חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

צדק חברתי באוניברסיטת חיפה

נושאים דעות ב 28.11.07 5:07

ד"ר אורי אמיתי, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה, הנחה במעגל דיון של קבוצת "צדק חברתי", בו הועלו מספר שאלות מעניינות וניתנו מספר תשובות מעניינות לא פחות – על פקידי האוצר העלומים, הגדרות ישראליות ל"ימין" ו"שמאל", ועל מאבקי ושביתות החינוך הנוכחיים בארץ

אתמול השתתפתי במעגל דיון שארגנה קבוצת "צדק חברתי" בדשא המרכזי באוניברסיטת חיפה. היתה אוירה טובה, מוזיקה מצויינת (כמה כיף לשמוע בלוז ולא "אוּמצא אוּמצא" חומצתי), ואם להחיל את אמות המידה של גֶ'רי גָרסיא נ"י (קהל טוב הוא קהל שלא מגרש אותי מהבמה), היה קהל מצוין! במעגל עצמו ובשׂיחות הפרטיות שבאו בעקבותיו נשאלתי מספר שאלות טובות מאד. ברצוני להתייחס לשלוש מהן כאן.

(א) מי הם "פקידי האוצר"? מדוע אני נטפל דוקא אליהם? שאלה זו ממחישה עבורי את אחת מבעיות ההסברה החריפות ביותר לפניה אנו עומדים: ליריב אין פנים ואין שם. חלקים גדולים של הציבור רואים במצב הקיים גזירת גורל, או לפחות תוצר של תהליכים גורפים שאי-אפשר להתנגד להם. האשמים הם "החברה", "המנטליות הישׂראלית" או אפילו "היד הנעלמה" – ישויות ערטילאיות שאי-אפשר להגדיר אותן באופן מדויק, ודאי שלא לפעול נגדן. אלא שההחלטות המעצבות את חיינו – החל באופי בו מנוהל המו"מ מול המורות השובתות וכלה בקידום חסר הפשרות של המכרז להפרטת בתי-הכלא – אינן מתקבלות מאליהן. מקבלים אותן אנשים, בשׂר ודם, שיש להם דעות פוליטיות מגובשות ורשימת מטרות מוגדרת. אפשר לזהות אנשים אלה בשמם. כדי לשכנע את הציבור שאפשר לשנות את המצב הקיים, עלינו להעביר את העניין כולו למישור האישי. ממש כשם שכל אחת ואחד מאתנו נפגעות/ים מההפרטה באופן אישי, כך נובעים מאמצי ההפרטה מיוזמה אישית של אנשים אלו ואחרים. אבל של מי? ומדוע הם עושׂים זאת? על אף שאני קראתי על הנושׂא יותר מאשר האזרח הממוצע, אינני יכול לנקוב ולו בשם אחד, קל וחומר לנקוט במניעים הנוגעים לפרט זה או אחר. צו השעה הוא, אם כן, מאמץ עיתונאי נרחב, על מנת לזהות ולהגדיר את פקידי האוצר השונים, לבדוק באילו תהליכי הפרטה היה כל אחד מהם מעורב, ובמקרים של פקידים בדימוס לבדוק גם מי הם מעסיקיהם לאחר שפרשו מהשירות הציבורי. לתשׂומת ליבם של עיתונאים חוקרים אמיצים, בלוגריות לוחמניות, וכל מי שרואה בעיני רוחו/ה מהפכה בתחום התקשורת.

(ב) מדוע אני תוקף כל הזמן את "הימין"?רוב הציבור מחלק את המפה הפוליטית ל"ימין" ו"שׂמאל" בהתאם להשקפה על "הכיבוש", "עתיד ההתנחלויות", "ארץ-ישׂראל השלמה", "שטחים תמורת שלום" ו"פתרון הסכסוך". קשה שלא לשׂים לב לכך שכל הנושׂאים הללו עוסקים בעניינים מדיניים, לא חברתיים. זאת ועוד, מדובר בהגדרה מקומית, ארץ-ישׂראלית במובהק. ההגדרות הללו יוצרות מצבים מגוחכים, בהם ארגון שׂמאלני במובהק כמו "במעגלי צדק" נתפס כשייך ל"ימין" (לכאורה), רק משום שחלק גדול מחבריו מתגורר מעבר לקו הירוק. אין זה המקום לדיון (המעניין כשלעצמו) באופן בו התפתחו ההגדרות הייחודיות הללו. צריך לאמר, עם זאת, שההפקעה של מושׂגי "שׂמאל" ו"ימין" מהמישור הטבעי שלהם – כלכלה וחברה – משרתת היטב את ענייניו של הימין (הכלכלי-חברתי). ראשית, משום שהשׂיח הציבורי חסר מושׂגי יסוד כדי לנהל בהם את הדיון. המונח "שׂמאלני" מצא חלופה הולמת, פחות או יותר, בשם התאר "חברתי". אבל לימין (הכלכלי-חברתי) אין כנוי הולם משלו. ובאין לו שם, קל לו יותר להסתתר מאחרי ישויות אמוּניות כמו "כוחות השוק" או "היד הנעלמה". שנית, משום שהחלוקה של הציבור ל"ימין" ו"שׂמאל" על פי אמות המידה המדיניות מקשה ביותר על שתוף פעולה בין השׂמאלנים האמיתיים שבשני צידי המתרס המדיני. צריך, אם כן, להחזיר את המושׂגים לשימושם המקורי, ליצור חזית משותפת עם בעלי-הברית הטבעיים בכל חלקי החברה, ולזהות באופן מובהק מול מי אנו עומדים.

