חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פרשת השבוע – יִתְרוֹ

נושאים איכות השלטון, דעות, פרשת השבוע ב 7.02.10 6:01

פרשת יתרו מלמדת על תכונת הענווה במשה רבינו. בימים בהם מנהיגים כמו ח"כ זבולון אורלב מעזים, בשם הציונות, הישראליות או היהדות, לפסול ביקורת פנימית וחיצונית על "עופרת יצוקה", אפשר להיזכר במשה רבנו הענו, וביכולתו לקבל ביקורת

מאת: א. בן אבי


יותר מכל תכונותיו כמנהיג עם ישראל, נקשרה בשמו של משה רבנו הענוה: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב ג). מקורה הבולט ביותר בסיפור בפרשה זו, אשר כראוי לסיפור על עֲנָוָה, הוא מצטנע נשכח ברווח שבין קריעת ים-סוף למעמד הר סיני.

משה התחנך בבית פרעה, המלך המכובד והחזק ביותר במזרח הקדום, אל עלי-אדמות. כמאמר לואי ה-XIV, המדינה היתה פרעה ותו-לא; האינטרסים שלה היו האינטרסים שלו; גחמותיו – חוקיה, ומילותיו – פסקי-דינהּ. לא היה במצרים גורם שלא ינק את סמכותו ישירות מפרעה, או אדם שהעז לפסוק שלא על-פיו. ואכן בתחילה, המשטר שהנהיג משה היה תמונת-ראי של המערכת הפרעונית: אמנם את החוקים חוקק משה מדברי א-להים, אבל עדיין היה הוא, משה, השופט היחיד, אשר על-פיו בלבד יישק דבר: "וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב" (שמות יח יג). בעצם היה משה עד שלב זה בבחינת פרעה: מנהיג, מחוקק ושופט – כל שלוש הרשויות באדם אחד, ללא הפרדה.

באנומליה הזו הבחין יתרו, כהן ומנהיג  בעצמו, ומיד פסק "לֹא-טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" (יז). יתרו תמצת את הבעיה מבחינתו: "כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ" (יח). עד כמה שנראה היום ברור שאדם אחד לא יכול להנהיג, לחוקק ולשפוט בעבור עם שלם, הרי שזו ביקורת נועזת ומהפכנית בעולם העתיק: נועזת אילו הועלתה מול פרעה, נועזת פי-כמה כשהועלתה כלפי משה, "אדון הנביאים" ונציגו האישי של א-להים. על זה הרקע ניתן להבין עד כמה ראוי משה לתואר "עָנָו". לא זו בלבד שהוא הקשיב לביקורת על תפקודו, אלא שהוא הכיר בכך שאפילו יש לו קשר אישי עם א-להים, הוא עדיין רק בן-אדם. כוחו, חוכמתו ויכולתו כולם אנושיים, ומוגבלים; והוא אינו יכול להוביל עם שלם לבד.

גם בעקבות ההכרה הזו, כנראה שכל מנהיג "רגיל" היה מגבש מערכת שתפקידה היחיד לתמוך בו, בעוד הוא משמר את עצמו יחיד בקודקוד. כך מקובל במערכות משפט כיום, כאשר בראש הפירמידה "שופט עליון" או נשיא, הנותן את הטון לשופטים זוטרים יותר, ומהווה בורר עליון לערעורים על ערכאות נמוכות: אם פסיקה נמוכה מוצאת-חן בעיניו, הוא ישמר אותה; אם לא, יהפוך. דווקא מערכת המשפט שייסד משה איננה כזו: משה לא היווה ערכאה לערעורים. משה מינה "אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" לשפוט את העם בכל עניין ללא התערבותו. תפקידו הצטמצם למקרים בהם השופטים לא ידעו כיצד לפסוק (לקונה), ואז גם הוא עצמו שימש רק מתווך לבירור החוק אצל א-להים (כבמקרי מקושש עצים בשבת ובנות צלפחד). משה ויתר לחלוטין על סמכויותיו בתחום המשפט, ולמעשה הפריד לחלוטין את הממשל מהמשפט. זהו ויתור על כוח אבסולוטי; זו היא ענוה אבסולוטית.

השבוע השיח הציבורי בישראל שוצף. לאחר שהביקורות הפנימיות שהושמעו משמאל מאז מבצע "עופרת יצוקה" זכו להשתקה והתעלמות ממסדיים, הן הוטחו בממשלה במסגרת דו"ח משפטי חיצוני המאשים אותה בפשעי מלחמה. התגובה מימין כוללת קמפיין ארסי של דה-לגיטימציה כלפי העמותות שהעבירו ביקורת (השר לאיכות הסביבה ארדן: “יש עמותות שמנסות לחסל את ישראל”), כלפי הקרן החדשה לישראל התומכת בהן (אם-תרצו: "עלילות הקרן החדשה לישראל"), וכלפי מרצ, המפלגה שכנראה מזוהה עימן אידיאולוגית (אורלב: "מרצ חצו את הקווים"). קמפיין דה-לגיטימציה הוא מטבעו מלוכלך; הדמוניזציה מסייעת בפסילת האחר, ודימויים גראפיים מעולם המפלצות הם היסטורית הדרך הבטוחה למחיקת אנושיות. ניתן היה לצפות לזאת מיוזמיו ב"אם תרצו".

