חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חומר קריאה למורה בשביתה: פרק ב'

נושאים דעות ב 11.12.07 6:02

כישלונה הצורב של שביתת ארגון המורים עקב הוצאת צווי המניעה וההוראה לחזור לכיתות, מעלה שאלות מיידיות לגבי סיבות הכישלון, אך גם שאלות כלליות יותר הקשורות ליחסיי הכוחות בין העבודה המאורגנת למחוללי המדיניות הכלכלית במאבק על עיצוב דמותה של העבודה בישראל. דורון גרינשטיין, דוקטורנט להיסטוריה כלכלית וחבר בעבודה שחורה, מנסה להשיב בקצרה על שאלות חשובות אלה

    ככה לא בונים שביתה

ראשית יצוין כי זכות השביתה עומדת בבסיס ארסנל הזכויות המוענקות לאזרח במדינה דמוקרטית. זכות זו קיימת לצד שתי זכויות חשובות נוספות: זכות העובדים להתארגן וזכותם לחתום על הסכם קיבוצי. חרף העובדה שזכויות אלה אינן מוזכרות בחוק הישראלי, הרי שהן מעוגנות היטב באמנות בין-לאומיות להן מחויבת גם מדינת ישראל. מלבד הצידוק המשפטי קיים גם נדבך אתי לשלוש הזכויות: הן בגדר כלי אפקטיבי ראשון במעלה להגנת העובד מפני שרירות ליבו של המעסיק במערכת יחסים המוגדרת כאסימטרית מלכתחילה.
אם כן מדוע בכל זאת, למרות הצידוקים המשפטיים והאתיים, השובתים לא השיגו את מבוקשם?

דמות המנהיג
השביתה הנוכחית, אולי יותר מכל שביתה אחרת, נכרכה בשמו של אדם אחד: רן ארז – יושב ראש ארגון המורים. ארז, מורה לחינוך גופני, יצא לפנסיה מוקדמת כבר ב-1996, ומאז מכהן כיו"ר ארגון המורים. עלות שכרו החודשית הינה 25 אלף ₪ לחודש. עם 10 השעות השבועיות הנוספות שעובד המנהיג בבית ספרו לשעבר ועם תשלומי הפנסיה, מטפס שכרו לכדי 37 אלף ₪ בחודש – פי 5 מהשכר הממוצע במשק. מי שחשב שארז אינו אלא לוחם זכויות קשה יום המגלם בדמותו את הארכיטיפוס של הפרולטר הנעשק, שיחשוב שוב.

ואמנם, הצלחתן או כישלונן של שביתות גדולות בעולם המערבי, תלויות באופן ישיר ביכולת ההנהגה לשכנע קהלים גדולים בצדקת המאבק. כאילו לא די בכך ששכרו המנופח של ארז עומד בסתירה לאתוס הקלאסי של מנהיג הפועלים (ע"ע ויקי כנפו), הוא גם נחל כישלון הסברתי בניסיונותיו לקעקע את תוכנית "אופק חדש". בנוסף, סירובו לקבל את הצעת התיווך של יו"ר ההסתדרות עופר עיני (שהבטיחה צמצום מספר התלמידים בכיתות ועלייה של 10% בשכר המורים) ושל עדי אלדר יו"ר מרכז השלטון המקומי, והשמועות בדבר רצונו של ארז להשתמש בשביתה כמנוף ליישום מטרות פוליטיות, ודאי שלא תרמו ליצירת אמפטיה כלל-ציבורית סביב עקרונות השובתים.

שחקני חיזוק
עם זאת, הכישלון בשכנוע השופט אדלר (מי שנחשב לתומך נלהב של רעיון העבודה המאורגנת) בצדקת המאבק, לא נבע מאופיו של ארז אלא דווקא מהעדר קונצנזוס נרחב בציבור. בעולם המערבי נודעה חשיבות רבה ל"שביתת אהדה", היינו, לשביתה כנגד מעביד של עובדים אחרים המבקש לפגוע בזכויות העובדים האחרים או מסרב לשפר את תנאי עבודתם. נדמה כי שביתה שכזו (להוציא כמה שביתות מתוזמנות של ההסתדרות) לא יכולה להתקיים בישראל לאור הפיצול הגמור השורר בארגון העבודה הכללי. השובתים לא השכילו להביט החוצה ולהפוך את מאבקם לקרב משותף על הזכות הבסיסית להתפרנס בכבוד במדינה. דפוסי החשיבה הסקטוריאלית הם שמנעו מבעדם לגייס למאבק פלחים נוספים מן המגזר הציבורי – ששכר נמוך הוא נחלתם וסכנת הפרטה מרחפת גם מעל ראשם. לדאבוננו, מלבד סיסמאות שהפריח ארז, לא נעשה צעד כן לאיחוד הכוחות אל מול גזרות האוצר. לו הייתה מושגת שביתה מקפת שכזו, ספק אם ידו של אדלר הייתה כה קלה על ההדק.

