אופיר פינס – כבר לא ח"כ

פרישתו של אופיר פינס היא האירוע הפוליטי המשמעותי הראשון מאז הבחירות.  היא איתות של הצבת ראי מציאות אכזר לכל המפלגות שמשמאל לליכוד
מאת: תמי זנדברג

לפחות זה.  על פרישתו של פינס ופוליטיקה של "לא יעלה על הדעת"

התגובות על פרישתו של אופיר פינס נעו מצער על אובדן פרלמנטר חרוץ וערכי לצער על אובדן אחד ממורדי העבודה. המורדים תכננו לפרוש ולהקים מפלגה חדשה בעוד שבועיים, בישרה הכותרת בהארץ, ועתה נסתם הגולל על האפשרות. חלק האשימו את פינס ב"נטישה", בחוסר מנהיגות ובאחריות לכניסתה של עינת וילף, ממחנה ברק.

אין ספק שפרישתו של פינס מחזקת את ברק, ועל כן מחזקת גם את נתניהו וממשלתו. אולם, במצב התקוע במקרה הטוב והאנומלי במקרה הרע אליו הגיעה המערכת הפוליטית, הצעד של פינס הוא התפתחות חיובית.

אין טעם לשפוט את פינס האדם, ולכן זה לא משנה מהי הסיבה האישית שהובילה להחלטתו. יש הטוענים שהוצעה לו הצעה עסקית או פוליטית אחרת, ויש המפרשנים שלא מצא את עצמו במסגרת רביעיית המורדים. יש המצדיעים ליושרה, ויש המבכים על אובדן ההבטחה, וכועסים על שברח מהקרב ולא לקח מנהיגות. ירד מהגלגל, במונחים שרוניים.

כל זה לא רלוונטי לשיפוט של פינס הפוליטיקאי, ולמשמעות של הצעד שעשה עבור המפה.  פוליטית, זה המהלך הראשון שהתרחש מאז הקמת הממשלה, שיש בו משום סגירת הפער בין המציאות ובין הייצוג הפוליטי שלה.

מיד לאחר הבחירות מצאנו את עצמנו בתחושה קשה של משבר, אבל שליווה אותה קמצוץ של התרוממות רוח. המצב כל כך גרוע, חשבנו, שמכאן זה רק יכול לעלות. משהו חייב לקרות. "לא יעלה על הדעת", חשבנו, "שמה שהיה הוא שיהיה".

אלא שכמו שטען יוסי שריד, תמיד כשחושבים שלא יכול להיות יותר גרוע, כנראה שזה בדיוק מה שעומד לקרות. למרבה האירוניה, תסריט הבלהות של מחנה השמאל אחרי הבחירות האחרונות לא היה הידרדרות נוספת במצבו, או שינוי פוליטי או אידיאולוגי; האופציה הגרועה ביותר היא שלא יקרה שום שינוי. וזה בדיוק מה שקרה. כלום.

בימים הראשונים הסתכלנו מסביב וחיכינו למהפכה, שהיה ברור שעומדת להתחולל מאליה. זה לא קרה. אח"כ התחלנו להתארגן בקבוצות, סמינרים והתארגנויות חדשות, מתוך מחשבה שאנחנו נעזור לשינוי לקרות. להפתעתנו הרבה, למנהיגים שלנו, לחברים שלנו בכנסת, היו תכניות אחרות. ג'ומס בראשות מרצ וברק בראשות העבודה התנהגו כאילו כל העניין לא נוגע להם. כאילו תוצאות הבחירות היו רק מכה קטנה בכנף, וההשלכה היחידה מבחינתם היא גובה החובות לבנקים. לא נורא, חשבו שניהם, נכין תכנית עבודה. נתייעל. ניכנס לממשלה, תכנן ברק; נמשיך לחוקק ולתקוף מהאופוזיציה, המהם לעצמו ג'ומס.

