מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
קדימה + עבודה + מרצ = "הדמוקרטים" של ישראל?
בהמשך לדיונים המתקיימים כאן ובמקומות אחרים בציבור השמאל הישראלי מעלה איתי אשר את השאלה:
האם "הרשת" מבקשת לבנות מפלגה דמוקרטית ישראלית על בסיס "קדימה"?
מאת: איתי אשר
ליווי התארגנות פוליטית דרך קריאה עליה באינטרנט זה דבר מאוד מוזר. השימוש בבלוגים, הדיווחים בנימה אישית, ובייחוד השיחה בתגוביות ובדוא"ל, מייצרים אצל הקורא תחושה של אינטימיות והיכרות, אך זו יכולה להיות אשליה מטעה. כך, ה"היכרות" שלי עם "הרשת" גרמה לי להעלות את ההשערה הפרועה שבכותרת, אך אינני יודע עד כמה היא מחוברת למציאות.
הקשר שלי עם "הרשת" התחיל מפנייה של רלוקה גנאה, שסיפרה על היוזמה המעניינת, ששותפים לה גם כמה פעילי "עבודה שחורה", וביקשה ממני גם לכתוב משהו לאתר "הרשת". במאמר הזה הצבעתי על קווי דמיון רבים למספר יוזמות על-מפלגתיות-מלמטה (בקיצור עמ"מיות) שהקימו פעילי שמאל לאחרונה ("הרשת", "אפשר אחרת", "המטה הסוציאל-דמוקרטי") ועוד. הסיבה הברורה לפריחתן של היוזמות העמ"מיות היא ההדרדרות בכוחן האלקטורלי של מפלגות השמאל והתחושה של רבים שהמסגרות הוותיקות (העבודה, מרצ, חד"ש) מרתיעות את רוב הציבור במידה כה עמוקה שאינה מאפשרת להן לעבור שיפוץ ולהפוך שוב לרלוונטיות (למשל, בניסיון חוזר להשתלטות סוציאל-דמוקרטית על העבודה). מאפיין משותף שעורר במיוחד את תשומת לבי הוא השתיקה הכמעט מוחלטת בשאלת ההתארגנות לבחירות הבאות במסגרת מפלגתית או במסגרת רשימה רב- מפלגתית. דיבורים כאלה יכולים להשמיע פוליטיקאים בדימוס או אנשי רוח, אבל לא פעילים פוליטיים שחייבים לשחק לפי כללי המשחק. הפעילים חייבים לשתוק כדי לשמור על קשרים עם בכירים במפלגה בה הם חברים ולא להיראות ככופרים ובוגדים. בנוסף, הפעילים חייבים לשתוק כאשר הגוף שהקימו ממומן בכספי מפלגה אירופאית ("אפשר אחרת") או קרן אירופאית ("הרשת") – ואלו לא יכולות חוקית או לא רוצות לתרום כסף להקמת מפלגה בישראל. נשמות טובות (לא מ"הרשת") הסבירו לי בעדינות שעדיף שגם אני אשתוק ואמתין להתרחשויות, אך בעיני דווקא למי שמנסה להשפיע מלמטה אסור לסמוך על הפוליטיקאים שיבשלו עבורנו את התבשיל הנכון. דיון ציבורי של פעילי שמאל על המסגרות המתאימות להגשמת המטרות הוא חיוני לא פחות ואולי יותר מעוד דיון שמאלני על הרחבת הפערים בחינוך או בנזקי ההפרטה, שבו כולם יושבים ומהנהנים בצער, אבל לאף אחד אין באמת שיטה (עם קבלות) ליצירת מהפך.
