חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מדינת ישראל תחת הנהגתו של בנימין נתניהו – לאן ?

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 28.02.10 6:05

במהלך השבוע תתכנס הכנסת לדיון מיוחד שזומן ע"י 40 ח"כים בנושא: מדינת ישראל תחת הנהגתו של בנימין נתניהו – לאן ?  הדיון יחייב את השתתפותו של ראש הממשלה. הטור השבועי פוליטישוק פותח את הדיון לגולשים

מאת: הראל לייבוביץ

קצת יותר משנה מאז החל בנימין נתניהו את כהונתו כראש הממשלה ולמרבה הצער – מדינת ישראל דורכת במקום.

לאחרונה יצאה הממשלה בהכרזה על אתרי המורשת הלאומיים של מדינת ישראל – ביניהם כללה ממשלת הימין את מערת המכפלה וקבר רחל – שני אתרי דת מובהקים שאינם בשטחי ישראל. הדבר לדעתי הוא התגרות דתית מובהקת בצד הפלסטיני והוא לא מועיל בכלום. ממש כמו הממשלה הזו.

אינני יודע איזו כהונה של בנימין נתניהו גרועה יותר כראש ממשלה – הראשונה או הנוכחית.

יש לנו ממשלה אנמית, קרה, שמסתכסכת עם בנות ברית ובסופו של דבר לא מקדמת אותנו לשום מקום.

היום, אנו נמצאים למעשה במסע הרפתקאות מתעתע ומפחיד, אותו מוביל בנימין נתניהו.

מתי המסע הזה ייגמר – קשה להגיד. היעדר האלטרנטיבה מצד אחד איננה מקדמת את הרצון לבחירות מוקדמות ומהצד השני – הציבור רדום.

יש לנו ממשלה שלא מנהלת הליך מדיני, שלא עושה דבר בנושא האיום האיראני פרט לנאומים ממלכתיים מעת לעת, שניפצה סיכוי לשחרורו של גלעד שליט, שהביאה את היחסים עם ידידתנו החשובה ביותר – ארה"ב לשפל חסר תקדים, מערכת בריאות ללא מנהל. הציבור יושב ושותק.

אז איך זה ייגמר? אשמח לשמוע את דעתכם בעזרת כפתור הוספת התגובה!

אתר "עבודה שחורה" פותח את הדיון עוד לפני מליאת הכנסת.

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , ,

19 תגובות

  1. אלי סתוי :

    חיזוק יכולת המשילות לצורך הישרדות
    זהו
    המלכוד והסנדול המשמעותי ביותר של ממשלת נתניהו,
    המאופיינת בהעדפת נקיטת צעדים להשגת כלים ומנופים לצורך המשך הישרדותה, קודם ליצירת כל מהלך ממלכתי ודמוקרטי חשוב וראוי ,לניהול מהלך משמעותי לקידום עיניני המדינה.

  2. ל רפי :

