מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הבחירות לארגון המורים – מי אחראי למעמד המורה?
"רוח חדשה" מנהלת קמפיין המתמקד באישיותו של יו"ר ארגון המורים. האם זהו באמת מקור הבעיות במערכת החינוך?
מאת: נעמי חיצין
איך הגענו עד הלום? איך הגענו לכך שעיתונאי בכיר מטיל על רן ארז את האחריות לאלימות בבתי-הספר?
איך קרה שחבורת מורים מסורים, מלח הארץ, מתמוגגת למראה פרסום מכפיש וירוד שכזה וממהרת להציג אותו בעמוד הבית באתר שלה, בגאווה בלתי מוסתרת?
רן ארז איננו חף מטעויות ואינו יכול לטעון לחסינות מביקורת. אבל איך הפך לפתע ל"אויב העם"?
כדי לנסות ולפענח את התמיהה הזאת, בחרתי לפתוח בשני ציטוטים מתגובות בנידון באתר "עבודה שחורה":
"ההתגייסות הכללית נגד רן ארז (שאני אינני ממעריציו הגדולים) לא כוללת רק את ברנע ולא התחילה עכשיו – למרות שבעידוד "רוח חדשה" היא בהחלט תפסה תאוצה בתקופה האחרונה – ראשי ארגוני עובדים זכו לטיפול כזה בתקשורת באופן עקבי, כחלק מהסיקור שרואה בשביתות ובמאבקים מקצועיים איום על הסדר הציבורי וסחטנות של עובדים עצלנים." (רביב נאוה, ע"ש 12.1.2010).
"ההצלחה היחידה של רן ארז היא היותו החסם האחרון בפני הפרטת בתי הספר באמצעות אופק חדש = דוברת. אפס ההישגים של רן ארז הם תוצאה של מדיניות ממשלתית מכוונת מזה 20 שנה, ואין לכך קשר לאישיותו, ול"חוסר הדמוקרטיה" בארגונו. ישנה מדיניות ברורה של השלטון לשבור את ארגוני העובדים הגדולים והחזקים ומשם הדרך להפרטה סלולה". (שירה, ע"ש 22.10.09).
ואכן, מאמצע שנות ה-80 (עסקת החבילה) מתחיל במשק תהליך של הפרטות שמגביר תאוצה מאמצע שנות ה-90. הכפשת מנהיגי עובדים היא רק חוליה אחת במתקפה כוללת ומשומנת היטב נגד העבודה המאורגנת. ההתנגדות למתקפה הזו, החלה מאוחר מדי ומעט מדי. רק שוטה יאמין שארגון המורים אינו על הכוונת.
כבר באמצע שנות ה-80 הופכת העסקת עובדי הוראה מחוץ למערכת לשיטה. "העסקה פוגענית של מורים היא נגע שהולך ומתפשט ככל שבתי-הספר הפרטיים וגם הציבוריים (באמצעות כל-מיני טריקים כמו חברת "יובל חינוך" [בתל אביב]) מעסיקים יותר מורים בחוזים אישיים. מספר המורים בחוזה אישי, שזוכים לתנאי שכר משופרים כתוצאה מכך, הוא מועט ביותר" (רביב נאוה ע"ש 11.8.09 ). ראוי לשים לב לכך ששיטה זו פועלת בבתי הספר הממלכתיים ואלפי מורים ועובדי הוראה מועסקים כך היום. אחת השיטות הבזויות היא באמצעות זכיינים שכאילו משכירים למשרד-החינוך עובדים תמורת תשלום. משרד-החינוך מפעיל דרך הזכיין רכבת שמעלה ומורידה עובדים בכל תחנה, והזכיין שכלל לא מכיר אותם, משלם להם מתוך הסכום שמועבר אליו. לא פלא שבחוזים האישיים עם הזכיין יכול להופיע סעיף כגון זה: " הצדדים מעוניינים ליצור יחסי עובד-מעביד מיוחדים על-פי הסכם זה, ומצהירים בזה כי ההסכם הקיבוצי [עם] הסתדרות העובדים, לא יחול על היחסים שבהסכם זה" ("הצדדים מעוניינים" – בטח…).
האם זה רק מקרה, שבמקביל לתהליך המתואר מתרחשת הידרדרות במערכת החינוך?
למידה והוראה הם תהליכים ארוכי טווח. להתמודדות עם אתגרי המאה ה-21 נחוצים מורים בעלי ראש פתוח, בעלי כושר ריצה למרחקים ארוכים, ומחויבות ליושרה אינטלקטואלית ומוסרית, ללא תלות בבעלי המאה. אלה יגיעו רק עם שכר ראוי עבור משרה מלאה ברוטו בהיקף הקיים היום (יש לדרוש החזר השעות שקוצצו וניתוק ההתניה בין החזר השעות הללו לבין הגדלת היקף משרת מורה), אבל לא פחות חשובים מהשכר, ואולי אף יותר – תנאי עבודה שיספקו ביטחון תעסוקתי ונשימה ארוכה. במילים אחרות – בלי קומבינות, בלי חלטורות, ובלי ישראבלוף..
למרות שתהליך ריסוק העבודה המאורגנת מתרחש עשרים שנה ומעלה מול עינינו, "רוח חדשה", בפרסומיה, מתעלמת ממנו כמו אינו קיים. אז מי יעמוד בפרץ? מול המתקפה המשומנת של מכונת ההפרטות, נשברו ארגונים רבים (הסתדרות המורים). אחרים נאלצו לקצר את קווי החזית (ארגון המורים). רן ארז, על כל חסרונותיו, מבין לפחות את ההקשר הכולל של המאבק, וביחס להקשר הכולל צריך לבחון אותו. לצערנו, לא על כך מנהלת "רוח חדשה" את מערכת הבחירות לארגון המורים.
"רוח חדשה" כשמה ה"ניו-אייג'י", מאמצת את ההגמוניה של הגלובאליזם הניאו-ליבראלי, כאילו היה חוק טבע, ומדברת בשפתו כמובן מאליו. בשפת הגלובאליזם הניאו- ליבראלי קיים מבחן אחד שמבדיל בין נכון ללא נכון – מבחן השורה התחתונה, ובקיצור, מבחן הכסף. בשפה הזאת כל האמצעים כשרים ודיון אידיאולוגי הוא פאסה .
בשפה הנ"ל יכול דודי פרידמן לומר: "אכן נפגשנו עם אנשי עסקים שהחינוך קרוב לליבם. שמענו הערות שלהם על המצע. נפגשנו גם עם אנשי תקשורת ובראשם משרד "ארד תקשורת" אשר אימץ אותנו ללא תמורה". (קפה דה-מרקר, 26.8.09 ) בהתאם, מציג דודי פרידמן את רן ארז כאנטגוניסט, בראיון ל"עבודה שחורה: "התנהלותו של רן ארז היא אנטגוניסטית. הוא מנהל מאבק אישי נגד במקום לפעול בשיתוף פעולה עם משרדי החינוך והאוצר, ולהסכים לשינויים" (ע"ש 22.10.09)
בשפה הנ"ל מנסחת "רוח חדשה" "חזון" אנמי חלול שאיש לא יכול התנגד לו, אבל "יובל החינוך"? ביטחון תעסוקתי? הס מלהזכיר, הס מלהרגיז . בהמשך לדברי פרידמן בקפה דה-מרקר, מתחייבת ר"ח לפעולה דחופה מיד אחרי הבחירות: "יצירת ערוצי תקשורת אפקטיביים עם הצמרת החדשה של משרד האוצר במטרה לקדם את מעמדם של המורים המועסקים בחטה"ב ובחטה"ע (בשונה מאופק חדש)". (תכנית 100 הימים).
בשפה הנ"ל, רן ארז, שאינו מקבל אוטומאטית את ההגמוניה השלטת, נפסל באופן אישי וטוטאלי במתקפה שלוחת רסן. לעומתו, תעשיינים שה"חינוך קרוב לליבם" הם שותפים פוטנציאלים, כמוהם שאר גורמים, שבעודם מקצצים אלפי שעות הוראה פיהם נשבע ש"החינוך הוא בראש מעיינינו".
אפילו מי שמעיד על עצמו סוציאל דמוקרט, מודה: "אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם" – "במציאות חיינו, שבה לצערנו אנשי הון קרובים לאזנו של ראש הממשלה הרבה יותר מאנשי רוח וודאי ממורים, אין ברירה אלא לנסות ולשכנע אנשי הון בחשיבות המאבק לשימורו ולחיזוקו של החינוך הציבורי" (ינקי טפלר, מראשי "רוח חדשה", ע"ש 22.10.09 ).
טפלר אולי עוד לא מבין באיזה מגרש הוא משחק ובאיזו קבוצה, אבל "רוח חדשה" הוכיחה כבר, במהלך קמפיין הבחירות, שהיא מתכוונת לדברים המצוטטים למעלה. אי אפשר להגזים בהגדרת הקמפיין הזה כרצח אופי מתוכנן. לעומת דמותו של ארז בקמפיין, אפילו ליברמן הוא חיית מחמד. אין ספק – גם אם הקול הוא קול דודי פרידמן, הראש הוא ראש אייל ארד (וכסף). אין ספק – היחצ"נים ואנשי המאה החמודים, כבר החליטו את מי הם מעדיפים. תשאלו את נחום ברנע.
והשאלות האמיתיות? אלה מחכות להנהגה אמיצה שאיננה מפחדת לעסוק בהן. נקווה רק שלא יישפכו את התינוק עם המים.
נעמי חיצין, מדריכה בלימודי אזרחות לשעבר, איננה, ומעולם לא הייתה, חברת ארגון המורים.
תגיות: אייל-ארד, ארגון-המורים-העל-יסודיים, דודי פרידמן, נחום ברנע, רוח-חדשה, רן-ארז
קישור קבוע
66 תגובות
Email This Post
17 בינואר, 2010 בשעה 9:08
מאמר טוב עם ביקורת ראויה על ר"ח והשיח שלה.
סיקרתי בשבוע שעבר את העימות הטלוויזיוני בין ארז לפרידמן:
http://www.blacklabor.org/?p=15989
א. גם פרידמן הצהיר בעימות שהוא מחוייב למורים. "המורים הם לא הבעיה", כשנשאל אם יש לפטר מורים כושלים. לחלופין הוא הזכיר את בעיות קיצוץ השעות, השכר,גודל הכיתות וכדומה.
