חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האם הכנסת מייצגת את הציבור? מאמר שני בסדרה

נושאים איכות השלטון, דעות ב 22.02.10 5:58

במאמר קודם הצגתי את הרשות המבצעת, פגמיה כפי שהם משתקפים בישראל ודרכי תיקון; במאמר זה אציג את הפגמים בתפקוד הרשות המחוקקת וביכולת שלה לייצג את כלל הציבור

מאת: עו"ד דקל-דוד עוזר

הרשות השנייה היא הרשות המחוקקת, רשות זו מבטאת את הפרדת כח חקיקת החוקים מהכח לאכוף אותם והיא נועדה בראש ובראשונה לצורך זה, לשם כך יש לבצע הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, הפרדה שאינה קיימת בישראל לאור חוקי המשמעת הסיעתית בקואליציה המביאים לכך שנציגי הרשות המבצעת אינם רק יוזמי הצעות חוק, אלא גם המאשרים אותם בפועל.

 מאפיין שלטוני נוסף הוא אופן איסוף (בחירה) חברי הרשות המחוקקת ואופן הפעלת סמכויות החקיקה: בישראל יש בית אחד אשר החוק היחיד שפועל לשם הכניסה אליו הוא חוק הג'ונגל וההצבעה למפלגות נטולות רגולציה וכך לא נדרשת שום יכולת או שום רמה אנושית בסיסית כדי להיכנס לכנסת, למעט יכולת הבנת ה"טריק" בכל מפלגה ומפלגה.

שיטת הבחירה בישראל מביאה לתת ייצוג משמעותי ולריכוזיות האינטרסים במוקדי תקשורת: תל אביב וירושלים, שם נמצאים מרכזי המפלגות (תל אביב) או לפחות מוקד עניין רציני (ירושלים) ומסיבה זאת אין בישראל בכלל ייצוג לקבוצות שאינן מאוגדות במסגרת מפלגתית.

לדוגמא: אין כל ייצוג בכנסת לנגב מחד ולגליל מאידך. אין בכלל ייצוג בכנסת לאינטרס התיירותי או ובוודאי שאין קשר בין אילת שהיא בכלל מצויה בגבולות של מדינה אחרת; גם חיפה ובאר שבע אינן מיוצגות באמת.

ממול יש מגזרים בעלי ייצוג: הקיבוצים והמושבים אשר מקבלים כח הצבעה עודף במפלגת העבודה, מגזרי העובדים אשר מואגדים על ידי ההסתדרות, הערבים המצביעים בקבוצות ועוד.

ניתן היה לפתור את העניין בכל מיני דרכים, לדעתי הטובה ביותר היא הקמת בית עליון בסגנון בית הלורדים הבנוי מנציגי תנועות ההתיישבות (קיבוצים, מושבים), נציגי דת באיזון מסוים (רבנים ראשיים מהזרמים השונים, מנהיגי האיסלמים המובילים, מנהיגי הדת הדרוזית), נציגי ההשכלה הגבוהה, נציגי תנועות העובדים כגון ראש ההסתדרות, נציגי התעשיינים, נציגי רשויות, נציגי אזורים וכו' ובית זה היה בעל זכות המלצה בשלב יצירת חוקים וזכות וטו מוגבלת (לדוגמא: אפשרות להשהות חוק למשך עד 5 שנים) בסיום שלב החקיקה.

 בישראל, בשל חוסר האיזון המוצג לעיל, הוואקום מחייב את בית המשפט העליון להיכנס לעומק הביצה הפוליטית ולעיתים עליו להתערב לטובת מגזרים לא מיוצגים בפעולה שנקראת "אקטיביזם שיפוטי", לעיתים זה מוצדק כאשר ההתערבות היא בשל מגבלות של הכנסת על עצמה, הגנה על מיעוטים, הגנה על הרוב מפני כפיית המיעוטים ולעיתים זה בעייתי כאשר בית המשפט מגן על זכויות של לא מיוצגים או הסובלים מתת ייצוג, תוך שקילת שיקולים שלבית המשפט אין כלים להתמודד איתם, כגון איסור בית משפט פרטי תוך התחשבות בזכויות האסירים וחיוב מיגון גנים בשדרות תוך שקילת שיקולי הפריפריה בקווי מלחמה.

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , ,

9 תגובות

  1. אבי :

    בגדול מאמר מעורר מחשבה על המגזרים/ בעלי העניין השונים בישראל ועל כוחם היחסי בפוליטיקה.