    על "צל דיון" כדיון

    ראשית, על רמת הדיון וכנראה גם על כוונת יוזמו מעידות השורות המעטות, השטחיות והרדודות בהן הוא מציג את שאלותיו. הדברים דומים לתעמולת בחירות הרבה יותר מאשר לדיון רציני בסוגיות שהוא מעלה ובסוגיות אחרות הנוגעות לממשלת נתניהו שהוא אינו מעלה. מטבע הדברים הוא בוחר לנוחיותו את הנושאים שבהם הוא חלוק על הממשלה מן היסוד, ושופט אותה על כך שאינה מבצעת את המדיניות ה"נכונה" בעיניו: א'-ב' של דיון קלוקל.
    שנית, אצל הראל ההיסטוריה התחילה עם ממשלת נתניהו. לא היו לפני כן הבריחה של ברק מלבנון, האינתיפאדה השניה, הבריחה של שרון מעזה ומבצע "עופרת יצוקה" שהיה תוצאה מובהקת שלו, לא היתה ממשלת אולמרט עם כשלון מלחמת לבנון השניה ותוצאותיו החמורות, לא רק במישור הצבאי, אלא הרבה יותר מכך במישור המדיני והאסטרטגי.
    משפט מן הסוג: "אינני יודע איזו כהונה של בנימין נתניהו גרועה יותר כראש ממשלה – הראשונה או הנוכחית", הוא דמגוגיה פר-אקסלנס. מלבד דעתו האישית של הכותב אין בו דבר ענייני ואפילו לא חצי דבר – דעה ללא הנמקה עובדתית היא במקרה הטוב תעמולה, ובמקרה הרע תעמולת כזב הגובלת בהסתה.
    אחרי עוד כמה משפטים ברוח דומה, אנו מגיעים לסיסמת הזויי השמאל מימים ימימה – אין תהליך מדיני… האמנם?! יש תהליך מדיני ותהליך זה מתמקד בשני נושאים מרכזיים: החזרת הרשות הפלשתינאית לשולחן המו"מ (לא בכל מחיר) והנעת המערב להתגייס סוף-סוף לפעולה אפקטיבית נגד התגרענות איראן. ממשלות ברק, שרון, ואולמרט טיפלו בנושא במשך עשור שלם, קריטי, ולא הועילו דבר. מה יש להלין עתה על נתניהו אחרי שנה בתפקיד?!
    איך המסע יגמר איש אינו יודע. מה שאנו כן יודעים הוא לאן הגענו בהנהגת השמאל ובהנהגת המרכז-ימין של קדימה – הגענו למשבר שקיבל נתניהו לידיו כאשר נכנס לתפקיד: משבר מדיני, צבאי, אסטרטגי, וכלכלי.
    כל שאר הנימוקים כביכול, הם כאמור דמגוגיה, ועם דמגוגיה מבית, חבל על הזמן להתדיין.
    אולם המפתח האמיתי להערכת רמת השיח הוא בכללי המשחק. הכותב שוכח שהשמאל ורעיונותיו הגאוניים וגם המרכז-שמאל המחזיק אחריו חלקית, הוכו בבחירות האחרונות ע"י גוש הימין. הציבור מאס במס השפתיים לשלום שדל הערבים ושל השמאל הישראלי המדקלם את סיסמאותיהם אחוז אמוק. הציבור מוכן להסדרים מדיניים אמיתיים, אבל לא בכל מחיר ולא לקיפול הדגלים. אילו לא רצה בכך, היה מצביע כנראה בעד סיפוח כל שטחי איו"ש למדינת ישראל, והעובדה המכרעת היא שלא עשה כן. יחד עם זאת הנחיל מפלה לכל מי שדיבר על מהלכים חד-צדדיים, על התקפלות טוטלית, על ויתור על אתרי מורשת ועל ויתור על כבוד לאומי.
    ציבור זה ממתין לראות מה יעשה נתניהו. את מהלכיו של נתניהו עד כה, שלא כולם נראים בעיניו, הוא מקבל כתמרון מדיני שהוא צו השעה. ההנחה היא שברגע האמת יזכור נתניהו לא מיהם יריביו הפוליטיים בישראל, אלא מיהם בוחריו!
    בינתיים, אין הציבור נדרש לעשות דבר, אלא לעקוב אחר התנהלות ממשלתו ואחר האופן והמידה שבה היא ממלאת אחר רצונותיו ואחר הבטחותיה לו. הציבור בוודאי אינו צריך להחליט כיום על בחירות חדשות משום שכל מה שמחכה לו מעבר לפינה הוא הגרוע של אתמול במקום הטוב או הבינוני של היום.
    שליט הוא סוגיה משנית במציאות הישראלית הנוכחית. הוא חלק מהמערכה הגדולה ויש לנהלו בהתאם. התפטרותו לאחרונה של א-זהר מצוות המו"מ של חמאס בנושא שליט מעידה על המידה בה הקצין הארגון את עמדותיו בין היתר בהשפעת "מסע הצלב" לשחרור גלעד בכל מחיר…
    סוגיית ארה"ב היא סוגיה מסוג אחר. מי שמנסה לקשור אותה לממשלת נתניהו עושה שגיאה חמורה. נכון שאובמה עצמו וממשלו מציגים עמדות שונות מאלה של הממשל הקודם. ועמדות שונות מובילות למערכות יחסים שונות. אבל יסוד השינוי ביחסה של ארה"ב לשיראל הוא בכשליה האסטרטגיים במלחמת לבנון השניה וב"עופרת" יצוקה. מלחמת לבנון השניה היא נקודת צומת, והשינוי התחיל עוד בשלהי משטרו של בוש. ארה"ב העניקה לישראל "מטריה" מדינית מעולה לנהל בלבנון במשך מספר שבועות מהלך צבאי כולל שיעדו צריך היה להיות מכת מוות לארגון החיזבאללה. היה זה אינטרס ישראלי מובהק וגם אינטרס אמריקני מובהק, משום שהארגון הוא כבר מזמן בסיס קדמי של איראן לחוף הים התיכון. ממשלת הבובות של אולמרט כשלה בהבנת המציאות, בקריאת התמונה ובהסקת המסקנות הפוטנציאליות של הכשל: א. אובדן אמון של ארה"ב בישראל כבעלת ברית רצינית; ב. תקדים חמור ביותר לכל התנגשות כוחנית בעתיד, שבה המטרה העקרית יהיה העורף האזרחי – דבר שלא היה כמותו בכל מלחמות ישראל הגדולות בעבר.
    מערכת היחסים עם ארה"ב כיום, מושפעת משני אלה הנסיון הרע של מלחמת לבנון השניה (עופרת יצוקה שהלך באותו נתיב בדיוק), והקונסטרוקטיביזם האוטופי של אובמה ויועציו הבכירים. ארה"ב תשרוד את שני הכשלים, גם אם תצא מהם יותר חבולה ויותר חלשה. עבור ישראל המחיר יקר עשרת מונים, ועוד נראה זאת בעתיד הקרוב.
    את כל אלה, בין היתר ירש נתניהו מקודמיו "המבריקים" והעובדה שאינו מצוי כבר עתה בעיצומה של מלחמה חדשה, שהצליח לייצב את הכלכלה שהוא מוביל מהלכי פיתוח בתוך ישראל וממלא לפחות חלק מהתחייבויותיו לבוחריו, היא לשבחו. האם פרוש הדבר שהכל טוב? – בהחלט לא. המציאות היא כה בעייתית שעליו לנוע מהר יותר, חזק יותר, החלטי יותר ויוזם יותר. שימת הגדש שלו על נושאי הפנים, נכונה וחכמה…

