חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האם מערכת החינוך תורמת לצמצום בפערי ההישגים? ערב דיון

נושאים חינוך ותרבות, מידע על פעילויות ב 23.11.09 6:00

מכון ון ליור בירושליים עורך ערב דיון ביום ראשון, 6.12 בשעה 16:30 בממצאים מבחינת המיצ"ב בנושא המדובר. בין משתתפי הערב, שלומית עמיחי, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך. פרטים נוספים כאן



האם מערכת החינוך תורמת בצמצום הפערים

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

תגובה אחת

  1. גדי :

    מדוע ההישגים של התלמידים כה נמוכים ? כי המבקשים לעסוק בהוראה מנוצלים ומדוכאים

    רבות מדברים על "טובת התלמידים" אולם שוכחים שהמדינה ומערכת החינוך מתאכזרות למבקשים לעסוק בהוראה ולדאוג לטיפוח הילדים. חשוב להבין שמצבם הרע של המורים במדינה משפיע על מצבם הרע של התלמידים שהם נדרשים ללמד.
    במדינת ישראל כיום, מדינת "ערכי מגילת העצמאות", "הרוח היהודית, הציונות והנאורות", רע מאוד למבקשים לעסוק בהוראה (או לפחות, לרובם המכריע). מדוע? כי מערכת החינוך בארץ כיום היא שופר של משטר קפיטליסטי חזירי בו ההצלחה של מחזיקי תפקידים בודדים, ותיקים וחזקים בממשל ובמערכת החינוך, באה מתוך חורבן של אנשי חינוך רבים, לרוב צעירים ומוחלשים. המציאות כיום בארץ היא שהקפיטליזם בישראל מסוגל להציע לצעירים, לנוער ולמורים הצעירים רק עתיד של ניצול מוגבר, דיכוי, גזענות, הרס סביבתי וסכסוך לאומי מדמם.
    חשוב להדגיש שמדובר במדיניות כלכלית של ניצול ודיכוי בחסות משטר של שלטון הון ולא משטר ציוני או יהודי ודמוקרטי אליו הוא מנסה להתחפש. אין במדינה ככלל, ובמערכת החינוך בפרט תחרות ושוויון הזדמנויות אמיתי, הואיל והמשטר מטפח פרוטקציוניזם, נפוטיזם מונע תחרותיות אמיתית והוא פתוח רק לחזקים ולמקורבים. אכן, כפי שמלמדת התופעה של בריחת המוחות מהארץ, מי שיכול, בורח מהארץ, ומי שנשאר כאן, אלה הם אלה שאין להם לאן לברוח.
    הניצול של המורים בארץ בא לידי ביטוי במערכת חינוך הבנויה כעסק מונופוליסטי לכל דבר, האמון על יצירת "מצוינות מדעית" (נטייה שחוזקה לאחרונה נוכח המקום הנמוך להחריד של התלמידים הישראליים במבחני ההישגים הבינלאומיים) ומתוך כך מתפקדת באופן בו היא מנצלת ומדכאת את המורים שבתורם מדכאים את התלמידים שלהם. מדובר במערכת אלימה, ממודרת ומוסללת (ראה פירוט להלן) הבנויה לדאוג לכך שהרוב של התלמידים והמורים יישאר בשוליים. כן, בתי הספר הם מפעלים לציונים לכל דבר ולשיעתוק של ניצול ודיכוי. כמפעלים לציונים, בתי הספר פועלים לייצר תבנית אחידה של תלמיד רצוי ולנפות כל מי שאינו מתאים לה, תלמידים ומורים כאחד. מכאן מובן מדוע אין מקום לתחרותיות אמיתית, לחדשנות ולשוויון הזדמנויות בבתי הספר לתלמידים ולמורים כאחד.