ב. "אפס ההישגים של רן ארז הם תוצאה של מדיניות ממשלתית מכוונת מזה 20 שנה, ואין לכך קשר לאישיותו, ול"חוסר הדמוקרטיה" בארגונו"- מסכים עם החלק הראשון של המשפט ולא עם החלק השני. ברגע שאין דמוקרטיה וארז מתנהל כמו לואי ה-14, "הארגון זה אני", אז ברור שהוא יחטוף על עצמו את הריקושטים. וגם מכאלה שאין להם בהכרח קשר לאוצר ומדיניות ההפרטה שהוא מוביל (נגיד כמוני). לכל היותר פרידמן הוא תינוק שנשבה שחושב שניתן להגיע להסכמות גורפות עם האוצר. אין המצב כך, אבל לטעמי אסור לשלול מגעים עם הגורמים הללו.
ג. "הגלובאליזם הניאו-ליבראלי"-אכן זהו פניה של הגלובליזציה בימנו, אם כי יש ויכולות להיות בה אפשריות חיוביות ואנושיות יותר. אסור לחזור אחורה, אך יש לשנות את המגמה של הגלובליזציה לכיוונים שונים. ואפשר לעשות זאת באמצעות הפוליטיקה, הס"ד, ארגוני העובדים ועוד.
[והבהרה: גם אני לעולם לא הייתי קשור לארגון המורים, לר"ח, לאוצר, ובכלל אינני מורה]
17 בינואר, 2010 בשעה 11:37
מאמר מצויין וממצה של נעמי חיצין.יש לפרסם אותו בכל בית-ספר ומייד,כי נשארו רק 3 ימים לבחירות.
הוא נותן תשובה נהדרת לכל המתלבטים.
לאבי,
אני שמח שאתה מסכים איתי שבסופו של יום מה שקובע זה:"הפוליטיקה,הס"ד,וארגוני עובדים".
17 בינואר, 2010 בשעה 12:01
ובו בזמן מיכאל אני חושב שגם יכול להיות שדרושים התאמות שהזמן גרמן לס"ד, ארגוני עובדים, לפוליטיקה, לחברה, לתרבות, לכלכלה ולדמוקרטיה. בשביל זה צריך להיות תיאורטיקן ואני אינני כזה. אם כי אני מוצא במקומות מסויימים בשטח או לפעמים רק בספרים, הצעות לשינויים כאלה הנדרשים.
כי כמו שאמרתי ההיסטוריה לא חייבת לנוע קדימה באופן ליניארי, בשם הקידמה, כחוק טבע. אלא היא צריכה להיות ספיראלית, כלומר ככזו שחייבת לשלב היבטים חשובים מהעבר בתוך ההוה והעתיד.
17 בינואר, 2010 בשעה 14:11
לאבי,
מה פירוש המילה המכובסת "התאמות שהזמן גרמן"?
המובטלים פחות מובטלים?
הפנסיונרים פחות דפוקים?
ההפרטה חדלה להיות פשע נגד הציבור?
שלטון 20 משפחות הברונים השודדים חדל להיות פשיזם כלכלי?.
בקיצור-על מה אתה מדבר בכלל?
17 בינואר, 2010 בשעה 14:46
לא כל פעם "התאמות"=רפורמות של ביבי. יש פה הבנה שמה שהיום או מחר לא יהיה לגמרי כמו שהיה אתמול. לא צריך להיות מאובנים גם למודלים שונים של ס"ד או דמוקרטיה. המובטלים או הפנסיונרים הם אומללים אם הם חיים במאה ה-21 או במאה ה-19 של מרקס. רק שהזמנים השתנו. אתמול לא היה אינטרנט (גם ם זה לא קשור ישירות לשוק העבודה) היום כן.
אבי
17 בינואר, 2010 בשעה 16:42
תרבות שבה השורה התחתונה = כסף, היא תרבות של אלימות ושחיתות.
בתרבות כזו צריך המורה שכפ"צ כדי להיכנס לכיתה שיושבים בה 35 חבר'ה לייצים, מחוברים בחשאי למסחטות כסף מהדור האחרון, ואוי למי שיפריע להם.
הפראייר, המכונה המורה, צפוי לקבל בסוף השנה הודעת פיטורים, בשל התייעלות, קיצוצים ושאר תירוצים. "רוצה להמשיך לעבוד, טמבל"?, ישאל המנהל ויקרוץ, "יש אולי איזה סידור, איזה זכיין….".
כך הופכים המורים לחלטוריסטים או למתאבדים שיעים, ואלו שיכולים, נסים על נפשם לכל עבר.
ומי האשם תמיד?
הסמרטוט,
האפס,
האנטיפט,
הדמוקטטור,
הפושע,
המנחוס הזה –
שעומד בראש ארגון המורים ומצליח לשמור אותו שלם, כנגד כל הסיכויים.
17 בינואר, 2010 בשעה 17:58
לאבי,
זה מה שאתה עונה לי? "היום יש אינטרנט ובעבר לא"??
או :"המובטלים והפנסיונרים הם תמיד אומללים(ואני מנחש–"גם יהיו").זאת רמת הסולידריות החברתית שלך?…
להזכירך בשבדיה הם הרבה פחות אומללים מאשר בארץ הקודש כי הס"ד שולט שם.
17 בינואר, 2010 בשעה 18:03
להאשם תמיד,
אני מאחל למורים ש"המנחוס הזה" רן ארז יזכה בבחירות ,ושהם לא יפלו בשבי הגל העכור הזה של דזינפורמציה וספינים מבית מדרשו של היחצ"ן אייל ארד.
17 בינואר, 2010 בשעה 18:45
דודי פרידמן, בראיון לע"ש אומר שרן ארז מנהל מאבק אישי במקום לפעול בשיתוף פעולה עם משרדי החינוך והאוצר, ולהסכים לשינויים" .
שינויים-רפורמות ,אנחנו יודעים מי נדפק בסופו של דבר.
מצד שני להתעלם מהפרטת החינוך,שערוריית "יובל החינוך",ונושא בטחון תעסוקתי ואיגוד מקצועי במובן הרחב(הוא לא אמר דבר בנושא סירוס וחיסולו למעשה של האיגוד המקצועי בהסתדרות המורים של וסרמן),גם פה אנו מבינים לאן חותרת ר"ח.
להטיל על רן ארז את האחריות על האלימות בבתי הספר ,זה כבר שיא הדזינפורמציה.
אשתו של בן-דודי,מורה ותיקה ומוערכת,בכלל לא "מרדנית" כמוני,אמרה לי במפתיע לפני מספר חדשים שנמאס לה ושהיא מתפטרת כי נמאס מהתנהלות צמרת משרד החינוך שתוקעת מקלות בגלגלים בכל הנוגע למשמעת,לסמכות המורה.
"אפילו את הפלפונים משרד החינוך לא מאפשר לי להוציא מהכתה",היא אמרה לי בכעס.
17 בינואר, 2010 בשעה 19:38
נעמי היטבת להסביר את רוח חדשה. הנה קישור המחזק את עמדתך
לראשונה גויסו תרומות פרטיות למתמודד על ראשות ארגון המורים
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1143127.html
17 בינואר, 2010 בשעה 19:39
אתה לא חייב לבוא ולפרש כל מילה שלי באופן כזה שמעלה אצלך בדל של חשד שאני לא חושב כמוך. ואז לקפוץ ולתקוף. פשוט לא נעים לעשות דיון ככה. וגם אם אני לא חושב כמוך תשכנע אותי ואל תתקוף. או תבקש הבהרות ואל תתקוף.
אתה אמרת: "המובטלים פחות מובטלים? הפנסיונרים פחות דפוקים?" ולכן עניתי לך את התשובה הכי בנאלית: "המובטלים והפנסיונרים הם תמיד אומללים גם אם הם חיים במאה ה-21 או במאה ה-19 של מרקס". כלומר המצב של להיות מובטל לא השתנה, וזה לא קשור "לזמן". הסביבה השתנתה. ולכן אולי המודל של הס"ד שצריך לאמץ צריך להיות שונה מהס"ד שאנחנו מכירים.
כך גם הניאו-ליברליזם של היום הוא לא בדיוק כמו הליברליזם של אדם סמית'. זו פרשנות מילטון פרידמנית של סמית'. שוב כי הסביבה השתנתה.
וכמו שהדמוקרטיה של היום לא דומה בדיוק לזו של לפני מאה שנה. דוגמא: עד לפני מאה שנה לא נשים ולא שחורים יכלו להצביע בארה"ב. היום זה לא ככה. כי הנסיבות השתנו. ולכן שאני אומר "התאמה לזמן שגרמן", אני בטח לא מתכוון לחזור לשלילת זכות ההצבעה בסגנון המאה ה-19. (כמו שאני לא חושב שצריך לאמץ את הניאו, אם זה לא ברור). אלא שאולי יש דווקא יישום חיובי מסויים של הדמוקרטיה בעבר, שנזנח בימנו.
הבאתי לך את הדוגמא של האינטרנט, שלא קשורה לדמוקרטיה או לס"ד ישירות, פשוט כי לא עלתה לי שום דוגמא אחרת. ורק כדוגמא לסביבה שהשתנתה.
כשהיה לנו דיון בזמנו על "מות העיתונות" שדווקא אתה העלית אז, גם אז לא התכוונתי לדברים אחרים. אמרתי שאי-אפשר להתעלם מהאינטרנט. ולכן גם רשות השידור למשל תצטרך לפתוח אתר לעילא ולעילא.
אבי
17 בינואר, 2010 בשעה 19:47
בערוץ 1 בשעה שבע בערב זה ראיינה דליה מזור מורה החברה בארגון המורים ואזרח התורם לרוח חדשה. העילה לראיון היא תרומות שמקבל איגוד מקצועי לצורך בחירות. המורה התרעמה על התערבותם של בעלי הון בבחירות שהן עניין פנימי של איגוד מקצועי. התורם הסביר שהוא רוצה לשפר את החינוך. האם הוא באמת מאמין שתמיכה בדודי פרידמן תשפר את החינוך? מדובר במורה בעל 7 שנות ותק שהודה שאינו בקיא בזכויות עובדים. איך בדיוק ישופר החינוך עם בחירתו?
איך אפשר להצביע למועמדותו ליו"ר איגוד עובדים כאשר אינו בקיא בנושא שעליו הוא מתמודד? יש פה רצון של בעלי כוח ועוצמה להרוס את האיגוד המקצועי של המורים. זו היתה מטרה שנוסחה בדו"ח דוברת. פרידמן אמור להיות השליח המוציא לפועל מטרה זו. תקוותנו היא שהמורים נבונים דיים כדי להבין את העניין ולהצביע בהתאם להבנתם.
