מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
בחירות בארגון המורים – סיכום אירוני של תומך "רוח חדשה"
דובי ברק, מורה בגמלאות ותומך "רוח חדשה", מתתפש לכבוד פורים לפרשן המהלל את הדמוקרטיה בארגון המורים
בחירות בארגון המורים – דמוקרטיה במיטבה
הסבר קצר על הליך הבחירות ו'רוח חדשה':
שלב א' – לכל בית ספר מעל ארבעים מורים יש נציג (בתי ספר קטנים מתאחדים).
שלב ב' – נציגי בתי הספר בכל מחוז בוחרים את נציגי המחוז (13 מחוזות , 2 – 5 נציגים במחוז).
וכן תא גמלאים, תא מפקחים ותא מנהלים.
שלב ג' – נציגי המחוזות (55-60 נציגים) בוחרים את ההנהלה והיושב ראש (8 נבחרים).
'רוח חדשה' = קבוצת מורים שהתארגנה לאחר השביתה (2007) במטרה להביא 'רוח חדשה' של שקיפות בהנהלת הארגון והעצמת מורים.
ההליך והתוצאות הדמוקרטיות של הבחירות הללו באות לידי ביטוי בארבע נקודות:
- מינוי כבוד השופט בדימוס דן ארבל.
בעקבות לחץ של אנשי 'רוח חדשה' ופסיקת בית המשפט מונה שופט כמפקח על הבחירות.
בשונה מאד מהמערכון של הגשש 'בית המשפט' שבו פונה עו"ד לנאשם ואומר לו "תסביר לכבוד השופט איפה הוא חי..", הסתבר לכבוד השופט שאין כל צורך בפיקוחו משום שענייני הבחירות מתנהלים כסדרם: הטפסים מגיעים בזמנם לכל בתי הספר עם הנחיות ברורות, אין התערבות של מזכירי סניפים תוך מתן הוראות סותרות לתקנון (בנושא איחודי בתי ספר קטנים) ואין ביצוע פעולות בניגוד להוראות השופט. עובדה: אם היו בעיות בהתנהלות היה כב' השופט זקוק לפחות לחמישה עורכי דין ולחמישים משקיפים מטעמו. ; שיסיעו בידו .
וכך נותר כב' השופט עם שמו הטוב, ללא יכולת וצורך להתערב. עצם שמו וכבודו גרמו לאנשים, הטובים וההגונים, להתנהג כיאות וכיאה בבחירות דמוקרטיות במיטבן.
- פעילות ועדת הבחירות
כמו בכל בחירות, במיטבן, גם בבחירות הללו היו תקלות קטנות ואי הבנות. לשם כך ישנה ועדת הבחירות. מאחר ויו"ר ועדת הבחירות הוא גם מועמד בכיר בבחירות אלה, הוא התבקש להיות משקיף בבחירות – שלא תהיה לזות שפתיים כאילו יש לו השפעה על החלטות ועדת הבחירות.
יש לציין בברכה שאכן לא הייתה ליו"ר נגיעה כלשהי בהחלטות הועד, הוא נמנע באופן עקבי ליתן את דעתו המלומדת והמנומקת בנושאים השונים שהובאו, או שלא הובאו בפני הועדה.
ועדת הבחירות פסלה מסיבות מוצדקות וענייניות, הבאות לשמור על טוהר המידות, כמה עשרות של נציגים שנבחרו בבתי הספר ופסלה מספר מועמדים מלהציג את מועמדותם.
מאחר וצדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים התנדב האל לסייע בידי הועדה כך שכל הפסילות, והיו מעל לשלושים כאלה, היו של אנשים המזוהים עם 'רוח חדשה'. יש לתת שבח לאל, בוחן כליות ולב , שידע לפסול אנשים, על פי תקנון הבחירות, גם ללא ממשי דיון בעניינם.
