חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

רשויות, רגולציה, פגמים והצעות לפתרון – מאמר ראשון בסדרה

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות, זכויות עובדים ותעסוקה, חינוך ותרבות, כלכלה ותקציב, משפט ופלילים ב 16.02.10 5:04

עולם הכלכלה המודרני עדיין מתאפיין בהבחנות ישנות הנוגדות אחת את השנייה: ממשל מול אזרח, מגזר פרטי מול מגזר ציבורי, חופש מול רגולציה, הבחנות אלו הן אחד המרכיבים שעלינו לוותר עליהן על מנת לבצע את המהפכה התפיסתית של האלף השלישי. מאמר ראשון שעניינו הרשות המבצעת
מאת: דקל-דוד עוזר

פגמי הרגולציה בישראל בשש הרשויות

במאמר שפורסם כאן דובר על הבחנתו של פרופ' דוד לוי-פאור לגבי ההגדרה העדכנית של המושג רגולציה: כל דבר שמשפיע, הרי הוא סוג של רגולציה – כל רשות בעלת יכולת לשנות את אופן ההתנהגות בחברה היא רשות רגולטורית וכל רשות רגולטורית ראויה להתייחסות פוליטית כוללת, מבלי להבחין בין אם הרשות פועלת בתחום המגזר הפרטי או הציבורי.

במדינה קיימות רשויות רבות, החוכמה היא לקבץ את הרשויות לקבוצות על מנת להתאים לכל רשות את הכללים שלה ובמאמר זה אציג את ששת הרשויות העיקריות, בעיותיהן והמגבלות שיש להטיל עליהן.

שלושת הרשויות הבסיסיות הן הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת, אליהן מצטרפות הרשות מחלקת ההון, הרשות המחנכת והרשות המקשרת.

בסדרה של שישה מאמרים אציג כל אחת מהרשויות, בעיותיה המוכרות והאופן שהבעיות משתקפות במדינת ישראל ואציג פתרונות לדוגמא. אני קורא לכם הקוראים להגיב, להציף בעיות נוספות ופתרונות נוספים, שונים ומשונים.

הרשות הראשונה היא הרשות המבצעת. רשות זו מבטאת את השליט הישיר של המדינה, בעל המונופול להשתמש בכח, בעל היכולת לכפות את רצונו על הציבור. הבעיה ברשות זו היא שכח משכר, וכשלא מטילים מגבלות על יכולת הממשלה לצבור כח הרי סופנו להשתעבד לה.

הבעיה ברשות זו היא שכדבר המארה: "כח משחית וכח מוחלט משחית באופן מוחלט" הרי שכאשר לא מטילים מגבלות על יכולת הממשלה לצבור כח הרי סופנו להשתעבד לה.  באופן די מפתיע, בעיה זו אינה חמורה יתר על המידה בישראל, אך לאחרונה הבעיה מחריפה נוכח חקיקות מזעזעות של ממשלת ביברק אשר שינו את מאזן הכוחות בועדות הכנסת ולפיכך פיקוח וועדות הכנסת על הכח להתקין תקנות נפגע.

בעיה נוספת היא שלרשות המבצעת משאבים מוגבלים למימוש כל המטרות ולפיכך עליה לקבוע סדרי עדיפויות, במסווה של קביעת סדרי העדיפויות הרשות יכולה לשנות בצורה מהותית את פעולתה.  לבעיה זו יש סממן נוסף, כאשר הרשות המבצעת צריכה לקחת זכויות מתושב, בין אם מדובר בחקירה פלילית על פגיעה בשוטר, בהסתה, בשחיתות וכו' או בלקיחת מיסים, היא מאוד יעילה, אגרסיבית והיא מוצאת לכך הצדקות רבות.  אך כאשר עליה להעניק זכויות או להגן על זכויות אחרים שאינם קשורים אליה, כמו לדוגמא תפיסת גנבי רכב, מניעת פריצות והענקת זכויות סוציאליות היא נוטה לקבוע מנגנונים בירוקרטים והופכת את האזרחים לקבצנים.  מי שלא מגיע לבקש לא יקבל את זכויותיו. נוכח בעיית שירות חמורה זו, עובדי הרשות המבצעת מוצגים כעצלנים ובטלנים ומנהלי הרשות נחשבים חדלי אישים וקיים עידוד מתמיד להעביר כל רשות הקשורה במפגש עם התושב לרשות אזרחית.

