מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
נחום ברנע – מה תרומתו להידרדרות השיח התקשורתי?
מכתב שנשלח לנחום ברנע מידיעות אחרונות מבקש הבהרות לגבי סגנון כתבה של ברנע בשם "שיעור באזרחות", ומביע דאגה ביחס לתפקודו של העיתונאי כפי שנדרש בחברה דמוקרטית
10/1/10
לכבוד
נחום ברנע
"ידיעות אחרונות",
שלום רב,
הנידון: סיבות אפשריות להידרדרות החינוך, בהתייחס לטור שלך מיום 4.01.10
בדברים שפרסמת בטור הנ"ל התייחסת ליו"ר ארגון המורים באופן שמעורר תמיהה ודאגה.
מכיוון שהייתי שנים רבות מורה לתנ"כ ומדריכה לאזרחות (לא חברה בארגון המורים), ועל בסיס הידע והניסיון שלי, אני מבטיחה לך באופן מוסמך ביותר שרשימת הסיבות להידרדרות החינוך אינה כוללת את רן ארז או את ה"סטריאוטיפ" שלו ( גם לא את הקרחת, הכיפה וכל השאר).
מכיוון שרשימת הגורמים להידרדרות החינוך היא ארוכה, אסתפק כאן בהצגת גורם אחד לדוגמה:
סגנון דיון ירוד בשיח הציבורי התקשורתי: שמעדיף עיסוק בגופו של אדם על פני עיסוק בגופו של עניין; שמעודד זלזול וציניות ושאינו בוחל בהכפשות אישיות זולות; שנועד להעלות רייטינג ובו בזמן מגלגל את כולנו במדרון מסוכן – הוא דוגמה לגורם רב משמעות, שמשפיע לרעה גם על האווירה החינוכית בתוך בית-הספר.
הצטערתי לגלות שהצטרפת לסגנון הזה בטור שפרסמת ב"ידיעות" ביום 4.01.10. אמנם השחלת שם שתי הערות לאקוניות וסתמיות על התנהלותו המקצועית של רן ארז, אך אלה נבלעו בתוך התיאור המפורט והארכני על הופעתו, על צורת הדיבור שלו, וכל כיו"ב. לא ברור גם על סמך מה אתה מתיימר לייצג את כלל צופי הטלוויזיה, בדרך מתנשאת וחסרת ביסוס.
לא פחות מדאיגה העובדה שתנועת "רוח חדשה" התלהבה מהטור הנ"ל עד כדי כך שטרחה באופן ילדותי משהו להבליט אותו באתר שלה, כולל ההבלטה המקורית בעיתון ששואלת באופן "מיתמם": "השאלה היא האם יש קשר בין אי הנוחות שמעורר רן ארז (בהופעתו) לבין רמתם הנמוכה של התלמידים, האלימות בבית-הספר, הבוז שרוחשת החברה למקצוע ההוראה".
על שאלה כזו יש שישיבו בשאלה: "איזהו חכם- הרואה את הבומרנג הנולד", או: האם יש קשר בין הכתבה של ברנע לבין הבוז שהחברה מתחילה לרכוש לתפקיד העיתונאי שאינו ממלא את תפקידו בחברה דמוקרטית?
אודה לך על התייחסותך
נעמי חיצין
ירושלים.
תגיות: ארגון-המורים-העל-יסודיים, ידיעות אחרונות, נחום ברנע, עיתונות, רוח-חדשה, רן-ארז
קישור קבוע
9 תגובות
Email This Post
10 בינואר, 2010 בשעה 10:56
אם את באמת רוצה תשובה, נראה לי שתצטרכי לשלוח לו את המכתב מודפס על נייר (או יותר טוב, בכתב יד על דף שנתלש מפנקס). העיתונאי ברנע עדיין מתכחש ובז לכל סוג של עיתונות מקוונת. הרי אין שם עורכים רציניים, רק חבורת "בלוגרים" (פויה) והכל מונע מאינטרסים, לא כמו בעיתונות המודפסת והרצינית.
