מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הבחירות לארגון המורים – נפגעי המנגנון שיצרה הרוח החדשה
חברי תנועת "רוח חדשה" בארגון המורים, טוענים כי הם נפגעי מנגנון הארגון ותבוסתם היא הוכחה לכך. אך המנגנון שהם יצרו, אשר הציג את המועמדים כסיעה, גרם לכך שהפסדנו אנשים טובים מאוד אשר לא ייקחו חלק במועצת הארגון
מאת: שושי פולטין
בעקבות תבוסתם בבחירות עולה שוב ושוב הטענה של אנשי הרוח החדשה שהם נפגעי המנגנון של הארגון.
רוני פיזם, פעיל הרוח החדשה, פנה אלי במכתב גלוי אשר פרט את הבעייתיות של פעולת המנגנון וסיים כך: "שושי, תמימות משדרת ניקיון כפיים, אבל תמימות משדרת גם ילדותיות ולפעמים אפילו מידה של טיפשות". כשביקשתי הבהרה כתב "המאמרים שלך מקסימים אבל הם גרמו לנו נזק בלתי יאמן. היושר שלך והתמימות נוצלו על ידי המנגנון."
כיוון שבמהלך השנה נמנעתי מלהביע דעתי בנושא הבחירות בארגון, ורק לאחר סיום השלב הראשון של הבחירות פרסמתי לראשונה פוסט בנושא, דחיתי את הטענה מכל וכל. בתגובתי הוספתי כי "אתה מייחס לי כח רב מידי, שאין לי."
הטענה הזו גרמה לי לבחון את עצמי. כשהסתכלתי על נקודת המבט שלי הבנתי שגם המנגנון של הרוח החדשה לא חף מבעיות – הוא גרם לי ולאחרים נזק בכך שהעמיד את הבחירות כ"משחק סכום אפס" – דודי פרידמן או רן ארז – ולא אפשר אופציות נוספות הקיימות על פי התקנון.
לשיטת הבחירות הנוכחית יש יתרון גדול – אתה יכול לכאורה להתחיל ולהתקדם מבית ספרך ועד לראשות הארגון ללא השקעת כספים רבה . רוני פיזם אומר שבמבחן התוצאה זו תמימות/טיפשות להאמין שזה אפשרי – כל מי שניסה, 'נטרף' על ידי המנגנון ורן.
בנוסף לסרבול השיטה יש לה חסרונות אחרים, העיקריים :
– ניהול הבחירות על ידי מזכירי הסניפים המתמודדים בעצמם.
– המספר המצומצם (53) של הבוחרים ביו"ר ובהנהלה.
יש אם כך מקום לבחון שינויים ושיפורים, ראוי להקדיש לכך פוסט נפרד. אני מקווה שהרוח החדשה תסכם ותרכז את החסרונות, אותם ותציג לקראת הועידה (18.3.10) עם חלופה ראויה.
הטענה שלי, שאני נפגעת המנגנון שיצרה הרוח החדשה, נובעת מהניסיון שחוויתי במהלך הבחירות:
ראיתי עצמי מועמדת ראויה והצגתי את מועמדותי על פי התקנון כציר לועידת הארגון . מבלי להכנס לנושא המועמדות שלי דווקא מול ענת שניידר (סוגיה בפני עצמה), התברר לי הקושי הגדול מול המנגנון שהקימו דודי פרידמן וחברי הרוח החדשה – מנגנון אדיר מחוץ לארגון, סיעה הנוגדת את התקנון, עם השקעה אדירה של כסף , ולמרות שבשלב ראשון היה דודי מועמד כציר לועידה, בדיוק כמוני, הוא הודיע לכל העולם, בחסותם של עיתונאים , יחצנים ואחרים שהוא מועמד לראשות הארגון.
לאחר הרעש התקשורתי הגדול, היה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להסביר ולהוכיח לאנשים שהוא (דודי פרידמן) עדיין לא מועמד ליו"ר, אלא מתחרה כמו כל אחד אחר.
במהלך הבחירות בבית הספר, השאלה המרכזית שהטרידה רבים מהמורים הייתה "את בעד דודי פרידמן או רן ארז?". עניין אותם מה הסיכוי שלי לעמוד כנגד דודי פרידמן , זה "שיביא את אופק חדש, את אנשי ההון , זה שלא יוכל לעמוד מול האוצר…"
אני לא נמנית על תומכי רן ארז, אבל גם דודי פרידמן לא נראה לי. משלא נקטתי עמדה בעד רן ארז, חברי לחדר המורים, וחברי ב"עבודה שחורה" פירשו זאת כתמיכה בדודי פרידמן ולך תוכיח שאין לך אחות… כאילו לא יכולות להיות אופציות נוספות. סירבתי להכריע בין השניים והפסדתי. האני מאמין שלי, הרקורד שלי, האישיות שלי , לא עמדו לצידי.
מועמדותו של דודי פרידמן לראשות הארגון לא התממשה, ייתכן שהרעש הגדול סביבו אפילו היה לו לרועץ. אני בטוחה שיש רבים וטובים, אשר קולם נבלע ברוב ההמולה שיצרו אנשי הרוח החדשה בתקשורת, במצג שהתקיים בסופו של דבר בתוכניותיהם בלבד.
הרוח החדשה שינתה את כללי המשחק מבלי שהם שונו בתקנון – המנגנון שיצרו מחק את האפשרות שלי ושל רבים להתמודד בבחירות בזכות עצמנו.
אני חושבת שהרוח החדשה עשתה מעשה חשוב בכך שהביאה את הבחירות לתודעה והצביעה על נקודות התורפה של השיטה, אולם מנגד חסמה את האפשרות של מועמדים ראויים, כולל אלו המזוהים עם הרוח החדשה, להציג את מועמדותם, ללא תווית מיותרת הצמודה אליהם בדמותו של פרידמן או ארז.
המנגנון של הרוח החדשה אשר הציג את המועמדים כסיעה, גרם לכך שהפסדנו אנשים טובים מאוד אשר לא ייקחו חלק במועצת הארגון. יש לקחת זאת בחשבון בבחינת שיפורים/חלופות לשיטה הקיימת.
פורים שמח ל כ – ו – ל – ם !
הבלוג של שושי פולטין
תגיות: ארגון-המורים-העל-יסודיים, בחירות, בחירות למוסדות, דודי פרידמן, רוח-חדשה, רן-ארז, שושי פולטין, שיטת-הבחירות
קישור קבוע
26 תגובות
Email This Post
28 בפברואר, 2010 בשעה 7:22
שושי,
את צודקת שההד התקשורתי החזק פעל גם נגדם (בעיקר כי הארגון קלט שהוא חייב לעשות הכל כדי למנוע את ההצלחה שלהם). אבל זו אכן היתממות כי עד שר"ח רצה לבחירות האלה אף אחד מהאנשים הטובים שאת מציינת לא חשב לרוץ כי זה היה משחק מכור מראש וכולם יודעים שאין שום משמעות למוסדות בהם רן ארז עושה כבשלו.
