלים מתחלפים בהתאם להצבעת האזרחים בבחירות. מה יותר דמוקרטי ונכון מהשיטה הזו."

    זה מתחבר מצוין למאמרה של תמי זנדברג המבקש להפסיק להכפיש פוליטיקאים באשר הם.

    אם "תכתיבי הפוליטיקאים" זה דבר שיש להימנע ממנו, ואם אגרה היא מנגנון יעיל נגד זה, הרי עלינו לפרק חלק נכבד מן המיסוי לאגרות, שיועברו ישירות לגופים ספציפיים:
    "אגרת משטרה" (הרי לא יעלה על הדעת שהפוליטיקאים ונערי האוצר יבחשו בנעשה במשטרה!), "אגרת פרקליטות", "אגרת חינוך", "אגרת איכות סביבה"וכן הלאה.

  16. עובד רשות :

    רשות השידור הגיעה לאן שהגיעה בגלל כישלונות ניהול. נקודה.

    החלף את המנכ"ל ושים אנשי מקצוע ולא צריך רפורמה גדולה מידי, לא צריך לפטר 700 איש, את חלקם אולי תצטרך מייד לאחר הרפורמה הנכונה. אפשר להזניק את הרשות קדימה בתוך חצי שנה.
    צריך תעודת זהות חדשה, תכנון לוח שידורים איכותי וציבורי, תכנון תקציבי מקצועי ותכנון כוח האדם בהתאם.

    יש לשנות כמה הסכמי עבודה עם הטכנאים ולהשקיע כמובן בציוד, אבל כל היתר זה ניהול . אם היה ניהול מקצועי לא הייתה אבטלה ולא היו נחתמים חוזים שערורייתיים ולא היו נותנים רכב לאנשים שהבית שלהם נמצא במרחק הליכה משערי צדק ועוד ועוד בזבוזים משוועים של מעשים שגורמים להכפשת שמם של מרבית עובדי הרשות. אכן צדק מי שנתן את הכותרת לדיון הזה!!!

  17. דקל עוזר :

    בד"כ אני חושב שצריך להציע חלופות.
    במקרה הזה אני חושב שאנחנו מפסידים במלחמה מאחר וקיים הפסד טבוע בשיח בשתי חזיתות:
    1. אנשים מניחים כמובן מאליו ש"התשלום עבור רשות השידור גבוה מהתשלום עבור הכבלים" – כמובן שזו שטות מוחלטת לאור העובדה שבכבלים משלמים 300 שקלים על ערוץ וחצי (את כל השאר לא רואים בלאו הכי).
    2. אנשים לא מבינים ולא רואים חשיבות בשידור ציבורי.

    אם ננצח בשתי חזיתות אלו הפתרונות ייתפתחו מעצמם, אבל אנחנו מפסידים בהן וזה אסון אמיתי.

  18. מיכאל לינדנבאום :

    כמה טוב שניתן לדסקס על הנעשה ברשות השידור ,כאשר אנו יודעים שבמקרה הרע,פיטורים פירושם הוצאה לפנסייה מוקדמת.(עובדי מדינה מוגנים על ידי הסטטוס שלהם).

    כמה רע וצבוע הדיון כאשר יש סטנדרטים כפולים לגבי כל אלה(כמוני למשל) שנפגעו מהפרטה זדונית של אותו משטר ניאו-ליברלי.

    לגביהם ,כל הפקרות אפשרית,ולצערי אני לא רואה התנגדות להפרטה בע"ש.
    אני קורא למשל בתגובה 11 ,וכמובן מאליו,על ההוצאות הנדרשות ל"פינוי והפיצויים לנפגעי גירוש המתנחלים מן הגדה".
    אני לא רואה שבע"ש נחרצים כל כך להילחם בהפרטה ובפיצוי מלא לקורבנותיה.

    בשני המקרים מדובר על אותו תליין- הממשלה.

    רק שבע"ש יש קבוצות אנשים שראויים לסולידריות, ויש אחרים שלא מעניינים אף אחד.

  19. מיכאל מירו :

    איתי, אבהיר את כוונתי לגבי האמירה שלך:
    "כל הפסקה הראשונה שלך בעצם אומרת לי שאין דבר כזה הצעה מוסכמת על הוועדים לרפורמה חלופית, ושאין בהכרח קשר בין ייצוג עמדות העובדים ובין העמדה הספציפית של כל וועד.
    במצב כזה, ברור שהמנצחים יהיו המפריטים".
    כל כוונתי היא שיש ויכוח בין אגודת העיתונאים לבין ועד העובדים העיתונאים ועוד עובדים רבים בטלויזיה, ויכוח שנובע מבעיות פנימיות באיגוד ומאינטרסים מנוגדים. אבל מכאן ועד לתמיכה שמביעה קרן לצד אחד אני חושב שהדרך ארוכה שכן ראשי אגודת העיתונאים לצערי נתפשים אצלי ואצל עוד רבים מחברי העיתונאים ברדיו כמשרתי התפישה "בואו ונברח מהספינה לפני שהיא תטבע", הם פועלים על פי מנדט של אלה שרוצים לפרוש, כי נמאס להם. אני ועוד רבים אחרים רוצים להשאר ולהמשיך לפעול בכלי התקשורת האחרון שמשרת את הדמוקרטיה בישראל. זו הסיבה שאנחנו רוצים שינוי אבל שינוי שיאפשר לעבוד וליצור ולא להגיע למצב של הפרטה וזילות המקצוע העיתונאי כפי שרוצים פקידי האוצר…

  20. orangetime | אצבעות שחורות 5.3.10 | Velvet Underground :

    […] השידור בעבודה שחורה מנסים להסביר מה קורה ברשות השידור. – מחתרת איסלאמית בערוץ 33. […]

  21. הרפורמה ברשות השידור – זו אינה הרפורמה הנחוצה :

    […] בכלל, מה שמזכיר את דברי יצחק לבני (בעבר מנהל הרשות) שפורסמו כאן: "הרפורמה לא בוצעה בגלל אי הרצון הפוליטי של הממשלה […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.