חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מורים ומנהלים – אל תהפכו לקבלני הגיוס של המדינה

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 23.12.09 6:02

כל השואף למערכת חינוך שאינה שלוחה של לשכת הגיוס לצה"ל, חייב להתקומם כנגד אורח חשיבה של מובילי מערכת החינוך ובראשם שר החינוך, על קבעם את שיעור המתגייסים ליחידות קרביות מבתי-ספר, כמדד יחיד למידת הצלחתם של התיכונים לחנך לערכים. מדד אשר יתגמל כספית את בתי הספר שיספקו את "הסחורה"

מאת: שמואליק מרזל

בשנת 1874, כתב ניטשה במאמרו "שופנהאואר כמחנך", את הדברים הבאים: "כאן אנו מתנסים בתוצאותיה של משנה, שמטיפים לאחרונה בראש חוצות, שהמדינה היא התכלית העליונה של האנושות, ושאין לאדם חובה נעלה יותר מלשרת את המדינה" (ניטשה, מסות על חינוך לתרבות הוצאת מגנס עמ' 40).

מסתבר שמאז אין כל חדש תחת השמש, לפחות לא במדינת ישראל.
חוגים נרחבים, לרבות החלק המושל של הממסד הפוליטי, מצפים מבתי הספר לשמש, בין היתר, כלים להפנמת המדינה אצל תלמידיהם כערך עליון לכשעצמו. לא רק ככלי שצריך לשרת את אזרחיה ותושביה.  מכאן המסקנה, הטמעת הערכים המשניים הנגזרים מכך, ותרגומם לנכונות לפעילות המשרתת את צרכיה של המדינה, כנאמר בהמשכו של אותו מאמר "ואם בעל ברית כזה מציע את עצמו לפניה …ומציב אותה כמשימת חינוך לכל איש ואיש, שימצא לעצמו בקרבה את מקומו הנכון שבו יוכל לשרתה באופן המועיל ביותר – מי יתפלא, אם המדינה בלא שהות כלשהי תיפול על צווארו של בעל ברית אשר כזה ותקרא בקולה הברברי העמוק ומתוך שכנוע מלא: "אכן! אתה הוא החינוך! אתה הוא התרבות"(שם) (הדגש שלי ש.מ).

במשך השנים בגלל תהליכים שונים שאינם מענייננו כאן, נותר והתעצם רק המסר המגייס לצה"ל. כך שבנו ולמדנו שוב לאחרונה, כשראינו את חשיבות שמייחס משרד החינוך לשיעור המתגייסים מקרב כל בית-ספר על-יסודי לצה"ל, לרבות, ליחידות קרביות, תחת הכותרת המטעה, "חינוך לערכים."

האם בכלל יכול ביה"ס לחנך באופן מכוון, בהצלחה, לערכים שאינם בהלימה עם ההתנהגות הנורמטיבית של החברה הסובבת, לרבות בית ההורים?
אם מערכת החינוך יכולה להוות סוכן שינוי של המערכת הערכית המנחה את אורחות חייה של החברה?

מענה שלילי, כפי שסבור גם כותב מאמר זה, מייתר את הדיון בשאלה שנענתה בשלילה בשעתו ע"י ס. יזהר, "האם בכלל צריך ביה"ס לחנך לערכים?"
לא נעסוק כאן בשאלות ראויות אלה, הן משום שכל שאלה ראויה לדיון בפני עצמו, והן משום שמשרד החינוך בהחלטותיו ובפעולתו השיב עליהן בחיוב לכאורה.
מדוע "לכאורה"? כי ע"י שידור מסרים חד-כיווניים גלויים וסמויים לתלמידים, שהגיוס לצה"ל, היא הפרשנות הלגיטימית היחידה למימוש ערכים כמו; נטילת אחריות לשלומה של המדינה והקהילה, סולידריות וכדו', עושה המערכת שימוש מניפולטיבי-אינסטרומנטלי בערכים כאמצעי להנעה למעשה מסוים שהיא עוטה אותו בתחפושת של ערך.

פעילות תלמידים, למשל כנגד התנחלות בשטחים שנכבשו ב-67, שתנבע ותונע מתרגום אותם ערכים תזכה ליחס מתעלם במקרה הטוב ולדה-לגיטימציה בפחות טוב, ובית ספרם יינזף על חוסר חינוך לערכים ובמדויק יותר על אי-צריבתם.

לית מאן-דפליג, כולל הכותב, שמדינה הנמצאת בסכנת מתקפה זקוקה לצעירים בעלי נכונות להילחם להגנתה, ולהתנדב לשם כך ליחידות קרביות. ואם התגייסותם ליחידות אלה, מהווה את הדרך שבה  בחרו למימוש ערכים כגון; קבלת אחריות לגורלה של הקהילה, סולידריות, תרומה לכלל וכדו' הדבר ראוי.  אולם מרחב "חינוכי" מאַיֵין עצמו ככזה, כאשר הוא רוצה לשמש בה בעת גם כמתרגם גם כפרשן וגם כפוסק מה היא הדרך היאה והיחידה ליישומם הנורמטיבי של אותם ערכים.

