חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הרשות השופטת, מטרות, כשלים ודרכי שיפור – מאמר שלישי בסדרה 

נושאים איכות השלטון, דעות, משפט ופלילים ב 28.02.10 6:01

על מנת להציג שיטת משטר שלמה יש להתייחס לרגולציה של כל רשויות השלטון. במאמרים קודמים הצגתי את הרשות המבצעת, על פגמיה ודרכי תיקון, ואת הרשות המחוקקת, הכנסת בישראל, שלוקה בייצוג חסר והיעדר הפרדה מהממשלה. במאמר זה אציג את הרשות השופטת

מאת: עו"ד דקל-דוד עוזר


הרשות השלישית היא הרשות השופטת, הפועלת במספר מישורים:

בתחום האזרחי – מטרתה להשכין שלום וסדר בין אדם לאדם על מנת שאדם אחד לא יגרום רע למשנהו ואם כך יקרה ניתן יהיה לקבל פיצויים.

בתחום העסקי – מטרתה של הרשות לפתור סכסוכים עסקיים ולסייע לאדם לגבות חובות ולקיים פסקי דין.

בתחום המשפחתי – מטרתה של הרשות לשמור על ערכי המשפחה, לנסות לקדם את השלום  ובמקביל לפתור סכסוכים בתוך המשפחה, כאשר עיקר ההתייחסות נוגע לדאגה לשלום הילדים.

בתחום הפלילי – מטרתה של הרשות להעניש עבריינים בהתאם למטרות החברתיות על מנת להשיג הרתעה, שיקום, נקמה ביטול האינטרס לבצע עבירות ועוד.

בתחום המנהלי – לפקח על תהליכים ברשות המבצעת, בעיקר להקפיד על עקרונות השוויון, ההליך ההוגן והפעלת שיקול דעת נכון, תוך התייעצות ושקילת שיקולים עניינים בלבד על בסיס מקורות מידע שלמים ומהימנים.

בתחום הפוליטי – על הרשות השופטת להתערב כאשר הרשות המחוקקת מחוקקת חוקים שפוגעים במגזרים לא מיוצגים או לא מוגנים.

בכל אחד מהתחומים הנ"ל נדרש איזון אחר ביחס בין מהירות ההחלטה, השאיפה לגילוי האמת והשאיפה לשלום ופשרה. בישראל מערכת המשפט לרוב לא מתאימה את עצמה לכל מקרה ומקרה ומפעילה שיקול דעת אחיד וכללי דיון אחידים בכל המקרים. להלן אנתח את הפגמים בכל אחד מהמקרים:

בתחום האזרחי – בתחום זה יש לשאוף לאמת באופן גבוה מאוד, אך גם לשלום ולפשרה. את נושא מהירות ההחלטה ניתן לדחות על ידי קביעת פתרונות ביניים המשתנים ממקרה למקרה, לדוגמא: אדם שנפגע בתאונות דרכים יקבל תשלום חודשי עד תום המשפט (תשלום עיתי), בתביעות לשון הרע אפשר גם למצוא פתרונות ביניים.

הבעיה היא שבמקרים מסוימים בתחום הזה אין באמת שום סיבה לבזבז את הזמן בבית המשפט ויש לקדם את השלום והפשרה על פני שאר הדברים. הדברים אמורים בעיקר לתביעות לשון הרע שברובן עוסקות בשטויות ובהיעלבויות מיותרות.

לדעתי יש להסדיר חובת קיום הליכי טרום משפט בין הצדדים ועורכי דינם, לרבות חובות גילוי מסמכים וכו' על מנת שבית המשפט לא יקבל תיקים לא מוכנים ולקבוע אפשרות של בתי המשפט לחתוך תיק בפשרה כפויה בלי לנהל משפט שמטרתה לשמור על השלום; מי אמר שהפרוצדורה מקודשת תמיד? לפעמים השלום גובר וניהול משפט זה עונש.

בתחום העסקי גילוי האמת צריך להתבצע במהירות רבה פי כמה וכמה, ללא מהירות בתי המשפט מאבדים את הלגיטימציה שלהם; בשל כך נוצרות מערכות משפט חלופיות אם זה בוררים (אני קורא לזה החלפת טוסטוס באופנוע – אותו דבר אבל יותר מהר) מערכות חלופיות כמו דתיות או בוררות של עולם תחתון שהפכה לנורמה מקובלת למי שכבר לא יודע – אסון לאומי.

חייב להיות כלל שכאשר יש עניין של סכסוך עסקי – יש לסיימו לא יאוחר משלושה חודשים ובלי כל הקשקושיאדה של תצהירים ועוד שנה חוות דעת ועוד שנתיים דיון – זאת הפקרות לשמה ומערכת בתי המשפט לחלוטין מבזה את עצמה בעינוי הדין.

אני מכליל את דיני העבודה בתחום זה, חשבתם פעם כמה זה מטופש לחכות שנה או שנה וחצי לפסק דין על שלוש משכורות שלא שולמו?  איך שכיר מגשר על הסכומים האלה, ולמה בתי המשפט חושבים שתביעות עובדים של 12,000 ₪ לא ראויות לפתרון מהיר יותר? למה אי אפשר להגיש תביעת עבודה בכל סניף דואר ובכל בנק? למה צריך להגיע לבית הדין? כאן חייבים לומר שבתי הדין מנסים לשפר את עצמם, אך התוצאה עדיין רחוקה מהשבעת רצון.

