חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

רגולציה של עורכי-דין – האם ריבוי גופים מפקחים מיטיב עם הציבור

נושאים דעות, משפט ופלילים ב 4.03.10 6:03

המאמר סוקר את הגופים המפקחים על מקצוע עריכת-הדין, ומעלה את השאלה האם ריבויים תורם לשמירת האינטרסים של הציבור

מאת: יובל רויטמן

מחשבות על רגולציה של עורכי-הדין

"דרוש סטודנט לעזרה במחקר שכותרתו – רגולציה של עורכי דין" – זו המודעה שראיתי השבוע תלויה על קירות הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. ומיד התחלתי לחשוב – מה זה אומר "רגולציה של עורכי-דין"? ומי הם גופי הרגולציה? ומה רגולציה זו מיועדת לקדם? להלן אבקש להציג כמה מחשבות בעניין.

המחשבה הראשונה היא שבניגוד לתפיסה המקובלת, רגולציה של עורכי דין אינה נעשית רק על-ידי גוף אחד, לשכת עורכי הדין, אלא על-ידי שורה של גופים, ציבוריים ופרטיים. זאת דוגמה מעניינת לכך שהמושג "המדינה הרגולטורית" הוא מושג צר יתר על המידה ויש לדבר על "ממשליות רגולטורית" או על מושג שהוצע על-ידי פרופ' דוד לוי-פאור – "קפיטליזם רגולטורי".

כאמור, התמונה המלאה ביחס לפיקוח על מקצוע עריכת הדין היא רחבה, מורכבת ועשירה. נתחיל דווקא בלשכת עורכי הדין. ללשכת עורכי הדין, כגילדה המקצועית המסדירה את העיסוק במקצוע יש תפקיד מרכזי ברגולציה של העיסוק בעריכת דין. זאת דוגמא מרכזית לשימוש בטכניקה המכונה רגולציה-עצמית, קרי הסדרה עצמית של התחום על-ידי העוסקים בו.

יתרה מכך, כשמבקשים להבין את הרגולציה של מקצוע עריכת הדין, לא ניתן להסתכל על לשכת עוה"ד כגוף אחד. צריך לקרב את המבט, ולהבין כי גופים שונים בתוך לשכת עורכי הדין פועלים להסדרת המקצוע. הפיקוח על תקופת ההתמחות מסור למחלקת המתמחים בלשכת עורכי הדין. לעומת זאת, קבלת הרישיון תלויה במעבר של בחינות ההסמכה, שאף הן באחריות הלשכה, אולם מעורבים בכתיבתן עו"ד פרטיים שונים. לאחר שלב ההסמכה, הפיקוח על עורכי הדין מתמקד במישור האתי, ואז הוא עובר לועדות האתיקה במחוזות הלשכה השונים. ועדות אלו – שוב – מורכבות מעו"ד פרטיים העוסקים בתחום. על מדיניות הפיקוח בתחום האתי משפיעים גם ההרכבים השונים של בתי הדין למשמעת. במלים אחרות, הפיקוח של לשכת עורכי הדין מסור לידי גורמים רבים ושונים. אולם לשכת עורכי הדין היא רק אחד השחקנים בזירה.

ההכשרה לעסוק בתחום מתחילה בלימודי המשפטים, באוניברסיטאות ובמכללות השונות. הפיקוח על מוסדות אקדמיים אלו מסור למועצה להשכלה גבוהה, במקביל לפעולת כוחות השוק על מוסדות אלו. כוחות השוק עשויים להביא לירידת הרמה במוסדות השונים ללימודי המשפטיים, בבחינת "מירוץ לתחתית" (race to the buttom). כמובן שכוחות השוק משחקים תפקיד גם לאחר הסמכתו של אדם כעו"ד, כאשר הם אמורים להביא – לכאורה – לתוצאה חברתית אופטימלית. עוה"ד המשמש כמאמן אף הוא משפיע על תפקודו של המתמחה שלו – עוה"ד לעתיד – וכך גם עוה"ד הבכירים במשרד בו אותו עו"ד מועסק. בנוסף, ככל שהמדובר בסניגור פלילי, פעמים רבות לסניגוריה הציבורית יש תפקיד בפיקוח על פעולותיו. ועוד לא דיברנו על תפקידו של שר המשפטים, כמתקין התקנות, ועל תפקידה של הכנסת.