    יתרה מכך, בבתי הספר שלנו כל איש צוות הופך לטכנאי הוראה הנאלץ לדאוג קודם כל לעצמו ולמעמדו (למשל, לסדר בכיתה ולתפוקה טובה של ציונים כדי שלא יפוטר, כיצד להסתדר עם משכורתו הזעומה, ועוד ועוד) ולקידום של חבריו בלבד (שמור לי ואשמור לך), ממש כמו בכל עסק אחר במדינה, פשוט כדי שיוכל להתפרנס. כלומר, הדבר האחרון שהמורה צריך זה מורה חדש וצעיר שיתחרה בו על משרתו ופרנסתו, מכאן מובן, שוב, שאין מקום, גם בבתי הספר לחדשנות ולמקוריות ובודאי לא לאינטלקטואליזם. ומכאן, ההישגים הנמוכים והמבישים של התלמידים.
    אם כן, חשוב להבין שבניגוד לטענות ראשי המערכת, בתי הספר אצלנו פועלים כארגונים קפיטליסטיים, כמונופולים לכל דבר וכמערכת סגורה, וככאלה, כאמור, גם בהם כבכל עסק אחר בחברה יש נפוטיזם, וגם בהם אין בהם תחרותיות ושוויון הזדמנויות אמיתי לתלמידים. אחת מהעדויות הבולטות והרבות לכך היא הפערים (מהגבוהים בעולם המערבי) בהישגים הלימודיים של התלמידים בישראל, שכבר שנים, משום מה לא מצטמצמים, אלא להיפך, רק מתמידים ומתעצמים. מדוע לא מצטמצמים? כי זהו האינטרס של שלטון ההון שלנו ובעקבותיו של מערכת החינוך שכך המצב יישאר. שהרי למרות כל התוכניות והניסיונות "לצמצמו" ראו איזה פלא, הוא נשאר מתמיד ועיקש לפי כל המדדים הבינלאומיים.
    יתרה מכך, מערכת החינוך מעוניינת למסד את הפערים והכישלון, הואיל ומיסוד זה נותן לה צידוק לקבל תקציבים להמשך קיומה ולהתרחבותה, עבור "פרויקטים" מוטלים בספק וחסרי תוחלת. ראינו כבר, למשל, את הביקורת על ההסבה הלקויה של המורים לאנגלית, הכשרה שהייתה מזורזת ושטחית ובה המורים לא קיבלו כל שיעור בניהול כיתה, וזאת רק דוגמה אחת מיני רבות. כלומר, כל התוכניות למיניהן הן עלה תאנה לכסות על המשך הניצול ושיעתוקו.
    כיצד המערכת מקיימת את הניצול הזה? ובכן, מדובר במערכת ובתוכניות המנציחים ניצול באמצעות מנגנונים שמפעילים אלימות מוסדית כנגד המורים והתלמידים כאחד. מדובר במנגנונים כמו, למשל, היעדר שקיפות, מידור, היררכיה, דירוג, הסללה, הקבצה, שימוש בקריטריונים "מדעיים" להערכה, השמת דגש על לימודי מדעים, דרישות שרירותיות, לא אנושיות והרסניות להתמחויות ספציפיות יותר ויותר (במיוחד כלפי המורים), ספציאליזציה, יצירת ניכור בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים לבין המורים, המתבטאים בהקניית הגישה שהמורים (המערכת) תמיד רוצים בטובת התלמיד ולכן התלמידים תמיד רעים וטיפשים, ולגבי המורים מתבטאים במשפטים המוכרים לכולנו, כמו:"נכשלתם במבחן (לתלמידים) /בראיון העבודה (למורים), לצערנו אתם לא מתאימים. שלום ובהצלחה בהמשך הדרך…" ועוד ועוד).מנגנונים אלה, ועוד רבים אחרים שקצרה היריעה מלתאר, פועלים להנציח את מצבם המדוכא של המורה ובתורו את הישגיהם הנמוכים של התלמידים ואת ניכורם מעצמם ומהחברה הישראלית.