11 בינואר, 2010 בשעה 20:45
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-41812-00.html?tag=08-50-09
נעמי, כדאי שתיכנסי למספר כתבות שנכתבות על נחום ברנע, שכתב יואב יצחק.
אז לא תתפלאי מדוע הכתבה המתוזמנת נכתבה.
מדוע החליט לתקוף יו"ר איגוד מקצועי בצורה בוטה ומשפילה.
מדוע העיתון של המדינה פרסם בעמוד השער עמוד ראשון של רצח. רצח הילד ורצח אופי של רן ארז.
אינני רוצה להתייחס לבחירות בארגון, אך כל ילד יכול לראות שהיתה מטרה לפאר האחד ולבזות השני.
להלן מספר קישורים לגבי הכותב. אם נתעלם מהביקורת הגדולה והמוצדקת לגבי כתבתו על הבלוגרים.
http://www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?p=52902&news=%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%9D
http://sc.tapuz.co.il/shirshurCommuna-10203-18740186.htm
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-139569-00.html?tag=20-39-46
11 בינואר, 2010 בשעה 23:14
אני מבינה שיש איזה סיפור עם ברנע והמרחב הקיברנטי, אבל אני מודה שהכותרות לא סקרנו אותי עד כדי ירידה לעומקו של הסיפור הזה.
אין לי גם שום עניין להתחשבן עם ברנע, על עניינים שאיני מצויה בהם.
כל מה שאתם מזכירים פה הוא חדש לגמרי מבחינתי.
ברור לי גם שעיתונאים לא נוהגים בדרך כלל לענות על טרוניות של קוראים.
חשבתי בכל זאת שחשוב לכתוב את המכתב, כי ברנע באמת הגזים! ותהיה הסיבה אשר תהיה.
ובכלל מה אנחנו יודעים? פה ושם קורים ניסים. אולי הוא יפתיע ויענה.
אנחנו מחכים בסבלנות ובינתיים נשתדל לא לעסוק באיש, אלא בתכנים.
נעמי
11 בינואר, 2010 בשעה 23:39
תיקון קטן-
לא נעסוק באיש אלא בסגנון ובנורמות שהוא יוצר.
יש הרבה דרכים להגיד משהו, בלי להיות צהוב ואפילו בלי להוריד את הרייטינג.
כן. כן.
נעמי
12 בינואר, 2010 בשעה 0:09
נעמי, לעצם העניין – ההתגייסות הכללית נגד רן ארז (שאני אינני ממעריציו הגדולים) לא כוללת רק את ברנע ולא התחילה עכשיו – למרות שבעידוד "רוח חדשה" היא בהחלט תפסה תאוצה שבתקופה האחרונה.
ראשי ארגוני עובדים זכו לטיפול כזה בתקשורת באופן עקבי, כחלק מהסיקור שרואה בשביתות ובמאבקים מקצועיים איום על הסדר הציבורי וסחטנות של עובדים עצלנים. יד"א תמיד היה בחזית ההשחרה וברנע תמיד בחזית של יד"א.
מה שאנשי "רוח" עוד לא הסבירו – בין כל קריאות ה"רק לא ארז" וההבטחות שלהם להגן על המורים – זה למה הם חושבים שהם לא יזכו בדיוק לאותו טיפול, ברגע שהם יתעקשו על עמדותיהם ולא יהנהנו אחרי כל הצעה של האוצר?
12 בינואר, 2010 בשעה 11:23
לרביב,
באמת ,התמיכה של העיתונות האנטי-סינדיקליסטית ב"רוח חדשה" והשתיקה המוזרה של ד.פרידמן נוכח חיבוק הדוב הניאו-ליברלי,מעוררת חשד של השתלטות עויינת.
12 בינואר, 2010 בשעה 15:04
גם גדעון עשת זה "ידיעות אחרונות".
למרות שאפשר אולי לטעון שקולו נבלע בין הקולות המיישרים קו עם הניאוליברלים.