- בית דין חברים
בארגון המורים קיים בית דין חברים שתפקידו לשמור על כללי ההתנהגות האתית של חברי הארגון בבחינת 'והיה מחננו טהור'. הוגשה תלונה לבית הדין בגין התנהגות בלתי ראויה: פגיעה בכב' השופט במייל שנשלח לארבעה אנשים (כולל כב' השופט) ובהתנצלות שלא הייתה כנה בפני כב' השופט. בית דין חברים מעולם לא זימן חברים בכירים, ביניהם יו"ר הארגון, לאחר נזיפה חמורה של שופטת, גם לא אנשים שקבלו באופן מפתיע תפקידים על חשבון ארגון המורים. בית הדין גם לא שם לב שרוב חברי המועצה מקבלים שכר מארגון המורים ועוד זוטות, מהסיבה הפשוטה: אם הדברים לא הובאו לידי בית דין חברים הם אינם קיימים – עובדה: הם לא הובאו לבית הדין.
חוץ מזה תפקיד בית הדין הוא לשמור על התנהגות נאותה של מועמדים הרואים את עצמם כמנהיגים. מאחר ומדובר במס. 2 ב'רוח חדשה' ששגה ועל כן לא רק שבית דין חברים רשאי לגנות אותו, אלא מהיותו בית דין עושה צדק, גם לנקוט צעד מרחיק לכת של הרחקה, ולא סתם הרחקה , אלא במהלך בחירות בהן יש לו תפקיד בכיר באופוזיציה ליו"ר. וכל זה שעות ספורות לפני היותו נבחר ברוב מוחץ (הן בבית ספרו והן במחוז). אם עולה בדעת מי מהקוראים איזו אסוציאציה פרועה בדבר 'פרשת דרייפוס' – אני מבקש בכל לשון של בקשה לשלול אותה מכל וכל. בית דין חברים, המבטא את הצד המשפטי הטהור השתמש בכל ההליכים המשפטיים הראויים (קראתי את הפרוטוקול) על מנת להקפיד על שמירת טוהר המידות. נהפוך הוא, יש להעריך את בית המשפט שהשקיע שעות ארוכות, תוך כדי מרוץ הבחירות לוודא שהצדק לא רק יראה אלא גם ייעשה, לטובת בחירות הוגנות וראויות.
- שיטת הבחירות – המחוזות
מס. 1 ב'רוח חדשה' המועמד היחידי המאתגר את תפקיד היו"ר הנצחי, לא נבחר בבחירות במחוזו. הסיבה כפי שמיוחס ליו"ר "המורים יודעים מה טוב להם". אין ספק שעשרה או עשרים מורים שבחרו באותו מחוז מייצגים את ציבור המורים טוב יותר מאשר כעשרים אלף מורים שנתנו את אמונם במר פרידמן. מאחר ולא עולה על הדעת כלל וכלל , כפי שעולה בברור מהסעיף הקודם, שאותם עשרה-עשרים מצביעים התכוונו לפגוע בהליך דמוקרטי כלשהו, או,שמישהו סייע להם להגיע לתובנות הללו, הרי אין זאת כי אם שיטת הבחירות הנהוגה היא זו המביאה לידי ביטוי את מה שהמורים (של אותו מחוז) חושבים שהוא המיצג את המורים בכללותם, כלומר מיצג את הדמוקרטיה במיטבה. ועוד טען היו"ר הנאבק על קדנציה חמישית, מטעמים דמוקרטיים, ושוב אני שב למיוחס ליו"ר "מי שלא יודע לרקוד שלא יתלונן שהרצפה עקומה". אמת ויציב, אולם, טיפשות עממית אומרת שיש כאלה המייצרים רצפות עקומות שרק הם יכולים לרקוד עליהן, מי מקשיב להבלותות עממיות.
