הקמפיין של המועצה לצרכנות לביטול עמלות הבנקים נתקל בהתנגדות מכיוון לא צפוי – נגיד בנק ישראל. הנגיד המוערך פועל כלוביסט של הבנקים והצליח לבטל דיון בוועדת השרים לעניני חקיקה. ח"כ דני דנון, הפועל לביטול העמלות, זועם. עדכון מהמאבק הציבורי
מתוך הכתבה ב דה-מרקר:
פישר פנה שלשום לשרים בוועדת השרים לענייני חקיקה, במטרה לשכנעם להתנגד להצעת החוק. בקואליציה טענו כי כמה שרים ייעדרו מהישיבה, בהם דן מרידור, לימוד לבנת, יולי אדלשטיין ויעקב נאמן, ולפיכך לא ברור אם ניתן לגייס רוב בעד הצעת החוק.
13 העמלות שמציע דנון לבטל הן עמלת מזומן, משיכת מזומן, הפקה ומסירה של תדפיס לבקשת לקוח, העברה או הפקדה לחשבון אחר, פדיון צ'ק לרבות משיכת צ'ק עצמי, הפקדת צ'ק לרבות בתיבת שירות, תשלום שובר, פריטת מזומן, זיכוי חשבון באמצעות מסלקה, חיוב בכרטיס אשראי, שאילתת מידע בכל נושא, משיכת צ'ק, חיוב על פי הרשאה או הוראת קבע. דנון טוען בהצעת החוק כי בעקבות הרפורמה בעמלות הבנקים שבוצעה בשנים האחרונות, התייקרו התעריפים בגין הפעולות הבסיסיות בחשבון עו"ש לשני שלישים מלקוחות הבנקים.
עוד על הקמפיין תוכלו לקרוא כאן.
Tags: דני דנון, המועצה לצרכנות, לוביסטים, סטנלי-פישר, צרכנות
נושא אחר שאפשר להתווכח עליו שאותו הזכיר פישר הוא הסיפור של הפקעת השליטה המוחלטת של האוצר על משרדי הממשלה האחרים. דבר שמשפיע על תת ביצוע ועודפי תקציבים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3843903,00.html
אם כי החשש הנגדי הוא שבגלל חולשת הכנסת והחברה הסקטוריאלית שלנו, יותר ויותר כספי ציבור יקרים ישרתו הצעות ח"כים פרטיות וצרכים סקטוריאליים סמויים מעין הציבור. בקיצור זה המן וזה עמלק. זה נבלה וזה טרפה.
תת-ביצוע הוא מטרה של אגף התקציבים.
על-ידי אלף ואחד תרגילים מעכבים ביצוע ו"חוסכים" – לכאורה זו עברה על חוק התקציב.
ומכיון שתקציב השנה הבאה מתבסס – חלקית – על ביצוע התקציב בשנה החולפת יש כאן (עוד) כלי לצמצום הממשלה.
מה עושים עם הכסף הנחסך… על כך נכתבו כבר הררי מאמרים ותגובות כאן בעבודה שחורה.
חברת החשמל חוטאת בשני חטאים קשים ל"רוח המפקד" בממשלה.
1. ועד חזק;
2. חברה יעילה בטירוף שלא נותנת תירוץ להפרטתה.
אז בואו ונגרום לביטול שתי הרעות האלה…
קרי תת ביצוע הוא עוד כלי ניאו"ל.
מנגד סקטוריאליזם משפיע גם הוא על היכולת לייצר מממשלה גדולה. רואים את זה היטב באפריקה עם בעיות המשילות הכרוניות של המשטרים שם. במידה מסויימת רואים את זה גם בארה"ב, ולצערי כעת גם בישראל. חברות שהן רב-תרבותיות או רב-אתניות נוטות לחוסר ב"הסכמה רחבה". (ועל כך מעידים מחקרים רבים) בקיצור ברגע שאנחנו מאפשרים סקטוריאליזם, אנחנו מאפשרים במבחן התוצאה מצב שלו שואפים הניאו"ל- ממשלה קטנה.
אם כי האולטרה-ליברלים יאמרו שרב-תרבותיות היא הדמוקרטיה במיטבה.
בקיצר יצאנו קרחים מכאן ומכאן.
לקסי-
תגובה 3 בעצם מיועדת למאמר של טוכולסקי על דה מארקר וחברת החשמל, הלא כן?