אל תשכחי, לולא ר"ח לא היו בחירות. רק כמה משוגעים לדבר בכלל היו שומעים על האקט הסמלי בו עוד פעם ממליכים את רן ארז ליו"ר (שלא לדבר על להביא מישהו מהמורים לקלפי…)
חוץ ממך אין עוד "רבים" ואם יש אז הארגון יידע להעיף אותם כמו שהוא עשה לר"ח. הארגון מסדר בעצמו את הבחירות, השיטה הבלתי אפשרית של הבחירות מבטיחה שרק מי ששולט בארגון ובקשר עם המורים באופן מקצועי יכול להיבחר.
יש לר"ח מה לתת דין וחשבון, בעיקר לעצמה, על הפאשלה האדירה של לא לשים לב שמועמדם עומד בפני תבוסה סוחפת במחוז הבית שלו, זה דבר שהיה צריך להראות והיה מה לעשות לגבי זה (לדוג' להפסיק להגיד שזה פרידמן נגד ארז, לנסות ליצור קואליציה אחרת וכד').
ורק עוד הערה אחת לגוף הטקסט, סיעה אינה נוגדת את התקנון כפי שהודיע מפורשות המפקח על הבחירות.
28 בפברואר, 2010 בשעה 8:01
בוקר טוב יאיר ופורים שמח!
אין שום ספק שאתה צודק בכך שלולא הרוח החדשה הבחירות היו פחות משמעותיות- היא זו שגרמה לכך להעיר מורים רבים מתרדמתם.
טוב שקמו אנשים טובים (!)לעורר את המערכת. שלא תהיה לך טעות אני בהחלט מעריכה את הצעד שהם עשו, למרות שבסופו של דבר החלטתי לא לתמוך בהם, הרבה לפני הטענות כאילו רוצים אופק חדש וכו'
מה שאני רוצה הוא להסב את תשומת הלב לכך שכאשר מדברים על שינוי שיטת הבחירות (וזה מה שאמור להיעשות עכשיו, כפי שכתב דודי פרידמן) , יש לתת את הדעת לכך שגם השיטה שהם נקטו בה פגעה בציבור גדול של מורים כולל בהם עצמם – מורים רבים וטובים אשר נמנים על רוח החדשה לא נבחרו בגלל התווית ששמו להם. אני אומר בכנות מלאה, חבל לי על כך!
קל להיות חכמים בדיעבד , אבל ייתכן שלו היו עושים פחות רעש תקשורתי (עם עלויות נמוכות יותר), אלא עבודת שטח בלבד , ייתכן שההצלחה הייתה הרבה יותר גדולה. כמובן שזו רק הנחה/אפשרות.
אם המטרה הראשונית הייתה להפיל את רן ארז, לא צריך היה להעמיד מישהו מולו , אלא להכניס למועצה אנשים אשר לא יבחרו בו , כך שלא יקבל 66% ואז לפתוח את הבחירות למועמדים שיהיו.
לגבי ההתארגנות – אני מוכרחה לומר שיש כאן דבר שאינו ברור לי – אני הסתמכתי על פסק הדין אשר היה במהלך הבחירות נגד "מר רוני פירו" כדי "להורות כי אסורה כל התארגנות של קבוצה לצורך קידום
מועמדות בבחירות בארגון המורים".
ראה כאן:
http://www.irgun-hamorim.org.il/content/Piro.pdf
בעקבות דבריך חיפשתי ומצאתי שאכן יש הוראה של השופט בדבר התארגנות של סיעה. למיטב הבנתי זה סותר, אבל אני לא משפטנית ומסתבר על פי זה שאני טועה.
28 בפברואר, 2010 בשעה 8:21
את עשית ועושה את שלך .
כל עוד כל כתיבתך נסמכת על נתונים נכונים ואמיתיים אשר נכתבים בתום לב ,
כל עוד את מגיבה לכל הערה או ויכוח שמתעורר על כל מילה שכתבת ,
כל עוד את קוראת את כל האינפורמציה שנכתבת באתרים עם פתיחות להשתכנע לכתוב ,
אין שום צדק לטענה שהמנגנון ניצל את הכתיבה שלך .
א .אני מסכים איתך שאם כן אז בשוליים .
ב . ואם כן אז מה רע בזה? הרי זה לא הסורים או האירנים .
ג .גם רוח חדשה יכלה .רק השקיעה כוחותיה בכיוונים אחרים (זה טיבו של עימות-כל צד משקיע בנקודות שקל לו ונוח לו להכות )
בעניין אי הבחרך כבר כתבתי ששתי אסיות מתחרות באותו בית ספר זה עניין נדיר .אין לי מושג מה שמו של בית הספר אני רק מעריך שגם את וגם ענת פעילות ומפורסמות בפעילות שלכן למעלה משנתיים והמורים אצלכן עם הבנה בענינים גבוהה יותר מכל בית ספר אחר .
היות ואופי פעילותכן שונה לחלוטין אחת מהשניה ,ואתן ממש לא תאומות זהות ולכן הבחירה בבית ספרכן היתה בין 2 נשים שונות לגמרי .ולכן הבחירה של המורים היתה כנראה בחירה בקונספציה מובהקת וממש לא היתה תלויה על משפט או רעיון או מחשבה בודדים .
אני מניח שרן ארז יבחר לראשות האירגון אך בכל מקרה אני בטוח שהוא או האחר ישמחו לצרף אותך כאחד המוחות הראשיים לאירגון -לו רק תבקשי .
28 בפברואר, 2010 בשעה 8:32
קראתי הרגע את כתיבתך בעניין רוני פירו .
הטענה נגדו הינה על התארגנות סקטוריאלית שאכ אסורה בתקנון ואני בהחלט רואה הגיון רב שהארגון מונע בתקנונו התארגנות מסוג זה כי זו הדרך להתפלגות סקטוריאלית .
רוח חדשה לא התארגנה למיטב ידיעתי בצורה סקטוריאלית לכן הקישור שצרפת אינו ממין העניין .
גם אני לא משפטן .
28 בפברואר, 2010 בשעה 8:36
שושי, אם הבנתי נכון(מה יהיה עם האפולוגוטיקה הזו של המשקיף מבחוץ?), הבעיה העיקרית עם פירו היא שהוא ניסה לאגד מורים למקצוע אחד (של"ח במקרה זה) כדי לקדם את ענייניהם בתוך הארגון, וזה כבר מוסיף למושג ה"סיעה" את מושג ה"מגזר". בעוד התארגנות על בסיס מגזרי איננה לגיטימית על פי התקנון, הפסיקה בעניין ר"ח קבעה שהיא עצמה איננה התארגנות על בסיס כזה (מה שנכון).