לסיכום: הבחירות הנוכחיות לארגון המורים התנהלו בדרך הישרה, השקופה, ללא כל הטיות ונטיות כלשהן והביאו את כל הערכים של דמוקרטיה במיטבה לידי ביטוי. דבר זה ניתן ללמוד ממינויו של כבוד השופט בדימוס, מפעילות ועדת הבחירות ופעילותו של בית דין חברים כמו גם הליך הבחירות עצמו (כפי שמוצג ברישא). עם כל דברי השבח וההלל שיש להרעיף על אנשי רוח חדשה אין זה אלא מוצדק שלא יהיה להם כל ביטוי במועצה, שלא לדבר בהנהלה, למרות שהיו להם מספר רב, יחסית, של נציגים בבתי ספר. כל זאת משום שיש שיטה דמוקרטית המאפשרת ליו"ר היודע טוב מכולם מה טוב למורים להמשיך לכהן קדנציה אחריה קדנציה תוך שימור המנגנון המשמר את הדמוקרטיה במיטבה.
לסיום, לא נותר לי אלא לאחל לכל בית ישראל חג פורים שמח, ולבקש מידידי המחנכים והמורים לקיים את המצווה החשובה תמיד ובמיוחד השנה: "חייב אדם להתבסם עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". אמן ואמן.
דובי ברק – עד השנה מחנך ומורה בירושלים מוערך על ידי כל מכריו, וכיום לא – הן משום היותו גמלאי והן משום תמיכה ב'רוח חדשה' העלולה לפגום בטהרתו של ארגון המורים ולפגוע בבחירות דמוקרטיות במיטבן.
לסיכום עוד יותר בוטה ראו כאן בפוסט אורח של מורה בבלוג "ירושלים האחרת" של עמית פוני.
תגיות: ארגון-המורים-העל-יסודיים, דודי פרידמן, רוח-חדשה, רן-ארז, שמולי-בינג
קישור קבוע
15 תגובות
Email This Post
25 בפברואר, 2010 בשעה 9:02
אחד הדברים הבזויים ביותר שיכול לעשות צד שמשתתף בבחירות הוא לטעון שההליך לא תקין באופן מובנה אחרי שהוא מפסיד. מי שלא מאמין מראש בטוהר הבחירות שלא יתמודד שיחרים שירוץ לבית משפט שיבצע מהפכה. הבכיינות סטייל טימושנקו האוקראינית כבר לא עושה רושם על אף אחד. אני מניח שבמקרה של ניצחון רוח חדשה אף אחד לא היה יוצא שם נגד טוהר הבחירות.
25 בפברואר, 2010 בשעה 10:11
טוכולסקי, להגנתם של אנשי ר"ח יש לומר שהם טענו שההליך לא תקין עוד לפני התבוסה שלהם. כולל הריצה לבתי משפט, הנסיונות למהפכה וכל היופי-טופי הזה.
זה לא הופך את הדברים ליותר רציניים. היו הרבה אנשים, כולל באתר הזה, שניסו להסביר לר"ח שהדרך שהם הולכים בה לא תביא להגשמת המטרות שלהם. פרידמן, טפלר והחבר'ה שאגו עליהם שהם משת"פים של ארז והמשיכו לחיות בסרט שבו הם המושיעים הגדולים של ארגון המורים משלטון החושך הדיקטטורי. בסוף, ככה זה נראה.
25 בפברואר, 2010 בשעה 11:13
כבר כתבתי כמה פעמים שאני לא מבין יותר מדי בנושא. אבל מי שערער ולחץ ובסוף החליט להשתתף בהליך לא יכול אחרי התבוסה להגיד העסק מושחת אלא אם הוא מביא הוכחות שיביאו לחקירה פלילית. זה הכל. אני מאחל למורים שגם אם ההנהגה לא תשתנה לטוב ולרע הבחירות האחרונות יתנו להם חומר למחשבה על מה הם רוצים ואיך לקראת הבחירות הבאות.
25 בפברואר, 2010 בשעה 12:00
לטוכולסקי.
על פי עדותך אתה טוען שאינך מבין יותר מדי בנושא. הרשה לי לבאיר את עיניך: ארגון המורים הינו אגודה עות'מנית עם בית דין חברים שהוא ערכאה משפטית פנימית. בתי משפט רגילים (שלום מחוזי ובג"ץ) מחזירים כל דבר לבית דין חברים.
