חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אהוד ברק, חברי מפלגתך כואבים את מצבה – בגללך

נושאים עלו ברשת, פוליטי ב 15.02.10 5:04

חברת קיבוץ מעגן מיכאל כואבת על מה שקרה למפלגת העבודה. הכול בגלל האדם העומד בראשה כמו שבן-אהרון התבטא בזמנו באחד הכנסים: "אני מרגיש HOMELESS"
מאת: יפה שמר

נשארתי ללא בית פוליטי

לאחרונה קיבלתי מכתב משלי יחימוביץ', שנשלח אל חברי מפלגת העבודה בקיבוצים, בו היא מציינת, בין השאר, את אשר קורה למפלגה שלנו בשנים האחרונות. חשבתי לענות לה באופן אישי, אבל רציתי לחלוק את תחושותיי גם עם חברים רבים שחשים כמוני, כמי שעומדים על עברי פי פחת מבחינת השתייכותם למפלגה.

אני חברת מפלגה זה הרבה שנים, והייתי פעילה בתנועה ובבית. הייתי גאה להיות שותפה במפלגה, מתוך הרגשה שהיא מייצגת את השקפת עולמי. אבל לא עוד!

לקריאת המאמר המלא…

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , ,

14 תגובות

  1. איתי :

    בכי ונהי כדוגמת זה אנחנו קוראים כבר שנים, ועל פי רוב הטכניקה היא למצוא את האשם ביו"ר זה או אחר, והפתרון המתבקש – לקטוף את ראשו. על פי רוב המתבכיינים והמודאגים הללו הולכים לקלפי ביום הבחירות ומטילים את הפתק "אמת" כמו כבשים, ועוד צוחקים על הטמבלים שמצביעים לליכוד בהצבעה שבטית, אף על פי שהליכוד דופק אותם. אם יש דבר אחד חיובי ב"קדימה" הרי שזו שבירת ההצבעה השבטית, במיוחד במחוזותיה של הכותבת וביישובים המבוססים. מהשבירה הזו עשוי לצאת בעתיד דבר חיובי (ר' קישור למטה).

    אין לי מילה טובה למצוא על מר ברק, אך הוא הסימפטום של מפלגת העבודה (והציונות כולה) ולא המחלה.

    הדחתו של גנרל אקירוב והחלפתו באזרח בוז'י (המבשל לו בשקט את הקמפיין לקראת יציאה מפתיעה בעיתוי נוח) לא תועיל.

    גם אם יקרה הנס ובראש המפלגה תעמוד יו"ר יחימוביץ' – סוציאלדמוקרטית לעילא, מחוקקת מצטיינת, ומומחית להתמודדות מול התקשורת, היא לא תצליח לשרוד את הרעל שחיסל פוליטית את פרץ ואת מצנע ואילון (שאינם ס"ד). מהותו של הרעל איננה "אנשים רעים" אלא שונות גדולה מדי במטרות, שאינה מאפשרת לעגלת העבודה המרוטה לנוע בתיאום, ולא משנה מיהו הנהג.

    מפלגת העבודה היא מכונית מקולקלת שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות אותה הוא לפרק אותה לחלקים. חלק אחד יתמזג עם קדימה או עם הליכוד (או עם שתיהן, ע"ע ראיון עם עינת וילף) והחלק השני עם רסיסי שמאל ציוני המחפשים גרעין התגבשות.

    לפעמים הרויזיוניסט שאמר "כן, לשבור!" והסוציאליסט (http://www.blacklabor.org/?p=2667) אומרים אותו דבר, גם אם מטרותיהם שונות.

  2. אלי סתוי :

    הלקח המשמעותי ביותרלדעתי , שהביא את אהוד ברק לשינוי כה דרסתי של האסטרטגיה הפוליטית לרשות מפלגת העבודה בראשותו,
    לאחר המפלה הגדולה של המפלגה ,בתוצאות הבחירות לכנסת ה18
    הוא הפתגם הידוע ,ברומא תתנהל כמו רומאי
    שכן האסטרטגיה הכלכלית חברתית, אותה הוביל בכשרון רב, ח"כ עמיר פרץ
    בקמפיין של הבחירות לכנסת ה17
    בו התמודדה המפלגה בחוסר סיכוי מינימלי נגד מפלגת קדימה החדשה לגמרי
    אך הממנפת את עצמה לדעת ,בעזרת קשרי הון, שלטון ,תקשורת ורגולציה,ומפלגת העבודה,כמפלגת שלטון מרכזית בעבר, למעשה הפסידה את הבחירות במבחן התוצאה.
    אהוד ברק, יודע ומרגיש שרק שימוש מושכל במנופים פוליטיים חזקים אלה,
    מסוגל לעשות את השינוי וגורם ההפתעה בבחירות הבאות ,כאשר שלושת המפלגות באות לציבור בעוצמה שווה של גיבוי הון, שלטון, תקשורת ורגולציה,וללא יתרון יחסי של אף מפלגה גדולה.
    וכך למעשה חושב אהוד ברק וצוות שריו, להעלות את מפלגת העבודה החדשה
    בראשותו, על פלטפורמה בטוחה ואידיאלית מבחינת מבחן תוצאות ההצבעה בבחירות הבאות.

