חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פרופ' זאב שטרנהל במפלגת העבודה בירושלים – תפקידיה של מפלגה

נושאים דעות, פוליטי ב 1.12.09 6:05

סניף ירושלים של מפלגת העבודה החליט להקים חוג רעיוני לבירור דרכה האידיאולוגית של המפלגה. המוזמן הראשון היה פרופ' זאב שטרנהל. בדבריו התייחס אל תפקידיה של מפלגה, ומקום האידיאולוגיה בה, אל תפקיד הועידה  (לקבוע דרך ולא מנהיג), אל ימין ושמאל במפלגות,  אל סוציאל-דמוקרטיה ועוד

סיכמה: דליה בלומנפלד

בהקדמה לדבריו הזכיר זאב שטרנהל (החוקר אידיאולוגיות פוליטיות והקשרם במציאות הפוליטית) את חוג 77 התנהלותו ודעיכתו, ומציין אותו כדוגמא המסמלת לדעתו את התנהלות המפלגה. החוג האמין בבנייה מלמטה עם דגש על ערכים וחשב שיוכל לבצע מהפכה בחשיבה הרואה לטווח ארוך. חבריו והוא רצו להשתמש בביה"ס לפעילים מפלגתיים בבית-ברל, שבו למדו פעילים בתנאי פנימייה, ולהפוך אותו למרכז רעיוני. אלא שמפלגת העבודה לא התייחסה אל העניין ברצינות והוא התמוסס. החוג דעך שנה אחרי מלחמת לבנון הראשונה. לדברי  פרופ' שטרנהל, פוליטיקאים מתייחסים אל הנושא הבוער בהווה ומסתכלים לטווח קצר. פוליטיקאים דבקו בעיקרון שצריך לדבוק בעם. אם נדמה להם שהעם הולך ימינה, חייבת המפלגה לפעול בהתאם. מפלגת העבודה פעלה לפי העיקרון שתמיד צריכים להיות קרובים אל המרכז. כך שבמקום למלא את תפקיד המוביל, יצא שהמפלגה נגררת.

תופעת המפלגות קשורה בדמוקרטיה מאז שהונחו יסודותיה הרעיוניים המודרניים  בסוף המאה ה-17. מפלגה היא גוף שבא להגשים מטרות, ואת המטרות מעצבת אידיאולוגיה. גם מפלגה שמתנכרת לאידיאולוגיה  מקבלת הכרעה אידיאולוגית. נקיטת עמדה של פוליטיקאים בשאלת הצורך לקבל את המצב הקיים או לשנותו היא הכרעה אידיאולוגית. המחזיק בגישה שהמצב הקיים הוא טוב וראוי לשמרו הוא שמרן.  מושג האידיאולוגיה נוצר בשלהי המהפכה הצרפתית על ידי נפוליון שרצה לחסל את האופוזיציה הליברלית נגדו. נפוליון הדביק לחבריה תווית של אידיאולוגים, שאינם מחוברים למציאות. זוהי תווית המסמנת פחיתות ערך. מרקס פיתח את המושג. אלה הקרויים פרגמאטיסטים מזהים אידיאולוגיה עם אוטופיה. היום כול חסידי הסדר הקיים מדביקים לכול מי שחושב שצריך לשנות את המצב הקיים  את התואר של חסיד של אוטופיה.

נחזור למושג אידיאולוגיה. זהו מכלול של דעות שמנחות התנהגות פוליטית ופעולה פוליטית מאורגנת. האידיאולוגיה קובעת את המטרות, היא מנסה לעצב את המציאות, אך גם משתנה תןך כדי מגע עם המציאות.  לכן, בכל תנועה פוליטית כשהגיעה לשלטון, חלו שינויים וזו ולא הייתה מסוגלת לממש בשלמות את האידיאולוגיה שלה. צריך לזכור שכול פעולה ציבורית מאורגנת מונחית בידי אידיאולוגיה. גם בכלכלה יש אידיאולוגיה. הכרעות כלכליות נובעות מגישה  אידיאולוגית. התפיסה שמפא"י ההיסטורית ואחדות העבודה לפניה היו תנועות פרגמאטיות, תפיסה זו נכונה רק עד גבול מסוים מאוד ובתנאי שמבינים היטב את מושג הפרגמאטיות. פרגמאטיזם אין משמעותו סתם תאוות שלטון. בסופו של דבר כל ההכרעות החשובות הן אידיאולוגיות.