    "יש לבצע הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת"-בקיצור אתה אומר כמו בארה"ב. ממשלה מקצועית וקונגרס פוליטי? למה? התמחות והפרדה ביניהם תביא ליותר יעילות בפעילות שלהם? אם ככה אני בכלל לא בטוח.

    "נציגי הרשות המבצעת אינם רק יוזמי הצעות חוק, אלא גם המאשרים אותם בפועל."-אכן הרוב מגיע מהקואליציה. אך גם ח"כים מהאופוזיציה יכולים ליזום חוקים, תוך רתימת הקואליציה לחקיקה שלהם. זה הרעיון של קואליציה.

    "אין כל ייצוג בכנסת לנגב מחד ולגליל מאידך"- מסכים. אז אם כבר בית עליון צריך להיות בסגנון הסנאט האמריקאי שיש בו נציגים אזוריים/מדינתיים בעלי משקל שווה (להבדיל מבית הנבחרים). לחלופין שיהיה שילוב של נציגים אזוריים בכנסת שנבחרים בבחירות אזוריות. וכך אזורים שהם יותר תירותיים, נגיד אילת, יקבלו ביטוי גדול יותר. או שתעודד מפלגות גדולות יותר (נגיד ע"י הכלל שהמפלגה הגדולה לוקחת את ראשות הממשלה ו/או העלאת אחוז החסימה) שגם תוכלנה להקים סניפים אזוריים.

    וזה עדיין לא פותר את הבעיה של ריכוז הכוח התקשורתי, כלכלי, פוליטי, תרבותי ודמוגראפי (30% מהאוכלוסייה בערך מרוכזים בין גדרה לחדרה) באזור המרכז וי-ם. בארה"ב שיטת הסנאט וגם בחירת הנשיא נותנת משקל יחסי גדול יותר למדינות, שאינן בהכרח החזקות והמאוכלסות שבמדינות ארה"ב. מעין הפליה מתקנת, או בעצם פדרליזם.

    ואיך בכלל ייבחרו חברי הבית העליון המגזריים? ע"י הציבור ע"פ מפתח מפלגתי, או ע"י הממשלה/ הכנסת? איך תוכל לשמור שאינטרסים מגזריים יתנקזו רק שם, ולא גם בבית התחתון, לאור חולשתו היחסית של בית זה? ובכלל איך תגדיר את הבית העליון הזה? ארה"ב אין בית עליון מגזרי, אז גם שם יש חוסר בייצוג?

    "בשל חוסר האיזון המוצג לעיל, הוואקום מחייב את בית המשפט העליון להיכנס לעומק הביצה הפוליטית ולעיתים עליו להתערב לטובת מגזרים לא מיוצגים"-
    מסכים וגם לא. אני חושב שצמצום מספר המפלגות בישראל (אבל לא דו-מפלגתיות כמו בארה"ב) יכול ליצור אינטגרציה חברתית גדולה יותר בחברה הישראלית המשוסעת. השיסוע הזו הופך את הכנסת והממשלה לבלתי יציבה. והיכן שיש לקונות משפטיות בחוק ביהמ"ש מחליט שהוא צריך לעשות את העבודה במקום, עם כל מיני מהפכות מפוקפקות.
    http://www.gaditaub.com/hblog/?p=283
    http://www.gaditaub.com/hblog/?p=523

    מעבר לזה, הגדלת מספר הח"כים והעוזרים שלהם. חיזוק תקציבי של הכנסת ושל מנגנונים שונים בה, אף הוא עשוי לחזק את כוחה. רפורמה במינהל הציבורי ובממשלה שיגרום להסדרה מאוזנת יותר של הממשלה מול הכנסת. למשל בנושאי תקציב. חוק ההסדרים וכדו'.

  2. איתמר כהן :

    הבעייה היא לא השיטה, אלא חוסר המודעות האזרחית של הציבור בארץ.
    אפשר לשנות את השיטה שוב ושוב. עד שהציבור לא יהיה יותר ער לזכויותיו ולחובותיו של האזרח במדינה דמוקרטית, כל שינויי השיטה ישפיעו רק בשוליים.

    "כדי שהרוע ינצח, די בכך שהטובים יישבו בשקט" (אדמונד ברק).