בכך הוא מצמצם עד כדי ביטול את אפשרויות הבחירה וההחלטה האוטונומיים של היחיד, והופך להיות עיר מקלט מפני הצורך להתלבטות ולנטילת אחריות. תוצרי הלוואי הם תחושת ניכור, אדישות ו/או ואטימות אצל מי שבאופן אותנטי עשוי היה אולי, לפרש ולממש את אותם הערכים בדרכו.

אך לא בשל כל המתואר לעיל, שהוא פגום בבסיס התפישה החינוכית המנחה אותו, ושחידוש אין בו, נזעק הכותב.

כל מי ששואף למערכת חינוך שכשמה אכן תהיה "מערכת חינוך" ולא שלוחה של לשכת גיוס לצה"ל, חייב להתקומם בכל נימי נפשו כנגד אורח חשיבה זה של מובילי המערכת ובראשם שר החינוך, על קבעם את שיעור המתגייסים ליחידות קרביות מבתי-ספר, כמדד יחיד למידת הצלחתם לחנך לערכים, וכדי להמחיש זאת החליטו לאחרונה לשגר לבתי ספר את מיצגיהם של הערכים – קציני צה"ל – ולא הסתפקו בכך, אלא הבטיחו להשתמש במדד זה גם לשם הקצאת כספים נוספים ובתגמול כספי של עובדיהם של בתי הספר שיספקו את "הסחורה".

שינו זה הוא מהותי, לא רק בשימת הדגש, וגם לא בתגמול הכספי שבאבסורדיות המוסרית והרציונלית שבו נדון בהמשך, אלא משום שהוא אינו מתייחס לצה"ל כאל מכשיר שמעשיו הם שצריכים לקבוע את מידת ערכיותו, אלא כאל מהות מעין-קדושה בפני עצמה.

קידוש מסגרות ככאלה, וטיפוח ההערצה אליהן, מהווה מבחינת היהדות עבודה זרה, והיא מאפיינת זרמים אידאולוגיים –טוטליטריים כמו: ההתייחסות של הפשיזם למדינה, קומוניזם למפלגה, והקתוליות לכנסייה ולאפיפיורות.  באלה, ערכיות המעשה נשפטת בהתאם לזהות המכשיר שחולל אותו, ולא ההפך, כנהוג בחברות בעלות תפישות דמוקרטיות שבהן ערכיות הכלים-מכשירים מותנית במעשים ובאופיים.

כיצד יתנהג  החייל המצוי בתנאים קשים ומסוכנים מבלי שיאבד צלם אנוש?
כיצד ינהג בסיטואציות שבהם יצטרך, לדוגמא, להכריע האם למלט את נפשו או להסתכן כדי לסייע לחבריו? כיצד לא ישתעבד וידע לשלוט בכוח שבידו מחד-גיסא כלפי הכפופים לו בהיררכיה הצבאית, ומאידך-גיסא, בתושבי השטחים שצה"ל שולט בהם?

לכל אלה אין המערכת מתייחסת.

מה שחשוב בעיניה היא לגייס את בוגריה ליחידות קרביות ולצרוב בהם את המוכנות לשמש כיצחק, או אפילו כאייל, בסיפור העקדה.

מוזרה ביותר ומעוררת תמיהה, בלשון המעטה, היא שתיקת ארגוני המורים לנוכח החלטות המערכת:

  • לתגמל בכסף את בתי-הספר וצוותיהם בהתאם לשיעור המתגייסים ליחידות קרביות,
  • לשגר לבתי הספר קצינים שניתן לסמוך עליהם, שהם "יעשו את העבודה", ושבכך מביעה בסמוי, אך כמסקנה גלויה ואפילו בוטה איאמון במוריה.

האירוניה היא שמפני ספקותיה באשר לעולמם הערכי של מוריה ובדרגת נכונותם ויכולתם להנחילו לתלמידיהם, נמצא הפתרון ע"י מה שנקרא "הפוך על הפוך".

המערכת תעשה שימוש בתועלתנות האישית. באותו ערך שהוא בעיניה כמעט "מוקצה מחמת מיאוס" באשר היא שוללת אותה כערך שינחה את בוגריה בתום לימודיהם ולקראת שירותם הצבאי.
אך מערכת זו תפעיל את הכסף, בעל היכולת הבלעדי בעיניה, להתניית והתנעת מוריה, כדי  ליצור אצל תלמידיהם התניות מנוגדות הנגרמות ע"י מה שהיא קוראת  "ערכים לאומיים, כבוד לאומי, ציונות, פטריוטיות", שלעומתם, כל דבר אחר, כולל החיים, הוא נחות מהם.

לולא היה מדובר כאן על חיי אדם, חיי בנינו, חיי תלמידינו, יתכן ואפשר היה להכתיר התנהלות זו של הנהגת משרד החינוך בתואר של "אם כל האירוניות".

הכותב רוצה לקוות ולהאמין שרק אבדן עשתונות רגעי וחולף ולא הערכה כה נמוכה וצינית לשליחיה גרם לעמדות אלה של מקבלי ההחלטות במערכת – שאם לא כן, יש בכך משום הזניית החינוך הערכי.