מה שמצער ומאכזב בקמפיין הוא לא יוזמיו, אלא דווקא האופי הדתי של תומכיו. בעד ההצעה ל"חקירה" כנגד הקרן הצביעו בועדת הכנסת כל הח"כים הדתיים, ללא הבדל מפלגה: חוטובלי, רותם, בן-ארי, מקלב. בעוד נציגי קדימה בוועדה (חילונים: חסון ומולה) הצביעו נגד, הרי שדווקא ח"כ שנלר העלה במליאה הצעה דומה. למפד"ל לא היתה נציגות בוועדה, אך במליאה ח"כ אורלב עקף את כולם, בהחזירו ללב השיח הדתי-לאומי את מושג הבגידה: "בגידה בחוק הפלילי? לא. בגידה מוסרית? זה כן. זו בגידה מוסרית ואזרחית חמורה ביותר" (זבולון אורלב). בדבריו יש הרבה מאד חומרה והרבה שכחה; אך אני מעוניין להתעכב דווקא על מה שאין בהם – ענוה.

נקודת המוצא של אורלב (כמו של אם-תרצו) היא שהוא צודק ואין בלתו. היות שהוא ציוני ויהודי ובעד המדינה, והיות שמרצ חושבים אחרת ממנו, הרי ודאי שהם מחוץ לציונות ונגד המדינה. במילותיו שלו לח"כ אורון: "אנו הציונות המדינית. מיישבים את המדינה, מחזיקים את המדינה ואתם מקעקעים את יסודות המדינה. מה קרה לשומר הצעיר ולמרצ?". מבחינת הנציג הבכיר של הציונות הדתית, המהפך הושלם : אין עוד ויכוח דמוקרטי בשאלה איזה מבין המאבקים, המאבק על ההתנחלויות או המאבק על האופי המוסרי, מקדם המדינה יותר; אין עוד מקום לריבוי דעות או תנועות רעיוניות. מבחינתו דרכו היא היחידה, ומי שחושב אחרת כבר מחוץ לגדר, "חצה את הקווים". בין השורות המסר של אורלב וחבריו לכל מי שחושב אחרת הוא "תפקידכם הסתיים, אתם היסטוריה ('השומר הצעיר'). מכאן אני וחברי, הציונים 'האמיתיים', נסתדר לבד". כמה הרחיק ח"כ אורלב מהמנהיג המכונה בהערצה "רבנו".

בפרשת מתן-תורה קיבל עם ישראל את החוקים מא-להים, אך אימץ את מערכת המשפט מאדם, מזר לא-ישראלי – מיתרו. הפרשה זכורה בשל עשרת הדברות, אך לא לחינם היא קרויה על-שם יתרו. בימים בהם מנהיגים מעיזים – בשם הציונות, הישראליות או היהדות – לפסול ביקורת פנימית וחיצונית, אפשר להזכר דווקא במשה רבנו וביכולתו לקבל לביקורת. אפשר לחשוב על איך אפילו מי שדיבר עם א-להים ידע שלא אצלו לבדו נמצאות כל החוכמה והאמת. אפשר להבין שגם מי שניצח את הטבע בים סוף ואת עמלק במלחמה, זקוק היה  לעזרה ולסיוע מכל חלקי העם על-מנת להצליח גם להנהיג.

בעיקר, לכל מי שחושב שאצלו כל התשובות, ושמבקש היום לבנות על-בסיסן משטר בצלמו ובדמותו, ושמי שחושב אחרת הוא אך מטרד שיש להשתיקו, כדאי להזכיר את פסיקתו של יתרו: "לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל–גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ" (יז-יט).

ולמי שמבקש לעשות הון פוליטי על ידי הדרת ופסילת אחרים, נסיים בדברי חכם אחר: "יִרְאַת ה' מוּסַר חָכְמָה    וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה”          (משלי טו לג)

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , , ,

9 תגובות

  1. אבי :

    אהבתי הניתוח הפוליטי של עצת יתרו למשה.

    אך לא רק הדה-לגיטמציה של שיח אחר במדינה מדאיג אותי. גם הדה-לגיטימציה, הדה-הומאניזציה, הדמוניזציה ועוד כמה "Xיציות" של מדינת ישראל, צה"ל וחייליו. ושיש כמה ארגונים שנתמכים ע"י הקרן החדשה בישראל שמלבים את ה"Xיציות" הללו ומשתפים פעולה עם גורמים חיצוניים אנטי ישראליים בעליל, ולא רק גולדסטון. לא רק השיח הדמוקרטי במדינה עומד על הקצה, אלא גם עצם פעילותיהם. לא רק ימניים עושים הסתה מסתבר, אלא גם גורמים מסויימים בשמאל. אצל אותם גורמים גם כל מי שלא חושב כמוהם ישר נחשב בולשביק/ פאשיסט/ נאציונאליסט/ אימפריאליסט (ביחרו את התשובה הנכונה). החשש מ"המדרון החלקלק" עובד לשני הכיוונים.