  3. ק. טוכולסקי :

    הפרדת רשויות תאפשר ל-120 חברי כנסת במקום 60 וקצת היום לעסוק בעבודה פרלמנטרית. מעבר לכך אני חושב שהציבור בוחר והציבור מקבל מה שהוא בוחר. אין יצוג לגליל ולנגב? גומס, טלב אסאנה, אילן גילאון ועמיר פרץ לא מייצגים את הדרום? אזולאי, ועקנין, ברכה וחנה סויד לא מייצגים את הצפון? הם גם לא היחידים. העם בוחר ומה שהעם בוחר העם מקבל. יתכבד העם לבחור בחירות מושכלות יותר , אני אשמח. נבחרי העם מייצגים את שלטון ההון ברובם המוחלט ונכון דווקא נציגי הפריפריה שציינתי לא מייצגים את ההון ברובם, אבל בסופו של יום העם בוחר. אם העם יבחר לבחור פחות נציגי הון ויותר נציגים שידאגו לאינטרסים שלו לכולנו יהיה טוב. עד אז אנחנו תקועים, עם התוצאות של רצון העם.

  4. אבי :

    איתמר-

    * "הבעייה היא לא השיטה, אלא חוסר המודעות האזרחית של הציבור בארץ"-איך אתה מציע לשנות את המודעות האזרחית, ואיך המצב הזה נוצר מלכתחילה.

    * ציטוט שלי מפוסט אחר:

    מסכים עם עיקרון שינוי שיטת הבחירות. אני מסכים שהשינוי יחולל יותר סולידאריות פוליטית-חברתית. בו בזמן אני חושב שהבעיה לא רק מתחילה מהפוליטיקה. הפיצול הפוליטי הוא גם המחלה והסינדרום. הסינדרום למחלה תרבותית-חברתית רחבה שאומרת "זכותי". שיח שבסופו של דבר מעודד יותר את השונות והסקטוריאליות על פני הגישור וההשתלבות. (רואים את זה לא רק בגיוון של המפה הפוליטית אלא גם בהתנהלות הפנים מפלגתית.) מדובר בשיח ליברלי ורב תרבותי מהזן הקיצוני שלו, שהשתלט עלינו, ובעקבותיו התוצאה שנקראת "סחרחורת חירות". לדעתי חברה ליברלית-דמוקרטית לא קשורה רק בערכים של פרט וחירות, אלא גם בערכים של שוויון ואחווה (ולא רק במובן הכלכלי-מעמדי). אז במקום שהחברה הישראלית תהיה בנויה על מגדלים גבוהים שביניהם גשרים צרים, עדיף שנמתח עוד גשרים ונרחיב את הקיימים. רק הבעיה היא כאמור שבסופו של יום זה מחיר שכל אחד, באופן אישי וקולקטיבי כאחד, יצטרך לשלם. וכאמור בחברה שלנו אין מחירים/חובות שצריך לשלם – רק "זכויות שמגיע לי". בעקבות הדברים האלה אני חושב שזה לא צריך להפתיע שדווקא בשמאל פיצול ושונות זה שם נרדף לדמוקרטיה.

    * "כל שינויי השיטה ישפיעו רק בשוליים"- אני לא בטוח. אבל מסכים שזה לא רק מקור המחלה אלא גם הסימפטום.

    טוכולוסקי-

    "אין יצוג לגליל ולנגב?…"- הם לא נחשבים כמייצגים של הנגב כי הם לא נבחרים על הדגל האזורי, ולא נותנים דין וחשבון לאזור הבחירה שלהם. בראש מעייניהם הנושאים הכלל ארציים.

    מסכים לחלוטין שצריך להגדיל את מספר המחוקקים, השאלה היא איך עושים את זה כך שיהיה איזון נכון בין הכנסת לממשלה המופרדות.

  5. דקל עוזר :

    תגובתי מחולקת לשתים ומכוונת בעיקר לאבי וטוכולוסקי.

    1. בנוגע למנגנון הרכבת הרשות המחוקקת (לטוכולוסקי)
    "העם בוחר – העם מקבל".

