חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מהפכת שיתוף הציבור – מתרחשת בארה"ב ונדרשת בישראל

נושאים איכות השלטון, דעות ב 21.02.10 5:59

הנשיא אובמה בארה"ב מבצע מהפכה שמטרתה ליצור שקיפות בפעילות הממשל הפדרלי ולהביא לשיתוף הציבור במהלכיו. מהפכה כזו בישראל יכולה למנוע את תופעת הנחתת הרפורמות בישראל ללא דיון ציבורי

 מאת: יובל רויטמן

בעידן בו שיתוף הציבור נתפס כמילה גסה אצל הרשות המחוקקת והמבצעת בישראל (ע"ע הרפורמה בדיני התכנון והבנייה, ועוד), בארצות הברית מתנהלת מגמה הפוכה. הנשיא אובמה מוביל מהפכה לשיתוף הציבור. והוא עושה זאת על ידי פרסום הנחיות  במסגרת ה"דירקטיבה לממשל פתוח" ("Open Government Directive). "הדירקטיבה לממשל פתוח" חייבה את האורגנים של הרשות המבצעת ליישם שלושה עקרונות הנתפסים כאבני יסוד של ממשל "פתוח" ולהנהיג אותם בממשל הפדרלי:

  • שקיפות
  • השתתפות
  • שיתוף פעולה

הדירקטיבה כוללת שורה ארוכה של הנחיות לסוכנויות הממשל השונות, החל מקביעת העקרונות שפורטו לעיל, ועד לפרטים קונקרטיים על האופן בו יש לעשות שימוש באמצעים טכנולוגיים כדי לקדם את שיתוף הציבור, את השקיפות ואת שיתוף הפעולה בין הממשל לבין האזרחים. ההנחיה אף קובעת כיצד יש לקדם תרבות ארגונית של שקיפות ושל שיתוף.

אחד החלקים המרכזיים בדירקטיבה הוא הדרישה שכל סוכנות ממשלתית תפתח "תוכנית ממשל פתוח" על-מנת ליצור תרבות של ממשל פתוח. הנספח להנחיה מציין באופן מפורט מה צריך להיכלל במסגרת תוכנית הממשל הפתוח.

ואכן, סוכנויות הממשל השונות החלו לפתח תוכניות כאמור.  משרד התחבורה האמריקאי אף הגדיל לעשות ופרסם להערות הציבור טיוטה של ראשי פרקים ל"תוכנית ממשל פתוח".   משרד התחבורה יצא ביוזמה נוספת של קבלת עמדת הציבור בשורה של נושאים בדרך אינטראקטיבית באתר הבא. אתר זה דומה לאתרים אחרים הפועלים בתחום שיתוף הציבור, ולדוגמא, אתר עצומות הנכלל במסגרת אתר ראש הממשלה הבריטי, ויוזמות אחרות.

מעניין לציין כי במקביל פרסם לפני כשנה פרקליט המדינה בארה"ב הנחיות חדשות ליישום חוק חופש המידע האמריקאי.. ההנחיות קובעות "חזקה של פתיחות". משמעויות חזקה זו הן:

  • אין בכך שסוכנות רשאית שלא לגלות מידע על-פי החוק כדי להצדיק את אי-גילוי המידע.
  • שנית, גם אם סוכנות ממשלתית קובעת כי אינה יכולה לגלות את כל המידע, עליה לגלות חלק מהמידע, שאין הצדקה שלא לגלותו

ההנחיות מכירות בחשיבות האינטרסים הלאומיים העשויים להצדיק אי-גילוי מידע, אך קובעת כי אין בכך שמידע עלול להביך פקידי ציבור או שטעויות וכישלונות עשויות להתגלות, כדי להצדיק את אי-גילוי המידע.

הנחיות פרקליט המדינה האמריקאי מעניינות במיוחד משום שהן מורות על שינוי מדיניות הפרקליטות האמריקאית בעניין ייצוג רשויות המדינה בתיקי חופש מידע. אם ההנחיות קבעו בעבר כי יינתן ייצוג לכל סוכנות ממשלתית המבקשת לחסות מידע המציגה בסיס משפטי סביר לכך, או שגילוי המידע עשוי לפגוע באינטרסים של סוכנויות אחרות לחסות מידע (!), הרי שכיום על הסוכנות הרלבנטית להצביע על אינטרס חשוב העומד בבסיס הרצון למנוע הגילוי או הגילוי אסור על-פי החוק.

נקודה נוספת המועלית בהנחיה היא כי האחריות על מימוש חוק חופש המידע האמריקאי (Freedom of Information Act) מוטלת על כל עובדי הציבור ולא רק על העובדים הקונקרטיים העוסקים ביישום החוק (הממונים על חופש המידע בסוכנויות הממשל השונות).

 אגב, הסדרים הדומים לחלק מההנחיות הנ"ל עוגנו בדין בישראל באמצעות פסיקותיו של בית המשפט העליון בנושא חופש המידע.

 בשורת שיתוף הציבור זוכה לתהודה רבה בימים אלו בארצות הברית ובאירופה. הגיע הזמן שתגיע גם לישראל. הגיע הזמן שנפסיק לשמוע על רפורמות המגובשות בחדרי-חדרים, מובאות בפני הממשלה ללא דיון ציבורי מעמיק, ומונחתות על הציבור. הגיע זמן השקיפות, שיתוף הציבור ושיתוף הפעולה!