בעיה שלישית שאציג היא בעיית ההמשכיות.  בעבר אצלנו ובמקומות אחרים גם בימינו, היושבים ברשות המבצעת אינם נתונים להחלפה והם ממונים לזמן בלתי מוגבל (במקרה של מלוכה או ח'ליפות) או לכל הפחות לזמן ארוך וקבוע שבו הם לא יוחלפו.  בישראל, שרים רואים בתפקיד שלהם מקפצה.  זה כמו משחק מחשב, כל משרד הוא מקפצה.  בהתחלה קופצים ממשרד איכות הסביבה, ממנו קופצים למשרד התמ"ת, על המקפצה הזו עושים שתי סלטות ומגיעים למשרד החוץ ומשם בני המזל מגיעים למשרד ראש הממשלה.

מהסיבה הזאת, קיים קושי להאשים את שרי הממשלה בהיעדר שיקולים ארוכי טווח ולטעמי יש לקבוע, כי משהחל שר בתפקידו, הוא לא יוכל לכהן במשרד אחר במשך כל תקופת הכנסת.

עניין זה יוצר בעיות ביחסים בינלאומיים וברפורמות ארוכות טווח.  כאשר ראש ממשלה נכנס לתפקידו הוא מייד מפסיק את הרפורמות ארוכות הטווח אשר בזכות תקיפתן הוא עלה לשלטון, וכך לא ניתן לנהל הליכי שלום מאחר והדבר יוצר חוסר אמון בקרב הפרטנרים (שלדעתי קיימים), לא ניתן באמת לבצע את המהפכה הנדרשת בתחום החינוך ולא ניתן לבצע רפורמה אגררית שיש הטוענים שהיא נדרשת (ויש הטוענים שלא); לדעתי יש למצוא לבעיה זו פיתרון אולי בדרך של קיום ועדת כנסת מיוחדת עם נציגים מכל הסיעות בכנסת אשר יטפלו בסוגיות ארוכות מועד במקום הממשלה.

אתן דוגמא: תהליך השלום, לדוגמא, אינו צריך להיות בידיים של הממשלה, אלא בידיים של כל הנבחרים. לכן צריך להקים מעין "וועדת שלום" בכנסת שבה יהיה נציג אחד מכל סיעה, אולם משקל הצבעתו יהיה על פי גודל הסיעה. רק וועדה ממין זו יכולה לקבל לגיטימציה כלל ארצית לניהול הליך שלום, ורק וועדה ממין זו מבטיחה שבכנסת הבאה יכבדו את החלטותיה.

אני מודה שיש כאן שאלות שלא נפתרו, כמו מי ינהל את המו"מ וכו' אבל אני מוצא לזה יותר יתרונות מחסרונות ואת הבעיות ניתן לפתור.

המאמר הבא יעסוק ברשות המחוקקת.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , ,

2 תגובות

  1. האם הכנסת מייצגת את הציבור? :

    […] במאמר קודם הצגתי את הרשות המבצעת, פגמיה כפי שהם משתקפים בישראל ודרכי תיקון; במאמר זה אציג את הפגמים בתפקוד הרשות המחוקקת וביכולת שלה לייצג את כלל הציבור מאת: עו"ד דקל-דוד עוזר […]

  2. אבי :

    לדעתי בגדול רוב הבעיות שכאן קשורות בכלל בחוסר היציבות הפוליטית בישראל ובכנסת. ובגלל הקשר בין הממשלה לכנסת במשטר שלנו הדברים מחלחלים לתוך הדרג הממשלתי.

    * "נוכח בעיית שירות חמורה זו, עובדי הרשות המבצעת מוצגים כעצלנים ובטלנים"- אני מסכים שיש בעיית שירות מובנת, אבל לא כתבת מה אתה מציע.