    שיטת בחירות משפיעה על הבחירה הרבה יותר מ"דעתו של העם".
    מחקרים הוכיחו שקבוצות מאורגנות מרוויחות יותר בדמוקרטיה פתוחה, דבר שיוצר תת והיעדר ייצוג לסקטורים מסויימים, זאת עובדה קיימת בישראל ובעיה מוכרת.
    על כך אמרו במכון הדמוקרטי שהכינו את ההצעה לשינוי שיטת הממשל בת 4 כללים (בחירה ישירה, העלאת אחוז החסימה ל-5%, בחירה של 60 כמו היו ו-60 לפי אזורים, ועוד משהו שאני לא זוכר) שהכנסת חוקקה חוק שהסיר מהשולחן 3 רגליים והשאיר רק את הבחירה הישירה אז השולחן קרס…

    2. בנוגע להפרדת הרשויות (לאבי)
    כל הרעיון של הכנסת הוא קיום של הפרדה בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת (על מנת שלא יקרה מצב שאותו אדם הוא המחוקק וגם המוציא לפועל – זה נקרא דיקטטורה ובמקרה שלנו דיקטטורה של הרוב).
    זה לא מחייב שיטה כמו של ארה"ב, היינו ממשל מקצועי והפרדה כמעט מוחלטת.
    ולראיה: אני הצעתי גוף עליון שמייצג אינטרסים בעל איזון בין קבוצות דתיות, עובדים, תעשיינים, וכו' שיכול להשפיע בצורה מתונה על החקיקה.

  6. אבי :

    דקל-

    "מצב שאותו אדם הוא המחוקק וגם המוציא לפועל – זה נקרא דיקטטורה ובמקרה שלנו דיקטטורה של הרוב"-

    זה מודל מסויים של דמוקרטיה, שדומה למודלים בסגנון הזה במדינות אחרות, כמו בריטניה. הפיצול המפלגתי הרב, והחיוב של הרוב לאמץ לתוך הקואליציות מפלגות קטנות, גובל בדיקטטורה של המיעוט. אז נכון שהערבים תמיד נשארים בחוץ, בצדק או שלא. זה לא הופך אותם חסרי אונים במסגרת המשטר הקיים.

    טוכולוסקי-

    "בסופו של יום העם בוחר. אם העם יבחר לבחור פחות נציגי הון ויותר נציגים שידאגו לאינטרסים שלו לכולנו יהיה טוב. עד אז אנחנו תקועים, עם התוצאות של רצון העם."-

    כן ולא. הרי המחוקקים יכולים להיות "פטרוניים", ולהגיד שהשיטה לא טובה, ופחות מייצגת את העם כהלכה. זה מה שהמאמר פה בגדול מנסה להגיד בגדול. זה התפקיד של המחוקקים להוביל ולא רק להיות מובלים. בדמוקרטיה ייצוגית, להבדיל מישירה, יש את העיקרון של האצלת סמכויות (לפחות עד רמה מסויימת).

  7. דקל עוזר :

    אבי
    "מודל מסויים של דמוקרטיה"
    זה תיאור יפייפה.
    אז לעמדתך, גם איראן היא "מודל מסויים" של דמוקרטיה. גם מצרים. בעצם – גם סוריה.

    אחד העקרונות של דמוקרטיה הוא הפרדת רשויות. כשאין הפרדת רשויות יש בעיה לכנות משטר דמוקרטי.

    ולמה אתה חושב שהתכוונתי דווקא לערבים? בוא ניתן לדוגמא את הטיעון שלך לגבי ש"ס: הסיבה שש"ס יכולה להיות סחטנית היא הזהות המוחלטת בין המחוקק למבצע.
    המשא ומתן הקואליציוני לא כולל רק תפקידי ביצוע, כמו שצריך להיות, אלא גם שינוי חקיקה, מה שגם צריך להיות אבל הופך להיות קצת בעייתי כאשר מפלגה קטנה יכולה להפיל את הממשלה בכל רגע נתון, האופוזיציה אופורטוניסטית ותשתף פעולה עם הפלת הממשלה, ומסיבה זאת הכנסת נתונה לסחטנות ולא רק הממשלה.

    תוך כדי תשובה עליתי על פתרון נוסף שיאזן את השיטה בישראל: סיעה שהייתה בקואליציה ופרשה לא תוכל להצביע בהצבעות אי-אמון או על פיזור הכנסת במשך שנתיים.

  8. אבי :

    דקל, לעיקרי דבריך:

    במדע המדינה יש תחום שאני לא הכי מומחה בו שנקרא פוליטיקה השוואתית. ולכן אני עומד מאחורי הביטוי "מודל של דמוקרטיה". בישראל שיטת משטר דמוקרטית מסוימת, שמכונה דמוקרטיה פרלמנטארית. קרי הפרלמנט אמור להיות הציר המרכזי. חבל שזה לא ככה ולכן אני כן בעד שינויים משטריים.