במאמר המשך, שבכלל לא התמקד ב"הרשת", הנחתי על השולחן חלופה שהיא תבוסתנית ונועזת בו זמנית: התפקדות המונית ל"קדימה". תבוסתנית – משום שזהו ויתור על בניית מפלגה/רשימה שבה אנשי השמאל הם הרוב הקובע, כזו שתשמש חלופה ממשית לגישת הליכוד. עבור המגדירים עצמם ציונים (כמוני), זהו ויתור קשה על קיומו של שמאל ציוני במרחב בין חד"ש והמפלגות הערביות ובין קדימה. הקושי הזה גדול במיוחד משום שקדימה הגדולה היא זו שפגעה בכוחו של השמאל, הרבה יותר מ"מפלגות הנישה". במובן מסוים חבירה של אנשי העבודה-מרצ והתנועה הירוקה-מימד לקדימה היא חבירה אל מי שלקח מהן מספר לא מבוטל של מנדטים, בין השאר באמצעות ספין "ביבי או ציפי" בפברואר 2009. נועזת – משום שנדרש אומץ רב לאסוף עשרות אלפי מתפקדים ולהתמודד במגרשם של הראובן אדלרים והשאול מופזים. מהלך כזה יהיה הרבה פחות "תרבותי" מפריימריס חביבים בתנועה הירוקה, או אפילו במרצ. הסברתי כי במצב העגום הנוכחי עדיף להתנחל בסופרמרקט המצליח (יחסית) של קדימה מאשר להתנחל בסופרמרקט הגוסס של העבודה (ולא משנה מי יעמוד בראשה), כפי שהבינו גופים מאורגנים שכבר העבירו את הארגזים שלהם מהעבודה לקדימה. בסוף גם ציינתי (אבל רק חלק מהקוראים הצליחו לשמור על ריכוז עד לשם…) שאיני תומך כלל בחלופה הזו. באופן אישי, עדיין לא ויתרתי על החזון של פרופ' דני גוטווין להקמת מפלגת המונים סוציאל-דמוקרטית ציונית, על בסיס חלקים מהעבודה, מרצ (וגם התנועה הירוקה ומימד, שבה אני חבר). הבעיה היא שאני לא רואה שום התארגנות בכיוון הזה מצד הפוליטיקאים. כרגע נראה לי שאתמוך בחלופת הפעולה בתוך קדימה רק אם תשתנה שיטת הבחירות לטובת המפלגות הגדולות והבינוניות ולרעת המפלגות הקטנות (כולל מרצ וחד"ש) ומפלגות חדשות, שלא יהיה להן סיכוי.
למרבה הפתעתי, אורי זכי, מועמד מרצ לכנסת וממייסדי "הרשת", פרסם מאמר תגובה למאמר זה, ובו הציע הצעה דומה במקצת – להקים בישראל "מפלגה דמוקרטית" במתכונת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, על בסיס קדימה, העבודה, מרצ וכל גורם פרוגרסיבי שיחפוץ בכך. הדברים הללו הזכירו לי לפתע דברים שאמרה רלוקה כאן, כשביקשה להזמין אותנו להשקת היוזמה: "פתאום המודל האמריקאי של שתי מפלגות נראה מאוד קוסם – מיליונים רבים של אנשים, שלכל אחד ואחת מהם דאגות ודעות אחרות, פועלים באותה מסגרת ערכית וארגונית. אבל לפני שקופצים לשנות את שיטת הממשל או להרכיב ולפרק מפלגות, אנחנו יכולים פשוט להתחיל לשתף פעולה."
אלה עיקרי הטענות של אורי:
1. חוסר יציבות שלטונית מאיים על הדמוקרטיה בישראל. במקום לחפש פתרונות קסם של שינוי שיטת המשטר, שנושאים עימם סיכון להרס נוסף, נכון לשאוף לצמצום מספר המפלגות.
2. יש צורך בהקמה של מפלגה אחת גדולה של מרכז-שמאל ציוני – המפלגה הדמוקרטית הישראלית.
3. בישראל, קבוצה רדיקלית בתוך מפלגת סופרמרקט משפיעה יותר ממפלגת מכולת קטנה מבחוץ (זה וידוי מדהים לאיש מרצ). לכן, צריכים לסתום את האף ולרוץ ביחד עם יריבים אידיאולוגיים, כמו הנגבי או הרצוג.
4. יתרה מכך, אובמה ובוש בארה"ב מהווים דוגמה ליכולת של כוחות רדיקליים להגיע לשלטון באמצעות מפלגות סופרמרקט.
לדעתי, בשל יחסי הכוחות בכנסת, בחשבונות הבנק של המפלגות, ובחשבונות של התורמים למועמדים, השורה התחתונה בתוכנית של אורי דומה מאוד לחלופת ההתפקדות לקדימה. בשני המקרים, קדימה היא הדג הענק שבולע את הקטנים והבינוניים, והשאלה הגדולה היא האם באמת אפשר להזיז אותה שמאלה בעזרת מאסה של פעילים, כפי שעושים איגודי עובדים בארה"ב וכפי שעשה ברק אובמה.
