חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

רן ארז או דודי פרידמן – העימות

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 14.01.10 5:08

מי ייבחר להיות יו"ר הנהלת אגון המורים העל יסודיים.  שני המתמודדים השתתפו בעימות טלויזיוני בערוץ הראשון
צפה וכתב: אבי לביא

ביקורת טלויזיה – "מסיבת עיתונאים" ,יום ד – 13 בינואר 2010, 20:30, ערוץ 1

העימות שנערך בערוץ 1 בין דודי פרידמן, ראש תנועת "רוח חדשה" בארגון המורים, לבין רן ארז, יו"ר איגוד המורים הנוכחי מאשרר, בראש ובראשונה, את החשיבות של השידור הציבורי הנמצא – בדומה למערכת החינוך- במצב של חולי מתמשך.

דברים דרמטיים במיוחד קשה היה למצוא בעימות, במיוחד לא למורים שמעורים בסוד העניינים. מה גם שלצדדים המתעמתים הייתה הזדמנות קטנה להשיב ישירות אחד לטענות השני. העימות נסב בעיקר סביב שאלות שמנחי העימות, מנשה רז ואפרת זמר, הפנו למתמודדים.

פרידמן וארז, איש איש ויתרונותיו וחסרונותיו.  פרידמן מביא איתו את החזון והערכים, את הגיל הצעיר ואת הכמיהה לשינוי.  ארז מציע את ניסיונו הניהולי הרב, את התמודדותו ארוכת השנים עם מאבקים, את המגעים מול הגורמים השונים מחוץ לארגון, ואת היתרון של יו"ר מכהן.  ברור גם שארז איננו האחראי לכל הנגעים שפשו במערכת החינוך- גם אם לא הצליח לרסנם.

ישנה טענה מרכזית שהטיחו המתמודדים איש ברעהו.  כל אחד מהם טען שיריבו פועל לקידום אינטרסים זרים. שבשיתוף משרד האוצר הם נותנים יד לתכנית רפורמה בחינוך שמעלה את נטל המשימות למורה, באופן שאיננו פרופורציונאלי לתגמול שהוא מקבל עליהם.  זאת בדומה (לטענתם) לרפורמת "אופק חדש" של "הסתדרות המורים" המתחרה, שאותה היא החלה ליישם בבתי הספר שלה בשיתוף עם האוצר.  כך, טען פרידמן, התכנית "עוז לתמורה" של ארגון המורים דומה במובן זה לתכנית המקבילה "אופק חדש" של ההסתדרות.  השוואה בין פרטי שתי התכניות עשויה להפריך או לאשר בקלות את טענותיו של פרידמן.  ארז טען מנגד שפרידמן חבר בתנועת "הכל חינוך" שלה תורמים בעלי הון כמו דברת, ומכך משתמעת מחויבותו ליישם את רפורמת "אופק חדש" גם בארגון המורים.

בעימות הנוכחי הסיסמאות הגדולות מהשביתה הגדולה של המורים ב-2007 על שיפור מערכת החינוך כמעט ונעלמו.  ארז הצהיר חגיגית ש"הביטחון התעסוקתי" של המורה עומד בראש מעייניו, ושבשמו הוא יצא כל פעם מחדש לשביתות המסורתיות של ה-1 בספטמבר.  פרידמן החזיק החרה אחריו וטען שהמורים אינם הבעיה, אלא שלא ניתנים להם הכלים ללמד.  הוא הדגיש גם שתנועתו לא מעוניינת להרוס את ארגון המורים אלא רק לשנות את הנהגתו.  זה לא מפתיע, כיוון שלארגונים רבים קיימת הנטייה לשמרנות ולא להמצאה של עצמם מחדש.

מהדברים שנאמרו, בעימות הנוכחי לפחות, ניכר שהיה להם צורך לצייר עצמם בעיקר כנציגים של ארגון עובדים סקטוריאלי, שפחות עוסק בנושאים הרחבים של החינוך  ושעסוק יותר ברווחת המורה ובתנאי העסקתו. אולי זה מעיד פחות על עצמם ויותר על המורים שאותם הם מייצגים.  כמובן שאין בעיה עם ארגון שמשמש כארגון עובדים, ואדרבא.  אך ההוראה היא גם פרופסיה שלא ניתן לנתקה מהחברה והסביבה בה היא פועלת.  האם ארגון המורים נפל לבור שכרה לנו העידן שבו "הכול אישי" ושבו האידיאל הוא העשייה לביתך?

הדברים קשורים בטענה עקשנית שרואה בארגון המורים ארגון של איש אחד, בדמותו ובצלמו של רן ארז. בהנחה שהטענה נכונה השביתה הגדולה שינתה במעט את המגמה הזו והעלתה כוחות אחרים, צעירים יותר, שקראו תיגר על ארז ומנהיגותו.  השביתה הייתה ביטוי לאיזושהי מצוקה שרחשה בשטח זמן רב לפניה – ולא רק אצל ציבור המורים.  היא הצליחה לרתום אליה ציבור רחב להפגנה הגדולה בכיכר רבין בת"א לרגע אחד קטן של חסד.

ואולם דווקא ההפגנה הזו היא המיעוט שמעיד על הכלל.  ארגון המורים לא הצליח להביא לשיתוף המורים והציבור הרחב במאבקים הצודקים שלו.  הציבור והתקשורת רוצים שינוי ומחפשים את המלאך הגואל אותם מכל רע.  הם כבר מזמן הפסיקו לחפש אותו בפוליטיקה וגם רן ארז מבחינתם לא סיפק את הסחורה.  אך אותו ספק מרחף גם מעל פרידמן.  ספק שיכול להיות אויבו הגדול ביותר.  האם יצליח להיבחר למשרה הנחשקת?  האם יקדם משם את השינוי המיוחל? האם יוציא אותנו מהאדישות ומתרדמת החורף הארוכה?