שחקני פנים
לא סוד הוא כי גם אוכלוסיית המורים אינה מאוחדת סביב השביתה. ההסכם שחתם האוצר, עוד באוגוסט, עם יוסי וסרמן, יו"ר הסתדרות המורים, לא רק שהותיר את רוב המורים מחוץ לשביתה, אלא גם סימל את יריית הפתיחה למלחמת יוקרה ארוכה ומיותרת בין וסרמן לארז. האוצר מרוצה. הוא ממשיך במדיניות השיטתית של "הפרד ומשול", שכן חייליו של שר האוצר בר-און יודעים היטב כי לו השניים נאבקו שלובי זרועות זו הייתה זו כבר אופרה אחרת.

סטטיסטים
אבל העדר האחדות סביב עקרונות השביתה אינו תולדה של המחלוקת בין שני המחנות היריבים בלבד. יש עוד כמה אלפי מורים במערכת שפשוט אף אחד לא סופר: מורי עמותות, חברות כוח-אדם ו"אגודות חינוך" למיניהן. רק בתל-אביב, מועסקים כ-2000 מורים בתנאים נחותים בהרבה מאלו של המורה המאורגן. השובתים, אלו הדורשים בשם עקרונות מוסריים וצודקים להעלות את שכרם, מעולם לא הציגו תביעה חד-משמעית להגן על המורים חסרי הישע המופקרים לגחמותיהם של קבלנים תאבי-בצע. זו כנראה סוגיה שאינה קשורה למאבק המוסרי והצודק. יוצא אפוא, כי אי-הצלחת השובתים נבעה גם מחוסר יכולתם להביט פנימה ולאחד את כלל עובדי ההוראה במערכת.

ימי השביתה נפתחו בקול תרועה וכנראה יסתיימו בקול ענות חלושה. ללמדנו כי שינוי מהותי בתנאי ההעסקה במשק יוכל לבוא רק מתוך שילוב כוחות. רק אם נבין כי שאלת שכר המורים אינה מנותקת משחיקת שכר המרצים, מדחיית עדכון שכר המינימום ומהצורך בהעלאת קצבאות הזקנה, נוכל כולנו לנצח בקרב על זכותנו הבסיסית להתפרנס בכבוד.

דורון גרינשטיין

——————————————-

חומר קריאה למורה בשביתה: פרק א'

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , ,

5 תגובות

  1. א :

    עם חלק מהדברים אני מסכים, אך לדעתי המאמר לוקה בהכללות לא לעניין.

    א. אי אפשר לקבוע שהשביתה כשלה לפני שמושג הסכם ומשווים אותו להסכם שנחתם ע"י ההסתדרות ללא שביתה.
    ב. ארז לא נכשל בנסיונותיו לקעקע את הסכם אופק חדש. עפ"י סקרים עדכניים הציבור לא מאמין שזהו הסכם טוב, וזאת למרות מסע הפרסום היקר של המדינה והסתדרות המורים.
    ג. ככל הידוע לי (מתבסס על כלי התקשורת ולא רק על בלוגי מורים וכו') רוב המורים שבדקו את תנאיהם בסימולטור גילו שלא שווה להם לעבור להסכם ולכן רק בתי ספר מעטים הצטרפו לרפורמה, למרות הנמכת הרף של שיעור מורים תומכים.
    ד. אני מסכים בעניין איחוד כוחות של ארגוני המורים והתגייסות למען מורים עובדי קבלן, אך תנאי הסולידריות המוחלטת של כל עשוקי הקפיטליזם באשר הם כתנאי הצלחה לשביתה הוא תנאי אוטופי שלעולם לא יתקיים.

    לעומת זאת הייתי מוסיף למאמרך עניין חשוב וזנוח והוא הכוח הפוליטי של המורים ותומכיהם. אם עשרות אלפים מהם היו חברים היום במפלגות קדימה והעבודה, הם היו מחזיקים בביצים את השרים ומשיגים הישגים טובים בהרבה. את מה שלמדו באגד, חברת החשמל ותע"ש הגיע הזמן שילמדו גם אנשי החינוך ושוחרי טובתם. אמנם גם זה לא מחסן (ע"ע בגידת פואד בארגזי המתפקדים שלו מחברת החשמל) אך זה בוודאי מועיל הרבה יותר לטווח הארוך מעוד עצרת מחאה.