17 בינואר, 2010 בשעה 20:21
הבהלה שאחזה בתומכי ומעריצי המאובן האנושי רן ארז (ראו תוכן המאמר וחלק מהתגובות) היא עוד סיבה להצביע לפרידמן.
"רן ארז איננו חף מטעויות" ?
רן ארז הוא כולו טעות מהלכת. ד"א, האם ארז החזיר את הכסף עבור שעות עבודה הפיקטיביות שנמצא והוכח שרשם לעצמו בעבודה בשלוש בתי ספר (במקביל …) שאני מניח שאינו יודע אפילו את כתובתם ?
ארז הוא גרסה נוכחית, חיוורת, ועילגת יותר של הברפלד שאני בטוח שכל מעריצי ארז תמכו גם באחרון.
17 בינואר, 2010 בשעה 20:32
כתבתי כבר שמשכורתו החודשית של מנהיג הפועלים הדגול רן ארז מתקרבת ל – 40000 שח ?
פירוט חלקי של מעללי רן ארז:
http://www.haaretz.com/hasite
/spages/775393.html
ויש עוד
17 בינואר, 2010 בשעה 20:45
לדן מורה צעיר,
בסופו של יום אתה צריך לחשוב מה אתה רוצה להיות בגיל 40-50 ,מורה גאה עם בטחון תעסוקתי ואיגוד מקצועי חזק, או עלה נידף ברוח תאוות הבצע של חברות כח-האדם.
17 בינואר, 2010 בשעה 22:42
תודה ל-ע' על ההפנייה לספר.
ארגון בראש – תהליך התפתחותו של ארגון המורים העל-יסודיים מאת
עמנואל תמיר
יצא לאור ע"י הוצאת משכל (ידיעות ספרים), בשנת 2009, מכיל 285 עמודים,
עיון » חברה ומדינה
מהו החינוך שאתם רוצים לילדיכם? מי אינו רוצה שילדיו יגיעו להישגים? שיהיו מוגנים ומאושרים בבית הספר?
מדי פעם נשמעים קולות הקוראים לביטולם של ארגוני המורים. המקטרגים טוענים כי לארגונים חלק נכבד בהידרדרות מערכת החינוך ובמעמד המורה בישראל. בספר נבחן מיתוס זה, ומופרך. יחסן של הממשלות למערכת החינוך, האינטרסים והפוליטיקה שמאחורי הקלעים, מוצגים ומעלים תמונה מעוררת מחשבות.
מחקרו המקיף של ד"ר תמיר מצביע על ממצאים מפתיעים. בשונה מהדעה הרווחת, כי "את המורים והארגון מעניין רק עוד קצת כסף ולא החינוך", מצביע המחקר על כך שארגון המורים העל-יסודיים דאג לא רק למעמד המורה, אלא ראה בהתמקצעותו יעד ראשון במעלה. הארגון יצר סדר יום חינוכי, ונלחם בהפרטה הדורסנית שמאיימת לנתץ את מערכת החינוך בישראל.
בחלל המנהיגותי, ואל מול מגמות סותרות שהציגו הממשלות, הפגין הארגון עקביות, ופעל לשיקום מערכת החינוך. למרות הקשיים המרובים, הצליח הארגון לייצר את המחאה החברתית העוצמתית ביותר שנוצרה מאז הקמת מדינת ישראל. סיפורו של הארגון משקף את תהליך התפתחותה של המדינה. ייסודו המאתגר, התמודדותו עם אי-ההכרה, והתמחותו הכלכלית והחינוכית מציגים את מערכת החינוך בצבעים לא שגרתיים.
עמנואל תמיר הוא בעל תואר דוקטור לחינוך מהאוניברסיטה העברית ומתמחה בתכנון אסטרטגי. מלמד במוסדות להשכלה גבוהה נושאים בתחום מינהל ומדיניות החינוך ובהם יחסי עבודה, כלכלת חינוך, משאבי אנוש, ועוד. משמש כיועץ וכיזם של תהליכים ארגוניים חינוכיים בבתי ספר וברשויות מקומיות.
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=688833
18 בינואר, 2010 בשעה 1:16
דן, ידידי הצעיר,
התגובה שלך היא הדגמה חיה של התזה העיקרית של המאמר.
יש לך ביקורת על רן ארז? יפה מאד, גם לי. אבל לבנות קמפיין שלם על "רק לא ארז", הוא מהלך הרסני לא רק לצד זה או אחר, אלא לארגון המורים כולו(וכדאי להזכיר אולי מה עוללה רק לאחרונה גישת "רק לא ביבי" למחנה שמתנגד לדרכו של נתניהו).
בסופו של דבר, צריך לא רק להגיד "מה לא" אלא גם מה כן, ובתחום הזה, אני מצטער להודות, ל"רוח חדשה" יש בעיה. הבעיה הזאת קשה פי כמה כשהם מצהירים שהם, בעלי האופי הנוח – בניגוד לארז הדגנראט – יוכלו לנהל מו"מ עם האוצר בצורה טובה יותר. אם הם מבקשים את אמון המורים, עדיף לאנשי ר"ח להפסיק לספר למורים על עלילות רן ארז הנורא (הם מכירים את כולן, תאמין לי, ויכולים לספר לך עוד) ולהתחיל להסביר איך הם בדיוק מתכוונים לפעול. עד עכשיו התשובות שלהם רחוקות מלספק.
18 בינואר, 2010 בשעה 21:41
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1143354.html
מאמר של מירב מיכאלי
19 בינואר, 2010 בשעה 14:35
כשבודקים את תפקוד ארגון המורים בכלל ושל ארז בפרט ממבט בקונטקסט הרחב, נראה שארז די הצליח ושר"ח מפספסת את העיקר.
כשמאות אלפי עובדים עוברים תהליך הפרטה כאילו היו חפצים;
כשרובם ממשיכים לבצע אותו תפקיד, אבל במקביל לפגיעה בזכויות שלהם ובכבודם חלה אצלם ירידה במוטיבציה ובמוסר העבודה (מחקרים חוזרים ונשנים מאשרים את התופעה. ראו למשל מחקר לאחרונה מזוית חשובה
http://www.notes.co.il/gali/59966.asp הקישור מומלץ לבעלי לב חזק):
כשאפילו עובדי היי- טק מבינים ש -ENOUGH IS ENOUGH והם מתחילים להתארגן –
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?
ElementId=hb20090906_75654
כשתהליך הפרטת העובדים מתפשט לתוך מערכת החינוך במקביל לתהליכים מדאיגים נוספים, שמושפעים בעצמם מאותה רוח אידיאולוגית –
רן ארז, יכל לרשום לעצמו הצלחה, כי שמר על הכוח של ארגון המורים ותרם להאטה של תהליך הפרטת ההוראה, שכבר עכשיו מאיים להפוך את ההוראה מפרופסיה לחלטורה.
במאבק הזה, תוספת שעות למשרת המורה, אפילו שאני למשל, לא מאושרת מזה, עשוי להתגלות כוויתור קטן לעומת ההישג החשוב יותר של שמירה על הביטחון התעסוקתי.
וכאן בדיוק הפספוס של ר"ח. הביטחון התעסוקתי הוא תנאי הכרחי (גם אם לא מספיק) לתפקוד, לשפיות ולהתפתחות של מערכת החנוך, וזה לא מקרה שדווקא בו מתמקד תהליך ההפרטה.
נערי האוצר וכל הממשלות –
מעוניינים ועוד איך לשמור על מסגרת החינוך הציבורי, אבל תוך כדי הקטנת העלות. שבירת ההוראה המאורגנת הוא אחד האמצעים המרכזיים לכך.
במקום הזה נפגשים נערי האוצר עם אנשי העסקים, וברור למה ארז מפריע להם.
למרות האמור לעיל, ומכיוון שר"ח היא גוף צעיר שמתגבש תוך כדי תנועה, אפשר היה לסלוח להם על המסרים הסותרים, על ההתקשרויות התמוהות, וכו'.ובכלל, מי אמר שצריך להסכים על הכל?
אבל בסופו של דבר, אם התיישבתי לטרוח ולכתוב, זה בגלל החלטה אחת אסטרטגית של ר"ח שאיננה ברת סליחה מבחינתי, והעדר ניסיון לא יכול לכפר עליה.
רצח האופי שניסו לעשות לרן ארז הוא, תסלחו לי,
בזיון מוסרי ואינטלקטואלי לכל המורים ולכל אנשי התקשורת שהובילו אותו.
ההחלטה המביכה הזו, שלא ברור על מה באמת היא באה לכסות, איננה מבשרת טובות.
חבל, חבל, שהגענו למקום כזה.
19 בינואר, 2010 בשעה 17:08
הבהרה
"נערי האוצר וכל הממשלות –
מעוניינים ועוד איך לשמור על מסגרת החינוך הציבורי, אבל תוך כדי הקטנת העלות. שבירת ההוראה המאורגנת הוא אחד האמצעים המרכזיים לכך. במקום הזה נפגשים נערי האוצר עם אנשי העסקים, וברור למה ארז מפריע להם".
1. כמעט כל הממשלות בעולם מעונינות לשמור על החינוך הציבורי – כי הוא משמש כלי שליטה (שלא כמו הבריאות, למשל)!
2. הממשלות מעוניינות באותו הזמן גם להקטין עלויות וגם להקטין את עצמאות המורים – עצמאות אינטלקטואלית ומוסרית של מורים מכרסמת בכוח השליטה של הממשלה).
3. מה עושים?
מנסים לנטרל את כוחם של ארגוני העובדים ולפגוע בהוראה המאורגנת. (הרווח כפול – גם תקציבי וגם שלטוני).
5. לפיכך מנסים להכניס לתמונה בעלי עסקים ובעלי הון – ומוכנים להתחלק איתם בדעה תמורת המאה.(בעל ההון בכ"ז לא נמצא בקשר ישיר עם התלמיד ואין לו עליו השפעה ישירה כמו למורה).
6. בעלי ההון לא יכנסו ללא רווח, בצורה ישירה או עקיפה.
כאן נקודת המפגש בין נערי האוצר לבעלי העסקים. וברור למה החתירה שלהם לנטרל ארגוני מורים חזקים.