 הבלוג של יובל רויטמן:"מחשבות על רגולציה, משפט וממשל"

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , ,

7 תגובות

  1. שמואל כהן :

    אין להשוות את המצב העלוב בישראל לעומת כוחם של המוסדות בארה"ב שבה יש איזונים ובלמים – הנשיא כמו מלך אבל כוחו של הקונגרס והסנט ובתי המשפט והביזור
    מאזנים כח זה.
    אצלנו הכל מעורבב והכללים לא ברורים
    בעיקר בגלל שיטת הבחירות לכנסת

  2. מיכאל לינדנבאום :

    יש חמור יותר משיטת הבחירות לכנסת.
    אין מפלגות אמיתיות עם דמוקרטייה פנימית שבה הנבחרים מדווחים לבוחריהם,אין איגודים מקצועיים רבי עוצמה כמו בסקנדינביה שמאזנים באמת את הכח של בעלי ההון.
    אנחנו בדמוקרטורה.

  3. דליה :

    אופיה הדמוקרטי של מדינה נמדד גם לפי עקרון שיתוף הציבור. בשנים האחרונות המגמה בישראל היא להדיר את הציבור ולא לשתפו ברפורמות וביוזמות הנוגעות לגורלו. זהו תהליך אנטי דמוקרטי. הוא איפשר את הפרטת המערכת הפנסיונית, הפרטת הקרקעות, הרפורמה בתכנון ועוד. המגמה היא לא לקיים דיון ציבורי ולא להתחשב ברצון הציבור. תהליך כזה התקיים בארה"ב הניאוליברלית של רייגן ובוש. ישראל הלכה אחריה. התקווה היא ששינוי המגמה בארה"ב יחלחל, וכמה שיותר מהר בישראל, ושגם בישראל נראה שינוי מגמה בעניין.

  4. אין לנו למי לבוא בתלונות אלא לעצמנו :

    בשנים האחרונות הציבור הרחב הוא זה שמדיר את עצמו מהדיון:
    – ירידה בהשתתפות בבחירות, בעיקר מוניציפליות
    – ירידה בהתפקדות למפלגות, מעבר למפלגות שלד
    – אפילו מס' המאזינים והצופים בתוכניות אקטואליה קטן (פורסם שהצעירים לומדים על אקטואליה דרך ארץ נהדרת)

    את מקומו של "הציבור" ממלאים ארגוני חברה אזרחית שלא נבחרו ע"י הציבור אך מתיימרים לייצג את אינטרס הציבור ע"י קמפיינים שלעתים מערבים את "דעת הציבור" בדרישה המינימלית שיחתום על עצומה. הארגונים יכולים להיות ס"ד (הקואליציה נגד ויסקונסין) או לא (אור ירוק, הכל חינוך) – זה לא משנה. בנוסף יש קבוצה קטנה של אנשים מעורבים ואכפתיים, שרוצים לשבת בדיוני עומק ולהשפיע (חוק ביומטרי למשל), אך גם כאן לא מדובר בגופים נבחרים ויציגים. עבור הפוליטיקאים ברור שמדובר במטרד ומכשול, ומשום שהציבור הרחב אדיש – מעדיף הפוליטיקאי לנפנף אותם כזבובים, ולנהל את המדינה בדילים בין מי שיש להם כוח באמת.

    רק כאשר ציבור גדול ידרוש שיתוף ויפגין רצינות ויציבות בדרישה זו
    (בשונה למשל ממחאות האופנוענים הילדותיות) – הפוליטיקאים ילכו עם הטרנד.

    פוליטיקאים מבינים רק כוח: או כוח הכסף או כוח של כמויות אנשים, וכסף אין לנו.

    איתי

  5. יובל :

    אגב, בהמשך לטקסט, מעניין ציין שגם באיחוד האירופי בשנים האחרונות יש הבנה של החשיבות של שיתוף הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות. שם זה נובע גם מהעובדה שהרבה סמכויות הוענקו לממשל של פקידים, והרצון לייצר לגיטימציה להחלטות המתקבלות על-ידי מנגנונים אלו. בכל אופן, מהפכת שקיפות ושיתוף ציבור שוטפת את העולם ורק אצלנו מדדים מאחור בצורה משמעותית. לא כתבתי אבל צריך לזכור שכאשר המדובר בשיתוף ציבור, יש להזהר שלא יעשה בו שימוש באופן מניפולטיבי – מה שמכונה "טקסי לגיטימציה", ובמלים אחרות, שהליך שיתוף הציבור יעשה מן השפה אל החוץ, תוך רצון לקנות לגיטימציה ללא השפעה ממשית לציבור על תהליכי קבלת ההחלטות.

  6. יונתן שחם :

    למר אין לנו על מי לסמוך-
    כשמאות תושבי תל אביב חתמו על עצומה לשחרור התקציב העירוני לרשת בפורמט גיליון אלקטרוני – ראש העירייה חסם את זה בגופו (תוך שיתוף פעולה מתחסד מצד מרצ, גם מעלי דפי אתר זה).

  7. ליונתן שחם :

    אני כמובן תומך בתקציב שקוף אבל הוכחת את טענתי.

    מאות תושבים זה בסדר גודל של עשירית אחוז ביחס למספר התושבים של תל אביב, וכל מה שנדרש פה זה בסה"כ לחתום. המשמעות היא של-99.9 אחוז מתושבי ת"א או שלא אכפת או שאינם מודעים לחשיבות הנושא.

    איתי

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.