  3. איתי :

    דווקא בהקשר המדיני-בטחוני יש להיזהר מהליכה עיוורת אחר מאמרי המערכת המוטים נגד נתניהו.

    לצערי הציבור ** הישראלי ** אינו פרטנר למו"מ עם הפלסטינים שעיקרו ירידה מהעץ של ירושלים המאוחדת וכיבוש יו"ש תמורת ירידה פלסטינית מעץ השיבה לתחומי ישראל.

    במצב זה, כבר עדיף קיפאון מדיני ואיפוק צבאי כפי שקיים כיום על פני המלחמות המיותרות של ממשלות ה"שמאל-עלק": לבנון 2 ועופרת יצוקה. שנה אחרי שנכנס אולמרט לתפקידו היינו עם עשרות הרוגים מיותרים, נזק של מיליארדים לכלכלת המדינה וחזבאללה במעמד מחוזק בלבנון, עם כמות טילים גדולה משהיתה לו. גם הבידוד המדיני היחסי של ישראל כיום הוא במידה רבה "ירושה" שקיבל ביבי מקודמיו ולא תוצאה של השטויות שעושים שר החוץ שלו וסגנו.

    הסכנה הגדולה מכהונתו של ביבי היא מה שהוא מעולל בכלכלה, ולא מה שאינו עושה בתחום המדיני.

    ממשלת קדימה-העבודה גם לא הביאה שלום (זה היה דורש להכניס את הערבים מרצ חד"ש לקואליציה במקום ליברמן ושס) וגם לא הביאה ביטחון. לכן אין זה פלא שהציבור הדיח אותה.

    המחיר שכולנו משלמים על כך קשור לרפורמות הכלכליות של ביבי, שרובן לצערי לא מעוררות כמעט עניין ציבורי. החלטות תקציביות בשווי עשרות מיליארדים מתקבלות ללא דיון רציני בחלופות, ומה שנותר מהמנהיגות הפוליטית של השמאל עדיין מתמקד בביקורת על הקיפאון המדיני. זה בזבוז זמן טוטאלי. מהפכה אמיתית בתחום המדיני תתרחש אך ורק אם העולם בראשות אובמה יכניס את ביבי בכוח לחדר, ינעל את הדלת ויכריח אותו לחתום על החזרת שטחים. בעניין הזה אין שום השפעה ממריצה לשמאל הישראלי. כאשר הימין הכתום יוציא אלפי מתנגדים לרחובות, אנחנו נצא לתמוך ב"מתווה אובמה". כל עוד הימין הכתום יושב בבית, אנחנו צריכים להפנות את האנרגיה לבניית חלופה פוליטית לגישה הכלכלית של ביבי.