אם היה אפשר היה ראוי להוריד כאן טורים שלו.
19 בינואר, 2010 בשעה 14:49
כשבודקים את תפקוד ארגון המורים בכלל ושל ארז בפרט ממבט בקונטקסט הרחב, נראה שארז די הצליח ושר"ח מפספסת את העיקר.
כשמאות אלפי עובדים עוברים תהליך הפרטה כאילו היו חפצים;
כשרובם ממשיכים לבצע אותו תפקיד, אבל במקביל לפגיעה בזכויות שלהם ובכבודם חלה אצלם ירידה במוטיבציה ובמוסר העבודה (מחקרים חוזרים ונשנים מאשרים את התופעה. ראו למשל מחקר לאחרונה מזוית חשובה
http://www.notes.co.il/gali/59966.asp הקישור מומלץ לבעלי לב חזק):
כשאפילו עובדי היי- טק מבינים ש -ENOUGH IS ENOUGH והם מתחילים להתארגן –
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?
ElementId=hb20090906_75654
כשתהליך הפרטת העובדים מתפשט לתוך מערכת החינוך במקביל לתהליכים מדאיגים נוספים, שמושפעים בעצמם מאותה רוח אידיאולוגית –
רן ארז, יכל לרשום לעצמו הצלחה, כי שמר על הכוח של ארגון המורים ותרם להאטה של תהליך הפרטת ההוראה, שכבר עכשיו מאיים להפוך את ההוראה מפרופסיה לחלטורה.
במאבק הזה, תוספת שעות למשרת המורה, אפילו שאני למשל, לא מאושרת מזה, עשוי להתגלות כוויתור קטן לעומת ההישג החשוב יותר של שמירה על הביטחון התעסוקתי.
וכאן בדיוק הפספוס של ר"ח. הביטחון התעסוקתי הוא תנאי הכרחי (גם אם לא מספיק) לתפקוד, לשפיות ולהתפתחות של מערכת החנוך, וזה לא מקרה שדווקא בו מתמקד תהליך ההפרטה.
נערי האוצר וכל הממשלות –
מעוניינים ועוד איך לשמור על מסגרת החינוך הציבורי, אבל תוך כדי הקטנת העלות. שבירת ההוראה המאורגנת הוא אחד האמצעים המרכזיים לכך.
במקום הזה נפגשים נערי האוצר עם אנשי העסקים, וברור למה ארז מפריע להם.
למרות האמור לעיל, ומכיוון שר"ח היא גוף צעיר שמתגבש תוך כדי תנועה, אפשר היה לסלוח להם על המסרים הסותרים, על ההתקשרויות התמוהות, וכו'.ובכלל, מי אמר שצריך להסכים על הכל?
אבל בסופו של דבר, אם התיישבתי לטרוח ולכתוב, זה בגלל החלטה אחת אסטרטגית של ר"ח שאיננה ברת סליחה מבחינתי, והעדר ניסיון לא יכול לכפר עליה.
רצח האופי שניסו לעשות לרן ארז הוא, תסלחו לי,
בזיון מוסרי ואינטלקטואלי לכל המורים ולכל אנשי התקשורת שהובילו אותו.
ההחלטה המביכה הזו, שלא ברור על מה באמת היא באה לכסות, איננה מבשרת טובות.
חבל, חבל, שהגענו למקום כזה.
השארת
19 בינואר, 2010 בשעה 16:51
באוצר "מתים" לשבור האיגוד המקצועי ואת ארז ה"לא גמיש".גם ר"ח לצערי עוסקת ברצח אופי ובשיתוף פעולה עם אנשי עסקים אויבי האיגוד המקצועי.
מסקנה:למרות הכוונות הטובות של ר"ח ,באורח אובייקטיבי הם משתפים פעולה עם מהרסיי ארז והאיגוד המקצועי.
מעניין גם שאין לר"ח שום דבר רע להגיד על המשת"פ וסרמן ה"גמיש" מאד.