לכן הקשיתי ושאלתי בתגובות – האם "הרשת" היא למעשה יוזמה לבנייה של מפלגה דמוקרטית ישראלית על בסיס "קדימה"? שאלתי וחזרתי עד שהרגשתי נודניק, ולא קיבלתי תשובה, אף כי התשובות של אורי על דעותיו האישיות היו כנות ומרתקות. גם במצגת הבהירה מאוד שפרסמה לאחרונה תמי זנדברג על תוכנית העבודה של הרשת, הסוגיה המפלגתית נשארה בערפל (כאן, שקף מס' 2). האם אנשי הרשת כבר החליטו מה הם רוצים ופשוט חושבים שזה לא זמן מתאים לגלות, או שהם עצמם חלוקים בדעתם ומתלבטים בין חלופות? אני מקווה שבקרוב תהיה לנו תשובה.
תגיות: גוש-השמאל, דני-גוטוויין, המטה-הסוציאל-דמוקרטי, הרשת, התנועה-הירוקה, התפקדות, חדש, מימד, מפלגת-העבודה, מרצ, ציפי לבני, קדימה, רלוקה גנאה, תמי-זנדברג
קישור קבוע
20 תגובות
Email This Post
6 בדצמבר, 2009 בשעה 8:25
אולי כדאי שקדימה תרענן קצת את התקנון והמוסדות השרוניים ה"מאובנים" שלה, לפני שמצרפים אותה בקול ענות גבורה לרשימת "הדמוקרטים" של ישראל?!
אני מבין שמחפשים גוש פוליטי בעל עוצמה, על מנת ש/יהיה לו "מה לומר" מבחינה אלקטוראלית בציבור הישראלי; אבל השאלה המרכזית של השמאל כיום היא מה עוד יהיה לו לומר מלבד כמה חברי כנסת הצליח לגייס במערכת בחירות כזו או אחרת…
אני מציע להתחיל את החשיבה והדיון מהקצה השני של "הלוגיקה", מן הרצון לייצר חיבור בין הסיסימאות לבין תוכנית הפעולה אותה תגיש "מפלגה דמוקרטית ישראלית חדשה" לציבור הישראלי על-מנת שיאמין לה, ירצה בה ויתמוך בה פוליטית לאורך זמן.
את דעתו על מה שיש לשמאל להציע כיום, אמר הציבור בפה מלא בבחירות האחרונות. אילמלא האינרציה של קדימה כמפלגת שלטון, היתה התמונה חדה עוד יותר.
הבעיה של השמאל אינה "משחקי מילים" אלא את מה ואת מי הוא עדיין מייצג בישראל?
6 בדצמבר, 2009 בשעה 9:22
האשליה שבבחירה.
במקום לרוץ ולשחד 10 מפלגות שונות,
כעת ה"מקורבים" יצטרכו לשחד רק 2.
אזרחי ישראל בחרו בצורה ברורה בימין.
הם קיבלו בתמורה ממשלת שמאל קיצוני, בראשות נתניהו.
ממשלת ה"שמאל" של אולמרט והעבודה, הביאה לנו 2 מלחמות תוך כמה שנים.
מתי נפסיק להשלות את עצמנו כאילו הפוליטיקאים באמת פועלים כדי למלא את רצונות הבוחר?
6 בדצמבר, 2009 בשעה 9:25
כל המתפקדים יידרשו לתת טביעת אצבע שתיכנס בעתיד למאגר ביומטרי.
קדימה היא מפלגה של שב"כניונרים (כלומר, חוץ מהפרסומאים זה התוכן היחידי שבאמת יש בה) שחותרים למשטר את המדינה ולצמצם את זכויות הפרט והאזרח, או מה שנותר מהן, למינימום אפשרי. ציפי לבני היא הפנים החמודות העאלק פמיניסטיות, מלכודת הדבש ל'שמאל הנאור', שאולי לחלק ממנו דווקא מתאים מדינת משטרה, שהם חושבים שתגן עליהם מפני "הברברים" (המזרחיים, האנארכיסטים וכו', כן, וגם הערעברים, והעובדים הזרים, אלה שלא הורשו אתמול להיכנס לאירוע של מפ"ם בגן לוינסקי שנועד להיות "בעדם").אני מסתכל מאחורי ציפי, ורואה את מאיר ביומטרי שטרית, אבי דיכטר וישראל חוק הטוקבקים חסון.אלה הם קדימה האמיתית. עדיף אפילו הליכוד.
