כשהחינוך מותקף מכל עבר, ונתחים ממנו מושלכים לחסדי היד הנעלמה של כוחות השוק, כדאי להיזכר, שהבחירות הן בראש ובראשונה על הזכות של מוסדות חינוך, של הלומדים והמלמדים, לפעול ללא התערבות גורמים זרים
מאת: נעמי חיצין
לא לחינם אני חוזרת ומזכירה כאן את הפרטת המכינות, את מאבק המנחים באו"פ, את "יובל החינוך", ועוד ועוד מאבקים שנסקרו כאן בע"ש, שקשורים בכבודם של אנשי חינוך ובכבודו של החינוך עצמו.
מי שבאמת החינוך בראש מעייניו, ובוחר לתקוע בשופרות דווקא כשמדובר בבחירות פנימיות בארגון עובדים, אבל שותק, או לכל היותר ממלמל אי פה אי שם, כאשר מדובר במאבק על שמירת עצמאות המורה, המרצה, המחנך – מפני הפרטות לידי בעלי מאה שהופכים לבעלי הדעה, מבשר לנו שלא חשיבות החינוך או הדמוקרטיה בראש מעייניו.
בכל הכבוד, מורי העל-יסודי אינם נתינים באזור כיבוש, וכל ניסיון לדמות את מאבק הבחירות בארגון, למלחמת שחרור לאומי, מלמד לאיזה מורד חלקלק, מגלגלים אותנו מגלגלי העיניים לשמיים.
מה שצריך לשחרר הם שטחים רחבים של החינוך ש"נכבשו" כבר על-ידי המגזר הפרטי שמשקיע בהם לא רק את מעותיו, אלא גם את דעותיו שמתגלגלות אליו חזרה למעות וכך הלאה.
ולא חשוב כמה כסף או שווה כסף גייסה ר"ח מגורמים כאלה. כאשר איש עסקים נהיה פה פתאום מומחה לדוח דברת, שבעצמו לא ברור מה לו ולחינוך, צריך להידלק פרוז'קטור אדום. ("שניים מהתורמים הפרטיים לפרידמן מחזקים את הרושם בדבר רוחות הרפאים של דברת. "ארגון המורים טירפד את ועדת דברת ואם יש אנשים שקוראים תגר על ארז אני מאמין שצריך לעזור להם", אומר דני פרומצ'נקו, המוציא לאור של עיתון "אוטו" ומבעלי "עלית" לשעבר, שתרם לדבריו כ-20 אלף שקלים לעמותת "רוח חדשה" שהקים פרידמן. "דו"ח דברת, שהיה מאוד ראוי, נגנז על ידי ארז. איש אחד הפריד בין מימוש הדו"ח לקבירתו", מוסיף איש העסקים נועם לניר, שתרם לפחות כ-10,000 שקלים לפרידמן" "הארץ" 17.1.10). הרי אם כולם מבינים בחינוך, אז באמת, למה "הראש" צריך תעודת הוראה, ולמה בכלל צריך ארגון עובדים?
כמה פעמים עוד נחזור ונסקור את הדינאמיקה של הפרטת החינוך, שפירושה רווחים לאנשי עסקים מבחוץ, שלפתע רוממות החינוך בגרונם? כמה עוד נוכל להתגייס חדשות לבקרים לעוד פגיעה בקבוצת מורים, לעוד עצומה, לעוד הפגנה, לעוד מחאה, כשהחזית רק הולכת ומתרחבת?
ר"ח הוכיחה לאורך כל הדרך עיוורון עקבי ביחס לשאלה המרכזית הזאת. ניסיונות ההתחמקות וההיתממות מחזקים את החשש שאין כאן עיוורון מקרי, אלא השלמה עם הדינאמיקה שמאיימת להרוס את החינוך ואת האינטגריטי האינטלקטואלי של המחנך, אם עוד נשאר ממנו משהו.
זה המקום בו הייתי מעדיפה להתווכח עם מי שיטען, במידה סבירה של צדק, שאין הבדל בין הדעה של בעל המאה לדעה של הפוליטיקאי התורן שעומד בראש משרה"ח ומשתמש בו לקידום מטרותיו הפוליטיות.
והיא הנותנת – באמת אין הבדל. ולכן נחוצים ארגוני מורים ועובדי הוראה. ולכן נחוץ שבראשם לא יעמדו סמרטוטים. לכן חשוב שהחינוך לא ייפרץ לכל עבר ויישאר באחריות המדינה ככתובת אחראית ונותנת דין וחשבון. אחרת, המלחמה על עצמאות החינוך תתנהל באין סוף חזיתות וסופה שתיכשל.
המועמד מטעם ר"ח מציג אידיאולוגיה שמזמינה כל טרמפיסט לעלות על עגלת החינוך, יהיו האינטרסים הגלויים והמוסווים שלו, אשר יהיו ("חיבור עם אנשי חינוך מובילים, יועצי שכר, אנשי תקשורת ועסקים – מוכיחה שכנראה יש לו היכולת להנהיג את הארגון. נערי האוצר הם לאו דווקא "כרישי האוצר". קפה דה-מרקר 26.8.09 ). רק היה חסר שיכניס גם את שר החינוך לרשימה. אלא ששר החינוך איננו שוטה, ומצד שני, לא קשה לנחש גם כשהוא שותק, את מי הוא מעדיף בראש ארגון המורים.
התפקיד הראשון של ארגוני מורים ועובדי הוראה באשר הם, הוא שמירה על חירותו האינטלקטואלית של המורה. שמירה על כבוד המקצוע שלו, שבלעדיהם לא יכול להתקיים תהליך חינוכי ראוי. תהליך חינוכי ראוי, הוא תהליך חינוך חופשי. לכן אי אפשר לסבול מצב שבו יותר ויותר מורים מופרטים לידי כוחות השוק. אי אפשר לסבול את העובדה שמנחי האו"פ צריכים לנהל מאבק על זכות בסיסית, מוסרית וחוקית, להתארגן, והדוגמאות הולכות ומתרבות. .
כוחם של כל המלמדים באשר הם הוא בעמידה סולידרית על זכותם להיות מורים – לא פקידים, לא שמרטפים, ולא מוציאי לפועל של אינטרסים זרים ומוסווים, שאין דרך לעקוב אחריהם.
