חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האם מערכת החינוך חוזרת להסללה ?

נושאים חינוך ותרבות, עלו ברשת ב 26.01.10 6:00

אברהם (אברמלה) פרנק, מנהל בית ספר תיכון בעבר וחוקר חינוך בהווה, תוהה האם חזרנו ל"הסללה", חינוך מקצועי הניתן לתלמידים משכבות חברתיות-כלכליות ומאזורים גיאוגרפיים מסוימים, המשמר את הפער המעמדי

עיתון הארץ (אור קשתי, 24.1.10) פירסם את הידיעה הבאה:

משרד החינוך והתאחדות התעשיינים מגבשים תוכנית חדשה, שבמסגרתה מפעלים יאמצו בתי ספר תיכוניים ותלמידי הכיתות הגבוהות יעבדו במפעלים יום בשבוע, במהלך שנת הלימודים. לפי התוכנית, במקביל לבחינות הבגרות, התלמידים יקבלו בסיום לימודיהם תעודת טכנאי. …בבסיס הפרויקט עומד רצון של ראשי משרד החינוך לחזק את החינוך הטכנולוגי ולגבש מהדורה מעודכנת של "הכשרה מקצועית". פיילוט ראשון של התוכנית מתוכנן להיות חיבור תיכון "ברנקו וייס" בבית שמש עם מפעל "מנועי בית שמש". …בכנס השנתי של התאחדות התעשיינים, שהתקיים ביום חמישי שעבר, אמר שר החינוך, גדעון סער, כי "במדינות מתקדמות, ליד או כחלק מהחינוך הטכנולוגי, קיימת גם מערכת המשלבת לימודים ועבודה, כי יש צורך באלטרנטיבה (לימודית) נוספת לתלמידים הזקוקים לכך". עוד אמר סער, כי בעקבות הארכת חוק חינוך חובה עד כיתה י"ב, כדי להילחם בהנשרת תלמידים, בעיקר משכבות חלשות, "הצורך באלטרנטיבה זו קיים ביתר שאת"….היום לומדים בחינוך הטכנולוגי בישראל כ-37% מכלל התלמידים בכיתות י'-י"ב, בהשוואה ל-46% במדינות החברות בארגון ה-OECD, וכ-65% באיחוד האירופי. הלימודים מתקיימים בשלושה מסלולים עיקריים: מגמות מדעיות-הנדסיות, מגמות טכנולוגיות ומגמות בעלות אופי מקצועי יותר, כמו סיעוד או מלונאות. בתי הספר של החינוך הטכנולוגי הם שישתתפו בתוכנית החדשה (ההדגשה שלי).

בשנת 2008, בהתאם לבקשתו של יו"ר ועדת החינוך, הרב מיכאל מלכיאור, נכתב ע"י מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך מפורט בנושא החינוך הטכנולוגי. תחילתו של המסמך עושה עמנו חסד בהביאה הבהרה מושגית:

בעבר היתה הבחנה ברורה בין חינוך מקצועי, המתמקד בהקניית מיומנויות טכניות ובהכשרה לחיי עבודה, לבין חינוך טכנולוגי, העוסק בהכשרה לפעולה בסביבות עתירות טכנולוגיה מתוך התבססות נרחבת על מדע. כיום אין הבחנה חד-משמעית בין המושגים, והם עשויים לשמש לתיאור מערכות דומות.[1] 

נראה ששר החינוך ומנכ"לו מתכוונים לחינוך המקצועי מן הסוג הישן, שהולך ועובר – בצדק – מן העולם. המסמך של מרכז המחקר והמידע עושה עמנו חסד נוסף: הוא מביא לנו מידע מן העולם, המציג באופן ברור את הקשיים העולים מן החינוך המקצועי הקיים בארצות שונות שמקיימות אותו בהיקפים נרחבים:               

 א.         ההשכלה הכללית שהתלמידים רוכשים במסגרות החינוך המקצועי ירודה. כך, במדינות מסוימות הלימודים המקצועיים מהווים חסם בפני התקדמות ללימודים אקדמיים.               

  ב.         החינוך המקצועי ניתן לתלמידים משכבות חברתיות-כלכליות ומאזורים גיאוגרפיים מסוימים, וכך הוא משמר את הפער המעמדי. לתופעה זו ניתן השם הסללה (ההדגשה במקור).