6 בדצמבר, 2009 בשעה 9:35
ירושלמי –
אין שום סתירה בין העלמת זכויות הפרט והאזרח, והגדלת הסמכויות של המדינה,
לבין הקונספטים של הסוציאליזם.
מי היו המפירים הגדולים ביותר בעולם של זכויות הפרט?
ברית המועצות, סין, צפון קוריאה, המפלגה הסוציאליסטית לאומנית בגרמניה.
בתקופת הצנע (שהובאה עלינו כתוצאה ממדיניות הקיצוב של ממשלת בן גוריון) – בן גוריון שלח כוחות שב"כ נשלחו לא בשביל לתפוס מחבלים או מרגלים, אלא אנשים שחס וחלילה סוחרים בחמאה או בקמח.
הממשלה החליטה עבור אזרחיה מה יאכלו ולאזרחים הייתה תלות יומיומית בשלטון. החיפושים שערכו הפקחים על־מנת להילחם בשוק השחור היו מאוד פולשניים וכללו חיפוש בתיקים, עצירת מכוניות בכניסה לערים הגדולות ומעקב יום יומי אחרי תנועות האזרחים.
זכויות הפרט והאזרח, החופש הכלכלי, היכולת שלנו להחליט כיצד נחייה את חיינו – כולם זרים לעקרונות השמאל.
זו גם הסיבה שמפלגות כמו מרץ או חד'ש כל כך קורסות.
הן מלאות בסתירות פנימיות, כשמצד אחד הן מדברות על שוויון וסוציאליזם, ומצד שני הן מדברות על זכויות הפרט ו"דמוקרטיה".
בן גוריון הוכיח לנו ששני אלה לא מסוגלים לחיות יחדיו.
אגב בתקופת ממשלת שמיר נחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
החוק להגנת הפרטיות נחקק בתקופת בגין.
6 בדצמבר, 2009 בשעה 12:47
קדימה ראשית כול עם עושים השוואה קרובה בהרבה יותר למפלגה הרפובלקנית. קדימה היא למעשה השמרנות הישראלית בהתגלמותה שרוצה את שימור יחסי הכוחות בכלכלה, והמשך הקיפאון המדיני.
השמאל זקוק למפלגות משלו שיטפלו לא רק בנושא המדיני אלא גם בנושאים כמו: חופש דת ממדינה, ופגיעה בזכויות עובדים וזכויות הפרט. בנושאים האלה לפעמים דווקא בעלי הברית נמצאים בליכוד ולא בקדימה.
אנחנו גם למדים מנסיון העבר שגם הליכוד יכול לפנות התנחלויות והעבודה יכולה להרחיב אותן לפתוח במלחמות.
לכן יש חשיבות למפלגות אידאולוגיות בקצה שידחפו את המערכת הפוליטית לכיוון שלהן.
6 בדצמבר, 2009 בשעה 13:57
שחר,
מפלגת העבודה היא מה שנקרא מפלגה סוציאליסטית לאומנית.
כך למשל, ביום האדמה מציינים ערביי ישראל את הפקעת (הלאמת) קרקעות רבות מידי המיעוט הערבי בישראל, והעברתם אותם לידיים של יהודים.
כמובן – בשם ה"שוויון".
(שהרי – היו ערבים עם קרקע, ויהודים בלי קרקע).
מדובר בניצול ציני של סמכויות מדינת הרווחה כדי לנשל מיעוט מרכושו, ולהעבירו לידי הרוב.
במקרה הזה – מיעוט אתני ודתי.
גם הסכמי אוסלו לא נועדו לעשות צדק עם המיעוט הערבי. הם נועדו לקבע את גבולות ההפקעה וההלאמה.
הייתה אגב עוד מפלגה סוציאליסטית לאומנית שגזלה והלאימה רכוש מידי מיעוט רק כמה שנים לפני כן.
הם היו יותר יצירתיים אבל. הם אפילו טרחו להלאים שיני זהב מידי הקפיטליסטים המרושעים.