ר"ח, בשעה שניסתה להוכיח, שהתקשורת איתה , ויועצי שכר, ואנשי עסקים, ומרצים לחינוך איתה, (מן הסתם מרצים קבועים), לא הצליחה, וכנראה גם לא ניסתה להציג ארגון עובדים כלשהו שתומך בה. זה לא מקרה.
ר"ח עשתה הכול כדי לנטרל מועמדים ניטראליים אמיתיים מלהיחשף כמועמדים להחליף את רן ארז. לכן לא הסתפקה בפחות מאייל ארד (שאימץ אותה ללא תמורה). ר"ח נקטה מלכתחילה באסטרטגיה של "זה רן ארז או אנחנו".
על כך יש להשיב – בברירה הזאת – מי שתומך באמת בזכות של מוסדות חינוך, של הלומדים והמלמדים, לפעול ללא התערבות גורמים זרים, אמור לתמוך באנשים שפעלו למען המורים, לעיתים תוך לקיחת סיכונים אישיים (ענת שניידר, למשל), ואין לו אלא לתמוך באנשי רן ארז.
Tags: ארגון-המורים-העל-יסודיים, ארגוני-עובדים, בחירות, בחירות למוסדות, בעלי הון, דודי פרידמן, הכל-חינוך, הפרטה, התאגדות-עובדים, רוח-חדשה, רן-ארז, תקשורת
בוקר טוב נעמי,
רגע לפני ההתארגנות לבית הספר, לא ארחיב את הדיבור, רק אומר שנגעת באחת הנקודות החשובות אשר לדעתי פוגעות במעמד המורה אולם לצערי נעלמו מהשיח בזמן הבחירות. אקצר בכך שאצטט מהאני מאמין שלי:
"ד. לפעול כנגד תהליכי ההפרטה בחינוך – בעשור האחרון גדל חלקם של ארגונים ועמותות פרטיות, כאשר המדינה מפקיעה מידיה יותר ויותר את החינוך ללא מנגנון פיקוח על אותם גופים, אלה פוגעים בחינוך הממלכתי ומחלישים את מעמדו של המורה –
I יש להתנגד להעסקת מורים כעובדי קבלן, באמצעות קרנות ועמותות תמימות למראה
(פילנתרופיה בחינוך ומחירה בעידן משבר כלכלי
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-34181-00.html?tag=18-01-17FirefoxHTML\Shell\Open\Command).
II החינוך המוכר שאינו רשמי, הגורם לחלוקת עוגת התקציב בצורה לא שוויונית, אף שנולד בשל דרישות לשיוויון (האם בשם השיוויון יגדל הפער?
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-36374-00.html?tag=18-00-07). "
נעמי,
אני מסכים מאוד אם כל הנאמר, חוץ מהמסקנות על ר"ח, לדעתי הם ישרתו טוב יותר את המטרות שאת כותבת פה, אבל כבר אמרתי את זה מליון פעם…
להלן סוגיה נוספת שלאחרונה נתקלנו בה- "מפוטרי ההייטק "שמוצנחים להוראה בשכר גבוה .בקשות לחניכתם תמורת סכום מזערי .מדוע אין התייחסות לכך מצד מורה ותיקה כמו שושי פולטין ?
מה לגבי שכר שונה למפוטרי הייטק?
ר"ח אינה יכולה להתמודד עם ריבוי העוולות שבמערכת החינוך, היא חלשה מדי מול פקידי האוצר ומול עודף היצירתיות של מנהלים, פקידי חינוך למינהם. כדוגמת "משו"ב , – מורה מחליף פקיד.
כמי שנמצאת 29 במערכת זו , רק רן ארז יכול להתמודד מול פקידי אוצר +פקידי חינוך.
שושי,
התרגשתי מאוד לקרוא את התגובה שלך בדיון הקודם, כמה טוב שאפשר לכתוב גם בנעימות ובפשטות.
מה שמעניין זה ששתי הנק' המרכזיות שאת מציינת הם מהחלקים העיקריים של דו"ח דברת, מה זה אומר עליו?
שושי בפירוש יצאה לא פעם בביקורת על הרעיון של "תרופה אינסטנט" בעלות גבוהה בדמות מפוטרי הייטק
הנה דוגמה אחת, ואני זוכר שהיו עוד, בוטות יותר. http://sfoltyn.cafe.themarker.com/view.php?t=1332273
אם גם דודי פרידמן וגם שושי מעוניינים לחזק את החינוך הממלכתי ולהילחם במגמות הפרטה, דברת וכו – הטיעון שאסור לתמוך במועמד משום שהוא חסר ניסיון ולכן חלש הוא מטופש.
לפי הגיון זה צריך היה לבחור בחולדאי ולא בחנין (2008), בברק/פרס ולא בפרץ בעבודה (2005), ועדיפה הצטרפות להסתדרות של עיני על הצטרפות לכוח לעובדים.
אכן לרן ארז יש יתרון כשועל וותיק כבעל נסיון במו"מ, אך יש לו גם גיבנת ענקית המחלישה אותו וזה חוסר הגיבוי מהציבור הרחב. בצדק או שלא בצדק, הציבור הרחב לא רואה ברן ארז מנהיג חברתי עם ערכים. רוח גבית מן הציבור (או היעדר רוח גבית כזו) שווה הרבה מאוד.
לכן ברור שהאוצר משקיע אנרגיה בדה-לגיטימציה של רן ארז (ומנהיגי עובדים סרבנים אחרים). אבל זה עדיין לא אומר שצריך להתייצב אוטומטית לצידו של כל מנהיג עובדים מושמץ. גם עמיר פרץ הס"ד עבר רצח אופי בתקשורת-ההון, בעזרתם האדיבה של אולמרט, ברק, פקידי האוצר והאליטה הבטחונית. האם זה אומר שאני צריך לסנגר בלהט על התנהלותו הפוליטית הזוועתית?
אם אני מגיע למסקנה שעמיר פרץ או רן ארז פשוט לא מסוגלים להביא את הסחורה – עלי לחפש חלופה אחרת, גם אם היא חסרת נסיון (ובתנאי שאבדוק בשבע עיניים שזו לא חלופה גרועה מהמצב הקיים).