אך מעבר להיבטים האתיים-ערכיים, מההיבט המקצועי גרידא, בהנחה שהשר נעזר בקבלת החלטותיו באנשי מקצוע, האם לא הוסבר לו שגם בדרך ההעברה הפרדוקסלית של המסר, בצורך לפתות את בתי הספר ועובדיהם בתגמול כספי, מועבר מסר? האם לא נאמר לו כפרפרזה על אמרתו של מרשל מקלוהאן, ש"התנהגות המערכת היא המסר”? שהמסרים שקולטים התלמידים בביה"ס הם לא רק המילוליים המוצהרים, אלא גם מסרים לא מילוליים ולא מכוונים שהשפעתם אינה פחותה, ואולי אף חזקה יותר מהמסרים המילוליים שכך הופכים בעיניו "למליצות נבובות?“

בסיום, החתום מטה, מרשה לעצמו לחרוג מהמקובל בכתיבת מאמר מסוג זה, לפנות אל חבריו המנהלים, המורים והמחנכים, לרבות לאלה שאינם מסכימים, ולו למילה אחת מהדברים שנכתבו עד כאן.
יתכן, שחס-ושלום, תצטרכו יום אחד לערוך ולארגן בבית ספרכם טקס זיכרון למי מתלמידיכם, שלרוע מזלו לא הוא היה מושאה של הקריאה "אל תשלח ידך אל הנער" ויתכן שבבואכם כל בוקר לבית הספר יתקל מבטכם בשמו החרוט על לוח השיש עם שמות בוגרי בית ספרכם שנפלו במערכות ישראל.

ואז, אולי, הרהור יתגנב ללבכם, שמא, ורק שמא, גם לכם, הודות לאמונתכם ולפעילותכם החינוכית והמסורה, היה אולי חלק מסוים, ולו הקטן שבקטנים, בהחלטתו להתנדב ליחידה קרבית?

אך כדי שאפילו ספק קל שבקלים – שמץ ממנו,לא כלפי  חוץ, אלא כלפי מצפונכם שלכם  – לא ינקר בכם, שמא, שלא במודע, תרמה לכך גם ההבטחה להקצאה כספית של השר הממונה, ושאכן כל שעשיתם נעשה רק, ואך ורק בשם אמונתכם ובגללה, הודיעו נא לשר החינוך: "ידינו וידי בית ספרנו לא תשלחנה לכסף הזה".

 

אני קורא לכל הרואים בעבודת החינוך יעוד, מנהלים מורים מחנכים, כל מי שכבודו כמחנך יקר בעיניו, לצאת בקריאה משותפת ולהודיע לשר החינוך על סירוב מוחלט לקבלת תמורה כספית, ולא חשוב איך ייקרא לה, עבור גיוס תלמידים ליחידות קרביות.

יופנה הכסף הזה ליעדים הזקוקים לתקציב, לרבות תקציב, שאפשר יהיה להכשיר בו את ראשי המערכת כיצד לבנות מערכת המגייסת חינוך, ולא רק צורבת גיוס.

הכותב היה – עד צאתו לגמלאות – מנהל החינוך החברתי בעיריית תל-אביב – יפו

הערת העורך
ראו את הכתבה: היסטוריונים: תוכנית הלימוד של שר החינוך גדעון סער מקדשת את המוות

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , ,

25 תגובות

  1. מרק ק. :

    רק דבר אחד אפשר לאמר על המאמר הזה – יש גבול.

  2. דניאל :

    רגע,
    אבל אם לא יהיו לנו ממורים בתי הספר שמשכנעים תלמידים להתגייס לקרבי,
    מי יפנה בכוח את ההנחלויות המרושעות?

  3. מרק ק. :

    דניאל, כמובן ששמוליק. עוד לא נולד הפציפיסט שלא הסכים לנקוט בהרבה מאוד כח כנגד אנשים שלא הסכימו איתו

  4. דליה :

    המאמר ארוך מדי. מן הראוי היה לקצרו.
    לגופו של עניין, הכותב צודק. מערכת החינוך אינה לשכת גיוס. סער מתגלה בתפקידו כשר כפוליטיקאי ולא כמדינאי. חינוך לערכים זה הגדלת המתגייסים ליחידות קרביות, ונדמה לי גם ביקור בירושלים. קידום התלמידים על ידי השקעה מאסיבית במבחני הישגים בלבד, ללא העמקה בתכניות הלימוד וללא תוספת שעות לשיעורים ולא רק למבחני הישגים, אלה דוגמאות לפעילות החינוכית השטחית. את הנזקים נראה בעתיד. כבר היום הדו"ח של המועצה לשלום הילד מראה משהו מהתוצאות.ובעניין התעמולה לעידוד הגיוס לצבא ולחילות קרביים. בכנס המטה הס"ד שנערך ביום שישי האחרון, דיבר יגאל צחור, מנכ"ל מדרשת שדה בוקר. הוא שיבח את תרומת העמותות לחינוך. בהקשר זה הזכיר את עמותת "אחרי" שתפקידה הוא לעודד תלמידים להתגייס לקרבי. הוא שיבח את דב לאוטמן העומד מאחורי עמותה זו. שיא הציניות. אותו מפריט חינוך שיזם את דו"ח דוברת ופועל במרץ להפרטת החינוך וגם באוניברסיטת תל-אביב מעורב באופן הראוי לביקורת, מחפש בשר תותחים באמצעות הפעלת עמותה המשכנעת תלמידים תמימים להתגייס לקרבי.