לגבי חשבונות נפש וכו'. כן, שני הצדדים צריכים לעשות. נראה כי בשלב הזה זה קשה אצל שני הצדדים ושניהם תולים את התוצאות בסיבות הלא נכונות. מכתבה של נעה ישראלי (ג"נ – מורה שאני מכיר, מעריך מאד ורואה שותפה לדרך הפוליטית בהרבה מאוד נושאים) מאשים את המורים ה"מטומטמים" (לצד ה"רעים" וה"מושחתים") בתוצאות, ללא כל רפלקציה על חלקה של ר"ח בתבוסתה היא (האם אותם מורים אינם אלה שלמענם ר"ח נאבקת?). חמור לא פחות המצב אצל הקבוצה שתמשיך להנהיג את הארגון. האם הם יעשו חשבון נפש על טעויותיהם? אם ר"ח הייתה צריכה לקרות בשביל שהנהגת הארגון תתעורר ותבדוק כיצד היא יכולה להתחדש ולהתנער, אז ר"ח רשמה לעצמה ולמורים כולם הישג אדיר. לצערי, מעמדת המנצחים נראה שקשה אף יותר לעשות חשבון נפש.
28 בפברואר, 2010 בשעה 8:46
ארטור תודה,
1. לגבי כתיבה – אני מאוד משתדלת לבסס את דברי ולא לכתוב סתם. אני גם משתדלת לא לבחור בדרך של השמצות. לצערי הסגנון שהיה במהלך הבחירות הללו היה מעורב עם המון השמצות וחבל.
אין לי שום ספק שלא אני הכרעתי את הבחירות האלה. ב"תמונת המצב" מן הסתם שיקפתי את המצב…
2. לגבי הבחירות הבית ספריות –ענת שניידר ניצחה, המורים בחרו בה ובמבחן התוצאה הם צדקו. ענת היא זו שגברה על דודי פרידמן, אני לא הייתי מגיעה לתוצאה שהגיעה ואת זה הם רצו.
אומר רק זאת – שתינו ראויות, גם אנחנו חושבות כך. אכן אנחנו שונות מאוד מאוד , לא תאומות בוודאי לא סיאמיות – כל אחת הייתה יכולה להביא את התרומה שלה.
3. יש נקודה אחת חשובה כשבאים לשנות את שיטת הבחירות ועל צריך לתת את הדעת (זו הסוגיה אליה כיוונתי).
במקרה שלנו היו חסרים 10 חברי ארגון כדי שיהיו שני נציגים לבית הספר (בבית ספרנו 72 חברי ארגון) ולכן התאפשר רק נציג אחד. (כל 40 מורים יכולים לשלוח ציר אחד לועידה)
אילו היינו בית ספר של 32 חברי ארגון היו מצרפים אלינו בית ספר של 10 . אבל ברגע שיש עודף של 32 לא עושים עם זה דבר.
4. חבל שהדיון לא התפתח על עניינים מהותיים אשר צריכים להטריד את המורים .
במהלך הבחירות הנושאים שעלו הם – "רן ארז שקרן" "דודי פרידמן יביא את אופק חדש" "דודי פרידמן יביא את אנשי ההון" זו הייתה רמת השיח.
28 בפברואר, 2010 בשעה 8:57
עד שחשבתי על תשובה ל – 3 הופיעו תגובות נוספות, אז אוסיף ואדגיש:
אכן טעיתי בפרשנות שלי למשפט רוני פירו, מה גם שלא שמתי לב להודעתו של השופט בדבר התארגנות סיעה (למרות שהשתדלתי מאוד לעקוב אחר הדברים).
מסכימה עם דודו רוטמן שכאשר אתה בעמדת מנצחים אתה פחות נוטה לעשות חשבון נפש על טעויות , כי במבחן התוצאה הצלחת.
כאן התפקיד של הרוח החדשה, אני מקווה מאוד שנשארו באנשיהם כוחות.
הפוסט הזה פונה אליהם ולא בכדי – הוא למעשה אומר, "יש לשנות, תבחנו את דרכיכם במקביל לדרך של הארגון, תשנו אבל בזהירות. גם האמת שלכם היא לא אמת מוחלטת! לכל מטבע יש שני פנים."
28 בפברואר, 2010 בשעה 9:10
הערה לגבי מכתבה של נועה ישראלי – אני מבינה שהוא נכתב מתוך סערת רגשות, אבל הוא בהחלט היה בוטה, על גבול ההשמצה. חבל שהרוח החדשה בחרה להפיץ אותו בין המורים.
מורים רבים נפגעו ממנו, אלה שלא בחרו ברוח החדשה מסיבות שונות, לגיטימיות. לבוא ולכנות ציבור שלם מטומטם, רק בגלל שלא בחר בדרך שלך, זה צעד אחד רחוק מידי.
28 בפברואר, 2010 בשעה 9:51
אני מקבל את כל הניתוח שלך לגבי הסיבות לכישלונה של ר"ח, שניתן לסכמן במילה אחת – בומרנג.
השאלה הנשאלת היא מה היה קורה אילו הדברים היו מתנהלים לגמרי אחרת, ובמקרה הזה אני חושב שהמקרה הפרטי שלך הוא דוגמה מצוינת.
נניח מקרה היפותטי של מורה מנוסה ומוערכת בבית ספרה ואף ברחבי הארץ. למורה הזו יש משנה סדורה לגבי חיזוק החינוך הממלכתי, חיזוק מעמד המורה, חינוך עיוני לעומת טכנולוגי, וכל מי שיבדוק את אמירותיה יגלה כי היא מתנגדת עקבית לאופק חדש. המורה הזו השתתפה באופן פעיל בפעילות הציבורית סביב שביתת המורים הגדולה, משום שהאמינה בצדקת מטרותיה (בדיוק כמו פרידמן-בינג-טפלר וחבריהם). בסיום השביתה נותרה המורה עם טעם מר בפה, כאשר ארז חתם לבסוף על הסכם פשרה מבזה, שנתן למורים את "הצעת עיני" (וזאת לאחר חודש בערך מרגע הצעתה!).
אותה מורה היפותטית סבורה כי לה ולרן ארז יש מטרות זהות כמעט, אבל ארז פשוט לא מסוגל להביא את הסחורה. אין זה משנה אם הסיבה לכך היא אישיות בעייתית ושחיתות לכאורה או תדמית ציבורית שקרית של אישיות בעייתית ומושחתת, תוצאה של מסע הכפשות מצד נערי האוצר, שלמה דברתים ויאיר לפידים בעלי אג'נדה.