לא רק החינוך צריך להשתחרר אלא גם האיגוד המקצועי.
יותר מדי אנשים מחוץ לארגון המורים מתערבים בענייני הארגון ובבחירות לארגון. המצב ההגון הוא לתת למורים להחליט לפי שיקול דעתם במי לבחור. רוב המתנגדים לארז הם מחוץ לארגון. מנסים ליצור דעת קהל ציבורית שלילית נגד ארז. העניין הוא שהמורים חברי הארגון הם הבוחרים בבחירות. אם המורים מביני עניין, הם לא ייסחפו בזרם ויפעילו שיקול דעת מעמיק במי לבחור.
האנלוגיה לתחום הפוליטיקה שהוצגה בתגובה הקודמת אינה מתאימה לענייננו. מדובר פה באיגוד מקצועי ולא בגוף פוליטי. מה שחשוב הוא להבין לעומק בזכויות עובדים ובנושאים הקשורים באיגוד המקצועי עם הבנה פוליטית במגמות עבודה וחינוך. השיקולים שהוצגו במי לבחור לגבי מועמדי מפלגות אינם אמורים להיות אותם שיקולים שעושה אדם שבוחר לאיגוד מקצועי. לאיגוד מקצועי בוחרים אדם בעל ידע מעמיק ומקיף בזכויות עובדים. אדם שמציג מועמדות בבחירות כאלה ללא הידע הזה חוטא בהיבריס. וכאשר מועמד שאינו מבין במטריה המקצועית מגייס גורמים שאינם עוסקים בחינוך, או שגורמים כאלה משתמשים בו כדי להציגו מול מועמדים שבקיאים בחומר, הרי טבעי שיתעורר החשד שמא מעוניינים לחבל בעוצמתו של ארגון המורים.
תגובה 6 היא שלי
למלכיאור,
אתה כותב לנ.ח. "אני מסכים מאוד אם כל הנאמר, חוץ מהמסקנות על ר"ח, לדעתי הם ישרתו טוב יותר את המטרות שאת כותבת פה".
עד עכשיו לא הבאת בדל הוכחה שהם ישרתו את המורים יותר טוב מארז.
למה אתה וניאו-ליברלים כמוך מסרבים בעקשנות לומר איך ר"ח תהיה מוצלחת יותר כאיגוד מקצועי.תן תשובות לעניין ולא פלברות "יהיה טוב".
לאיתי,
כתבת:"אם אני מגיע למסקנה שעמיר פרץ או רן ארז פשוט לא מסוגלים להביא את הסחורה – עלי לחפש חלופה אחרת".
יש הבדל אדיר בין השניים.אמיר פרץ לכל אורך דרכו בהסתדרות מכר את העבודה המאורגנת בזול,כמו שהיה אצלי ב"פז" הותיקה,ובהרבה מקומות עבודה שעובדים מאורגנים וגאים הפכו לסמרטוטים עלובים עובדי קבלן במקרה הטוב ,מובטלים לכל החיים במקרה הרע(כמו במקרה שלי).
להבדיל אלף אלפי הבדלות ,רן ארז עמד כחומה בצורה מול חלאות ההפרטה ,ועיקר המורים יכולים להתהדר בבטחון תעסוקתי ופנסייה בטוחה.
רן ארז שכב על הגדר בשביל עשרות אלפי המורים. פרץ התקרנף באכזריות כבר מתחילת שנות התשעים.
האנלוגייה שלך בין שניהם ,אין לה שום קשר לאמת.
בקשר לר"ח.חוץ מ"רק לא ארז" ואנחנו בחורים מצויינים",האם הם אמרו מה הם יעשו יותר טוב ואיך?.ואם הם מדברים על "גמישות" ,האם לא ברור הדבר שהיא תהיה על חשבון המורים.
הניאו-ליברלים מומחים בהונאה וספינים שאחריהם מסתתר תמיד שוד האוכלוסייה.
לחיה ,
כפי שכתב איתי (תודה איתי!) התייחסתי לנושא הסבת מפוטרי ההייטק להוראה לא פעם אחת.
התייחסתי לכך גם באני מאמין שהבאתי בפני המורים:
"ג. להתנגד לתוכניות הבזק – מסלולים מקוצרים עם שכר גבוה, הצצים חדשות לבקרים ביוזמת משרד החינוך, מבלי לטפל במערכת כולה. יש לעמוד על כך שיטפלו קודם או במקביל בכוח ההוראה הקבוע, העוסק בחינוך במשך שנים ורואה בו יעד ולא באלה הרואים בחינוך קרש קפיצה או תחנת ביניים להמשיך הלאה."
בנוסף לקישור הנכון שהביא איתי, אביא דוגמא לשני פוסטים נוספים בנידון:
אין מורים אינסטנט!
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1379069
הקנאה אוכלת אותי 2
http://cafe.themarker.com/view.php?t=897384
תודה,
שושי
ליאיר מלכיאור,
ראשית תודה.
דו"ח דברת הוא מקיף מכדי שנדון בו על פי אמירה זו או אחרת.
הבעיה העיקרית שלו היא שהוא מסתכל על מערכת החינוך מנקודת מבטו של איש הייטק ולא מנקודת מבטם של אנשי חינוך (באורח אירוני המורים לא שותפו בהכנתו), החלתו הצריכה פיטורי מורים ואין לצפות מארגון המורים שיסכים לכך. במקרה הזה הייתה הסכמה מלאה בין הסתדרות המורים לבין הארגון.
מה קרה בין דו"ח דברת לבין אופק חדש (מיני דברת)ולעמדת הסתדרות המורים? להם הפתרונים.
מורים יקרים הגיע העת להיות ישרים – הרי תוך פחות מעשר שנים כל מערכת החינוך תופרט למעט בתי ספר הציבוריים – ממשלתיים שיראו בדיוק כמו כל הציבור כי " הציבור מטומטם אז הציבור משלם ".
על כן יש לעבור מהר לאלטרנטיבה הפרופסיונאלית של מקצוע ההוראה, בדיוק כמו עורכי הדין, רואי החשבון והרופאים.