  5. דניאל :

    דליה, אז אם אני מבין נכון,
    התלונה שלך איננה שפוליטיקאים מכתיבים את הערכים לילדים שלנו, או את ההישגים שנדרשים מהם,

    אלא שהפוליטיקאים הלא נכונים עושים את זה, ולא שוטפים את המוח, סליחה, "מחנכים לערכים", כפי שאת היית רוצה.

  6. איציק יאפ :

    דניאל, קטונתי מלדבר בשמה של דליה. אבל אני חושב שהדבר המקומם ביותר הוא התופעה שתוארה במשפט אחד במאמר:

    "… אורח חשיבה זה של מובילי המערכת ובראשם שר החינוך, על קבעם את שיעור המתגייסים ליחידות קרביות מבתי-ספר, כמדד יחיד למידת הצלחתם לחנך לערכים."

    גם אתה בוודאי יודע ש"חינוך לערכים" הוא חינוך רוחבי שמתייחס לתהליך קבלת ההחלטות של כל אדם, ולצורה שבה הוא מפרש דברים. ולא חינוך (פרופגנדה) לערך מסויים.

    יש ערכים, שאולי אותם אתה לא מכיר, שלא ניתן למדוד בכסף או תמורה מיידית. ואל החינוך של הערכים האלו צריך משרד החינוך לשאוף.
    אם אחוז המתגייסים יורד, כי רובם לא רוצים לצאת "פרייארים" מול חבריהם שלא התגייסו ונהנו מיותר זמן להשקיע בתעודות סל, זה יהיה טפשי מאוד עבור מדינה שרוצה לחנך לערכים, לתת למתגייסים הצעירים מקל גזר בכל הנוגע לגיוס. חינוך לערכים אינו מתייחס לדבר אחד, הוא משנה את השקפת העולם הכללית של כל נער לחשוב שהוא תורם משהו גדול יותר למדינה מאשר … השקעה בחברות פרטיות בבורסה (או משהו)

  7. דניאל :

    איציק,
    איך אתה מציע להתמודד עם מצב שבו הערכים שאני רוצה להקנות לילדים שלי, סותרים את הערכים שמדינת ישראל רוצה לדחוף בכוח לילדים שלי?

    אני מסרב לגדל את הילדים שלי מתוך מחשבה שהם צריכים "לתרום למדינה".
    הם אינם משרתי המדינה, וזאת חוצפה מדרגה ראשונה, להכריח אותי להכניס אותם למערכת ששוטפת להם את המוח הרך לחשוב ככה.

    אני לא מוכן ש"השקפת העולם" של הילדים שלי תבוא ממערכת החינוך, או מפוליטיקאים שמחליטים מה צריכה להיות השקפת העולם שלהם.

    אם אני פצפיסט, אני לא מוכן שהמדינה תחנך אותם להיות קרביים.
    אם אני לא מאמין בגזילת רכוש בכוח בידי המדינה – אני לא מוכן שיקחו אותם מגיל 5 ויספרו להם כמה חשוב שהם ישלמו מיסים.
    אם אני לא מאמין בחזון ארץ ישראל השלמה, אני לא מוכן שילמדו אותם שירים של ז'בוטינסקי.

    לא יתכן שגורמים פוליטיים ישתמשו בבתי הספר כדי לבצע אינדוקטרינציה לילדים שלנו, שבמקום לראות את עצמם כפרטים במדינה, שהמדינה משרתת אותם – הם מחונכים לראות בעצמם כשליחים של המדינה, שצריכים לעשות את "מה שטוב למדינה".
    ומי מחליט מה טוב למדינה?
    הפוליטיקאים כמובן.

  8. מרק ק. :

    כמובן שהתשובה ה"נכונה" בסופו של דבר היא הפרטת החינוך כך ששמוליק יוכל לשלוח את ילדי המשפחה להתחנך בבתי ספר המדגישים את "אהבת האדם" בעוד שאני אוכל לשלוח אותם לבתי ספר המדגישים חשיבה עצמאית.

    אבל משום מה הקנית ערכי חינוך לפי רצון ההורים במדינת ישראל היא זכות ששמורה רק לחרדים.

  9. ירון :

    דניאל,

    כתבת "אני מסרב לגדל את הילדים שלי מתוך מחשבה שהם צריכים "לתרום למדינה"."

    האם אתה מטיף לכך שכל אדם יחיה לעצמו? (איני מטיל ספק במידותיך התרומיות האישיות; אני שואל למה אתה מטיף)

    מסגרת חברתית כזו או אחרת מכוונת ל'ממוצע' רצון חבריה (דרך קבלה מראש של תנאי הצטרפות, ו/או בחירות, ו/או מערכת משפט+בקרה, וכו').

    מסגרת חברתית בנויה על נכונות הפרט לתרום לקיום החברה גם במקום שאין התרומה מתאימה לרצון הפרטי באותו זמן. ללא נכונות לתרום אין חברה.

    אגב, האופציה לחנך רק(!) ל'אהבת אדם' ול'חשיבה עצמאית' כדברי מרק מובילה בסופו של דבר גם ל-'תרומה לחברה': ההיסטוריה/אבולוציה מראה שאנשים וגם חיות בונים את חייהם במסגרות חברתיות כדי ליהנות מהיתרונות שבהן ומוכנים 'לתרום /לשלם' כדי לקיימן כיון שטובת הכלל גם על חשבון הפרט היא רציונלית.

