חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אף אחד כבר לא מזיל דמעה – שגיא נאור לבכירי העבודה

נושאים מכתבים ב 26.10.06 11:14

להלן מכתב משגיא נאור, פעם ראשונה בעבודה שחורה. ברוך הבא.


*****


 


הרבה זמן כבר אני שוקל אם להיענות לבקשתם של אנשי "עבודה שחורה" ולכתוב מכתב בבלוג לחברי מפלגת העבודה.


 


מצד אחד, אני הייתי בין אלה שקראו לכולם להצביע לעמיר פרץ ולעבודה, לתת צ'אנס לנבחרת


שדיברה על העלאת שכר המינימום, הבטחת חינוך ראוי, פנסיה חובה, שוק חופשי, מדיניות רווחה ועוד ועוד,


שקראו (שוב, מעל דפי הבלוג שלי) לחברים היקרים שלהם הצבעתי לקיים את ההבטחות שלהם


("אפילו לא את כולן – רק חלק") ואיימתי ש"אם עמיר פרץ וחבורתו יזחלו לקואליציה של אולמרט,


תוך וויתור על כל העקרונות וההבטחות…" הם ישלמו על כך בקלפי בבחירות הבאות, ושהתפכחו מחזון התעתועים


כדי לראות ש"ההסטוריה חוזרת על עצמה ונהיה פה ממש מסריח…" כי "גם אני שכנעתי את כל החברים להצביע…


ואני קצת מתבייש בזה עכשיו".


 


מצד שני, נורא קורץ להגיד – כמו ששמעתי היום כתבים פוליטיים כאלה ואחרים מדברים מעל כל במה –


שאנחנו אשמים. אנחנו עשינו גלוריפקציה לעמיר פרץ, אנחנו האמנו ש"העבודה" מודל 2006 היא משהו אחר,


אנחנו טעינו, אנחנו חטאנו, מה אנחנו בעצם רוצים?!   פוליטיקאים יישארו פוליטיקאים,


מפלגת העבודה תישאר מפלגת העבודה, וכמאמר השיר ההוא של אריק אינשטיין, שגם הוא דיבר


על החיים והאכזבות בצל הדגל האדום, "איזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב…"


אנחנו האוהדים, אנחנו אוכלים את הלב, אנחנו נצביע "אמת" גם בבחירות הבאות. לא מרצון, פשוט כי אין אלטרנטיבה.


 


בסופו של דבר החלטתי היום לכתוב. מבחינתי, הפיאסקו עם ליברמן היה בבחינת הגיעו מים עד נפש.


קואליציה עם "ישראל ביתנו" היא כל-כך מנוגדת לעמדות מפלגת העבודה, כל-כך מסוכנת למדינת ישראל,


כל-כך הרסנית לכולנו, שזה פשוט לא נתפס. ליברמן לא יתפשר, לא על עמדותיו, לא על חזון ה"טרנספר" שלו,


לא על הרצון שלו לפתור את הדברים בדרך של כוח, לא על המדיניות הכלכלית הדורסנית שלו.


ברוורמן, יתום, יחימוביץ' ושות' הם עלה תאנה קטן וחסר-ערך שלא מסתיר את מבושיהם של פרץ ושאר החברים הנכבדים


שוויתרו על העקרונות לטובת הכסא והצביעו בעד קואליציה עם ליברמן.


 


דניאל בן סימון כותב היום ב"הארץ" שעמיר פרץ איבד את הקשר עם המציאות. לטעמי, הבחירה של פרץ בתיק הבטחון


לא היתה נוראה כל-כך, גם ה"הרפתקאה" שלו בלבנון היתה בעיניי מחוייבת המציאות (ההחלטה עליה,


לא הדרך שבה היא התבצעה), ואפילו על שכרון הכוח שלו ("נסראללה יכיר את השם עמיר פרץ" וכו')


אני סולח. הבעיה שלי היא עם התקווה שעמיר פרץ יצר אצלי ואצל רבים כל-כך, "פוליטיקאי שצמח בערוגה אחרת,


מחוץ לרחם האוליגרכי" כותב בן סימון, ושמתפוגגת לנו בין העיניים מאז הבחירות.