    חשוב להבין, שמנגנונים אלה יוצרים דור של אזרחים ישראלים שאין לו עתיד שנידון לחיות חיי אומללות בשולי החברה הישראלית . דור שלא חש מחובר לארץ הזאת. חשוב להדגיש שאלה הם אותם המנגנונים שמופעלים על המורים הצעירים עצמם.
    חשובה לציין, שגם "המאושרים" שכבר מלמדים במערכת החינוך, מועסקים לרוב בתנאי ניצול (למשל, תנאי העסקה במשרה חלקית בלבד, שכר מבזה ועוד ועוד).
    כך שבעצם, כמו בחברה עצמה, גם במערכת החינוך עצמה, האמורה ליתן מקום, יותר מכל מערכת אחרת לרוח, לאינטלקטואליזם, לסובלנות ולייחודיות, לחד פעמי, אין תחרות ואין הזדמנויות אמיתיים לצעירים (מורים ותלמידים כאחד).
    ובכן, לאסוננו, במדינת ישראל של 2010, למשטר ולמדיניות הכלכלית שהוא פועל לאורה אין הרבה משותף עם ציונות, יהדות, ובודאי לא עם ליברליזם. רבים ומכאיבים מאוד הם הביטויים לכך : בתי הספר שלנו הם סקטוריאליים, מנוכרים, לאלה ביטויים רבים, החל מחוסר אכפתיות וחוסר תחושת אחריות לאחרים, למוחלשים, לסביבה ולחברה, ובכלל זה לתלמיד ולאיש החינוך כאדם, וכלה בחוסר רחמנות, שנאה וגזענות, המופנים גם כלפי בני עמנו שלנו, בני העם היהודי.
    כל אחד מאלה, ברמת המיקרו והמאקרו שקוע בעצמו ובאינטרסים הצרים שלו ("לצערנו אין לנו מקום….אנו מאחלים לא הצלחה בהמשך הדרך"…). אין כאן דאגה ומתן זכות קיום בסיסית מתוך כבוד לאדם ולמבקשים לעסוק בהוראה, שלא יכולים לשרוד בארץ הזאת.
    מסתבר, אפוא, שהסיסמה "טובת הילד" וכו', היא מסוכנת ומטעה, לפי שהיא הרבה יותר מסתם מלים ריקות, היא עלה תאנה לניצול ולדיכוי.
    ארגוני המורים לא עוזרים וגם לא מעוניינים לעזור, כי גם הם עצמם, כמו בחברה הישראלית מתפקדים כמונופולים הנשלטים בידי החזקים הותיקים והמבוססים. ואל לנו ללכת שבי אחרי מאבקיהם, שלכל היותר באים להיטיב עם החזקים במילא ולשלם מס שפתיים בלבד לצורך בשינוי שהוא. אף אחד מהם לא מעוניין לשנות את הסטטוס-קוו הנצלני הקיים ובכך להסתכן באיבוד כוחם. הרי הם אלה המקורבים והנהנים מהשמנת.
    לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה, מדוע אנשי חינוך צעירים אלה לא מתקוממים? התשובה היא שרובם שקועים במאבק ההישרדות היום יומי. הם פרולטריון שבקושי מצליח להרים את הראש מהמים. לפיכך, מעל במה זאת אני קורא לעמיתי אנשי החינוך הצעירים לטפח מודעות מעמדית ולהתאגד! כמובן, לא בחסות ארגוני המורים המעוניינים, כאמור, בשימור המצב הקיים. להתאגד ולהביא להפלת ראשי המדינה והמערכת, כי הם לא יכולים ולא מעוניינים בשינוי המצב הדכאני הקיים.
    במצב זה עולה גם האפשרות להביא לידיעת קרנות וגופים בעולם יהודיים וציוניים בעולם מה באמת קורה לציונות, ליהדות ולדמוקרטיה במדינת ישראל בעשורים האחרונים, בכדי שיכפו על המערכת השלטונית בארץ, בכוח השפעתם הכלכלית והפוליטית בארצותיהם את השינוי.
    פשוט אי אפשר להמשיך כך!!
    לתגובות: גדי
    אי.מייל: [email protected]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.