6 בדצמבר, 2009 בשעה 14:09
הנזק העיקרי בחבירה לקדימה הוא בזבוז האנרגיה שבמהלך. שיטת הבחירות הבריטית ושיטת הבחירות האמריקאיות גם בעיתיות מאוד וגם לא קיימות בישראל. לכן גם כל הדיבורים על הקמת שתי מפלגות גדולות הן סיכלות במקרה הטוב ואופרטיוניזים במקרה הרע. "מפלגה דמוקרטית" על בסיס קדימה תהיה שלם הקטן בהרבה מסכום חלקיו ובצדק. פעילים יתקשו להרתם לדבר שצריך לסתום את האף כדי להצביע לו ומי שוויתר על זכותו להצביע בבחירות האחרונות בין השאר בגלל התחושה שאין למי להצביע לא סביר שישנה את דעתו כאשר אין שום סיבה טובה שיעשה זאת.
מפלגות פרלמטאריות הן רק השיקוף של כוחות בסיסים המתקיימים מחוץ למסגרת הפרלמנטארית. קדימה מייצגת את ההון והליכוד והעבודה גם כן בעיקר כי יש בישראל מעט מאוד גופים שמהווים משקל נגד להון ולמשרתיו בממשל ומחוצה לו.
ההסתדרות היא גוף הנעדר מסורת או מהות של ארגון עובדים לוחם, כוח לעובדים עדיין קטן, וכמוהו גם כוחם הפוליטי של הקבוצות העירוניות, תנועות הנוער, ארגוני זכויות האדם, ארגונים סבביתיים וכ"ד. כל הגופים הללו צריכים לצמוח או לשנות מהות ,(במקרה של ההסתדרות), על מנת שהדבר ישתקף גם בפוליטיקה הפרלמנטארית.
לדעתי יש מקום לאופטימיות בתחום זה בעיקר מאחר שנעשית בו עבודה רצינית שיש לה גם פירות.
קיצורי דרך בדמות חבירה לקדימה הם נזק צרוף מאחר שמצד אחד אין להם שום תרומה ממשית לייצירת הכוחות שישנו את המציאות ומאידך הם עלולים לבזבז את האנרגיות של אי אלו פעילים (לא רבים אני מניח) שניתן היה להעזר בהם לצורך המשימה החשובה באמת.
6 בדצמבר, 2009 בשעה 15:08
דניאל שני דברים:
1.כמי שמגיע מדנמרק, אני לא מבין למה אתה בורח (כאן ובכל התגובות האחרות שלך באתר) להדגמות ממשטרים קומוניסטים שאף אחד מכותבי האתר וקוראיו לא תומכים בהם. המודל שחוזר ועולה כאן תמיד הוא המודל הגרמני – סקנדינבי של סוציאל דמוקרטיה, אז תתייחס אליו בבקשה.
ה"סתירות הפנימיות" שלך של שיוויון, סוציאליזם, זכויות פרט ודמוקרטיה מתקיימות בסקנדינביה בהרמוניה נפלאה, המשפחה שלי חיה שם זה באמת כך.
2. חשוב יותר, אני מבין ששמת לך למטרה להתנגד לסוציאל דמוקרטיה בכל דרך ולהגיב כאן בבמה זו של עבודה שחורה (שלמרות התמיכה שלהם בדיקטטורות חשוכות ובסתימת פיות קומוניסטית מאפשרים לך להגיב כאן..).
רק בקשה קטנה ולו כדי שנוכל לנהל דיון תרבותי ורציני (ואני מאוד שמח לראות את התגובות שלך באופן כללי הם דורשות חשיבה והתמודדות שהם תמיד דבר טוב).
הנושא של מאמר זה הוא צורת ההתארגנות הפוליטית של השמאל בישראל.
כשבכל פעם אתה כותב מחדש את דעותיך בלי שום קשר לנושא המאמרים אתה מצטייר יותר כמו ליצן חצר מעצבן מאשר בר שיח שאפשר לדון איתו ברצינות על דברים. אז אנא תשמור את התגובות האלה למאמרים מתאימים יותר. בהקשר כאן אתה סתם פוגע בדיון ומציק (לדעתי עוד יותר לעצמך כי זה נראה כמו תגובות של תוכי שיצעק אותו דבר לא חשוב מה ההקשר).
איתי –
דברים מתרחשים כל הזמן אני חייב להודות שכרגע אני לא מצליח למצוא מקום לחשוב על הדרך הנכונה ומתקשה עוד יותר להאמין שזה יוכל לקרות כקבוצה. שזה כמובן הקושי המרכזי של כל התארגנויות השמאל כולם (כולל אותי) בונים על זה שכל השאר יצטרפו ואנחנו שוכחים שזה פשוט לא קורה… (לא התכוונתי להיות מבאס אבל יצא לי פעם הבאה ננסה להיות אופטימיים..)