 


בא אדם מהיישוב, לא רמטכ"ל לשעבר ולא פקיד במפלגה, לא מדבר גבוהה ולא חייב כלום לאף-אחד,


וגם הוא נכנע למערכת, גם הוא הופך להיות חלק מהמחדל, גם הוא מתרסק על רצפת הכנסת


ומחבק בחום מוגזם מדי את הכסא והשררה. עמיר פרץ מוליך את העבודה בחזרה שאולה, וחושף בדרך


את כל מערומי השלטון בכלל והמפלגה בפרט – מפלגה צינית, מופקרת, תאבת כוח, מיליטנטית, שתחבור למי שצריך,


לא משנה מה דעתו בכל עניין, ולו רק כדי שתישאר בממשלה.


 


בן סימון שואל מה עמיר פרץ אומר לעצמו "ברגעים שהוא לבד עם עצמו". אני שואל מה אומרים יתר חברי-הכנסת הנכבדים.


מה אומרים השרים שהחליטו לתמוך בצירוף ליברמן (כולם זולת פינס), חברי-הכנסת שנותנים את


הסכמתם בשתיקה (כולם פרט לחמישייה שציינתי לעיל), חברי המרכז שיאשרו את העניין ביום ראשון.


"חבילת ההישגים" – מינוי ח"כ סנה לסגן שר הבטחון והקמת ועדת שרים למגזר הלא יהודי בראשות עמיר פרץ –


היא לגע לרש. ההצהרה של עמיר פרץ בעניין ביטול ההקפאה של קצבאות הזקנה והילדים


והפניית תקציבים למגזר הערבי היא כבר ממש ציניות נלוזה. אם לצטט עוד שיר מפורסם של אריק אינשטיין,


הייתי שואל כל אחד ואחד מהם "איך אתה ישן בלילה, נבחר יקר שלי?".


 


הרבה זמן כבר אני שוקל אם להיענות לבקשתם של אנשי "עבודה שחורה" ולכתוב מכתב בבלוג לחברי מפלגת העבודה.


השבוע האחרון שבר סופית את בועת האסקפיזם בה עטפתי את עצמי בכל הקשור לפוליטיקה הישראלית בכלל


ולעמיר פרץ ולעבודה בפרט. ה"נבחרת" התגלתה כפארסה, האוהדים אוכלים להם את הלב והכי עצוב שכולם,


אבל כ-ו-ל-ם יודעים, שבגלל שאין אלטרנטיבה, בגלל שהצד השני של המטבע רק גרוע יותר,


ניאלץ כולנו להצביע לאותה נבחרת פחות או יותר גם בעוד שנה או שנתיים או ארבע, כמה שלא תחזיק הממשלה הנוראית הזו.


 


כולם יודעים – גם עמיר פרץ וחבר רעיו. וזו הבעיה הכי גדולה שלנו. אנחנו לא עשינו גלוריפקציה לאף אחד.


רק ביקשנו אמת, ביקשנו לקיים הבטחות, ביקשנו לעמוד מאחורי המלים שנאמרות. טעינו, חטאנו, פשענו.


ביקשנו מציאות אחרת, פוליטיקה אחרת, פוליטיקאים אחרים. והאנשים שלהם נתנו את קולנו גיחכו בחדווה,


והמשיכו בדרכם כאילו לא היתה מערכת הבחירות ההיא, כי גם הם יודעים, כי גם הם בטוחים.


העונש הכי גדול של כל אלה יהיה הקבורה הסופית, המוחלטת, של מפלגת העבודה בבחירות הבאות.


העונג הגדול שלנו הוא שמשמעות הדבר היא קבורה לא פחות סופית ומוחלטת של החיים שלנו כאן.