המסמך מציג בפנינו אמנם גם את ניסיונותיהן של אותן מדינות להתמודד עם הבעיות הללו, אבל בַכיוון השגוי הזה סיכויי ההסללה הם ודאיים. מדינת ישראל אינה צריכה להתפתות אחר תהליכים אירופיים, אלא לבחור דרך יעילה ונכונה משל עצמה.

הדרך היעילה והנכונה היא לצמצם באופן דרסטי את מקצועות הלימוד, את בחינות הבגרות הארציות (ולהעביר את רובן לבית-הספר), לפנות זמן משמעותי לנושאים נוספים, ולהפנות את כלל התלמידים להכשרה מפעלית/עסקית בהיקף של יום או ימיים בשבוע בחטיבה העליונה. באופן זה נכשיר את הצעירים לעולם תעסוקתי שיגיע לאחר סיום התיכון והצבא/שירות לאומי, מבלי ליצור שוב אוכלוסייה גדולה של – איך קוראים לזה? – חוטבי עצים ושואבי מים של החברה הישראלית.

 


[1] וורגן, י. ונתן, ג. (2008). החינוך המקצועי והטכנולוגי בישראל ובעולם. מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מוגש לוועדת החינוך. יולי 2008.

 המאמר פורסם בבלוג של אברמלה חינוך אחר, מתפרסם כאן באישורו, לאלו המעוניינים להגיב ואינם מנויים בקפה דה- מארקר 

 

 

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , ,

6 תגובות

  1. שושי פולטין :

    צר לי, איני מסכימה!
    מרכז המחקר של הכנסת מראה בצורה מאוד מפורשת עד כמה אנחנו מפגרים אחרי מדינות העולם אשר מקנות חשיבות רבה לחינוך המקצועי בעוד אנו מצמצמים אותו , רק בגלל אותה הסללה לכאורה.
    ומדוע אני כותבת 'הסללה לכאורה'? משום שגם כאשר אנחנו מכוונים את התלמידים לכיתות אתגר, מבר, אומץ וכו' אנחנו עושים הסללה מבחינה חברתית , והרי זו הייתה בעיה בעבר. היום כולם מכווני בגרות , בין אם הם מוכשרים לכך ובין אם לאו, ובסופו של דבר רבים מהם לא מגיעים למינימום הנדרש של זכאות לבגרות.
    המחקר של מממ מראה עד כמה התעשייה והצבא משוועים לכח עבודה מיומן, ואין פסול בכך לדעתי, שתלמידים ירכשו מקצוע – לפחות יהיה להם כיוון לעתיד ולא כלום ביד – לא מקצוע , לא זכאות.
    רק בארצנו לרכוש מקצוע הפך לגנאי, למשהו לא מכובד "חוטבי עצים ושואבי מים". בעיני רכישת מקצוע אשר מאפשר לאדם לפרנס את עצמו בכבוד הוא דבר ראוי (כך גדלתי וכך גידלתי ילדי)
    בחור אשר ירכוש מקצוע של להיות כרסם בישקאר ) סתם דוגמא) יהיה יותר מרוצה בחייו מאשר בחור שסיים 12 שנות לימוד ללא זכאות לבגרות ולאחר הצבא יתחיל 'לחפש את עצמו'.
    ניתן לקיים גם בתי ספר מקצועיים עם טכנולוגיות מתקדמות ברמה גבוהה וגם עם תעודת בגרות. זה היה בעבר ואין סיבה לא לפתח זאת לעתיד.
    אסור להחזיר לז'רגון שלנו את המילה הסללה אשר פגעה בחינוך המקצועי והביאה לחיסולו.

    בקיצור אני תומכת נלהבת של החזרת החינוך המקצועי, כמובן תוך תכנון מתאים .

