מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
סולידריות עם עובדי הניקיון – הזדמנות להרים קול
מערכת "עבודה שחורה" מצטרפת לקריאה של ארגון צ"ח – סטודנטים וסטודנטיות למען צדק חברתי, לפנות לשר התמ"ת בנימין בן אליעזר ולשר האוצר יובל שטייניץ בדרישה להעלאת שכר עובדי הניקיון
רקע
בישראל כ-77 אלף עובדים בענף הניקיון, והם בין העובדים העניים ביותר במשק.
כבר באוגוסט 2009 נחתם הסכם בין ההסתדרות הכללית החדשה ובין הארגון הארצי של חברות הניקיון באיגוד לשכות המסחר, לפיו שכר עובדי הניקיון יועלה בהדרגה לכ-20% יותר משכר המינימום, והעובדים יזכו לתוספת הפרשה לפנסיה (בנוסף למינימום העלוב המוגדר בחוק פנסיה חובה) ולתוספת ימי חופשה. לצורך החלת ההסכם על כל עובדי הניקיון בישראל נדרשת חתימה של הממונה על תחום יחסי העבודה במשרד התמ"ת, עו"ד שלמה יצחקי, על צו הרחבה.
בימים האחרונים נחשפה בתקשורת התנגדות משרד האוצר למהלך, אותה ביטא סגן הממונה על השכר באוצר (ר' כאן). נימוקי האוצר – חשש מאינפלציה, חשש מפיטורין עקב הכבדת העלויות על מזמיני השירותים, חשש מקריסת חברות ניקיון קטנות, חשש מהרחבת המהלך לענפים נוספים ועוד. לעומת זאת, נימוקי האוצר מתעלמים מהתרומה של העלאת שכר לעובדים העניים ביותר להגברת הצריכה ולכן להגברת הצמיחה. אבל לא צריך להיות גאון כדי להבין שלממשלה יש אינטרס ישיר להקפיא את שכר עובדי הניקיון – משום שהיא עצמה מגה-מזמין של שירותי ניקיון (ר' כאן).
בימים האחרונים נחשפה בתקשורת התנגדות משרד האוצר למהלך, אותה ביטא סגן הממונה על השכר באוצר (ר' כאן). נימוקי האוצר – חשש מאינפלציה, חשש מפיטורין עקב הכבדת העלויות על מזמיני השירותים, חשש מקריסת חברות ניקיון קטנות, חשש מהרחבת המהלך לענפים נוספים ועוד. לעומת זאת, נימוקי האוצר מתעלמים מהתרומה של העלאת שכר לעובדים העניים ביותר להגברת הצריכה ולכן להגברת הצמיחה. אבל לא צריך להיות גאון כדי להבין שלממשלה יש אינטרס ישיר להקפיא את שכר עובדי הניקיון – משום שהיא עצמה מגה-מזמין של שירותי ניקיון (ר' כאן).
וכך, דווקא בגלל שיטת ההעסקה העקיפה של רוב עובדי הניקיון בישראל, נוצר מצב חריג בו ארגון מעסיקים וארגון עובדים ניצבים באותו צד של המתרס מול האוצר ודורשים העלאת שכר. בראיון לתוכנית "סדר יום" בקול ישראל הסביר נציג ארגון חברות הניקיון כי שכר הרעב של עובדי הניקיון הוא לא רק חרפה מוסרית שיש לתקנה, אלא גורם מגביל בגיוס עובדים לענף הניקיון. ואם זה לא נשמע לכם מספיק מוזר, מסתבר שיש לחברות הניקיון שני ארגונים – והארגון השני בכלל מתנגד להסכם (ר' כאן).
אז מה אנו מבקשים מכם?
אם גם אתם חושבים כמונו שנימוקי סגן הממונה על השכר באוצר הם פשוט קשקוש לא רציני, אתם מוזמנים להצטרף לסטודנטים מתא צ"ח ולהפעיל לחץ על השרים יובל שטייניץ ובנימין בן אליעזר [לחיצה על השמות תפתח לכם אפשרות לכתוב מכתב ולשלוח].