ר"ח, בתמימות, או במודע, משרתת את האינטרס הנ"ל – קודם כל להיפטר מרן ארז.
על האסטרטגיה שנבחרה לכך כבר אמרתי – ביזיון מוסרי ואינטלקואלי.
נעמי
19 בינואר, 2010 בשעה 17:29
אין המשל דומה לנמשל, מצטערת. יש כאן לטעמי אנאלוגיה מאולצת מהרבה בחינות.
דרך אגב, מפלגת העבודה היתה מתה להשיג הישגים מקבילים לאלה של הארגון.
בניגוד לדרדלה הזאת שנקראת מפלגת העבודה, ארגון המורים חי ובועט, ולא סתם מנסה ר"ח לתפוס בו את ההנהגה.
מה שאתה קורא הגנה על רן ארז, הוא טיעון פולמוסי, שמתעלם מהעיקר ומתמקד בטפל.
זה מה שיש שם, איש שמחזיק את הארגון (לעומת ברק בעבודה) ןקבוצה שלא בוחלת באמצעים כדי לעשות לו דה-לגיטימציה.ומתמקדת במטרה הזאת כעיקר העיקרים.
מה שר"ח עושה דומה לביקורת דמוקראטית כמו שאני דומה למרלין מרלו. ומה שהם מתכוונים לעשות בעתיד מעורפל בערך כמו הסיבות למותה, מי יודע.
ואם אתה בכ"ז מתעקש ר"ח זה בדיוק העבודה+קדימה.
נפלאה בעיניך העובדה…? ובכן פעמים מספר הודית שאין לך מספיק רקע בתחום החברתי-כלכלי, אז מותר לך להתפלא. אתה אדם חכם. בסוף אתה תבין.
נעמי
19 בינואר, 2010 בשעה 17:30
סליחה – הכוונה כמובן למרלין מונרו
19 בינואר, 2010 בשעה 16:42
הטענה שלך היא שהמצב גרוע, אבל ארגון המורים שמר שהמצב יהיה פחות גרוע ממה שיכול היה להיות. ואני אומר את זה בלי ציניות. ואם זו הטענה שלך ("ותרם להאטה של תהליך הפרטת ההוראה"), ובהנחה שהיא נכונה, אז זו טענה מעניינת שמחייבת שיקול נוסף. וזאת גם בהנחה שמתעלמים מסוגיות אחרות.
לגבי סוגיית הדמוקרטיזציה- לפעמים פלורליזם ארגוני (או הכנסת כוחות חדשים) יכול גם להחליש ולשתק ארגון. במיוחד כשהכוחות הפוליטיים היריבים בארגון מכסחים זה את זה במקום לעבוד בשת"פ מול כוחות חיצוניים.
אבי
19 בינואר, 2010 בשעה 17:00
לנעמי ואבי,
אם היו ב"פז" ראשי איגוד מקצועי נמרצים כמו רן ארז באירגון,אוברקוביץ ז"ל בחשמל וייבדל לח"א חיים כץ מתעשייה אווירית,אנחנו לא היינו מופרטים ומושפלים עד עפר ללא עבודה וללא פנסייה כפי שהיננו היום.
19 בינואר, 2010 בשעה 17:06
נפלאה בעיני העובדה שהאנשים הקמים להגנתו של ארז הכוחני והלא דמוקרטי הם גם אותם אנשים שמגנים בכל תוקף ובמקביל התנהלות דומה מאוד של אחד אהוד ברק.
אותם אנשים מציגים את האחד כגיבור המצוי תחת מתקפה מרושעת, ואת השני כאויב המחריב את המחנה מבית. הרי אותן טענות בדיוק יכלו לטעון חובבי אהוד ברק (היה פה אחד כזה, האחיין שלו שי ברוג).
במובנים רבים רוח חדשה זה קדימה ורן ארז זה העבודה של ברק.
בצד האחד מוצר עתיר בקשרים עם בעלי הון, חדירה טובה לתקשורת ורצון להפוך לאלטרנטיבה שלטונית במחיר עמימות אידיאולוגית.
בצד השני מוצר עבש ומעורר אנטגוניזם, שרוב הציבור סולד ממנו.
אף מוצר אינו החלום הסוציאל-דמוקרטי שהיינו רוצים, והשאלה היא מה יותר גרוע: קדימה או העבודה, פרידמן או ארז.
בעיני מפתח אחד לתשובה הוא לא השאלה "איך הם נראים עכשיו" אלא מה הפוטנציאל לשינוי. בחירה בעבודה של ברק או ברן ארז היא במוצר רע שאנחנו כבר מכירים, בחירה בקדימה או בפרידמן היא הימור על משהו שיכול להיות טוב יותר או רע יותר.
ולכן המפתח השני לתשובה הוא הערכת היכולת שלנו להזיז דברים, מעבר לבחירה בפתק זה או אחר.
איתי
19 בינואר, 2010 בשעה 17:52
למי שלא שם לב לתגובה 16
קישור אל מחקר בספר http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=688833
והנה שוב כמה מלים:
"מחקרו המקיף של ד"ר תמיר מצביע על ממצאים מפתיעים. בשונה מהדעה הרווחת, כי "את המורים והארגון מעניין רק עוד קצת כסף ולא החינוך", מצביע המחקר על כך שארגון המורים העל-יסודיים דאג לא רק למעמד המורה, אלא ראה בהתמקצעותו יעד ראשון במעלה. הארגון יצר סדר יום חינוכי, ונלחם בהפרטה הדורסנית שמאיימת לנתץ את מערכת החינוך בישראל.
בחלל המנהיגותי, ואל מול מגמות סותרות שהציגו הממשלות, הפגין הארגון עקביות, ופעל לשיקום מערכת החינוך. למרות הקשיים המרובים, הצליח הארגון לייצר את המחאה החברתית העוצמתית ביותר שנוצרה מאז הקמת מדינת ישראל. סיפורו של הארגון משקף את תהליך התפתחותה של המדינה. ייסודו המאתגר, התמודדותו עם אי-ההכרה, והתמחותו הכלכלית והחינוכית מציגים את מערכת החינוך בצבעים לא שגרתיים."
חבל מאוד שאנשים מרשים לעצמם לעשות אנלוגיות לא נכונות ולחוות דעה בנושא שאינם מבינים לעומק. אזרחים רבים מרשים לעצמם להתרשם אישית ורגשית מאישיותו של רן ארז, ולהשמיץ אותו. זאת תוך התעלמות מן העובדה שיש פה מגמה להרוס את האיגוד המקצועי של המורים.
יותר מדי אנשים שלא מבינים, בוחשים בקלחת הארגון. רוח חדשה בפירוש מנסה להכניס כמה שיותר גורמים לא מקצועיים שיחוו דעה שלילית על הארגון בראשותו של רן ארז.
ואני שואלת:
האם ראוי שבבחירות לאיגוד הרופאים ייבחשו בקלחת אזרחים שאינם מבינים בבריאות וברפואה?
האם ראוי שבבחירות לאיגוד המקצועי של העובדים הסוציאליים ייבחשו בקלחת אזרחים שאינם מבינים בע"ס?
האם ראוי שבאיגוד המהנדסים יתערבו אזרחים שאינם מבינים בהנדסה?
האם ראוי שבאיגוד המרצים הבכירים והזוטרים באוניברסיטאות ובמכללות יתערבו אנשים שאינם קשורים להשכלה הגבוהה ואינם מבינים בה?
האם ראוי שבבחירות לאיגוד המקצועי של המורים העל יסודיים יתערבו בעלי הון עם תרומותיהם, וכול מיני אזרחים שאינם במקצוע, ושאינם מבינים לעומק את הבעיות שאיתם מתמודד האיגוד, ומרשים לעצמם, כתוצאה מהתרשמות אישית להשמיץ את היו"ר. אולי נבחר שחקן קולנוע חתיך ונעים הליכות וחייכן. הוא יזכה לאהדה ציבורית.
וכל מי שחושב שהגיעה העת לשינוי, קרי, החלפת היו"ר, שינוי במקרה זה משמעותו – הרס האיגוד המקצועי והפקרתו לשליטת ההגמוניה הנמצאת בשלטון.
19 בינואר, 2010 בשעה 17:54
לחובבי "הפוטנציאל לשינוי",
ברק הוא מוצר רע כי הוא ביצע השתלטות עויינת על מפלגת העבודה
והפך אותה ל"לא מפלגה" כמו "ישראל ביתינו".
בחירה ברן ארז היא במוצר מצויין כי הוא מגן במרץ על האיגוד המקצועי של המורים.הלוואי עלי ראש ועד חזק כמוהו.אם היה לי "רן ארז",אני לא הייתי מוצא עצמי בשנות החמישים והשישים שלי מובטל וללא פנסייה.
התנהגות דיקטטוריאלית היא רעה תמיד,אבל בחיים בוחרים באפשרי הסביר .עדיף דיקטטור כמו ארז ששוכב על הגדר למען בוחריו מאשר דיקטטור כמו ברק ש"שורף את המועדון" ודואג לאינטרסים האישיים שלו בלבד.
"הימור על משהו שיכול להיות טוב יותר או רע יותר" ,זאת מכבסת מילים שלא אומרת דבר.אם מישהו אוהב הימורים ,שיעשה זאת על חשבונו האישי בלבד.אנשים זקוקים לבטחון תעסוקתי וליחס של כבוד,לא להימורים.
19 בינואר, 2010 בשעה 19:06
למיכאל
תפסה לי את העין המילה "שינוי".
מעניין למה…
וראוי להזכיר כאן-
בזמן שביתת המורים הציג רן ארז את מטרותיה בשפה חברתית מובהקת, הן ברמת המאקרו והן ברמת המיקרו.
הוא זה שהוציא את המורים לרחובות -מתי לאחרונה ראינו כאן, הנהגה ואלפי פעילים שיוצאים לרחובות להפגין על סדר יום חברתי וסוחפים איתם הורים ותלמידים? (המהומה הגדולה על הפרטת הקרקעות לא הצליחה בכך).
צוותי מורים רבים פתחו אתרים בהם התנהל דיון עירני, שהציף שאלות חברתיות גם בהקשרן הרחב ולא רק בהקשר המצומצם של החור בגרוש שבתלוש של המורה.זה לא מובן מאליו בימינו.
ההישג של השביתה הזו אכן נראה על פניו מצומצם – כי מה ב"סה"כ" הושג?
"בסה"כ" הדיפת ה"ריפורמה" הבלתי הפיכה הנקראת "אופק חדש".