מעבר לפרופסיה (ויפה שעה אחת קודם… כי מי שלא טורח בערב שבת…..וההמשך ידוע !! ) יעמיד את ציבור המורים בכלל וההוראה בפרט ככוח עבודה יקר !! שעליו צריך ל ש ל ם !! ( כמה עולה שיעור פרטי במתמטיקה…..)
אצל עורך דין פגישה כזו או אחרת עולה כסף !!
להגיש את הדו"ח השנתי אצל רואה חשבון עולה כסף!!
ביקור אצל רופא כזה או אחר עולה כסף !!
גם שעת הוראה כזו או אחרת תעלה כסף!! – אין ארוחות חינם !!
אל תהיו סוציאליסטיים ( דרך אגב מה זה בדיוק ?? איך זה עובד ?? ולמי זה טוב ?? ) בשאלה מה עם השכבות הנחשלות ?? כי צריך גם חוטבי עצים וגם שואבי מים וגם טובים לטייס !!
אז על מה תלינו מורים יקרים ????
פרנסה יש לכם !
קרן השתלמות יש לכם !
גמולים יש לכם !
פנסיה יש לכם !
חופשות כאלה ואחרות יש לכם !
ועוד לא ראית מורה נעזב וזרעו מבקש לחם …
דברים אלה השגתם חברי המורים בדין, ביושר, בצדק, בדם, ביזע ובהרבה דמעות ! !
לכן סוף מעשה במחשבה תחילה, עוז לתמורה, רפורמת דוברת או אופק חדש ,כל אלה הם מהלכים לקראת הפרטה (זו אותה הגברת בשינוי האדרת ) מעבר מקצוע ההוראה לפרופסיה יוכל להעניק ולהבטיח את מעמדו של המורה מכל הזויות האפשריות והיא תהייה פונקציונאלית להישגי התלמיד בפרט והמערכת בכלל..
ואם לנקוט כבר עמדה אז רק הטיפש מחליף סוסים בעליה !!
הכותב הוא מרצה אורח באוניברסיטת החיים.
פרומצ'נקו ולניר אינם הבעייה. הם הסימפטום.
כשינקי טפלר אומר את הדברים הבאים:
"במציאות חיינו, שבה לצערנו אנשי הון קרובים לאזנו של ראש הממשלה הרבה יותר מאנשי רוח וודאי ממורים, אין ברירה אלא לנסות ולשכנע אנשי הון בחשיבות המאבק לשימורו ולחיזוקו של החינוך הציבורי" (ע"ש 22.10.09 ובמקומות נוספים) – וודאי שאיננו מכוון דווקא ואך ורק לשני הג'נטלמנים הנזכרים למעלה.
אין טעם לחזור ולדוש ברשימת הסימפטומים המטרידים והבעיות שהולכות ומצטברות, ככל שקרקס הבחירות באדיבות התקשורת, הולך ותופס תאוצה.
אבל סימפטום אחד נוסף, מטריד במיוחד, מחייב התייחסות.
כאשר נגמרים התירוצים והפלפולים, חוזרת ונשלפת מילת הקסם "שינוי".
ד"ש, רפול, שינוי של לפיד ודומיהם, נישאו על גלי ה"שינוי" הערטילאי הזה והתנפצו ברעש גדול אל חוף המציאות.
על הגלים האלה בדיוק חוזרת ונישאת תנועת ר"ח. אותו סגנון, אותם טיעונים, אותה אסטרטגיה נגטיבית "מאחדת", אותו ניצול רגשי.
ד"ש, רפול, הגמלאים, שינוי של לפיד – אוסף אנשים מכובדים שלא למדו לקח ונסחפו בתורם שוב ושוב ע"י כוחות שיצאו משליטתם.
ברגעים של סחרור, התחילו האנשים האלה להאמין שאכן בידיהם ניתנה הנבואה, עד שהתרסקו.
ממילת הקסם "שינוי" מתחיל לעלות ריח רע. מה החידוש פה?
נעמי חיצין.
ואוסיף ואומר "שינוי" ללא אמירה ס"דית חד-משמעית,ללא סולידריות עם כלל השכירים,עובדי קבלן ,חוזים אישיים,ואיגודים מקצועיים קיימים או בהתהוות(כמו המאבק הנואש של עובדי האוניברסיטה הפתוחה),וללא הסתמכות על העבודה המאורגנת,אינו כלל שינוי אלא ריאקצייה ימנית ניאו-ליברלית.
כל כך פשוט,כל כך ברור.
נודע לי היום (אני ממש לא מעודכנת), על לחשושים בדבר כוונתו של יאיר לפיד להקים תנועת מרכז.
נו, הכחשה מצידו יצאה? בלשון רפה, גורפת?
ואולי אני שוב לא מעודכנת, מישהו כבר שאל אותו מה דעתו על "דברת"?
אם כן, מה ענה? אם לא, למה לא?
בחייכם.
נעמי הי,
ההמלצה שלי לפנות לד"ר טפלר.הוא בעל נסיון.הוא כבר סירב לספר לנו על בעלי ההון חובבי ר"א "שייבנו את הגשר" לאוצר.הוא גם יידע לסרב לומר מה דעתו של יקירנו לפיד ג'וניור על "דברת".
כשם שאדריכל פרטי מתכנן את בנין ביה"ס, והקבלן בונה, והספק מצייד, כך יכולים מבחינה מעשית גורמים חיצוניים לתכנן את הסילבוס (מלבד 4-5 מקצועות ליבה), לפתח חומרי למידה, לערוך השתלמויות, לבצע הערכות, וגם לספק למערכת את המורים.
למה רק "יכולים"? הרי זה כבר קורה בשטח בפועל? כי בינתיים אין מיסוד לשיטה והיא פועלת על-פי עיקרון ה"עוד דונם ועוד עז".
החסם הראשון למיסוד השיטה הוא דווקא פוליטיקאים שרוצים לאכול את העוגה (הפחתת עלויות) ולשמור אותה שלמה (שמירת השליטה). וועדת דברת הציעה נוסחה לפתרון כביכול של הפלונטר.
ה"יופי" בנוסחת דוברת הוא שעל פניה היא מציעה נוסחה מאזנת (שאף ס"ד ממילא לא יכול להסכים לה), שמשמרת את החינוך הציבורי. בפועל זו נוסחה שלפיה חלוקת הנתחים (תקצוב – שליטה)תפעל בפירוש לטובת הגורמים הפרטיים.