  3. אלי סתוי :

    או במילים אחרות ובדימוי פשוט עממי ברור וידוע לכולנו.
    שאהוד ברק הפנים ויודע היטב,
    שלנצח בבחירות ,אך ורק בעזרת כלים
    סוציאל דמוקרטיים ,כפי שהיו למפלגת העבודה עד כה.
    זהו בדיוק אותו הסיכוי שקיים לערוץ 1 בטלויזיה לגבור
    באחוז הרייטינג על ערוץ 2, אך ורק בעזרת תוכניות איכות וסרטים דוקומנטריים.
    מה שלצערנו הרב לא עובד, כידוע לכולנו וכנראה לעולם כבר לא יעבוד.

  4. האם המשל דומה לנמשל? :

    אם הביקוש בציבור למדיניות ס"ד שווה לביקוש לסרטים דוקומנטריים איכותיים, כנראה שצריך לסגור את הבאסטה (או את המכולת…).

    הנחת היסוד שלנו היא שלמדיניות כלכלית סוציאל דמוקרטית יש בהחלט ביקוש בציבור*, אבל כבר עשרות שנים שאין לה צינור פוליטי בן קיימא הזוכה לאמון הציבור.

    ואם כן את מירב האנרגיה יש להשקיע בבניית הצינור הנ"ל, ופחות במחאה שכלום לא יוצא ממנה (בין אם היא בתוך המפלגה או מופנית החוצה כלפי ביבי, ליברמן, "נערי האוצר" או "בעלי ההון").

    * סקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה מראים בעקביות שרוב הציבור אמביוולנטי מאוד ביחס למדיניות הכלכלית הרצויה – הרוב רוצה סוציאלדמוקרטיה כשמדובר במה שיקבלו מהמדינה (חינוך, בריאות, רווחה, תחבורה) אבל קפיטליזם חזירי כשמדובר במה שיתנו למדינה (גובה מס הכנסה למשל). ועל כך נאמר בהקשר אחר "יתנו – יקבלו, לא יתנו, לא יקבלו"…

  5. דקל עוזר :

    בעית מפלגת העבודה היא היעדר שיקוף של הערכים שמובילים אותה.

    הפתרון הוא שינוי הטכניקה הפנימית ואופן ניהול המפלגה בדרך של חוקה מגבילה מאוד – בדומה לנהגים והכללים של המפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית בארה"ב.

    הכללים המובילים הם: שלטון ניתן לצד אחד ולשני ניתנת הזכות להיות אופוזיציה, תמיכה במהלך ספציפי אינה קשורה לכיסאות בממשלה. הצגת אלטרנטיבה משמעה הצגת תכניות אופרטיביות חלופיות ולא התבכיינות. אחדות סיעה משמעה התמחות של חברים בנושאים ספציפיים. בחירת חברי הסיעה צריכה להיות על בסיס מגזרי, גיאוגרפי וענייני ותוך נירמוך ההצבעה על מנת להקטין את כח ההצבעה החמולתית במגזרים מאורגנים אשר מקבלים שריונים בלאו הכי.

    אולי אני אכתוב על זה.

  6. לקסי :

    ל-4 משל ונמשל.. (וממשל)
    משהו על משמעות סקרי המכון לדמוקרטיה שמצוטטים בהערת השולים.
    הרוב החושש ממדיניות מסים גבוהים טומטם לחשוב (והממשלה ממשיכה במפעל הטמטום) שמדיניות מיסוי תעסוק ברוב הציבור.
    קפיטליזם חזירי אמיתי הוא המיסוי המפלה את העשירים לטובה ואת העניים לרעה.
    אכן צריך לעסוק בבניית הצינור הזה, בעיקר בהגדלת קוטרו ובדאגה ל"מים חיים" שיוזרמו בו.
    זה בעצם מה שאנחנו עושים כאן ב"עבודה שחורה", רק שהקוטר קטן והספיקה לא משהו והלחץ בקושי.
    לקסי – גם שרברב בעברו

  7. לדקל :

    תוכניות תיאורטיות מצוינות ברוח הצעתך הוצעו כבר אלף פעם, חלקן אפילו ע"י וועדות של המפלגה, ושוכבות במגירות בארכיון בית ברל.