"בסה"כ" שמירה על עצמאותו של ארגון המורים (בניגוד להסתדרות המורים).
רק מי שמצמצם את הזום שלו, יכול להתעלם מהכוחות שעמדו מול המורים, שחלקם מצאו את ר"ח ככלי להמשך המאבק.
מי שמתעלם מההקשר הזה, לא יכול להעריך את מה שהושג או לא הושג, ולא יכול להציג אלטרנטיבה אמיתית. (זה שנוצר אנטי-קליימקס אחרי השביתה וחלק מהמורים לא ידעו מה לעשות עם עודף האדרנלין, לא מצדיק חבירה למי שהכוח של ארז הוא לצנינים בעיניהם).
יש מצבים בהם צריך לבחור בין דחוף לבין דחוף מאוד.
לא אני ולא איתי יודעים מה מכל הסיפורים על הארגון נכון ומה מוגזם בעליל.
אם חבר ארגון שבמשך שנים שמעתי ממנו ביקורת עניינית (ואני מדגישה -עניינית), אומר היום שמסע ההכפשה המיוחצן הוא מוגזם ביותר, ושעל סדר היום עומדת עכשיו שאלת עצמאותו של ארגון המורים –
אז בבקשה להירגע כל אלה ש"נפלאה בעיניהם".
זה עכשיו הנושא – עצמאותו של ארגון המורים. נקודה
19 בינואר, 2010 בשעה 18:09
הנה דוגמא לתהליך ההרסני שמתרחש בחינוך. http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1421855 מכרז לשיתוף פעולה בין בית ספר לבין בנק. הכנסת עניני כספים לבתי ספר. מאוד ישפר את החינוך. זה מה שעושה ר"ח, מכניסה תרומות הון לעניני איגוד מקצועי. אני בתור מורה משלמת לאיגוד המקצועי שייצג את עניני החינוך ומקצוע ההוראה. תרומות בעלי הון יובילו למצב שבו בעלי הון יהיו בעלי הדעה באיגוד המקצועי במקום אנשי המקצוע(בעל המאה הוא בעל הדעה). השמצות יו"ר הארגון הנוכחי וההתארגנות נגדו על ידי גיוס תרומות מבעלי הון, זוהי הדרך להרס האיגוד המקצועי של המורים.
19 בינואר, 2010 בשעה 18:14
לנעמי ודליה,
למרות שאני לא מורה ,אני מוחה בתוקף על הנסיון לעשות דה-לגיטימציה למנהיג איגוד מקצועי כמו רן ארז,כמו שהתייחסתי בשאט-נפש לצבועים שתקפו את אוברקוביץ' ז"ל או חיים כץ.
האנלוגיה המזוייפת בין ארז וברק מאד מפתיעה מצידו של אדם "הפועל למען מדינת רווחה".
אני מצטרף בלב מלא למסקנה של דליה:
"וכל מי שחושב שהגיעה העת לשינוי, קרי, החלפת היו"ר, שינוי במקרה זה משמעותו – הרס האיגוד המקצועי והפקרתו לשליטת ההגמוניה הנמצאת בשלטון."
19 בינואר, 2010 בשעה 19:41
אני רוצה להאמין שהנהגת ר"ח, פועלת מתוך תמימות ובורות.
בחייך, טפלר שלדעתי הוא ס"ד כן, מאיים על נערי האוצר שאם לא ילך בטוב, הוא כבר יראה להם מה זה.
אתה מבין, אחרי שהוא כבר עשה להם את העבודה, הם, מה זה, משקשקים מפחד.
זו הבעיה.
נעמי
19 בינואר, 2010 בשעה 19:26
לנעמי,
מה רבות התחפושות שבהן מתחפשים חלאות ההפרטה……
19 בינואר, 2010 בשעה 22:07
אפשר להבין את תחושת האכזבה שלך.
אבל לא סתם המציאו את הביטוי "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות". ובזה בדיוק עוסק המאמר.
1. רן ארז לא צדיק ולא תמים. ואף אחד לא טוען את זה אפילו לא הוא עצמו.
מצד שני הוא לא איזה סטלין כפי שמנסים להציג אותו.
הוא השיג הישגים שבתנאים הקיימים, אין לזלזל בהם.
הנטייה לזלזל בהם מדאיגה אותי.
2. ר"ח מנסה לטעון שלא היו לה אסטרטגיות חלופיות לפעולה?
זה מה שצריך להדאיג אותך ואת כולנו.
כי היו להם, ושלא יספרו סיפורים.
3. שים לב באיזה קלי קלות אתה מוכן להבין את האילוצים של ר"ח.(אתה אפילו לא בודק אותם עובדתית.)
ומה עם האילוצים של רן ארז, מול כוחות ההפרטה בשוק?!
איפה הנכונות שלך לגלות הבנה לאילוצים האלה?
האם כוחות ההפרטה הם בעיניך סיפורי קונספירציה? אין דבר כזה? האם אנחנו חיים באותה ארץ?
אתה יודע כמה אנשים נפגעו ממנה, ללא סיבה מוצדקת? האם אתה יודע מה עושה הפרטה לבן-אדם? קרא בבקשה את הקישור הזה:http://www.notes.co.il/gali/59966.asp
אנחנו מדברים פה על חיים של בני-אדם, אבל האילוצים האלה הם סיפורי קונספירציה?
4. אתה אומר:
"זה נכון שלא צריך להתמקד באיש אלא בעשיה ובחזון, ואני כבר 10 שנים תוהה מה החזון של ארגון המורים הנוכחי ומהם השגיו".
האם קראת את תגובה 16 ?
5. ובקשר לדבריך האחרונים,
קרא בבקשה שוב את תגובה 6 .
אתה רוצה שנאמין לך באמת, שאתה מצפה מרן ארז שיביא לך על מגש של כסף, את מה שהממשלה לוקחת לך מתחת לאף?
זה, סליחה, לא רציני.
על זה בדיוק המאמר, והוא בהחלט נועד לאלה שעדיין לא קבעו לעצמם עמדה נחרצת, כזו שדבר כבר לא ישנה אותה.
נעמי
19 בינואר, 2010 בשעה 21:07
כל כך היה חבל לי לקרוא את המאמר ורוב התגובות הנלוות אליו. אני נכנס מפעם לפעם לעבודה שחורה ונהנה מהכתבות. והפעם התאכזבתי מאוד.
כששמעתי שקמה תנועה לראשות ארגון המורים עם מצע חינוכי וערכי, מתוך תפיסה שלא מדובר פה בסתם וועד עובדים, כאשר האדם העומד בראש ארגון המורים המהווה גם סמל ובמובן מסוים את פניה של מערכת החינוך כלפי עם ישראל, מתנהג בצורה כוחנית ואלימה בתוך הארגון ובניהול מו"מ, הבנתי שמדובר בצעד חשוב.
אני לומד לתעודת הוראה, ותהיתי איך אוכל לחנך את תלמידי לפתור בעיות בדרכי שלום, אם ראש הארגון והנהלותו אינן כפי שאתה מלמד אותנו. והנה קמה לה אלטרנטיבה ובמקום לשנס מתניים ולסייע, נכתבת פה רק ביקורת.
אז חזרתי שוב לאתר של רוח חדשה ומצאתי שוב חזון שאני מזדהה עם רובו ככולו, אני סבור שאין לחכות לגורם/מפלגה שאתה מזדהה עימה במאה אחוז כדי לפעול, כי אז תישאר לעולם בבית.
ונכון, קראתי גם את המאמר בהארץ על התרומות של בעלי ההון, וגם אני נחרד מקשר ההון שלטון וגם אני מיקי רוזנטל(עוד כשהסיכון היה גבוה…), והנושא מטריד ומעסיק אותי רבות. אך כדאי לא להיתמם, אם רוצים להחליף מנגנון משומן כמו של רן ארז השולט לגמרי בכל תהליכי הבחירה בארגון, כאשר היה זקוק להוראה מבית משפט על מנת שתהיה שקיפות, כאשר תומכים של רוח חדשה מאויימים על ידיו, וכאשר ועדת הבחירות מונתה על ידיו, הרי שצריך גם מעט כסף כדי להילחם בו. אז נכון היה רצוי שגיוס הכסף יהיה מעט כסף מהמון אנשים, אבל כנראה שהמון אנשים כמוכם לא תרמו מעט כסף ולכן צריך לגייס גם הרבה כסף ממעט אנשים. זה בעייתי, אין ספק. אך קצת פרופורציות. אין פה קונספירציה של בעלי ההון שרוצים לחטוף את המעוז האחרון הנלחם נגד ההפרטות. ואם מדובר פה במלחמת דון קישוט אין זה רן ארז אל מול בעלי ההון המסוכנים, אלא דודי פרידמן וחבריו אל מול טחנות הרוח של רן ארז השוכר בכספי המורים משרד יחסי ציבור מהיקרים בארץ.
זה נכון שלא צריך להתמקד באיש אלא בעשיה ובחזון, ואני כבר 10 שנים תוהה מה החזון של ארגון המורים הנוכחי ומהם השגיו. אם הייתי רואה שיפור במערכת החינוך, השגת תקציבים ושיפור שכר המורה, הרי שהייתי מוכן לבלוע את הצפרדע הזו ששמה רן ארז כמנהיג ארגון המורים וכראי של פני החינוך שלי. אך כאשר מדובר בהדרדרות ארוכת שנים של מערכת החינוך, בוא ננסה לתת פה הזדמנות לשינוי.
19 בינואר, 2010 בשעה 21:26
לקורא מירושלים,
מה פירוש הביטוי "סתם ועד עובדים"?.אתה נגד איגוד מקצועי שיגן עליך?.חשבת מה יהיה עליך בגיל 40+ אם ירצו לפטר אותך כי אתה "יקר מידי" ויש צעירים מוכשרים שצריך "לפנות להם מקום".מה יהיה על משפחתך?על ילדיך?.חשבת שבלי ועד עובדים תישאר לבד מול כל המערכת,מבוגר יותר וחסר ישע יותר?
באשר ל"הדרדרות רבת השנים של מערכת החינוך" ,אני מזכיר לך שהאחראי הבלעדי זה ממשלות הימין לדורותיהם ש"ייבשו" את החינוך הציבורי,כפי שהם עןשים לגבי הבריאות והרווחה בכלל.
אל תתן למילה "שינוי-רפורמות מיבניות" לבלבל אותך.הממשלה רוצה להפוך את כולנו לעבדים באמצעות סיסמאות כזב.