  10. דניאל :

    הילדים שלי יגדלו עם אהבה עצמית, תחושת ערך, והרצון לשפר את החיים שלהם, להגשים את עצמם, ולהיות מאושרים.

    הם יגדלו גם עם סימפתיה ורצון לעזור לאנשים שלא יכולים לעזור לעצמם.

    הם גם יבינו שהדרך הכי טובה לתרום לחברה, היא באמצעות המצאות, חדשנות ויצירתיות,
    ושאי אפשר פשוט לפתור בעיות על ידי זה ששופכים עליהם כסף.

    הם לעולם לא יראו את אבא שלהם נותן כסף לחסר בית. הם ידעו שיש סבירות גבוהה שהכסף הזה רק ישמש לקניית מנת סם, או אלכוהול.
    הם כן יראו את אבא שלהם תורם שמיכות, אוכל, או למוסדות שנותנים קורת גג ומקלחת לחסרי בית.

    הם לא ילמדו להלל את ה"מדינה".
    הם ירצו לעזור לאנשים – לא ל"מדינה".

    יתכן מאוד שמרק אכן מוביל ל"תרומה לחברה".
    אבל כמו מרק, גם אני מאמין שהדרך הכי טובה לתרום לחברה, איננה דרך תרומה למדינה.

    ירון – נניח שמחר קיבלת צ'ק נדיב מירושה של דוד אמריקאי שנפטר. החלטת שאתה צריך רק חצי מזה, ואת השאר אתה רוצה לתרום לטובת "החברה".
    האם תעז להעביר את 50% האלה פשוט לידי מס הכנסה, כי אתה סומך על מדינת ישראל שתעשה רק טוב עם הכסף שתרמת?

    ודאי שלא.
    אתה תעביר אותו לנזקקים, לעמותות, ולארגונים התנדבותיים – ורק כאלה שבדקת בעצמך, אחרי שדאגת לוודא שהם אכן עושים את מה שאתה רוצה שיעשו עם הכסף.

    אני לא מוכן שהחינוך של הילדים שלי יבוא מ"ממוצע רצון החברה".
    על הערכים שהילדים שלי יקבלו לא תהיה שום "הצבעה דמוקרטית".
    יש רק שני בני אדם שלהם הסמכות להחליט איזה ערכים הילדים שלי יקבלו – אבא שלהם, ואמא שלהם.

  11. יונתן :

    כפי שאמרנו רבותנו ,יאללה יאללה.
    מי שלא רוצה שהמדינה תחנך את הילדים שלו לתרומה למדינה שילך ויקים להם בית ספר פרטי שבו ילמד אותם כפי שירצה ויקבל מימון חלקי בהתאם.

    הגיוס איננו המדד היחיד וזאת דמגוגיה להציגו ככזה,הגיוס הוא מדד נוסף וברור לחינוך לתרומה שהיה באותו בית ספר.

  12. דניאל :

    יונתן,
    ומה עושה מי שאין לו כסף לבית ספר פרטי?
    האם העובדה שהמדינה משלמת על החינוך של הילדים שלך, מקנה למדינה את הזכות לקבוע עם איזה ערכים הילדים שלך יגדלו?

    העם היכולת להקנות ערכים לילדים שלך, היא משהו ששמור לעשירים בלבד?

  13. רביב נאוה :

    כל התכניות והתמריצים הם זריית חול בעיני הציבור. שר החינוך וה"פטריוטים" שמוחאים לו כפיים מתעלמים מהמצב שקיים היום בשטח: יש מספיק תכניות הכנה לצה"ל, הגברת המעורבות של קציני צה"ל בבתיה"ס ותגמול על שיעורי גיוס, מעבר לזה שהם פסולים מוסרית – הם מיותרים לגמרי.
    כל הרעיון הזה בא כדי להלחם ב"תופעת ההשתמטות", שגם היא תופעה מומצאת. (אם כבר, יש מדיניות גיוס בעייתית של צה"ל, לא בעייה של המתגייסים). צביעת בתי-הספר בירוק לא תיטע יותר ערכים ציוניים אצל הנוער וגם לא תעלה את שעורי הגיוס לקרבי, אבל היא פופולארית, נראית נהדר בתקשורת וסוחטת המון טוקבקים אוהדים. שווה לשפוך מיליונים ולהשחית מערכת חינוך בשביל זה, לא?  

    ההכנה לצה"ל שעובר תלמיד היום היא מספקת. דווקא החינוך לתרומה לחברה ולמדינה בדרכים נוספות, כפי שמציין הכותב, לוקה בחסר.

  14. יריב :

    המכתב חשוב וצודק. מן הראוי לעורר יותר דיון בקרב הגופים הס"ד על נושאים כגון המיליטריזציה של בתי הספר, ובאופן כללי אווירת ה"גיוס הכללי" בחברה האזרחית, אווירה שאינה טובה לערכי החירות והמחשבה העצמאית ובוודאי שאינה טובה גם לנושאים חברתיים-כלכליים. לצערי הרבה מאנשי השמאל הס"ד מזהים סולידריות חברתית עם הפיכת החברה לקסרקטין, כאילו שהצבא הוא לא מוסד אנטי-דמוקרטי במהותו, וכאילו שאיגודי עובדים ותנועות חברתיות לא זקוקות לדמוקרטיה כמו חמצן.