כדוגמא מביא פרופ' שטרנהל את השאלה האם מלחמת העצמאות ב-1949-1948  היא סיום של תהליך ומלחמת 1967 היא תופעה חדשה או שמלחמת 1967 אינה אלא  המשך של תהליך כיבוש הארץ שמלחמת העצמאות הייתה רק אחד מהשלבים שלו? התשובות על שאלה זו יוצאות מתוך אידיאולוגיה. כבשנו את הגליל מדוע שלא נכבוש את רמת הגולן, את גב ההר  ואת בקעת הירדן כולה? התשובה לכך היא אידיאולוגית, וזאת מבלי להתייחס אל הזכויות ההיסטוריות. לדעתו של פרופ' שטרנהל, מה שנעשה עד 1949 הוא מוצדק כי לא הייתה ברירה. זכותו של היהודי לקורת גג. ההכרח הוא שמצדיק את הכיבוש. מה שנעשה אחרי 1949 אינו הכרחי ולכן אינו צודק ואינו לגיטימי. אם אנו מסכימים לעיקרון זה, על בסיס זה אפשר לבנות מפלגה. ההתיישבות עד סוף מלחמת השחרור שואבת את הלגיטימיות שלה מזכות העם היהודי להגדרה עצמית. עקרון היסוד של זכותו הטבעית והאוניברסאלית של עם להגדרה עצמית קיים מסוף המאה ה-18 . זכותם של היהודים להיות אדונים לעצמם ולהקים מדינה. העניין הוא שזכויות אוניברסאליות יש גם לאחרים. עניין זה הוא קו פרשת המים בין ימין ושמאל בישראל. מי שלא מכיר בזכותו של האחר, חותר תחת הזכות של עצמו. זכותו ההיסטורית של העם היהודי למקום אינה פוגעת בזכותם של הערבים. הפתרון הוא חלוקת הארץ. מה שהיה נכון כי הוא הכרחי, אינו נכון אם אינו הכרחי.

התייחסות אל מלחמת השחרור כסוף של תהליך, ואל מלחמת ששת הימים כראשיתו של תהליך חדש הייתה מונעת את סיבוך המצב היום (ובו גם עניין חוסר קווי גבול של מדינת ישראל. כיום יש קו ירוק בלבד.) עניין זה קשור במהות הציונות כתנועה לאומית יהודית שהתפתחה באירופה עם תנועות לאומיות אחרות שלא היו ליבראליות. אך תנועה לאומית יכולה לעבור לפסים ליבראליים. עלינו להמציא ציונות שחיה בשלום עם ערכים אוניברסאליים של סוציאליזם וליברליזם. ערכי הסוציאליזם הוקרבו על מזבח ערכים פרטיקולאריים של בניית המדינה. המטרה האידיאולוגית הפילוסופית צריכה למצוא איזון בין ערכים אוניברסאליים לבין ערכים פרטיקולאריים.

שאלה נוספת שיש להתייחס אליה היא היחס בין היחיד לחברה. מהי המטרה ומהו האמצעי. בשבילנו האדם הוא מטרה. החברה בונה לעצמה מדינה שתפקידה לשרת את האדם. השוויון הוא ערך של צדק בסיסי והוא מטרה. אדם שנולד בתוך חברה יש לו זכויות ולא צריך לזרוק לו עצם כפי שעושה הכלכלה הניאו-ליברלית הקוראת לעצמה כלכלת "חמלה". תפקיד החברה הוא לממש זכויות של האדם לחופש, בריאות, חינוך. חופש אינו רק הגנה על היחיד בפני התערבות חיצונית, אלא חירות האדם לעשות למען עצמו באמצעות הכלי של הדמוקרטיה. העיקרון הוא אותו עיקרון: זכויות אוניברסאליות, שוויון וצדק כמטרה.