השליטה של המדינה אמורה להתקיים באמצעות מקצועות הליבה ובאמצעות מכשירים בסגנון המועצה לכבלים ולווין. אלא שבניגוד לחברות הנ"ל, שניתן לשלוף את המאזנים שלהם, דוחות תזרימי הון וכו' (ועדיין הן מצפצפות על כל העולם), אי אפשר לעשות דבר כזה עם הראש של תלמיד. משה"ח גם לא יכול לבחון את כולם על הכל. המורים יהיו מחוברים לעטין שמעסיק אותם, או שמספק להם את ההשתלמויות וחומרי הלמידה. מה שיקבע בשטח הוא לא התכנית הכתובה שעברה "אישור", אלא התורה שבע"פ, כפי שתוצג בהשתלמויות*. הזכיינים גם ימצאו דרכים אל לב ההורים במבצעים מתוחכמים.
לשיטת התקצוב, שמיועדת לעבוד באופן חד-סטרי מקופת הציבור אל כיסי הזכינים, צריך להתייחס בנפרד).
האוצר מייצר לחץ בלתי פוסק על המערכת הפוליטית, תוך שהוא מציע תיקונים קוסמטים, לתוצר שדבר לא יוכל ליפות אותו. בינתיים מנסה האוצר להחליש חסמים קטנים יותר, כמו ארגוני המורים.
כל צופה טלויזיה שצפה מכורסתו ברן ארז בזמן השביתה, ובלבד שאיננו סתום לגמרי, הבין ש- על זה השביתה, גם בלי להבין את הפרטים ולהתמצא במושגים. רן ארז התבטא בצורה מפורשת נגד הנסיון לפגוע במדינה הרווחה, בעובדים וכו', יותר מפעם אחת ובצורה ברורה. דודו פרידמן, שעל פי עדותו, היה מוכן אז לשכב על הגדר בשביל רן ארז, האם שמע מילה ממה שהאיש אמר? אם לשפוט את התבטאויותיו עד הלום, ספק. לכן הוא לא מודע להישגיו של רן ארז, שבדיבורים נגד קפיטליזם חזירי ובעד מדינת רווחה הוציא את האנשים לרחוב. שיצר דימוי שלילי בציבור למושגים כמו דו"ח דוברת, שלא נפל למלכודות.
והנה לנגד עינינו מתנהלות בחירות לארגון עובדים בכיסוי תקשורתי חסר תקדים ובאופן גורף לטובת צד אחד.
עכשיו, מה זה שווה כאשר הצד המסוקר לא מנצל את ההזדמנות להתמקד בעיקר, להמשיך את מה שלטענתם רן ארז לא השכיל להתמיד בו? מה זה מלמד על ר"ח?
ר"ח במקרה הטוב ממלמלת דברים כלליים וסתומים בכל הנוגע לבשר של וועדת דוברת (פה ושם, רמזים על נכונות למו"מ בנידון).
במקביל צצים שניים שאומרים לאור קשתי דברים מפורשים ומבוארים על דרך הפשט: בגלל שרן ארז חסם את דברת רצוי לעזור "לבחור הזה" שרוצה לסלק את ארז. אם לר"ח יש דברים ברורים יותר לאמר בנידון, הרי שהיא מסתירה אותם היטב.
מכיוון שרן ארז צריך 66% במועצה כדי להיבחר ולאור שיטת הבחירות, יכלה ר"ח לבחור בכמה אסטרטגיות חלופיות כדי להיפרד מהאיש לשלום.
כל קריאות הגעוואלד והאסטרטגיה של רצח אופי, אינם תוצאה בלתי נמנעת של אילוצים סטניליסטיים, אלא בחירה רעה שהושפעה ממי שמופיעים בגלוי כתומכים וכמאמצים של התנועה מראשיתה.
נכון לרגע זה, עדיין לא ברור מהי הסחורה החלופית שהם מציעים מלבד -שינוי, שינוי, שינוי.
דרך קבלת ההחלטות, האסטרטגיה, התוכן (ובעצם העדרו), המסרים הסותרים (אמרנו אבל לא התכוונו), העדר הניסיון, הביאו עליהם את מה שהם מציגים לחיים ולמוות – או אנחנו או ארז. צריך לקוות שההצגה הזו אינה תואמת למציאות, ושר"ח תצא מהבחירות האלה בהתאם.
*למען הגילוי הנאות –
החתומה מטה השתתפה, ברוב עוונותיה, בניסוי כלים של השיטה המתוארת, כבר במאה שעברה.
שלב אחר שלב, אחר שלב, למעלה מעשר שנים.
(ככה זה כשפראיירים מתעקשים ללמד דמוקרטיה ודו-קיום).
נסיון לפוצץ את העניין בתקשורת, עורר קצת רעש וצלצולים, וחשף באותה הזדמנות את העובדה הלא מפתיעה – יותר מדי אינטרסנטים תומכים בשיטה ומקדמים אותה. כשאלה יצליחו, לא קשה לנחש מי יזכה: "הדו-קיום" או "לרקוד עם בנקאים".
נעמי חיצין
הנה דוגמאות לכניסת גורמים חיצוניים, פרטיים, כספיים, עסקיים לחינוך:
כתבה בשם: צריכה בריבועhttp://www.haaretz.co.il/hasite/spages/943293.html
שיעורי כימיה באדיבות חברת תרופות ידועה, טכנולוגיה בחסות חברת סלולר וחינוך גופני עם יצרנית משקאות – למרות החוק החדש האוסר פעילות מסחרית בבתי הספר, חברות רבות מקיימות "תוכניות חינוכיות" בכיתות ברחבי הארץ ומרחיבות את קהל הצרכנים שלהן……
ועוד כתבה המתייחסת לשיתוף פעולה בין משרד החינוך להתאחדות התעשיינים בגלובס בשם המורה של המנהלhttp://www.globes.co.il/news/home.aspx?fid=2&did=1000359937
למה שבית-ספר לא יחליט מה בדיוק הייחוד שלו, איך הוא ממתג את עצמו, אילו תלמידים הוא רוצה למשוך, ומה התוכניות שלו לטווח הארוך? יש החושבים כי בגלל שבית-ספר הוא גוף ללא מטרת רווח הוא לא יכול לפעול כגוף עסקי. אבל תוכנית משותפת של משרד החינוך והתאחדות התעשיינים דוחפת לכיוון אחר, וכבר יש תוצאות מעניינות…….