  4. יונתן :

    איתי אני חושב שאתה טועה,הציבור הישראלי מוכן לוותר על ירושלים(בגבולות הסביר,לא על הר הבית ולא על היר העתיקה) ועל יו"ש.
    לדעתי הציבור חושש מהפן הביטחוני(אני תושב כפ"ס ואני לא רוצה להפוך לשדרות 2) ומהטראומה של פינוי עשרות אלפי מתיישבים(כ70 אלף מעבר לגדר).
    הא ם הפלסטינים מוכנים לוותר על "זכות השיבה" ? כרגע לא.(אגב ההתעקשות שלהם שלא להכיר בנו כמדינה יהודית היא מכיוון והם יודעים שאם יכירו בנו כמדינה יהודית לא יוכלו לדרוש שיבה).

    המפלגות הערביות לא רוצות בכלל להכנס לממשלה,אפילו אצל רבין הם לא נכנסו.

    לגבי השפל חסר התקדים עם ארה"ב,התמיכה בנו בציבור האריקאי לא ירדה ואפילו עלתה קלות,אף ממשלה בישראל לא יכולה להחשב כאשה לכך שהאמריקאים בחרו לעצמם נשיא שיודע למכור חלומות ולטוות נאומים יפים אבל לא מבין את המציאות באזור ולא יודע לפעול מולה.

    לגבי הכנסת קבר רחל ומערת המכפלה,יש לנו זיקה למקומות האלו ואין שום סיבה שלא להכניס אותם לרשימת אתרי המורשת,זה לא אומר שמעכשיו ימנעו מהפלסטינים להתפלל שם או שישנו את הסטאטוס הקוו הדתי.
    הפלסטינים מחפשים סיבות להתעמת,במצב כזה גם אם מחר ביבי ישתחווה מול אבו מאזן אבו מאזן יעלב שהקידה לא היתה עמוקה מספיק.

    יש שתי אפשריות הקשורות באיום האירני,הראשונה היא לעשות את מה שעושים עכשיו כלומר להתמקד בצד הדיפלומטי,לבצע קמפיין עולמי ולקוות שיהיו לו השפעות או שהאופוזיציה באירן תוריד את התיאוקרטיה הזאת,האפשרות השניה היא להפציץ את אירן,לדעתי הממשלה הזאת מתנהגת בחומה כשהיא מנסה למצות את הצד הדיפלומטי לפני הצבאי.

  5. ק. טוכולסקי :

    נתניהו הולך בדיוק לאן שהוא רוצה, הורדות מיסים לעשירים, העלות מיסים רגרסיביים שמגדילים את הנטל על המעמד הבינוני והפרטות, בקרוב הנמלים. כל השאר למי שעוד לא הפנים שולי לנתניהו וקרקס הפרעושים העליז שלו. יהיה לחץ בין לאומי, הוא עשוי להגיע להסדר לא יהיה הוא יכול גם לא להגיע, הוא ישחרר הצהרות בומבסטיות וימשיך לנווט את הסירה הניאו ליבראלית בעליזות בחסות מאמרי מערכת שמסתירים את המציאות בכאילו דרישות שהוא יעשה משהו. עוד שנה אחרי הפרטת הנמלים ומנהל מקרקעי ישראל ובדרך להפרטת חברת חשמל ועוד הורדות מיסים עדיין יהיו מי שישאלו נתניהו לאן, קצת מיותר…

  6. ויליאם גאן :

    חייבים להודות שלדבר חיובי אחד אחראי ישירות נתניהו: מס על רווחים בבורסה.

    אם חושבים על זה מגיעים מסקנות משונות במקצת, שהרי נתניהו אמור לדאוג לבעלי ההון.
    ואם מרחיקים לכת לאחור אל שנות ה 50 ה 60 וה 70 וה 80 נוכחים לדעת כי ממשלות מפאי"י על גיגוליה השונים לא יזמה מעולם הטלת מס על רווחים מהון אלא רק על רווחים מעבודה.

    והנה בא נתניהו הנוראי ומטיל מס על ההון.

    איפה הצדק?

  7. מיכאל לינדנבאום :

    למי שלא יודע,
    בורסה לא היתה בארץ בשנות ה-50 וה-60 ,והסתדרנו מצויין בלעדיה.
    הפיתוח הגדול של הבורסה התחיל עם עליית הימין לשלטון והליברליזציה של שמחה ארליך.
    דרך ההפרטות,הפחתוה המיסים העצומות ,וסיבסוד חסר תקדים להון על חשבון כלל האוכלוסייה נוצרה אוליגרכיה,יש מאין(כלומר שוד כספינו) המונה 20 משפחות והצבר הון אדיר בידי מיעוט קטן.
    המס המוצע על ידי ביבי הוא ממש בדיחה,לעומת השוד המסיבי שהוא מבצע לטובת יקיריו.