נשאלת השאלה, האם על רקע ריבוי הגופים והגורמים המעורבים בפיקוח על מקצוע עריכת הדין, ניתן לומר כי נשמרים אינטרסים ציבוריים חשובים, העומדים בבסיס הפיקוח (ולדוגמא – טובת הלקוחות המקבלים שירותים מציבור עורכי הדין; האינטרס כי מערכת המשפט תקדם את הצדק ואת שלטון החוק; ואינטרסים נוספים). נדמה לי – וזאת מבלי שערכתי מחקר מעמיק – כי התשובה נוטה לשלילה.

נתחיל במוסדות להשכלה גבוהה. כל מי שמעורב כיום בתחום יכול לומר כי ריבוי מוסדות הלימוד למשפטיים הביא לכך שכיום כל אחד שמעוניין בכך יכול ללמוד משפטים. המסננות שפעלו בעבר – ציוני הבגרות וציון הפסיכומטרי – כבר אינם רלבנטיים. יתרה מכך, על-פני הדברים, הפיקוח של המועצה להשכלה גבוהה על מוסדות הלימוד השונים הוא חלקי ביותר, ונדמה כי אינו מצליח להבטיח רמה אקדמית נאותה בכל מוסדות הלימוד השונים.

נעבור לשלב הבא – ההתמחות. כאן שוב מצטיירת התמונה, על-פיה הפיקוח אינו אפקטיבי, ואינו מסוגל להבטיח כי תקופת ההתמחות אכן תשמש לייעודה – הכשרת עו"ד בעל כישורים מספקים לעסוק בתחום. פעמים רבות המתמחה משמש לעוה"ד כתחליף זול ויעיל לכוח עבודה טכני. פעמים אחרות, המתמחה אמנם מקבל לעסוק בתחומים מקצועיים מסוימים, אך זאת בצורה מאוד מוגבלת. מהתרשמות כללית עולה כי מעטים מאוד המקרים בהם הלשכה מתערבת באופי וטיב ההתמחות.

גם בחינות הלשכה אינן מקדמות בצורה משמעותית את תכליות הפיקוח. אלו בחינות טכניות במהותן, שדורשות שינון בלבד. קשיי הפיקוח ממשיכים גם לאחר שלב ההסמכה. הפיקוח של הלשכה הוא מאוד מתוחם ומוגבל ומתמקד בתחום העבירות האתיות. הפיקוח אינו מיועד להביא לשיפור התפקוד המקצועי של עוה"ד. גם ועדות האתיקה מוצפות באלפי פניות, והיכולת של ועדות אלו – שמורכבות מעו"ד המתנדבים לעסוק בכך – להסדיר את התחום באופן מספק – היא חלקית ביותר. לכך יש להוסיף כי העיסוק בעריכת הדין אינו מוגבל לתחומי מומחיות וכל עו"ד רשאי לפעול בכל תחום שהוא. נכון הדבר שהלשכה ביקשה להתמודד עם עובדה זו באמצעות "רגולציה של אינפורמציה", כך שכל עו"ד רשאי לפרסם רק ארבעה תחומי מומחיות, אולם למיטב ידיעתי, טרם נבדקה האפקטיביות של אמצעי זה, ועד כמה יש בו כדי להוביל את השוק להתמחות ומקצוענות.

נותרנו עם השוק החופשי. לכאורה, זה עשויה הייתה להיות תשובה טובה. הציבור הרציונאלי (אותו ציבור העומד בבסיס הנחת היסוד של השוק החופשי) אינו מטומטם. הוא יבחר רק בעוה"ד הטובים, שגובים מחירים הגונים עבור השירותים שהם נותנים, ומעניקים שירות מקצועי ואיכותי. הנחות מוצא אלו מתנפצות אל מול עולם המציאות. אנשים פעמים רבות אינם רציונאליים. הם בוחרים בעו"ד בעיתות מצוקה, בעיתות משבר, ונדרשים לקבל החלטה בחטף, על בסיס אינפורמציה חלקית. יש כשל אינפורמציה חריף – קשה מאוד לקבל מידע אמין ואיכותי על אופן תפקודו של עו"ד וקשה מאוד לערוך סקר שוק משמעותי. עוד יותר קשה לקבל הערכה אמינה על אופן תפקודו של עו"ד כזה או אחר. גם הלשכה אינה מסייעת בעניין זה. כך, לדוגמא, מוטלות מגבלות על האפשרות של עו"ד לפרסם את עצמם, ובפרט, לפרסם את המחירים שהם גובים מלקוחותיהם. ודאי שלא מוטלת עליהם חובה לעשות כן (במובן זה – ובמובנים נוספים – יש הטוענים כי הרגולציה העצמית המבוצעת על-ידי הלשכה נועדה לטובת ציבור עורכי הדין יותר מאשר לטובת הציבור הכללי). עובדה זו מקשה על מלאכת איסוף האינפורמציה ועל עריכת ההשוואה בין עורכי הדין השונים. לטעמי, דווקא הפיקוח המתבצע על-ידי עוה"ד הממונים – למצער בחלק מהפירמות – הוא המבטיח רמה מקצועית סבירה, יותר מאשר מנגנוני הפיקוח האחרים.