  2. ג. נתן :

    הרשו לי כנחתום להעיד על עיסתי.למדתי מהכנת הסקירה הבינלאומית למסמך על חשיבות החינוך המקצועי. זאת מבלי לפגוע בנכונות הטענות בדבר הסללה. חינוך מקצועי ניתן בעולם מתוך מודעות גוברת לחשיבות של מוביליות בחינוך ומתוך הבנה בצרכים של כלל האוכלוסייה. ללא חינוך מקצועי יכולת התעסוקה של רבים נפגעת אולם כאשר החינוך המקצועי מתנהל בצורה של העיקר זה להפעיל מכונה, חוץ מזה ללמד קרוא וכתוב ולוח הכפל עד 5, אכן קיימת בעיה אמיתית של הסללה.
    לסיכום, חינוך מקצועי לעניות דעתי חשוב ובתנאי שבנוסף לטכנים המקצועיים ינתנו ללומדים בחינוך מקצועי/טכנולוגי/ריאלי, גם השכלה כללית ואפשרות להתקדם ללימודים גבוהים. במספר ארצות רק דרך החינוך המקצועי אפשר בכלל להתקדם ללימודי הנדסה, זה מודל לא רע.

  3. ק. טוכולסקי :

    השאלה היא מה יעשו בארץ, חינוך טכנולוגי/מיקצועי/ריאלי כבסיס לקידום, התפתחות מקצועית ואישית ומציאות עבודה, או משהו שמתאים לתעשיינים, פועל שיודע להפעיל מכונה אחת וזהו, בלי השכלה, בלי יכולת להתקדם ובעיקר בלי אופק מקצועי ביום שמחליפים את המכונה.

  4. ד :

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-44639-00.html?tag=16-27-41
    צ'לו רוזנברג היסטוריון
    ▪ ▪ ▪
    תוכנית חדשה של משרד החינוך עומדת לצאת לדרך: יום בשבוע, תלמידי התיכון יעבדו במפעלים כדי לרכוש גם השכלה טכנולוגית ברמה של טכנאי.

    ראשית, יש לברך את המשרד על כך שהוא מוכן לשנות את המדיניות שהייתה נהוגה מאז 68', עת נכנסה לתוקפה הרפורמה הדגולה והגדולה אשר במרכזה חיסול החינוך הטכנולוגי, הנהגת "בגרות לכל" ואינטגרציה. אחרי 40 שנה של בזבוז מיליארדים רבים והכשלת דורות של תלמידים, חוזר משרד החינוך אל מדיניות שפויה, מקצועית ולא פוליטית, במובן המכוער ביותר. יש לקוות ששר החינוך ומנכ"ל משרדו, יוכלו לעמוד בלחצים הפוליטיים והחברתיים שיופעלו עליהם על-ידי גורמים שונים שבינם לבין הכרת המציאות בבתי הספר המקיפים והאחרים, מקרי לחלוטין.

    הסיסמה של "בגרות לכל" היא סיסמה ריקה מכל תוכן והנתונים מוכיחים שמאז הנהגת המדיניות הזו, לא חל שום מהפך בקרב הזכאים לבגרות. "ההצלחה" נמדדת באחוזים בודדים בלבד, ובמציאות אין להם שום משמעות.

  5. ק. טוכולסקי :

    לד, חינוך מקצועי אינו מחייב שלא תהיה שאיפה לבגרות לכל. בברלין לדוגמא הסנאט של עיר המדינה אישר רפורמה במערכת החינוך שמאחדת את שלושת המסלולים הלא עיוניים למסלול אחד, מקצועי-ריאלי שיש בו גם אופציה לבגרות.
    שאלת הבגרות היא גם שאלה של מה לומדים, אני חושב שחשוב שגם תלמידים במערכת חינוך שאינה מיועדת למדעי החברה, הרוח והרפואה תקיים ליבה של בגרויות במקצועות כמו היסטוריה, תנך, ספרות, אזרחות, לשון ובהבעה בצד מבחני בגרות מקצועיים למי שמתעדים להיות הנדסאים או מהנדסים וגם מבחני בגרות מקצועיים כמו חקלאות, חשמל וכדומה.

  6. לד' :

    נתוני הבגרות מוכיחים דבר אחד מאוד בולט – הדרה חברתית.
    הרי לא סביר שבאיזורים מסויימים בארץ מתגוררים בעלי המשכל הנמוך ובאיזורים אחרים בעלי המשכל הגבוה.
    לעומת זאת, אני מסכימה עם שושי שעם תעודות המב"ר נייר אפשר לעשות כל מיני דברים אבל לא להתקבל לאוניברסיטה, היה עדיף לנצל את הזמן ללמוד מקצוע.
    גליה

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.