פרופ' שטרנהל מגדיר עצמו סוציאליסט ולא רק שאינו פוחד ממושג זה אלא מתגאה בו. מפלגות סוציאליסטיות קיימות היום בכול אירופה כפי שקיימות היו בעבר. בגרמניה יש שתי מפלגות סוציאליסטיות, אחת גדולה ואחת קטנה;  בצרפת יש מפלגה סוציאליסטית גדולה וכך גם בספרד, בפורטוגל, ביוון ובכול הארצות האחרות. חלקן בשלטון וחלקן באופוזיציה.  אין לפחד ממושג זה ולא להסכים שיעשו ממנו שם גנאי. האמת היא שבאירופה הימין אימץ לעצמו עקרונות של סוציאליזם.

הסוציאל דמוקרטיה (מושג שונה ממדינה למדינה), היא תפיסה כוללת שהיא בבחינת נכס תרבותי בעולמנו וקיימת בתנועת העבודה הישראלית מראשיתה. עלינו להילחם על מימוש עקרונות אלה במסגרת המפלגה. העובדה שנכשלנו עד כה לא הייתה בשל המטרה הלא נכונה.

הערה נוספת לגבי אירגון ודמוקראטיה פנימית : באירופה  יש כל שנה ועידה. מגישים תוכניות פעולה שמכינים בסניפים וזה המצע. הועידה היא מקום שבו קובעים דרך ולא בוחרים את המנהיג.

בתגובה לשאלות הנוכחים במפגש הוסיף פרופ' שטרנהל דברים אלה:

מוסכם עלינו שאין דמוקרטיה ללא מפלגות, ואין מפלגות ללא אידיאולוגיה. מעצם הגדרת המושג "מפלגה" (מפלגה, פלג, חלק) מפלגה מטבעה מייצגת חלק מהציבור ולא את כולו. המפלגה היא גוף חברתי שנושא אידיאולוגיה שאינה מייצגת את כולם. אם אתה רוצה לייצג את כולם, אין לך אידיאולוגיה. בעבר דברו: אנחנו מפלגת העם. זה לא כך. מפלגה של כולם היא מפלגה של אף אחד. זוהי אגודה לצבירת כוח. באופוזיציה אין לה מה לעשות. זה מאפיין את ישראל. באירופה להיות באופוזיציה זה חשוב כמו להיות בשלטון. אין מנהיג שמפלגתו נכשלה בבחירות והוא מתפטר והולך לעשות לביתו. אין מנהיג שהפסד בפריימריס גורם לו לעזוב את המפלגה יחד עם עוד חברים. היום פרס הוא נשיא. זה היה מעשה בגידה. אם היה פילוג מסיבה מסוימת – ניחא. אך לא כך היה. הציבור מתייחס לכך בשוויון נפש. דבר כזה לא קיים במפלגות האירופאיות.

פרופ' שטרנהל שולל את הפיצול בין שמאל מדיני ושמאל חברתי. שמאל ראוי לשמו הוא מדיני וחברתי גם יחד. לדידו, אלה שתי פניה של אותה תפישה כוללת.  לא בסדר שח"כ שלי יחימוביץ מתרכזת בנושא אחד. צריך להתמקד גם בעניין מדיני וגם בעניין חברתי. השמאל הוא אחד. זה  מה שעושות המפלגות  באירופה והן מנסות, לא תמיד בהצלחה, לבנות אלטרנטיבה כוללת לימין.  כול המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות רואות בכלכלה אמצעי חברתי. הכלכלה אינה עומדת בפני עצמה (בניגוד לדעת הניאוליברליזם). ממרצ לא תצמח ישועה. הסיכוי האחד להחזיר למפלגות השמאל, שהובסו בשנה –שנתיים האחרונות ולמפלגת העבודה בתוך זה, משהו מהקרדיביליטי שלהן זה על ידי היצמדות לעיקרון שהשמאל הוא גם מדיני וגם חברתי. ההפרדה לא נכונה אינטלקטואלית והציבור מבין זאת. מפלגה צריכה להיות מגובשת אידיאולוגית. בהשוואה למדינות המערב אירופאיות (שהן המופת שלנו) ישראל היא תופעה יחידה במינה. תופעה של מפלגת קדימה אינה מוכרת במערב אירופה. מערכת שבה כל אחד יכול בכול רגע לעבור לכל מפלגה וכל דבר הוא על תנאי, זה נובע מהתפוררות אידיאולוגית ומוסרית.