אם אתם חברי ליכוד או עבודה – טוב מאוד, ציינו זאת במכתבכם, משום שזו דרך טובה להפעיל לחץ גלוי או מרומז (מתישהו יהיו שם פריימריס). אם יש לכם נימוקים טובים מקורס בכלכלה ולא רק נימוקים של צדק חברתי ושאר סיסמאות שלא עוברות את סף הדלת – ספרו להם. רוצים עוד טיפים לכתיבת מכתבים אפקטיביים? הנה כאן.
ואם אתם מתעצלים או לא יכולים לכתוב מכתב בעצמכם – תוכלו לחתום על מכתב מוכן כאן.
תגיות: בנימין-בן-אליעזר, ההסתדרות-הכללית-החדשה, חברות שירותים, חברות-כוח-אדם, יובל שטייניץ, עובדי-ניקיון, פנסיה
קישור קבוע
15 תגובות
19 בינואר, 2010 בשעה 8:34
אני יודע שעצומות נראות לפעמים כמו טרחנות מייגעת וחסרת השפעה אבל זה לא נכון. מהעת העתיקה ועד ימינו לעצומות ובלבד שהן מייצגות קהל גדול או קהל נכון יש השפעה רבה. לכן אני קורא לכולם לחתום ולהפיץ את העצומה. תעלו אותה בפייסבוק שלכם, שילחו אותה לרשימות התפוצה שלכם, תגידו לאנשים, אל תמחקו ישר, תקראו ותחתמו זה חשוב. כמה שיותר אנשים שיבינו את החשיבות של הבעת הזדהות והפצת המידע בדבר עוולות ככה יותר טוב.
19 בינואר, 2010 בשעה 8:52
הבעיה פה היא האינפלציה בערכה של כל חתימה בעידן האינטרנט. עצומה באינטרנט שיש עליה 5000 חתימות שווה לעצומה בכתב עם 10 חתימות בערך.
מסיבה זו עצומות של שמאל מדיני אינן משפיעות כלל על מדיניות ראש הממשלה, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים וכו', אעפ"י שאנשי השמאל מקבלים מאלף ואחד מקורות בקשות במייל לחתום על עצומה והם מיד חותמים, כמו אוטומטים כמעט.
עצומה הופכת להיות "חדשות" אך ורק אם יש עליה עשרות או מאות אלפי חותמים. זה קורה רק בנושאים שנחשבים בטעות "לא פוליטיים" כגון גלעד שליט, חופשת לידה או מחירי המים ( דוגמית http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3365803,00.html)
האם סולידריות עם העובדים החלשים ביותר במשק יכולה להגיע ליעד של מאה אלף איש, בלי שיש לנו מכונת יחצנות ופרסום כמו שיש (לשמחתי) למשפחת שליט? מסופקני
איתי
19 בינואר, 2010 בשעה 12:04
הפגנה מתוקשרת היטב-עם שלטים גדולים נוסח אמריקה-עשוייה להועיל יותר מעצומה שנזרקת לפח.
19 בינואר, 2010 בשעה 12:21
א. לאזרח הפשוט אין יכולת לארגן הפגנות מתוקשרות, הוא יכול לבוא אם יקראו לו.
ב. ההסתדרות לא תשקיע בארגון הפגנה כזו, היא מבינה שהפגנות מועילות הרבה פחות מלובי בכנסת ובתקשורת (ר' הכתבות המעולות בדה-מרקר, שיוצרו ללא הוצאת עשרות אלפים לרחובות).
ג. הארגונים החברתיים הרבים (קו לעובד, מעגלי צדק, ידיד, סינגור קהילתי ועוד) מפוצלים מדי מכדי לארגן אירוע שכזה, וממילא אינם מקצועיים בארגון הפגנות.
ד. לראיה – ביטול היטל הבצורת והמעמ על פירות וירקות הצליחו בלי הפגנות, וההפגנות המתוקשרות מאוד של רוכבי הדו-גלגליים לא עשו כלום.
בדיוק כפי שעצומת אינטרנט אינה שווה דבר בלי מסה קריטית של חותמים, כך גם לגבי הפגנה ומס' משתתפים, וגם לגבי מיילים לשרים.
