חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – המלצה אישית

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 25.02.10 5:50

פעילת "עבודה שחורה", הכלכלנית והעיתונאית תמר בן יוסף, הוציאה לפני שנה את הספר "ברוכים הבאים לשוק החופשי". השבוע היא מכריזה על מבצע הנחות בבלוג שלה, אז רוצו לקנות (בלי לקום מהכיסא, ובלי לממן את המשכורות של מנכ"לי הרשתות)

בלוגרים "נחשבים" מקבלים הביתה מכשירי חשמל או הזמנות למסעדות, כדי שיטעמו וימליצו. אני זכיתי וקיבלתי מתמר בן יוסף ספר. אני מקווה שהמתנה לא היטתה את השיפוט שלי. הספר של תמר גרם לי להסתכל בעניין ובמבט ביקורתי על השיח הציבורי בנושאי כלכלה. לא פחות חשוב, הוא גם השפיע מאוד על הדרך שבה אני מתייחס לשותפי למאבק על מדינת הרווחה (כן, כולל בהקשר לבחירות בארגון המורים, שם ניצבו סוציאל-דמוקרטים כשמולי בינג ורן ארז, משני צידי מתרס). האם אנו בוחרים בצינורות הנכונים? האם אנחנו משתמשים בסגנון השיחה הנכון? מתי אנחנו מקדמים את המטרה ומתי אנחנו מלאי כוונות טובות אך מחזקים בהתנהלותנו את היריב?

הנה כמה פנינים של תמר "שהוצאו מהקשרן" (הטקסט המלא של הפרק פה) ויוציאו מהכלים כמה מהכותבים והקוראים הקבועים של אתר זה:

"שוק חופשי או שוק לא חופשי. גלובליזציה או אנטי-גלובליזציה. עצם הכלת הדיון בשתי מילים נוגדות כבר אומרת הרבה. כלכלה, שהיא מדע החברה, עוסקת באנשים, ועל כן אינה בנויה לשחור-לבן טובים-רעים, אלא לאבחנות עדינות יותר של מינון, של איזון ושל קצב" (המלים הפותחות את הספר).

"אין דרך טובה יותר לעיקור הביקורת המוצדקת על ההפרטה מניסוחה כהתנגדות גורפת או כשלילת הבעלות הפרטית."

"איבוד היכולת לאבחן אבחנות עדינות מביא ויכוחים כלכליים רבים לידי אבסורד, והם מסתדרים לפי צד בלי שנעשה ניתוח אמתי של האינטרסים. כך בשנים האחרונות בולטת הסתייגותם של הארגונים החברתיים מהתעשייה. הם מתנגדים לכל תמיכה בתעשייה ויוצאים חוצץ נגד כל ניסיון של התעשיינים להשפיע על סדר היום המקרו-כלכלי. זאת מתוך תפישה פשטנית הרואה בתעשיינים קפיטליסטים רעים. בסדר, נכון, הם מעסיקים-קפיטליסטים, אך תפקיד כזה הוא בלתי נמנע במשק שאינו קומוניסטי מולאם. ולכן כדאי לנסות ולהבחין בין קבוצות התעשיינים למיניהן, למשל, בין תעשייני האלקטרוניקה לבין תעשייני המזון. כדאי גם לראות שבהכללה ענף התעשייה הוא אחד המעסיקים הנאורים הבודדים שעוד נותרו בישראל, עם שיעור ניכר של עבודה מאורגנת ושמירה על זכויות העובדים ועל כבודם."

לרכישת הספר באינטרנט כאן. מומלץ במיוחד למי שאינם כלכלנים בהשכלתם, ואם אתם מכירים ספרי כלכלה דומים המתמקדים לא בסחר עולמי אלא בכלכלה של חינוך, בריאות ורווחה – אשמח לשמוע.

נערך על ידי איתי
תגיות: , , ,

6 תגובות

  1. דניאל :

    יצא המרצע מן השק.
    הארגון ה"חברתי" משמש במה לפרסומת כלכלית עבור ספרים.

    כל הכבוד.

    אני בכל מקרה בעד להלאים את חברת הוצאת הספרים, ואת הרווחים מהספר.