המורה ההיפותטית חושבת שאם היא תהיה בראש הארגון, ניתן יהיה לקדם את המורים ממצבם העלוב הנוכחי, שבו ארז מצליח לבלום הרעה במצב אך לא להשיג שיפור במצב. יתרה מכך, המורה סבורה כי המבוי הסתום בין ארז ובין ממשלות ישראל ממריץ את הממשלה עוד יותר לעקוף את ארגון המורים ע"י העסקה של יותר ויותר מורים במסגרות שבהן אינם מאוגדים (ר' דיונים עם חברנו ד"ג העובד במסגרת כזו). כלומר, המורים המאוגדים עובדים בשכר מבזה ובתנאים איומים, המורים הלא מאוגדים (ששיעורם גדל) עובדים בשכר שעתי גבוה אך ללא הגנה ובמקרים רבים ללא זכויות סוציאליות.
לכן, המורה ההיפותטית מבקשת להחליף את רן ארז.
קודם כל, יש להכיר בכך שזהו באמת *** משחק סכום אפס ***, בדיוק כמו כל התמודדות דמוקרטית של כמה אנשים על מקום אחד (או מספר מוגבל של מקומות). ניצחון של המורה הזו הוא הפסד של רן ארז ולהיפך. אני לא מכיר התמודדות כזו שאינה משחק סכום אפס. ברק מול אילון או חנין מול חולדאי זה משחק סכום אפס, ומי שמסייע לחולדאי ולברק דופק את חנין ואילון. זאת ללא שום קשר לאחוז הקמפיין השלילי לעומת חיובי, ולסגנון הקמפיין השלילי. [בעניין הזה כולנו נוטים להיות לא הוגנים – רבים שהתקוממו על הקמפיין השלילי והמשמיץ של ר"ח נגד ארז, לא הסתייגו מהקמפיין השלילי והמשמיץ של ארז נגד ר"ח או של עיר לכולנו נגד חולדאי. וכמובן שגם אני לא חסכתי מלים קשות ב"קמפיין השלילי" נגד אהוד ברק בפריימריס בעבודה]
שנית, נניח שהמורה הנ"ל אינה רוצה או אינה מסוגלת לבחור בדרך הרעה של ר"ח: היא פועלת ללא תרומות, ללא יחצ"ן, ללא סיוע משפטי, בלי לחזר על פתחי עיתונאים ששונאים את רן ארז, וכן הלאה. נניח שהמורה הזו בוחרת בקמפיין שכולו חיובי, ואין בו שום התייחסות לכישלונות (ולהצלחות = בלימה) של רן ארז, אלא רק התייחסות עניינית לעמדתה בסוגיות הקריטיות לעתיד המורים והחינוך. ולבסוף, המורה ההיפותטית פועלת "סולו" – לא מחוייבת לרן ארז (והוא יריח את זה תוך שנייה) אך לא מאורגנת בשום קבוצה, גלויה או סמויה. המורה גם לא מריצה את עצמה ברחבי הארץ ברמה הארצית, שהרי לא מדובר בבחירות אישיות. היא פועלת שלב אחרי שלב – קודם להיבחר לוועידה, אח"כ תנסה להיבחר למועצה, ואח"כ לראשות הארגון.
ההסתברות של המורה ההיפותטית הנ"ל להיבחר כנציגת בית הספר שלה תלויה בראש ובראשונה בקיומו או היעדרו של מועמד אטרקטיבי המזוהה עם רן ארז. ההסתברות של המורה ההיפותטית הנ"ל להיבחר למועצה ולראשות הארגון היא אפס. זאת, משום ש"סיעת רן ארז" אמנם אינה קיימת כישות משפטית, אך לכל מי שפעיל בארגון המורים ברור לחלוטין מיהם האנשים שפועלים ביחד איתו ומיהם האנשים שנמצאים בעמדת אופוזיציה.
בשורה התחתונה, אילו אנשי ר"ח כבינג וטפלר הסוציאל-דמוקרטים לעילא (לפי התרשמותי) היו מתנהלים מראש בדרך הראויה והיפה שבה את התנהלת, הישגיהם היו אפילו פחותים מאלה שהשיגו עם הכסף, עם עורכי הדין והיחצן ועם הרוח הגבית מן התקשורת.
28 בפברואר, 2010 בשעה 11:11
לאיתי
"אילו אנשי ר"ח כבינג וטפלר הסוציאל-דמוקרטים לעילא (לפי התרשמותי)"
האם אפשר לקבל הסבר מנומק על הס"ד של בינג וטפלר? במה הם ס"ד? איפה אתה רואה שהם ס"ד?
28 בפברואר, 2010 בשעה 11:17
ראשית לשושי: תודה . כתבת, ולא פעם ראשונה, דברים מליבי.
שנית, יאיר מלכיאור: מאיפה המשפט המתנשא:"אל תשכחי, לולא ר"ח לא היו בחירות. רק כמה משוגעים לדבר בכלל היו שומעים על האקט הסמלי בו עוד פעם ממליכים את רן ארז ליו"ר (שלא לדבר על להביא מישהו מהמורים לקלפי…)". מנקודת המבט שלי:לאחר השביתה, חיכינו לבחירות כבר לפני שנה, ולמעשה, התביעות המשפטיות של רוח חדשה רק עכבו את הבחירות בשנה, וכמעט בשנה נוספת. רוח חדשה בהחלט הוסיפה מודעות , וזה הישגה הגדול, אך יש לא מעט מועמדים ראויים בתוך הארגון שנבחרו עד היום: יעל לפר מזכירת סניף צפון, שלמה ויינברג מזכיר סניף כרמל (ש"רוח חדשה" כמעט הצליחה לשרוף) וכעת גם ענת שניידר מהשרון ואהרון קנר מסניף צפון. אינני מזכירה אחרים כי אני מכירה אותם הרבה פחות. איש ממועמדי רוח חדשה עדיין לא הוכיח עצמו כראוי יותר, או אפקטיבי יותר מאלה שהזכרתי. העובדה שהמועמדים שהזכרתי אינם מכפישים את רן ארז, אומרת אולי מילה לטובתו, אך אינה מפחיתה מערכם. הם אינם שפוטים שלו, זו דעתם.
28 בפברואר, 2010 בשעה 12:05
א. פעילותו המתמשכת של שמולי בינג בראשות "במעגלי צדק" (עוד מלפני הקמת ר"ח) היא ס"ד בפירוש. היא כוללת תביעה להעסקה ישירה של עובדי ניקיון ואבטחה במערכת החינוך, וכן מבצעים להגברת מודעות לחוקי זכויות עובדים (חוק הקופאיות למשל). העבודה של הארגון היא גם בתחום החינוך, גם בשטח וגם ב"לובי" בכנסת.
הקשרים (בעבר לפחות) בין בינג לניר ברקת (רוח חדשה באגודה, בחירות מוניציפליות) אינם פוסלים אותו אישית, בדיוק כמו שאי אפשר לטעון שיחימוביץ' היא כלי שרת בידי הניאו"ל בשל הבריתות שלה עם ברק, עיני(+ברוש) וחולדאי.