    בנוסף, הייתי מציע להתעלם מתגובותיו של ה"טרול" המכונה דניאל. הוא פרובוקטור בלתי נלאה שמגיב תחת כל בלוג צחיח ומפיץ את דעותיו האולטרה-ימניות השטחיות והילדותיות כאילו היה כרוז של מרכז שלם.
    מול הטרולים אפשר לנקוט רק בטקטיקה אחת: להתעלם מהם. לרוב מדובר בילדים עם הרבה יותר מדי זמן פנוי ופחות מדי מחויבויות. אם נייבש אותם ולא נגיב להם, הם פשוט ימצאו תחביב אחר חוץ מלהציף לנו את הפורום.

  15. איציק יאפ :

    דניאל, בעיניך "המדינה" היא "האוייב"? מה היא "המדינה" בעיניך שאתה כל כך רוצה לחנך את הילדים שלך לסלוד ממנה?

    ואם אתה כל כך חדור מוטיבציה עזה לחנך את ילדיך, את דור העתיד שלך, שיסלדו מ"המדינה" שמספקת להם, טריטוריה, אזרחות, תשתיות, שירותים, ביטחון, הגנה, תחבורה, חשמל, מים, תקשורת ושלושה רשויות שלטון שפועלות (במצב אוטופי) אך ורק למענך, ויעשו את המינימום האפשרי כדי "לתרום" לה, למה אתה מצפה סכלל שהיא תתן לך בחזרה? אם אתה מטיל ספק בכוחה ובאיכותה של "המדינה" למה בכלל אתה מצפה ממנה למשהו שתעשה למענך, כגון… אישור לעבוד או אישור לבנות בית או מים זורמים?

    ואם אתה חושב שאינך צריך את המדינה כלל עבור כל השירותים האלו, ואתה יכול באמצעות כח ממונך להשיג את כל אלו בכל "מדינה" ובכל מקום בעולם… למה אתה כאן, כותב בעברית, באתר פוליטי השואף כל הזמן לשפר את המדינה שממנה אתה כל כך סולד?!

    כל מה שאמרת עד עכשיו זה שאתה רוצה שהילדים שלך יגדלו אינדיבידואליסטים. זה לא משנה כמה תייפה את זה, חבל עליהם…

  16. הראל לייבוביץ :

    על המורים בבית הספר לחנך ולהדגיש את חשיבות הגיוס לצבא והתרומה למדינה כחלק מהיותנו אזרחים בה.
    יחד עם זאת, המדד של אחוז הגיוס לקרבי לא צריך להיות המדד המרכזי לחינוך לערכים אלא יש לבחון את אחוז הגיוס בכלל לצבא גם אלו שהתגייסו לשירות לא קרבי.
    אם כי אולי המבחן האמיתי הוא בסופו של דבר מבחן התוצאה, קרי – כמה מבוגרי בית הספר בסופו של דבר השלימו שירות מלא… ולא השתחררו באמצע על אי התאמה – תופעה דיי שכיחה בימינו.

  17. רביב נאוה :

    הראל, עכשיו אני לגמרי לא מבין אותך.
    לשפוט בתי-ספר לפי אחוז הבוגרים שלהם שמתגייס זו לוגיקה שאני עוד יכול להבין (גם אם אני מתנגד לה באופן חריף). אבל שחרור על רקע אי-התאמה תלוי באחד או יותר מהגורמים הבאים: הצבא, הפרט (החייל עצמו) והרקע החברתי ממנו הוא הגיע. מה פתאום להאשים בזה את בית-הספר?

    אם כבר, בית-הספר צריך לקבל בונוס: הוא הצליח לשמור את התלמיד עם בעיות ההתאמה 3 (או 6) שנים בתוך המסגרת, דבר שהצבא לא השכיל לעשות.

  18. הראל לייבוביץ :

    משקל המוטיבציה לשירות הוא מרכיב משמעותי ביציאה על אי התאמה…

  19. רביב נאוה :

    כמו המשקל של הרבה גורמים אחרים: תכונות אישיות (נון קונפורמיזם, למשל), רקע סוציו-אקונומי, יחס של גורמים בצבא, מקום השירות ועוד ועוד.

    כל ההצעה לקשור תגמול לבי"ס באחוזי גיוס היא הצעה שמחזקת בתי"ס חזקים ומענישה את אלה המתאפיינים באוכלוסיה חלשה מבחינה חברתית, אבל ההצעה שלך היא כבר עידוד מפורש להנשרה.

  20. רביב נאוה :

    מצד שני – מה אני מבלבל את המוח עם נימוקים מתחום החינוך, כשעל הפרק עתיד הצבא והמוטיבציה לשירות.