לאט לאט התחיל להתחוור לנו שכלום לא עומד לקרות. אם במשך תקופה מסוימת תהינו איזו מפלגה יקימו המורדים, מתי תתפרק קדימה, איפה ימוקמו הגופים הירוקים וכמה מפלגות ימנה מחנה השמאל בבחירות הבאות, פתאום השאלה הבוערת מכל היא למה כלום לא קורה. חלפה כמעט שנה מאז שמפלגת העבודה נכנסה לממשלה, ומסתבר שאפשר לתפקד לאורך כל הזמן הזה במצב המוזר שבו העבודה עוקפת את קדימה מימין, כאשר קיים בתוכה מחנה מורדים עיקש וקולני, והשמיים לא נופלים. חלפה כמעט שנה מאז התיישבו שלושת חברי הכנסת של מרצ לישיבת סיעה בודדה וגברית, ואפילו זהבה גלאון כבר מצאה משבצת בטוק שואו התורן, ועולם כמנהגו נוהג.

בקיצור, נראה שכל מה ש"לא יעלה על הדעת" כבר קרה, וכלום לא קורה. באקלים כזה, התפטרות של חבר כנסת שמצא עצמו במקום של פינס היא כל כך נכונה, שהדבר היחיד שנותר לשאול הוא למה רק עכשיו, ולמה רק הוא. אין אלא לתהות מה היה קורה אם היינו עדים להתפטרות המונית, לפרישה, להתפצלות או הקמה של גוף או גופים חדשים. משזה לא קרה, פרישת פינס היא צעד קטן של הזרמת אויר למערכת חנוקה, או לפחות של התאמה בין מהלך פוליטי ובין רציונל אידיאולוגי עקבי. באוטיזם הפוליטי הסובב אותנו, לפחות מישהו אחד מגיב למתרחש; בסטגנציה המדשדשת, לפחות מישהו עושה צעד מוחלט ומוחשי. לפחות זה.

כדי שהצעד של פינס לא יישאר אוושה בודדה, צריך להמשיך את המהלך שהוא התחיל. אין הכוונה להתפטרות המונית של חברי כנסת (למרות שזה יכול להיות נחמד) אלא למהלך כולל של סגירת פערים בין עמדות ובין מיקומים פוליטיים. הישארותה על הרגליים של ציפי לבני לאחר התרגיל הפוליטי שעשה לה נתניהו היא סימן חיובי בכיוון הנכון – מכיוון שהיא מסמנת בבירור שני מחנות מובחנים. כל מה שמשמאל לליכוד חייב לעבור ארגון מהותי מחדש. רק אז תתבהר התמונה ונוכל לראות מעט יותר טוב את הקונסטלציה החדשה שממנה אפשר להתחיל את המסע הארוך לחזרתו של השמאל לשלטון.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , , , , , ,

14 Responses to “אופיר פינס – כבר לא ×—"×›”

  1. ירדן הגיב:

    אישית אני חושב שהמהפכות והשינויים שקיוינו שיקרו בעקבות המפלה של השמאל לא קורים בעיקר משום שחלק גדול, גדול מדיי, מציבור הבוחרים בעלי עמדה שמאלית מביבי, הצביעו לקדימה.

    מראש ידענו שבבחירות האלו עומד לעלות הימין. הציבור הלך ימינה ובאמת ×”×’×™×¢ הזמן שהממשלה תשקף את המגמה הזאת. אם זאת אחרי כל תנודה ימנית יש חזרה לצד השמאלי. ולכן הקרב האמיתי בבחירות האחרונות ×”×™×” על היורש של הבחירות שאחריהן. מצביעי מר"צ לא ראו קדימה – ולכן הצביעו לקדימה.
    כל אדם שמאלי שהצביע לקדימה במטרה להחליש את ביבי, החליש את השמאל שיבוא אחרי הבחירות. כי התוצאה היא שהאלטרנטיבה לימין היא ימין.

    הדרך היחידה שאני רואה לצאת מהמצב ביש הזה היא התפרקות של מפלגת העבודה, לפחות מהשרים השמאליים שלה כמו יחימוביץ', וחבירה שלהם אל חברים פורשים ממר"צ ואולי התנועה הירוקה ומימ"ד. זאת תהיה אופציה חילונית ציונית ובעיקר חברתית שיכולה להיות גם מפלגת שלטון.