 

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , ,

23 תגובות

  1. שושי פולטין :

    האבסורד הוא שאף אחד מהנ"ל עדיין לא מועמד לראשות הארגון.
    מבנה הבחירות הוא כזה שכל אחד מהמתמודדים אמור להבחר בראש ובראשונה בבית ספרו, אחר כך מבין הצירים של בתי הספר נבחרים צירי המחוז למועצת הארגון ורק חברי מועצת הארגון הם אלו שבוחרים מביניהם את ההנהלה ויו"ר הארגון.
    ברמה העקרונית יכולים להציג עצמם מועמדים נוספים לראשות הארגון בשלב שלאחר בחירת חברי המועצה.

  2. לקסי :

    שושי,

    אולי המורים לאזרחות יתאגדו וייצרו איזושהי שיטת בחירות טובה יותר?

    "על הדרך" הם גם יקחו את ראשות הארגון 🙂

  3. ל רפי :

    חברים,
    מיעוט התגובות על דווח זה עד כה, מעיד עדות נוספת על הפרובלמטיקה של נושא החינוך ושל אירגון המורים. לדידי המשפט החשוב ביותר בדווח כולו הוא "…מהדברים שנאמרו, בעימות הנוכחי לפחות, ניכר שהיה להם (למתמודדים – ל.ר.)צורך לצייר עצמם בעיקר כנציגים של ארגון עובדים סקטוריאלי, שפחות עוסק בנושאים הרחבים של החינוך ושעסוק יותר ברווחת המורה ובתנאי העסקתו…".
    כאן קבור הכלב.
    כל עוד יעסקו המורים בסוגיות פרופסיונאליות גרידא או בעיקר, יהיה הויכוח העיקרי שלהם עם משרד האוצר, ויכולתם להשפיע על החינוך בכלל ועל תנאי העסקתם בפרט – מינורית. יתכן שאחת הבעיות הסמויות העומדות כיום בפני שני המתמודדים, היא הספק של הציבור לגבי המורים, והצפיות משר החינוך החדש, שטרם הפכו לאכזבה. ספק זה יוצר להערכתי – בצדק או שלא בצדק – אדישות ציבורית ביחס למאבק על ראשות אירגון המורים, ומכאן מעניק יתרון התחלתי מסויים לסטגנציה, דהיינו: לרן ארז.
    פרידמן שגה בויכוח הפומבי מול רן ארז, על שלא שינה את מהותו של הדיון המרכזי, שהוא לטעמי התפקיד של ארגון המורים בשינוי יסודי של מערכת החינות העל-יסודי בישראל. סוגיה משלימה לקודמת, היא כיצד יעשה זאת.
    אין ספק שהגורם הממלכתי המופקד על החינוך ועל תכניו הוא משרד החינוך, אבל לדידי גם אין ספק שכשלי התוכניות של שתי שרות החינוך האחרונות נבעו בעיקר מהשארתם של המורים מחוץ למעגל עיצוב השינויים ודרכי יישומם. אין סיכוי שמהלכים כאלה יצליחו ללא שותפות המורים והרתמות מלאה שלהם למאמץ.
    היקף הליקויים במערכת הוא עצום ונוגע לכל תחומי העשייה העקריים: תכנים, יעדים, תנאי לימוד, דרכי הערכה, משמעת, מעמד המורים ושכרם, רמת המורים וההוראה, הפערים, התקציבים והניהול בכל הרמות. לפיכך, רק טיפול מערכתי יוכל להתמודד עם הסוגיה ורק תוכנית רב-שנתית וארוכת-טווח, שתוגדר כתוכנית לאומית ותזכה בתמיכה תחיקתית חזקה מאוד של הכנסת ובתמיכה מעשית של הממשלה תוכל להביא למפנה הדרוש.
    אחד הקשיים הגדולים בחינוך הוא שמדובר בתהליכים בעלי קבועי זמן ארוכים. לכל אזרח במדינה, למעשה רק סיכוי אחד בחייו לעבור דרך כור ההיתוך של בי"ס על-יסודי טוב, ולהפיק ממנו את המירב. כל תלמיד שאינו זוכה לכך כיום, הוא בפוטנציה אזרח שהוכשר פחות טוב לבגרותו ומכאן גם שיהיה קרוב לוודאי פחות מועיל ופחות טוב מחר. תוחלת החיים ההולכת וגדלה במהירות (יחסית) בדור האחרון, מדגישה חשיבות עניין זה עוד הרבה יותר.
    המורים לא יוכלו להשיג שיפור משמעותי התדמיתם, במעמדם, בשכרם ובתנאי עבודתם (כול אלה שלובים יחד), אם לא יצרו שינוי בתודעה הציבורית שהם אינם עוד סקטור מקצועי שהמוקד העניין הבלעדי שלו הוא שכר. רק אם יחברו לדרישות שכר מוצדקות תכנים נוספים שעיקרם תמורות איכותיות יותר, יוכלו לזכות בשני הדברים גם יחד ובכל מה שמתלווה להם מסביב. רק כך יוכלו "להכניע", אם לא יצליחו לשכנע, את האוצר בצידקת דרכם.
    מאבק המורים חייב להתמקד בשאלה מהן התפוקות שעליהם לתת בתמורה לשכר משופר. מול האוצר, תפוקות אלה עלולות להמדד, כפי שראינו בעבר, בשעות פרונטליות, בעבודות בית ברות מדידה, בצימצום חופשות, ביום לימודים ארוך ועוד. אלה אינם פרמטרים חינוכיים או לימודיים, צוהסטת הויכוח אליהם הוא שגיאה; שגיאה של המערכת החינוכית ושגיאה של אירגון המורים. התפוקות בהן יש להתמקד הן איכותיות. יש להגדירן בזהירות רבה, מתוך בחינה מקצועית פדגוגית חינוכית ולימודית, ולא עפ"י קריטריונים כלכליים מקובלים. ויש גם להציע את דרכי מבחן אובייקטיביות וברות מדידה בכדי להוכיח בהן הישגים מתמשכים. החינוך אינו מהפכה אלא תהליך מתמשך, ושינויים ניכרים בו יושגו אך ורק בתהליך מתמשך של שיפור מתמיד.
    עדיין לא מאוחר להפוך את הבחירות הקרובות בארגון המורים לנקודת מפנה משמעותית. מתמודד שישכיל לעשות זאת בראש וראשונה בעיצוב תפיסה ודרך חדשות, יהיה בעיני המתמודד הראוי לעמוד בראש הארגון. אם לא יגובש שינוי כזה, אין למעשה חשיבות רבה לשאלה מי יעמוד בראש הארגון. הדיון ימשיך להתנהל מתוך חוסר עיניין ציבורי סביב הצורך להגדיל "עוד קצת" את העוגה הצמוקה הקיימת, תוך עטיפתה מפעם לפעם של המציאות הבעייתית המתמשכת בנייר צלופן צבעוני ומרשרש אך חסר תכלית.