כדאי שתחשוב פעמיים.
19 בינואר, 2010 בשעה 22:36
"במקום לפעול בשיתוף פעולה עם משרדי החינוך והאוצר, ולהסכים לשינויים" (ע"ש 22.10.09)
ארגון עובדים מנהל מו"מ עם האוצר -כדרך הטבע.
"שיתוף פעולה עם האוצר" -שלא כדרך הטבע.
נעמי
19 בינואר, 2010 בשעה 22:11
לתגובה 33 מדוע אינך מזדהה בשמך? הרי אנו בדמוקרטיה. אז מה החשש להזדהות?
יש אי דיוקים בתגובתך.
משפט זה אינו נכון: "כאשר היה זקוק להוראה מבית משפט על מנת שתהיה שקיפות". יש שקיפות בבחירות לארגון המורים. נוח לר"ח לומר שאין שקיפות. כל מורה חבר ארגון שאמור להצביע בבחירות, יודע את התהליך. התהליך שקוף. לר"ח יש משרד יחסי ציבור שממומן מתרומות, ומבצע עבורו עבודה משומנת. נוח להציג את ארז כמנהל בחירות באופן לא שקוף. ר"ח לא מביאה שום סימוכין לטענתה המצוצה מן האצבע בדבר חוסר שקיפות. המכתב של השופט אינו עדות לחוסר שקיפות.
שנית, כתבת בתגובתך "תומכים של רוח חדשה מאויימים על ידיו" האם רן ארז או נציגיו מאיימים על ר"ח? נראה לי ההיפך. מי שמשמיץ את רן ארז בתקשורת הם ר"ח. לא שמעתי שארז מאיים על ר"ח.
שלישית, פרידמן וחבריו מתנהלים בצורה לא הגונה ולא ישרה. אם הוא רוצה להיבחר, שיתכבד ויפעל לפי הכללים הנהוגים בבחירות לארגון. שיואיל וייבחר לוועד המורים בבית ספרו, שידאג להיבחר כציר לועידת הארגון. כנציג ועד עליו להבין משהו בזכויות עובדים ובחוקי עבודה. הוא לא הטריח עצמו להיבחר לוועד בבית ספרו. מודה במפורש שאינו מבין בזכויות עובדים. הוא רוצה לשנות את כללי המשחק ולשנות את שיטת הבחירות לארגון. הוא רוצה שיטת בחירות כמו בבחירות פוליטיות לממשלה, והוא פועל כך כאשר השיטה היא אחרת. אם הוא רוצה שיטה חדשה, שייבחר בשיטה הקיימת, וינסה להעביר בהסכמה את שינוי השיטה במסגרות הארגון הרלבנטיות.
האמת היא שפרידמן אינו מועמד ליו"ר הארגון. כדי להיות מועמד, עליו להיבחר כציר לוועידה. הוועידה היא הבוחרת את היו"ר. הוא אפילו לא ציר, איך ייבחר ליו"ר? לכן, להציג עימות כביכול בין שני מועמדים ליו"ר הארגון בערוץ הראשון, זוהי הונאת הציבור. העובדה שהערוץ הראשון עושה זאת מלמדת שמאחורי ר"ח יש כוחות שתומכים בה נגד ארז.
אם אני כמורה עם וותק של שבע שנים, חסרת ידע בזכויות עובדים, הייתי מציגה עצמי כמועמדת ליו"ר הארגון, כל העולם היה צוחק עלי. לא הייתי זוכה לכתבות בידיעות אחרונות, לא הייתי זוכה להשתתפות יאיר לפיד בכנסים, לא הייתי זוכה למחמאותיו של העיתונאי המהולל נחום ברנע. העובדה שפרידמן זוכה לבמה בתקשורת מעידה שהוא משמש בידם כלי כדי לסלק את רן ארז. מדובר בבובה שמשתמשים בה לצרכיה של אותה מגמה השואפת להרוס את האיגוד המקצועי של המורים העל –יסודיים. את האיגוד של המורים היסודיים כבר ביטלו.
יש לזכור את כל התביעות המשפטיות שהגיש וממשיך להגיש פרידמן, את הייעוץ התקשורתי והאינטרנטי שהוא מקבל. יש לו מערכת משומנת היטב של כסף שעוזרת לו, ומעידה שהוא משמש כלי בידי כוחות חזקים ממנו. הוא בזכות ויתקו ובקיאותו בזכויות עובדים אינו יכול לשמש אפילו נציג של איגוד מקצועי.
אי אפשר לתלות את חוליי החינוך בארז ואת הבראתם על ידי ר"ח. תמים מי שחושב כך. המצע החינוכי של ר"ח לא מעניין.סביר להניח ששר החינוך לא יעמיק במצע החינוכי של ר"ח ולא יממשו בכהונתו. צריך להבין מהו איגוד מקצועי, מה תפקידו, ולשאוף שימלא את התפקיד שלו הוא מיועד. לדבר גבוהה על מצע חינוכי של ר"ח, זה לא רציני.
19 בינואר, 2010 בשעה 22:28
לאיתי שמציע את אופצית ההימור שיהיה טוב
לקורא מירושליים ששוכח שהכסף אינו אצל ארז אלא באוצר ,
לנעמי בעלת המאמר המדהים וכושר הניתוח החד ,
למיכאל שמתפוצץ ובצדק כי הוא כבר בעומק הפוזיציה .
האופק החדש כבר כאן וכמאה אלף מורים עתידים לאכול את החצץ שכרוך בהפעלתו .
משרד החינוך התחיב להסתדרות לשפר תנאי האופק בדיוק להסכם שיחתם עם הארגון, ולכן אין למשרד החינוך שום מניע שלא להוריד את הארגון על הברכיים בדיוק לגובהו (הנמוך) של האופק .
אין שום הימור איתי, האוצר קלקל באופק כמעט כל סעיף .בזוית הראיה של האוצר תנאי המורים היום הינם טובים מידי והיחידי שמונע מהאוצר לשנותם הינו ארז .אם האוצר היה מבטיח למורים פסטוקים ושקדים ארז מזמן היה לוקח ,אך האוצר סבור שהוא צריך לקחת את הפסטוקים ואפילו את הגרעינים השחורים של המורים .אין ספק בכיוון הזרימה של הפיצוחים .כדי לבלום אותה ארז הוכיח מצוינות ,ודודי ספק יכול .
מסקנה : בעת הזו יש לבלום תנועה יש לבלום שינויים יש לקפוא במקום .
מה לעשות שבמקום להודות לארז על שזה בדיוק מה שהוא עושה , מאשימים אותו בקבעון ,קפאון ובבלימה .
מסקנתי ארז עוד יתגאה בכל סעיפי ההאשמות נגדו כי הם הם שמונעים את כיסוח זכויות המורים בידי המעסיק .
20 בינואר, 2010 בשעה 0:07
אתה מזכיר לי שהיה פעם פוליטיקאי שקרא: "הם מפחדים".
אני לא מצליחה להיזכר מי זה היה.
אתה רואה מה קורה פה? אתה מאשים את הזקנים שהם בבהלה, והם לא מצליחים להיזכר, מי היה הפוליטיקאי שכבר השתמש בקלישאה הזאת לפניך.
אבל מה, 99% בטוח שהפוליטיקאי ההוא הפסיד בבחירות.
וואו, מי זה היה הפוליטיאי ההוא?
טוב, מי שזה לא היה, השיטה ישנה ואפילו לא תמיד מצליחה.
מורה לא כל כך צעירה
20 בינואר, 2010 בשעה 1:21
1. יצאתי לפנסיה ותראה מה קרה.
כל התלמידים יצאו מהפוקוס.
2. אני מבינה שהיצחק שאתה מדבר עליו, הוא יצחק רבין.
3. אכן צוחק מי שצוחק אחרון, חכה בסבלנות.
3. והכי הכי הכי חשוב, סמוך עלי שהתגובה שלך תגיע להנהגת ר"ח כדי שיראו מי התומכים שלהם.
אין מה לאמר מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים.
והדרת פני זקן.
20 בינואר, 2010 בשעה 0:36
הפוליטקאי שאת כותבת עליו בלעג הוא בינתיים זה שצחק אחרון. בפעם האחרונה שבדקתי הוא ראש ממשלה היום.
אני בטוח שבזמנו גם היית מהתומכים האחרונים של הדינוזאור הברפלד ולא אתפלא בכלל אם היית גם מתומכי יצחק "לא יודע מאיפה הגיע הכסף לחשבון בנק שלי" ולבר.
אולי צאי לפנסיה ותני לכוחות צעירים לעשות שינוי.
20 בינואר, 2010 בשעה 3:34
בשעה שאנשים רציניים הולכים לישון, אני התרווחתי מול הטלוויזיה כדי לצפות בסדרה מוקלטת מן ה- B.B.C PRIME "חושפי השחיתויות" עונה 1 פרק 3.
גם אם הגזימו שם לצורך האפקט הדרמטי, ברור למי שקצת מצוי בעובדות, שהפרק הזה מתאר מציאות שצריכה להטריד את כולנו.
("תרצה או לא, החינוך היום הוא עסק לכל דבר" מזכירה מנהלת ביה"ס לאחד המורים).
המחשבות הטורדניות בעקבות הסרט מובילות אותי אנה ואנה, ואני נזכרת בדברי ההנהגה של ר"ח.
במהלך שביתת המורים הגדולה הם היו פעילים, ונדהמו כשרן ארז נענה לצו בית הדין לעבודה, שהורה על הפסקת השביתה. הם מאשימים אותו שבכך עצר את המומנטום.
אולי יש משהו בטענה זאת ואולי לא.
אבל הם בעצמם מודים, שבשלב ההוא ההסטוריה של רן ארז לא היתה בראש סדר העדיפויות שלהם, למרות שהכירו אותה היטב.
אז אם אפשר בבקשה, את ההערות הטהרניות, נא להפנות לכתובת הנכונה.
20 בינואר, 2010 בשעה 4:27
אנא ממך, בבקשה, אל תלשיני עלי לר"ח !
ואת באמת חושבת שמישהו "יצא מפוקוס" כי פרשת ? כנראה שגעון גדלות הוא לא רק בעיה של פוליטקאים.
אני לא מוצא לנכון להדר פניך. מרשה לך גם לא להדור פני. אני אשרוד.
20 בינואר, 2010 בשעה 11:09
ללוני,
הרבה "מחמאות" אתה נותן למורות אבל אפילו לא נימוק אחד מדוע ר"ח עדיפה על ארז.