  8. אבי :

    איתי-

    לטעמי התנגדות למלחמות איננה ולא צריכה להיות אג'נדה של שמאל. כמו שזו לא הייתה האג'נדה של מפאי ובן גוריון (הפאשיסטיים?!). כמו גם שלדעת בן גוריון היה אפשר להקים מדינה באופן חד צדדי, על אף המחיר האנושי והביטחוני [קצר הטווח] של הכרזה כזו, בדמות מלחמת העצמאות. ואגב, מה עשה את המלחמות שציינת לכל כך מיותרות? [בגלל ההרוגים משני הצדדים? וואלה? במלחמה נהרגים אנשים?]

    מה שמדאיג שהשיח שלך בנושא המדיני משתטח ל-או שלום והסכמים, או מלחמה [בד"כ מיותרת לדעת אנשים כמוך]. והציר הזה הוא הציר [לא היחידי] שמפריד בין שמאל לימין.

    הטענה שלי שקדימה בראש ציפי לבני לא הייתה מביאה את השלום הנכסף. ואפילו לא מרצ של ביילין. למה? כי כשאתה בשלטון המציאות לנגד עינך, ולא רק אידיאלים יפים על שלום אינסטנס, כמו שאתה או ביילין או לבני או אובמה או אירופה מפנטזים עליו. או להבדיל האידיאל הקדוש של "הביטחון" של הימין.

    יונתן צודק לחלוטין: הסיפור הוא לא רק על מה הציבור מוכן להסכים בסופו של דבר, אלא איך להגיע לשם. לטעמי גם הפלשתינים וגם בישראל בשלים לויתורים שציינת. אך לטעמי לא ניתן להתקדם ס"מ, בגלל תפיסת ה"הכול או כלום".

    הפלשתינים, כמו גם ישראל, לא יכולים, לפחות לא כיום, להסכים על הסכם קבע. ולכן המהלך צריך להיות הדרגתי. פינוי בהסכם של חלק מההתנחלויות המבודדות לגושי ההתנחלויות הקרובות לגדר, והרחבת שטחי "אי" ו"בי" של הפלשתינים. [במקביל גיבוש הבנות לגבי הסטטוס קוו הרצוי בעניין הבנייה בהתנחלויות שנשארות ובי-ם עד המהלכים הבאים.]

    אבל חלק ניכר מהאסטרטגיה הנוכחית ובכלל של הפלשתינים היא לבוא חזקים למו"מ מול ישראל ע"י גיוס הקהילה הבינ"ל [כמו שישראל משתמשת בכוחה הצבאי או בארה"ב לשם כך]. וגם בין היתר בשל צרכי פנים בפת"ח ומול החמא"ס. [ולכן צודק יונתן: "הפלסטינים מחפשים סיבות להתעמת, במצב כזה גם אם מחר ביבי ישתחווה מול אבו מאזן, אבו מאזן ייעלב שהקידה לא הייתה עמוקה מספיק." הכי קל למשל להאשים, גם אם בצדק מסוים, את תכנית המורשת של ביבי, ולא את הניסיון של הערבים לחמם את השטח באופן מלאכותי.]

    ולכן אם הפלשתינים לא ייאותו להיכנס למו"מ אז הייתי מציע לצאת למהלך חד צדדי: פינוי חלק מההתנחלויות המבודדות לגושים וסיפוח חלק מהגושים הללו לישראל. ואפשר לרמוז על מנוף הלחץ הזה כבר בשלב הנוכחי. אין לפת"ח אינטרס לפשוט רגל ולהפוך להיות לא רלוונטי מהבחינה המדינית, ואין לא רצון שנספח חלקים מהגושים. ולכן צריך לאותת שגם לנו יש מנופי לחץ, והזמן לא עובד רק לרעתנו (מהבחינה המדינית והדמוגראפית).

    הכשל של הימין והשמאל כאחד, כאמור, הוא העמידה במקום והקיפאון, תחת כנפי הסיסמאות של או שלום או מלחמה, יש פרטנר או אין פרטנר.

    ל רפי-

    סלח לי גם אתה לדעתי ממחזר את רבות מהסיסמאות הנבובות של הימין. ראה ראשית כל תשובתי לאיתי.