 


אז הנה – הוצאתי את הכל על הדף, ותיכף העניין הזה יפורסם. אבל בתוך תוכי אני עדיין יודע


ששום דבר בעצם לא ישתנה. אני ואתם לא נצליח גם הפעם לשנות את העולם.


אמרו את זה קודם לפניי, וגם הם התפכחו מהחלומות שלהם. אריק אינשטיין כמעט בן שבעים,


ובאלבום האחרון שלו ("רגעים") הוא כלל את השיר "אף אחד לא מזיל דמעה".


שמוליק צ'יזיק ז"ל כתב שם: "אף אחד לא מזיל דמעה, אף אחד לא מרגיש כאב". אז איך זה שבא לי לבכות?!


 


                                                                                    שגיא נאור


                                                                                    מצביע נאמן (לצערו) של מפלגת העבודה


 


העתקים: אתר "עבודה שחורה"


            עמיר פרץ (אימייל)


            יצחק הרצוג (אימייל)


            יולי תמיר (אימייל)


            עמי איילון (אימייל)


            בנימין בן-אליעזר (אימייל)


            מתן וילנאי (אימייל)


            אפריים סנה (אימייל)


            דני יתום (אימייל)


            שלום שמחון (אימייל)


 

נערך על ידי יוחאי
תגיות:

20 תגובות

  1. שושי :

    אתה טועה שמצביעי העבודה ימשיכו להצביע לעבודה. חלקם יברחו מכאן.

  2. ליאת :

    שגיא יקר

    אל תגיד שאי אפשר לשנות. אפשר זה קרה בעבר וזה יקרה בעתיד. אנשים בודדים שינו את פני ההיסטוריה. לא להתייאש. הם שיקרו אז כמו שהרמתם אותם כך תוכלו להוריד אותם. אל תזלזל בערך של עצמך. זו התקופה בה נשים וגברים לוקחים חלק פעיל בשינוי פני החברה כשהמצב כבר עובר כל גבול.

    ביחד נצליח!

  3. שונית :

    אם העבודה לא תשתנה, אני בוודאי שלא אצביע עבורה פעם נוספת, ונדמה לי שכמוני יעשו רבים מאוד, אולי הרוב. להערכתי אם העבודה תשב בממשלת ליברמן ותמשיך בהתנהלותה הנוכחית, ספק אם בבחירות הבאות היא תעבור את השבעה מנדטים.
    יש אלטרנטיבות: אפשר להקים מפלגה חדשה, אפשר לחזק ישנות, ובמקרה הגרוע – לא להצביע..

  4. דרומי :

    הבעיה האמיתית שלי עם המצב כרגע (מעבר לעניין המשפחתי) היא בדיוק עם משפטים כמו ’אם העבודה לא תשתנה’. אז זהו, שחשבנו שהיא השתנתה. הרי לפני הפריימריז הקודמים, לא העלנו על דעתנו לדרוש משהו ממפלגת העבודה, כי היה ברור שאין כאן שום אג’נדה ושום סוציאל דמוקרטיה. המפלגה עברה שינוי, ועכשיו חשבנו שיש טעם. מה צריך לקרות כדי ש’משהו ישתנה’ הפעם, שלא קרה בפעם הקודמת?

  5. שונית :

    מה צריך לקרות?
    נאמנות למצע, שפירושו המיידי הכרזה על סירוב לממשלת ליברמן, מלחמה נחושה על התקציב (כפי ששלי , כך נראה, עושה) ועל שאר סעיפי המצע, ונכונות מוצהרת לעבור לאופוזיציה.
    צריך תמיד לזכור שבפוליטיקה לא מקבלים כל מה שרוצים, זה ברור. כשהצבעתי עבודה ידעתי שגם אם רק 20 אחוז מהמצע יקויים, אהיה מרוצה. אבל כשרואים שהמפלגה מנהלת או משתפת פעולה עם מדיניות שעומדת בניגוד לכל המובטח, זה כבר מוגזם.
    יש גם צורך בשינוי בתוך מוסדות המפלגה, כמו שהליכוד ביטלו את המרכז שלהם, כי משהו רקוב בממלכת דנמרק הזו. והנציגים הבולטים של הפוליטיקה המושחתת הם פואד ושמחון, שגוררים עוד אחרים לקו האופורטוניסטי שלהם.