"תני לכוחות צעירים לעשות שינוי".
מה פירוש הדבר "שינוי" ,איזה תוכן אתה מכניס בפנים,את זה אתה לא מספר לנו ,ואולי יש לך סיבות טובות להסתיר כוונותיך…
20 בינואר, 2010 בשעה 14:50
מכיוון שאינני מכירה אישית את המועמדים משני הצדדים ומעולם לא פגשתי באיש מהם (אני גם לא חברה בארגון, אבל נניח שהייתי חברה) – תמוהים בעיני דבריך:
"אז נכון היה רצוי שגיוס הכסף יהיה מעט כסף מהמון אנשים, אבל כנראה שהמון אנשים כמוכם לא תרמו מעט כסף"
????
מה פירוש כמוכם???
למה מישהו צריך לחוש למהר ולתרום לקבוצת מורים חסרת נסיון, שזה עתה הכריזה מלחמת קודש נגד רן ארז?
ועל מה? על זה שהלכו אחריו בשביתה הגדולה ולדעתם (הלגיטימית כשלעצמה) הוא הכזיב?
על זה פותחים בג'יהאד אישי נגדו כאילו מדובר בשאלה של חיים ומוות, שמצדיקה וויתור על עקרונות, שבשמם מתנהלת כל המלחמה הזאת מלכתחילה?
לא הבנתי, באמת למי אתה מטיף מוסר ונראה גם שלא תטרח לענות.
ובכן, ר"ח יכולה להלין רק על עצמה אחרי שהחליטה לרתום את העגלה לפני הסוסים ויהי מה.
כל כך אצה לה הדרך להיפטר מרן ארז עד שבלי משים הכשירה בעצמה את כל האמצעים.
אני מבינה שר"ח לא מקבלת עצות מאנשים כמוני (ש"לא תרמו מעט כסף", ובטח לא הרבה כסף…), ובכל זאת עצה:
הפוזה של הקדוש המעונה והרפלקס של הקרבן שמטיל אחריות לכל עבר, אינם מכבדים את העניין שלשמו התכנסנו כאן.
כדאי להיפטר מהם לפני שיהפכו להרגל.
נעמי
20 בינואר, 2010 בשעה 15:34
– דברת וברקת משקרים רק בפורים.
– אייל ארד לא תרם לר"ח. הוא פשוט אימץ אותם ללא תמורה. (כנ"ל ברקת)
– דודי פרידמן לא חבר ב"הכל חינוך" הוא לא צריך. הוא נפגש עם תעשיינים באופן פרטי ומתייעץ איתם על המצע.
– ר"ח מתנגדת לאופק חדש, אכן. אבל איך היא מסלקת אותו מהשולחן? לאחשוורוש פתרונים.
– ר"ח אכן איננה שליחת האוצר – ר"ח הזמינה עצמה לשיתוף פעולה עם האוצר, לא להיפך. (תגובה 38).
– המו"מ אכן נכשל בגלל גורמים מבחוץ. באוצר מחכים לחברים משתפי הפעולה מר"ח, למה להם לגמור משהו עם ארז, מה הם פראיירים?
– דודי פרידמן עוד לא במערכת 13 שנה והודה בעצמו שעד השביתה שהנהיג ארז, לא היה לו כל ענין בהתארגנות המורים. הוא לא היחידי.
(ואין הדברים האלה באים להוריד מחלקו של ארז בנידון).
– מגיעה למורים רוח נקייה?
ראה תגובה 45 למשל.
והרי לכם דוגמה, לכל דמגוגיה יש תשובה.
הצרה היא שכל הפיאסקו הזה הוא על חשבון כולנו. למרות זאת אנחנו חוזרים מתרצים את העדר האומץ לבוא ולאמר – סליחה עם כל הכבוד – לא מרפאים מכה במחלה ולא תהיה תפארתכם על הדרך הזאת.
נעמי
20 בינואר, 2010 בשעה 16:42
ועכשיו קצת יותר ברצינות.
כשר"ח מפרסמת במאמר שלה את ההבטחה הבאה(תכנית 100 הימים):
"יצירת ערוצי תקשורת אפקטיביים עם הצמרת החדשה של משרדי החינוך והאוצר",
וכשבארגון מתנהלת מערכת בחירות,
אין מצב! שבמקביל משרד האוצר ינהל עם רן ארז מו"מ בונה פידה.
מי שעושה עצמו לא מבין את העניין הברור הזה, הוא שקרן בעצמו.
אבל ר"ח הפכה כאן לאתרוג החדש.
אחד מחבריה/תומכיה נכנס כאן לבכות על כך שמישהו העיז לבקר את ר"ח. זה מאוד ציער אותו.
בשבילי, מעבר לכל, ר"ח היא סימפטום לחוליי החברה כאן ולא תרופה.
זה מה שמעציב באמת.
ןתודה רבה
נעמי חיצין.
21 בינואר, 2010 בשעה 5:12
זה עכשיו הנושא – עצמאותו של ארגון המורים. נקודה
נקווה רק שלא יישפכו את התינוק עם המים.
כל כך אצה לה לר"ח הדרך להיפטר מרן ארז עד שבלי משים הכשירה בעצמה את כל האמצעים.
במקום הזה נפגשים נערי האוצר עם אנשי העסקים, וברור למה ארז מפריע להם.
הצרה היא שכל הפיאסקו הזה הוא על חשבון כולנו.
נ.
21 בינואר, 2010 בשעה 15:07
1. אני מורה (בדימוס), יש לי תעודת הוראה. הייתי מנחה באזרחות ובמשך שנים רבות סובבתי בבתי-ספר בכל הארץ, ביום בליל בערפל.
הגעתי לבתי-ספר מכל המגזרים, יהודים וערבים והיה לי גם קשר מסוים עם החינוך הדתי.
2. במסגרת הנ"ל פגשתי הרבה מאוד מורים, ובניגוד למיתוס החביב על המורה ככלומניק, שלא נולד אתמול, פגשתי מורים מופלאים רבים – אכפתניקים, בעלי יושרה אינטלקטואלית ומוסרית, ידענים, יצירתיים, ביקורתיים.
3. נתתי לכך ביטוי במסגרות שונות, מרמת התיק האישי של המורה וצפונה.
4. ארגון המורים לא שואל לעצותי, לא מכיר אותי ולא משלם לי על ה"שירות" שאני כביכול עושה עבורו חינם. (אולי אני פראיירית).
5. לא אחזור על כל מה שכתבתי כבר במאמר השבוע – אבל צודק איתי – ר"ח קיבלה פה במה ראויה ביותר. עברתי על כל החומר הנ"ל ואני יודעת מה מצאתי שם ומה לא.
אני גם נכנסת לאתר של ר"ח באופן שוטף, וראיתי במו עיני את העמוד הראשון של ידיעות מרוח שם בדף הבית.
גועל נפש.
6. כל עוד לא הגענו למצב של שבו ש"י מתרצת תירוצים בלשון –
"במציאות של היום אין לארגון מורים יכולת לשבור את תקרת הזכוכית של האוצר וממשלת ישראל …..", דיינו.
התירוץ הזה הוא עלוב ביותר ומוביל ישירות לעניין הבא.
7. עד שרוטמן לא אמר את הדברים במפורש, אני החלטתי רק לרמוז עליהם. ימים יגידו מי הפעיל שיקול נבון יותר הוא או אני.
8. !!!!
טפלר, יסלח לי מבלבל קצת את היוצרות.
לא מדובר בתמיכה תמימה של אנשי עסקים. לחברWה האלה יש אג'נדה.
אני מעריכה פי אלף את לאוטמן, שמדבר גלויות, על פני התרצנות העלובה של ר"ח.
זכותם של אנשי עסקים להאמין שחינוך כמו כל מוצר צריך לדעת לנהל, ושצריך לנהל אותו כמו כל עסק, ושזה מה שאנשי עסקים יודעים לעשות ושזה מה שיציל את החינוך הציבורי. זכותם לחשוב שביטחון תעסוקתי זה לא נכון ניהולית (כל המחקרים מוכיחים אחרת, שיהיה). (קחו דוגמה מבריטניה שהיא המודל שמשמש עדיין דוגמה לאנשי העסקים כאן בכל תכניות החינוך הגרנדיוזיות והכאילו מקוריות שלהם – בריטניה הגיעה למצב שהיא מיבאת מבחוץ מורים לאנגלית).
9 . אבל אני אומרת כאן שר"ח אפילו לא עומדת בסטנדרטים האלה של אמינות.
תגידו לי בבקשה מה יהיה אם רן ארז ינצח, ולא מתקבלת התשובה הקלאסית של פוליטיקאים "אנחנו ננצח".
תענו בבקשה לרוטמן – מה קורה ארז זוכה? האם התסריט של רוטמן מצוץ מהאצבע?
תתחייבו כאן שתמשיכו לפעול כאופוזיציה לוחמת בתוך ארגון המורים?
את זה וילנאי כנראה לא שאלה אתכם.
ורמז אחרון – למי יש עניין בפיצול ארגוני המורים?
נ.ח
21 בינואר, 2010 בשעה 15:32
כמה פעמים עוד נגיד לך את זה טפלר ובאיזה שפה?
1. תפיסת אנשי העסקים את החינוך הציבורי איננה תפיסה ס"ד. הם לא ישברו שום תקרה, לא מזכוכית ולא מבטון בשביל סדר היום הס"ד שלך, ולא יעשו לך את זה עוד בחינם.
אתה עושה איתם עסקה שבה אתה הצד התלותי והמחוייב. הם לא חייבים לך כלום.(את עובדתיות העסקה כבר אישרת כאן וקודם לכן).
2. כמה פעמים צריך להסביר שמושג ה"חינוך הציבורי" איננו מושג ס"ד כשלעצמו?
כל משטר מכל סוג רוצה "חינוך ציבורי" (ותרשו לי לא להיכנס לדוגמאות). לפעמים הוא מוכן להתחלק בו עם אנשי עסקים, שבלי רווח לא יכנסו לשותפות הזאת. ס"ד לא מוכנה לכך, בדיוק כמו שש"י לא עובדת בשביל אף טייקון.
נ.ח.
21 בינואר, 2010 בשעה 15:52
יותר מזה נעמי,
אין מקום גם ל"בתמיכה תמימה של אנשי עסקים".ממתי למעסיקים ומעבידים יש זכות להתערב בכלל באיגוד המקצועי של העובדים?מה לחמור במרק פירות?