אילו פעילות זו היתה "ישראבלוף"
מטעם בעלי הון, שי כהן מכוח לעובדים והמכללה החברתית כלכלית לא היה טורח לכתוב כאן בעבודה שחורה עדות לטובתו.
ב. ינקי טפלר הביע מספר פעמים (כולל בראיון בעבודה שחורה ובטוקבקים) עמדות נחרצות בעניין מערכת החינוך, הדרך לחיזוק מעמד המורה, שיטת ההעסקה הרצויה למורים, אופק חדש וכו'. העמדות היו בפירוש כאלה שדומות מאוד לתשובות שאת היית נותנת כמרואיינת. לעומת זאת, הוא לא הביע מעולם שום עמדה קפיטליסטית כגון שכר לפי הישג, שבירת איגודי העובדים, גמישות העסקתית וכו'.
הנה דוגמה אחת שמצאתי בקלות בחיפוש "ינקי טפלר חינוך" בגוגל, וזה מלפני הקמת הרוח. הכותב אינו רן ארז או ענת שניידר אלא ינקי טפלר
"משרד האוצר ומשרד החינוך, שלא היססו לתקוע טריז בין שני ארגוני המורים, שפיתו בחלקות יו"ר ארגון מורים בלתי מנוסה וחסר אחריות, שניסו ללא הרף להשחיר את דמותו של יו"ר ארגון חזק ונחוש ממנו, מנסים עכשיו לפרק את מה שהשגנו בעמל רב, את מה שמדיר שינה מעיניהם של קברניטי ההפרטה: את הסולידאריות שלנו. את המומנטום של המאבק שצובר מיום ליום עוד ועוד כוח ותמיכה ציבורית. האם ניתן להם להצליח?"
http://www.blogmorim.com/?p=280
נכון, אפשר לטעון שכל הדברים הללו הם מסך עשן, שטפלר "נשתל" על ידי דברת וחבריו כסוס טרויאני כבר במהלך השביתה, ושכל ההתבטאויות שלו ושל חבריו נגד אופק חדש ונגד הפרטת החינוך הם הונאה. לי זה נשמע פשוט לא אמין.
בהיעדר ראיות אחרות, התיאוריה הסבירה יותר בעיני אינה "בינג וטפלר הם שקרנים-מתחזים" אלא "בינג וטפלר הם בני ברית למאבק ס"ד שהסתייעו בכלים הלא נכונים".
איתי
28 בפברואר, 2010 בשעה 12:17
איתי,
תודה שטרחת לתאר אותי כל כך טוב. אלא שאני לא הצלחתי בדרכי כך שאני לא דוגמא טובה. גם אני עשיתי לעצמי הפקת לקחים. נפלתי אבל לא התרסקתי. מן הסתם הגובה שאליו הגעתי היה נמוך….
בהפקת הלקחים הזו לא הייתי משנה כיוון – לא הייתי מחליטה לתמוך באחד מהצדדים משום שהייתי עושה לעצמי שקר . מה שהייתי משנה זה רק את עצמת יחסי הציבור שעשיתי (או ליתר דיוק לא עשיתי) לעצמי, כך שאולי גם אחרי הפקת הלקחים הייתי מפסידה.
הקמפיין של ענת שניידר מולי היה קמפיין חיובי – היא לא אמרה עלי אף מילה רעה , ולהיפך. היא הייתה בעד רן ארז וטענה נגד הרוח החדשה. היא הצליחה!
התוצאה של הדרך בה נקטה הרוח החדשה היא שהם התרסקו וסחפו איתם הרבה כסף, במקרים רבים את שמם הטוב, נגרמו סכסוכים בין מורים והרבה אנשים טובים באמת, נכשלו.
קמפיין שלילי הוא לא טוב. לא אהבתי קמפיינים באדום שחור כדוגמת הקמפיין השלילי נגד יולי תמיר. לא כדוגמת זה שיצא נגד דודי פרידמן בשם 'אופק פרידמן'. גם לא אהבתי את הקמפיין השלילי של הרוח החדשה. הוא רק העצים את מה שהם קוראים לו כוחו של המנגנון.
מה כן?
לבוא ולומר: "בנקודות האלו והאלו אנחנו מסכימים עם רן ארז , אבל יש לנו גם נקודות מחלוקת. הוכחנו עצמנו בזמן שביתת המורים, יש לנו מה לומר , אנחנו חושבים שאפשר היה להצליח יותר טוב לולא הפסקנו את השביתה, אנחנו רוצים להיות במועצת הארגון כדי להיות בנקודת השפעה ברגעים מכריעים כמו חתימה על הסכם עבודה חדש".
אני בטוחה שהרבה מורים היו תומכים בהם. גם אני.
יש היום מעורבות יותר גדולה של מורים ממה שהייתה לפני השביתה והרבה מורים היו לוקחים בזה חלק, יותר מבעבר.
ייתכן שהיו מגיעים כך לאותם 35% של חברי המועצה שנדרשים כדי להפיל את רן ארז.
מאז שביתת המורים פועלת בין המורים רשת תקשורת מאוד משומנת. הדברים עוברים בין המורים במייל. המורים מביעים דעתם לכאן ולכאן גם עכשיו. (גם הפוסטים שלי וגם הפוסטים בעבודה שחורה עוברים ברשת התקשורת הזו)
גם ענת שניידר התחילה דרכה באמצעות האינטרנט, אני זוכרת את התדהמה שלה ממספר הכניסות הרב מיד עם הקמת האתר "התעוררות". היא הצליחה להביא לתודעת ציבור מורים רחב את הקושי באופק חדש. אמנם היא לא הצליחה למנוע את האופק החדש, אבל אין לאף אחד ספק בדבר תרומתה להכניס למודעות של המורים את הבעייתיות שבו. היא לא הפעילה מיד את כל 'התותחים'. ההצלחה שלה יותר גדולה מאשר זו של הרוח החדשה.
ולבסוף אני מסכימה עם האמירה שלך לדליה "בינג וטפלר הם בני ברית למאבק ס"ד שהסתייעו בכלים הלא נכונים". לדוגמא, אני בטוחה שאנשי הרוח החדשה הם מתנגדי האופק החדש לא פחות ממני, אני לא בטוחה לגבי המחויבות שלהם לכל אותם גורמים שמימנו אותם ותמכו בהם בתקשורת.
28 בפברואר, 2010 בשעה 13:46
לאיתי (בתגובה 9):
פשוט מבריק ומדויק!
שושי,
הדברים שכתבת (בתגובה 13) לגבי מה הם היו צריכים לבוא ולומר היו בדיוק הדברים שאני שמעתי משמולי בינג בשיחה למורים בקיבוץ שלי, ממש מילה במילה, בעבודת השטח שלהם (לפחות בהתחלה) זה בדיוק מה שהם עשו, אכן המעבר לקמפיין שכמעט כולו שלילי שיחק לרעתם בשלב מסוים.