מה התמונה המצטיירת מכל האמור לעיל – הרגולציה של תחום עריכת הדין נעשית על-ידי ריבוי של רגולטורים. עם זאת, ריבוי הרגולטורים בתחום, אינו מבטיח כי הרגולציה תקדם את יעדיה. לעיתים, ההיפך הוא הנכון. הרגולציה עשויה לקדם דווקא את האינטרסים של ציבור עורכי הדין, או את האינטרסים של בעלי ההון המחזיקים במוסדות ההשכלה הגבוהה הפרטיים, או של גורמים אחרים, הנעלמים מן העין.

לא ניתן להקל ראש במסקנה זו. בבסיס מערכת המשפט ניצבת ההנחה כי היא בנויה כך שההליכים המשפטיים יובילו לעשיית צדק. אנחנו כולנו יודעים כי הנחה זו מעוררת קושי, שכן לטיב עורך הדין המייצג בהליך המשפטי יש השפעה רבה על התוצאה המשפטית. מהאמור לעיל עולה כי גם אדם שמבקש לפעול לפי "הכללים", ולשכור במיטב כספו עורך-דין שייצגו בהליכים אלו, אינו יכול להיות סמוך ובטוח, כי פועלים על אותו עורך-דין התמריצים המתאימים (ומפקחים עליו גופי הפיקוח המתאימים) על-מנת לקדם את האינטרס שלו, ולא אינטרסים זרים, וכי אותו עו"ד הוא ברמה מקצועית נאותה לייצג את עניינו. אז מה צריך לעשות? את זה נשאיר לתגובות שלכם ולפוסט נפרד.

הבלוג של יובל רויטמן מחשבות על רגולציה,משפט וממשל

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

3 תגובות

  1. דליה :

    יובל
    איזו רגולציה יכולה להיות כזו המייצגת את טובת האינטרס הציבורי? עד העבר הקרוב חשבתי שמשרד המשפטים כמשרד ממשלתי הוא זה הדואג לטובת הציבור. ולדעתי גם הכנסת היא זו שצריכה לדאוג לכך. היום אני לא כל כך מאמינה בכך.

  2. דקל עוזר :

    ירושלים חרבה כי לא נהגו לפנים משורת הדין וכל הארץ מלאה משפט.
    http://www.blacklabor.org/?p=17218
    הבעיה אינה עורכי הדין אלא בחשיבה על מערכת המשפט שנותנת לעורכי הדין חשיבות יתר מצד אחד ולא מחייבת אותם לשום דבר; כשעורכי דין יקבלו קנסות מבית המשפט על שיתוף פעולה עם תביעות סתמיות של לקוח וכו' הדברים ייראו הרבה יותר טוב.

  3. יובל :

    רגולציה יכולה בהחלט לקדם את האינטרס הציבורי. צריך לעצב את מוסדות הרגולציה בצורה שתעשה כן. הרגולציה הסביבתית בארצות הברית, לדוגמא, תרמה תרומה אדירה לשיפור איכות הסביבה ובריאות הציבור בארצות הברית. כך גם הרגולציה בתחום הצרכנות ובתחומים נוספים. גם בארץ יש מאמצים רגולטורים לא מבוטלים. עם זאת, קשה לומר מראש על בעל תפקיד מסויים או גוף מסויים – הם פועלים לטובת הציבור ולא לטובת אינטרסים פרטיים. צריך לערוך בחינה יותר מדוקדקת.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.