  4. מיכאל לינדנבאום :

    ל-ל רפי,
    ארגון המורים דרש כיתות של 20 תלמידים,והחזר כל שעות הלימודים שנגנבו על ידי האוצר.המשטר הימני הריקציוני מסרב לעשות את המינימום לשיפור מצב החינוך ואתה עוד בא בטענות לארגון המורים ,שתפקידו,ובצדק, לדאוג לרווחת המורים?
    אולי ה"מודל" הרצוי בעיניך זה מה שקרה עם אופק חדש,הסתדרות המורים והבגידה של ווסרמן במורים תוך התמסרות טוטלית לאוצר?
    המשטר הימני "מייבש" זה עשרות שנים את הבריאות ,החינוך הרווחה והתשתיות הציבוריים.מה שמעניין אותו ,זה להפריט כל דבר,לשבור את האיגודים המקצועיים ולבזוז נכסי ציבור לטובת הפשע האוליגרכי המאורגן.
    מדובר על ימין טורף אויב הציבור–שכחת את זה ?

  5. למיכאל :

    אני לא חושב שאני או רפי באנו להאשים רק את ארגון המורים ואת רן ארז. אין צדיקים בסיפור הזה, וגם אנחנו כציבור טובלים בשרץ.

    כולנו מכירים את האוצר ואת התהליכים ההרסניים שהוא מייצר. רק לטענתי לא כל הכוח נמצא באוצר. פוטנציאלית הוא נמצא גם במקומות אחרים, כמו הארגון, הציבור, המורים עצמם וכדו'. רק כמו שרמזתי הגורמים הללו נפלו באותו בור שהאוצר בעצמו חופר "העשייה לביתך". וכך בעצם כולם חופרים לעצמם את הבור. אני מדבר פה על דמוקראטיה, על אחריות וסולידאריות שהפכו למילים גסות, ובכל מקום.

    וכשאתה מדבר על "רווחת המורים" איך אפשר לדבר על רווחתם כשהם יוצאים מהכיתות תשושים כאילו הם ברחו בג'ונגל. אז רווחת/מעמד המורה זה שם חמקמק. המורים חייבים להיאבק מערכתית בבעיות המשמעת, הכיתות הגדולות ובשאר מרעין בישין שמונעים מהם לממש את עבודתם כמורים שמקנים ערכים והישגים לתלמידים.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    ל-5 ,
    אני לא מקבל מונחים כמו "אנחנו כציבור","כולם חופרים","דמוקרטייה" וכדומה.
    לא לשכוח שהכח,וכל הכח נמצא בידי משטר הימין הריאקציוני.האוצר הוא סך הכל שכיר חרב של ביבי וקודמיו מאז 1977 .
    "בעיות משמעת,כיתות גדולות ושאר מרעין בישין",לא המורים יצרו אותן ,אלא ממשלות הימין.בידיהם כל המנופים.
    איך שוכחים לפעמים בע"ש שהכל פוליטי?!

  7. שושי פולטין :

    ללקסי,
    נראה לי הרבה יותר דמוקרטי שהשינוי הנדרש יהיה שצירי בתי הספר הם אשר יבחרו (בועידת הארגון או בעיתוי אחר) את יו"ר הארגון.
    קשה לי עם זה שרק 53 חברי המועצה בוחרים את ההנהלה ואת היו"ר ומבטאים את עמדתם בלבד ובכך למעשה אין לכלל המורים יכולת להשפיע.

  8. למיכאל :

    אני נוטה לא להסכים איתך.

    אני לא חושב שזה קשור רק לימין או לאוצר.