    לסוגיית היחסים עם ארה"ב לצערי אתה מביא תיאוריה מפוקפקת. איך בוש או אובמה יכולים לשפוט אותנו על המערכות שלנו בעזה ולבנון אם הם בעצמם שוקעים שנים במלחמת הטרור שלהם באפגניסטאן ועיראק?! בנוסף לכך ראה תשובת יונתן הנבונה. אובמה הוא אידיאליסט שרואה את הסכסוך כמו שאיתי רואה אותו. מעבר לכך הנטייה שלו היא לתת משקל לפתרונות מדיניים ובינ"ל [להבדיל מבוש] ובשל כך הוא נתון ללחץ של הקהילה הבינ"ל שרואה את פתרון הסכסוך במזה"ת כמו שהשמאל ואיתי רואים אותו. כאילו יש חלוקה מאוד ברורה בין צדיקים לרשעים באזור הזה.

    לסוגית המלחמות שתיארת אני משער שלטעמך כל מלחמה שמתנהלת ע"י ממשלה ששמאלית לליכוד היא כישלון מראש. [למרות התרשלויות רבות מלחמת לבנון השנייה הייתה מוצלחת בגדול, גם אם לא "ניצחון אלוהי". ובבקשה אל תחפש לי את כל כשלי צה"ל מימי הפלמ"ח]. כי אם השיח והסטנדרטיים [הימניים ובכלל] היו שטחיים, כמו שהם כיום, גם מלחמת ששת הימים הייתה כישלון. כי היא לא מנעה את התעצמות מצרים במלחמת ההתשה, או לא מנעה את מלחמת יום כיפור, והיו הרוגים משני הצדדים וכיו"ב.

    יונתן-

    הניתוחים שלך מקובלים עליי אחד לאחד. גם לסוגית איראן.

  9. אבי :

    ורשימת המכולת שלי למדיניות ממשלת ביבי:

    דברים חיוביים:
    • תכנית רישות הרכבת
    • איזון טוב יותר בין סמכות המורה לזכויות התלמיד
    • ברמת היחסים הבינ"ל השאיפה להיות גם צודק ולא רק חכם

    דברים שליליים:
    • ממשלה מנופחת
    • שר חוץ מנופח- ע"ע פרשת שגריר תורכיה בישראל
    • יישום לא נכון של התכנית המוצדקת לשימור אתרי מורשת (כולל אלו שממזרח לקו הירוק)
    • הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל
    • התמודדות אנמית עם דוח גולדסטון
    • הפרטת המכינות
    • הניסיון לפרק את קדימה וחוק מופז
    • ביטול מס הבצורת, והתנהלות פופוליסטית מול משבר המים
    • הקיפאון המדיני

    צרפו את הרשימות שלכם

  10. יונתן :

    אבי-עוד ירביצו לשנינו כאן…
    האמת שגם אני בעד נסיגות חד צדדיות בקנה מידה קטן(התכנסות כוללת עלולה להביא למה שהיה בעזה) בעיקר כדי להחיות את המו"מ.
    אני לא חושב שיהיה נכון כרגע לספח את הגושים רשמית גם אם עושים נסיגות חד צדדיות קטנות כי תשומת הלב תועבר לסיפוח ולא לנסיגה מה שיחליש את עמדתנו.

  11. אבי :

    יונתן-

    מסכים- נסיגות קטנות יחסית באופן חד צדדי.

    ברמה הבינ"ל זה לא יוסיף ולא יגרע. כמו שהנכונות של נתניהו להקפיא התנחליות או להסכים לשתי מדינות לא הוסיפה או גרעה.

    במיוחד כשאני חושב על סוג של מהלך כזה בסוג של הסכמה, גם אם בשתיקה, או עם קצת פה עקום, של הקהילה הבינ"ל. שהגיע הזמן לחנך אותה קצת, ולהסביר לה את המורכבות של הסיפור פה.

    הרי הסיפור של הצעקה על אתרי המורשת זו דוגמא קלאסית לאופן שבו הפלשתינים מתבצרים ומגייסים את הקהילה הבינ"ל. הרי הדימוי המצויין על ההשתחוות לאבו מאזן שהבאת, עובד טוב גם אם ישראל אפילו לא תזיז אצבע. ראה לדוגמא שאחרי נסיגתנו מלבנון, חיזבאללה החליט שיש עוד איזה חמש כפרים ששייכים ללבנון, למרות הכחשות האו"ם בעניין. ומאיפה הסיפור הזה צץ, אם לא מחפשים אותנו, ועושים אותנו קרדום לחפור בו.

    אותו דבר על האופן שבו הפלשתינים קיבלו את הנסיגה החד צדדית בעזה. כאילו שמבחינתם קודם שנעבור לגור בים, ואח"כ נתחיל לדבר על מדינה יהודית. וכל השטויות על המצור- כאילו שנתחיל למחוא כפיים לחמאס אחרי שהוא יורה עלינו רקטות.