מפלגה סוציאליסטית – דמוקרטית צריכה לומר שהקפיטליזם רע ואינו צודק ממהותו. בשלב היסטורי זה אין חלופה. אך בעתיד אין סיבה שהוא לא ישתנה ולא יעלם . הקפיטליזם הוא תופעה היסטורית וככול תופעה היסטורית הוא בן חלוף.  נכון הוא שכרגע אין  פתרון כולל במקומו, אך  יש לנו יכולת לרסן, לתקן, למנוע נזקים ולהחזיק כמצפן את העיקרון שהכלכלה היא בשירות החברה. ואם פורצים את מסגרת התקציב, ועושים זאת למען החברה, זה בסדר. גם הפרטה בעיקרון אינה תמיד שלילית והכול תלוי בנסיבות ובמטרות. השאלה היא איך מתחלק העושר במדינה. אם בתחום מסוים הפרטה משרתת את החברה – זה בסדר. אך צריך תמיד לזכור שהשוק החופשי  לא יבנה בתי חולים ובתי ספר. הוא בונה רק למען רווחים. אם לא תהיה מחויבות ואף חקיקה, מוסדות אוניברסיטאיים פרטיים יחליפו את המוסדות הציבוריים. באירופה הממשלה והמדינה נלחמות את מלחמת החינוך הציבורי. בארה"ב מנסים לשמר את מערכת החינוך הציבורית. בישראל יש תאוות הפרטה לא מרוסנת. אין תחליף לשוק החופשי , אך תפקיד המדינה הוא לשלוט בשוק החופשי לפי העיקרון שעל הכלכלה לשרת את החברה ולתרום לצמצום אי-הצדק החברתי.

העליתות הפוליטיות. מנהיגים מתחילים להיות דומים זה לזה בהתנהגותם,  ואם אין הבדלים אידיאולוגיים בין המנהיגים, הציבור מאבד את אימונו בעליתות.

מפלגה צריכה להיות גוף חי עם סניפים, התכנסות של אנשים, ויכוחים, מריבות רעיוניות, בחירת נציגים, ועידה. באירופה יש אוניברסיטאות קיץ של מפלגות לצורך דיון בבעיות היסוד. באירופה יש סניפים פעילים למרות הטלביזיה והאינטרנט. מתכנסים גם בבתי-קפה. זה מבטא צורך אנושי וחברתי שצריך לטפחו. אם לא, הניכור ילך ויגדל.

האיגודים המקצועיים השתנו באירופה כמו גם בישראל. אך חייבים שהאיגוד המקצועי ייצג את החלשים ולא רק את החזקים. איגוד מקצועי חזק צריך לדאוג  לחלשים, חסרי קביעות ופנסיה. אנו מתחילים ללכת בדרכו של האיגוד המקצועי האמריקאי : כשאדם נזרק מעבודתו, הוא כבר לא באיגוד. מפלגה סוציאל דמוקרטית הייתה מעמידה בראש מעייניה הגנה על העובד החלש. ואז אפשר לבוא לציבור בידיים נקיות.

הבחנה בין מפלגת שלד ומפלגת המונים היא הפרדה מלאכותית. רק פעילות יומיומית יכולה לאפשר חדירה לשכבות עממיות, ולציבור האוהדים הרחוקים ולכבוש ציבורים חדשים.  לא יכול להיות שמפלגות שמאל יוותרו מראש על הפריפריה והשכונות. זה לא קיים בשום מקום.