ובית דין חברים מנהל את העניינים לטובת ההנהלה הנוכחית (באצטלה משפטית). פסילת בחירות בבתי ספר, פסילת מועמדים, התערבות והכתבה – אינם עבירות פליליות – וד"ל.
האפשרות הייתה לנסות ולהתמודד למרות שהקנון עצמו מסורבל ונותן כוח עצום בידי המנגנון- הוא זה שמפעיל אותו (ועדת בחירות) וכן מתוך הסתמכות, נאיבית, שהשופט
הנכבד יוכל להביא לידי הליך הוגן.
האפשרות השנייה הייתה לא לרוץ כלל.
אני תקוה שהדברים התבהרו.
יש קושי לוגי מצד אחד לטעון נגד הפנייה של ר"ח לבית משפט בכל שלב כמעט ומצד שני לשאול מדוע לא פנו לבית משפט. אולי עצם הצורך בבית משפט ע"מ להשיג את המינימום הנדרש למען בחירות הוגנות, למשל, רשימת שמות המורים, מעיד על המצב ההתחלתי.
שני לבוא בטענות על
25 בפברואר, 2010 בשעה 13:54
דובי, אתה ממחזר טענות שכבר נענו אין-ספור פעמים. החל מ"אי-פרסום ספר הבוחרים" (אין דבר כזה) ועד לפסילת המועמדים (ואף מילה על הצגת מועמדויות ב-27 לחודש, כשהבחירות החלו ב-21).
יש הרבה בעייתיות, גם בשיטת הבחירות (לא שהשיטה שר"ח מציעה עדיפה) וגם בהתנהלות הבחירות, אבל אל תטעה – ר"ח לא הובסו בגלל הליך בחירות לא תקין אלא בגלל שציבור המורים, למרות הפמפום התקשורתי, לא רצה בהם. הם ביצעו שורה של טעויות, חלקן מהותיות וחלקן פוליטיות והתנהלו בצורה שהעמידה בסימן שאלה גדול את יכולתם להוביל את הארגון אם יבחרו.
כשאתה מתמודד במערכת פוליטית, לא מספיק לצעוק "כולם מושחתים", ולהאשים את "בית-דין חברים" בהטיית בחירות, בפסילת מועמדים ובמשבר המים. צריך גם לשחק לפי הכללים, ואת זה בר"ח נמנעו באופן עקבי מלעשות משום שהיה יותר חשוב לשמור על הדימוי הציבורי-תקשורתי של "הלוחמים ברן ארז המושחת" ולקבל טפיחות על השכם מעיתונאים, מאשר לנסות להכניס מועמדים שיוכלו באמת להביא לשינויים בארגון. (זה גם מסביר למה הם הציבו בראשם חדל-אישים פוליטי מסוגו של פרידמן, ולא את אחד האנשים המוכשרים והמנוסים שהקיפו אותו).
25 בפברואר, 2010 בשעה 14:50
לרביב נאוה,
קל לעמוד מבחוץ ולייעץ איך לעשות. הסיבה שאחרים, 'יותר מנוסים' לא העמידו את עצמם היא פשוטה מאד – הם זמן רב במערכת ומכירים את ה'יחס המועדף' לו זוכים מתנגדי רן ארז. דודי לא ולכן טורטר בבתי משפט שעות וימים רק כדי להוכיח שהוא יכול להיות חבר בארגון המורים ולקרוא תגר על ארז.
העלית דילמה: הרווח של התקשורת הוא העיסוק הציבורי, ובראש וראשונה של המורים עצמם, בנושא ארגון המורים – המחיר: כפי שצויין אצלך. נראה לי שאפשר להצביע, בזהירות המתבקשת על כך שהרוח החדשה הצליחה להיכנס לדעותיהם של המורים והנבחרים למועצה – מה שלא כן אנשי רוח חדשה עצמם.
גם זה משהו – בברכת חג שמח.