24 בינואר, 2010 בשעה 15:08
הכנסו וקראו, ס"ד עאלק
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1194306&utm_source=walla.com&utm_medium=email&utm_content=text&utm_campaign=Daily_mail
24 בינואר, 2010 בשעה 15:28
אתר ע"ש היה אמור לבחון את הבחירות לארגון, בהקשר לדיון הס"ד שאמור להתנהל בו.
אין זה מתפקידו לתת במה "מאוזנת" ליח"צני הצדדים.
(ראינו ביום חמישי איך נראית תגובה לא מיוחצנת לעומת תגובה מיוחצנת של אותו אדם).
24 בינואר, 2010 בשעה 16:44
קראתם את הקישור בתגובה 52 , או שהתעצלתם.
פרידמן, לא רק מודה שם בקשרים עם אנשי עסקים אלא –
הופך את זה לאידיאולוגיה.
אז כשרן ארז מדבר על הקשרים החיצוניים של ר"ח, מעניין מי משקר.
אבל באתר הס"ד הזה, מאזנים מאזנים מאזנים.
24 בינואר, 2010 בשעה 18:06
למורים המתלבטים,
בשמחה רבה אני מביא ציטוטים נבחרים מתוך מכתבו של דודי פרידמן בדה-מרקר מה 26.8.09 .
"עם זאת, הקמת תנועה שחברים בה אלפי מורים, חיבור עם אנשי חינוך מובילים, יועצי שכר, אנשי תקשורת ועסקים – מוכיחה שיש לי את היכולת להנהיג את הארגון. נערי האוצר הם לאו דוקא "כרישי האוצר". בסופו של דבר מדובר באנשים אפילו צעירים ממני. לא צריך להיות רק כוחני בשביל להציל את ארגון המורים. צריך להיות מנהיג. צריך להיות בעל רוח של שיתוף פעולה וצריך להעזר באנשי מקצוע כשנשב מול משרד האוצר והחינוך.בנוגע לסוגיית התקשורת וההזדהות עם קהילת העסקים, אנחנו מאמינים בשיתוף פעולה. אנו מאמינים שהדרך של בריחה משיתופי פעולה, הפכה אותנו המורים לקורבן האולטימטיבי, ולא הובילה אותנו עד כה לשום הישג. באיזה הישג יתהדר הארגון? אכן, נפגשנו עם אנשי עסקים שהחינוך קרוב לליבם. . נפגשנו עם אנשי תקשורת ובראשם משרד "ארד תקשורת" של איל ארד, אשר אימץ אותנו ללא כל תמורה. גם מהם גיבשנו המלצות. אבל כל אלו היו הערות על מצע שנכתב ע"י המורים. עשרות המורים שנענו ליוזמה הצליחו לגבש מצע משותף.לא ניתן לשתף את כלל הציבור בקבלת החלטות, אבל לשתף את חברי המועצה(47), או את חברי הועידה (הנציגים הבית ספריים, כ550) – זה בהחלט משהו שאנו כותבים בתוכנית שלנו. אנו מתכוונים להפוך את הארגון לדמוקרטי, לארגון המתנהל ביושר ולשנות את שיטת הבחירות לכזו המאפשרת לכל מורה להצביע – ולהשפיע. אני מבטיח לך שעם תמיכת המורים מהשטח שיש לנו כיום, ובוודאי לאחר שנזכה, אם נחליט להשבית את המערכת הרי זו תהיה השבתה הרבה יותר כואבת . להזכירך, שביתה של חודשיים ובסופה שום הישג מהותי. מי מאנשי האוצר, החינוך, הממשלה או התקשורת יתייחס ברצינות לארגון המורים? פצצת האטום שלנו הוטלה, אבל שום דבר לא הושג לאחריה.
מי מבין את גיבוב הדברים האלה?
24 בינואר, 2010 בשעה 20:36
תודה לנעמי, שהודתה שאיננה חברת ארגון המורים. אני חבר הארגון זה 17 שנים.
מקריסת בריה"מ וגרורותיה הרוויחו בינתיים בעיקר ארה"ב, הגלובליזציה והקפיטליזם העולמי. זה חבל, זה עצוב, זה אפילו נורא.
ואף על פי אני מברך על כך, שבריה"מ שייכת להסיטוריה.
ההתנהלות של רן ארז ואנשי שלומו גם היא תהיה שייכת לדף אפל בהיסטוריה של ארגון המורים, ועלינו לעבוד קשה, כדי שאנחנו, חברי הארגון, נהיה יורשיו, ולא בעלי הון ואופורטוניסטים משתפי פעולה עם אוצר נאו-ליברלי. ככל שיהיו יותר אנשים טובים ב"רוח החדשה", כך ייגבר הסיכוי לכך.
24 בינואר, 2010 בשעה 20:42
לשני,
הנאמר על ידך בא מהלב,אבל אל תשכח "שבעלי הון ואופורטוניסטים משתפי פעולה עם אוצר נאו-ליברלי"
נמצאים בר"ח.
יש לך הבחירה בין ארז הידוע לטוב ולרע ,לאנשים שמצהירים שישתפו פעולה עם בעלי הון והאוצר.
24 בינואר, 2010 בשעה 23:14
מעולם לא נחשבתי לקשת תפיסה, ומאחר שאתם המורים, עליכם הראייה.
תסבירו לי בבקשה, מה פה לא ברור?
וועדי עובדים נבחרים, אכן מגיעים להסכמים ולהבנות עם גורמים שונים ומשונים. הם עושים זאת כדי להשיג את מטרות שולחיהם, ומתוך חישובי אילוצים ומחיר.
לשם כך בדיוק נבחרו.
כאן מדובר בעניין אחר לחלוטין!
דודו פרידמן מערב גורמים עסקיים חיצוניים!
בבחירות פנימיות לארגון עובדים!
עוד לפני שנבחר!
והוא עושה זאת כדי להיבחר!!
בקפה דה-מרקר הוא אומר:
"אכן, נפגשנו עם אנשי עסקים שהחינוך קרוב לליבם. שמענו הערות על המצע. אבל כל אלו היו הערות על מצע שנכתב ע"י המורים".
מישהו יכול להסביר מה פירוש הדבר שאנשי עסקים מעירים הערות על מצע שנכתב על-ידי מורים, כחלק מהליך בחירות פנימי?
(ומה עושה שם המילה "אבל"?).
לפעמים מתרץ פרידמן את עירוב הגורמים החיצוניים, באילוצים שנכפים ע"י ארז.
אבל הנה, ראו זה פלא, יש גם אידיאולוגיה מאחורי כל זה שהוא מאמין בה, ואפילו מתפאר בכך.
והוא עדיין לא נבחר!
מה שייך פה ברה"מ? עוד פעם ארז הוא סטלין?
אם תמשיכו ככה, במקום ארז תקבלו את הסאב-פריים.
כי דודו פרידמן במחילה אינו מגלה הבנה מספקת בתחום שאליו הוא מכניס את ראשו.
אם ככה הוא מתחיל וככה הוא מלמד, מה יהיה אחרי שייבחר?
(וראה – מפלגת ד"ש, שינוי, הגמלאים, וכד', גם הם היו אנשים טובים שרצו רק טוב).
אוי ווי.
זה טוען בחיטין וזה עונה לו בשעורין.
24 בינואר, 2010 בשעה 23:29
דודי פרידמן לא בחל בגיוס גורמים עסקיים, כדי להבטיח שלא יצוצו מועמדים נוספים מול רן ארז.
לכן הוא הסכים לאימוץ ע"י אייל ארד, ולא הסתפק בפחות מזה. לכן הוא הפעיל אסטרטגיה כוחנית, והביא את המצע שכתבו מורים לאישור אנשי העסקים, הכל כדי להיבחר בכל מחיר ולחסום מועמדים אחרים.
מי שנתן לזה לקרות – צריך עכשיו לבחור בין רן ארז לדודי פרידמן.
זה כל הסיפור.
שיהיה לכם לבריאות.
וחבל שהמורים מגלים נאיביות וחוסר יכולת לקרוא מפה, ואפשרו לכל זה לקרות.
זה מה שאתם מספרים לנו פה, שמכל חברי הארגון, לא היו מועמדים ראויים אחרים?
25 בינואר, 2010 בשעה 0:23
לאורי שני, אתה יודע מה? בוא נלך על ברה"מ.
אתה שמח שהיא נפלה?
אני מצטערת – על איך שהיא נפלה.
כי צריך לדעת גם איך להפיל.
וכי מה יש שם עכשיו בברה"מ הקורסת?
בוא קצת נדבר על זה.
אתה יודע מה הולך ברפובליקות שהשתחררו מברה"מ –
למשל, בגרוזיה? בארמניה? במולדביה?
אז זהו, הפלנו?
וברוסיה "אמנו" יש דמוקרטיה?
הקשר בין האופן שבו נפלה ברה"מ לבין "הרוויחו בינתיים בעיקר ארה"ב, הגלובליזציה והקפיטליזם העולמי", הרי איננו מקרי.
אז זה מה שאתה מציע לנו במקום רן ארז?
למה צריך לבוא במקומו מישהו שלוקח מצע שכתבו מורים לעיונם של אנשי עסקים? ולמה הוא עוד מציג את זה כהישג ראוי להשתבח בו?
כי בכך הוא השיג לעצמו יתרון על מועמדים אפשריים אחרים, אולי ראויים ממנו?
אפשר לקבל תגובתך על כך?
נעמי
25 בינואר, 2010 בשעה 9:26
ל-58 ,
כתבת "ועלינו לעבוד קשה, כדי שאנו בארגון, נהיה יורשיו, ולא בעלי הון ומשתפי פעולה עם אוצר נאו-ליברלי."
עם הרציונל שלך נראה לי טבעי הרבה יותר שתפעל באירגון המורים עם אנשים כמו שושי פולטין או ענת שניידר,ולא עם אנשי רוח חדשה שמשאת נפשם היא שיתוף פעולה עם האוצר הניאו-ליברלי.בהצלחה.
5 במרץ, 2011 בשעה 11:25
ערוץ 10 יפצה את יו"ר ארגון המורים רן ארז ב-40 אלף שקל
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=hr20110301_6318649
18 ביולי, 2020 בשעה 5:51
18 ביולי, 2020 בשעה 5:51
18 ביולי, 2020 בשעה 5:52
18 ביולי, 2020 בשעה 5:52