    הבעיה היא לא התיאוריה אלא הוצאתה לפועל, וזה דורש
    1. מנהיגות סוחפת שמחויבת באמת לתוכנית שלך ומהווה חלופה של ממש לחבורת ברק-פואד-שמחון-הרצוג*, שהמצב הקיים משרת אותה.
    2. כמויות של אנשים שיתפקדו בעקבות המנהיגות הזו ויתמודדו למוסדות כדי לתת למנהיגות החדשה כוח.
    3. כסף רב כדי להריץ קמפיין, ורצוי לא מבעלי הון שהמנהיגות תהיה מחוייבת לה (רשימות התורמים של פינס ואילון באתר מבקר המדינה די מזעזעות)
    4. רוח גבית ממובילי דעה בתקשורת (ראה הדרך שבה הפך ברק בבת אחת מכישלון מהדהדה לתקווה, באמצעות המרקוסים בשנת 2007).

    לצערי במצב הנוכחי כל ארבעת התנאים הללו אינם מתקיימים ולכן אין סיכוי מעשי לייצר מפלגת שלטון דמוקרטית וסוציאל דמוקרטית, לא על בסיס תיקון מפלגת העבודה ולא במסגרת שתוקם מאפס.

    איתי

    * הרצוג ויחימוביץ' נמצאים בימים אלה במהלך של היבדלות מברק, אך לא ברור אם בכוונתם לרוץ מול ברק ביחד או לחוד. להרצוג יש סיכוי טוב להדיח את ברק אך בתור צינור לתיקון המפלגה או לתיקון מדינת הרווחה לא הייתי בוחר בו.

  8. ללקסי :

    אתה מדבר על צינורות להזרמת ידע, וכאלה לא חסרים, החל מקרן נויבך הפופולרית וכלה בבטאון חברה האיכותי.

    כידוע, אני חושב שעבודה שחורה צריכה לשאוף למס' קוראים כמס' המאזינים של קרן נויבך, ומאמין שבשביל זה צריך מדיניות עריכה בהתאם – יותר חדשות מדעות ופרשנות, מתן במה מכובדת ומכבדת ליריבים אידיאולוגיים ולא הסתגרות בשלולית של "אנשינו", וגם ביקורת נוקבת כלפי "אנשינו" כשצריך.

    אבל אני מדבר על צינורות להזרמת כוח פוליטי. בתחום הזה מצבנו הרבה יותר גרוע מאשר בתחום התקשורת.

  9. דקל עוזר :

    איתי שלום,
    אני מסכים איתך שלתיאוריה אין משמעות כל עוד אין ביצוע.
    אני מציע לאמץ את זה גם על דיבורים כי יש פה בארץ הרבה אנשים שאומרים דבר אחד ועושים דברים אחרים או לא עושים כלל ונשפטים על דבריהם במקום על פועלם או היעדר פועלם.

    מה שאתה הצגת זה אמצעים להשגת המטרה ואין ויכוח שאלו הם אמצעים, לדעתי יש שני סוגי אמצעים לשינוי החוקה: א. גיבוש רוב בתוך המפלגה (משימה כמעט בלתי אפשרית) ב. זריקת הגוף והקמתו מחדש.

    האפשרות העדיפה היא הראשונה, השאלה היחידה היא האם זה עדיין אפשרי לאור נזקי ברק.

  10. לדקל :

    סימה קדמון פרסמה שבמפלגת העבודה יש כיום 12000 חברים (לעומת פי חמש מזה לפני כמה שנים). מן הסתם אלה שממשיכים לשלם דמי חבר הם או מתומכי ברק או שעושים זאת באופן אוטומטי (בחלק מהקיבוצים זה על חשבון הקיבוץ…). לכן התשובה שלי לשאלתך היא לא, ולכן אין טעם לכתוב למפלגה תוכניות הבראה, יש טעם להשקיע האנרגיה בבניית גוף חדש. חמשת האתגרים (דרך, מנהיגות, כמויות אנשים, כסף, התקשורת) נשארים בעינם.

  11. אלי סתוי :

    לחברי המגיבים המאוד אינטליגנטים,
    אך לצערי ולנסיוני הרב,מאוד נאיבים,
    שכן ליצור תאוריות פוליטיות בתנאי חממה,זה כל תאוריתיקן מתחיל יודע לעשות מצויין.
    אך לדעת לשקלל במסגרת בניית התיאוריה ,את
    ההתנגדויות העצומות מהצד המתנגד למהלך,ומהי עוצמת יכולת ההתנגדות שלו(מנופי הון, שלטון ,תקשורת ורגולציה) זה רק מי שנכווה ברותחין
    יודע לעשות,ותשאלו את עמיר פרץ.