(ג) את השאלה האחרונה (כמו גם את זו שלפניה) הפנה אלי נציג מהסיעה השלטת באגודת הסטודנטים כאן בחיפה. לדבריו, לא יהיה קשה מדי לשכנע את אגודות הסטודנטים השונות לחדש את מאבקן נגד ועדת שוחט, ונגד המלצותיה להעלות את שׂכר הלימוד לסך של 14,500 ₪ לשנה. אבל, כך אותו נציג, הוא סמוך ובטוח שאם יצטרפו ארגוני הסטודנטים למאבק המרצים, יֵענה האוצר מייד לדרישות המרצים, ואלה (כלומר אנחנו) ינטשו מיד את הסטודנטים לאנחות. לפיכך, איזה עניין יש לסטודנטים להצטרף למאבק כעת?לצערי, אין לי תשובה טובה לשאלה זו. כתבתי בעבר שהצעד המתבקש כרגע הוא איחוד כוחות של המגזרים השונים במערכת החינוך, ומאבק משותף מול האוצר על מהפכה מקיפה בתחום החינוך (יוכפל שׂכר המורים לאלתר!). על מנת שתרחיש כזה יהפוך למציאות, יצטרכו ראשי המגזרים השונים לתת אמון אלה באלה. בתנאים הנוכחיים, מדובר בצעד קשה לבצוע, כמעט בלתי-אפשרי. אז מה אפשר לעשׂות?יכול להיות שהדרך לבנות אמון כזה בין המגזרים, היא לגבש קודם כל תכנית-אם למהפכת החינוך. המגזרים השונים צריכים להציף את בעיותיהם ולנסח אותם באופן ברור, ולבדוק באילו נקודות הן קשורות לבעיות של מגזרים מקבילים. השלב הבא יהיה סיעור מוחות בנסיון למצוא פתרונות שיענו על בעיות כל הצדדים. לבסוף יהיה אפשר לנסח תכנית-אם כוללת. כך, לאחר שנדע מה בדיוק אנחנו רוצים, נוכל לצאת יחד למאבק, ולא לותר על שתמולאנה כל דרישותינו.

נערך על ידי יובל רובוביץ'
תגיות: , , , , , ,

2 תגובות

  1. איתי :

    אני חושב שבחירתך לתקוף את הימין, בהינתן ש-100% מהציבור תופסים את המושג ההיפך ממך, מזיקה למטרה שלשמה באת. אדם אחד לא יכול לשנות את המשמעות שכל האנשים מייחסים למונח גם אם יגיד את זה מיליון פעם, מילותיו הם אפס לעומת מה שכבר נטבע במוחנו הישראלי הקולקטיבי מאז שנולדנו.

    זה גרוע כמו הפמיניסטיות שמדברות לכולם בלשון נקבה ואומרות שאלוהים בראה את העולם וכו'.

    בעצם זה הרבה יותר גרוע מהפמיניסטיות.

    כי מה חושב לעצמו ימני במובן הקונבנציונלי (מבחינה מדינית) היושב בקהל שלך כאשר הוא שומע או קורא אותך תוקף את הימין? הוא חושב שאתה תוקף אותו, ואז הוא מפסיק להקשיב. הוא מראש נגדך.
    אם הוא מקשיב קצת הוא מבין שעבורך ימין=הרעים, רק שאצלך הרעים זה שטרסלר ביבי ופקידי האוצר במקום אפי איתם וברוך מרזל. אבל זה לא משנה, מרגע שזיהית ימין עם רע, מי שמגדיר עצמו כימני כבר נגדך.

    יוצא שאתה מדבר בעצם רק אל מי שהוא גם שמאל מדיני וגם שמאל חברתי.

  2. קיראו מדורי כלכלה :

    […] לענות לדברים שפרסמת ב”עבודה שחורה“: “על אף שאני קראתי על הנושא יותר מאשר האזרח […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.