    מדובר כאן בשלב שלישי בתהליך שאותו מובילים הצבא ושליחיו:
    שלב 1: צה"ל פוטר צעירים מגיוס ומחליט לשחרר אחרים מסיבות של אי-התאמה.
    במקביל ובלי קשר – נרשמת ירידה במוטיבציה לשירות. תוצאה ישירה של החלשות הלכידות החברתית והחלטות מדיניות.
    שלב 2: כדי להלחם ברידה במוטיבציה פותחים בקמפיין הוקעה כנגד "המשתמטים". זה כמובן פוגע עוד יותר את הלכידות החברתית, שהיתה הגורם לירידה במוטיבציה מלכתחילה ומפנה את האצבע כלפי כל הגורמים האחרים חוץ מצה"ל עצמו, וזה גם לא פותר את בעיית שיעורי הגיוס – אבל זה עובד. קמפיינים של הוקעה תמיד עובדים פה.
    שלב 3: מצאנו את האחראים למשבר המוטיבציה: בתי-הספר. לא הצבא, לא הפערים החברתיים, לא מדיניות הממשלה, אפילו לא ההורים – מערכת החינוך המוכה והחבולה, היא-היא השעיר לעזאזל במאבק לשימור המוטיבציה לשירות.

  21. דניאל :

    איציק,
    תזכיר לי מה יקרה לבית שלי אם אני אנסה לבנות בית בלי "אישור" של ארגון הפשע שקורא לעצמו "המדינה"?

    מה יקרה אם אני אחליט לקחת את האוטו שלי ולהסיע אנשים ברחבי תל אביב בתשלום?

    מה יקרה אם אני אקנה אוטובוס ואחליט שאני מתחרה בקו 5 של דן?

    המדינה לא העניקה לי שום דבר, היא בסה"כ נטלה מכולם את הזכות להעניק לי את הדברים הללו, והפכה את עצמה למונופוליסט בלעדי.

    מספיק להיזכר באנשים שנרצחו על ידי בן גוריון באלטלנה, כשהוא החליט שהוא לא מוכן שאף אחד יגן על יהודים מפני רוצחים ערבים, אלא אם כן הם כפופים למרותו.

  22. איציק יאפ :

    אין ממש קשר בין בניה בלתי חוקית והסעת אנשים בלי רישיון בניגוד לחוק לבין אנטלנה. זהו השוואה לא רלוונטית.

    בניה בלתי חוקית היא בניה בלתי חוקית. כדי למנוע מכל אחד לבנות בכל מקום העולה על רוחו, כאוות נפשו, יש מוסדות של תכנות עירוניים, מחוזיים ואיזוריים ומנהל המקרקעין (שעליו היו כבר מספיק דיונים פה, אין טעם לפתוח את זה שוב) שמסדיר את העניין.
    אולי אתה יכול לטעון שהוא לא יעיל – זה טיון רלוונטי, אבל אז אפשר לבדוק כיצד ניתן לייעל אותו. זה לא הופך את המדינה לאוייב, בטח שלא קשור לאוניה אנטלנה.

    הסעת אנשים (במקרה תחום שאני מבין בו טוב) דורשת אחריות רבה מאוד. כאשר אתה מסיע ברכב ציבורי אנשים זרים שסומכים עליך שתסיע אותם בביטחה, האמון שהם נותנים בך הוא טוטאלי, ואתה אחראי בלעדי על חייהם ובטיחותם במהלך הנסיעה. חמישה וחצי השקלים שכל נוסע משלם לנהג האוטובוס אינם ערובה לאחריותו האישית של הנהג. לכן המדינה מחייבת את הנהגים ברכבים ציבוריים, ואת החברות המפעילות קוים של רכבים ציבוריים, ברישיון מיוחד ובכדי להשיג את הרישיון הזה צריך לעבור סדרת מבחנים והוכחות לא קלה. ביניהם, תרגולות התהפכות (שמוכרים לך בטח מהצבא), עזרה ראשונה ופינוי נפגעים, ידע מעמיק וטואלי של חוקי התנועה (הרבה יותר מרישיון רגיל) וכמובן.. אחריות.

    עשית את כל אלו, קיבלת רישיון – בבקשה, הצטרף לדן וסע בבטחה. אם אתה רוצה לפתוח חברה המתחרה לדן עליך להוכיח שתהיה יותר יעיל ממנה. כעת ביחד עם דן יש את מוניות המרכז (שקיבלו רישיון מיוחד), קווים ולפעמים גם מפעילים אחרים. יותר מידי מפעילים יוצר בלבול לנוסע שבסך הכל מה שהוא רוצה זה לנסוע למקום חפצו בתחבורה ציבורית בעלות מינימאלית.

    כל זה לא ממש מתקשר לאוניה אנטלנה.

    אם הטענה שלך היא שהתחבורה הציבורית בגוש דן זקוקה לשיפור, אז אני מסכים איתך בהחלט. היא זקוקה לשיפור משמעותי ואולי אפילו תכנון מחדש. אז יאלה, לעבודה. יש הרבה מקומות בהם ניתן להשפיע על תכנון התחבורה הציבורית. ויש הרבה דרכים (אני אישית פועל בדרכים מסויימות, אתה יכול לפעול בדרכים אחרות)

    אוקי, עניתי לך על הטענות שבהם אתה אומר שבגלל שהמדינה אינה מאפשרת לך לעבור על החוק אז אתה חושב שהיא האוייבת שלך כמו בן גוריות שירה באנטלנה (עוד לא הבנתי בכלל מה הקשר…)

    אבל רק הוכחת שאתה חושב שהמדינה הזו היא (משום מה) האוייב שלך, ולכן אתה לא רוצה לחנך את ילדיך לשום ערכים למעט עסקים וצרכנות. אבל למה לעזאזל אתה עדיין נמצא פה, כותב בעברית באתר פוליטי ישראלי על הפוליטיקה הישראלית ונהנה מכל הטוב שאזרחות ישראלית נותנת לך, במקום לברוח מפה?