  2. דורון גרינשטיין :

    א בוקר טוב,

    א)השביתה כשלה משום שהשובתים לא הצליחו לשכנע את בית הדין לעבודה בצדקת מאבקם. התיקונים הסמנטיים לטובת השובתים שיחולו כתוצאה מהמשא ומתן הנוכחי, אם בכלל, יוכתבו על-ידי האוצר כשהשובתים אנוסים לקבל את התכתיב בשל סכנת צווי המניעה. לאור המאבק הממושך והצהרות ההנהגה, זהו כישלון חרוץ בכל קנה מידה.

    ב) ארז מעולם לא הסביר כראוי בכלי התקשורת מדוע הוא לא מוכן לקבל את הצעות המתווכים השונים.
    גם אני קראתי את הסקר שטוען כי מעל ל- 60% מהציבור תומך במאבק. אך לדעתי הוא אפילו לא קרוב למציאות. משיחות עם עשרות הורים בשבועות האחרונים וכן עם עמיתים רבים למקצוע, נוצר אצלי הרושם כי קיימת הסתייגות נרחבת הן מעקרונות השביתה והן מהתמשכותה. אגב, אם מישהו הצליח לשכנע חלק מהציבור בצדקת המאבק, היו אלה מורים אקטיביסטים נוסח ענת שניידר – בטח לא רן ארז.

    ג)כתבתי זאת בפוסטים הקודמים: הרפורמה מטיבה יותר עם המורים הצערים, ופחות עם הותיקים. צעד זה נועד כמובן כדי להזרים מורים צעירים למערכת. גלגל מטה ובפוסט "יש אופק חדש למורים" קרא את התכתובת ביני לבין שושי פולטין וענת שניידר בעניין שיפור תנאי שכר המורה.

    ד)א, שים לב לסתירה בדבריך: "אני מסכים בעניין איחוד כוחות של ארגוני המורים והתגייסות למען מורים עובדי קבלן, אך תנאי הסולידריות המוחלטת של כל עשוקי הקפיטליזם באשר הם כתנאי הצלחה לשביתה הוא תנאי אוטופי שלעולם לא יתקיים" אם לא תתקיים "סולידריות מוחלטת של כל עשוקי הקפיטליזם" בשל איזו סיבה יואילו המורים ל"התגייס למען עובדי הקבלן"? מעניין מה יאמר על דעתך ד"ר עמי וטורי שנלחם ברשות שדות התעופה כנגד פיטורי חבריו. כזכור, עובדי הרשות אינם מפוצלים, ומאוגדים תחת ועד מרכזי, האם הם גילו סולידריות כלפי עובדי הקבלן?

    ולגבי ההצעה לכניסה לפוליטיקה. לדאבוני אתה שוב מחמיץ את הנקודה העיקרית. פיצול המורים למחנאות הפוליטית, פורט את כוחם לאינסוף ומניה וביה מבטל את מידת השפעתם. במקום לאחד את השורות, אתה מציע לנו פיצול.

    אגב, אתה טוען כי פעולה מתוך תודעה מעמדית היא בגדר אוטופיה מוחלטת. בעניין זה אני מחזיק בדעתו של מרקס: ה"אוטופיסטיים" לשיטתו היו סן סימון, לואי בלאן ואחרים, ששאפו לארגן את העבודה וליצור את הסקטוריאליות שאתה מציע לנו.
    הוא הבחין כבר אז כי פיצול שכזה מחליש את העבודה המאורגנת ומשרת במישרין את שלטון ההון.

    בברכה, דורון

  3. איציק מנאמן :

    דורון
    הכל היה פשוטומוצלח למורים אם למורים היתה שנתיים לפני שדולה בכנסת כמו שיש לחברות הסלולריות ולבנקים.

  4. אייל - מורה לעתיד :

    מדובר בקשקוש מוחלט
    לא הייתה עד היום שביתה כזו חזקה שמנוהלת על ידי הפעילים בשטח עם הסברה עצמאית שפונה ומצליחה לגייס תמיכה ציבורית נרחבת. הפגנת המאה אלף בכיכר היא ארוע היסטורי בתולדות המאבק החברתי בישראל.
    כמו גם הפרת צווי המניעה מחר שתוכיח את חוזקה של השביתה.

    האשמה בהישגים המוגבלים מוטלת בעיקר על הנהגת ההסתדרות ובייחוד על עופר עיני שחיבקו את המאבק חיבוק דוב ראשית כל על ידי הסכם השכר הזוועתי במגזר הציבורי, וה"תיווך" במקום עמידה איתנה מאחורי המורים באמצעות השבתת המשק

  5. האם ארגון המורים מארגן התפקדות המונית למפלגות? :

    […] פרק ב’ – דורון גרינשטיין […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.