    הדרך היחידה להגיע למצב הזה היא שהציבור בשמאל יפסיק להצביע למפלגות בגלל שהן גדולות ויהיה מוכן להצביע למפלגות חדשות או קטנות. הליכוד, קדימה והעבודה (ובמקרה שלה זה גם קצת אירוני) הצליחו להחדיר לציבור את המסר שהצבעה למפלגה קטנה זה בזבוז קול (שזה כמובן בולשיט). עד שנמחק את הקונספציה הזאת, לא יהיה חידוש ונמשיך להיתקע עם מפלגות ימין ועוד מפלגות ימין.

  2. אם הניתוח שלך נכון, הרי שהציבור שעשה זאת, בצדק עשה זאת, מתוך שיפוט תקף של המציאות. אחת הבעיות הגדולות ביותר של השמאל הוא השכנוע הפנימי ש"הציבור מטומטם" ואם רק נפקח את עיניו ג'ומס יהיה ראש ממשלה, ובגדול. זה לא המצב ואנחנו אלה שצריכים להפנים זאת, לא הציבור.

    לאור זאת, אני חושבת שהפיתרון טמון בשינוי גדול יותר מזה שהצעת.

  3. נעמי ט הגיב:

    במבט לאחור אי אפשר שלא להיזכר ברמזים שנזרקו פה ושם מפינס, ושמעידים אולי על כך שהוא אף פעם לא הרגיש מאה אחוז נוח בפוליטיקה.
    יתכן שיותר מדחף פנימי שהוליך אותו אל הפוליטיקה הוא התגלגל לתוכה מתוקף נסיבות.
    יתכן שהמרכיב האישי הוא הדומיננטי בהחלטה האחרונה שלו.

    מצד שני קשה להאמין שדוווקא כאשר עומד אוטוטו להבשיל מהלך שבושל לאורך חודשים הוא יצא ויטרוף לכולם את הקלפים ויעניק בחינם שי לברק.

    אולי קרה כאן משהו הפוך. אולי הקצוות לא נקשרו כפי שמספרים לנו. אולי הדיווחים על השלמת המהלך נמסרו כדי להסתיר קשיים ואפילו כדי למנוע מפינס לעזוב.

    ואולי זה סתם אגף הנאיביות שלי שמשתלט עלי לרגע.

  4. ירדן הגיב:

    "הרי שהציבור שעשה זאת, בצדק עשה זאת, מתוך שיפוט תקף של המציאות." – לא אם המטרה היחידה שלו היתה להחליש את ביבי. אני שופט לפי האנשים שהיכרתי ופגשתי לקראת הבחירות ובמהלך התקופה שעבדתי עבור התנועה הירוקה מימ"ד. התשובות שקיבלתי לטובת הצבעה לקדימה, היו במקרים נדירים ובודדים "אני מצביע ×›×™ זאת מפלגה טובה" או "לא שמאל ולא ימין", והרבה יותר מכך "נורמלית אני מצביע מר"צ/עבודה אבל ×–×” או ציפי או ביבי אז אני מעדיף ביבי".
    אם אני צודק וזו הסיבה שחלק גדול מהשמאל הצביע לקדימה, אז זה לא "שיפוט תקף של המציאות" אלא בליעה של לוקש שאומר "עד עכשיו לא קרה שהמפלגה הכי גדולה לא בנתה את הקואליציה, אז בטח זה גם לא יקרה הפעם."

    אני לא אומר הציבור מטומטם. אני אומר שרוב הציבור הולך לפי תמונת המצב שהעיתונים והאווירה הציבורית (אשר מושפעת מהעיתונים) יוצרים. לכן אם אומרים שמי שנגד ביבי אמור להצביע לליבני, מי שחושב שביבי לא לטובתו מצביע ציפי ליבני. כשאומרים בעיתונים "מפלגות קטנות זה רע" אנשים מצביעים למפלגות הגדולות.
    זה לא בגלל שהם מטומטמים, זה בגלל שאין לאנשים זמן ו/או רצון להתעמק בפוליטיקה.

    פעילים עשויים לא ליפול ללוקשים כאלו כי הם אשכרא מתעסקים ומכירים את שיטת הבחירות בישראל. כי זה מעניין אותם. ולכן אם אתה פעיל שמאל או אדם שמתעניין בפוליטיקה אתה אמור לדעת שלהצביע לליבני זה אולי לא עוזר לביבי (לא בטוח נכון), אבל בטוח מחליש את השמאל.