    זה פשוט קשור לאידאולוגיה הניאו-ליברלית שיש לה גם גרסאות שהן לא רק כלכליות טהורות, במבנים או במוסדות אחרים בחברה. במוסדות כמו ארגוני עובדים. או במה שנקרא "תרבות"- כלל הערכים, הידע והנורמות בחברה. "העשיה לביתך" היא סוג של נורמה בעידן הניאו-ליברלי, אם תרצה ה"פוסט-מודרני", של ימנו. זה יכול להתבטא בשילטון יחיד של רן ארז שלא מסוגל ולא רוצה לשתף את כלל ציבור המורים, והציבור בכלל, בבעיות החינוך לעומקם. וככה הוא משמר את כסאו, נגיד כמו אהוד ברק (וכמו שאמרתי "דמוקרטיה"). כי כמו שאמרתי זה נמצא גם במוסדות אחרים, כמו מפלגות. (תראה איך זה קורה גם בקדימה, בישראל ביתנו ועוד).

    אז כמו שאמרת האוצר הוא רק קבלן ביצוע של המדיניות הכלכלית שהיא הביטוי הכלכלי לאידאולוגיה הזאת. וכמו שאני אמרתי "ברור גם שארז איננו האחראי לכל הנגעים שפשו במערכת החינוך- **גם אם לא הצליח לרסנם**". ולמה הוא לא הצליח לרסנם?? כי הוא חושב שזה לא האינטרס של המורים ושלו לרסן אותם. ולכן "בוא נעסוק רק ברווחת המורה".

    אני אומר כמו שגראמשי אמר, קודם כל בוא נחשוף את ערוות האידיאולוגיה שפשתה בכל מקום. והערך העליון שלה הוא "לעשות לביתך". הביטוי של זה יכול להיות אינדווידואליזם מוקצן, או סקטוריאליזם או סגרגציה רב-תרבותית. וגם רמזתי בסוף המאמר " ספק שיכול להיות אויבו הגדול ביותר". יש ספק שהוא ביקורתי ובריא. אך לטעמי היום הספק הפך לקיצוני, שגורם לציניות ולאי שיתופי פעולה בין מספר גורמים (איש לביתו כבר אמרתי?)

    ללקסי ושושי-

    הנושא עלה גם אם בשוליים בבחירות. רוח חדשה מדברים על דברים דומים. יצא לי לדבר עם מישהו משם. הוא חושב שהנושא הזה מהותי. כדי שתחקיר יהיה שלם צריך לדבר עם עוד כמה אנשים.

    אבי (מגיב מספר 5)

  9. למיכאל :

    אני נוטה לא להסכים איתך.

    אני לא חושב שזה קשור רק לימין או לאוצר.

    זה פשוט קשור לאידאולוגיה הניאו-ליברלית שיש לה גם גרסאות שהן לא רק כלכליות טהורות, במבנים או במוסדות אחרים בחברה. במוסדות כמו ארגוני עובדים. או במה שנקרא "תרבות"- כלל הערכים, הידע והנורמות בחברה. "העשיה לביתך" היא סוג של נורמה בעידן הניאו-ליברלי, אם תרצה ה"פוסט-מודרני", של ימנו. זה יכול להתבטא בשילטון יחיד של רן ארז שלא מסוגל ולא רוצה לשתף את כלל ציבור המורים, והציבור בכלל, בבעיות החינוך לעומקם. וככה הוא משמר את כסאו, נגיד כמו אהוד ברק (וכמו שאמרתי "דמוקרטיה"). כי כמו שאמרתי זה נמצא גם במוסדות אחרים, כמו מפלגות. (תראה איך זה קורה גם בקדימה, בישראל ביתנו ועוד).

    אז כמו שאמרת האוצר הוא רק קבלן ביצוע של המדיניות הכלכלית שהיא הביטוי הכלכלי לאידאולוגיה הזאת. וכמו שאני אמרתי "ברור גם שארז איננו האחראי לכל הנגעים שפשו במערכת החינוך- **גם אם לא הצליח לרסנם**". ולמה הוא לא הצליח לרסנם?? כי הוא חושב שזה לא האינטרס של המורים ושלו לרסן אותם. ולכן "בוא נעסוק רק ברווחת המורה".

    אני אומר כמו שגראמשי אמר, קודם כל בוא נחשוף את ערוות האידיאולוגיה שפשתה בכל מקום. והערך העליון שלה הוא "לעשות לביתך". הביטוי של זה יכול להיות אינדווידואליזם מוקצן, או סקטוריאליזם או סגרגציה רב-תרבותית. וגם רמזתי בסוף המאמר " ספק שיכול להיות אויבו הגדול ביותר". יש ספק שהוא ביקורתי ובריא. אך לטעמי היום הספק הפך לקיצוני, שגורם לציניות ולאי שיתופי פעולה בין מספר גורמים (איש לביתו כבר אמרתי?)

    ללקסי ושושי-

    הנושא עלה גם אם בשוליים בבחירות. רוח חדשה מדברים על דברים דומים. יצא לי לדבר עם מישהו משם. הוא חושב שהנושא הזה מהותי. כדי שתחקיר יהיה שלם צריך לדבר עם עוד כמה אנשים.

    אבי (מגיב מספר 5)

  10. מיכאל לינדנבאום :

    לאבי,
    האמת נמצאת "בפרטים הקטנים".החזרת שעות הלימוד שנגנבו וכיתות של 20 תלמידים,מרות המורה בכיתה.זה מאד משמעותי לרמת החינוך.
    האחריות היא של הממשלה,ולא של ארגון המורים.
    על איזה "שיתוף פעולה" אתה מדבר? כזה הקיים בין סוס ורוכבו?
    לשושי,
    עדיף באמת שצירי בתי-הספר יבחרו בו-זמנית את חברי מועצת האירגון ואת ראש הארגון(תוך דילוג על שלב נציגי המחוז).כך יתקיים מאזן כוחות ביניהם כשההחלטות החשובות הן החלטות רוב.