שרה:
לא ערכתי מחקר בנושא, אך בכל בתי הספר שאני מכיר (ויש לי הרבה מאוד חברים מורים) ממש לא היה עניין בבחירות אפילו עכשיו אחרי ר"ח שלא לדבר על לפני.
זאת הפעם הראשונה שאני שומע שמישהו ציפה לבחירות.
וחשוב מכך הדוג' שאת מביאה הם הגרועות ביותר בעיניי. אלה שהם שכירים של הארגון לא היו מעוניינים להיבחר לגוף חסר משמעות.
הם היו צריכים להיכנס לשם כדי לוודא שר"ח לא נכנסת. הדרך היחידה להכשיר את השרץ, היתה שהם נהיו מועמדים בעצמם, אחרת היה אסור להם לעשות קמפיין. כך היה מותר להם להכפיש את ר"ח בכל מקום כי הם כביכול מועמדים בעצמם.
הם לא שפוטים של רן ארז, הם משתפי"ם שלו וכל זאת על חשבון החברים בארגון ששילמו להם משכורת בזמן שהם נלחמו נגד חברי ארגון שמאורגנים בר"ח, בבחירות בהם הם אמורים להיות ניטרליים כמו שנדרש בחוקי הארגון.
28 בפברואר, 2010 בשעה 14:15
ליאיר: אינני מבינה, לדעתך מזכיר סניף לא יכול לנסות לרוץ למועצה ולהנהלה? אני דווקא חושבת שזה ניסיון הכרחי. רצוי מאד שאדם שאמור לייצג מורים יכיר מהו סניף ומהו בעיותיו ויתרוצץ מבית ספר לבית ספר כדי לפתור בעיות של מורים פרטניים. עיקר הבעיה של דודי היתה שהוא מעולם לא רץ לועד מורים, בודאי שלא לנציגות בית ספר למועצה או לכל תפקיד אחר. אני סבורה שאדם כזה חסר ניסיון מינימלי כדי לעמוד בראש ארגון.
ודבר נוסף: שים לב כמה בקלות אתה זורק מילים מכוערות לכיוון אנשים שאינך מכיר. אני צפונית, מכירה את כל האנשים שאת שמם הזכרתי שנים רבות, הם מחויבים, נבונים, ישרים ונמצאים שם כשצריך אותם באמת ביום יום. ולגבי הציפיה לבחירות: ברשתות הקשר של המורים שהוקמו אחרי השביתה עקבו פעילים רבים אחרי כל הסיפור של הבחירות ויחד איתם חדרי מורים רבים.
28 בפברואר, 2010 בשעה 14:48
הבעיה בהקמת סיע היא לאו-דווקא משפטית. הקמת "סיעת רוח-חדשה" ניסתה לכפות עולם מושגים של בחירות ארציות-רשימתיות על בחירות שהן בעצם אישיות. כל מי שלא הצטרף ל"סיעה" נחשב למי ששייך לסיעה השנייה, זו של רן ארז. זכור עדיין המאמר של יאיר לפיד שבו הוא טען כי "מפלגתו של רן ארז שכרה משרד יחסי ציבור".
אני יודע שכל מי שטוען את זה זוכה לנחרות בוז כ"נאיבי" מטעם אנשי ר"ח, אבל ללא הסיעתיות-הכפויה הזו, לאנשים כמו פיזם, מציאל, בינג וטפלר היה הרבה יותר סיכוי להגיע לעמדות מפתח בארגון וכן, גם להשפיע על דרכו. לכן מי שאשם ב"הרחקה" שלהם הוא לא "המנגנון של ארז", אלא ר"ח.
אם יש איזה סיכוי להחליף את ארז, הוא עובר דרך פוליטיקה שקטה, מפרכת ולא תקשורתית (עבודה שחורה…) בקרב 53 חברי המועצה ולא דרך צעקות "מושחתים" ו"משחק מכור".
28 בפברואר, 2010 בשעה 14:53
קטונתי מלהיות יועץ אסטרטגי, בטח בתור מי שכמוך וכמו יאיר וכמו דליה (ונדמה לי שגם שמולי בינג מר"ח ואולי גם ענת שניידר) הצביע לירוקה-מימד.
ועדיין, נדמה לי שרן ארז ומוטי מורל היו "אוכלים בלי מלח" קמפיין חיובי כפי שאת מציעה כאן בתור יועצת-בדיעבד לר"ח.
מועמד לועידה שלא היה יוצא אישית נגד רן ארז וקורא להחלפתו, אך מצד שני לא מביע תמיכה פומבית, היה נחשד מיידית (ובצדק) כמערער על סמכותו, ובמקום להאשים אותו בקמפיין השמצות, היו מאשימים אותו במתק שפתיים, או במונחי פורים – כזאב בעור של כבש.
קל וחומר אם לא מדובר במועמד אחד אלא בהתארגנות ברמה ארצית של מורים המציגים מועמדות במאות בתי ספר. האם באמת היה אפשר למכור את ההתארגנות הזו לציבור המורים בלי להגיד את המלים "אנחנו רוצים להחליף את רן ארז"? (= משחק סכום אפס)
ברור שלא.
דווקא שתיקה בעניין זה, וההתמקדות ב"רוצים להשפיע כשיהיה הסכם" היתה מחשידה את ההתארגנות אפילו יותר מן האמירה הברורה.
העובדה שענת לא הגיבה לקמפיין החיובי שלך, שלא היה בעד ארז ולא נגדו, בקמפיין שלילי אישי נגדך היא בהחלט נקודה לטובתה.
מצד שני, מאוד יכול להיות שהיא לא הרגישה מאוימת על ידך כפי שרן ארז היה מאוים ע"י הרוח בשלב מסוים, דבר שגרם לו לעשות קמפיין שהוא מאה אחוז שלילי (רוח=דברת=אופק). אילולא היה מאוים, היה נשאר ג'נטלמן.
הנטייה של אנשים להתמודד בצורה תרבותית או מכוערת אינה רק עניין של אישיות, אלא בראש ובראשונה עניין של סיטואציה.
כשאני עומד בתור לאוטובוס בדרך לעבודה אני לא נדחף ולא מרביץ מכות לסובבים אותי. נראה לי שגם את (וגם ענת).
האם היינו נוהגים כך לו האוטובוס הזה היה האמצעי היחיד למלט אותנו או את ילדינו מהשמדה? אינני יודע (אני מן הסתם ממילא הייתי נרמס, עם או בלי קרב).
28 בפברואר, 2010 בשעה 15:30
אבל איתי, כל העניין הוא שההתארגנות ברמה הארצית היתה שגויה מלכתחילה. אני רוצה להאמין שר"ח פשוט בחרו המגרש הלא נכון, אבל ההתבטאויות של האחרונות של פרידמן וכמה מהפעילם שלו מראות שהם, כשיטה, מעדיפים את (חוסר) ההשפעה מבחוץ על-פני השפעה מבפנים.