    התפישה לפיה הציבור מטומטם מתייחסת יותר למידיניות שהציבור רוצה – "יד קשה", "מנהיג ×—×–×§" וכו'.
    ובתכלס יש מה לדון בנושאים האלו. אלו דעות תקפות. לחשוב שהשמאל מתחזק כשמצביעים לקדימה, או שלא תקום קואליציה ימנית אם לציפי ליבני יהיו יותר קולות זה טעות נקודה.

  5. ירדן – העניין הוא שבדמוקרטיה, יש בחירות, ואז אין ברירה אלא להתעמת עם מה שהציבור חושב, גם אם סבורים שהוא טועה.

    אני חושבת שיותר סביר שאנחנו עשינו משהו לא בסדר, מאשר שכולם, כולל התקשורת, מטומטמים.

    ×¢' – בהחלט יתכן, אבל הפוסט עסק במשמעות הפוליטית של מה שקרה בפועל יותר מאשר במסתרי הלב של פינס האדם. אני סבורה כמוך שאם ×”×™×” משהו גדול ובעל משמעות הוא לא ×”×™×” פורש, ולכן הכותרת שנתתי היא "לפחות ×–×”".

  6. לקסי הגיב:

    אכן "לפחות זה".
    להערכתי הלא מלומדת והלא מיודעת ה"רביעייה" אף פעם לא היתה בסיס לפעילות משותפת. חסרו לרביעייה רכיבי מילוט (מלט) והדבקה.
    שלי יחימוביץ' נתנה לזה ביטוי סמוך להתחלת ה"מרד" כשהסבירה למה אינה מצטרפת.
    אני מקווה שאופיר פינס יצטרף לכח חדש כלשהו אם נשכיל להקים אותו.
    משהו שישלב ס.ד. עם ציונות ועם הגנת הסביבה. אם נשארה עדיין רוח פעולה ב"ירוקה-מימד" ייתכן שיש שם בסיס לפעולה כזו.

  7. מיכאל לינדנבאום הגיב:

    לקסי,
    גם אם "ה"רביעייה" אף פעם לא היתה בסיס לפעילות משותפת",עדיין היה סיכוי שייקום,יחד עם בן-סימון,כח פוליטי שיינטרל את "הסוציאל-דמוקרט" ממגדלי אקירוב.
    בכל מקרה ,השתיקה בנושא של פינס,וחוסר רצונו לגלות לציבור מה באמת התבשל ב"רביעייה" או לא,מעיד על חוסר יושרה פוליטית ובטח לא על accountability לבוחר.

  8. לוני הגיב:

    לא אתפלא בכלל אם נגלה בקרוב את פינס כיו"ר של איזה קונצרן ו"עושה לביתו", באופן "זמני" כמובן. כפי שלמרבה הצער התגלגל הסופר הפילוסוף הדגול הדתי-אתיאסט הפוסט ציוני המוצהר ("כל ישראלי צריך דרכון זר") אברהם בורג שהפך להיות עבדם הנרצע ושליחם של קבוצת אנשי עסקים מפוקפקים שניסו לקנות כל מיני חברות בקשיים, ל"ייעל", ולמכור ברווח.
    והלוואי שאתבדה לגבי פינס. הוא באמת אחרון המוהיקנים בשמאל השפוי.

  9. נעמי ט הגיב:

    תמי – אין בינינו מחלוקת בסיסית.
    לעומת זאת מיכאל, בוא נחכה רגע וניקח אוויר.
    אופיר פינס עד היום לא היה מאלה שרצים לספר לחבר'ה.

    ונקווה שהתסריט של לקסי יתממש ולא התסריט של לוני.

    יתכן שזה תלוי גם בנו.

  10. איתי הגיב:

    הדבק היחיד שכן ×”×™×” ברביעיה ×”×™×” מדיני – יוני, וזה ×”×™×” הבסיס גם לקריצה אל בן סימון (והאולטימטומים המטופשים שלו) גם לקריצה אל חיים אורון.