המחקר של ד"ר בת חן וינהבר
מראה שגורמים עסקיים נכנסו לתחומים שונים בחינוך.מעורבות המגזר השלישי והשותפויות עם משרד החינוך היא ברבדים שונים:
פיתוח תוכניות לימודים
פיתוח תוכניות תלמידים
פיתוח חומרי למידה
הפעלת מתנדבים
הדרכה של מורים בהשתלמויות
מימון פרויקטים ומשאבים בבי"ס כמו ציוד, או מימון כיתות מחשב
המגזר העסקי מעורב על ידי תמיכה בארגוני המגזר השלישי שמפתחים ויוזמים:
תוכניות חינוך
תוכניות פדגוגיות
תוכניות אידיאולוגיות
הכול בתוך ביה"ס הממלכתיים מוסדיים.
פרטים על כך מופיעים בפוסט זה http://www.blacklabor.org/?p=6153
ויש עוד דוגמאות רבות.
דליה
הקישור האחרון שנתנה דליה הוביל אותי לסקירה של שושי פולטין
http://cafe.themarker.com/view.php?t=801029
"משכתי בחוט, פרמתי ו.."
אם אני לא טועה, ואנא תקנו אותי, רוב המעורבות החיצונית מתמקדת בחטיבות הביניים וביסודי.
שוב אני מפנה לשושי פולטין בתגובתה (1) כאן למאמר:
"אומר שנגעת באחת הנקודות החשובות אשר לדעתי פוגעות במעמד המורה אולם לצערי נעלמו מהשיח בזמן הבחירות".
על ענייני אמונה הרי לא נתווכח כאן.
אבל חומר קשיח, אין, לא מצד ר"ח.
נ.ח
בכנס בנושא חינוך אין דוברים אנשי חינוך. אנשי החינוך מודרים מהחינוך.
האם אנחנו במגמת שחרור החינוך? לפי רשימת המרצים בכנס הרצלייה http://www.herzliyaconference.org/_Uploads/3024Agenda10H.pdf שיתקיים מחר נראה שהמגמה היא הפוכה. בחינוך לא יעסקו בהרצלייה אנשי חינוך אלא בעיקר אנשים מהמגזר התעשייתי, הכלכלי, ההנדסי.
נושא הכנס: הכנת דור העתיד לחיים במאה ה-21.
הדוברים:
שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים.
מקסין פסברג, מנכ"ל אינטל, סגנית נשיא אינטל העולמית (קראו מה כותב פרופ' יוסי יונה על אינטל פה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3839710,00.html )
גילה בן הר מנכ"ל המרכז לטכנולוגיה חינוכית (קראו מה כתוב על מט"ח פה http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/013/224.html )
תא"ל יעקב נגל, סגן מדעי לראש מפא"ת משרד הביטחון
חיים רוסו, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, סגן נשיא למצוינות הנדסית וטכנולוגית, אלביט מערכות
המנחה: נמרוד אלוני ראש המכון למחשבה חינוכית וראש קתדרת אונס"קו לחינוך הומניסטי סמינר הקיבוצים
גם השר גדעון סער יהיה שם.
תודה לדליה על המידע המעודכן.
חברו היטב את הנקודות ורוצו הצביעו לרוח חדשה.
מחר הבן יקיר שלכם, יעבוד יום בשבוע אצל שרגא ברוש…
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1144642.html
וכן "חזרתו של הפיאודליזם החינוכי" מאת יוסי דהאן
http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4664
נ.ח.
קצת סדר.
בשנת 1979 פורסמו מסקנות דו"ח וועדת עציוני. עיקרן – ריכוז כל עבודת המורה בבית-הספר, והעלאת שכר המורים.(החישוב לא היה אחד לאחד).
המורים תמכו בדוח ככללו. ההממשלה העדיפה להעלות שכר ולחסוך את שאר ההוצאות, שהיו כרוכות בהתאמת סביבת בית הספר. עם השנים הלך שכר המורים ונשחק. ודבר לא השתנה.
עוז לתמורה, זה וועדת עציוני שהוציאו המורים מהבוידעם.
להלן דברים שאמרה לי מורה:
"כל הזמן מזמזמים את פזמון עוז לתמורה. אז מה?
כשהפעילו את עוז לתמורה זה היה הרבה יותר רציני
אם לי היו דואגים לחדר בבי"ס ללמד ולהכין חומרים להוראה, הייתי
מוכנה להיות בבי"ס גם 50 שעות. אפשר לשנות את השיטה. במקום שתלמידים יהיו בכיתה אחת והמורים יתחלפו, אפשר שמורה יהיה בכיתה אחת והתלמידים יתחלפו.
ואז יהיה למורה מקום בבי"ס ללמד, ללמוד ולהכין את עבודתו.
עוז לתמורה דיבר על תוספת שעות תמורת שכר הרבה יותר גבוה.
אופק חדש עשו מהעניין צחוק"
טוב, רע? אפשר להתווכח. בטוח שיש מקום לשיפורים.
אבל אופק חדש, הוא משהו אחר ולא בגלל שעשו מהעניין צחוק. הוא הממזר של דוח דברת. צריך פשוט להיכנס לדוח ולהיזכר.
חשוב לשים לב לסעיפים 4,5,6 בדוח
4. חיזוק משמעותי של מקצועיותם ומעמדם של מנהלי בתי-הספר. 149
וכו:
5. ארגון מחדש של מערכת החינוך. 159
6. ריכוז משאבים, תקצוב מספק והוגן והתייעלות.. 183
בסעיפים 4, 5, 6, מתרכז החומר שאליו מתקשרים הדברים למעלה.
נ.ח.
דב לאוטמן פה, דב לאוטמן שם, דב לאוטמן בכל מקום.
למה שלא יעמוד כבר בראש ארגון המורים ודי?
http://www.blacklabor.org/?p=16326
ראוי לציין, שאותה וועדה הנזכרת בתגובה הקודמת, הסתכלה היטב קדימה, ומסקנותיה תואמות את המציאות שלנו היום יותר ממסקנות של וועדות דברת ודומיהן.