  6. ליאת :

    אבל זה לא קורה בכלל.

  7. דרומי :

    אבל איך זה יקרה?
    הנחת היסוד שלי זה שהתהליך הוא הבטחות פוליטיקאים=>התגייסות פעילים=>צבירת כוח פוליטי=>ביצוע הבטחות.
    הרי אף אחד לא יצליח להיכנס כרגע למפלגת העבודה, בלי בסיס תמיכה, ולזכות במקום שיאפשר לו להשפיע כמו שאת רוצה. הוא צריך אנשים שיתפקדו בשבילו, שיכנסו למרכז בשבילו, שיעמדו בצמתים בשבילו.
    מה מישהו (או מישהי, כמובן) יכול להגיד עכשיו שישכנע אותך לעשות את כל הדברים האלה עבורו?

  8. שונית :

    לדרומי,
    זה לא עניין של דיבורים, אלא של עשייה.
    כל פוליטיקאי, שליח ציבור, נבחן ע"פ עמדותיו המוצהרות, אך בעיקר ע"פ עשייתו והתנהלותו הציבורית.

  9. דרומי :

    אבל בלי שאנשים יתגייסו בשבילו – הוא לא יוכל לעשות.
    הרי לא תצאי נגד שלי יחימוביץ’ בגלל שהיא לא הפילה את התקציב, נכון?
    כדי ששלי יחימוביץ’ תהיה בעמדה שבה היא תוכל להשפיע, היא צריכה שאת ואני נילחם בשבילה – נפקוד אנשים, נעבוד בפריימריז, נשתחל למרכז וכו’. עד שזה לא יקרה, לא נוכל לדרוש ממנה קבלות.

  10. שונית :

    סלח לי על הבורות, לא יודעת מה תפקיד המרכז ומי צריך אותו, מלבד העסקנים המקצועיים.
    מבחינתי המועמדים צריכים להיבחר על ידי כלל מתפקדי המפלגה. (ונדמה לי שזה כך) ויחימיבוץ תזכה לקולות רבים מאוד כי היא עובדת למען הציבור וממשת את ההבטחות שהמפלגה הבטיחה.
    אולי אני תמימה מאוד, אבל זה נשמע לי מאוד הגיוני.

  11. דרומי :

    זה זמן רע מאוד לזלזל במרכז – אחד מתפקידי המרכז, לדוגמא, הוא להחליט האם נשארים בממשלה או פורשים. מי ששולט במרכז שולט בהצטרפות לקואליציה, במינוי השרים ועוד.
    מידיעה אישית אגיד לך – אם עמיר היה חושב שהוא יכול לגייס תמיכה במרכז לצעד הזה, הוא היה מודיע על פרישה (אין כאן נסיון להצדיק את הצעד שלו)

  12. שונית :

    אני מאמינה לעדותך.

    אז מי הם המופלאים הללו של המרכז, כמה הם, ואיך הגיעו למעמדם חורץ הגורלות?

  13. דרומי :

    שאלות מצויינות. אני בטוח שאלעד יוכל לענות…
    אבל אני אתן דוגמא ספציפית – חבר המרכז מקיבוץ רביבים. איש נחמד, עובד כפיים, מוסק זיתים, שחושב שמעורבות פוליטית זה חשוב ופעיל במפלגת העבודה כבר המון זמן, על חשבון זמנו הפרטי ומעבר לשעות העבודה.
    הוא קיבל טלפון ממחוז הקיבוצים אתמול, עם הוראה להצביע בעד כניסת ליברמן לממשלה. אז זה מה שהוא יעשה – כי הוא רואה את עצמו כנציג מחוז הקיבוצים בכנסת.