    הגיע הזמן שגם השמאל הרדיקלי יידע לקבל ביקורת ולא לבטלה בהסתה משלו. ביקורת שנשמעת גם ממחנה השמאל, שאליו אני משתייך.

    למשה היה גם פן נוסף שאותו נכיר בהמשך ספר שמות. אמונה שבשלב מסויים יש טובים ויש רעים. (ואגב אני לא מטיף להרג "בוגדים"):
    וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי: וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לה' כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה: (שמות לב, כו-כט)

  2. מבט פילוסופי » Blog Archive » ההגנה על הדמוקרטיה והקרן החדשה לישראל :

    […] מעידה על חוסר סבלנות וחוסר דמוקרטיה כפי שכותב אופק בן אבי ב"עבודה שחורה" (רק שהוא כותב על החברה הישראלית, ולא על הקרן החדשה […]

  3. אופק בן-אבי :

    לאבי:
    אני חושב שהסטורית עם ישראל בחר לזכור ולהזכיר את משה דווקא בזכות ענוונותו ולא בזכות מעשי המלחמה שלו. אפילו בפרשה שתיארת, פרשת העגל, האתוס המשמעותי יותר בזכרוננו הוא משה המתפלל לרחמים על כל עם ישראל ומציע להקריב את עצמו למען סליחה לעם, כשאלהים רוצה למחותו.
    כמובן שלכל מנהיג ולכל אדם יש צדדים רבים, אך יש הרבה משמעות בבחירה היהודית המסורתית להדגיש את הענוה על פני החימה, ואת הסליחה והקבלה על פני הטהרנות.
    וזו בוודאי העדפה שאני מחזיק בה וחושב שחברה יהודית ודמוקרטית בריאה צריכה להחזיק בה.

    ל"מבט פילוסופי": מותר לבקר כל אחד ועל כל נושא, אני לא יודע איך קיבלת מדברי רושם אחר. הביקורת שלי התייחסה לאופיו הארסי של הקמפיין ושל המשתתפים בו, וכל הסייגים והגדרות שהם הותירו מאחוריהם. על עצם זכותם לומר את דברם אני מוכן להגן כאן והגנתי במקומות אחרים, אפילו השבוע. להאשים אותי ב"חוסר סבלנות וחוסר דמוקרטיה" נראה לי מאד מופרך.

    שבוע טוב

  4. אבי :

    ענווה וחמלה זה מצויין. באמת. גם בנצרות זה מאוד חזק. אבל שם הם גם יודעים לפעמים להיות קצת עם עמוד שדרה ולשים גבולות. שלא נחמול על הלא חומלים. כדי שנוכל להגן על החומלים.

    או בלשון וולטר: אני מתעב דבריך, אך אגן עד מוות על זכותך להשמיע אותם. ההסתה הזו משני הצדדים, בעצם מפריעה לויכוח על טיבם של הגבולות.

    לא יודע בדיוק אלו גבולות. אבל לדעתי הלכנו כמעט על הקצה. ומה גם שהדה לגיטימציה קיימת משני הצדדים כאמור.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מתוך המאמר:

    " קמפיין דה-לגיטימציה הוא מטבעו מלוכלך; הדמוניזציה מסייעת בפסילת האחר, ודימויים גראפיים מעולם המפלצות הם היסטורית הדרך הבטוחה למחיקת אנושיות."
    מתוך תגובה 3 :
    "הביקורת שלי התייחסה לאופיו הארסי של הקמפיין ושל המשתתפים בו, וכל הסייגים והגדרות שהם הותירו מאחוריהם. על עצם זכותם לומר את דברם אני מוכן להגן כאן והגנתי במקומות אחרים".

    מעניין – האם הכלל הזה תופס באופן אוניברסאלי, או רק כשזה נוח?

  6. אופק בן-אבי :

    למשתמש האנונימי: לא הבנתי מה אתה מנסה לומר. מותר ורצוי לבקר, אפילו את הקרן החדשה; אני חושב שדה-לגיטימציה היא צורה לא נכונה לבקר, ושדימויים ארסיים שמטרתם דה-הומניזציה הם צורה לא נכונה לבקר. איפה לדעתך הסתירה בדברי?

  7. עמית-ה :

    לאופק, ניתוח מעניין מאוד תודה.

  8. איתי :

    מצטרף לתודה לאופק על הניתוח ועל המחויבות לפרסום פרשת שבוע פוליטית

  9. לאופק :

    הסתירה איננה בדבריך, ואם הבנת כך, עימך הסליחה.
    הסתירה היא במקום אחר, לא רחוק מכאן, באתר ע"ש.

    נסיונות לצאת נגד הדה-לגיטימציה שנעשתה לרן ארז באופן שיטתי ולאורך זמן, פורשו כאן, כאיזה התגייסות לטובת רן ארז.

    כאילו צריך מישהו לבדוק קודם כל אם הוא בעד או נגד רן ארז, ורק על-פי זה להחליט אם הוא יוצא נגד הדה-לגיטימציה שעשו לו או לא.

    זהו כל העניין.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.