איתי
19 בינואר, 2010 בשעה 12:29
מדובר באותם נימוקים חדשים-ישנים לניסיונם למנוע בעבר את העלאת שכר המינימום. וזה גם בלי קשר למשבר הכלכלי של ימנו, שהרי גם בתקופת עמיר פרץ כיו"ר העבודה הם התנגדו לזה.
19 בינואר, 2010 בשעה 12:53
מהדורת "החדשות מהירקון שבעים" האחרונה נגעה בסוגיה הזו.
http://www.hayarkon70.org
19 בינואר, 2010 בשעה 13:41
תודה, לא היכרתי את האתר שלכם.
אני חושב שהיתרון הגדול שלו הוא בפרסום כתבות מקוריות מעשה ידיכם. דווקא ההתייחסות לעובדי הניקיון נראתה לי כמיחזור+פרשנות לדברים שהתפרסמו ממילא בתקשורת הממוסדת (כמו שעשיתי אני למעלה).
איתי
19 בינואר, 2010 בשעה 13:57
הי איתי.
בהחלט, בכל מהדורה יש כתבה מקורית בהפקתנו.
עם זאת, פעמים רבות בידיעות האולפן אנחנו מאירים שוב על משהו שלדעתנו לא תפס את הכותרות המתאימות.
אם יש לך חדשות חשובות שלא הגיעו לכלי התקשורת, נשמח מאוד לשמוע ולשקול לפרסם.
19 בינואר, 2010 בשעה 13:58
למעוז תודה.הירקון כבר ב favorites שלי.
19 בינואר, 2010 בשעה 18:50
מי שלא רוצה לחתום שלא יחתום, מי שרוצה להפגין, לכתוב מכתב, להצית את עצמו במחאה בסגנון בודהיסטי הכל טוב, בסך הכל עודדי אנשים כן לחתום כי זאת כבר יוזמה שמישהו התחיל ואפשר להצטרף. אם תהיה הפגנה בזמן שמתאים לאדם עובד כלומר לא בין 12 בצהרים לשתיים בצהרים באמצע השבוע בירושלים אני אפילו אבוא להפגנה, אבל לא שמעתי שיש…
20 בינואר, 2010 בשעה 0:27
חתמתי על העצומה.
הבנתי שגברת נתניהו שכרה את עוזרתה, זו שתובעת אותה למשפט, באמצעות חברת כוח אדם.
16 בפברואר, 2010 בשעה 3:20
[…] מוזר להיווכח עד כמה התקשורת התעסקה בעובדת נקיון אחת כאילו מדובר במקרה יוצא-דופן במיוחד, כך גם מוזר להיווכח בשיח התקשורתי על הפליטים מסודאן […]
25 בנובמבר, 2010 בשעה 6:05
[…] בהחלטה תמוהה, שלא לומר מטומטמת, החליט פקיד באוצר לדחות את הבקשה לצו הרחבה ציבורי שאמור להעלות את שכרם של עובדי הניקיון ב-20%. הניסיון הוא לשפר משמעותית את שכרם של עובדי הניקיון שמרוויחים שכר מגוחך, ולמרות שהם עובדים במשרה מלאה עדיים זקוקים להשלמת הכנסה. רמת האיוולת עולה כשבודקים את נושא המעבידים – בעלי חברות הניקיון – לראשונה גם בעלי החברות תומכים בצעד זה, אך מודים בפה מלא כי אינם יכולים לשלם יותר בשל המכרזים הנמוכים שיוצאים לתחרות בין החברות השונות. הטיעונים נגד הם ברמה כה נמוכה שקשה להתייחס אליהם ברצינות, טיעונים אלו מפורטים בטור אחר שעלה בעבודה שחורה. […]
30 באפריל, 2013 בשעה 16:45
[…] מוזר להיווכח עד כמה התקשורת התעסקה בעובדת נקיון אחת כאילו מדובר במקרה יוצא-דופן במיוחד, כך גם מוזר להיווכח בשיח התקשורתי על הפליטים מסודאן […]
22 בפברואר, 2015 בשעה 15:15
[…] מוזר להיווכח עד כמה התקשורת התעסקה בעובדת נקיון אחת כאילו מדובר במקרה יוצא-דופן במיוחד, כך גם מוזר להיווכח בשיח התקשורתי על הפליטים מסודאן […]