יכול להיות שצריך לחשוב על שינוי שיטת הבחירות כך  שחלקן יהיו אזוריות כמו בשיטה הצרפתית בשני סיבובים. אז אותו ח"כ אם ייאלץ להופיע במחוז הבחירה שלו מדי שבועיים, הוא ידבר אחרת. הקשר של הח"כ עם הבוחר לא יהיה רק בתקופת בחירות. דפוסי פעולה של מפלגה צריכות להיות דפוסים קלאסיים, בראייה פנים אל פנים. על המפלגה להנהיג ובאותו זמן לשרת. מפלגה היא גוף שקיים יומיום. כשדפוסי התנהגות כאלה ישתרשו מחדש, המנהיגות תתנהג אחרת ויחול גם גיבוש אידיאולוגי.

הקשר בין בטחון וכלכלה הוא קשר בל יינתק. אם אתה מחזיק בשטחים, אינך יכול לנהל מדיניות חברתית.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , , ,

10 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    החזון טוב ויפה אבל מה הקשר בין החזון לבין מפלגתם של ברק, פואד, שמחון, הרצוג, וילנאי, נוקז, ברוורמן ופינס? מה הקשר בין סוציאלדמוקרטיה ואופורטוניזם פופוליסטי כושל שנגוע במיליטריזם, סגידה כמעט פשיסטית לממלכה, והערצה עיוורת לאינטרסים של בעלי הון?
    מפלגת העבודה של היום היא אפילו לא צל חיוור של עברה ושום חוגי בית מלומדים, או התארגנויות רעיוניות לא ישנו את מצבה בשלב הזה.

  2. איתי :

    תודה לדליה על סיכום מפורט שמאפשר גם למי שאין לו זמן לחוגים רעיוניים להקשיב לאחד האינטלקטואלים הבולטים והמובילים בישראל.

    שמחתי מאוד שפרופ' שטרנהל לא עוסק רק בעניינים תיאורטיים ובדיון היסטורי אלא גם מתייחס לפתרונות קונקרטיים.

    אני חייב לציין שלא הבנתי מהדברים את השורה התחתונה ברמת ההתארגנות הפוליטית – האם שטרנהל חושב שיש עוד תקווה למפלגת העבודה/מרצ אם תבצענה את שורת ההמלצות הקונקרטיות שלו, או שבעיניו שתי המפלגות האלה נמצאות בדרך ללא מוצא. ואם לא משם תצמח הישועה, ואין שום התארגנות רצינית בשמאל הציוני (במפלגות הקיימות או במפלגה חדשה), אז מה ההמלצה? לסתום את האף ולהצביע לגנרל ברק (שזה כמעט כמו להצביע ביבי)? לסתום עוד יותר את האף ולהצביע ללבני? באופן אישי אני במצב שכזה איאלץ לסתום את האף ולהצביע לברכה. כך לפחות אדע שהקול שלי לא מצביע בכנסת בעד הפרטה ובעד מלחמה, כמו שעושים בצורה כרונית רוב חברי סיעת העבודה.

  3. ק. טוכולסקי :

    בשבוע שעבר ברכה מנע את סגירת מרכזי המתדון בכך שהוא הוריד מהעץ את האוצר ואת הבריאות, הוא גם הכריח אותם לותר על המרכיב הכספי במכרז ההפעלה מה שיבטיח שהמכרז יהיה על איכות השירות ולא על זילות המחיר, למה לסתום את האף כשמצביעים לברכה?

  4. איתי :

    הצבעה לברכה אומרת שאני אהיה שלם עם 100% מהפעולות שלו (ושל סיעתו) בכנסת בנושאים כלכליים חברתיים, ועם חלק מהפעולות שלו בכנסת בנושאים מדיניים-בטחוניים.