נ.ב. נראה לי שאני דווקא תומך באפשרות שאתה מציע אם לא תהיה התארגנות אחרת.
6 בדצמבר, 2009 בשעה 15:26
איך קדימה יכולה להיות מוגדרת כ"דמוקרטית" לאור המתקפה הפרועה שלהם על שלטון החוק בישראל? האם דניאל פרידמן הוא מינוי של מפלגה "דמוקרטית"?
6 בדצמבר, 2009 בשעה 15:59
לפני שאני מתחיל אחזור ואומר שאני מעדיף להיות פעיל בבניית מפלגה ס"ד ציונית משמאל לקדימה ומימין לחד"ש, ושאיני מאמין שניתן להפוך את העבודה או את מרצ לישות שכזו.
אם לא יהיה מהלך כזה ואני אצטרך לבחור בין העבודה, קדימה, מרצ, חד"ש או רשימה שאינה עוברת את אחוז החסימה שבוע לפני הבחירות (כמו שקרה לתי"מ, שפעלתי למענה) אני אצביע כנראה בחוסר ברירה לחד"ש, ובכל מקרה לא אצביע לקדימה או לעבודה.
שחר ואליאב – אתם צודקים וטועים. צודקים כי אתם מדברים על ההווה וטועים כי אורי מדבר על העתיד. אורי לא מדבר על מה שהיא קדימה עכשיו אלא על מה שקדימה או ישות שקדימה היא הפלח הגדול בתוכה יכולה להיות. אם כל האנשים שמצביעים למרצ חד"ש התנועה הירוקה ומימד היו מתפקדים לקדימה לא רק שהיו קובעים מי יהיה היור אלא היו משפיעים במידה רבה על המדיניות. קדימה שיש בה 50-100 אלף מתפקדים שהם שמאלנים בהגדרתם לא תיתן לפרידמן את תפקיד שר המשפטים ולא תיתן לשטרית לקדם חוקי אח גדול. אילו היה כאן משטר דו מפלגתי התפקדות לקדימה היתה הדרך העיקרית של השמאלנים להשפיע, אפילו יותר מהצבעה לכנסת, היום יש להם אופציה קלה של הצבעה למפלגה קטנה כמו מרצ או חד"ש (או מימד – כמוני) ורובם הולכים לישון בין בחירות לבחירות.
עמי – מדבריך משתמע שגם התפקדות למפלגת העבודה (למשל כדי להדיח את ברק ולהחליפו בעיני-יחימוביץ' או יחימוביץ'-עיני) היא בזבוז זמן. גם שם כל מי שמחליט לקפוץ לביצה של העבודה מבזבז את רוב האנרגיה על מלחמה בפואדוהרצוגים למיניהם (כמו שקרה לאנשי חוג חיפה וחוג ירושלים בבחירות למוסדות), ולא נותר לו הרבה זמן לבנייה. לכן אם אני מבין נכון מה שאתה אומר הוא שעלינו להזניח את הזירה המפלגתית עד שבזירה האזרחית (זכויות עובדים, סביבה) והמוניציפלית יבשילו התנאים לבניית מפלגה – אני חושש שזה עלול להיות מאוחר מדי. לכן אני חושב שצריך לפעול בשתי הזירות במקביל.
יאיר – כאמור, מי שמציע חיבור עם קדימה זה לא אני אלא אורי זכי. אני בשלב הנוכחי לא מתחבר לזה בכלל. אני חושב שהפוטנציאל של מפלגה ס"ד ציונית הוא גדול, אך בשבילה צריך חיבור נכון בין פעילות בנייה מלמטה ובין הפוליטיקאים מלמעלה.
פעילות ל"חיבורי שמאל" מלמטה בלי הח"כים לא תייצר רשימת שמאל (או שמאל מרכז – לא משנה), והח"כים הס"ד (כולל הח"כ לשעבר – אבא שלך…) פועלים כאילו הבחירות בעוד 20 שנה.
6 בדצמבר, 2009 בשעה 16:01
בעקבות הצעת חוק המאגר הביומטרי ותעודות זהות חכמות לא נראה שלסיעת קדימה אכפת מהדמוקרטיה ומזכויות האזרחים אחרת איך אפשר להבין את ההתקשעות חסרת הפשרות
להכין חוק רגיש במינימום זמן וללא קבלת דעות מומחים בעלי שם עולמי וארצי שטוענים כל הזמן שהחוק
מסוכן לכולם ?