יכול להיות שבשלב כזה או אחר הקמפיין היה נהפך שלילי בכל מקרה, גם ללא ההתארגנות של ר"ח. זה גם לא כל-כך נורא בעיני.
הבעיה כאן היא לא הקמפיין השלילי, אלא ההרגשה שעולה מהדברים של דודי פרידמן , שהוא מעולם לא ראה את עצמו חלק אינטגרלי מהארגון.
אם מישהו שעד אתמול ראה עצמו מועמד לראשות הארגון אומר לכל כלי התקשורת שלמורים לא מגיע שיפור בתנאים ובשכר מכיוון שהם לא בחרו בו ושלכל הארגון יש מטרה אחת והיא לא טובתם של המורים, אלא סידור ג'ובים למקורבי רן ארז, ושכל מזכירי הסניפים הם מושחתים (ואח"כ עוד טוען שהארגון עושה *לו* דמוניזציה), איך ציבור המורים, כולל התומכים שלו, אמור להתייחס אליו?
28 בפברואר, 2010 בשעה 15:31
אם אני אגיד כאן עכשיו, שבשלב מסוים התחלתי לחשוד שעניין ה"תעשיינים" הוא בלוף של ר"ח, הרי אני מסתכנת מיד בחרפות וגידופים, מנוסחים כך שיעברו את מסננת הצנזור של הטוקבקים.
אבל כן – יש הרבה שאלות שיכולתי לשאול כאן. מדוע בקשות לקבל שמות של תעשיינים שיעזרו לר"ח ל"שבור את תקרת הבטון של האוצר" כדברי טפלר, לא נענו? (הרי טפלר לא התכוון לפרומצ'נקו ולניר?).
ולמה להשתמש "בבלוף" הזה, האם זו רק המצאה שלי??
ומי באמת הקים את ר"ח, האם פרידמן שמדבר בגוף ראשון " אני הקמתי אני נמצאתי מתאים….."? לא ברור בכלל החיבור בינו לבין טפלר, שאכן פרסם מאמרים וקראתי רבים מהם, ויכולתי לחתום עליהם בלי בעיה? מאיפה צץ פתאום שילוב הפעולה התמוה של טפלר ושל בינג עם האסטרטגיה של גיוס תמיכה מאנשי ימין?
ואיך קרה שפייטרים שהתלוננו על ארז שלא היה לו אומץ לעבור על החוק ולהפר צווי בית משפט (אז הוא עדיין לא היה ה"סטלין", זה בא מאוחר יותר) הופך פתאום בתעמולה שלהם ל"לעומתי" והם פתאום מציעים אסטרטגיה של שיתוף פעולה, כי בעצם "נערי האוצר אינם כרישים".?
מצד אחד נהוג לתת ל"ילד החדש" קצת "פור", ובכל זאת מי שמציע אלטרנטיבה עד ה"ראש", צריך גם להביא איזשהן קבלות. אפילו בעניין השקיפות שהם הבטיחו, הם לא עמדו. לדוגמה המידע על ההתנהלות המשפטית.
ומה אנחנו באמת יודעים על מה שהלך שם ביניהם בפנים?
אז כן, ענת שניידר היא רענון כוחות (ר"ח רצתה אותה בחוץ, כי היא בחרה באסטרטגיה חכמה).
כן, יש הרבה שאלות מטרידות.
כן, הרבה אנשים ראויים נשארו בחוץ, כי גם אנשים ראויים עשויים להיסחף ולעשות שטויות.
דווקא בגלל שהתוצאות בשיטה הזו היו כל כך צפויות (ראה הספוילר של רביב), מישהו אולי יסביר פעם, למה התעקש ללכת עם הראש בקיר.
ובקשר לחשבון הנפש בארגון, אם ר"ח היתה מציבה מטרה יותר סבירה ופועלת בהתאם למטרה הזו – הם היו נכנסים ויכולים להוות בדיוק את הכוח שנחוץ כדי שארז יבוא לאוצר ויגיד, סליחה, יש לי שם חבורה שמוכנה לשבור צווי בימ"ש והם נכנסו למועצה ואני צריך לקחת גם אותם בחשבון.
למה הם לא הלכו על המטרה הזאת?
קטן עליהם? מה?
שוב הסיפורים שלא היה להם סיכוי מול המנגנון? באמת? ועם הטיעון הזה התכוונו לשכנע את המורים שמול האוצר הם יהיו מתוחכמים יותר? או אולי בשביל זה "גויסו התעשיינים"?
חן
28 בפברואר, 2010 בשעה 15:32
ליאיר,
שמולי בינג אמר בדיוק את מה שאני אמרתי "אני רוצה להיות במועצת הארגון כדי להשפיע" אבל הוא הוסיף פרט 'קטן' נוסף – היושב ראש יהיה דודי פרידמן…
אילו התוספת ה'קטנה' הזו לא הייתה קיימת, כבר פני הדברים היו נראים אחרת.
לרביב,
תמיד אמרנו שאנחנו מסכימים, אז גם עכשיו.
איתי,
אני מבינה שאנחנו לא מסכימים. האם יש לך הצעות אחרות, או שאתה אומר בואי נעזוב זאת כך – הרוח החדשה הפסידה רן ארז ואנשיו ניצחו, נחכה לבחירות הבאות.
אני חושבת שעוד לפני הבחירות הבאות – בועידת הארגון הקרובה (18.3.10 )צריך לשנות ולתקן את מה שדרוש תיקון בשיטת הבחירות וביצועה (זו ההזדמנות היחידה על פי התקנון). צריך לעשות זאת בזהירות, תוך בחינת כל ההיבטים של כל שיטה ולכן הבאתי את הפוסט.
לא למחוק את השיטה הקיימת, יש לה גם יתרונות, להציג את החסרונות של מה שהביאו איתם אנשי הר"ח, וגם את החסרונות של השיטה הנוכחית.
28 בפברואר, 2010 בשעה 15:37
אכן הבחירות הן אישיות ולא סיעתיות, אבל הן אינן ישירות.
לכן אם מורה חבר ארגון חושב שהאיש העומד בראש הארגון אינו מקדם את המורים זכותו וחובתו לפעול להחלפתו באיש/ה אחר/ת.
כדי להגיע לזה, צריך או לשכנע את ה-53 המכהנים כרגע שצריך להחליפו באיש/ה הנ"ל, או לחלופין להחליף את אלו שלא השתכנעו. בנוסף, האיש/ה הנ"ל צריכ/ה להיבחר לאחד/ת מה-53, אם אינו כבר אחד מהם.