כך שבבקשה לא להתפרץ לדלתות פתוחות.
נ.ח.
כדי לשמר רמת דיון מכובדת:
זכויות עובדים כוללות בין השאר – סביבה בטוחה ובטיחותית. אמצעי ועזרי עבודה הנחוצים לביצוע העבודה. תנאים סביבתיים המאפשרים ביצוע העבודה. הבטחה מפני שרירות לב של מעסיק. "מכסות" – מספר התלמידים בכיתה, מספר העבודות, המחברות והבחינות שמורה בודק בחודש.
מכיוון שהמוצר שהמורה "מייצר" הוא בתחום הלמידה והחשיבה, נחוצים תנאים להבטיח חירות המחשבה של המורה. (למשל, סביבה נקייה מאינטרסנטים, כלכליים).
על זה בדיוק התיישבה אי-שם במאה שעברה ועדה שהוציאה מסקנות שהתקבלו הן על-ידי המורים והן על-ידי הממשלהשמינתה את הוועדה.
הממשלה שקיבלה את ההמלצות והממשלות שאחריה, דחו את יישומן שוב ושוב.
נסיונות להחזיר אותן אל השולחן נוצלו באופן ציני מביש על-ידי גורמים שנכנסו למעורבות בתחום החינוך, למרות שלא ברור מה להם ולחינוך פרופר.
אבל למה לנסות ולהדיין בצורה רצינית, אם אפשר לרדת למקום שממנו רק אפשר לעלות?
האם מישהו מחלק פרסים להשוואה המוצלחת ביותר לרן ארז?
אם מישהו היה מתיישב פעם לחשב את הבזבוז שנגרם למערכת, עקב כניסת גורמים חיצוניים – היינו כולנו מזדעזעים.
גורם פלוני נכנס עם תכנית בנושא מסוים, בלי כל קשר והתחשבות בתמונה הכוללת.
ומלבד הבזבוז במשאבים, נוצר בלבול מוחלט אצל התלמידים, כי לא ניתנת להם בכלל ההזדמנות לחבר את הנקודות.
במקום שזה יהיה עניין של המורים,ובמקום שישקיעו יותר בחיבור החומר שנלמד למשל, בהסטוריה, ספרות ותנ"כ, רק מוסיפים ומבזרים ומבזבזים.
כל מורה בא והולך בשעות שלו. לאף אחד אין מספיק זמן בשביל לעסוק בעיבוד העבודה שנעשית במקום הזה שנקרא בי"ס.
אין לכך שעות, אין תנאים סביבתיים,
וגם אין חשק.
השאלות האלה משיקות בין השאר לתחום העניין של האיגוד המקצועי, ולא כדאי לבלבל בין אחריות המדינה לחינוך, לבין נקודות מפגש בין הפונקציות של המדינה לפונקציות של הארגון.
שימו לב לשיחה בפורום של ר"ח – לא נגענו
איה:
במכתב האישי מנסה פרידמן להדוף האשמות כאילו הוא תומך בהפרטת החינוך. במטרות המוצהרות בדף הבית אין רמז להתחייבות של פרידמן למאבק בהפרטה.
מסקנה. דודו פרידמן לא יודע ולא ידע לזהות מהלכים מקדמי הפרטה לעומת מהלכים עוצרי הפרטה.
הוא גם לא יודע מה זה ביטחון בעבודה.
הדרך לגיהנום רצופה בכונות טובות
הוספת תגובה
עמיחי כהנוב:
– את כל כך מסונוורת שאת לא רואה עמיחי כהנוב
09/02 00:00
http://www.4morim.co.il/templete.php?id_cat=125
העיקרון האחרון של רוח חדשה במסמך העקרונות, שנכתב כבר לפני למעלה מחצי שנה :
שמירה ופיתוח של החינוך הציבורי-ממלכתי בישראל. במצבה הנוכחי מערכת החינוך מזמינה יוזמות פרטיות שמחלישות אותה. רק מערכת חינוך משופרת המבוססת על הוראה ולמידה משמעותיות ועל מורים מקצועיים ומחויבים תנתב יוזמות חינוכיות אל החינוך הציבורי.
המסקנה היחידה היא שאת ממהרת לתקוף באגרסיביות אבל אם היית מקדישה עוד דקה של חשיבה היית מבינה שזה רק יוציא אותך טיפשה.
הוספת תגובה
איה:
– הפרטה =כניסת יזמים פרטיים לתוך החינוך ה" איה
10/02 05:29
א. ראיתי מזמן (וגם שמתי לב שזה היה הסעיף האחרון).
ב. הקטע שאתה מצטט, הוא רב משמעי. מה פירוש "תנתב יוזמות חינוכיות אל החינוך הציבורי"?
ג. אתה מבלבל בין מסגרות פרטיות (יוזמות פרטיות) לבין כניסת גורמים פרטיים לתוך המערכת הציבורית (תנתב יוזמות חינוכיות).
ד. אוי ואבוי לנו. למי אתה אומר "יוציא אותך טפשה", ומאיפה הבאת את השפה הזאת מורה בישראל?
בקיצור!
ר"ח באופן רשמי ומוסמך תומכת בהכנסת יזמים פרטיים ובהזרמת כסף פרטי לתוך החינוך הציבורי (במקום שילך לבתי-ספר פרטיים).
הם לא מבינים מה זו הפרטה.
שושי פולטין שימי לב.
השיחה בפורום מוכיחה רק דבר אחד – שכל אחד קורא בטקסט את מה שהוא רוצה. היות שרוח חדשה היא חדשה, אין לאף אחד יכולת לשפוט אותה על פי מעשיה אלא בעיקר לקרוא טקסטים.
לדוגמה, אפשר גם לתת פרשנות הפוכה לחלוטין ל"תנתב יוזמות חינוכיות אל החינוך הציבורי". הפרשנות שלהלן אינה בהכרח נכונה, והיא נאיבית בכוונה, רק כדי להראות שכל אחד יכול להבין את המלים אחרת:
1. לקחת רשתות חינוך פרטיות כמו "אל המעיין" של ש"ס ולהלאים אותן. החוק של מלכיאור לגבי זרם החינוך המעורב דתי-חילוני היה בדיוק כזה, לקחת יוזמה פרטית ולהפוך אותה לאחד הזרמים הממלכתיים. כמובן שזה היה הרבה יותר פשוט מסיפור ש"ס, שכן רשת החינוך של שס רוצה להישאר פרטית ואנשי "מיתרים" רצו לשכון תחת כנפי המדינה.