    יש הרבה מאוד אחרים שהיו שמחים לקבל אזרחות ישראלית ולא מקבלם, הם לא יודעים שהמדינה היא האויב?

  23. דניאל :

    איציק,
    אל תתמם.
    לא מדובר ב"לבנות בכל מקום העולה על רוחו".
    מדובר בלבנות עוד קומה על הבית שלי, או לבנות על הקרקע שאותה רכשתי במיטב כספי מבעליה הקומדים.
    בשורה התחתונה, אם רק תעז לבנות עוד קומה על הבית שלך בלי רשות של מדינת ישראל, היא תשלח שוטרים וחיילים כדי לפוצץ לך את הבית.

    לפי הלוגיקה לשך, אני מניח שאני חייב גם את הקומה שלי בבניין מגורים למדינת ישראל.

    לגבי דן – עוד דוגמה. לפני שניה אמרת שאני חייב למדינת ישראל את התחבורה שאני מקבל, אבל עכשיו אתה בעצם מסכים איתי שללא אישור של משרד התחבורה – אסור לי לספק תחבורה שתתחרה בדן (ואתה יודע טוב מאוד שמדינת ישראל איננה מעניקה את הרשיון הזה לאף אחד, ושלא חסרות חברות שרוצות ומסוגלות להתחרות בדן).

    אתה הצגת הרבה מאוד דברים שקיימים בחיים שלי, ואתה טוען שאני חייב אותם למדינת ישראל ש"סיפקה אותם".
    מדינת ישראל לא מספקת כלום. היא רק יודעת איך לאסור על כולם לספק, ולהתעקש שהיא תהיה הספקית היחידה – כדי שכולנו נהיה אסירי תודה, ונמשיך לשלם לה שוחד.

    הילדים שלי הם קודם כל בני אדם חופשיים. הם ינהלו את חייהם הבוגרים כשהם מתנהלים בחופש ובהסכמה מול בני אדם חופשיים אחרים.
    בין אם הבן אדם הזה הוא ישראלי, סיני, מזרחי או אשכנזי, דתי או חילוני, מוסלמי או נוצרי, ערבי או אפריקאי.

    ההגדרה של "מדינה" היא הגדרה שרירותית, שנועדה לסכסך ולהפריד בין בני אדם חופשיים, ולאפשר התאגדות של בני אדם מסוימים כדי לכפות בכוח את הרצון שלהם על בני אדם אחרים.

    המשפחה שלי נמצאת בארץ ישראל הרבה לפני "מדינת ישראל".
    בדיוק כשם שאני לא אברח מכוחות צבא סורים שבאים להרוס לי את הבית, אני גם לא אברח מכוחות צבא של מדינת ישראל שבאים לעשות זאת.

  24. דניאל :

    למרבה המזל (ובעיקר הודות לאנשים כמוך), העולם מלא לא רק במדינה אחת שהיא דורסנית כוחנית וגוזלת מאזרחיה, אלא בהרבה מאוד מדינות כאלה.

    אני מציע שתתן קפיצה לג'נין או שכם פעם, כדי לשאול האם העובדה שמישהו איננו אזרח מדינת ישראל, פוטרת אותו מלהיות נתון לאלימות ולכוחניות של הצבא והמשטרה שלה.

  25. איציק יאפ :

    קפצתי אליהם לא פעם, למעשה. אין טעם לגרור את זה לויכוח פוליטי כי יש מלא כאלה.

    כן, אפשר להגיד שבלי הטנקים של הצבא שלנו ובלי המתנחלים שלנו שם, חייהם דבש. הלוואי החיים שלנו היו כמוהם (לפחות בעיקרון), חיים פשוטים חקלאיים חיי הרמוניה עם הטבע בלי הרבה מחשבות על הון, צמיחה, תשואה תאגידים ותעודות סל. שם באמת יש איזה סדר טבעי, שאינו מבוסס על תאבת בצע ממסדית תאגידית.

    אם זו האידליה שלך לכלכלה חופשית, חיי פשטות המבוססים על חקלאות וצאן עם יחס כפרי הרבה יותר גדול מול הערים והסתפקות במועט, אז וואלה אני איתך לאורך כל הדרך.

    בקשר לדן… המדינה לא מרשה לי ואף אחד להתחרות בדן? שום דבר שקיים בארץ הזו, לא המדינה נתנה לנו (ז"א אזרחים שחיים בתוך המדינה כחלק ממנה) אלא הכל יוזמות פרטיות של אנשי עסקים עם ראיה רחבה של טובת הכלל?
    למה אתה רוצה להתחרות בדן? כי אתה רואה שיש להם קווים מצליחים ורוצה לעשות על זה קופה?

    בניה בלתי חוקית היא בניה בלתי חוקית. המדינה לא נתנה לך לבנות?
    אז איפה אתה גר עכשיו, באוהל?

    המדינה היא אנחנו, האזרחים שלה ומי שבחרנו כדי שייצג אותנו. הם המדינה. אם המדינה אומרת "על הזין שלי, שאנשי העסקים יעשו מה שהם רוצים… זה בטח יסתדר בסוף כי דניאל מאמין ככה" אז… זו לא מדינה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.