  2. מיכאל לינדנבאום :

    דניאל יקירי,זה סתם פרובוקציה-נכון?

  3. עודד גלעד :

    מיכאל, שאלתך רטורית. דניאל מלווה אותנו כבר תקופה ארוכה, ולמיטב זכרוני מעולם לא יצא ממקלדתו אלינו דבר מה שאיננו פרובוקציה.
    לפי מה שכתב הפעם, ובקישור ישיר לספרה של תמר, נראה שהוא מתעקש לא להבין את הדקויות, שאנחנו הסוציאל דמוקרטים דווקא בעד קיומם ותפקודם של שוק, הון, רכוש פרטי ותחרותיות, רק נגד הבלעדיות שלהם.
    אז דניאל, תירגע. לא נלאים אותך, גם אם נוכל!

  4. נגה תדמר :

    לגלעד
    בתגובה שלך למעלה אתה טוען בעצם, ואני מנסח מחדש כהבנתי ובדגשים שלי, שאנחנו (הס.ד.) **דווקא** בעד כל המאפיינים העיקריים של המשטר הרכושני, ורק נגד הבלעדיות שלהם. שאלה: מהי ומה המשמעות של אי בלעדיות כזאת, בתפקודים שהזכרת. מה זה אי בלעדיות השוק, ההון – במקרה הרכוש הפרטי נדמה לי שאפשר להזכיר נניח, קואופרטיבים או מלכ"רים – ומהי במקרה של תחרות חופשית.
    אני מבין שמסגרת תגובה קצרה איננה לצורך "סמינר", אבל הניסוח המדגיש את תפקוד הרכושנות כנתון ועיקר, ואת הס.ד-יה כמשהו שיורי וללא תשובה לשאלות, משאיר אותנו בחוסר בהירות.

    ואני מצטרף להצהרתך שאת דניאל לא נלאים גם אם יבקש זאת. מה גם שאפשר למצוא לה גושפנקא ממלכתית, כפי שאמר כבר מזמן אכיש מלך גת.

  5. דקל עוזר :

    דניאל הוא עוף מוזר.

    הוא לא מסכים לפיקוח על השוק כי הוא משווה את זה להלאמה.

    אבל שהלאימו אותו והפקיעו את חייו לטובת מדינת ישראל הוא לא התנגד…

    הוא אפילו מטיף שמי שלא מסכים שילאימו ויפקיעו את חייו לתקופה שלא תפחת מ-3 שנים צריך לשלול את אזרחותו.

    מוזר, לא?

  6. עודד גלעד :

    נגה, לעניות דעתי את הסוציאל-דמוקרטי ניתן לתאר כחלוקת משקל מאוזנת בין הרגל הימנית (השוק) לרגל השמאלית (הממשלה). מדובר בשיווי משקל דינמי ומשתנה, שלעולם איננו נח, קבוע או יציב, אך הוא הטוב ביותר שאנחנו מכירים.
    לדניאל יש נטייה גועלית ומטופשת שכל פעם שמישהו טוען בשבח האיזון ישר הוא מזדעק בבהלה כנגד העמידה על רגל אחת, רגל שמאל.

    לכן מצאתי לנכון להדגיש לדניאל ולהרגיעו שאיננו רוצים כלל לוותר על הרגל עליה נשענת תפיסת עולמו.

    ובדיוק לשאלתך:
    אי בלעדיות של שוק – פירושה שקיימת גם ממשלה המסדירה ומפקחת ומגנה על השוק החופשי מפני כשליו.

    אי בלעדיות של ההון – פירושה שקיימת גם ממשלה הבנויה על מנת להעניק משקל וכוח לאזרחים לפי מספרם (ולפי עקרונות דמוקרטיים חשובים) – ולא לפי מספר השקלים שבחשבונותיהם.

    אי בלעדיות של הרכוש הפרטי, פירושה שקיימים גם רכוש ציבורי, ניהול משותף של נחלת הכלל והגנה ממוסדת על האינטרסים המשותפים.

    אי בלעדיות של התחרותיות – פירושה שקיימת גם סולידריות חברתית המעוגנת במוסדות ציבוריים – בתי משפט, רווחה, שרותים ציבוריים וכיו"ב.

    בברכה!

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.