    למרות הברברת בתקשורת, אני מתקשה להאמין שהיתה נוצרת חמישיה תוך שבועות, בוודאי לאחר הקפאת הבנייה בשטחים ובזמן הסלמה ברצועה – תנאים שמקרבים את בן סימון וברוורמן לפרגן לברק או לפחות להתאפק.

    זו בפירוש לא הרביעיה הכי אדומה (יחסית) שסיעת העבודה יכלה לספק, ובוודאי לא התגשמות חלומו של גוטווין על איחוד סוציאל-דמוקרטי על בסיס חלקים ממרצ (אולי מדויק יותר מפמ) וחלקים מהעבודה.

    לכן ברור מאוד למה יחימוביץ' לא נטשה ספינה הטובעת באיטיות כדי לעלות על רפסודה רעועה. מצד שני, עליבותה של הרפסודה היא תוצאה של תהליכים ישנים (2006-2007) של שבר בשלישיה פרץ-יחימוביץ'-ברוורמן (באשמת שלושתם).

    בעיני זו הוכחה נוספת למשהו שאני טוען כבר זמן מה, ואפילו חילחל לדבריו של לקסי "אני מקווה שאופיר פינס יצטרף לכח חדש כלשהו **אם נשכיל להקים אותו**."

    די, אי אפשר לצפות מן הגבעה ולתת לגדולים לפתור את הפלונטר שיצרו בעצמם. אין לנו זמן לחכות שפרץ ישלים עם יחימוביץ', שיחימוביץ' תבין שאין לה עתיד בעבודה, שבן סימון יתפכח מהערצתו לביבי, שברוורמן יירד אל העם או שחיים אורון ייצא מההלם.

    את המסגרות הפוליטיות החדשות צריך להקים מלמטה, איש בדרך הנראית לו:

    א. השתלטות ס"ד על השלד של מפלגת העבודה (ובאופן בלתי תלוי ביחימוביץ' כדי לא להיות כפוף לבריתות שלה עם מפריטים למיניהם)

    ב. מפקד ארגזים אדום בקדימה או (הצעת אורי זכי מצעירי מרצ) פעולה למיזוג שרידי העבודה ומרצ עם קדימה ל"מפלגה דמוקרטית ישראלית" נוסח ארה"ב

    ג. הקמת מפלגה ס"ד חדשה כלווין לקדימה (מודל העבודה-מרצ של ימי רבין, אך כשהדגל העיקרי של הלווין הוא כלכלי ולא מדיני)

    ד. חיבור מרצ, חד"ש ואולי אגף שמאל של התנועה הירוקה לשמאל אדום ירוק יהודי ערבי

    במקום שנכלה את הזמן על הויכוח איזו מהאפשרויות עדיפה, אנחנו צריכים פשוט להתחיל לבנות, ולא בתחרות אלא בפרגון. זאת מתוך הכרה שיש חשיבות גם לכוחות פרגמטיים שיכולים לקלוע לטעם רבים וגם לכוחות רדיקליים יותר ומתפשרים פחות.

  11. מיכאל לינדנבאום הגיב:

    אם החמישיה היתה נוצרת או לא-אלוהים יודע.בינתיים,מה שבטוח זה שפינס ערק מהמערכה כדי לפנות מקום לענת וילף אורחת הכבוד במגדלי אקירוב.
    מאחר שהוא לא מספר לבוחריו מדוע נטש,ההיפוטיזה של לוני(לעשות לביתו)נראית לא פחות סבירה מזאת של "הקמת מסגרת חדשה".

  12. לקסי ומיכאל, יש משהו בדבריכם, אבל כפי שהצבעתי יש גם נקודות חיוביות.

    לוני – בעיני ×–×” לא רלוונטי.

    איתי – כרגיל בזמן האחרון, אני לא יכולה להסכים איתך יותר.

  13. אבי הגיב:

    גלידה/קפה עליי בהזדמנות לקורא המתמיד:

    ירדן-

    א. גם הציבור מטומטם וגם הפוליטיקאים שלו מטומטמים. זה טבעו של כל אדם. אם הפוליטיקאים/ הציבור לא היו מטומטמים אז העבודה לא הייתה מתמוטטת. או שהציבור היה מנדב לעשות לה המתת חסד.