  12. דקל עוזר :

    אלי היקר,

    חברי איתי רשם חמישה אתגרים:
    דרך, מנהיגות, כמויות אנשים, כסף, התקשורת.
    דרך – היא קודם כל על ידי הצגת תיאוריה.
    מנהיגות – היא קודם על על ידי הצגת תיאוריה.
    אנשים נמשכים על סמך תיאוריה.
    כסף מגיע למי שמושך אנשים ומציג תיאוריה שאפשר להזדהות איתה.
    וכנ"ל תקשורת.

    הבעיה היא שכאשר אנשים מגיעים לכסא, המנגנון הלא תקין מביא אותם לסיטואציה פגומה.
    אין מבין גדול יותר בענין הזה כמו עמיר פרץ, שחלש אלקטורלית במגזרים המאורגנים (הקיבוצים והמושבים בעיקר).
    אם היה היגיון בתהליך הבחירה, למגזרים היה מנגנון נירמול של השפעת המגזרים הללו, אשר מקבלים בצדק שריונים במקומות בטוחים, כמו לדוגמא שיטת אלקטורטים יחסית אשר תביא לכך שכח ההצבעה של התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים בבחירת היו"ר וחברי הכנסת לא יעלה על 10-15% ולא 30-40% כמו היום ואז עמיר פרץ כנראה היה עדיין יו"ר המפלגה.

    אהוד ברק הוא אחד המתוחכמים ביותר במשחק הזה, והחוקה שהוא המציא מלמדת על כך: הוא הבין שאם שולטים בכללי המשחק אפשר לשלוט במשחק ולכן הוא תמיד "מקבל את הכרעת התנועה" והוא עוסק אך ורק בשינויים תקנוניים שלא מקבלים תשומת לב תקשורתית.

  13. אלי סתוי :

    דקל יקירי
    אתה חייב להבין,
    שלכמויות אנשים,חייבים רייטינג ורייטינג זה כסף גדול ,לעומת כסף קטן יחסית .
    ותקשורת זה מכשיר יעיל בידי בעלי ההון,ליצורבשימוש ברייטינג, רוח גבית למפלגתם
    ורוח פנים למי שהיה נאיבי בתכנון הצלחת הקמפיין.
    לגבי הדרך והמנהיגות עשית בדיוק
    10% מהמאמץ הדרוש להצלחה ביום הבוחר,לצערנו הרב.

  14. לאלי :

    לעמיר פרץ מודל 2005 היו נקודות חזקות בתנאים 1+2
    (ותנאי 0 = הדרך), שחיפו על מצב קשה ביחס לתנאים 3+4: כסף גדול לא היה לו, לא מהון עצמי ולא מתורמים, והתקשורת היתה נגדו, לא רק מטעמי בעלות-ההון, אלא גם מטעמי גזענות ושמרנות.

    היום בכל אחד מ-4 התנאים מצבו על הקרשים, ואין טעם לחזור על הדיון הישן כמה מזה באשמתו וכמה באשמת גורמים חיצוניים (בעלי ההון, כלי התקשורת, ברק, אולמרט, נסראללה, חלוץ, מעריב,
    ויש שיוסיפו לכך גם את יחימוביץ', פינס ואילון). בויכוח הזה לתומכי פרץ יש דעה ברורה (הוא זכאי) ולמבקריו דעה ברורה (הוא אשם), אחרים (כמוני) חושבים שגם וגם, אף אחד לא משכנע את השני.

    השורה התחתונה היא שלא משנה אם ינסה להתמודד שוב על ראשות העבודה או יחזור למודל עם אחד, בעתיד הנראה לעין אין לזה סיכוי.

    בדיוק לכך התכוונתי במלים "אין צינור פוליטי בן קיימא הזוכה לאמון הציבור".

    עמיר פרץ היה צינור להגשמת המטרה (מדינת רווחה), עכשיו הוא לא. אולי בעתיד הציבור יחזור וייתן בו אמון, אבל כרגע הצינור הזה פשוט לא רלוונטי. צריך לזכור שהלגיטימציה מחדש של שלושה מנהיגים אחרים שנתפסו ככושלים וחזרו אל מרכז הבמה (שרון ברק וביבי) נעשתה בדיוק בכלים שאין לעמיר פרץ וגם לא יהיו: כסף רב, קרבה לבעלי הון ולמובילי דעה בתקשורת והילה של מושיע – בין אם בבטחון או בכלכלה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.