בתחום המשפחתי – המתדיינים בדיני המשפחה מצויים בסף רגשי גבוה מאוד, ואין שום פיקוח פסיכולוגי על אופן ניהול ההליכים על ידיהם. ישנם עורכי דין רבים בתחום דיני המשפחה המנצלים את החולשה הפסיכולוגית כדי להרוויח עשרות ומאות אלפי דולרים בעסקאות שאני בהחלט מגדיר אותן עסקאות עושק – במטרה להצדיק את העושק עורכי הדין מייצרים הסלמה של היחסים בין הצדדים ומביאים לחורבן הבית ומלחמות אינסופיות שבסופן כל הכסף הולך למימון המשפט והחוקרים הפרטיים.

קיים ניסיון להפריד בין עורכי הדין ללקוחות ביחידות הסיוע, אך לדעתי חייב להיות פיקוח הרבה יותר משמעותי על עורכי הדין בתחום המשפחה, לרבות חובה לחשוף את הסכמי שכר הטרחה לפני ההליך, מעקב פסיכולוגי ואפילו איסור על עורכי דין שמייצרים מלחמות בלי היגיון מלהמשיך ולייצג בתחום זה.

בתחום הפלילי – אתם אולי יודעים ואולי לא, אבל במדינת ישראל הקוד הפלילי ישן ומיושן, אינו מכיל דירוג עבירות מספק ולא מכיל שום חידוש רעיוני למרות שתחום הקרימינולוגיה התפתח מאוד, כך אנו מוצאים את עצמנו עם אותו תיוג לאדם שאנס באלימות ואכזריות עוברי אורח ואדם ששכב עם מזכירתו תוך ניצול מרות – אנו מבזים את השימוש במילים חמורות כגון "אונס", "רצח" ו"הריגה" וזה פוגע מאוד בהליכים, בהליך השיקום ובנפגעים.

בנוסף, הליכי המשפט הפלילי הם מסורבלים, לעיתים הם פוגעניים יתר על המידה ולעיתים לא מאפשרים הרשעה של אנשים מתוחכמים והתוצאה הסופית היא שצופה מהצד על ההליך הפלילי לא יכול להימנע מההרגשה שמדובר בסוג של תיאטרון אבסורד: הליך מאולץ ולא אמיתי.

במקביל, אין לנו בכלל חוק לגבי איך, למה וכמה צריך להעניש אדם! מתוך רצון מוזר של השופטים להיות "חופשיים" קיימת התנגדות לחוק הלגיטימי ביותר שייקבע לבית המשפט מהן שיקולי הענישה וכיצד יש להבנות שיקול דעת בקביעת עונש; מסיבה זו אנחנו רחמנים בני רחמנים כלפי אנשים שצריך להטביע אותם ביד ואכזרים בני אכזרים כלפי אנשים שנקלעו בטעות לעולם הפשע וחרטה אמיתית בליבם.

בתחום המנהלי – התחום המנהלי הוא תחום מסודר בישראל, למען האמת אחד התחומים המסודרים ביותר, הבעיה העיקרית, והיא אולי לא ניתנת לפיתרון, היא איסור בית המשפט על הפעלת היגיון פוליטי. כאשר בית המשפט ניגש לתיק, קיים איסור להפעיל היגיון פוליטי בהחלטות מנהליות וכך נוצר חוסר קוהרנטיות בין העמדה המקובלת בציבור הישראלי, הערבי והיהודי, לפיה הבדלי דת יכולים להוות הבחנה מותרת לעיתים, וניתן לקבוע הסדרים שונים לדתיים וחילוניים ולא חייבים להתערב בזה.

גם כאן אציין את בתי המשפט בישראל בסך הכל לטובה.

בתחום הפוליטי – בתי המשפט בישראל אינם נוהגים להתערב בתחום הפוליטי כמעט בכלל, והם זוכים לקיטונות של ביקורת על "אקטיביזם שיפוטי" שלא בצדק.

בסופו של יום, אם בית המשפט לא היה מגן על העובדים הזרים וקובע שחוקי שכר המינימום חלים עליהם, זה היה פוגע בישראלים שעובדים כאן. ואם בית המשפט לא היה קובע שחקיקה של בתי סוהר פרטיים שבמסגרתה מפריטים את הפיקוח על חינוך האסירים היא ויתור על כח השלטון היינו מוצאים את עצמנו במדינה שאינה דמוקרטית, ואם בית המשפט העליון לא יתערב כאשר מנסים לחוקק חוקים על מנת לפגוע ביהודים או ערבים באופן סלקטיבי אז לא יהיה לנו פתרון מלבד הכנסת שלנו שנשלטת על ידי הממשלה באמצעות משמעת סיעתית – ממש לא מצב טוב.

אם אנחנו חושבים שיש בעיה בהתערבות הפוליטית של בתי המשפט – הבעיה אינה בבתי המשפט, אלא בהיעדר ההפרדה בין הרשות המחוקקת למבצעת ובעובדה שהכנסת אינה מייצגת באמת את העם בישראל.

מאמרים קודמים בסדרה:

רשויות, רגולציה,פגמים והצעות לפתרון

האם הכנסת מייצגת את הציבור?


נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.