  11. למיכאל :

    שת"פ? לפעמים כן גם עם גורמים באוצר. אם יש אינטרסים משותפים. אם!!

    אבל לא לזה התכוונתי במקור. למשל בין הארגון לציבור המורים שלו. בין הארגון להסתדרות הכללית והסתדרות המורים. בין הארגונים הללו לציבור הרחב. ועוד ועוד.

    בהפגנה הגדולה השתתפו סטודנטים רגילים כמוני, ולא רק סטודנטים להוראה. חלק מאגודות הסטודנטים שילבו יד עם המורים.

    אז מה לסטודנטים ולמורים?? אין, לא באופן ישיר. אם הסטודנטים היו חושבים רק על "רווחת הסטודנטים"
    הם לא היו נמצאים שם בהפגנה, כמו גם הרבה מפגינים אחרים שאינם מורים.

    אתה אומר: "האחריות היא של הממשלה"- כאמור זה טיעון שאני יכול לההסכים איתו רק חלקית. אם זה היה נכון אז לא היה צריך לעשות את הבחירות באיגוד המורים. כי לא משנה מי יהיה היו"ר תמיד אי אפשר יהיה להעביר עליו ביקורת כי זה תמיד האוצר ורק האוצר אשם.

    שושי כתבה מאמר מעניין על חלק מ"הפרטים הקטנים":
    http://www.irgun-hamorim.org.il/index.asp?action=read&atcid=224987

    אפשר להביא עוד הרבה פרטים כאלו. אבל אצלי הרעיון הוא כללי יותר. בכל התהליכים הללו אפשר תמיד להאשים רק את האוצר, אבל אפשר גם לשאול מי נתן לסכר להיפרץ. כחלק מהתפיסה הליברלית-דמוקרטית שלי שמדברת על "אחריות חברתית" אני לוקח את האשמה גם עליי, ולכן אני מרשה לעצמי גם לפזר אותה לגורמים אחרים. אני מסרב לראות אותם חסרי אונים כמו שהנטייה שלך היא לצייר אותם.

  12. מיכאל לינדנבאום :

    לאבי,
    תמחוק את המילה אוצר,כי מי שקובע זה ממשלות הימין.
    ממשלות הימין עויינות לעבודה המאורגנת ולשכירים.ההסתדרות של עיני וההסתדרות של וסרמן הן משת"פיות עם האויב המפריט והעושק.
    וכן המשטר הימני אחראי ורק הוא.
    להזכירך ,הכל פוליטי.

  13. ל רפי :

    למיכאל לינדנבאום, ולא רק לו,
    ראשית, אינני מבוהל כמוך מהימין ומהקפיטליזם – לא הכל שם שחור…
    שנית, איש עדיין לא הוכיח שהפתרון לכל הבעיות הוא עשרים תלמידים בכתה. ברוב המדינות בעולם יש יותר מעשרים תלמידים בכיתה, וההישגים שם גבוהים משמעותית מאשר אצלינו.
    שלישית, המפתח הוא כפי שציינתי בטיפוך מערכתי בנושא כולו. בטיפול כזה, שמור מקום מרכזי לארגון המורים, כיוזם, כמבצע וכמשתתף פעיל. לטעמי זה המעמד שלו צריכים המורים לשאוף באמצעות האגון היציג שלהם. שינוי מעמדם יסייע, ובחלק מהמקרים הוא אפילו קריטי לתנאי עבודתם, שכרם, תדמיתם ועוד.
    רביעית, שום דבר לא "נגנב" מהחינוך. עצם הצגה כזו של הדברים, היא פגיעה ברמת הדיון המתנהל כאן. ממשלות ישראל לדורותיהם קבעו סדרי עדיפויות לניצול תקציבי המדינה, וכך עושות גם ממשלות הימין, ובצדק. אנו רשאים לא להסכים לסדר עדיפות זה באופן מוחלט, או על תנאי; על תנאי שעם נשנה אותו, הכספים אכן יושקעו בשיפור מערכת החינוך וטיוב בעין של הישגי התלמידים. המורים, הגורם המרכזי בהוצאת החינוך לפועל, חייבים להיות פעילים דומיננטיים בשיכנוע הציבור שכך אכן עומד לקרות ולכך גם הם שותפים. אם יצטמצמו בדלת אמות של שכרם בלבד, ינכרו את מרבית הציבור. מי שיש לו "יעשה לביתו" ומי שאין לו ימשיך לקטר…
    חמישית, האוצר אינו "מנכ"ל המדינה" ואינו תחליף לכל המוסדות והארגונים האחרים בה. הוא "מנהל ברז הכספים שלה", וכשהוא עושה זאת טוב, הוא מבצע את תפקידו. סדרי העדיפויות להקצאות תקציביות צריכים צריכים להקבע במקום אחר, בעיקר משום שלרוב הם אינם כלכליים גרידא. כאשר הופכים אותם לכלכליים, "משחקים לידי האוצר". הוא מבין בכלכלה לא פחות טוב מכל האחרים. כאשר קיימים קריטריונים אחרים, שמקורם בדיסציפלינות אחרות שאינן בתחום ההתמחות של האוצר, נפתח פתח לאזן את מערכת השיקולים, ואפילו להטות אותה לעבר הקריטריונים החשובים יותר. בחינוך, רמת החינוך, איכותו ותיקונן של עוולות חברתיות, בין היתר באמצעות המנוף החינוכי, צריכים להיות הקריטריונים החשובים, וכסף הוא רק אחד המשאבים המסייעים להשגתם. באלה צריך ארגון המורים להיות פעיל "וקולני" הרבה יותר.
    שישית ואחרון, בין כל הגורמים החזקים שבידם להשפיע על ההקצאות לחינוך, הציבור, ההורים וארגון המורים הם החזקים ביותר, בסדר שאותו ציינתי. ארגון המורים, צריך למנף את תמיכת ההורים ושניהם יחד את תמיכת הציבור; בדמוקרטיה זהו צרוף מנצח. ארגון המורים לא יוכל להשיג תמיכת הורים ותמיכה ציבורית, אם לא יהיה מעורב גם בקביעת מטרות החינוך ובאחריות פעילה להשגתן ולא רק בשיקולים פרופסיונאליים פרטניים. לכן, הבחירות הקרובות הן שעת מבחן ולכן גם טענתי קודם שמועמד שיניע את הארגון לעבר שינוי מעורבות בעיצוב התהליך החינוכי כולו – מחשבה, תכנון וביצוע – הוא המועמד הראוי לעמוד בראשו.