    עם זאת, כמי שמגדיר את עצמו ציוני ולא בתור סיסמה אלא מתוך מודעות, יש לי קושי גדול מאוד להצביע למפלגה לא ציונית, שחלק מחבריה כבר נסוגו מרעיון שתי המדינות שהיה הסמל של חד"ש. זו סתימת האף האמיתית ולא רתיעה מאדם מסוים או מהלאום שלו.

    יותר מזה, היכולת שלי לשכנע אנשים סביבי להצביע חד"ש בבחירות הבאות היא אפסית, כי אצל רוב היהודים מידת החפיפה בדעות בציר המדיני-בטחוני פחותה בהרבה. בבחירות 2006 שכנעתי אנשים להצביע לעבודה בראשות פרץ והם הקשיבו, בבחירות 2009 שכנעתי אנשים להצביע לתנועה הירוקה מימד והם הקשיבו. לבוא ולשכנע יהודים להצביע לחד"ש (ואפילו למפלגת שמאל מאוחדת שהיא 50% יהודית ו-50% ערבית) זה פשוט חסר סיכוי, פרט לבועות קטנות מסוימות. לחד"ש היה קמפיין נפלא למגזר היהודי, הוא לא הביא אפילו את המנדט של דב חנין http://israelikemalist.wordpress.com/2009/02/16/dov-effect/

  5. קורט ט. :

    קודם עמיר פרץ,
    אח"כ קולות שנזרקו לפח אצל הירוקה מימד?

    אני מקווה שהחברים שלך הפסיקו להקשיב לך.

    *** הערת המערכת: תגובה זו לא נכתבה ע"י פעיל האתר המכונה קורט טוכולסקי אלא ע"י מתחזה. עפ"י כתובת IP נראה כי המתחזה הוא הטוקבקיסט דניאל ***

  6. עמית-ה :

    תודה לשטרנהל ולדליה.

  7. דניאל :

    אכן אני,
    והמתחזה הוא זה שמרשה לעצמו לחולל את זכרו של אדם על ידי כתיבה באתר תוך שימוש בשמו.

    מערכת עבודה שחורה כמובן משתפת עם זה פעולה.

  8. ראומה אלדר :

    לחולל

    (פ') לגרום, להסב, להביא ל-, לעורר, לגרור, ליצור, להוליד, לברוא, לזרוע; לרקוד, לפזז, לכרכר, לחול

    לחלל

    (פ') לטמא, להפוך מקודש לחול, לבזות, לזלזל; ללכלך, לזהם, לטנף; להפר, לעבור על-; לפדות, להחליף תמורת כסף (דבר קודש)

    ותודה לוואלה מילון

  9. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    אני דוקא מקוה שהחברים של איתי, וגם החברות, תקשבנה לו גם בפעם הבאה.

  10. ל רפי :

    אז שטרנהל אמר...; האם הוא בהכרח צודק?!