25 בפברואר, 2010 בשעה 15:36
המחיר הוא כבד אף יותר, שכן הכישלון ישפיע על אנשים שישקלו לעשות מהלכים כאלה בעתיד, ואולי אף יגרום לאנשים רבים שאיבדו אמון במערכת, להפסיק חברותם בארגון, שזה ממש מטופש.
ראה מה קרה עם נסיונות הנפל של עמיר פרץ ועמי אילון לחולל מהפכה במפלגת העבודה ולכבוש אותה מידי הממסד הישן של פרס, ברק, פואד והרצוג (ושם היו טענות קשות על זיופים – תחקיר 7 ימים).
שנתיים לאחר מכן, ברק שולט ביד רמה במפלגה מצומקת שהציבור בורח ממנה, ולא קם שום כוח שיאתגר אותו – לא כמפלגה חליפית ולא כאופוזיציה בתוך המפלגה. מספר המתפקדים (עפי סימה קדמון המוסף לשבת) ירד בערך לחמישית.
אני מאוד מקווה שתהליכים דומים לא יעברו על ארגון המורים, שכן אז יהיה גם לרוח חלק נכבד באחריות לכך. ההפסד שלכם, אשר כפי שהודית נבע מתמימות, יהיה להפסד של כל המורים (וההורים והתלמידים).
פתרון אפשרי הוא להפסיק את מחול השדים. ר"ח תפסיק להתאונן על השחיתות לכאורה של אנשי ארז בכל כתובת אפשרית, רן ארז יכבה את האגו הלא קטן שלו וייתן לענת שניידר להוביל את הארגון לדרך חדשה. המטרות יהיו אותן מטרות המשותפות לרן ארז, שמולי ינקי ודודי, השליח והסגנון יהיו אחרים.
כל יום נוסף של שיח האשמות הוא סתם מזיק. ההצעה הזו כמובן נשמעת לא רצינית כשזה נאמר מפי תומכים מובהקים של רן ארז בעודם רוקדים שיכורי ניצחון, יורדים על קמפיין ההשמצות שנכשל ומתעלמים מקמפיין ההשמצות שהצליח (1:0 למורל על ארד).
אבל רביב אינו אחד מהם.
איתי
25 בפברואר, 2010 בשעה 15:54
ההבדל ,במהות לא בסגנון,בין ברק לארז הוא כמו ההבדל בין היום והלילה.ארז נשכב על הגדר למען המורים,בעוד ברק מעל בערכי תנועת העבודה ובבוחרי העבודה.
ברק הפך למעין ביבי 2 או וסרמן 2.
אין סיבה שהמורים "יברחו" מהארגון ששמר עליהם.
יש כל הסיבות להתנהגות בוחרי העבודה שאינם רואים בה יותר את ביתם.
25 בפברואר, 2010 בשעה 20:35
חבל שאנשי רוח חדשה ובראשם דודי פרידמן לא הפנימו מהי דמוקרטיה ?.
כל ההתבכיינות לאור ההפסד לא מוסיפה כבוד .
ראוי היה לדודי פרידמן לומר אבדוק מדוע נכשלתי.?.
הבעייה שדודי פרידמן הלך כמנצח שנתמך ע"י התקשורת ושועי עולם (ערוץ 2 המתין בסניף לתוצאות ) -לא נעים כי המורים חששו ממנו למרות שחלק מרעיונותיו טובים למורים.
החוכמה כעת -לשבת בשקט וללמוד את הטעויות שנעשו בדרך ע"י רוח חדשה
25 בפברואר, 2010 בשעה 23:10
הבחירות והשיחות כאן בפורום הביאו אותי למסקנה אחת: צריך להקים את לשכת העוסקים בהוראה.
זה חייב להיות ארגון על פי חוק וזו הדרך היחידה להחזיר את החינוך לידי המומחים לחינוך ולהפקיע אותו מהשרלטנים והאנשים שחושבים שאלוהים משח אותם בגאונות ללא בסיס.