    ב. לגבי הצבעה למפלגות קטנות, אני חושב שזו אשליה ומגמה שאיננה חיובית באופן כללי. כי היא מחד תוצאה שלילית וקיצונית של המגמות הרב-תרבותיות בחברה ובפוליטיקה או תוצאה של הצבעות מחאה שיכולות להחזיק במקרה הטוב שתי קדנציות או שלוש.

    ג. אני תומך ברעיון של תמי, ושל גורמים ברשת בכלל, למשימה ושינוי גדולים יותר. כזה שיכלול את השמאל הציוני והמרכז.

    ד. גם מומחים יחסית בפוליטיקה לא ידעו שקדימה לא תעמוד בראשות הממשלה. כן, בגלל שזה לא קרה בעבר וגם כי הדמיון האנושי הוא מוגבל.

    תמי ומיכאל-

    א. הסיפור זה לא רק פינס- גם אם הוא קידם עניינים חשובים במפלגה. אני מסכים עם תמי שטוב שהוא התפטר. רק זה לא מספיק. הפנטזיה שלי היא שיהיו גלים נוספים של פרישות של ח"כים מהמפלגה. ככה זה אולי יצור את הזעזוע שהמפלגה צריכה. כמו ההתפטרויות של צירי הפרלמנט הבריטי בגלל שערוריות הכספים שלהם. זה אולי יערער את מנהיגותו של ברק. הפורשים צריכים להאשים את ברק ותו לא. וכל זאת בהנחה שלמפלגה יש תקומה עם הנהגה אחרת, וגם בזה אני בכלל לא בטוח. ההתפטרות של פינס, ואולי של אחרים בהמשך, כך אני מקווה, לצד כניסת וילפים אנונימיים למיניהם, אולי יבצרו לכאורה את מעמדו של ברק במפלגה, אבל לא את מעמדה של מפלגה שהוא מתיימר לעמוד בראשה. פשוט כי לא תישאר כבר מפלגת העבודה. הפרישות תהיינה תעודת העניות של ברק והעבודה כאחד. התקווה שלי שגם אלו שכיום נמצאים ב"מחנה ברק" ייקחו את הרגליים ויברחו. וכשזה יקרה – בסקר הבא העבודה לא תהיה 6 מנדטים אלא לא תעבור את אחוז החסימה. ואז או שברק לא יתמודד או שאחרים פשוט ינשלו אותו.
    אבל כל זה זה רק תיאוריה וטקטיקה ובהחלט אפשר להתווכח עליה. אני סה"כ רוצה לזעזע את המערכת ולהוריד את ברק כמוכם. אבל גם אם יהיו חילופי גברי בראש המפלגה אף אחד לא מבטיח יותר מ-10 מנדטים למפלגה. ולכן מה שאומר בהמשך זו האסטרטגיה, וזה העיקר.

    ב. מיכאל- אני תומך בגישת השקיפות כמוך. אבל לא בכל מקרה. מהלכים פוליטיים חייבים את החשאיות ×›×™ ×–×” כמו שחמט. אם אני אדע מה שהיריב שלי עומד לעשות אני אדע גם איך לסנדל אותו מראש. פינס הצהיר שהוא פורש מהעבודה ומהכנסת, אך לא מפעילות ציבורית. אז יכול להיות שכמו שלקסי אומר: עוד חזון למועד…

    לאיתי, תמי לקסי ואחרים-

    א.יחימוביץ' לא בהכרח סירבה להצטרף למורדים בגלל היעדר אידיאולוגיה ס"ד. כפי שאני חושב שאתה בעצמך רומז ייתכן שהיא מחכה לעיני שיבוא ויגאל אותה ואת העבודה מברק ומעצמה. יש לה סבלנות.

    ב. אני תומך בתכנית ב' של איתי ואורי זכי. אבל ככל שזה שאפתני יותר זה נשמע גם יותר רחוק. איך מיישמים את זה מלמטה???