  14. שונית :

    למה שהוא יעשה את זה? הוא שפוט של מישהו?
    ומי החליט במחוז הקיבוצים שזה מה שטוב למחוז הקיבוצים? והאם מחוז הקיבוצים אינו חלק ממדינת ישראל?

  15. דרומי :

    למה שהוא יעשה את זה – כי הוא מאמין שזה התפקיד שלו במרכז, לייצג את מחוז הקיבוצים.
    מי שהחליט בקיבוצים זה ’מחוז הקיבוצים’ – אני מניח שמדובר בכל חברי המרכז של המחוז. הם שמעו את פרץ, יחימוביץ’, שמחון ועוד והחליטו מה שהחליטו. למה? אני מניח שכמו כל מי שקיבל את ההחלטה הזו, שילוב של אינטרסים ושל אמונה (שנובעת אולי מדיסוננס) שזה באמת מה שטוב למדינה ולמפלגה.
    על השאלה ’האם אתה גאה להיות קיבוצניק’ אבקש לא לענות בשלב זה של חיי.

  16. שונית :

    אני חושבת שיש לך סיבות להיות קיבוצניק גאה למרות הנציגות הפוליטית של קיבוצים…

    ושאלה קטנה: האם הבחירות במרכז פומביות וכל נציג מחוייב להרמת האצבע על פי הוראת המחוז?

  17. דרומי :

    לגבי המחוייבות – קשה לי להאמין. זו שיטה פוליטית מופרכת. (כי למה למנות נציגים? שלח נציג אחד ותן לו X קולות)
    לגבי הפומביות – הצבעה חשאית זה חלק מהמאבק של חמשת הח"כים כרגע.

    אבל זה לא עקרוני – אם ניצמד לחבר המרכז הספציפי שנטפלתי אליו הערב, הוא יצביע בעד גם בהצבעה חשאית. לא כי הוא תומך במהלך (יכול להיות שכן, לא יודע), אלא כי הוא סבור שחובתו היא לעשות מה שהחליט המחוז, כי הוא נציגו.

  18. שונית :

    חיילים ממושמעים בצבא המפלגה…
    אז אם במהלך סופה"ש הגשום הקרוב, מישהו יצליח לשכנע את נציגי המגזר בדבר קיומו וחשיבותו של רצון חופשי,
    ייתכן שמשהו מהפכני יקרה בישראל.

  19. אלעד הן :

    אם אני מבין נכון עורכים בחירות בכל סניף ליו"ר הסניף. הוא חבר מרכז. מלבד זאת הוא יכול למנות נציגים מהסניף למרכז, או יותר נכון להמליץ עליהם ליו"ר המחוז והוא זה שמחליט סופית. אני לא יודע איך עובדות בדיוק הבחירות ליו"ר המחוז, אבל נדמה לי שחברי המרכז מאותו מחוז בוחרים אותו. אם זה נראה לכם מעגלי ולא בדיוק פסגת הדמוקרטיה התקינה זה נראה גם לי.
    אני לא ממש בטוח במה שאמרתי כרגע, כי זה לא מידע מתוך חוקת המפלגה (מסמך שטרם הצלחתי להניח עליו את ידי) אלא איסוף נתונים שעשיתי פה ושם.
    הדבר שברור שצריך לעשות זה להיות מעורבים בבחירות בסניפים. בשביל זה צריך להיות לנו מאגר מידע שמראה לנו איך החברים הסוציאל דמוקרטים פרוסים בארץ כדי שנדע איפה שווה להתמודד בסניפים. ושוב זה מחזיר אותנו למהלך ההתארגנות של יסו"ד שאשמח לכל מי שירצה לקחת בו חלק. פנו אלי אם אתם מעוניינים.

  20. אלעד הן :

    אין מחוייבות. זאת הסיבה שדורשים הצבעה חשאית. בגלוי הרבה אנשים לא יפרו את החלטת המחוז שלהם גם אם הם לא מסכימים איתה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.