בתרבויות אחרות לאנשים כאלו קוראים "נביאי/משיח שקר" והעונש על זה הוא נידוי
25 בפברואר, 2010 בשעה 23:27
דקל,
יורשה לי להזכיר שגם המומחים לחינוך ,כדבריך, מקבלים משכורת ממישהו,וייתכן אפילו,שומו שמיים שיש להם אינטרסים אישיים..
שושני,מומחה לחינוך ,par excellence ,הוא היועץ הבכיר של גדעון סער.
26 בפברואר, 2010 בשעה 11:31
אני חייב לציין שאני רואה בעין חיובית את הרפורמות האחרונות של גדעון סהר:
1. קביעת יעדים ערכיים ארוכי טווח – אמנם היעד ארוך הטווח (אחוז המתגייסים לפי תיכון) הוא שנוי במחלוקת, אבל קביעת יעדים ארוכי טווח זו הדרך הנכונה לבחון מערכת חינוך והיחידה שיכולה לשנות את מירוץ הציונים.
2. חיוב שיעורי ריקוד וזמרה ביסודי – הגיע הזמן באמת שבבית הספר יאחדו גם ברמה התרבותית ולא רק ברמת ההשכלה, וחוץ מזה, בית ספר לא צריך להיות מקום כל כך רציני, צריך ללמד אנשים לקחת בקלות וזה יעזור.
3. קורס אידיאולוגיים בשנה הראשונה באוניברסיטה – מכיוון שהשנה הראשונה באוניברסיטה היא חשובה מאוד בקביעת אישיותו של אדם, אני בהחלט חושב שזה נכון שבשנה הראשונה תהיה האחדה ויהיו בסיסי ידע וערכים שישותפו לכולם – זה מבורך.
אולי אני טועה ואני שואל באמת מתוך חוסר היכרות עם המערכת שאותה עזבתי בכיתה יא' ואחי עזב בכיתה ט' (לשנינו זה לא הפריע לעשות בגרויות, לעבוד, להתגייס, להיות מפקדים, תארים וכו') – מה הבעיה עם ד"ר שושני שכל הזמן מתלוננים עליו?
26 בפברואר, 2010 בשעה 11:58
"מה הבעיה עם ד"ר שושני שכל הזמן מתלוננים עליו?"
הוא תומך בכפיית אופק חדש הגזלני.
בקשר לקורסים ולשיעורים המוזכרים,אני הייתי חושב על חינוך לדמוקרטייה,לוגיקה,אחריות חברתית,חינוך לחשיבה עצמית דרך הגות הפילוסופים הגדולים ,מסוקרטס והלאה.
בקיצור כל מה שהופך אותנו לאזרחים חושבים.
26 בפברואר, 2010 בשעה 16:16
לגבי אופק חדש וכו' – אני בטענה שהדרך היחידה לפתור משא ומתן בתנאים לא הוגנים כמו ממשלה מול מורים היא איזון נקודת הפתיחה על ידי יצירת ארגון מורים בלתי שביר.
הדרך היא הקמת לשכת העוסקים בהוראה שהופכת את המורים לקבוצה מאוגדת בלתי שבירה.
לגבי שאר הדברים שאמרת, אני מסכים, אני מוסיף שאני בדעה שאם עלינו ללמד מוסר ולבחור בין מוסר על פי כתבים ממקורות יהודיים (פרקי אבות, בראשית, משלי) אז זה עדיף על מקורות אחרים, ככה נייצר חיבור תרבותי למקורות.
זו עמדה מאוד פוליטית ולכן אני רואה עצמי חופשי לבטא אותה, לעומת כמות השעות, שכר וכו' שאני חושב שזה דיון מקצועי.
26 בפברואר, 2010 בשעה 17:38
לטעמי ,גם ממקורותינו וגם מאחרים ,למוסר יש אותו ערך מוסף.לחשוב ,לא ללכת עם העדר.
לגבי הסיפא שלך(כמות השעות,שכר),לא הבנתי המושג "דיון מקצועי".
אם הכוונה לדיון שהוא מתחום האיגוד המקצועי,הרי אנחנו בסירה אחת.