  14. למיכאל :

    א. ממשלות באות וממשלות הולכות. באוצר כן יש גורמים שנשארים ושמקדמים את אידאולוגיית הניאו. ירון אריאב דיבר בגאווה איך הוא זה שקידם את פתיחת ישראל לשווקים הגלובאליים בתחילת שנות ה-90. שאז כמדומני שלט המערך בראשות רבין ןבייגה שוחט ה"ס"ד". אגב אם פעם היה שר אוצר "חברתי" יותר באוצר, אז לפעמים באוצר עשו לו את המוות כי ידעו שאולי עוד חצי שנה הוא כבר לא יהיה שם. וכך הבירוקרטיה השתלטה על הפוליטיקה, כמו שמקס וובר ניבא.ורבות כבר דובר על חוק ההסדרים למשל.

    ב. מה אתה מלין על הימין כשראש מפלגת העבודה חי לו באקירוב ושהאידאולוגיה של הימין הכלכלי פשתה בכל מקום, כולל בשמאאל.

  15. למיכאל :

    א. ממשלות באות וממשלות הולכות. באוצר כן יש גורמים שנשארים ושמקדמים את אידאולוגיית הניאו. ירון אריאב דיבר בגאווה איך הוא זה שקידם את פתיחת ישראל לשווקים הגלובאליים בתחילת שנות ה-90. שאז כמדומני שלט המערך בראשות רבין ןבייגה שוחט ה"ס"ד". אגב אם פעם היה שר אוצר "חברתי" יותר באוצר, אז לפעמים באוצר עשו לו את המוות כי ידעו שאולי עוד חצי שנה הוא כבר לא יהיה שם. וכך הבירוקרטיה השתלטה על הפוליטיקה, כמו שמקס וובר ניבא.ורבות כבר דובר על חוק ההסדרים למשל.

    ב. מה אתה מלין על הימין כשראש מפלגת העבודה חי לו באקירוב ושהאידאולוגיה של הימין הכלכלי פשתה בכל מקום, כולל בשמאל.

    אבי

  16. למיכאל :

    א. ממשלות באות וממשלות הולכות. באוצר כן יש גורמים שנשארים ושמקדמים את אידאולוגיית הניאו. ירון אריאב דיבר בגאווה איך הוא זה שקידם את פתיחת ישראל לשווקים הגלובאליים בתחילת שנות ה-90. שאז כמדומני שלט המערך בראשות רבין ןבייגה שוחט ה"ס"ד". אגב אם פעם היה שר אוצר "חברתי" יותר באוצר, אז לפעמים באוצר עשו לו את המוות כי ידעו שאולי עוד חצי שנה הוא כבר לא יהיה שם. וכך הבירוקרטיה השתלטה על הפוליטיקה, כמו שמקס וובר ניבא.ורבות כבר דובר על חוק ההסדרים למשל.

    ב. מה אתה מלין על הימין כשראש מפלגת העבודה חי לו באקירוב ושהאידאולוגיה של הימין הכלכלי פשתה בכל מקום, כולל בשמאל.

    אבי

  17. מיכאל לינדנבאום :

    לאבי,
    ממשלות הולכות ובאות ,אבל הימין נשאר שם החל מ-1977.בייגה שוחט,כמו רמון ,רבין ועוד ,הוא חלק הימין האוליגרכי.במקרה הוא חבר כמה דירקטוריונים של האחים עופר.במקרה,אחד בשם רבין דחף לביטול המכון הכלכלי-חברתי של ההסתדרות, היה יקיר בעלי ההון ואוייב האיגוד המקצועי.
    במצב כזה,כשקרנפי המערך חוברים לריאקצייה הימנית,מאד-מאד נוח פוליטית להעמיס הכל על האוצר ש"אין עליו שליטה,ושמשתולל עם חוק ההסדרים".כל זה קורה כמובן בהוראה חד-משמעית של ממשלות הימין .והא ראייה-כשזליכא(חשכ"ל האוצר לשעבר) התחיל להתנגד בנושא "הפרטת" בנק לאומי ,הוא עף כמו טיל.
    ואני מבקש ממך ,ברק מאקירוב,פואד מהארגזים,שמחון קיסר המושבים,אין בהם שום דבר מהשמאל.זה פשוט עלבון לאינטליגנצייה.