    הצורך לספח בקטנה חלק מהגושים נועד לסנדל חלק מהימין. גם בשמאל וגם בימין- יסכימו וגם לא יסכימו עם המהלכים הללו. וזה מה שיפה במהלך, שאפשר לתקוף אותם ובמקביל לעשות איתם הסכמות שבשתיקה.

    אך מה שהכי נכון בתכנית הזו שנוכל לכפר באופן חלקי על החטא הקדמון של מפעל ההתנחלויות הפרוע- עירבוב האוכלוסיות.

  12. הראל לייבוביץ :

    לא חושב שמהלכים חד צדדיים הם הפתרון.
    כאחד שעוד תומך נלהב במהלך ההתנתקות מעזה, שלמרות הכל חושב שהיה זה מהלך חשוב וצודק –
    אני לא חושב שכיום מהלכים חד צדדיים מצד ישראל, יקדמו משהו מול הפלסטינים. מה עוד שההנהגה הפלסטינית לא עושה הרבה כדי שמגיע לה להנות מויתורים חד צדדיים של ישראל

  13. אבי :

    הראל-

    1) ציטוט שלך: "מה עוד שההנהגה הפלסטינית לא עושה הרבה כדי שמגיע לה להנות מויתורים חד צדדיים של ישראל"

    ושלי: "אין לפת"ח אינטרס לפשוט רגל ולהפוך להיות לא רלוונטי מהבחינה המדינית, ואין לו רצון שנספח חלקים מהגושים. ולכן צריך לאותת שגם לנו יש מנופי לחץ, והזמן לא עובד רק לרעתנו"

    אני מאמין, באופן פשטני משהו, בדבר הזה שנקרא "תמרצים".

    2) "לא חושב שמהלכים חד צדדיים הם הפתרון."- תאכלס גם אני לא חושב. אני מעדיף שזה יהיה נשק יום הדין.

    והשאלה היא למה אתה קורה פתרון? נכון. להביא שלום זה לא יביא. גם ביטחון לא. וואלה, אז בערך זה כמו המצב כיום פלוס מינוס. אבל לפחות זה ירחיק אותנו בקצת מהאפרטהייד.

    אוקיי, אז אתה רוצה לחכות? סבבה. תחכה לפלשתינים שיחליטו שמתישהו אפשר לעשות שלום במו"מ ולא בהצהרות לתקשורת. תחכה לפלשתינים ולמתנחלים שימשיכו להתרבות. נמשיך לראות בכרסום בלגיטימציה של ישראל בעולם. תחכה….הרי זה מה שהימין עושה. תמיד לחכות, תמיד להשאיר את הכדור בידיים של הפלשתינים.

  14. יאיר מלכיאור :

    למיכאל:
    מתוך אתר הבורסה:
    "המסחר בניירות ערך בארץ ישראל החל בשנות ה-30 והוסדר במסגרת "לשכת החליפין לניירות ערך", שהקים בנק אנגלו פלסטינה (לימים בנק לאומי לישראל) בשנת 1935. לאחר קום המדינה גבר הצורך למסד את המסחר בניירות ערך, ובספטמבר 1953 התאגדו הבנקים והברוקרים והקימו את הבורסה."
    אין לי כמעט אף מילה טובה להגיד על ביבי, אבל לזכותו יש בהחלט לזקוף את מס הבורסה שהוא משמעותי מאוד כשמדברים על 20% על רווחי ההון לעומת כלום שהיה לפני.

  15. יונתן :

    הראל,כרגע הפלסטינים לא רוצים מו"מ וכשהם ירצו אנחנו לא נוכל(מן הסתם הם ירצו מו"מ כשיחשבו שאנחנו חלשים או במצב בעייתי),צעדים חד צדדים יכולים להיות תמריץ מאוד חזק מכיוון ויראו לעולם ולציבור הפלסטיני שישראל מוכנה לנסיגות וההנהגה הפלסטינית היא שעוצרת את המהלך,זה מנוף מאוד חזק.

    מן הסתם זה לא יקרה,טראומת ההתנתקות גדולה מדי(גם בפינוי המתיישבים וגם בכך שהחמאס עלה לשלטון) ונשאר לדשדש במקום עד האינתיפדה הבאה(עלינו בקרוב ככל הנראה? מי יידע?).

  16. הראל לייבוביץ :

    אני חושב שלישראל יש דיי להראות שהיא עשתה לא מעט כדי לנסות ולקדם מהלך מדיני, לעומת ההנהגה הפלסטינית לאורך שנים.