איך ביום אחד רוצים להפוך את אזאחי המדינה לשפנים [ בחסות מאגר מידע ביומטרי "התנדבותי" ???
6 בדצמבר, 2009 בשעה 16:28
בקשר להשוואה הדמגוגית שלך עם דיקטטורות פשיסטו-קומוניסטיות, אמרו לך כבר: די עם דמגוגיה, יש עוד כמה מודלים באמצע.
אין סתירה או אי סתירה בין שוויון לסוציאליזם, ועובדה שדב חנין 'הקומוניסט' וניצן הורוביץ ממרץ נמצאים (יחד עם מיכאל איתן) בראש הלוחמים נגד החוק הביומטרי.
אבל שים לב שאני בהחלט לא מזהה את השמאל- לפחות מה שהיה קרוי שמאל במהדורה הישראלית, וחלק ממנו לא חיכה למאמר הזה כדי לקרוס לחיקה של מלכודת הדבש הבלונדינית, עם זכויות אזרח, ויודע להעריך את בגין ותרומתו לזכויות האזרח, כמו גם כבוד בית המשפט ועוד דברים שלא ממש נהירים לפוליטיקאים של היום. שים לב גם לסיומת שלי – בכל מקרה אני מעדיף את הימין (גם אם אין בכוונתי להצביע לו) או כל זרם פוליטי שהצהרותיו, דגלו וליבו שווים, על מפלגת סוכנים חשאים/כפולים מחופשים, שכוונותיהם לא ברורות (או שכן, אבל רק למי שיודע לקרוא), שזה מה שמפלגת קדימה.
6 בדצמבר, 2009 בשעה 17:03
איתי – תסביר לי משהו – אם יעברו עשרות אלפי אנשי שמאל לקדימה, וכתוצאה מכך בפריימריז ייבחרו אנשי שמאל, זה לא יבריח את כל מצביעי הימין מקדימה? נראה לי שיש כאן סוג של משחק סכום אפס.
6 בדצמבר, 2009 בשעה 17:27
אם תעשה מעשה פייגלין ותריץ לראשות קדימה את תמר גוז'נסקי, זה ברור שתקבל כישלון.
החוכמה היא לעשות משהו מתוחכם יותר, בדומה לדרך שבה זה נעשה בארה"ב. לדוגמה, הילארי קלינטון שנתמכה ע"י איגודי העובדים אינה פועלת ייצור במפעל מכוניות ודעותיה אינן סוציאליסטיות. החוכמה היא להחזיק פוליטיקאים בביצים ולא בהכרח לרוץ לקידמת הבמה, טריק שמיישמים בהצלחה חקלאים, מתנחלים, עובדי וועדים גדולים – אבל לא מורים ועובדי קבלן לדוגמה (אם 120000 מורים היו חברים חציים בקדימה וחציים בליכוד משכורות המורים היו עולות פלאים…). מה שצריך זה מסה שמחזיקה פוליטיקאים בביצים, בדיוק כפי שעושים היום האחים עופר דנקנר ודומיהם.
6 בדצמבר, 2009 בשעה 18:23
ועוד, למי שמאמינים שקדימה יכולה להתחבר עם שמאל
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1132999.html
ברוח זאת הייתי מנסח כותרת מתאימה יותר: קדימה + ליברמן + עבודה ברק = "הרפובליקנים עאלק דמוקרטים" של ישראל.
7 בדצמבר, 2009 בשעה 1:49
עמי וטורי צודק. שמאל לא נבנה מחיבורי סיעות. שמאל לא נבנה מהרכבת רשימות. הוא נבנה בשטח, מעבודה יומיומית בקמפוסים, בתנועות הנוער, במקומות העבודה, בהפגנות.
כשאנשי היוזמות שעליהן אתה כותב (אפשר אחרת, הרשת וכו') לא דיברו איתך על חיבורים פוליטיים, זה לא נבע מאיזושהי התחמקות, או מאיזושהי נאמנות לפוליטיקאי בכיר. זה נבע מהעובדה שכשעברה פחות משנה מאז הבחירות האחרונות, והבחירות הבאות לא נראות באופק, עיסוק בבניית רשימות ובחיבורים פוליטיים הוא חסר טעם, ולעיתים מוביל לתוצאות תמוהות (כמו הרעיון של התפקדות לקדימה, שהיא מפלגה שהוקמה בעיקר כדי שהיו"ר שלה יוכל לעשות מה שהוא רוצה בלי דמוקרטיה פנימית).