    "אחד העקרונות של דמוקרטיה הוא הפרדת רשויות"- נכון. והאופן שבו נוצרת ההפרדה תלויה בצורת המשטר. אין אף פעם "הפרדה" מוחלטת. וכמו שאמרת זה עניין של הגבלות כוח.

    לא חושב שדיברת רק על ערבים. ואפילו אמרת שיש להם ייצוג יתר. אם כי איכשהו כאמור זה מתאזן בכך שהם אף פעם לא שותפים קואליציוניים, גם לשיטתך. והדוגמא שהבאת על ש"ס היא בדיוק דוגמא למה שאני מדבר, וגם ההסבר שלך מקובל עליי. אולי לא הפתרון. אני לא בטוח שההפרדה שאתה מדבר עליה תמנע את הסחטנות הזו. או שכן, תלוי איך עושים את ההפרדה הזו. אלו סמכויות ומה יהיה טיב הקשר בין הממשלה לכנסת. ברגע שלא יורדים לפרטים בעצם אין לנו על מה להתווכח.

    "לעמדתך, גם איראן היא "מודל מסוים" של דמוקרטיה. גם מצרים. בעצם – גם סוריה."- אני חושב שהעמדה שאתה מרמז עליה במשפט היא שאין פה סיפור מורכב. האם ארה"ב היא יותר דמוקרטית מאשר ישראל או בריטניה? האם בגלל שבארה"ב אין זכויות להומואים אז היא לא דמוקרטית, או בשל הפערים הכלכליים העצומים שם? בשווייץ רק ב-1971 ניתנה זכות הצבעה לנשים ברמה הפדראלית. בארה"ב עד שנות ה-60-70 הייתה סגרגציה גזעית במקומות ציבוריים, כמו בתחבורה, בגנים, בבתי הספר.

    לגבי מדינות שאינן דמוקרטיות כמו שציינת, לדעתי הייתה שם התפתחות לכיוון הדמוקרטי. רק שאצל המערב הראייה לטעמי קצת בעייתית ושטחית בנוגע לתהליכים ההיסטוריים הפוליטיים והחברתיים ששם. זו גם אחת מהבעיות הגדולות של התפיסות של השמאל בישראל ובעולם. או דמוקרטיה וזכויות אדם או פאשיזם. עד כדי שחיקה וריקון מתוכן של המושגים הללו. במקום שתהיה הכלה ופלורליזם, יש שטחיות, סגירות וצדקנות. הרי אין מודל אחד ברמה האידיאית/ערכית למשמעות של המושג ליברליזם, וגם לא למודל שבו מיישמים את זה מבחינה מוסדית, בצורת המשטר.

  9. דקל עוזר :

    שלום אבי,
    קודם כל תודה על תשובתך הרגועה שיש בה הרבה שכל.
    אני מקבל את דבריך לחלוטין בנושא אחד: דמוקרטיה אינה מילת קסם ואינה מייצגת שום דבר מיוחד מלבד, כהגדרת שיעור תורת המשטרים: "מידת ההשפעה של העם על זהותו של השליט"; כאשר המידה גדולה זוהי דמוקרטיה.

    התפרש מדבריי שהשתמשתי בדמגוגיה כאילו "אין בישראל דמוקרטיה" שזה כמובן טענה מטופשת ואני מכה את עצמי על שכך קרה, התכוונתי שבשלטון הדמוקרטי שלנו הזהות שנוצרת בין הרשות המבצעת למחוקקת היא אנומליה פסולה שצריך לשנות.

    אומר אילו יותר מכך: הגבלה על הזכות להיבחר היא נכונה לדעתי, אך היא מקטינה את מידת הדמוקרטיות של השיטה: באיראן האייתולות קובעות מי יכול להיות מועמד, בשיטה היהודית, התלמיד החכם ביותר הופך בסופו של דבר למנהיג שבוחר את הנבחרים.

    בשלטון בישראל שהוא "אובר דמוקרטי" בשלב הבחירות(כמו שכיניתי את זה "חוק הג'ונגל) המגבלות הן הרבה פחות רציניות ולכן אנחנו יכולים למצוא… איך נאמר את זה בעדינות… דבילים בכנסת.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.