  18. מיכאל לינדנבאום :

    ל-ל רפי,
    אתה "לא מבוהל" מהריאצייה הימנית.
    יפה,נראה מה היית אומר אם היית מקבל "טיפול מיוחד" בהפרטה,ניצול חברות כח-אדם,אבטלה,התנערות מכל השגי מדינת הרווחה,למען רווחתם של 20 הברונים השודדים שהופכים אותנו למדינת עולם שלישי.
    למען ההגינות האינטלקטואלית ,תספר לי מה מקסים אותך כל כך בריסוק מדינת הרווחה.

    בנושא החינוך ,המקום המרכזי שמור למי שמממן אותו ואחראי לתכניו ולאופן ניהולו, כלומר הממשלה.רן ארז אינו שר החינוך ולא שר אוצר.
    הממשלה מושלת והאיגוד המקצועי מגן על חבריו.כך הוא סדר הדברים מאז ומעולם.
    אני מכנה "גניבה" סדר עדיפוית שבו הכספים מוסטים מהחינוך למען הטבות לבעלי-ההון יקירי המשטר.

    ארגון המורים יכול לשכנע כמה הוא רוצה ,אבל מה שקובע הוא הכח הפוליטי-המשטר.
    אין בארץ "מערכת שיקולים" רב-מערכתית כי המשטר לא מבוסס על מערכת איזונים.הוא מבוסס על שלטון מוחלט של המשטר.עובדה-כאשר מזוז לא "התיישר" לגמרי לדיקטט הממשלתי ,כבר מדובר על פיצול מוסד היועץ המשפטי.באותו כנ"ל מדובר על בג"צ ש"לא ייצוגי ושהוא מדינה בתוך מדינה".באותו כנ"ל מערכת המשפט.
    המועמד הראוי שלך הוא זה " שיניע את הארגון לעבר שינוי מעורבות בעיצוב התהליך החינוכי כולו .אילו הם דיבורים ניאו-ליברלים טיפוסיים.דה-פוליטיזציה של יחסי הכח האמיתיים .
    אני כבר לא מדבר על התעלמותך מנושא ההפרטה,וההפרטה בחינוך בפרט,"אופק חדש" ושבירת האיגוד המקצועי של הסתדרות המורים.
    עושה לי רושם שמפריעה לך עוצמתו של האיגוד המקצועי — "ארגון המורים".

  19. למיכאל ולאחרים :

    עושה רושם שאין ביננו חילוקי דעות בעניין הזה לפחות. בתוספת לדברים שאמרת לרפי, אני מסכים שיש ריכוזיות שלטונית [בנוסף לזו של ההון]בשל התפוררות המפלגות וחולשת הכנסת.

    אך בד בבד יש משבר משילות קרי תחלופת ממשלות גבוהה בישראל. לווקום הזה נכנסים גם הבירוקראטיה וגם מערכת המשפט.

    לא משנה אם יהיה שר אוצר הכי חברתי [תיאורטית], בכל מקרה מי שיקבע את סדר היום הם רפרטים שלמדו זה מכבר אצל פרופסור עומר מואב באוניברסיטה העברית. כך שהכוח נמצא גם במקומות אחרים: באקדמיה ובבירוקרטיה כאמור.

    את הסיפור של המאבק בין הממשלה למערכת המשפטית אפשר להבין גם בהקשר של הממשלה שמנסה להחזיר אליה את הכוח ומנסה למנוע מבגצ לסתום חורים של השלטון [כאמור משבר המשילות וחולשת הכנסת והמפלגות]. וכמו שאמרתי לך בעבר, גדי טאוב אחרים), כמו גם אחרים (כולל ס"ד), סבורים שבית המשפט בסופו של דבר הכשיר את הקרקע לאידאולוגיית-הניאו וגם לגרסה קיצונית של שיח הרב תרבותיות וזכויות האדם. ספרו של ברק מכונה "שופט בחברה דמוקרטית". אך יש כמה מודלים של דמוקרטיה, ולא חייבים לקבל בהכרח את זה של ברק. מה עוד ששים לב שבמסגרת "המהפכה החוקתית" בית המשפט קפץ והפך את "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" ואת "חוק יסוד חופש העיסוק" לערכים/אתוסים מכוננים/חוקתיים של החברה הישראלית. כלומר הקפיטליזם וזכויות האדם, או גרסאות מסויימות שלהם.

    בקיצור אני רואה פה מאבק מורכב יותר בין אליטות שונות:
    http://www.gaditaub.com/hblog/?p=341

  20. מיכאל לינדנבאום :

    לאבי,
    אמרת:"יש משבר משילות".לא נכון ,ההפרטה הרצחנית,חיסול מדינת הרווחה והברחת האינטליגנצייה לחו"ל מתקדמים ללא שום "משבר".
    אמרת:"גם אם יהיה שר אוצר הכי חברתי מי שיקבע את סדר היום הם רפרנטים מהאוצר". לא נכון ,הם היו עפים כמו טיל,כמו זליכא.יש מספיק כלכלנים מובטלים שהיו שמחים לתפוס מקומם.
    אמרת:" הממשלה שמנסה להחזיר אליה השליטה". כמו שכתבתי ,אין איזונים ובלמים בדמוקרטורה שלנו.לכן גם הבג"צ הפך ל"מטרד".
    "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו"ו"חוק יסוד חופש העיסוק",אלו חוקים שנחקקו על ידי הרוב הקואליציוני בכנסת.אם הם לא היו מתאימים למשטר,הם לא היו נחקקים,כפי שחוק הזכויות החברתיות,חופש ההתאגדות,חופש ההתארגנות וחופש הדיעה לא נחקק עד עצם היום הזה.
    אגב ,מהו "מודל הדמוקרטייה" שלך.לא מספיק שאתה אומר מה אתה לא רוצה.