  17. ויליאם גאן :

    פעם, וזה היה מזמן, היה בארץ שמאל ציוני שפוי, הנטוע בשתי רגליו על קרקע המציאות.
    שמאל זה הטיף לשלום עם מדינות ערב (זה היה לפני חתימת הסכם השלום עם מצרים) ועם הפלסטינים על בסיס העיקרון "שטחים תמורת שלום", כמה עקרונות עמדו מאחורי הסיסמא הזו: פירוז של כל שטח עתידי אותו תפנה ישראל במסגרת הסכם שלום ופיקוח קפדני על הפירוז, וזכותה המלאה של ישראל לנקוט בצעדע מנע צבאיים במקרה של הפרת ההסכמים.
    הרוצה לעיין בעקרונות חשובים אלה מוזמן לכתוב אלי ואשלח לו אותם: הם מופיעים במצעה של תנועת של"י, תנועת השלום והשוויון אותה יסדו אורי אבנרי, מאיר פעיל, לובה אליאב, מתי פלד ואישים נוספים במחצית השנייה של שנות ה 70.
    זו הייתה תנועת שמאל ציוני רדיקלית שכאמור דגלה בפיתרון של שתי מדינות לשני עמים כבר אז.

    בשנים שחלפו מאז אירע דבר מוזר מאד: בתהליך מתמשך ואיטי הלך השמאל והתנער מן העקורונות שהתווה הוא עצמו בשנות השבעים: בתחילה ויתרו על עיקרון הפיוז: כך קרה שבהסכמי אוסלו איפשרו הכנסת נשק חוקי בכמויות גדולות שבסופו של דבר גרם לנו לצרות צרורות בעיקר באינתיפאדה השנייה.
    לאחר מכן נזנח גם העיקרון האומר כי כל הפרה של ההסכם תצדיק תגובה מצידה של ישראל: כיום וגם לפני כן אין שומעים כלל בשמאל -מר"ץ נניח -שום תביעה לתגובה צבאית על הפרות ההסכם שנחתם עם הפלסטינים. נהפוך הוא: כל תגובה צבאית זוכה מיד לביקורת נוקבת ובעיקבותיה להפגנה המתבקשת מול משרד הביטחון או מעונו של ראש הממשלה.
    בסופו של דבר ועניין התרחש במשך שלושת העשורים שחלפו תהליך מרתק מאין כמוהו: שמאל שהיה בתחילת הדרך ציוני, הפך בהמשך ל א-ציוני, וכיום הוא ברובו אנטי ציוני ובמידה רבה פרו פלסטיני.

  18. ויליאם גאן :

    למיכאל:

    הבורסה היתתה קיימת מקום המדינה וכמו שציין מגיב מעלי גם קודם לכן.

    כמו כן אינני מבין על סמך איזה עובדות אתה קובע כי הפיתוח הגדול של הבורסה הגיע אחרי שהליכוד עלה לשלטון?
    על סמך גידול במחזורי המסחר? על העובדה שכמות ההנפקות גדלה בתקופת שלטון הליכוד? על העובדה שממשלת הליכוד עודדה את המשקיעים באמצעות תמריצים או החזרי מס?
    פשוט לא מובן.
    יתרה מזו: הבורסה שיגשגה גם בתקופה בה המערך נבחר להנהיג את המדינה.
    אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא עליות השערים החדות והגידול העצום של ההשקעות הזרו – בעיקר של חברות רב לאומיות – בבורסה הישראלית מיד לאחר היבחרו של יצחק רבין לראשות הממשלה ביוני 1992.
    למעשה, תהליך הגלובאליזציה החל בעיקר בתקופה ההיא; ההמשך היה נגזרת של התהליכים שקרו אז.

  19. מיכאל לינדנבאום :

    גם אם היתה בורסה לפני 1977 ,היא לא היתה משמעותית בהיקפה ומדינת הרווחה הסוציאל דמוקרטית הסתדרה מצויין בלעדיה.
    הימין וגרורותיו(ליכוד,מערך,קדימה,שינוי,ש"ס,ישראל ביתינו)נמצא בשלטון מ 1977 ועד היום ,ורוב אזרחי המדינה אוכלים את פירות הלענה של משטר חמסני ובלתי אנושי זה.
    שעשועי הבורסה לא מעניינים את האזרח שרוצה בטחון תעסוקתי בריאות ,חינוך ותשתיות.
    2 מליון אנשים הם עובדי קבלן ,אנשים מתים מחוסר טיפול רפואי וכו'.
    את מי זה מעניין הבורסה הפורחת ,ההשקעות והגלובליזציה אם החיים פה הופכים לגיהינום.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.