    ג. ובהמשך לכך נקודה חשובה- אסטרטגית לטעמי:
    העבודה נופלת כבר שנים באופן עקבי בגלל הנושא המדיני-ביטחוני. צר לי לאכזב אתכם חבריי בע"ש (או ביסו"ד או במטה הס"ד בראשות האדמו"ר גוטווין מחיפה) שפועלים בעקביות למען מדינת רווחה. אתם מסרבים לראות את המציאות המרה. היום כבר אף אחד לא יודע, לצערנו (!), מהי מדינת רווחה. ואף אחד לא יצביע רק על הטיקט החברתי או לחלופין הסביבתי. אם כי אי אפשר ואסור (!) לברוח מההתעסקות החשובה בנושאים הללו. החברתי/סביבתי יכול להוסיף מספר לא ידוע של מנדטים, אבל לא יכריע את הבחירות. למה? כי פה זה ישראל!

    העבודה פשוט בממשלה הפכה לסרח עודף של הליכוד. מה שהיא יכולה ללמוד מהליכוד זה סוג של ריאליזם מדיני ביטחוני. לדעתי העבודה כבר שנים חיה לה בלללנד , באידיאליזם המדיני-ביטחוני שלה על השלום. למרות שהסכם אוסלו במהותו היה חשוב הרי שהוא יצר איזושהי התבצרות צרת אופקים אצל המפלגה ובשמאל בכלל (ורצח רבין רק הגביר את זה). פשוט נגמרו הרעיונות והיצירתיות. (קחו למשל את הסיפור של מו"מ על הסדר קבע תוך שנתיים לפי הצעת אובמה והמצרים. מי חי בסרט שמישהו פלשתיני יסכים לפשרות כאלו תוך שנתיים? חבל לתת לימין מראש את הטיעון שעוד פעם הפלשתינים לא הסכימו. זה רק יחליש את המתונים שם ואצלנו, ויחזק את החמאס, ואת הימין אצלנו.)

    המזרחים שעוד הלכו עם שרון לקדימה חזרו בהדרגה לליכוד בכהונת אולמרט. המעט שבאו מהם עם פרץ כבר הספיקו לברוח. ובכלל עם מה נשארנו אחרי ינואר 2006, איתי?? עם 18 מנדטים! 5 מנדטים פחות מאשר בבחירות הקודמות. ועוד ממפלגה שמחשיבה את עצמה למפלגת שלטון. ושוב כדי להיות סרח עודף- הפעם לקדימה.

    והגיע הזמן שהשמאל יקרא לילד בשמו, בלי יותר מידי פוליטיקלי-קורקט- "מזרחים" ו"יהדות"!!! יהדות לא רק, אבל גם, במובן הדתי-מסורתי, לצד הלאומי. תהיו אתיאיסטים (בערך כמוני) כמה שאתם רוצים רק אל תהפכו את זה למלחמת דת או לפלצנות מתנשאת. קחו לדוגמא מה שירון לונדון אמר בויכוח על אם מותר/אסור לנשות הכותל להתפלל שם. "כאתיאסט אני לא מבין מה אכפת לאנשים בכלל מהקיר הזה". או ממה שרזי ברקאי משיב לאבישי בן חיים המסורתי:"מה אתה רוצה? אותי לא תשכנע לעשות פולחן ועליית רגל לקדושים". (!!??) לאורך זמן זה יסייע בכרסום הליכוד והמוטאציה שנקראת ש"ס. זה יעצור את המגמות ההרסניות בפוליטיקה שנלוו לגרסה הקיצונית של האידיאולוגיה של הרב-תרבותיות.

    http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=1094&CategoryID=494&Page=1

    העבודה במתכונתה הנוכחית לא מחזיקה אף לא אחד מהדגלים הללו, הדגל היחיד שלה הוא "לשלטון בחרתנו".

  14. אלי סתוי הגיב:

    למה כל כך קשה להבחין באי השויון
    המשווע שבין המחנות,
    כאשר המחנה הממנף קשרי הון, שלטון ותקשורת ,פשוט מתיש את המחנה השמאלני,חברתי, העני וחסר
    האמצעים המינימליים ,לצורך השרדות כל שהיא במפה הפוליטית הקשה והתובענית, שהופכת לקשה יותר ויותר
    משנה לשנה, כאשר שם המשחק הוא הון, שלטון, עתון.וכל השאר הם פשוט הקורבנות הטבעיים של ההשתלטות העויינת דמוקטיה וסוציאליזם באשר הוא.

Leave a Reply