אילו אנשי ר"ח היו חושבים שיש סיכוי טוב לשכנע את ה-53 להחליף את ארז ולא להתמודד מול רובם, בוודאי שהיו נוקטים באסטרטגיה זו, שהיא הרבה יותר זולה מבחינת השקעת זמן מאשר ניסיון לשכנע 40000 איש המפוזרים בסדר גודל של אלף בתי ספר.
יש להניח שבדיקה כזו נעשתה בשלב ראשוני והפניה לבנות את השינוי מן השורש היא בעקבות מסקנה שזה פשוט לא יעבוד בדרך הזו, כי גם אם הדברים אינם מוגדרים משפטית קיים "מחנה ארז" בדיוק כמו שיש "מחנה ברק" בסיעת העבודה, ובעבר "מחנה רבין" וכו'.
וכך, אם טפלר-בינג-פיזם-מציאל וכו' רוצים להיבחר למועצה בעצמם כדי להשפיע, אין שום מנוס מהתארגנות ברמה ארצית (לא משנה איך תקרא לה) ומכאן שאין שום מנוס מעימות חזיתי עם מי שהיו מאויימים על ידיהם – לא אדם אחד אלא עשרות ומאות.
איתי
28 בפברואר, 2010 בשעה 15:56
אני לא קניתי לרגע שאת "סוס טרויאני" של ר"ח. אני מבינה שבלהט הבחירות, הכל היה נפיץ והרגישות היתה גבוהה. לכן הזכרתי לך את ההבדל בין מים לכוויה……… בדברים שכתב טפלר נגד ענת שניידר, אני בהחלט מצאתי נסיון להשתמש בך, מצידו של טפלר.
בסיטואציה שנוצרה, עמדת בכבוד, ולא נפלת בפח.
המאמר שלך בעניין לפיד למשל, היה הכי ממצה ומבוסס בנידון. לא היה מה להוסיף עליו.
אני חושבת שיש לי עמדה שונה משלך בעניין שינוי שיטת הבחירות בארגון. בענינים כאלה אין לדעתי דבר כזה "זהירות יתר".
חן.
28 בפברואר, 2010 בשעה 17:38
לחן,
1. לא את היית זו ש'האשימה' אותי בתמיכה בדודי פרידמן…
הדברים נאמרו מאוד מפורשות על ידי אחרים כאן.
2. זה שיש למישהו דעה שונה משלי, זה בסדר גמור – הרי הכוונה היא לפתוח דיון כדי לדעת אם לשנות וכיצד להציע לשנות את שיטת הבחירות. כל היתר הוא נלווה לכך.
28 בפברואר, 2010 בשעה 18:01
משהו לא טוב עבר על שמולי וינקי,בעלי עבר מוכח של מאבקים ס"דיים פחות או יותר.
במקום להציב עצמם,מורים מנוסים עם קבלות,הם העדיפו להעמיד בראשם אדם חסר נסיון ס"די,וחסר תעודת הוראה.הם לא היססו לקבל תמיכה מבעלי הון,גורמי הפרטה, ומהתקשורת הניאו ליברלית.
כדי להוסיף חטא על פשע,אותם שדיברו בקול רם על "דמוקרטיזציה",הצטיינו בהסתרת מהלכים המשפטיים,בעלי הון תומכים,והשתקת "פורום המורים" בטענות שווא.
דלות ידיעותינו על ר"ח, העידוד הסמוי של אנשי האוצר , הצהרותיהם על "ליטוף" האוצר,מביאים למסקנה שבוצעה כאן השתלטות עויינת של אלמנטים שלאו דווקא טובת המורים או אירגון המורים לנגד עיניהם.
ה"הסתייעות בכלים הלא נכונים" הפכה את הס"דיות המוצהרת ללא רלבנטית.
ועוד בשולי הדיון.
ש"י מאז ומתמיד "לא עבדה בשביל אף טייקון",לא קיבלה תרומות מבעלי-הון,והבריתות הפוליטיות שלה הן קונייקטורליות,כי הן לא נוגעות במהותה הס"דית.
התקשורת הניאו-ליברלית בשיתוף פעולה עם ר"ח ,התנפלה בשצף קצף על ה"סטאליניזם" של רן ארז.
משום מה,אותה דאגת יתר לטוהר הדמוקרטי הפכה ל"ליטוף" הרודנים המובהקים כברק או עיני.
פתאום הם כשרים וזכים כבדולח כי הם משת"פים של הריאקצייה הימנית השלטת.
28 בפברואר, 2010 בשעה 18:53
אני לא יודע אילו בדיקות מקימי ר"ח עשו ולא עשו.
נדמה לי שמההתחלה שלטה שם דינמיקה מאד מסוימת והיא שהכתיבה את מהלך הדברים.
אולי זה פרידמן אישית, אולי "הכל חינוך" ואולי חברי ארגון מתוסכלים – אבל מי שנתן את הטון הגיע עם קווי פעולה מאד ברורים ולא נתן לעובדות להפריע לו. בדיקה שיטתית של המצב היתה חייבת להביא לתוצאות אחרות. אולי זה לא היה מביא להצלחה רבה יותר – אם מראש המטרה הבלעדית היא החלפת רן ארז, סיכויי ההצלחה הם נמוכים מאד מלכתחילה – אבל השגת השפעה בארגון ובניית מוקד כוח שיהווה איזון לרן ארז, היו אפשריים עם עבודה פוליטית נכונה.
15 במרץ, 2010 בשעה 10:17
לאחר מחשבה נוספת והתעדכנות נוספת הגעתי, באיחור רב, למסקנה שהגיעו אליה פנסיונרים רבים שצפו את מהלך הבחירות מראש – ורק איש לא הקשיב להם, כולל אותי – עד עכשיו. הדמוקרטיה בארגון המורים, הם טענו, התבטלה בשנה 2000 ע"י 'שינוי זעיר' בתקנון. שינוי זה ביטל את המחסום האחד והיחידי מפני השתלטות טוטאליטארית.
הנהלה* . . .
40. יושב ראש הנהלת ארגון המורים יוכל להיבחר לכל היותר לשתי קדנציות רצופות.
האמור לעיל לא יחול אם נבחר יו"ר ההנהלה, לאחר שכיהן כבר שתי קדנציות רצופות, או יותר, בקולותיהם של 66% (רוב מיוחד) מכל חברי המועצה, בין בסיבוב הצבעה ראשון ובין בסיבוב הצבעה שני.
התמודד יו"ר ההנהלה בסיבוב הצבעה שני, לאחר שכיהן שתי קדנציות רצופות כאמור, ולא זכה בקולותיהם של 66% מכל חברי המועצה, יחל תהליך בחירות מחדש ויו"ר הארגון לא יתמודד.
* – המקור נמצא בתיק 2270/00 (כלומר משנת 2000). אישור העתק מהמקור של משרד הפנים 11.6.08.
כל השאר הם כצפצוף הזרזיר.