  21. למיכאל :

    א. יש משבר משילות. אפשר לספור על יד אחת את מספר הממשלות שהשלימו את כהונתן. מדיניות-הניאו לפעמים מנצלת את המשבר הזה כאמור כדי לזרז את מדיניות-הניאו. ואומרים את זה הרבה תיאורטיקנים ביקורתיים בנוגע לגלובליזציה של ההון והיחלשות המדינה.

    ב. אני לא חושב שאתה מתכוון שזליכא הוא בדיוק המודל לכלכלן ס"ד? אבל בכל מקרה המגמה היא ניאו שם באוצר. אז הם רק תומכים בידע ובמומחיות שלהם לממש את הניאו גם אם מדובר בממשלת ימין של רבין.

    ג. מסכים שאין איזונים ובלמים בישראל.

    ד. אז מה שאתה אומר זה שחוקי היסוד הללו מתאימים למשטר. ובכל מקרה דרך קבלת החוקים הללו גם בפרלמנט וגם בעליון לא היו תמימים לטעמי. העליון נתן להם יד. הוא זה שקבע שנוצרה פה מהפכה חוקתית ולא הפוליטיקאים במסגרת "אסיפה מכוננת". לא מומחה גדול למשפט בישראל ולכן לא אוכל להביא לך מודל שלם לדמוקרטיה. אבל חשוב לדעת איך התקבלה המהפכה החוקתית. האם לא היה פה איזשהו מחטף פוליטי/משפטי. גם אני צריך להכין שיעורי בית ולקרוא.

    נראה לי מאמר רקע טוב:
    http://www.science.co.il/enuka/Essays/Constitutional-Revolution.pdf

    וגם הביקורת של רות גביזון על המהפכה. ולהזכירך גביזון הייתה ראש האגודה לזכויות האזרח:

    http://www.idi.org.il/PublicationsCatalog/Documents/BOOK_7003/המהפכההחוקתית-פתחדבר.pdf

    ה. המודל שלי לדמוקרטיה. נראה לי שזה מורכב להתחיל ולתאר את זה כאן. אבל שוב אני קורא ומנסה לנסח לעצמי כזה. יכול להיות שאתלבט בין כמה מודלים, אאמץ מרכיב כזה ולא אחר, שמחר אשנה דעתי וכדומה.

    ערכים או עקרונות ס"ד יהיו שם. לאומיות תהיה שם. עיקרון של דמוקרטיה של הרוב אך לא דיקטטורה של הרוב או המיעוט. דגש על מפלגות, בעיקר גדולות, והגדלת אחוז החסימה. חיזוק של מוסדות האו"ם, מועצת הביטחון ושל נאט"ו יהיה שם. חיזוק של הכנסת ואולי גם הגדלת מספר הח"כים. הגדלת מספר העוזרים לחכים והגדלת שכרם. ביטול של חוק ההסדרים. רפורמה מבנית ובסמכויות במשרדי ממשלה ובעיקר במשרד רה"מ והאוצר. ועוד ועוד.

    שים לב שאין לי בהכרח מודל של דמוקרטיה אוניברסלי שמתאים לכל זמן ולכל מקום. ולא מדובר רק במודל ערכי אידאי אלא גם במודל פרקטי וקונקרטי. גם מודלים אידאים צריך לתרגם למבנים, סמכויות, חוקים, תקנות וכדו'.

    שוב אני צריך לקרוא ולהתרשם, עם עוד ש"ב על מודלים ס"ד בין היתר:
    (הספר כולו בחינם אם אתה פותח את זה במסגרת חשבון גוגל)

    http://books.google.co.il/books?id=9UDchrb4qtUC&dq=%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D&printsec=frontcover&source=bl&ots=DwtD0rEIoB&sig=xf1yE95ASjKfyxCDmv5HFIDMkKc&hl=iw&ei=cwNTS_X9FY-j_galzM2ZCg&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=8&ved=0CCcQ6AEwBw#v=onepage&q=&f=false

  22. מיכאל לינדנבאום :

    לאבי,
    אתה מתחמק מלענות לי.למשל לא אמרתי שזליכא ס"ד.נתתי אותו לדוגמא איך בכירי האוצר יכולים לעוף אם הם לא מבצעים הוראות ראש הממשלה ושר האוצר.הם הזנב,לא הראש.
    למזלנו ,אתה עצמך כתבת מה אתה חושב באמת בתגובה לפוסט אחר.כתבת:"או האם כל קבלנות משנה או "הפרטה" הם בהכרח שליליים?"…..
    עכשיו אנו יודעים איזה ס"ד אתה.

  23. למיכאל :

    להזכירך, ואם נכניס את הציטוט שלי להקשר: שאלתי שאלה, בלי שעניתי עליה תשובה. לפעמים שואלים שאלה כי לא יודעים את התשובה. זה קורה. ולי זה קורה הרבה האמת. אבל טוב שדווקא קיבלתי תשובה עניינית, גם אם חלקית, מק. טוכלובסקי.

    והאמת שבאמת השתדלתי לענות על כל טענה שלך בגבולות הידע והזמן שלי. שזה הרבה יותר מהמשפטים הבודדים שאתה זורק בד"כ. אז ממה התחמקתי, סליחה?

    חבל שקשה לנהל איתך דיון רציני וענייני כי הכל אצלך ברור וסגור הרמטית. אז סבבה חשפת אותי, יצא החתול מהשק. אכן אני ראוי לאות קין". קוראים לי אבי שטרסלר. אכן אני דוגמא קלאסית ל"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". עכשיו תדע להיזהר ולהציג לכולם את פרצופי ה"אמיתי".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.