    לטעמי: 1. הבעיה הזו מחמירה בגלל אי היציבות השלטונית, הבעיות הביטחוניות והקיצוצים התכופים.
    2. הפתרון לטעמי נמצא בעידוד היציבות השלטונית. ראה תגובתי במאמר השני שלך.
    3. שוב קשור לבעיה השנייה: חולשת הכנסת. ועדות הכנסת צריכות לתפקד ולבקר. ולכן עליהן לקחת חלק משמעותי יותר בקביעת סדרי העדיפויות של המשרדים, לטובת הציבור. להציע ולכפות על הממשלה להקים מנגנונים שיספקו את השירותים הנצרכים.
    4. אפשר לקבוע סטנדרט שירותי מסוים, ולעגן אותו בתקנות כלשהן בעלות שיניים. אולי באמצעות נציבות שירות המדינה, וכיו"ב. אגב, בתור משפטן, מעניין אותי לדעתך לגבי האם ניתן לעשות תביעה ייצוגית כנגד גורמים ממשלתיים? שזה יכול להיות עוד גורם מרתיע.
    5. מעבר לזה כל השירות הציבורי צריך לעבור רפורמה. בין היתר:
    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=lz20100203_05

    * "קיים קושי להאשים את שרי הממשלה בהיעדר שיקולים ארוכי טווח ולטעמי יש לקבוע, כי משהחל שר בתפקידו, הוא לא יוכל לכהן במשרד אחר במשך כל תקופת הכנסת."- נראה לי מסורבל מידי. ובלאו הכי הפוליטיקאים ימצאו טריקים אחרים. לפצל משרדים, להקים חדשים מהגורן והיקב. ביבי נעשה מומחה לזה. הבעיה היא פוליטית וצריכה להיות במישור הפוליטי ולא המקצועי. מה שגורם לי להפנות את הזרקור שוב לתגובתי אליך במאמר השני על הכנסת וחוסר יציבות המערכת הפוליטית. השאיפה היא שהמערכת תהיה יותר יציבה וכך שרים יוכלו להשלים קדנציה מלאה במשרד. ובגדול אין בעיה שמשרד אחד יהיה מקפצה לאחר. פוליטיקה היא צבירת כוח. אך כדבריך יש פשוט לרסן את הזעזועים במשחקי הכוח הללו. ליותר בין הקדנציות מאשר בתוכן.

    * "כאשר ראש ממשלה נכנס לתפקידו הוא מייד מפסיק את הרפורמות ארוכות הטווח אשר בזכות תקיפתן הוא עלה לשלטון"- זכותו ומחויבותו, אחרת לא היינו מצביעים לו. למה שהוא ימשיך רפורמות שהוא מתנגד להן? הרי אם הוא לא היה מבטל אותן אז ישר היינו באים ואומרים לו: "אתה רק טוב בדיבורים ולא במעשים".

    * "תהליך השלום, לדוגמא, אינו צריך להיות בידיים של הממשלה, אלא בידיים של כל הנבחרים."- כן ולא. הסכמי שלום מאושרים ע"י הכנסת. פיקוח על מהלכים/מגעים מדיניים נמצאים בידי הכנסת וועדת החוץ והביטחון שלה. זה שאין פיקוח יעיל של הכנסת זו בעיה כרונית של הכנסת. זה שלטעמי אין סדרי העברת שלטון ברורים בין ממשלה לממשלה או בין שר חוץ אחד לאחר- זו בעיה של הממשלה שלנו. וכציבור/כנסת צריך שיהיה לנו מענה הולם יותר לסוגיה הזו. איזה גורם יהיה אמון על המעבר הזה בנושאי חוץ/שלום: אולי משרד רה"מ, משרד החוץ, המועצה לביטחון לאומי….אך כדי שנדע אם יש בעיה ומה היא אותה בעיה, צריך שנדע יותר על הליכי המעבר הללו.

    אני מסכים שהבעיה המקצועית הזו עשויה לגרום לחיכוכים מול החבר למו"מ. אך לדעתי זה לא הגורם העיקרי לחוסר בשלום באזורינו. פשוט מדובר בפוליטיקה. ובזה הייתי מקווה לטעות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.