    תסלחו לי על התגובה הבוטה, אבל קבלת דברי שטרנהל כאילו אין להרהר אחריהם או לערער עליהם נדמית בעיניי כתגובת קהל מאמינים חסרי דעה עצמית (אמונה עיוורת) לדברי המטיף בשער – בחרו לעצמכם את הדת כאשר ייטב בעיניכם.
    רוב הנחות היסוד של שטרנהל אינן מקובלות עלי ואני מעריך שעל רבים אחרים. וכאשר הנחות היסוד אינן מקובלות, גם המסקנות הנובעות מהן אינן תקפות.
    נקח למשל את הקביעה הבאה: "האם מלחמת העצמאות ב-1949-1948 היא סיום של תהליך ומלחמת 1967 היא תופעה חדשה או שמלחמת 1967 אינה אלא המשך של תהליך כיבוש הארץ שמלחמת העצמאות הייתה רק אחד מהשלבים שלו? התשובות על שאלה זו יוצאות מתוך אידיאולוגיה. כבשנו את הגליל מדוע שלא נכבוש את רמת הגולן, את גב ההר ואת בקעת הירדן כולה? התשובה לכך היא אידיאולוגית, וזאת מבלי להתייחס אל הזכויות ההיסטוריות. לדעתו של פרופ' שטרנהל, מה שנעשה עד 1949 הוא מוצדק כי לא הייתה ברירה"
    מלחמת העצמאות לא התחילה ב- 48, והגבולות המקריים בהם נעצרה ב- 49' אינם קדושים מכל הפסקת אש אחר. השאלה אינה רק אידיאולוגית ואינה שאלה רק של זכויות. היא גם שאלה של צדק בחלוקת הארץ בין שתי תנועות לאומיות ויכולת להתקיים בה במציאות של איום קיומי תמדי. התשובה צריכה להינתן בהתיחס לכל הפרמטרים הרלוונטיים. היא אינה סבירה יותר כאשר היא מקרית ושרירותית, מאשר כשהיא מנסה לעצב פשרה היסטורית מאוזנת בין שתי תנועות לאומיות מתנגשות.
    במובנים מסויימים היתה תכנית החלוקה מהלך כוחני של הערבים והמעצמות ששלטו באזור ובועלם, שקיפח את התנועה הלאומית היהודית, ומלחמת 1967, היתה בגדר תיקון מוגבל של עיוות זה. מציאות גיאואסטרטגית יכולה להשתנות מכוחם של החלטות (כופות) בינלאומיות, מכוחן של מלחמות ומכוחם צשל הסכמים מדיניים, וכל שלושת הגורמים פועלים במשותף ליצירת שינויים במציאות נתונה. אין צורך ואין סיבה אוביקטיבית לוותר על הצהרת בלפור, ולקדש דווקא את תכנית החלוקה החמישית או את קוי הפסקת האש של 1949. עצם ההתפסות לנקודה אחת בזמן לאורך ההסטוריה, וקידושה, היא איוולת מדינית ושגיאה לוגית. מרגע שדחו העריבם את תכנית החלוקה מנובמבר 1947, והכריזו מלחת השמד על ישראל, נקודת ייחוס זו אינה רלוונטית יותר; כך מבחינה משפטית וכך גם מבחינה עיניינית.
    טענת ה"חוסר ברירה" גם היא טענת סרק. ישראל יכלה להתייצב על קוי הפסקת אש שונים, מבלי שישתנו מהותית האיומים עליה. לא היה הכרח לכבוש את כל הנגב. לא לא היה שום הגיון לא לכבוש את ירושלים (אפילו בן גוריון הודה בכך לימים). השארת מובלעת של רצועת עזה על כנה כחלק מהנסיגה מצפון מזרחי סיני בסיות הסכסוך עם הבריטים על כיבוש הנגב במלחמת השחרור, לא היתה מחוייבת המציאות ועוד.
    דומה שלא העובדות ההסטוריות ולא המציאות האסטרטגית, המשפטית או האידיאולוגית, הם שקובעים את עמדותיו של שטרנהל. שטרנהל "מלביש" על תפיסת הצדק שלו, את הקוים הנוחים לו ביותר ומנסה להפוך שילוב זה לתשובה בלעדית ויחידה לסוגיה המורכבת של העימות היהודי-ערבי-פלשתינאי על ארץ ישראל המנדטורית כפי שהתעצבה בהסכמי סייקס-פיקו בסיום מלחמת העולם הראשונה והתמוטטות האימפריה העותומנית.
    ארץ ישראל השלימה היתה ונותרנה מושג אידיאי מופשט, חסר גבולות ברורים. את הגבולות אמורה היתה לקבוע התנועה הלאומית היהודית כחלק מההגדרה העצמית שלה, ובחמישים השנים הראשונות של המאבק היהודי ערבי עשתה זאת מספר פעמים, ושינתה זאת מספר פעמים, ותמיד נעשה הדבר בלחצן של אותן נסיבות: מדיניות בינלאומיות, צבאיות, אידיאולוגיות, פוליטיות פנימיות וגיאו-אסטרטגיות אזוריות. זכותו של שטרנהל לקדש את קוי הפסקת האש מ- 1949 אבל זכות זו אינה מחייבת את הציבור הישראלי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.