עיר לכולנו הייתה דוגמא מרתקת לפריצה שמאלית למרכז הבמה הפוליטית (המוניציפלית, במקרה הזה). היא לא נבעה מבחישה בפוליטיקה הקיימת, וגם לא קמה יש מאין. היא צמחה כתוצאה משיתופי פעולה שנולדו בשטח, בין קבוצות שונות שנאבקו למען עיר טובה יותר. החיבור בין הקבוצות הללו הוא שהביא את המאבקים מהשטח אל תוך המערכת הפוליטית.
מי שאיכפת לו מעתיד השמאל, צריך לדעתי להתעסק פחות בהרכבת רשימות לפי הסיעות הקיימות בכנסת, ויותר במאבק למען הערכים שאנחנו מאמינים בהם. אחד מהם הוא הדוגמא שנתת: הפרטת החינוך. האופציות הן לא רק לארגן פגישה של אנשי שמאל ש"יושבים ומהנהנים בצער", או לזנוח את המאבק הזה לטובת דיון בהתפקדות למפלגה X או Y. יש גם אופציה שלישית: לקום מהכורסא ולהיאבק בהפרטה. זה לא קל, אבל זה הדבר הנכון לעשות.
7 בדצמבר, 2009 בשעה 8:21
אור,
עיר לכולנו היא אכן דוג' מרתקת, לדעתי היא לא רלוונטית למפה הפוליטית הרחבה.
אפשר לראות הרבה תופעות שונות בצורה דרמטית בין המערכת המוניציפלית למערכת הארצית, יש הבדלים עצומים בין ההצבעה (אפילו בת"א עצמה) בין מה שהצביעו למועצה מול מה שהצביעו לכנסת. כנ"ל בירושלים שם מר"צ מקבלת יותר קולות למועצה מאשר לכנסת, דוג' נוספת מירושלים (אני משם לכן זו המערכת שאני מכיר הכי טוב) היא "התעוררות-ירושלמים" שקיבלה 17,000 קולות למועצה, כל נציגיה היו פעילים של התנועה הירוקה-מימד בבחירות לכנסת וזו קיבלה בירושלים כ-5000 קולות.
הסיבה לפערים אלה היא כמובן הנושא המדיני שתמיד חוזר להיות הנושא הכמעט יחיד עליו מצביעים בבחירות לכנסת (ויש חריגים אני יודע).
אם רוצים ליצור שינוי משמעותי מלמטה (שאני תומך בו) חייבים שקצב השינוי יהיה גבוה מאוד מאחר והמצב הפוליטי/דמוגרפי משחק מאוד לרעתנו, בעוד שנתיים שלוש שליש(!) מהילדים בכיתה א' ילמדו במסגרות חרדיות. היפרדות מהשטחים אולי תהיה בלתי אפשרית בתוך שנים אחדות ואז לדבר על ציונות יהיה לא רלוונטי.
בקיצור הקרקע בוערת, שינוי משמעותי יהיה חייב לבוא משני הכיוונים וחייב להיות מלווה בתקווה ובשינוי לכלל האנשים ולא רק לסוציאל דמוקרטים אדוקים כמונו אחרת אפשר לסגור את העסק.
7 בדצמבר, 2009 בשעה 20:27
אני מציע שכולנו נשכח מקדימה, גם לגבי מה שהיא "עכשיו" וגם לגבי מה שהיא "עשויה" להיות בעתיד. שלוש פעולות רק מהיום:
1. ההתקפה של לבני על נתניהו מימין (!)
2. החוק הביומטרי עובר בקריאה שלישית
3. חוק עוקף בג"ץ קעדאן שהגיש ישראל חסון עובר בועדת השרים לענייני חקיקה
7 בדצמבר, 2009 בשעה 21:25
אליאב,
אותו רעיון שאומר שמותר לי להגיד לשכנים שלי כמה קומות מותר להם לבנות בבניין שלהם,
הוא אותו רוע שמאפשר לאנשים להגיד שהם לא רוצים שערבים יגורו לידם.
כל אחד צריך להיות חופשי לעשות ברכושו כפי שישר בעיניו – ללא שום התערבות של המדינה, או של שכניו.
7 בדצמבר, 2009 בשעה 21:40
דניאל, לא ממש הבנתי את התגובה שלך.