2. לדאוג שכספים של בעלי הון יגיעו אל מערכת החינוך הממלכתית, ובצורה שמונעת השפעת ההון על התכנים ועל התקנים. נשמע בלתי אפשרי? אבל עובדה שזה עובד בצורה סבירה עם תרומות של בעלי הון שמחזיקות כבר עשרות שנים את האוניברסיטאות. אמנם היינו רוצים שהאוניברסיטאות (והמכללות ובתי החולים וכו) יתקיימו מכספי המסים שלנו בלבד, אבל זו אוטופיה. אילו היינו אוסרים מחר בבוקר על אוניברסיטאות ובתי חולים לקבל תרומות, הבור התקציבי היה כזה ענק, שכדי למלאו היתה נדרשת רפורמה כזו קיצונית במערכת המיסוי שהכלכלה היתה מתמוטטת.
ישנו הבדל גדול בין מכללות פרטיות שמוקמות בכספי בעלי ההון למען יצירת עוד הון (על חשבון הסטודנטים) ובין תרומה של בעל הון לאוניברסיטה, מקום שבו לחברי הסגל יש עצמאות רבה בהוראה ובמחקר, והם מאוגדים בארגוני עובדים יציגים.
המלצתי למתלבטים בין ארז לר"ח שאינם יודעים כיצד לפרש את המשפט – כתמיכה בהפרטה דה-פקטו או כתמיכה בחיזוק החינוך הממלכתי: שאלו את המועמדים שאלות ישירות, בהירות וקונקרטיות. רק על הסעיף הבודד הזה במצע היה ניתן לקיים שיחה ארוכה מאוד עם ארז ופרידמן ולראות אם התשובות לטעמכם.
איתי
איתי שלום,
1. אני מודה ומתוודה, לקח לך הרבה זמן עד שהגעת אל ההשוואה לאוניברסיטאות, ציפיתי שהיא תגיע הרבה יותר מוקדם.
2. אכן יש מקרים בהם יש ערך לצמצם דברים למכנה משותף אחד, אבל לא תמיד ולא אוטומאטית.
3. אני מצויה בעניין האוניברסיטאות באופן כללי ביותר. מספיק כדי להבין שזה זמן יש צעקה גדולה בעניין הקטנת התציבים הממלכתיים והגדלת התלות בתרומות.
4. כך או כך, שוב המשל אינו דומה לנמשל.
מורים ומנהלים בבתי הספר אינם נהנים מהחופש האקדמי הקיים באוניברסיטאות.
ההתפתחות ההסטורית של האוניברסיאות ושל בתי- הספר, בכל העולם שונה לגמרי.
5. זה לא מקום לכתוב על כך מאמר שלם, אבל צריך לזכור גם את גיל האוכלוסיה הלומדת במוסדות האלה.
כניסת גורמים זרים לבתי-הספר ובהם אינטרסנטים כלכליים, פירושה חסימה מוחלטת של מעט החופש האינטלקטואלי למורים. פירושה גם בהרבה מקרים עידוד "עצלנות", התנערות מאחריות ושאר תופעות. הבעייה כבר הפכה למכה בבתי הספר, ולא סביר שמי שמתייחס להפרטה, יתעלם ממנה, או יתייחס אליה בניסוחים מעורפלים.
6. הדברים נאמרים פה על סמך נסיון רב שנים. והיטיבה גם לתאר זאת שושי פולטין. כמו כן כדאי להתייחס לעובדה שהדבר דווקא כרוך בבזבוז משאבים משווע.
7. ר"ח יכולה להרשות לעצמה להגיד דברים ברורים. כמו כן, כאשר אנשיה נשאלו שאלות ישירות, התשובות שלהם מצדיקות את הפירוש של הטקסט הנידון באופן שבו פורש כאן.
ואחרון אחרון
– אוהו כמה שר"ח חדשה כבר הספיקה לעשות. אם לסמוך על מה שעשתה עד היום, מתחזק שוב הפירוש הניתן למעלה.
ושוב אתה מופנה לבלוג של שושי פולטין.
נ.ח
פיזם מעלה טענה שראוי להתייחס אליה, אבל סליחה שצריך שוב ושוב להזכיר –
המודל של שתי התכניות הוא "דוח וועדת עציוני" שהתקבל ע"י המורים והממשלה דאז.
הממשלה נסוגה אז מההסכם ו"פיצתה" את המורים, בכל מיני תגמולים. (זה היה יותר זול מאשר ההוצאה הכרוכה בהיערכות שלמה למימוש התכנית, וזו גם תהיה הסיבה שלא יממשו גם הפעם את צד הממשלה בריפורמה).
הדו"ח הנ"ל פורסם בטרם ימי האינטרנט, ומסתבר שרק למעטים יש היום גישה לנוסח המלא. מכיוון שהוא מצוי בידי, במלואו, אין לי כל קושי לראות את המקור לאופק חדש ולעוז לתמורה.
כנראה שפיזם, או לא הכיר, או שכח, או לא אכפת לו.
מכיוון שהמורים הסכימו בשעתו לחתום על מסקנות הדו"ח, ואף חזרו נציגיהם מעת לעת והעלו אותו מחדש מול הממשלה, השאלה איננה מי אחראי להצעה המשולבת בדוח דברת.
אם מחפשים את האחראים, תתפלאו לראות את הרשימה. (וועדת עציוני).
השאלה היא – מה עשה דוח דברת עם המודל הזה. מה עשה וסרמן עם המודל הזה.
ומדוע ארגון המורים מסרב לחתום על ה"תיקונים" שנעשו בו לרעת המורים.
זה עכשיו הנושא על הפרק.
מהו גבול הפשרות.
את בוודאי מסכימה שהאופק חצה את הקו האדום.
הערה 32 שייכת לפוסט אחר, מיד תועבר למקומה הנכון. עימכם הסליחה